הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הפרק על היצר הרע | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ה’: הגאולה – חורבן הגוף או חיזוק הגוף? | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

איך ולמה המצוות בטלות לעתיד לבוא? | אורות הקודש ד’, יפעת גילוי המצוות | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

דף הבית > פרשת השבוע > פרשת ויצא > “וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב”

“וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב”

הרב אורי עמוס שרקי

כ״ב בכסלו ה׳תשע״ב (דצמבר 18, 2011)

מילות מפתח:הנצרות, יעקב אבינו, עשו

Play Video

Autoscroll:

‫שלום וברכה וערב טוב.
‫אנחנו ממשיכים בלימוד ספר בראשית,
‫ואנחנו בפרק...
‫כף ח'
‫בפסוק ו'
‫ויאר עשב כי ברך יצחק את ‫יעקב ושילח אותו פאדינה הרם,
‫לקחת לו משם אישה, וברכו אותו,
‫ועצב עליו למור לו תיקח אישה ‫מנות קנן ואיש מייעקב אל אביו,
‫ולימוד הולך פאדינה הרם,
‫והיאר עשב כי ראות בנות קנן בין יצחק אביו,
‫כל זה ראה עשב, והיאלך עשב אל ישמעאל,
‫והייקח את מחלת בת ישמעאל בין אברהם,
‫אחות נוויות על נשיו לא לאישה.
‫מחלת נקראת גם בשם בסמט במקומות אחרים,
‫אבל מה פירוש המילה, השם מחלת,
‫זה סתם שם מוזר לתת לאישה בשם כזה מחלת.
‫מחלת זה מלשון מתוק, חלוע בערבית, אחלה.
‫השם מתוק. אז זה כן, המחלת, מילה מתוקה.
‫עכשיו, עשב הולך אל ישמעאל, ‫לוקח את מחלת בת ישמעאל
‫על נשיו לא לאישה, לא ‫מגרש את הנשים הראשונות,
‫אבל עושה חצי מרצון ‫אביו, נושא את בת ישמעאל.
‫מה זה נותן לנו? מה אכפת לנו מהסיפור הזה?
‫אז אפשר לומר שיש פה איזו ‫תוכנית קבועה במהלך ההיסטוריה.
‫הרי מהי המעלה של יעקב?
‫מעלתו של יעקב אבינו, ‫בתור מייסד הזהות הישראלית,
‫זה שהוא מסוגל לאחד, הוא מאחד בין ערכים.
‫בין הערכים של אברהם לערכים של יצחק.
‫כלומר, אם אברהם לבדו היה קיים, ‫הוא לא יכול היה להקים את עם ישראל.
‫כי אברהם הוא כל כולו ביטוי ‫לערך של מידת החסד, החמלה.
‫מזה אי אפשר להקים את עם ישראל.
‫אלא מה? אם היה יצחק לבדו, גם כן ‫אי אפשר היה להקים את עם ישראל,
‫ביה שיצחק הוא כל כולו מידת הדין.
‫והדין זאת לא מידתו, שעם ‫ישראל זה לא מה שנקרא
‫אחדות המידות.
‫מה שאין כן יעקב, שעליו אומר הכתוב
‫שהוא אשתם יושב אוהלים, ‫אומר הזוהר, מה זה אוהלים?
‫בין שני אוהלים. ‫בין אוהל אברהם לאוהל יצחק.
‫הוא יושב בין שני האוהלים, ומכוח ‫זה הוא יכול לחבר את הערכים.
‫ודווקא מי שמסוגל לאחדות הערכים, ‫הוא יכול לייסד את עם ישראל.
‫ואנחנו רואים שקמו בעולם דתות, ‫הדת של ישמעאל והדת של האסב.
‫הדת של האסב היא כל כולה ניסיון ‫להיות ההמשך של תורת אברהם.
‫הנצרות בנתה את הכול מסביב ‫לערך אחד בלבד, יסוד האהבה.
‫ישמעאל בנה את דתו מסביב למידת הדין.
‫ירש בעצם את מידתו של יצחק.
‫אבל גם פה אין אחדות.
‫אבל יש ניסיון אינטואיטיבי ליצור ‫אחדות ערכים בדומה לעם ישראל.
‫אסב הולך אל ישמעאל, ועל ידי ‫החיבור הזה בין שתי המשפחות
‫יש ניסיון להעמיד משהו שדומה ‫לאחדות הערכים של ישראל.
‫זה כמין תיוטה, כמין תחליף, תחליף ‫בכאילו כזה של הזהות הישראלית.
‫הזהות הישראלית זה האחדות בין אברהם ליצחק,
‫ואז יש כאן ניסיון ליצור איזה ‫חיבור בין ישמעאל לבין אסב.
‫אבל יש לה שים לב לדבר מעניין.
‫היוזמה היא אסבית.
‫כלומר, וילך אסב את ישמעאל.
‫ישמעאל יש לו הנהגה של פסיביות.
‫אסב הוא האקטיבי בהיסטוריה,
‫אבל הוא משתמש בישמעאל כדי להילחם בישראל.
‫כלומר, יש כאן איזה מין רעיון כזה,
‫הגיית הרעיון, הגות הרעיון, זה אסבי,
‫אבל כלי העבודה, ישמעאלי.
‫כי הרי זה לא מכבודו של ‫אסב, שהוא אחיו של יעקב,
‫יש לו תרבות משותפת, תנח משותף.
‫זה לא מכבודו לצאת ישירות ‫למלחמה כדי לפסול את ישראל.
‫אבל הוא משתמש בישמעאל.
‫ישמעאל, יש לו פחות סנטימנטים, ‫כי הוא הדוד, הוא בן דוד,
‫בן השפחה, הוא רחוק יותר.
‫ולכן ההתנהגות שלו היא ‫יותר פרימיטיבית, יותר ברברית.
‫מצד שני, אין לו כוחות כמו ‫שיש לאסב, ליזום מהלכים.
‫ולכן האימפריאליזם ‫האסבי משתמש, הייתי אומר,
‫בנטיות הפרימיטיביות ‫הישמעאליות כדי להילחם בישראל.
‫זה מין משולש כזה.
‫אסב, ישמעאל, יעקב.
‫אז כנראה שאם התורה ‫ראתה לנכון לספר לנו את זה,
‫כי כנראה שהדגם הזה עשוי להתחדש מספר פעמים
‫במהלך ההיסטוריה, איזה מין ‫ניסיון של יצירת אלטרנטיבה
‫לאחדות המידות הישראלית.
‫ברור? וזה אנחנו צריכים לדעת ‫לפני הופעתו של יעקב בהיסטוריה.
‫בואו נראה מה כתוב בפסוק יהודה.
‫למה זה לא מצליח? -למה זה לא מצליח?
‫ויש איזה זיוף.
‫כלומר, זו אחדות שהיא מכוונת ‫נגד מישהו, ולא אחדות עצמית.
‫כן, הייתי אומר ככה, יש ‫גם מה שנקרא אחדות היקפית
‫ואחדות מרכזית.
‫למשל, יש בתורות המזרח,
‫מצאנו גם כן האינטואיציה של אחדות ההפכים.
‫אם אתה שמעת על זה, בוודאי ה-ין וה-יאנג.
‫יש ציור כזה חמוד על ‫הדגל של קוריאה הדרומית.
‫רואים שם בתוך מעגל אחד ‫שני דגים כאלה בשני צבעים.
‫זה מייצג את ה-ין וה-יאנג.
‫ה-ין וה-יאנג זה שני ערכים, ‫אפשר לומר, היש והאין.
‫יש גם מקבילות, אפשר לומר, ‫לעולם המחשבה המערבית,
‫אבל זה עולם אחר קצת.
‫ויש גם אחדות. איפה האחדות נמצאת?
‫האחדות נמצאת מבחוץ, ‫כמו יש מעגל שמקיף את הכול.
‫אבל האחדות הזאת איננה ‫מצליחה להוליד משהו אמצעי,
‫דהיינו, משהו פורה, אלא משהו היקפי.
‫ולכן יש אומנם נקודה של כל אחד בתוך השני,
‫יש נקודה אדומה בתוך השחור ‫ונקודה שחורה בתוך האדום,
‫אבל אין אחדות יוצרת.
‫זה דומה קצת לאחדות של עשא וישמעאל.
‫כן, בבקשה.
‫מה מתבטא הפרקטיביות של ישמעאל? ‫מה מתבטא הכלי הזה של ישמעאל,
‫שעשא משתמש בו?
‫הכוח של ישמעאל זה הכוח של הארציות.
‫כי הרי אם אנחנו מדברים על ‫הוויכוח שיש בין עשא לבין יעקב,
‫הוויכוח הוא תיאולוגי. ‫הוויכוח הוא של מי השמיים.
‫ואילו הוויכוח בין יעקב ‫לבין ישמעאל זה של מי הארץ.
‫ואז הוויכוח הוא פשוט מאוד.
‫מי שאומר שהשמיים שלו ‫שולח את מי שאומר שהארץ שלו.
‫מובן? כן?
‫רק אם אני מבין נכון, ‫עשאו בין שמייצג את הנצרות
‫וישמעאל את האסלאם? -לא.
‫אני חוזר על שאלתך כי היא שאלה חשובה.
‫האם עשאו מייצג את הנצרות ‫וישמעאל את האסלאם?
‫כמעט לגמרי.
‫הדת של עשאו זה הנצרות ‫והדת של ישמעאל זה האסלאם.
‫אבל עשא וישמעאל עצמם ‫הם הופכים לדתות שלהם.
‫למשל, מדוע אלה שאימצו את ‫הנצרות, אימציו אותה כמעט אפשר לומר,
‫זה דווקא הרומאים?
‫הרומאים היו שופחי דמים, זו הייתה אומנותם,
‫אחר בכך תחיה.
‫ולכן כשהם החליטו שהם ‫צריכים לחזור בתשובה מזה,
‫הם אימצו את דת האהבה.
‫החידוש בעולם הרומי, לומר שהאהבה היא ערך,
‫זה היה חידוש עצום, ‫שהאלוהות היא כל כולה אהבה.
‫אז מבחינתם היה חידוש ‫עצום שבה דווקא ביה שהאדם
‫מעריץ את מה שאין בו.
‫אבל מצד שני, הוא מעריץ את ‫מה שהוא עתיד בכל זאת להפנים.
‫כלומר, אם הוא רגיש למה שהוא, ‫סימן שהוא התחיל להיות רגיש לו.
‫ואילו עמי המזרח, שאצלם הבעיה ‫העיקרית איננה זאת אלא גזל והריות,
‫כשהם רצו לחזור בתשובה ‫מזה, אימצו את דת של מידת הדין,
‫שמחמירה בצניות הנשים ובאנישת הגזלנים. ‫אז זה פה לא מבווה.
‫לגבי האינדוא, אנחנו ‫דיברנו על זה, אבל לא כאן.
‫דיברנו על זה בפרשת חייסרה. בסדר?
‫אז איין שם היטב, ודעת לנפשך ינעם.
‫ובכן, אנחנו אם כן, מתוך ‫כך יכולים להגיע לפסוק יהוד,
‫כיוון שלמנו את פסוק ת'
‫אין לנו ברירה, אלא ללמוד את פסוק יהוד.
‫וייצא יעקב מברשבה וילך הרענה.
‫פה, בפסוק הזה אפשר לומר שהוא מהפכה.
‫זאת הגלות הראשונה בהיסטוריה של עם ישראל.
‫כי עם ישראל פה מופיע בתור אדם אחד.
‫זה עוד לא ממש עם, אבל ‫זה מי שעתיד להיות העם,
‫פתאום קם אדם בבוקר, הוא מרגיש כי הוא עם,
‫ומתחיל ללכת.
‫ואז זה מה שקורה כאן. וייצא יעקב מברשבה.
‫כאן מתחילה היסטוריה היהודית. ‫אפשר לשים לב לזה.
‫אפשר לשים לב לזה. ואיך היא מתחילה? בגלות.
‫האמת היא שגם ההיסטוריה ‫של האבות התחילה מתוך גלות.
‫כשאנחנו למדנו את פרשת נוח, ‫ראינו שבסיומה של פרשת נוח
‫אנחנו פוגשים את המשפחה העברית ‫הראשונה שיש לנו עליה ידע כלשהו,
‫מידע כלשהו, ואנחנו רואים ‫שמה שהתורה מספרת לנו
‫זה שהם בגלות.
‫ושההתחלה של ההיסטוריה ‫זה איך לצאת מן הגלות.
‫כך מתחילה ההיסטוריה של האבות.
‫אז כמו כן, כדי לבסס את עם ישראל ‫צריך קודם כול שהאב המייסד, דנו יעקב,
‫יצא לגלות ויצא ממנה.
‫למה זה כך? כי זה עניינו של עם ישראל.
‫זה עניינו של עם ישראל ‫להוציא את העולם מגלותו.
‫אולי אני אסביר את זה קצת יותר ברחבה.
‫יש... אני אגיד אולי משהו קצת יותר רחב.
‫הקבדו שברוך הוא ברא את עולמו.
‫זה כתוב בתורה, לא?
‫בראשית ברא אלוהים את השמיים ‫ואת הארץ, ואיך הוא ברא את עולמו?
‫אומרים לנו במשנה במסכת אבות, ‫בעשרה מאמרות נברא העולם.
‫הפירוש בעשרה מאמרות נברא העולם ‫שעשר פעמים כתוב ואי אומר אלוהים,
‫יהי אור, יהי רכייה וכולי.
‫למרות שזה רק תשע פעמים, ‫חזל אמרו שזה עשר פעמים,
‫וצריך ללמוד מדוע הם אמרו ‫שזה עשר למרות שזה רק תשע.
‫אבל כובענים בעשרה מאמרות נברא העולם.
‫נשארת השאלה, האם העולם הוא ‫גילוי האלוהים או הסתרת האלוהים?
‫באופן אמיתי נאמר, ברור ‫שהעולם מגלה את מי שברא אותו,
‫אבל באופן מציאותי, העולם ‫מסתיר את מי שברא אותו.
‫לכן אמרו הדרשנים, עולם מלשון העלם.
‫זה מעלים, טבע מלשון נטבועה. ‫זה מטביע את האלוהות.
‫זאת אומרת שאנחנו בעולם שבו ‫הנברא נמצא בגלות מן האלוהות.
‫נמצא בגלות מן האלוהות. ומי יכול להרגיש...
‫אז צריך להוציא את העולם מגלותו.
‫מי יודע שהוא... ‫מי יכול להוציא את העולם מגלות?
‫מי שיודע שהוא בגלות.
‫איך יכולה אומה לדעת שהיא בגלות?
‫היא מנולדת בגלות. כל אומה נולדת בארצה.
‫וכאן יש אומה שנולדת ‫מתוך גלות, ולכן היא יודעת,
‫היא צריכה את המודעות לזה ‫שהעולם בגלות מן האלוהות,
‫ואני אגיד משהו יותר חריף, ‫שהאלוהות נמצאת בגלות מהעולם.
‫ולכן צריך לדעת להפוך את המאמרות שהקב". ‫ברא בהם את העולם,
‫להפוך אותם לדיברות, להתגלות.
‫וזה מה שנאמר, האומר, במשנה נאמר,
‫כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.
‫פירוש הדבר, מי שהופך את המאמרות ‫לדיברות, גואל את העולם מגלותו.
‫ולכן אנחנו חווים, במובן הלאומי,
‫את המעמד של האדם בכלל ‫ושל העולם בכלל ביחס לאלוהות.
‫ולכן אנחנו נולדים בגלות, זה מובן. כן.
‫ולכן כדי לגלות, כדי לייצאת מן ‫הגלות, צריך לגלות את מה שנסתר בעולם.
‫לכן נאמר בספר הזוהר, ‫שעל ידי לימוד חוכמת הקבלה
‫יצאו ישראל מן הגלות ברחמים.
‫וזה כבר האמתי נאמר כבר ‫במשנה, אבטליון אומר, חכמים,
‫שימו את הזוהר בדבריכם, ‫שלא תחוו חובת גלות.
‫מאור. בבקשה.
‫כן, אמרתי את זה.
‫כנראה, כן, כשאני אמרתי ‫שהאלוהות נמצאת בגלות מהעולם,
‫זה אומר שהיחס בין הבורא ‫לעולם זה מתפקד כאילו שהקב".
‫מעוניין בפגישה איתנו.
‫ובינתיים יש מסכים, ואנחנו ‫עובדים על סילוק המסכים.
‫על זה נאמר, לשועתך כביתי ה'
‫שאנחנו כאילו מושיעים את ה' ‫מן הבדידות שלו, אפשר לומר.
‫זה מושגים קצת אנושיים, אבל הם מלא משמעות,
‫אם אולי פעם נעסוק בהם.
‫טוב, אז בואו נראה. ויצא יעקב מבר שבע.
‫וילך חרענה.
‫הביטויים האלה, ברור ש... ‫טוב, זה מדובר בנקודת גיאוגרפיות.
‫בר שבע אנחנו יודעים איפה ‫זה, חרן גם אנחנו יודעים איפה זה.
‫אבל למה התורה משתמשת בביטויים האלה?
‫אתה יכול להגיד, ויצא יעקב לבן אחי אמו,
‫אלא חרן מבטא מצב מסוים של העולם.
‫הרי מאיפה מצאנו כבר חרן?
‫בסוף פרשת נוח, כתוב, ויהיו ימי תרח.
‫חמש שנים ומתיים שנה, ויהמות תרח בחרן.
‫וייאמר, יאהשם אל אברהם לך לך מארצך.
‫כלומר, חרן זאת המילה האחרונה ‫לפני ההתגלות אל אברהם.
‫אמרו עם חזל, עד אברהם יש חרון אף בעולם.
‫יש חרון אף בעולם, ‫אפילו בספרי תורה של רשי,
‫הנון הייתה הפוכה, הנון של חרן,
‫למרות שבספרי תורה שלנו זה ‫לא כך, אבל אצל רשי זה כך היה.
‫ויהמות תרח בחרן שיש, עד ‫אברהם יש חרון אף בעולם.
‫מה זאת אומרת חרון אף בעולם?
‫זה עולם ללא תקווה, ללא משמעות.
‫אברהם מגלה, על ידי הדיבור האלוהי שחל בו,
‫הוא מגלה משמעות לעולם, ‫הוא נותן כיוון לעולם.
‫לכן, כשיעקב יוצא לחרן, הוא ‫יוצא אל ההיסטוריה הקדומה.
‫הוא בעצם בא עם תפקיד מאוד ‫חשוב, לגאול את העולם מחרונו.
‫ברור? ומי שמויין להבין מה מכוון באר שבע,
‫הוא יעיין בפירושו של ‫האורחיים על הפסוקים האלה,
‫שמסביר שבאר שבע, זה ‫גם כינוי למחצה בנשמות,
‫אבל זה יביא אותנו רחוק ‫מדי, לכן לא נעסוק בזה.
‫אבל אם מחכים מאברהם כבר לאחרון אף,
‫למה זה ביעקב חודש? ‫-זהו, אין חרון אף בעולם
‫מאברהם והאלך, במשפחת אברהם.
‫כלומר, במשפחת אברהם נוצרת ‫בועה, בועה של אור, של תקווה.
‫ומייצרים את זה בתוך איזה מין ‫כלי סגור, אינקובטור, נקי, סטרילי.
‫ואחר כך, צריך להפיץ את זה בעולם.
‫אמרו רבותינו, מדוע... ‫לא, לא רבותינו, אנחנו בתורה בעצם,
‫שהאימהות היו כולן עקרות.
‫שרה רבקה רחל ליאה, כולן עקרות. ‫מה זה בלומר?
‫שעל פי הטבע, עם ישראל לא יכול להיוולד.
‫אז אם הוא נולד, זה מעבר לטבע.
‫זה מעבר לטבע. ‫אז אם כן, יש תקווה להשתחרר גם
‫מן האחיזה של הטבע. באור.
‫באילך חרן. זו המשימה שלו.
‫ויפגע במקום.
‫מה הפירוש ביפגע? נפגש.
‫איך נפגשים? אם המקום זה המקום, זה בסדר.
‫אז זה פוגש מקום.
‫אבל כתוב, בהפגע במקום, משמע שהמקום ידוע.
‫אם זה המקום הידוע, אז זה המקום האבסולוטי.
‫המקום האבסולוטי, הקב". ‫שהוא מקומו של העולם.
‫לכן, איך נפגשים עם הקב". בהפגע במקום?
‫זה כבר על ידי תפילה.
‫נפגוע, והתנך פירושו גם, להתפלל.
‫ו-אל תסע באדם רינה ותפילה ואל תפגע ארבי.
‫חזל אמרו שכאן יעקב תיקן תפילת ערבית.
‫זה מעניין.
‫איך תפילת ערבית, איפה ‫בהפגע במקום, יוצא לגלות?
‫זה פשוט מאוד.
‫מה זה הגלות? זה הלילה.
‫מי אמר שאפשר לפגוש את האלוהות, ‫את אלוהי ישראל, דרך מצב של היעדר?
‫דרך הלילה.
‫האמת היא, השאלה הזאת ‫היא שאלה רצינית מאוד.
‫האם ברגע שעם ישראל חדל מחייו הלאומיים,
‫והוא יוצא לבין האומות,
‫האם הוא עדיין מי שיכול לפנות אל האלוהים?
‫האם הוא עדיין הכתובת לדעת אלוהים?
‫שאלה זו נשאלה בתחילת המשנה, ‫בספר הראשון של התורה שבעל פה.
‫בתחילת התורה שבעל פה.
‫בתחילת התורה שבעל פה. ‫איך מתחילה המשנה הראשונה
‫בספר המשנה?
‫היא מתחילה בשאלה, האם ‫ניתן לייחד את שם ה' על ישראל
‫במצב של היעדר?
‫נכון? ככה פותחת המשנה.
‫בשאלה הזאת, האם ניתן לייחד שמו של הקב". ‫על ישראל
‫במצב של היעדר גילוי?
‫זה כתוב בשפה אחרת, כן, אני ‫התרגמתי את זה לעברית מודרנית.
‫בתחילת תקופת המשנה כתוב, ‫ממתי קוראים את שמה בערבית?
‫אבל זו בדיוק השאלה. מה זה לקרוא את שמה?
‫לקרוא את שמה זאת המצווה להודיע ‫שמה ישראל, השם אלוהינו, השם אחד.
‫כלומר, אתה אומר שכאילו ייחוד ‫הבורא עובר דרך האומה הישראלית.
‫זה בערבית? ‫בערבית המקום שבו יש חשיכה גמורה?
‫מה זה הלילה של עם ישראל? זה הגלות.
‫אם במצב של גלות יש עדיין אפשרות. ‫אגב, השאלה הזאת
‫היא לא של התמימה בכלל, ‫כי היא צריכה להתמודד
‫עם הטענה הנוצרית. הטענה הנוצרית היא שמאחר
‫ועם ישראל גלה וחרב ‫המקדש, כבר אין מסבך כפרה.
‫מאחר ואין כפרה, אי אפשר לגשת אל האלוהות.
‫ולכן באה תיאולוגיה שלמה ‫שמציעה כפרה אלטרנטיבית,
‫הפסיון וכל הדברים האלה. ‫זאת אומרת שהנצרות באה עם טענה
‫שאי אפשר לקרוא את שמה בערבית.
‫וזה מה שחיפשה המשנה, האם ‫אפשר, בזמן כתיבת המשנה,
‫שזה אחרי החורבן, האם אפשר ‫באמת לקרוא את שמה בערבית?
‫ואז היא עונה תשובה מאוד מעניינת,
‫משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם. ‫מעניין מאוד.
‫מתי זה אגב? צאת הכוכבים, נכון?
‫אז התלמוד שואל, למה לדבר ככה?
‫אתה רוצה להגיד לי שקריאת ‫שמה מתחילים מצאת הכוכבים?
‫אז תגיד, צאת הכוכבים.
‫למה אתה אומר לי, משעה ‫שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם
‫ואז אני צריך לעשות חשבון כי מתי ‫הכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם?
‫אה, בצאת הכוכבים, אז זה ‫לקריאת שמה, צאת הכוכבים.
‫נכון, מה זה הכוהנים האלה ‫שצריכים לאכול תרומה
‫ואפשרים לחלקות את צאת הכוכבים? ‫מה קרה להם?
‫התרומה, כידוע לכם, התרומה זה מאכל קדוש.
‫הכוהן אוכל תרומה, אבל הוא ‫צריך בעצמו להיות במצב של קדושה.
‫עכשיו, אם הכוהן נטמע, אז הוא צריך לטבול.
‫אחרי שהוא טובל, הוא טהור, ‫הוא יכול לאכול בתרומה.
‫אבל זה לא כל כך פשוט.
‫יש תומאות שמצריכות הערב שמש.
‫כלומר, שהכוהן טובל ביום ולא ‫בלילה, לא כמו נשים שטובלות בלילה,
‫הוא טובל דווקא ביום.
‫והוא מחכה מתי כבר צאת הכוכבים.
‫מגיע צאת הכוכבים, הוא אוכל תרומה.
‫אבל עדיין לא הושלמה תהרתו.
‫הוא צריך למחרת להביא ‫קורבן כפרה בבית המקדש.
‫ואף על פיכם, למרות שהוא ‫עדיין לא הביא את כפרתו,
‫מותר לו כבר לאכול בתרומה.
‫אומר התלמוד, זה בעצם מה ‫שהתכוון מחבר המשנה ללמד אותך,
‫שביעת שימשו מעכבתו מלאכול בתרומה,
‫ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה.
‫אה, אם זה כך, יש לנו הוכחה ‫מן התורה שכפרה לא מעכבת.
‫אז אפשר לקרוא את שמה בערבית.
‫כלומר, הדינים של התורה מגלים ‫לנו שיש עדיין שייכות אל הקודש,
‫ואז עם אפשרות לקרוא את ‫שמה, למרות שכפרה עדיין אין.
‫בבקשה. ואז אפשר לכתוב את ‫המשנה נגד הנצרות והכול בסדר. כן.
‫הערב שימש זה הכוונה תשובה.
‫שאלה שנייה שצריכה להעביר.
‫כתוב שיעקב יוצא שוב חרנה.
‫בשבוע הקדמי דיברנו שהחרן, ‫הרמיות, היא אב האמינה.
‫אז כאילו, למה יעקב עוד ‫פעם עוזב את הלכת חילה,
‫יוצא שוב לאב האמינה ‫כדי לחזור שוב ללכת חילה?
‫בשבועי אב ארץ ישראל הוא תפיץ את קראו אמנו
‫שבתוך הלילה של יעקב עכשיו ‫היא שווהה של קילו, של חבושי אבנז,
‫בשבועי ארץ ישראל בשבועי ארץ ישראל
‫בשבועי ארץ ישראל בשבועי ‫ארץ ישראל בשבועי ארץ ישראל
‫בשבועי ארץ ישראל בשבועי ארץ ישראל
‫בשבועי ארץ ישראל בשבועי ארץ ישראל
‫בשבועי ארץ ישראל בשבועי ארץ ישראל
‫לחרוא על הטעות של הגלות. ‫למה הוא יוצא בכלל אל הגלות?
‫אבל הייתי אומר בצביעה ‫פשוטה, יש לו שליחות שם.
‫כלומר, הוא לא הולך להתמזג עם הערמיות,
‫אבל יש לו שליחות להביא ‫משם את ניצוצות הקדושה.
‫יש שם ניצוץ גדול מאוד, רחל קוראים לו.
‫זה הטיפות האחרונות של ‫הקדושה שנמצאת בבית נחור,
‫ואת זה הוא בא להעלות.
‫עכשיו, צריך להבין שזה ‫מתוך מצב של נחיתות מוסרית,
‫כי הרי מה אמרו עליו?
‫אמרו עליו בעצם, הוא גנב, האיש הזה.
‫יעקב גנב. ‫לא סתם גנב, עם ישראל כולו, הם גנבים.
‫עקומים, עקוב.
‫זה בעצם מה שכולם טוענים.
‫הנה, לקח את הברכות, לקח את הבחורה, גנב.
‫יש לו נחיתות מוסרית ביחס לאסיו.
‫הוא צריך לעבור דרך הגלות ‫כדי להוכיח את עליונותו המוסרית
‫ביחס לאסיו, ואת זה הוא יעשה ‫בבית לבד, זה אנחנו נלמד איך.
‫בסדר? אני מקדים את המוחה. בואו נמשיך.
‫ויבגע במקום ויאלן שם.
‫כיווה השמש. מה הפירוש בא השמש?
‫בעברית מקראית, ביד שמש, הכוונה שקיעה.
‫השמש שקעה.
‫אבל בכל זאת, בעברית, בא השמש,
‫יש גם כאן נוטציה של הגיע השמש, נכון?
‫בא אלוהים אל המחנה, מה זה בא? הגיע.
‫נכון? ויבוא המן, הגיע.
‫אז מה זה בא השמש? הגיע השמש.
‫אז הוא הולך לישון כי השמש הגיע.
‫מעניין. אז מי זה השמש? זה אח שלו, האסף.
‫הוא האישיות השמשית הכובשת את העולם.
‫דיברנו על זה כמה פעמים ‫שיש תרבויות שמשיות,
‫תרבויות ירחיות.
‫יש מי שבא לכבוש את העולם ‫בבחינת שמש, זה תרבות שמשית.
‫אז מגיע הזמן בהיסטוריה ‫שבו אסף מנהל את העניינים.
‫יעקב עכשיו בסטנדביי. הוא בתרדמת.
‫הוא בתרדמת של גלות, ובאותו זמן בהחלט,
‫זה הזמן שבו אסף צריך לנהל את העולם,
‫ואת זה הוא עשה במשך אלפיים שנה כמעט,
‫בזמן גלות אדום.
‫אבל בזמן הגלות יש בכל ‫זאת ממד של תפילת ערבית.
‫ובתפילת ערבית הוא אומר, ‫קשר נסתר דרך החשיכה.
‫ובחשיכה הזאת, והיקח מבני ‫המקום והיה סמרה שוטב,
‫והשקע במקום ההוא והיה חלום.
‫החלום, צורת החיים של עם ישראל בגלות.
‫הגמרא אומר, את מי שלא ‫חולם שבעה ימים, רשע.
‫למה? בישים אתה לא חולם, זה ‫סימן שאתה מסתפק בעולם כמו שהוא.
‫אתה מרוצה ממצב העולם, ‫אתה לא חולם על משהו אחר.
‫זה רשעות. העולם גרוע.
‫הרי העולם רע, בניגוד לדעת ‫הגשש, הרי העולם לא מצחיק.
‫אז לכן, איך אפשר לא לחלום?
‫ברור שבמצב של גלות חייבים לחלום.
‫ושוב, ה' בנשיבת ציון, היינו כחולמים.
‫והיה חלום.
‫מי שחולם חלומות רעים ‫אומר את הגמרא, הוא צדיק.
‫כן? ‫זה כי הצדיקים, יש להם כל מיני איסורים,
‫איסורי נפש וכו'.
‫כן? והיה חלום.
‫על מה הוא חלם?
‫הצלחה כתוב, והיה חלום על ‫סולם, וויה חלום ויער סולם.
‫אבל לא כך כתוב.
‫וויה חלום והנה סולם.
‫למה? כי מי שחולם הוא סולם.
‫כלומר, והיה חלום, אה, יש ‫מישהו שחולם, אז יש סולם.
‫הסולם זה החולם בעצמו.
‫וזה, בא לי לומר שהחלום ‫המקראי זה לא סתם תמונות
‫שעולות לנו בראש בזמן השינה.
‫זה בעצם משהו מן הנבואה, סריד ‫של הנבואה, אחד משישים בנבואה.
‫והחלום המקראי ודאי שהוא ‫כזה, וויה חלום ונה סולם.
‫מוצב הארצה, וראשו מגיע השמיים.
‫כלומר, הוא חולם שיש ‫אפשרות לחבר את העולמות.
‫השמיים הם למעלה, הארץ למטה. ‫מי אמר שאפשר לחבר?
‫בזמן הגלות העולמות נפרדים זה מזה.
‫אבל הוא עכשיו רואה את זה.
‫סולם, מוצב הארצה, וראשו מגיע השמיים.
‫והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים. ‫איפה? בו, כלומר, בתוך החולם.
‫בתוך החולם יש עליות וירידות ‫מתמידות בין שני העולמות.
‫אבל כאן צריך להיכנס קצת יותר לפרטים.
‫הפסוק הזה מעורר מיליון ‫שאלות, אבל נביא רק חלק מהן.
‫אני שוב חוזר לביטוי מוצב ארצה.
‫ויהיה חלום, והנה סולם מוצב ארצה.
‫ארצה בעברית פירושו לכיוון הארץ.
‫מישהו נוסע ירושלים.
‫הכוונה שהוא לא בירושלים, ‫אבל הוא בדרך לשם.
‫אז אם הסולם מוצב ארצה, ‫סימן שרגלי הסולם איפה הם?
‫בשמיים.
‫בשמיים. כלומר, זה סולם שרגליו בשמיים,
‫והוא פונה לכיוון הארץ.
‫אבל יש המשך, וראשו מגיע ‫השמיים מהשמה שהסולם מוצב בארץ,
‫והוא פונה אל השמיים.
‫וואו, אז זה לא... הוא לא מוצב בשום מקום.
‫אבל כזה שהוא מוצב. ‫אם הוא מוצב, אז הוא יציב.
‫מוכרחים להניח, כמו שפרופ' ‫נער זיכרון רביוחאי היה מסביר,
‫שיש פה שני סולמות.
‫יש סולם שמוצב בשמיים והוא פונה לארץ,
‫ויש סולם שני שמוצב בארץ והוא פונה לשמיים.
‫אבל אם זה נכון, יוצא ‫שאין רצף בין שני הסולמות.
‫כן? ‫כלומר, אדם עולה בסולם, פתאום אין כלום.
‫אומרים, כן, יש עוד סולם שם, ‫הוא מחכה לך, אבל מה צריך לעשות?
‫לקפוץ.
‫לקפוץ? מסולם לסולם? וואו, זה נורא מסוכן.
‫אולי אפשר ליפול באמצע.
‫כלומר, יש פה גילוי של סוד מאוד ‫עמוק שאין רצף בין השמיים לבין הארץ.
‫אנשים חושבים, אני אתעלה, כן? ‫אני אהיה יותר טוב, יותר צדיק,
‫יותר קדוש וכולי, בסוף ‫אני אגיע עד האלוהים.
‫זה לא ככה. הרי האלוהים הוא נבדל מכל.
‫נבדל מכל. כלומר, הדבקות ‫באלוהים עוברת דרך איזשהו משבר
‫של ייאוש באמצע, של היעדר. ‫איך אמר הפילוסוף מלברנש?
‫אמר, אי אפשר למצוא את ‫אלוהים, אלא אם כן איבד את האוטו.
‫אז יש איזשהו שלב שבו האדם ‫צריך לקפוץ מסולם לסולם.
‫זה שלב, הייתי אומר, שבו הוא עומד לבדו,
‫אין מי שיעזור לו, לך תדע מה יקרה לו. ‫זה סכנה.
‫זה מה שנקרא בספרות החסידית המלאק שבלב.
‫מה זה המלאק שבלב?
‫הרי אני כאן רוצה להביא רעיון ‫של רבי צדק הקוהן מלובלין.
‫רבי צדק הקוהן מלובלין, סוף המאה ה-19,
‫מגדולי המעמיקים בחסידות, בליטא, הסביר...
‫בקצת בפולין. רבי צדק הקוהן מלובלין הסביר
‫הסביר שיש... התורה אומרת על המלאק,
‫והיה, בעניח ה' אלוהיך ‫עליך מכל אויביך מסביב
‫בארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה נרשתה,
‫תמחה את זכר המלאק.
‫כלומר, מתי יש מצווה להילחם בהמלאק?
‫אחרי שפתרנו את כל הבעיות.
‫כל זמן שיש לך בעיות, אל תתעסק בהמלאק.
‫גמרת עם כל הבעיות? זה הזמן של המלחמה.
‫אומר רבי צדק מלובלין, ‫יש גם המלאק פנימי בלב.
‫כל זמן שיש לאדם בעיות,
‫אז זה מובן שיש לו קושי של דבקות באלוהים.
‫למשל, מישהו אומר, אני לא מרגיש את אלוהים.
‫זה בעיה. זה ברור, כי אתה חולה.
‫קודם כול, לך, תבריא, אתה רעב, תאכל,
‫יש לך חטאים, תחזור בתשובה,
‫וכל מה שחסר לך, קודם כול, תפתור את כל...
‫יש לך מידות רעות, תתקן את המידות הרעות.
‫לא קיים את המצוות, אז תקיים מצוות.
‫ואחרי זה נדבר על המפגש עם האלוהות.
‫זאת אומרת שאתה לא יכול לגשת לשאלה הזאת
‫כל זמן שלא פתרת את כל הבעיות.
‫אבל מה קורה כשאדם פתר את כל הבעיות שלו?
‫אין לו יותר בעיות.
‫ואף על פי כן הוא לא ‫מרגיש שהוא יכול לומר לקב".
‫הוא את המילה, אתה.
‫זה הזמן של המלאק שבלב.
‫זה בדיוק כשהוא בקפיצה בין שני הסולמות.
‫זה היה רגע מסוכן, וכאן תמכה את זכר המלאק.
‫זאת אומרת ש...
‫איך קוראים לזה רבי צדק מלובלין? ‫העדר הכרת הנוכח.
‫אי אפשר לומר לקב". אתה, בלשון נוכח,
‫זה המצב של המלאק שבלב,
‫וכאן פה יש רמז, גם כן, לשני הסולמות האלה.
‫המוטיב הזה יחזור כמה ‫פעמים בחיים של יעקב אבינו.
‫גם במאבק שלו עם המלאך ‫בלילה, זה גם כן הברחינה הזאת.
‫כן.
‫הסולמות, אבל זה לא פשוט סולם אחד.
‫איפה קצוש של סולם אחד? -סולם.
‫סולם, אתה צודק. ‫ביחד, שני הסולמות יוצרים סולם.
‫אבל צריך לראות שזה סולם עם חור באמצע.
‫והנה מלאכי אלוהים... מה אתה אומר?
‫היכולת לקרוא לקבוצות באתר זה מברח?
‫אני לא יודע. והנה מלאכי אלוהים
‫עולים ויורדים בו.
‫בציור הרגיל שלנו, איפה המלאכים נמצאים?
‫למעלה או למטה? -למעלה.
‫למעלה, כן? למעלה זה ‫המלאכים, למטה זה בני האדם.
‫אם כן היה צריך להיות כתוב, ‫לפחות אם אני הייתי כותב את הפסוק,
‫מזל שלא שאלו אותי, אני הייתי כותב,
‫הנה מלאכי אלוהים יורדים ועולים בו.
‫יש אפילו מדרש שאומר את זה.
‫אחד המדרשים אומר שבהתחלה ‫באמת המלאכים היו למעלה,
‫והקבדו של רוחו אמר להם, תרדו בסולם,
‫יש מישהו מעניין למטה לראות.
‫הם ירדו, ראו אדם ישן. ישן? לא מעניין.
‫כלומר, אדם שאיבד את ההכרה שלו, זה לא אדם.
‫עלו בחזרה, ראו את כיסא הכבוד.
‫בכיסא הכבוד יש דמות דיוקנור של יעקב אבין,
‫הוא אומר, אה, זה מי שראינו למטה. ‫ירדו לראות מי זה.
‫ככה מדרש אומר, מעניין, מדרש שחור שומר.
‫אבל צריך להבין, בכל ‫זאת, הרי אם הסברנו שבו,
‫זה בחולם עצמו,
‫זה אומר שיש בתוך האדם ‫משהו שרוצה לעלות למעלה.
‫הנה מלאכי אלוהים עולים.
‫משהו בנו משתוקק אל העולם העליון.
‫אבל השאלה היא מה עושים שם? ‫האם צריך להישאר תקועים למעלה?
‫אם היינו אומרים שצריך ‫להישאר תקועים למעלה,
‫היינו אומרים שהיהדות היא ‫קולקולה ספיריטואליסטית, היא רוחנית.
‫היא בעד ניתוק של האדם מן העולם הזה
‫והפנייתו לעולם העליון.
‫כן? כי זה כך יכולנו לחשוב.
‫הנה מלאכי אלוהים עולים ‫ועולים ועולים ועולים, וזהו.
‫עד שהאדם נבלע בתוך מקור החיים ולא חוזר.
‫על זה נדמה, ויורדים בו.
‫המטרה של התורה היא שבסופו ‫של דבר כל העליות הרוחניות
‫יביאו קדושה אל העולם, ‫לא לנתק את האדם מן העולם.
‫לכן המילה סולם היא בגמטריה סיני.
‫הר סיני זה גם כן הזמן שבו עולים ויורדים.
‫הרי זוכים להערה עצומה, ‫נוכחי השם אלוהיך אשר רציתיך
‫מרץ מצרים, נו ומה בטא להגיד לי?
‫קבל את אביך ואת אמך.
‫זאת אומרת, באים לטפל ‫בבעיות הארציות והמשיות.
‫כן, רב סליחה. -כן?
‫אתה מדבר מוסרת של שני סולמות בבקשה.
‫שני סולמות, הכוונה שאין רצף ‫בין האדם, בין העולם לבין האלוהות.
‫כן? אלא יש איזה שלב שבו האדם ‫צריך לעשות בעצמו את הקפיצה.
‫משל, למה הדבר דומה? למי שיצא, לטיל שיצא
‫מכוח הכבידה של כדור הארץ ועדיין ‫לא הגיע לכוח הכבידה של הירח.
‫הוא יכול ללכת לאיבוד. ‫יש איזה רגע מסוכן כזה.
‫כן. והנה השם ניצב עליו. על מה?
‫על מה?
‫על מה השם ניצב? על יעקב. על יעקב, כמובן.
‫והיומר, אני השם אלוהי ‫אברהם אביך ואלוהי יצחק.
‫אז פה ביטוי מאוד חריף.
‫אם הוא אלוהי אברהם ואלוהי יצחק, ‫אז הוא ניצב גם על אברהם ועל יצחק.
‫ודווקא כאן כתוב, הנה ‫השם ניצב עליו, על יעקב,
‫ולא על אברהם ויצחק.
‫כלומר, הרצון האלוהי עובר למי ‫שמסוגל לעשות את אחדות המידות
‫ולא מי שקונה רק מידה אחת ‫שיכול לתות חלילה פירוד המידות,
‫הפרדת המידות.
‫והנה השם ניצב עליו דווקא ויומר, אני ‫השם אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק.
‫שימו לב לביטוי, אברהם נקרא אביך.
‫ומה עם יצחק?
‫אלוהי יצחק. פשוט מאוד. ‫זה שיצחק הוא אביך כולנו יודעים.
‫החידוש זה גם אברהם הוא אביך.
‫זאת אומרת שיעקב איננו יכול ‫להיות מוגדר כבנו של יצחק בלבד.
‫הוא חייב להיות הבן של שני אנשים. ‫זה דבר נדיר.
‫להיות בן של שני זכרים זה קשה מאוד.
‫גם של הסבא וגם של הבן.
‫גם של אברהם וגם של יצחק. ‫איך אפשר? זה כנראה עובד ככה.
‫הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך.
‫על איזה מידה של ארץ הוא שוכב?
‫הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה וזרעך.
‫הרי הגודל הפיזי של אדם שישן זה בערך,
‫הנה, נלך רחב הרבה מאוד, ‫שני מטרים, רוחב חצי מטר.
‫זה מה שהוא נותן לו.
‫לכן חזאל אמרו דבר מתבקש מאוד.
‫התקפלה כל ארץ ישראל מתחתיו.
‫לכן הוא אומר, הארץ אשר אתה שוכב עליה.
‫אתם מאמינים לזה?
‫מה לא? חזאל אמרו מה?
‫עם רשי אומר. זה אמת, נכון?
‫ככה, אתה אוכל כל לוקש אתה.
‫כן?
‫רשי זה רשי. -רשי זה רשי, זה ברור.
‫אתם תזכרו דבר אחד, זה בחלום.
‫בחלום הכול אפשרי.
‫אפשר לשים לו את כל כדור הארץ מתחתיו גם.
‫בסדר? זה בחלום.
‫זה כמו שיש כאלה שאומרים שבבית ‫אל נמצאו שליבות הסולם של יעקב,
‫הרק בעיה שזה בעיה בחלום.
‫או שבפירמידות מצאו...
‫שבפירמידות מצאו שלדים של שבע פרות שמנות
‫שבתוך הם שלדים של שבע פרות רזות.
‫אז גם זה היה בחלום. טוב.
‫אבל שימו לב לברית. הברית היא על הארץ,
‫אבל זה בדיוק בזמן שהיא יוצאה לגלות.
‫אז זה אומר שהגלות היא זמנית,
‫והיה זרחה כעפר הארץ.
‫לא סימפטי בכלל.
‫אני זוכר שאצל אברהם כתוב ‫שאנחנו נהיה כחוכבי השמיים.
‫השמיים זה זוהר, זה ‫יפה, אפשר גם לפגוע בזה.
‫אבל עפר הארץ, כולם דורכים על העפר.
‫אמרו חזל, נכון, כולם דורכים, ‫אבל בסוף הוא מכסה את כולם.
‫כלומר, יש פה נצח.
‫בחינת העפר, היא בחינה של משהי נצחי וקבוע.
‫מיוחד לפי הציור של הקדמונים ‫שחשבו שכדור הארץ לא זז,
‫שהוא במרכז כל העולם כולו, אז ‫זה עוד יותר מחזק את התשיסה הזו.
‫והיה זרחה כעפר הארץ, ‫ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה
‫ונברחו בכך כל משפחות האדמה ובזרעיך.
‫מה הפירוש, הופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה? ‫איפה?
‫בכל העולם כולו.
‫אבל אל תשכחו שזה ציור של גלות.
‫זה לא הופרצת ימה וקדמה ‫בכל גבולות הארץ ישראל.
‫פה מדובר על, אף על פי ‫שזרחה יהיה כעפר הארץ,
‫וכולם ידרחו עליו, אבל תהיה ‫השפעה אוניברסלית צמויה דרך הגלות.
‫ונברחו בכך כל משפחות האדמה ובזרעיך. ‫מה הפירוש, ונברחו?
‫לא ויתברחו.
‫ביצחק, אבינו כתוב, ‫ויתברחו בזרחה כל גוי הארץ.
‫ככה כתוב בסוף העקדה.
‫אבל כאן כתוב ונברחו, ‫מלשון אברכה, שהתחברו אליך.
‫תהיה אברכה, חיבור, כמו ‫שגם מצאנו באברהם אבין.
‫והנה אנוכי עמך, ושפרתיך בכל אשר תלך,
‫והשיבותיך אל האדמה הזאת ‫כי לא איזופך עד אשר ימעשיתי
‫את אשר דיברתי לך.
‫אם כן, הקדוש ברוך הוא כאן מתגלה כציוני.
‫כלומר, שההיסטוריה בנויה ‫על תנועה של יציאה וחזרה.
‫יוצאים אל החוץ וחוזרים אל הפנים.
‫זה בעצם התנועה, תנועת השיבה.
‫שיבת ציון כבסיס, כמין, הייתי אומר,
‫כעמוד שדרה של ההיסטוריה הישראלית.
‫זה בעצם מה שזה אומר.
‫והאיקציה... כן, בבקשה?
‫אגב, שמתם לב, שכשאמרתי את המילה ציונים,
‫צחקו, ואני אסביר לכם למה.
‫בגלל שתמיד אנחנו מופתעים כשאנחנו מבררים
‫שמה שאנחנו מאמינים זה גם נכון.
‫כן, בבקשה.
‫אני מבין, אתה אומר, אולי לא קראתי נכון.
‫אולי פרצה ימיו הקדמה, זה ‫אחרי שאני נותן לך את הארץ.
‫אבל יש פה בעיה, מה אם ‫פספוקת דבר ואשיב אותיך
‫אל האדמה הזאת?
‫אבל זה לא... אז זה כבר לפי סדר טכנולוגי.
‫לפי דברים חזקים שהוא כבר קיבל את הארץ.
‫סטייל. טוב, מה?
‫אתננה זה כניין, זה לא שבפועל הוא שם.
‫הארץ היא תמיד הייתה ‫שלנו גם כשלא היינו בה.
‫זאת הייתה ארץ ישראל. ‫היה גוי אחד בשם מרק טוויין.
‫הוא... שמו האמיתי היה סמואל קלמנס,
‫מארצות הברית. ‫הוא ביקר פה בארץ, במאה ה-19.
‫והוא תיאר את הארץ כריקה מתושבים, כמעט.
‫יש פה ושם, אומר כמה ערבים, ‫באו עם רוח המדבר שנשאה אותם,
‫ומחר רוח המדבר תיקח אותם. ‫אין פה שורשים לאף אחד.
‫גם היה גוי אחד מצרפת בשם שטו בריון.
‫גם כן קצת לפני מרק טוויין, גם ‫כן הגיע לכאן, ראה ארץ ריקה.
‫ירושלים מלאה במחלות, כמה ‫אלפי אנשים, שום דבר רציני.
‫בדרך מיפו לירושלים הוא פגש אדם אחד.
‫מיפו לירושלים, פגש אדם ‫אחד, ערבי בשם אבו גוש,
‫ושהוא האבא של כל ערביי אבו גוש.
‫הוא אדם אחד הוא פגש.
‫לא, הקראו לצרפתי שטו בריון.
‫בתקופת נפוליאון, תחילת המאה ה-19.
‫הוא מספר, כלום, הכול ריק.
‫שניהם כותבים, גם מרק ‫טוויין, גם הצרפתי הזה, כותבים,
‫רואים שארץ הזאת, ‫שהייתה פוריה כל כך במקדם,
‫מחכה לבעליה האמיתיים.
‫וצפה שהם יעבורו.
‫כשהם באים, אז אחרים גם כן עולים טרמפ.
‫אבל מצד האמת, פה היה רק...
‫כן, הם התכוונו ליהודים. עכשיו.
‫זו שאלה מאוד יהודית. טוב.
‫פסוק ת'זין.
‫אתם זוכרים מה שלמדנו, דיברנו גם על זה אז,
‫כשעמדנו על ההיריון של רבקי עימנו,
‫שבתוך ביתנה היו שני תאומים.
‫והיא לא ידעה בדיוק,
‫היא חשבה הרי שזה ולד אחד,
‫אבל היא הרגישה ברוח ‫הקודש שמתגלות פה שתי נטיות,
‫אחת לעולם הזה, אחת לעולם הבא.
‫אז היא אמרה, היא לא ‫יודעת מי הוא אלוהי הילד הזה.
‫האם זה אלוהי העולם ‫הבא או אלוהי העולם הזה.
‫הקדוש ברוך הוא בתור אלוהי ‫העולם הבא נקרא בשם אנוכי.
‫זה מי שפגשנו כשפרחה נשמתנו באר סיני.
‫אנוכי, ה' אלוהיך.
‫כשהקדוש ברוך הוא אלוהי העולם הזה,
‫מתגלה בעולם הזה, נקרא זה, הנה ‫אלוהינו, זה, או זה, אלי ואן והוא.
‫אז היא אמרה, ותומר, אם כן, למה זה אנוכי?
‫למה אני מרגישה שהאלוה של הילד הזה,
‫לפעמים הוא זה, לפעמים הוא אנוכי.
‫פתאי לך לדרוש את ה' ואז ה'...
‫והיא אומרה, ה' לה שני גויים בבית נך,
‫אז עכשיו זה מסביר את הכול.
‫עכשיו יוצא לפי זה שכשאנחנו ‫מזה מתכוונים לעולם הזה, לארץ,
‫כשאומרים, אנוכי, מתכוונים לשמיים.
‫מה גילה יעקב בחלום שלו?
‫הוא גילה שיש סולם שמחבר בין שמיים לארץ.
‫אז הוא אומר, והעיקץ ‫יעקב משנתו, והיא אומר, אכן,
‫יש ה' במקום הזה ואנוכי. לא ידעתי.
‫לא הכרתי מציאות כזאת לפני ההתגלות הזאת.
‫חשבתי שיש פה שני עולמות, גם לפחות בגלות.
‫ואז הוא גילה שיש סולם. ‫הסולם נעשה על ידי החלום.
‫מי שלא חולם, לא חוזר.
‫כי מי שלא חולם, מתרגל למציאות.
‫אבל בגלות, עם ישראל כל הזמן חריה בחלום,
‫ולמרות שהמציאות הייתה מסביב איומה ונוראה,
‫היה אומר כל בוקר, אשרנו ‫מטוף חלקנו מנעים גורלנו.
‫זאת אומרת שבגלל שהיינו בחלומות, ‫חלמנו על עולם אחר מהעולם שבו היינו.
‫אז זה מה שראינו כאן בחלום.
‫בעצם כל מה שקורה כאן בסביב לחלום הזה,
‫זה בעצם הדגם של עם ישראל בגלות.
‫וירא ויאמר, מה נורא המקום הזה.
‫אין זה כי עם בית אלוהים וזה שער השמיים.
‫אפשר לשים לב פה שהמילה ‫זה חוזרת שלוש פעמים בפסוק.
‫מה נורא המקום הזה, ‫אין זה כי עם בית אלוהים
‫וזה שער השמיים.
‫מה זה הסיפור הזה? שלוש פעמים זה?
‫אמרו החסידים, הרי התקפלה ‫כל ארץ ישראל מתחתיו.
‫אז הוא אמר, מה נורא המקום ‫הזה, התכוון לקדושת ארץ ישראל.
‫אין זה כי עם בית אלוהים ‫הרגיש את קדושת המקדש,
‫גם זה היה מתחתיו.
‫וזה שער השמיים, התכוון לקודש הקודשים.
‫כלומר, יש מדרגות מדרגות ‫בקדושת הארץ, ארץ ישראל,
‫בית המקדש, קודש הקודשים.
‫מה נורא המקום הזה, ‫אין זה כי עם בית אלוהים
‫וזה שער השמיים.
‫הדבר הזה מלמד אותנו משהו מאוד חשוב.
‫אתה לא יכול להגיע לשער ‫השמיים לפני שהגעת קודם כול
‫לארץ ישראל ולמקדש.
‫כלומר, אי אפשר להתחבר אל ‫האלוהות בישראל בלי לעבור
‫דרך הממד הלאומי קודם, ארץ ישראל.
‫ומתוך כך אל ממד המלכות, המקדש,
‫ומתוך כך אל האלוהות ‫ושער השמיים, קודש הקודשים.
‫אגב, איפה זה היה כל הסיפור הזה?
‫בבית אל. איך בית אל, בית אלוהים? ‫איך יכול להיות?
‫תבינים שבימי בית ראשון, שבטי ‫הצפון השתמשו בפרשה הזאת
‫בתור, בסיס, לטענה שלהם ‫שמקום הפולחן לא צריך להיות
‫בירושלים, אלא בבית אל.
‫אומר לנו, ולכן יש אפילו מדרשים ‫שאומרים שבית אל פה זה הכוונה
‫לער הבית. ‫אבל בסדר פשט, זה ודאי שזה בבית אל.
‫אומר רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי,
‫היו מקומות הרבה בארץ ישראל ‫שראויים לעיקרי בשם שער השמיים.
‫כלומר, יש מקומות, סגולה כזאת בארץ ישראל,
‫של מפגש עם האלוהות. יש מקומות כאלה רבים,
‫שכם, חברון, שילה, בית ‫לחם, בית אל, ירושלים,
‫כל אלה מקומות שבהם יש שער לשמיים.
‫כן, בבקשה. -יש גם מקומות כאלה בחוץ לארץ,
‫כמו קברת... ‫-האם יש מקומות כאלה בחוץ לארץ?
‫איך אפשר?
‫יש מקום אחד שנקרא שער ‫השמיים בחוץ לארץ, בשפה האכדית.
‫זה עיר בבל. בבל באכדית זה בבעילו,
‫כמו שער האלים. כן? ‫וזה בדיוק מה שהתורה באה לבטל,
‫כשהיא אומרת בבל, כי שם בלל בשפת כל הארץ.
‫היא רוצה לבטל את הטענה שיש שער השמיים שם.
‫ברור. הרב ציהודה קוק היה רגיל לומר
‫על הביטוי ארצות הברית, שזה ביטוי לא נכון,
‫כי פה זה ארץ הברית. אז מה זה שם?
‫זה המדינות המאוחדות של אמריקה.
‫המדינות המאוחדות של אמריקה. כן?
‫זה המדינות המאוחדות של ‫אמריקה, אבל זה ארצות הברית?
‫איזה ברית? הברית זה פה. כן, מה אתה אומר?
‫למה מקדש לאומיות?
‫למה מקדש לאומיות? ‫כי אי אפשר ללמוד מקדש בלי מלך.
‫טוב.
‫וישכם יעקב הבוקר, ויקח ‫את האבן אשר שם מראשותיו,
‫ויעשה מותם הצבע, ויצוג שמן על ראשה,
‫ויקרא את שם המקום ההובט ‫אל, ואולם לוז שם העיר הראשונה,
‫וידר יעקב נדר למו, עם יהיה אלוהים מימדי,
‫ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי ‫הולך, ונתני לחם, לאכול ובגן ללבוש,
‫ושבתי בשלום בלבית ‫אבי, והיה השם לי לאלוהים,
‫והאבן הזאת אשר שמתי ‫מהצבע, יהיה בית אלוהים,
‫וכל אשר תיתן לי, הסרנו לך.
‫טוב, יש הרבה פרטים, אפשר להיכנס אל הכול,
‫אבל כמה הערות?
‫קודם כול, מה זה אם יהיה אלוהים מימדי?
‫הרקד השרוח הוא יבטיח לו.
‫אלא ברור, כשיהיה.
‫המילה אם בתורה לפעמים פירושה כאשר.
‫כמו למשל בפסוק, אם יהיה ‫היובל, שברור שהיובל יהיה,
‫אבל כאשר יהיה היובל.
‫אז אם יהיה אלוהים מימדי, ‫כאשר אלוהים יהיה מימדי.
‫דבר נוסף, מה הוא מבקש בדרך אשר הוא הולך?
‫לחם לאכול ובגן ללבוש.
‫לחם ובגן, אלה הם הצרכים ‫המינימליים של האדם,
‫הוא לא רוצה יותר מזה.
‫כי בגלות יש הצטמצמות של ‫הזהות לצרכים המינימליים.
‫ושבתי בשלום אל בית ‫אבי והיה ה' לי לאלוהים.
‫מה גנוס במילים האלה?
‫שה' הוא לא לאלוהים לי בחוץ לארץ.
‫זה כתוב, נכון?
‫וזה היסוד של דברי חז'אל,
‫שכל הדר בחוץ על הארץ כמי שאין לו אלוהה.
‫וכל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוהה.
‫יש אפילו ביטוי חריף של רבי יוסף מסעס,
‫שהיה הרב הראשי של חיפה, ‫כתב ספר רוצר המכתבים,
‫אז הוא אומר משהו מאוד חריף.
‫אז אני מאסס אם לומר אותו. לומר אותו?
‫לא... אישה.
‫כן? בכל זאת. טוב, אבל מה זה אתם ביקשתם.
‫הוא אומר בהקדמתו לספר רוצר המכתבים,
‫הוא היה מגדולי הפוסקים, ‫אחד מענקי הרוח של האומה,
‫הוא כותב שאם כתוב בת... מה? -הקדמת לספרו.
‫הקדמת לספרו, רוצר המכתבים.
‫יש לו הרבה ספרים, אחד מהם רוצר המכתבים.
‫הוא אומר שאם חזאל אמרו, כל ‫הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוהה,
‫וכל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוהה,
‫וחזאל לא אמרו אם זה יהודי או גוי,
‫יוצא לפי זה, ככה הוא אומר,
‫שגוי בארץ ישראל יש לו מעלה ‫יותר גדולה מיהודי בחוץ לארץ.
‫זה חריף או לא?
‫לומר לכם את האמת, הרב קוק ‫התכתב איתו ואמר לו, הגזמת.
‫הגזמת. הוא לא אמר את זה ‫במילים האלה, אבל הוא אומר,
‫זה נראה כבודו קצת... עבר את המידע.
‫אבל זה אומר שאצל חכם ‫אמיתי בישראל בכל זאת,
‫תחושה של עד כמה השייכות אל ‫הארץ היא הנותנת לנו את הזהות
‫ומלא גם את האלוהות, היא ‫תחושה אמיתית חזקה מאוד.
‫כן. והאבן הזאת, אשר שמתי... ‫עוד דבר, והיה השם יהיה אלוהים.
‫אני רוצה להביא כאן פירוש ‫של הרב קוק בנושא הזה,
‫קצת מרחיב, בספר אורות הקודש.
‫אנחנו מכירים את שם אלוהים ‫בתור האלוהות המתגלה דרך הטבע.
‫השם, יותקי ואבקה, האלוהות שהיא מעל הטבע.
‫ואז יש מקום... ‫אז זה נכון מאוד מוזר מה שכתוב כאן,
‫והיה השם ליל אלוהים.
‫אנחנו מצפים, ארי, ‫נכון, לעילוי של המציאות.
‫אתה לוקח את מה שמעל ‫הטבע ואתה הופך אותו לטבעי,
‫והיה השם ליל אלוהים. מסביר הרב קוק...
‫מעל הטבע זה מעל הטבע. ‫עכשיו, מסביר הרב קוק,
‫והיה השם ליל אלוהים, שיבוא ‫מצב שבו מה שהיום נחשב לנסק,
‫החריג, יהיה כל כך רגיל שהוא יהיה ללוהים.
‫ואז מה ייחשב כנס? ניסי ניסים.
‫זו מין ציפייה כזאת ‫להתעלות מתמדת של העולם,
‫ממצב נמוך למצב גבוה וכו'.
‫והאבן הזאת, אשר שמתי ‫מהצבא, יהיה בית אלוהים.
‫וכל אשר תיתן לי העשרה עשרה נולח,
‫יש פה איזו שאלה הלכתית,
‫הרי יעקב התחייב לתת מעשר, נכון?
‫עכשיו, יש פה בעיה. יש לנו כלל בהלכה,
‫כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
‫זאת אומרת, אם יש לי עץ קלמנטינות,
‫ויש עליו קלמנטינות,
‫אני יכול להקדיש את ‫הקלמנטינות, יש קלמנטינות,
‫ואני אומר, הרי הן קודש.
‫אבל אם הקלמנטינות לא גדלו,
‫ואני אומר, הקלמנטינות, ‫העתידות לגדול הרי הן קדושות,
‫זה לא מעוזר כלום.
‫מותר לאכול את זה גם כשזה יצא.
‫כי אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם.
‫אז איך יעקב אבינו אומר, בכל ‫אשר תיתן לי העשרה עשרנו לך?
‫אומר הרמב״ם שאף על פי שאין ‫אדם מקנה דבר שלא בא לעולם,
‫אבל אדם, או איננו מקדיש דבר שלא בא לעולם,
‫אדם יכול להתחייב בנדר ‫שכשהדבר יבוא לעולם, יקדישנו.
‫והרי היה מי יעקב אבינו?
‫שהוא נדר נדר, למור, בכל אשר תיתן לי,
‫כשיגיע לידי, אז אני ‫מתחייב שהעשרה עשרנו לך.
‫והרעבד, רבינו אברהם בן דוד,
‫שתמיד כותב הערות חריפות נגד דברי הרמב״ם,
‫שם כותב, הרעיה מיעקב רעיה היא.
‫אז בכל זאת, בזכות הפסוק הזה, ‫קיבל הרמב״ם מחמה מהרעבד דבר
‫שהוא לא כל כך רגיל.
‫עכשיו, כל החלום הזה, כל ‫החלום הזה וכל הנדר של יעקב,
‫זה בעצם תמצית של כל התוכנית של הגלות.
‫כלומר, הוא לא יכול לצאת ‫לגלות בלי שתהיה לו תעודת ביטוח
‫שהוא חוזר מהגלות.
‫כלומר, הגלות כאן מופיעה ‫במפורש בתור זמנית ולא מהותית.
‫עכשיו, אנחנו נצטרך להבין ‫מה הוא הולך לעשות בגלות.
‫הוא צריך, אם כן, לקנות את ‫המעלה שתאפשר לו בבוא הזמן
‫לשוב אל הארץ ולהתמודד עם המשימה המוסרית,
‫שזה ההתמודדות עם אסיו.
‫הרי אסיו בא בטענה של אילונות מוסרית,
‫יעקב צריך עדיין להוכיח את ‫עצמו ואת זה הוא יעשה בפרק הבא,
‫אבל כפי שאמרנו, הגיע הזמן של המבזק,
‫ואז נצטרך בפעם הבאה לדון בדבר. שלום.

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/234892522″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

מספר פרק בסדרה : 47

<< לחץ לפרק הקודם

"ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש"

לחץ לפרק הבא >>

"וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם"

פרק כח’ פסוק ו’

מדור: בית המדרש

אורך השיעור: 54 דקות

סדרה:ספר בראשית - אלול התשע

מילות מפתח:הנצרות, יעקב אבינו, עשו

לחץ כאן להורדת קובץ שמע MP3

השיעור לא עובד? נסה נגן אחר בלחיצה כאן.

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח

כיצד נוח לך להמשיך?

An error occured.

No data was found

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/234892522″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

“וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב”

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט:
02-6475073

תרומות

מדיניות האתר

מכון מאיר בדוא"ל:

טלפנו אלינו:

מכון מאיר בדוא"ל: