הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הפרק על היצר הרע | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ה’: הגאולה – חורבן הגוף או חיזוק הגוף? | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

איך ולמה המצוות בטלות לעתיד לבוא? | אורות הקודש ד’, יפעת גילוי המצוות | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

יראת העונש

הרב אורי עמוס שרקי

ב׳ במרחשוון ה׳תשע״א (אוקטובר 10, 2010)

מילות מפתח:דין ורחמים, מידת הדין, מידת הרחמים

Play Video

Autoscroll:

‫כן, דיברנו על ההתעוררות ‫אל ההשגה של המידות הטובות.
‫מדוע האדם בכלל נכנס למהלך ‫כזה שהוא רוצה לתקן את מידותיו?
‫מה אכפת לו מידות רעות?
‫אז רמחן הסביר לנו שיש שלושה מסלולים.
‫יש המסלול של שלמי הדעת, ‫של הבינוניים ושל הפחותים מהם.
‫שלמי הדעת מכירים את השלמות ‫כערך, כי הם מכירים את השלמות כערך.
‫זה כמו למה אתה אוהב? כי אני אוהב.
‫השלמות היא הדבר הנכסף לאנשים נעלימים.
‫קוראים לזה בימינו אידאליסטים.
‫האידאליסטים לא שואלים את ‫עצמם אם זה כדאי או לא כדאי.
‫האידאל הוא זה שדוחף אותם.
‫הבינוניים הם מעוניינים בשכר.
‫והם מאוד מקנאים במי שיש להם שכר יותר מהם.
‫כל אחד נכבה מחופתו של חברו.
‫ולכן כל אדם בינוני בוודאי ‫שירצה להיות שלם המידות,
‫כי הוא מעוניין להיות במקום ‫טוב ונוח ביציע בעולם הבא.
‫שהקורסה תהיה נוחה.
‫ויש הפחותים מהם שהם מפחדים מן העונש.
‫גם האדם לא בדיוק מעניין אותם.
‫אידאלים לא מעניינים אותם.
‫אבל הם לא אוהבים להישרף כי אש זה נורא כואב.
‫ולכן הם מתעוררים לתקן ‫את עצמם כדי להינצל מן הדין.
‫זו המדרגה הנמוכה.
‫גם היא קיימת.
‫היא לא רצויה, אבל יש לה קצת מקום.
‫גם הרב קוק אומר בעקרות ‫ראייה שאסור לחכמים גדולים,
‫בעלי כישרון של סטרי ‫תורה, להרבות בעיראת העונש.
‫אסור.
‫אלא לקחת ממנה את התמצית הנדרשת כדי ‫לזעזע את הנטיות הפחותות שבנפש האדם.
‫יש לאדם לפעמים, גם האדם ‫מאוד נעלה, יש לו איזה נטיות גסות,
‫ואת הנטיות הגסות האלה צריך ליישר.
‫איך מיישרים?
‫קצת עירת העונש, זה גם טוב.
‫לפעמים, מעט, כמו המלח ‫בתוך הטבלין, בתוך המאכל.
‫אבל לא להגזים.
‫אז כאן רמחאל עוסק בסוף פרק ד' בעירת העונש.
‫וזה דבר פשוט ומבורך.
‫כאן אני קורא בפסקה המתחילה, ‫לצערי אין לנו מהדורה אחידה,
‫כל אחד קורא במהדורה אחרת, ‫אז אני לא יכול לציין עמוד.
‫אבל זה נקרא סוף פרק ד'.
‫אפילו החלוקה לפסקאות משתנה ממהדורה למהדורה.
‫אבל זה מה יש, מה אפשר לעשות.
‫וזה דבר פשוט ומבורך, אומר רמחאל.
‫כי הנה אל אמת השם, והוא ‫מה שאמר משה רבנו עליו השלום.
‫עצור תמים פעולו, כי חול דרךיו ‫משפט אל אמונה ונעב אל צדיק וישהו.
‫כי כיוון שהקב' הוא רוצה במשפט, ‫הנה כך הוא עבור על המשפט,
‫העלם את העין מן הזכות, כמו מן החובה.
‫כלומר, אם הקב' הוא עושה משפט, אז כמו שאנחנו ‫מצבים ממנו שהוא לא יעלים עינו מן הזכות,
‫בוודאי שאנחנו גם מבינים ‫שהוא לא יעלים עינו מן החובה.
‫אז זה נקרא משפט.
‫אז אדם לא יכול לומר, על ‫זה הקב' הוא יוותר לי וכדומה.
‫על כן, אם משפט הוא רוצה, ‫צריך שייתן לכל איש כדרכה
‫וכפרים מעל עליו ותכלית ‫הדקדוק בין לטוב ולמותיו.
‫והיינו אל אמונה ואל עבל, צדיק וישר הוא, ‫שפרשו זכרונם לברכה לצדיקים ולרשאים,
‫כי כך היא עמידה ועל הכל הוא דן ‫ועל כל חטא הוא מעניש ואין להימלאת.
‫הפחיד.
‫טוב, אז ממלא נמתורת השאלה.
‫מה עם איתת הרחבים?
‫הקב' רחום וחנו, נכון?
‫ערך הפעם, רב חסד.
‫אז איפה כל זה?
‫אמרת שהקב' הוא בעצם כמו בעל ‫מקולת, שיש לו רשימות מדויקות,
‫מגיע הזמן של הפיראות, הוא פורע.
‫אז איפה מידת הרחבים?
‫מבין את השאלה?
‫טוב.
‫ואם תאמר, אם כן, מידת הרחבים למה היא עומדת?
‫כיוון שעל כל פנים צריך ‫לדקדק בדין על כל דבר.
‫יש בעולם שיטות רוחניות, אפשר ‫לקרוא להן כך, שונות בנושא הזה.
‫למשל, הנצרות סוברת שהקב' ‫הוא נוהג אך ורק במידת החסד.
‫זאת מידתו.
‫זאת אומרת שמי שדבק ‫באלוהים כפי שהם תופסים אותו,
‫הוא זוכה לחנינה, לאהבה, לחסד, ללא גבול.
‫הכל רחמים.
‫כן?
‫בשביל מי הגהינום לדעת הנוצרים?
‫אתה שואל, למי הגהינום עבור הנוצרים.
‫כך אתה שואל.
‫כן, אני מבין.
‫אני אנסה עוד פעם להבין את השאלה, ‫כי אתה מנסח אותה פעם שלישית,
‫אז אני רוצה להיות בטוח שאני מבין אותך נכון.
‫אתה שואל, לפי דעת הנוצרים, ‫אז למי מיועד הגהינום?
‫מימיהו, כן?
‫מי עשה את הגהינום?
‫אתה שואל.
‫אה, יפה. זאת השאלה?
‫התשובה היא שזה השטן שעושה את הגהינום.
‫מה?
‫זה כמעט כמו רשות שנייה.
‫זה לא בדיוק כך, כי התיאולוגיה ‫הנוצרית באופן רשמי היא מונותאיסטית.
‫אבל מבחינה חווייתית קשה להם עם זה.
‫כלומר, יש פה מקום שבו נידונים. למה?
‫יש להם קושי עם זה.
‫יש איזה דואליזם בסיסי במחשבה הנוצרית.
‫עכשיו, זה נכון שיגידו לך בסופו של דבר ‫זה הקב' ברוך הוא, אבל זה מפריע להם.
‫כי אלוהים הוא כולו חסד.
‫עשיית הצדק זה לא מתאים לאלוהים.
‫לעומת זה, האסלאם הלך בכיוון הפוך.
‫שהאלוה הוא מי שנוהג במידת הדין לגמרי.
‫מדקדק בזה.
‫ואילו ביהדות, השם אחד.
‫אם השם אחד, אז הוא כולל הכל.
‫הוא כולל הכל, את החסד, הדין, הרחמים.
‫ואז, דווקא באיחוד של המידות, ‫אנחנו פוגשים את הבורא.
‫ואז נשאת השאלה, מידת הרחמים, למה היא עומדת?
‫כיוון שהקב' ברוך הוא ‫מדקדק בדין, עד הפרט האחרון.
‫עד כאן שאלת רמחל.
‫כן?
‫להעמוד בדין, זה לא החסד היותר גדול?
‫האם הדין זה לא החסד היותר גדול?
‫אם אתה מצליח לעמוד ‫בזה, ואם אתה לא עומד בזה?
‫הבעיה שלי.
‫אז איפה החסד?
‫בסדר, כלומר, זה יהיה למעט מאוד אנשים.
‫יש במדרש רבא, שכאשר ‫הקב' ברוך הוא הודיע לאברהם,
‫שהוא הולך להשמיד את צדום, ואברהם מתנגד.
‫אז הוא אמר, פשוט המילים ‫שהמדרש מכניס לפה של אברהם זה כך.
‫אם דין אתה רוצה, אין עולם.
‫ואם עולם אתה רוצה, אין דין.
‫כלומר, מה רצה אברהם?
‫אברהם התנגד, התנגדות ‫מהותית למידת הדין בכלל.
‫כי אם יש דין, העולם לא יכול לעמוד.
‫והלא מפורסם, גם אותו מקור במדרש רבא,
‫שאומר שהקב' ברוך הוא ‫רצה לברור את העולם במדין.
‫הרע של העולם מתקיים.
‫אתה צודק שזה החסד היותר ‫עליון, אבל איך מגיעים לזה?
‫כן, כן, נכון, מחותו.
‫חסד הוא.
‫כן, בעולם של דין, חסד זה יציאה מהסדר.
‫אבל, אם אדם מצליח לעמוד בדין,
‫אז זה חסד שעשה עמו הקב' רבה ‫הוא שהיה מסוגל להעמיד אותו בדין.
‫ברור? הוא.
‫הסדר הוא שאין עולם.
‫הקב' הוא עשה בחסדו הגדול עולם של דין.
‫חרג מן הסדר.
‫אז זה באמת חסד גדול.
‫למי שמסוגל לעמוד בזה.
‫הבעיה היא שלא עומדים בזה.
‫ולכן שואל כאן רמחל, שאלה יפה.
‫ואם תאמר, אם כן, מידת הרחמים למה היא עומדת?
‫כיוון שעל כל פנים צריך ‫לדקדק בדין על כל דבר.
‫התשובה.
‫ודאי מידת הרחמים היא קיומו של עולם.
‫שלא היה עומד זולתו כלל, ‫כמו שכתוב בבראשית רבה,
‫סוף פרק י' ב', ואף על פי ‫כן, אין מידת הדין לא קרה.
‫וזה כי לפי שורת הדין ממש,
‫היה ראוי, כאן הוא יביא מספר דברים,
‫שמבדילים בין דין מוחלט ‫לבין דין שיש בו רחמים.
‫לפי שורת הדין ממש, היה ‫ראוי שהחוטא ייענש מיד,
‫תכף, לחטאו, בלי המתנה כלל.
‫שתיים.
‫וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף,
‫כראוי למי שממרא פי הבורד ברח שמו.
‫למשל, יוצא מזה שאדם, למשל, שיקר.
‫כן?
‫אז העונש המקובל זה שהאף שלו מתארך.
‫נכון?
‫כדי את... אצל פינוקיו.
‫אבל, היה ראוי, באמת, ‫באמת, אדם שיקר,
‫למשל, אומרים לו, ‫תגיד, איפה המקולת?
‫הוא אומר, כך ימינה.
‫זה לא ימינה, זה שמאלה.
‫היה צריך שמיד, הוא ימות וישחק
‫לאבקה.
‫נכון? היה צריך להיות, העונש ‫תכף ומיד, הוא בחרון אף.
‫וגם, שלא יהיה תיקון לחטא כלל.
‫כי הנה באמת, איך יתקן ‫האדם את אשר איבט,
‫והחטא כבר נעשה.
‫הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנעף,
‫איך יוכל לתקן הדבר הזה?
‫היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות?
‫אם כן, יש לנו פה שלושה ‫דברים, שקשורים לדין.
‫א', שצריך להיות העונש ‫באופן מיידי, בחרון אף,
‫וללא תיקון.
‫אמנם, מידת הרחמים, היא ‫הנותנת, הפך לשלושה דברים שזכרנו.
‫דהיינו, שייתן זמן לחטא, ולא ‫ייקחת מן הארץ מיד כשחטא,
‫ושהעונש עצמו לא יהיה דחלה,
‫ושתשובה תינתן לחודים בחסד גמור,
‫שתחשב הכירת הרצון כהכירת המעשה.
‫בעצם, אם אנחנו רוצים לסכם במילה אחת
‫את כל מה שרמחאל כאן ‫אומר, נגיד מילה אחת.
‫זמן.
‫הרחמים זה הזמן.
‫נכון?
‫רחמים זה לשון יחיד או רבים?
‫רבים.
‫רבים של מה?
‫רחם.
‫מה זה רחם?
‫זה מקום שבו נותנים לך זמן.
‫כן, הרי אתה לא יכול להתמודד ‫מיד עם העולם החיצוני,
‫אז נותנים לך זמן ברחם, כדי ‫שתוכל להתמודד בבוא הזמן.
‫כן?
‫איך באמת?
‫כן, שלא יהיה עד לחלה.
‫למה העונש הוא לא עד לחלה?
‫כדי שגם אחרי שניתן ‫העונש, יהיה אפשרות לתקן.
‫אז זה גם זמן.
‫אז למה התיקון?
‫איך זה שייך עם הזמן?
‫כדי לעשות תשובה, צריך זמן?
‫הרי האדם חותה, אחר כך ‫הוא רוצה לתקן, צריך זמן.
‫זה בכלל שאלה שהפילוסופיה לא עוסקת בה.
‫מדוע צריך זמן?
‫הפילוסופים עסקו הרבה ‫בשאלה הזאת, מה זה הזמן?
‫גם הפיזיקאים.
‫יש דיונים שלמים, ‫דוקטורטים שלמים שנכתבו,
‫במשך אלפי שנים, בהגדרת הזמן.
‫אבל השאלה שבה לא ‫עוסקים, זה מדוע הזמן?
‫לשם מה הוא קיים?
‫והתשובה היא, לפי ‫רמך, התשובה מוסרית.
‫הזמן קיים כדי לתת לך זמן.
‫כדי לאפשר את התיקון.
‫את התיקון בכלל.
‫מה שמעניין, אם כבר אנחנו ‫שואלים שאלה מדוע הזמן,
‫אז אפשר לשאול שאלה נוספת.
‫מדוע?
‫מה הבן זוג שלה הזמן?
‫המרחב, המקום.
‫יש בעולם זמן, מדוע יש מקום?
‫אם לא היה מקום, מה היה קורה?
‫לא רק זה.
‫אתה ואני היינו אותו אחד.
‫זה לא גדיל ביני לבינך.
‫זה שאני פה ואתה שם.
‫כלומר, המרחב מאפשר את הפרדת הנפשות.
‫והפרדת הנפשות מאפשרת את יחסי הגומלין.
‫יש אפשרות שלהתייחס בן אדם לחברו.
‫זה בזכות המקום.
‫שימו לב שוב, הסברה מוסרית לנתון פיזיקלי.
‫הזמן מסיבה מוסרית, ‫המקום מסיבה מוסרית.
‫זה דברים שכפי שאמרתי, ‫בפילוסופיה או במדע, לא עוסקים בהם.
‫כן, בבקשה.
‫זה העונש, צריך לתקן.
‫כן.
‫העונש הוא חצי תיקון.
‫אבל צריך עוד לתקן.
‫אז זה מה שאומר כאן, שמידת ‫הרחמים היא עומדת כדי לתת זמן.
‫וזה הסוד.
‫הרי זה מה שכתוב,
‫התחילה עלה במחשבתו של הקב". לברוא את העולם.
‫המחשבה לברוא את העולם, איזה מידה זאת?
‫חסד.
‫זה חסד לברוא את העולם.
‫והתחילה עלה בחסדו של הקב".
‫במחשבת חסדו של הקב". לברוא את העולם.
‫וכיוון שהוא רצה שהחסד הזה יהיה חסד מושלם,
‫הוא רצה לברוא את העולם במידת הדין.
‫כי אין דבר יותר גדול מאשר לעמוד בדין,
‫שאני זוכה בקיום שלי.
‫רעה שהעולם מתקיים.
‫מה פירוש? רעה שהעולם ‫מתקיים, שאי אפשר לדין,
‫אי אפשר לעמוד בדין ללא זמן.
‫לכן שיתף את מידת הרחמים כדי לתת זמן,
‫ונתקיים העולם, ואיך הוא מתקיים?
‫בדין. ונעשה חסד הגדול.
‫מובן?
‫יוצא לפי זה שהסדר של ‫המידות זה חסד דין רחמים.
‫כמו שנאמר, עובדת חדרים ימלאו.
‫חדרים, חסד, דין, רחמים.
‫מה יכול להיות?
‫אז המסקנה היא הרחמים.
‫המסקנה היא לא הדין.
‫כי אם נעשה חסד, רחמים, ‫ואחרי זה דין, זה נורא.
‫כן.
‫לא רמזתי לכלום.
‫מה אתה אומר?
‫בגלל זה אומרים, אז עליכם בדין,
‫בגלל שהעולם מתקיים בדין, הדינות שאתה קורא.
‫והעתיד להחיות אתכם בדין.
‫כן, נכון.
‫אגב, מה שאתה אומר זה לא כל כך פשוט.
‫יש מחלוקת בתלמוד בין רבי אליעזר לרבי יהושע.
‫על המתים שהחייה יחזקאל.
‫המתים שהחייה יחזקאל, ‫כך כתוב, עמדו על רגליהם,
‫אמרו שירה, ומתו.
‫כל הסיפור היה קצר.
‫מי יחזקאל מחיה מתים, ‫קמים, שרים, מתים.
‫השאלה היא, מה הם שרו?
‫איזה שירה אמרו?
‫אז רבי אליעזר אומר, שהם ‫אמרו, השם ממית בצדק,
‫ומחיה ברחמים.
‫לא כמו התפילה שאנחנו רואים בבית האלמין.
‫אלא, זה שאדם מת, זה צודק.
‫לא מגיע לו לחיות.
‫מגיע לו למות.
‫השם ממית בצדק, מחיה ברחמים.
‫מה אפשר לעשות?
‫הוא עובר על הדין מפני הרחמים.
‫רבי יהושע אומר, ‫שהם אמרו משהו אחר.
‫הם אמרו, השם ממית ‫ומחיה, מוריד שאול ויעל.
‫זה מתפילת חנה.
‫מה ההבדל?
‫שכאילו רבי יהושע אומר, ‫התחיית האמיתית היא מובן מאליו.
‫אם הוא ממית, אז הוא חייב להחיות.
‫אם הוא מוריד שאול, ברור שחייבים להעלות.
‫זה ספיסה אחרת לגמרי.
‫שהחיים הם מה עיקר בעולם.
‫מה האמת?
‫שזה מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע.
‫בסדר?
‫טוב.
‫כן, רוצה להגיד משהו?
‫כן.
‫התמילה במית ו... זה ‫חזרה למיתות הרחמים.
‫כן, כן, אני מבין.
‫אבל כאילו בתורה, כל רצף ‫הרי קרא התמילה, זה תיקון אחר.
‫זה חלק ב... זה לא ‫תיקון אחר, בדיוק.
‫זה לא תיקון אחר.
‫זה אחרי שאני תיקנתי, ‫אחרי שעשיתי תשובה,
‫אם אני רוצה להיות טהור, ‫אני צריך לדבוק במקום.
‫אז זה לא בדת הרחמים.
‫לא יודע.
‫תמצא תשובה.
‫כל דבר אני צריך לעשות.
‫טוב.
‫אז כן, יש פה שלושה דברים.
‫א', שניתן זמן.
‫ב', שההונש לא עדיך ל.
‫ג', שהתשובה מועילה.
‫כן?
‫פה הוא אומר דברים ‫קצרים, אבל עמוקים ביותר.
‫ושהתשובה, אני רוצה ‫לחזור לחלק השלישי.
‫ושהתשובה תינתן לחותאים
‫בחסד גמור
‫שתחשב הכירת הרצון
‫כהכירת המעשה.
‫דהיינו, שביות השב ‫מכיר את חטאו ומודה בו,
‫הוא מתבונן על רעתו, ‫ושב הוא חרט עליו
‫חרטה גמורה דמי עיקרה
‫כחרטת הנדר ממש, שהוא ‫מתנחם לגמרי, והיה חפץ ומשתוקק
‫שמעולם לא נעשה דבר אהוב.
‫הוא מצטער בליבו צער חזק
‫על שכבר נעשה דבר
‫ועוזב אותו לאבא ובורח ממנו.
‫הנה הכירת הדבר מרצונו
‫יחשב לו כהכירת הנדר
‫ומתקפר לו.
‫והוא מה שאמר כתוב
‫ושר אבונך
‫וחטאתך תחופר
‫שהאבון שר ממש מהמציאות
‫ונעיקר במה שעכשיו
‫מצטער ומתנחם
‫על מה שהיה למפרע.
‫המשפטים האלה צריכים בירור.
‫למה שבאמת זה יוריד?
‫זו האחת השאלות הקשות.
‫האם באמת אפשר לתקן חטאים?
‫רציתי משהו?
‫כן, מה?
‫מדועי מה שאומרה החלטה
‫וההצטערות על החטא?
‫כן.
‫שרק אז בעצם
‫נקיית הרצון זה הכירת החטא.
‫נכון.
‫אז אם אדם שכבר התחרט
‫וכו' וכו'
‫ובחטא תקופה נזכר
‫בחטא שעשה
‫ולא מסתייר עליו
‫כמו שהוא מסתייר עליו
‫בתשובה הגדולה
‫אז עכשיו או לא לחשוב
‫שהוא עשה את התשובה?
‫אם לא מסתייר עליו
‫צריך כבר להצטייר על החטא
‫ולהזכיר אותו.
‫מה שהוא עשה.
‫אתה שואל כך.
‫אני חוזר על שאלתך.
‫ואני מנסה לבדוק
‫אם אני מבין
‫את שאלתך נכון.
‫אתה אומר חלק מהתשובה
‫זה שאדם מצטייר
‫שהוא עשה את המעשה.
‫נכון?
‫עד כדי כך, אומר רמחן, ‫שהוא היה, הוא אומר,
‫חבל שבכלל נעשה.
‫זאת אומרת, לא רק
‫שמצא, זה כאילו חרטת הנדר.
‫מה עושים בחרטת הנדר?
‫שמבררים שבעצם
‫האדם לא היה רוצה בכלל
‫שיהיה הנדר הזה מתחתכיל.
‫לעומת הפרת נדרים, שבהפרת נדרים
‫אנחנו לא דורשים מן האדם
‫להצטייר, אנחנו אומרים
‫מכאן והלך מותר לך.
‫לעומת הטרת נדרים, שזה כמו קשר
‫שפותחים אותו, מטירים אותו, ‫אז כאילו מעולם לא היה קשר.
‫אז אתה שואל, ומה ‫קורה עם אותו אדם
‫שעשה את התהליך הזה?
‫עשה תשובה.
‫אבל אחר כך הוא נסגר בחטא, ‫נגיד שנה אחרי שהוא עשה תשובה,
‫והוא כבר לא מצטער כל כך
‫שהוא עשה את החטא.
‫האם נחשבת לו תשובתו או לא?
‫את כאן שאלתך?
‫או שאני לא האמנתי אותך נכון?
‫לא, כן. זה לא שהוא מצטער.
‫כאילו הוא כבר מצטער, ‫אבל הוא פשוט לא מצטער
‫כמו שהוא הצטער אז.
‫הוא מצטער, אבל לא כמו
‫שהצטער אז.
‫טוב, זו שאלה אחרת.
‫אני אענה על השאלה.
‫התשובה היא
‫שזה בסדר גמור.
‫זה לא בסדר שהוא לא ‫מצטער, אבל התשובה שלו
‫הייתה תשובה.
‫מתי תשובה לא נחשבת?
‫אם אדם מצטער שעשה תשובה.
‫הוא אומר, חבל שעשיתי תשובה.
‫זה משהו אחר.
‫אבל כל הזמן שהוא לא מצטער
‫שהוא עשה תשובה, רק ‫עכשיו הוא לא מצטער,
‫הלכת כמו שהיה, זה משהו אחר.
‫כן.
‫כן, אז זה גם, אני כאילו, ‫נחשבת לו, כי אתה רוצה,
‫כי אתה מעשה את התשובה.
‫נכון, זה ממש כאילו
‫שאלות ראשונות. ‫שאדם נגיד שמצטער על מעשים טובים
‫שעשה, אז הוא לא מקבל שכר
‫על המעשים הטובים האלה.
‫כולל המעשה הטוב של התשובה.
‫שהוא מצטער שהוא עשה תשובה.
‫כן.
‫אם הוא עושה תשובה ואז אומר זה שוב,
‫זה כמו, כאילו, כמו אבא ‫שלו, אומר לו, כאילו, אל תעשה,
‫ומה עושה?
‫אתה שואל שאלה חדשה.
‫אדם עשה התשובה, ואחר ‫כך חזר לעשות את העבירה.
‫בסדר?
‫אז השאלה היא, אם התשובה ‫הראשונה נחשבת לא או לא.
‫זאת השאלה שלך.
‫האם הוא נאנש בחומרייתר?
‫האם הוא נאנש בחומרייתר?
‫זה שתי שאלות.
‫התשובה, השאלה הראשונה, ‫האם התשובה הראשונה נחשבת לא,
‫התשובה היא שכן.
‫הוא לא מצטער שהוא עשה תשובה.
‫אלא הוא חתר מחדש.
‫בסדר?
‫דבר נוסף, ודאי שהעונש
‫על פעם שנייה הוא יותר חמור.
‫בסדר?
‫זה יראה שנה בעבירה.
‫טוב.
‫כן?
‫איך זה נראה באמת?
‫כי איך אדם מחשבתי ‫זה יכול לתת... כן, יפה.
‫אתה בעצם שואל את השאלה של ‫רמחאל, שאני מנסה לענות עליה.
‫אתה רוצה לחזור עוד פעם שלישית?
‫כלומר, רמחאל שאל, אתה ‫שאל, אתה נכון לשאול עוד פעם.
‫כן?
‫בכל זאת, ננסה לחזור עוד פעם שלישית.
‫אז איך זה עובד?
‫איך התשובה הזו עובד?
‫זאת השאלה.
‫האם זה לא בלוף?
‫כן?
‫אדם עושה תשובה.
‫אתה אומר, אה, זה ‫מה, זה טריקים פה?
‫אגב, באמת, אם שוב ‫אנחנו חוזרים לנוצרים,
‫הנוצרים סבורים באמת שהתשובה זה בלוף.
‫זה לא עובד.
‫זה שיש כפרה על החטא, ‫זה כמין פעולה מגית.
‫זה טריק כזה.
‫כן?
‫זה כמו שאדם שולף בכלפים, ‫יש כלף המכונה, ג'וקר.
‫הוא טוב לכל דבר.
‫מה שאתה רוצה, זה יהיה.
‫אז גם פה, זה מין טריק כזה.
‫אתה עושה תשובה, וזה עובד.
‫ואין בעצם הסברה מוסרית לדבר הזה.
‫לעומת זה, מה?
‫הצ'ק מסביר.
‫ההמכרה, אתה מבין.
‫כן.
‫עכשיו, יש להבין את ‫הדברים קצת יותר לעומק.
‫זה קשור לדברים שהרב ‫ג'וק מסביר בורות התשובה.
‫הדבר היקר הזה, האם ‫מעשה רע, הוא באמת רע.
‫בואו ניקח לי דוגמה.
‫יש מעשה רע שמסופר ‫בתורה, קין הרג את הבל.
‫זה רע, או זה טוב?
‫זה רע, נכון?
‫מי אמר את זה?
‫אתה.
‫כן? כי אתה אדם מאוד מוסרי.
‫אתה מבין שלרצוח ‫את אחיו, זה ממש רע.
‫שאלה.
‫אם הקב' הוא
‫היה רוצה שהבל לא יהרג, ‫היה בידו למנוע את זה?
‫ודאי.
‫אפילו בשעה שקין חונק את הבל,
‫בהנחה שהוא הרג אותו ‫בחניקה, היה יכול, הקב' הוא,
‫לשתק את האצבעות של ‫קין, ואז הבל לא היה נהרג.
‫והקב' הוא לא שיתק את האצבעות של קין.
‫והוא נתן להבל להירג.
‫סימן שהקב' הוא רוצה את זה.
‫מה אתה אומר?
‫שאסור לו כי זה שלב.
‫אסור לו כי זה שלב, מפני ויכוח נפש.
‫של העולם, לא של הפעם.
‫בסדר.
‫אבל זה כבר, זה סימן שהוא מעוניין.
‫הוא עשה על עצמו, אז הוא ‫מעוניין, שהבל יהרג. נכון?
‫שעולם כמנהגו נוהג.
‫מה?
‫שעולם כמנהגו נוהג.
‫זה בדיוק אותו הדבר.
‫עולם כמנהגו נוהג.
‫סימן שקב' הוא מסכים.
‫ועל זה באה טענה יפה מאוד של קין.
‫הוא אומר, מה אתה רוצה?
‫השומר הכי אנוכי?
‫מה מונח מאחורי השאלה הזאת?
‫מי כן צריך לשמור?
‫אתה היית צריך לשמור.
‫כן?
‫השומר הכי אנוכי.
‫מי זה אנוכי?
‫אנוכי ה' אלוהיך.
‫שהוא יטפל בזה.
‫מה, באים אליי בטענות?
‫אני עשיתי את רצון ה'
‫הרי אם הקב' לא היה ‫רוצה, הבל לא היה נהרג.
‫טענה יפה או לא?
‫כן?
‫לכאורה.
‫לכאורה, טוב.
‫אז אנחנו רוצים לצאת לתשובה.
‫זה כמו ילד שאומר, לא אמרו ‫לי לא, אז הם כאילו הסכימו.
‫לא, הם כאן... אבל פה ‫זה לא רק שלא אמרו לו לא.
‫נתנו לו את הכוח.
‫בשעה שהוא הרג את הבל, ‫הקב' המשיך להחיות את קין
‫ונתנו לו את כל הכוחות
‫המאפשרים לו להרוג את הבל.
‫לפי מי שאני מבין, אתה שם ‫מדבר על עולם כמנהגו נוהג,
‫זה לא שהקב' לא מתערב בעולמו.
‫אני שואל אם הקב' לא מתערב בעולמו.
‫אם הקב' לא מעוניין שהבל ‫יהרג, אז שיתערב בעולמו,
‫ואז ערב והבל לא יהרג.
‫כן?
‫קב' הוא רוצה שקין ירוג את הבל יותר,
‫לא, קב' הוא רוצה יותר שקין יוכל להרוג יותר,
‫או קשור שהוא לא יוכל להרוג?
‫הוא שאל אותך בחירה החוששת לעשות.
‫כן, אבל אני שואל, בשעה שזה קורה.
‫בכל זאת, יש לי קין פה טענה יפה מאוד.
‫התשובה היא, שכשקין הרג את הבל,
‫הוא לא התכוון לעשות רצון ה'
‫הוא הרג את הבל כי הוא כינה בו.
‫כי הוא הצבן אותו.
‫מובן?
‫אם קין היה מכוון כולו לשם שמי,
‫יכול להיות שהוא יקבל שכה על זה.
‫אני אומר דברים מסוכנים, אבל זה אמת.
‫זה הפוך מהכוזרים.
‫למה זה הפוך מהכוזרים?
‫כוונך יוצאים, אבל משכן לא רצוי.
‫יש מעשית שהם יוצאים איתה עצמה,
‫ויש, והכוונה שלך לא שנה את זה.
‫אם זה מעשה שהוא רע.
‫אני שואל על עצם המושג של מעשה לא רצוי.
‫אם שמת לב.
‫אנחנו אומרים שיש מעשים ‫רצויים ומעשים לא רצויים.
‫ואני שואל עליהם איך זה יכול להיות
‫שיש מעשה שהוא לא רצוי, הרי הוא נעשה.
‫והרי הוא לא יכול היה לעשות, ‫הנמלא שהקב' הוא מחיה.
‫נכון?
‫אי אפשר להימלט מהשאלה.
‫זה מסיר אחריות מכל מה שאני עושה.
‫זה מסיר אחריות מכל מה שאני עושה.
‫יפה.
‫נכון? אתה צודק.
‫השאלה שלי, וזו השאלה של ‫קין, היא מסירה אחריות מכל חטא.
‫מה?
‫אבל הטענות טובה.
‫הרי מי שבא אלייך בטענות, זה הקב' ברוך הוא.
‫אם האדם הראשון, האבא,
‫היה בא אלייך בטענות, ‫למה רק אתה היית בפריחה?
‫זאת אומרת, זה דבר טענוכי.
‫אבל מי שקודם כל בא אלייך בטענות,
‫זה הקב' ברוך הוא, כמובן.
‫זה מאוד מוזר.
‫באמת, זה מה שטוען קין כלפי הקב' ברוך הוא.
‫למה אתה בא אליי בטענות?
‫הרי זה אתה אחראי.
‫לא, אז אם הוא בא אלייך בטענות,
‫אז זה מוזר שזה לא הוא אחראי.
‫אם הקב' בא בטענות, זה ‫אומר שהקב' סובר שהוא
‫לא אחראי, אלא שקין ‫אחראי. וצריך להסביר למה.
‫זה שהקב' טוען את הטענה, ‫זה לא פותר אותנו בלהבין אותה.
‫יש פה קושייה לוגית.
‫וזה מה שענה לו קין.
‫קין לא היה כזה מנומס כמוך.
‫הקב' אומר, אבל יש לי קושיות.
‫מה הקושייה? השומר הכי אנוכי.
‫עד כן השאלה ברורה.
‫טוב, אתם רוצים תשובה?
‫התשובה היא, התחלתי להגיד אותה,
‫שקין, כשהוא הרג את ‫האבל, לא התכוון לשם שמיים.
‫וגם אם קין היה מתכוון לשם שמיים,
‫ברור שהוא היה מערב בזה ‫מולקולה אחת של אינטרס אישי.
‫ומאחר והוא מערב את ‫המולקולה של האינטרס האישי,
‫אז הוא נידון לפי הפרמטרים האנושיים.
‫אני אביא לכם דוגמה לזה.
‫אני רגיל להביא את הדוגמה הזאת.
‫יש מדרש שנקרא מדרש ‫פטירת משה רבנו, עליו השלום.
‫במדרש הזה יש דיאלוג בין הקב' למשה,
‫שהקב' אומר למשה, הגיע הזמנך למות.
‫אומר משה, למה? מה קרה? מה עשיתי?
‫אתה הקיטה בסלע, לא?
‫אה, הקיטה בסלע, אבל אתה לא מכיר ‫את כל המפרשים שאומרים שזה היה בסדר?
‫אז הקב' אומר, כן, אבל יש לי טענה אחרת נגדך.
‫ואז משה דוחה את הטענה השנייה.
‫יש שם סדרה ארוכה של טענות של הקב' נגד משה.
‫משה מתארץ את הכל.
‫אמר לו, הקב' אבל, כשהרקת ‫את המצרי לא שאלת אותי.
‫לא בסדר, מה זה הורגים מצרים ככה בלי לשאול?
‫זה בקשרשות.
‫אומר משה, אז מה? ‫אני הרגתי אחד, אתה הרגת את כולם.
‫מה פירוש, אתה הרגת את כולם?
‫בעצם, אתה מעוניין שנהרוג ‫מצרים, אז מה אתה עושה לי בעיות?
‫אומר לו הקב', אני בידי להחיות אותם.
‫אתה, אין בידך להחיות אותם.
‫כלומר, כשקב' הורג מישהו, זה סתם.
‫נכון, אבל אני יכול להחיות אותך.
‫זה בכאילו, אל תכעז, רגע לא נעים אבל.
‫רק לצחוק.
‫ואז כתוב במדרש, שמשה קיבל ‫את דברי השם, והסכים למות ומת.
‫עכשיו, אני שואלת פה שאלה חמורה מאוד.
‫אני במקום משה הייתי עונה.
‫הייתי אומר, רגע, גם המצרי שהרקתי,
‫גם אותו אתה יכול להחיות.
‫אז מה הבעיה?
‫התשובה היא שמשה הבין, ‫שכאשר הוא הורג את המצרי,
‫הוא לא עושה את השיקולים של הקב',
‫הוא עושה את השיקולים של משה.
‫ואז אם יש טענה נגד ההריגה הזאת,
‫שהייתה בלי רשות או משהו ‫כזה, הוא צריך לשלם על כך.
‫זאת אומרת, מה?
‫מה זה אומר?
‫זה אומר שהרצון של האדם,
‫מהווה מסך בין הרצון האלוהי לבין המעשה.
‫כלומר, אם האדם לא היה פה בזירה,
‫אז המעשה היה נעשה על ידי הקב'.
‫למשל, אם קין לא היה באזור כדי להרוג את הבל,
‫יכול להיות שהקב' היה הורג את הבל.
‫כי זה היה מתאים לתוכניות שלו וכו'.
‫ואז זה בעצם היה מעשה טוב.
‫אבל קין התנדב.
‫כמו שאמר פעם מישהו, ‫צריך שיהיו רשעים בעולם,
‫אבל אין מצווה להתנדב.
‫אז בא קין, התנדב להיות המוציא לפועל,
‫והכוונות הרעות שלו מעורבות,
‫מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייו.
‫אז מה צריך קין לעשות?
‫לסלק את הרצון שלו מן המעשה.
‫הוא אומר, אני לא רוצה להרוג את הבל,
‫אני מצטער שהרגתי אותו, ‫אלווי ולא הייתי אורג אותו מימיי.
‫ואז הקב' הולקח אחריות על המעשה.
‫זה נקרא, הכירת הרצון,
‫כהכירת המעשה מן האדם, לא מן המציאות.
‫כי המעשה נשאר במציאות, ‫אבל הקב' הולקח עליו טרמפ.
‫וזה מפורש בפרשת משפטים.
‫וכי יזיד איש על ‫רעיהו, להורגו בעורמה,
‫מאי מסברחית יקחנו למות.
‫מה? מישהו הלך להרוג את חברו במזיד?
‫חייב מיטה, אורגים אותו, בלי ‫חשבון, אפילו באמצע קורבן.
‫בוקחים אותו מהמסברח.
‫מאי מסברחית יקחנו למות.
‫ואשר לא צדם, הוא לא ‫התכוון, הוא הרג בלי חוונה,
‫והאלוהים עינה לידו, ‫ושמתי לך מקום אשר ינוס שם.
‫ככה.
‫מה זה והאלוהים עינה לידו?
‫רשת השבור חווי הביא לו את זה.
‫עכשיו, האריז על אמר, עינה ‫לידו ושמתי לך, רשת תיבות,
‫אלול.
‫נכון? עינה לידו ושמתי לך, אלול.
‫כי זה חודש התשובה.
‫ואז בעצם מה עושה חודש אלול?
‫מברר, כשהאדם עושה תשובה, ‫מברר שהחטא לא היה שלו.
‫שהאלוהים עינה לידו.
‫ושמתי לך.
‫ואז מי זה מקום?
‫הקב' רחוש הוא המקום.
‫ינוס שם, מי? החטא.
‫החטא ינוס שם אל המקום, ברור.
‫מה אתה אומר?
‫לפי מה שהסברנו, למה שאני אצטער על החטא?
‫למה שאני אצטער על המעשה?
‫אני אצטער על הכוונה שלא הייתי בשם שם.
‫אפשר להגיד את זה גם כן.
‫אפשר להגיד את זה גם כן, ‫אבל כדי להגיע להכרה כזאת,
‫שאני צריך להצטער על זה שזה לא היה על שם שם,
‫אני לא מסוגל לעשות את ‫זה כל זמן שאני מעוניין בחטא.
‫כל זמן שעוד לא עשיתי תשובה,
‫במהירה, אני לא יכול להגיע לתשובה מהאהבה.
‫אבל אחרי שעשיתי תשובה ‫מהירה, ועליתי לתשובה מהאהבה,
‫אז גם עכשיו כזאת אולי.
‫כן, בבקשה.
‫אפשר לך בוא את המסגן ‫הזה, הוא פשוט להקפיא אותנו.
‫אה, כן.
‫אם הבנתי נכון, אתה אומר למעשה,
‫שהדייבת שלנו זה לחתכייה של הקבוצים.
‫נכון.
‫השאלה השנייה, אני ‫חוזר על השאלה רגע,
‫האם אני אומר שהדייבת ‫שלנו זה לחתכייה של הקבוצים?
‫בתשובה? כן.
‫מה עוד?
‫פשוט אני צריך בשביל האינטרנט.
‫השאלה השנייה, אפשר ‫לשאול שאלה כזאת,
‫שאם כולנו עדיין מתחילים במיטה,
‫זה אתה מהראשון באמת מה עשה תשובה?
‫אתה שואל, אם כולנו מתים, סימן ‫שאדם הראשון לא עשה תשובה,
‫כי הרי בגלל החטא שלו ‫נגזרה מיטה על כל החיים,
‫אם הוא עשה תשובה באמת,
‫היה צריך להיות שנוכל לחזור ‫ותשובה, שנחיה בעצם ולא נמות.
‫כן, אבל יש אדם יקיים.
‫התשובה היא שזה לא נכון מה שאמרת.
‫אני אעזבך למה.
‫כי זה שאדם הראשון חטא,
‫כשהוא חטא, הוא היה כל העולם כולו.
‫אז הוא הפיל את כל העולם איתו.
‫כשהוא עשה תשובה, הוא עשה תשובה כיחיד.
‫אמר אדם למשפחת הראשון, ‫בעלה של חווה למשפחת הראשונה,
‫תעודת זהות 0001, הוא עשה תשובה.
‫אבל כבר, הוא כבר לא כל העולם.
‫החטא קטין את קומתו.
‫מבה?
‫המעשה נעסק.
‫כן, המעשה נעסק, כמו שאתה אומר.
‫זה שאני אכנס לנושא הזה, ‫למה הוא עשה שלשיעור,
‫אז למה הוא מת?
‫למה האדם הראשון מת?
‫למה הוא מת?
‫זה נכון.
‫הוא יצא אחר כפרה.
‫מי אתה, מחפרת?
‫יש תשובה ויש כפרה, ‫זה שני דברים שונים.
‫טוב.
‫ניחורה, אבל... אם אני עושה ‫מעשה... נגיד אני משוגע,
‫אני עושה מעשה, באמת, ‫כולי לשם שמיים, מעשה נוראי,
‫שאין בו כלום מעצמי, ‫אבל ניחורה זה הרי האפשרי,
‫שזה מישר עובר לרצון ה'
‫אלא אם הרב אומר
‫שלא ייתכן מצב.
‫רגע, רגע, אני רוצה פה להגיד משהו.
‫מישהו שהוא לגמרי לא בשליטה ‫עצמית, והוא עושה מעשה,
‫הוא לא נהנש עליו.
‫זה לא מעשה שלו?
‫אני עכשיו בטוח שבזה שאני
‫אקטף, פקתי וטפט שלו, ‫משוכנע שזה לשם שמיים.
‫נכון.
‫אז יש תשובה על זה של רבי יהודה החסיד.
‫אם אדם עושה מעשה ‫רע, והוא מתכוון לטובה,
‫אז הוא מקבל שכר על הכוונה הטובה
‫והורגש על המעשה הרע.
‫אבל למה?
‫אמרנו שכל מה שמפריד בין המעשה הזה,
‫שהופך אותו מטוב, מרצון ‫ה' ממילא... השאלה היא ככה,
‫האם יש לו אפשרות לדעת שהמעשה הוא רע או לא?
‫לפי מה שאני הבנתי, ‫המעשה הוא ממילא רצון ה'
‫הוא לא טוב, הוא לא רע.
‫רגע, אני אסביר לך.
‫אם יש אפשרות לאדם לדעת שהמעשה הוא אסור,
‫אז ברגע שהוא עושה את המעשה, ‫הוא עושה רע, ולכן הוא נאנש.
‫אם אין לו אפשרות לאדם לדעת ‫שהמעשה שהוא עושה הוא מעשה רע,
‫הוא לא נאנש עליו.
‫נורא?
‫למשל, ניקח דוגמה פשוטה.
‫בכפר של קניבלים, הלכו להביא ‫ארוחת בוקר מהכפר הסמוך.
‫בסדר?
‫בישלו.
‫ועכשיו כל הכפר מתיישב כדי לאכול.
‫ומכבדים את הזקנים, כמובן,
‫נותים להם את החלקתו, את המוח, וזה.
‫וזה אחד החצופים, זה ילד קטן צ'יק מהשבט,
‫קופץ, חוטף את החלקתו, ואוכל אותו.
‫הוא יאנש.
‫איפה הכבוד לזקנים?
‫איפה כיבוד הבית?
‫נכון?
‫הוא יקיד מוח סעודה.
‫כמובן?
‫אז זה מאוד הגיוני.
‫כלומר, כל המציאות היא שפלה מאוד.
‫קניבליזם זה משהו נורא.
‫ובאמת, זה מתחת למדרגת האדם.
‫כשאנחנו רואים קניבלים, אין.
‫זה אפילו עוד לא הגיע למדרגת האנושות,
‫ולכן צריך לחסל מציאות כזאת.
‫אבל עדיין, כל הזמן שזה ‫קיים, בתוך זה יש גם ערכים.
‫בסדר?
‫טוב.
‫אני לא בעתי עכשיו להודד חס וחלילה,
‫אכילת בשר אדם, שלא יהיה חסודים.
‫אין שום כוונות.
‫טוב.
‫בואו נמשיך בספר.
‫וזה חסד ודאי.
‫אגב, מי שרוצה הרחבה ‫של הדברים שהסברנו עכשיו,
‫אפשר לקרוא באורות ‫התשובה, פרק ת'זין, פסקה א'-1.
‫שם יש כוכבית, לביצוע השיחה.
‫ולכן אפשר לקרוא, שם הערב ‫מסביר את הדברים בהרחב.
‫גם אני קצת הרחבתי יותר על דברי הערב קוקס,
‫שם בחוברת בהימצאו, על ‫ענייני תשובה וחודש אילול.
‫וזה חסד ודאי, שאינה מישורת הדין.
‫אך על כל פנים, הנה הוא ‫חסד שאינו מכחיש הדין לגמרי.
‫שהרי יש צעד להתעלות בו.
‫שתחת הרצון שנטרצה ‫בחטא, וההנאה שנהנה ממנו,
‫באה אתה הנחמה והצער.
‫מה זה נחמה?
‫חרתה.
‫נחמה בתנ״ך זה חרתה.
‫וכן, עריכות הזמן איננו ‫ויתרון על החטא, אלא סבלנות.
‫קצת, לפתוח לו ותחתיקו.
‫וכן, כל שאר דרכי חסד, ‫אין לי עניין ברע מזה כאבא,
‫או מקצת נפש ככל הנפש המוזגרים בדברי החכמים,
‫דרכי חסד הם לקבל את המועד כמרובה.
‫אך לא מתנגדים ומכחישים ממש מבדל הדין,
‫כי כבר יש בהם טעם עגון להחשיב אותם.
‫זאת אומרת, זה חשוב שיהיה,
‫בסופו של דבר שהדין יהיה משועבד לחסד.
‫כן, מה אתה אומר?
‫איזה מן דבר להגיד על ‫הקבל שלא יכול שהוא מתחרט?
‫איך זה להגיד על הקבל שלא יכול הוא מתחרט?
‫איפה ראית שהקבל שלא יכול הוא מתחרט? פה?
‫דור המבול.
‫אה, אבל פה לא ראית.
‫לא, אבל עובדים את זה מדע של ילדות ברוך הוא.
‫רגע, רגע, לא. מה לעובדים מה?
‫מדע של ילדות ברוך הוא.
‫אני לא יודע. פה לא כתוב הדבר הזה.
‫כלומר, אתה שואל פה על משהו אחר שיש בתורה.
‫אני לא מרגיש על משהו אחר.
‫אתה שואל משהו אחר.
‫זה לא הנושא של השיעור, לכן ‫אני לא אתייחס מה זה משנה.
‫טוב.
‫אך שיוותרו עבירות ולא ‫כלום, או שלא יושגף עליהן,
‫זה היה נגד הדין לגמרי,
‫כי כבר לא היה משפט ודין אמיתי בדברים.
‫על כן זה אי אפשר להימצא כלל.
‫אז מה שנקרא חשבונות של ‫מדינת הדין לפעמים נדחים.
‫כן? למשל, הקבל שלהם גוהל את ישראל
‫בין זכאים ובין לא זכאים.
‫ומה עם החשבונות של מדינת הדין?
‫אחר כך.
‫ואם אחד מן הדרכים שזכרנו לא יימצא,
‫לחוטא להימלט, ודאי ‫שמדינת הדין לא תשוב ריקם.
‫וכן אמרו, זכרונם נברכה, ‫מעריך עפה וגבי דילה.
‫כלומר, הקבל שלנו מעריך ‫את עפו, אבל בסוף גוהל, נמצא.
‫שאין לאדם הרוצה לפקוח ‫עיניו פיתוי שיוכל להתפתות בו
‫לבלתי עזר במעשיו תכלית ‫הזהירות, ודקדקבם תכלית הדקדוק.
‫הן כל אלה השקפות שישקיף עליהן האדם,
‫תקנה בה מידת הזהירות ‫ודאי, אם בעל נפש הוא.
‫ברור?
‫מה?
‫מה לא ברור?
‫הממצא המשקר המשפטות לא ברור.
‫לא, זה סיכום של מה שהוא אמר לפני כן.
‫הרי לפני כן, הוא אמר, דע לך ‫שאי אפשר להימלט ממידת הדין.
‫ואז הוא הביא מספר מקורות,
‫שברור שלא ייתכן שהקבל ‫שלנו לא יעשה דין בחוטאים,
‫אלא מה שיש לו ריכוחים בדרך,
‫אבל אם כל הריכוח בסוף ‫האדם לא עושה תשובה וכו',
‫אז בדאי לא יימלט מן הדין.
‫זה מה שהוא אומר.
‫דברים פשוטים, נכון?
‫מה הבעיה?
‫בזאת סיימנו את פרק רביעי, ‫שזה היתעוררות אל הזהירות,
‫או בדרך קניית הזהירות.
‫פרק חמישי עוסק בדבר פשוט,
‫בביאור מפסידי הזהירות והחכה מהם,
‫דווקא פרק מאוד אקטואלי בחברה המודרנית.
‫נעסוק בו בעזרת השם בפעם הבאה.
‫שלום.

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230726925″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

מספר פרק בסדרה : 14

<< לחץ לפרק הקודם

"וסביביו נשערה מאוד" הדקדוק המיוחד של הקב"ה עם הצדיקים

לחץ לפרק הבא >>

מפסידי הזהירות

סוף פרק ד’

מדור: בית המדרש

אורך השיעור: 44 דקות

סדרה:מסילת ישרים - התשע | הרב אורי שרקי

מילות מפתח:דין ורחמים, מידת הדין, מידת הרחמים

לחץ כאן להורדת קובץ שמע MP3

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח

כיצד נוח לך להמשיך?

An error occured.

No data was found

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230726925″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

יראת העונש

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט:
02-6475073

תרומות

מדיניות האתר

מכון מאיר בדוא"ל:

טלפנו אלינו:

מכון מאיר בדוא"ל: