טוב, שלום לכולם ולכולן.
אנחנו בשיעור מספר 23 של הסדרה הזו,
יסודות האמונה היהודית.
השוב הזה קראתי לו בכותרת
מפוצצת, מה אלוהים רוצה?
בסדר, התקדמנו.
זאת אומרת, אני רוצה שוב לחזור על הדברים.
הסדרה הזו, מטרתה, אני חוזר פה על הראשונות,
הסדרה הזו, מטרתה,
זה לתת איזשהו שלד עקרוני
לכל הנושא של בניין האמונה,
בצורה יותר עמוקה, על
פי הכיוון של הרב קוק.
שהסדרה הזו בעצם מחולקת לשניים.
שעד ה-23 השיעורים האלה,
היו חלק ראשון, עם הרבה מאוד תוספות,
ועכשיו שבעה שיעורים, שהם החלק השני.
החלק הראשון, בעצם עסקנו במה זה אלוהים.
חידה.
חידה, מה חידה השנייה?
העמקנו במושג אלוהים, ושוב, דיברנו על זה,
שאסור לתפוס את האלוהות
רק כאיזה גורם חיצוני,
שדורס את העולם, ונמצא חיצוני לעולם,
אלא האלוהות, זה עיקר גדולה,
עיקר האמונה בגדולת שלמות אינסוף,
כלומר, איזשהו נקודה אינסופית,
מעל המציאות, שהיא
חיצונית במובן מסוים למציאות,
אבל היא מופיעה בתוך החיים,
בתוך המציאות שלנו, ומחיה אותנו,
ומכאן זה נותן את כל ההשלכות של עבודת השם,
לא כמשהו שרומס את החיים,
אלא הפוך, משהו שמפריח את החיים,
והדבר הזה בא לידי ביטוי בעבודה יומיומית,
שבכל דרך אחדה הוא כל דבר,
לעשות עד הסוף, לפעול עד הסוף,
לחיות כמה שיותר ויותר,
והפכנו את כל המושג הזה של אלוהים,
הפכנו את כל המושג הזה של אלוהים,
לא כמקום שצריך להוכיח אותו,
אנחנו עכשיו, זה ישות חיצונית,
שאנחנו צריכים עכשיו להתפלפל,
האם הוא קיים או לא קיים,
אלא פשוט, כדברי רבי יהודה
הלוי, לא ראיה, אלא ראייה,
הזכרנו את זה כמה פעמים,
לא הוכחה, אלא פשוט לראות,
אדם צריך להביט לתוך עצמו,
ומתוך כך לכל המציאות שסובבת אותו,
ולזהות שקיימת נקודה פנימית,
של שאיפה אינסופית בתוך כל היש,
וזה ההופעה של אלוהים פה בעולם הזה,
ומילא להאמין באלוהים, זה
לא להשתכנע שהכוח הזה קיים,
אלא פשוט לחיות את החיים
בשיא עוצמתם, בשיא כוחם,
גם ברמה הפרטית, גם ברמה הלאומית,
דיברנו שכל מהלך ההיסטוריה,
הוא בעצם לאט לאט הופעה
של אותה שלמות אינסוף,
רק שבכל דור זה מתלבש בצורה אחרת,
בתקופה הילילית זה התלבש בצורה פולוטואיסטית,
שאנשים חיפשו איזה כוחות,
הרבה כוחות חיצוניים שהשליטו עליהם,
עם הזמן עברנו לתקופה
המונוטואיסטית, שישנו כוח אחד,
שזה אומנם הבדל, אבל זה עדיין הבדל כמותי,
ולאחר מכן המציאות שאנחנו נמצאים
איתה היום, זה התפיסה הפנתאיסטית,
זאת אומרת, שאנשים מזהים
בין העולם הזה לבין אלוהים,
ואז במילה לא שואפים, אין אלוהים,
לא שואפים, ומשהו מעבר לזה,
והשאיפה היא שלאט לאט עם ישראל הולך ומקדם,
לתפיסה הפנתאיסטית,
זאת אומרת, הכל בא אלוהים,
יש אלוהים, יש משהו שהוא חיצוני למציאות,
ותמיד אנחנו צריכים לשמור על נבדלות ממנו,
מהנו בניגוד לאנשים שקצת התבלבלו,
והתחילו עכשיו להתייחס
לאלוהים באופן נגיש מדי וזול מדי,
תמיד יש ברוך הוא משהו נבדל מעבר לעולם,
אבל שכל הזמן הולך ומחיה אותנו,
ונותן לנו לחיות את החיים באין סופיות שלנו.
וכאן נשאלת השאלה ששאלו
אותה הרבה לאורך השיעורים,
וכל הזמן דחינו, אמרנו שצריך לטפל בה,
וזו השאלה, בסדר, אוקיי,
אלוהים זה לא איזה ישות חיצונית
מחוץ לאטמוספרה או איזה סבא זקן בשמיים,
אלוהים זה נקודת שלמות אינסוף, אין בעיה.
אתה אומר להאמין באלוהים
זה בעצם לחיות את האין סופיות,
להופיע את החיים באין סופיות שלנו.
אבל, וכאן מגיעה השאלה, איך עושים את זה?
זאת אומרת, מה הדרך לחיות
את החיים באין סופיות שלנו?
איך אפשר להופיע את
השלמות האלוהית בעולם הזה?
מי אמר שהשלמות האלוהית,
שאנחנו בתור יהדות טוענים,
שהדרך להופיע את השלמות האלוהית בעולם הזה
זה על ידי תורה, מצוות
וכל הדברים שמתלווים לזה.
אולי הדרך להופיע את השלמות
האלוהית זה בדרך אחרת לגמרי?
א', מי אמר שבכלל צריך תקסים דתיים?
אולי אפשר להופיע את השלמות
האלוהית לזה שבאדם עובד,
שותה, אוכל ונהנה בילויים.
וגם אם אתה בא ואומר,
בסדר, צריך למצוא איזה תקסים
שירוממו את האדם לממד הרוחני.
מי אמר שזה דווקא מה שנקרא יהדות?
אולי אפשר נצרות, אולי אפשר איסלאם,
ואין סוף אפשרויות שקיימות
היום, שתכף נדבר עליהן.
אם ננסח את זה במילים
שלנו, מה האלוהים רוצה?
זאת אומרת, איך אני יכול
לדעת מה האלוהים רוצה?
אז כבר מבינים לבד, שמי שהולך
בגישה הראשונה, ראשונית שדיברנו,
להגישה הפשטנית, שהוא מחפש איזו ישות
שתדבר אליו ותספר לו מה היא רוצה,
תכף נדבר על זה, שאני שומע,
כן, היה את זה פעם במסורות,
אבל זה כבר משהו שכולנו
מרגישים קצת חוסר נוחות איתו.
כי אף אחד מאיתנו, לפחות
אני, לא יודע מה איתכם,
אף ישות לא התגלתה אליו
ואמרה לו במהלך החיים מה לעשות.
שוב, אם יש כאן מישהי או
מישהו כאלה, אז בשמחה.
אנחנו חורים לטפל בהם,
או שנכתיר אותם כמשיח
או שנשלח אותם לבית חולים,
לחולי נפש. רוב האפשרויות זה האפשרות השנייה.
רוב הסיכויים זה האפשרות השנייה.
איזו ישות.
איך יודעים מה אלוהים רוצים? בסדר.
וכאן, אני כבר אומר, השיעור
הזה, הוא אפשר להגיד באמת,
השיעור המרכזי, כל מה שראינו
עד עכשיו, זה הבסיס להכל.
אבל עכשיו, תביני, הרבה אנשים
שלומדים את הדברים האלה,
החלק הזה, הם אומרים, בסדר, אנחנו איתך.
אתה אומר שאלוהים, פשוט שיידענו
את התפיסה, אלוהים זה לא משהו קטרני,
זה משהו שמופיע בתוך החיים. בסדר.
אתה אומר שלאמין באלוהים זה לא
להשתכנע, אלא פשוט לחיות החיים.
נו, בכלל, מי לא יגיד לזה לא?
בטח צריך לחיות החיים, מצוין וטוב.
אבל עכשיו מגיעה השאלה.
מי אמר שזה על ידי מה שאתם אומרים,
יהדות או במצוות?
אפשר להגיד את זה בצורה אחרת?
וכאן אנחנו נפתח במהלך שימשיך,
כמו שאמרנו, עד סוף הסדרה.
זה יימשך שבעה שיעורים,
אבל השני שיעורים האלה,
השיעור הזה והשיעור הבא,
זה שיעורים שהם בעצם צמודים.
אפשר לעשות אותם בשיעור
אחד, לכן חלקתי אותם לשניים,
אבל כמו שכל אורך כל הסדרה, אני אומר
שתמיד צריך לשמוע פה את כל השיעורים בסדר,
אחרת זה בעיה. השיעורים האלה בוודאי.
זאת אומרת, מי שישמע את השיעור הזה
ולא את השיעור הבא, הוא בכלל בבעיה,
כי היום אנחנו נסביר מה לא.
ורק בשיעור הבא נעבור למה כן.
אז מי שישאר עם המה לא, אז
בטוח שהוא יצא כופר פה מהזה,
וזה לא... אז מי שתכנן או תכננה לא
להיות בשיעור הבא, שישנו את התוכניות,
אחרת חבל, תצאו כופרים.
לא נעים. אני לא רוצה.
אז בואו נלך.
בגישה, קודם כל, כמו שאמרתי, נסביר מה לא,
אבל גם בזה יש כמה שלבים.
נסביר גם למה כל כך... זאת אומרת,
מתוך מה לא, אנחנו נבין שאנחנו כן מחפשים,
וזה כבר ייתן פה איזו הכנה טובה
לנקרא לזה, לכללים שננסח בשיעור הבא.
מה לא.
אם אדם הולך, כמו שאמרנו, בהבנה הראשונית,
יש איזה כוח חיצוני, המציאות, ואני
רוצה להבין מה הכוח הזה אומר לי.
אני מחפש איזה דיבור, איזה אות מהשמיים,
שיגיד לי איך אני צריך להופיע פה את החיים.
יש פה שתי בעיות.
בעיה אחת גדולה, שנסחת בהמשך,
שמה שתיארתי קודם, כל הרעיון הזה
שאני מחכה לאיזה משהו שמגיע מבחוץ לי,
וינחה אותי מה לעשות, זה משהו...
כולנו כמובן גדלנו על זה, שוודאי, ככה זה,
ויש נבואה, והשם אמר, אבל
כל אחד מאיתנו ידחק אותו לפינה,
ובאז שהוא מתחיל לחשוב על זה,
זה נראה לו מוזר. כי מה זאת אומרת,
שמשהו חיצוני ישמיע איזה
קול, ולהגיד לי מה לעשות?
החיים שלנו לא מתנהלים ככה.
אבל אם גם נראה לרמה יותר ישירה,
תראו, אם אדם תופס את אלוהים
כישות חיצונית, ומחפש איזושהי התגלות,
הוא נמצא בבעיה. למה? יש היום בעולם,
שימו לב, כעשרת אלפים דתות רשמיות.
עשרת אלפים תרבויות, עשרת אלפים זרמים
שטוענים שהישות הזו התגלתה באיזשהו שלב
בהיסטוריה, ואמרה להם מה לעשות.
עכשיו, אני יודע שכולנו גדלנו על זה,
שכולם כמובן המציאו, ורק אנחנו
באמת, הישות הזו התגלתה אלינו,
כי במעמד הר סיני זה עזר לפני הרבה
אנשים, אי אפשר לשקר. מאוד חלש,
תקף נבין למה. אבל קודם כל נבין את
זה, זה שיש עשרת אלפים דתות בעולם,
זה כבר מראה שהעמדה הזו של
לחפש על חיי התגלות של אלוהים,
זה הופך להיות חיפוש בג'ונגל אינסופי.
זאת אומרת, אם כל הנוכחים פה,
אני מניח, הם גדלו בחינוך דתי, או
לפחות בעם היהודי, או התקרבו לזה,
אז הם גדלו לאיזה עולם שהדת הראשונה
לצורך העניין, שהיא האופציה לחפש את אלוהים,
זה הדת היהודית. אבל אם ננסה לנתח,
כמו שרבי יהודה הלווים מביא בספר כוזרי,
את המלך, מלך כוזר, שזו דוגמה למישהו
שכביכול אובייקטיבי, שמגיע מבחוץ,
איך אתה עכשיו הולך לברר בין עשרת
אלפים דתות, מי, מה, מו, כל אחד טוען שאלוהים
התגלה אליו, איך אני אמור לדעת מה
נכון ומה לא נכון, מי עובד אליי ומי לא.
בתוך עשרת אלפים דתות האלה,
שרק מספרים שתדעו, יש כיום הנצרות,
שזו הדת הגדולה ביותר בעולם, 2.2
מיליארד אנשים, אחרי זה איסלאם,
1.6 מיליארד, רק שימו לב שהנצרות
עדיין היא גדולה יותר מהאיסלאם,
יש הרבה היום שקצת מתבלבלים, למה
הערב חוק וזה, מדברים כל הזמן מול הנצרות,
הרי האיסלאם זה ההתמודדות
העיקרית, זה נכון שאנחנו פה בארץ ישראל,
יש לנו התמודדות יותר ישירה עם
האיסלאם, אבל מבחינה רוחני תרבותית,
העולם עדיין נמצא בשליטה של
התרבות הנוצרית וההשלכות שיצאו ממנו.
כל מקום האיסלאם זה 1.6 מיליארד,
אינדואיזם, בודהיזם, 1 מיליארד, בסדר?
וכאן הנתון המבאס, יהדות, 14 מיליון.
ארץ אוגריים, בשביל להודד את
עצמנו או להיות מתוסכלים יותר,
תדעו איך מסתכלים על
זה, תדעו לכם שיש מחקרים,
לפחות לא בדקתי את זה לעומק, אבל שאלמלא כל
הרדיפות וכל מה שעם ישראל עבר במהלך הדורות,
היינו אמורים להיות 400 מיליון איש.
חשבו, העם היהודי זה העם העתיק ביותר, ואם
הוא היה יכול להתפתח בשלווה במקום אחד וכולי,
היה היום אמור להיות מעצמה לא רק
איכותית, אלא גם כמותית מבחינת זה.
אבל כאמור זה לא המצב,
יש 14 מיליון יהודים בעולם,
אני אפילו לא יודע איך לחשב את
זה באחוזים מהעולם, כמה זה יוצא,
איך? נקודה 0.2. כאילו 0.2 אחוז.
0.02 אחוז. איזה כיף. 0.02 אחוז.
אגב, הקלוסיה של יהודים
זה אותו הקלוסיה של סין.
בסין זה מייד, ואנחנו היו במייד גם כן.
כן, זאת אומרת, זה אם
היינו, אבל היום, אוקיי.
מתוך 14 מיליון יהודים, שימו
לב, יש יהודים אורתודוקסים.
סתם רק כי כבר מדברים על זה,
תבינו מה זה המילה אורתודוקסים.
אנחנו משתמשים בביטוי
הזה, שזה מילה מכלות יהודים,
אנחנו, זה שם קוד ליהודים שנאמנים
למה שנקרא 13 עיקרי אמונה של הרמב״ם
פלוס שולחן ארוך, בסדר?
כמובן הגדרה מאוד רחבה,
אבל יש, המילה אורתודוקס זה
פשוט, זה מילה שבמקור היא לא,
זאת אומרת, היא התפתחה בגרמניה,
אבל לפני זה, אני חושב, במקור זה יווני.
אורתודוקס זה בכל דת,
יש זרם שנקרא אורתודוקס.
אורתו זה ישר, דוקס זה דעה.
זאת אומרת, ישרי דעה.
הזרם המרכזי בכל דת, יש
נצרות אורתודוקסית, יש, לא יודע,
סתם אורתודוקסי, אבל זה מושג
שהתפתח שם בזמן המאבק בהשכלה,
אז ככה המשכילים קראו ליהודים
שנשארו דתיים, יהודים אורתודוקסיים,
אבל לענייננו, יהדות אורתודוקסית
קיימים היום בעולם 4 מיליון אנשים.
בסדר? בעולם? בכל העולם, 4 מיליון אנשים.
זה דווקא די פשוט.
יהודים עושים מזכרים בכל מקום.
במדינת ישראל לצורך העניין
קיימים, אם אני לא טועה, 2.5 מיליון.
כולל הכול. 2.5 מיליון, שזה
בערך מיליון מה שנקרא ציבור חרדי,
ועוד מיליון וחצי ציבור דתי-לאומי,
כזה רחב מסורתי עד רבה מסוימת,
ויש בערך עוד מיליון וחצי בכל
העולם יהודים שנקראים דתיים.
יש קונסרבטיבים, רפורמים וכו', אבל
מבחינת ההגדרה הזו של יהודות אורתודוקסית,
זה פחות או יותר המספר.
נראה שאפילו עיגלתי כלפי מלח, סתם פחות.
וכאן, בתוך 4 מיליון, זה סתם לרץ אוגן
לכל אלה שמתכננים להשתלט על המדינה,
להשתלט על העולם, יש, יבינו
שזה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה.
מתוך, בתוך 4 מיליון האלה, יש
גם אין סוף זרמים בתוך היהדות.
וזה מאוד הגיוני.
תראו, יש בנצרות עצמה, לא יודע אין פעם, יש,
תלו איך סופרים את זה, אבל
בנצרות עצמה יש 65 אלף תתי זרמים.
אין סוף כנסיות מסוגים וסוגים שונים.
וגם היהדות, ביהדות, סתם,
זרקתי פה, זרמים מרכזיים ביהדות
האורתודוקסית, חרדים גיטאים, חרדים ספרדים,
חסידים, יש היום כ-100
חסידויות שונות, רשמיות.
תתים לאומיים, חרדלים, אורתודוקסיה
מודרנית, זרמים על פעדות שונות,
ואפשר עוד לפרק את זה עוד. יש לנו
פה, כמו שאמרתי, ג'ונגל של אמונות ודעות.
איך, אני אמור, אם אני מנסה להיות
אובייקטיבי, ולא רק פשוט ללכת כי ככה גדלתי
ואני נשאר, שזה גם משהו, שנבין גם
לזה יש מקום, אבל אם אדם מנסה לבדוק
את האומון אובייקטיבי, איך?
איך הוא הגיע? למה שהוא הגיע.
אם פה, כמו שעשינו בשיעורים הראשונים,
שניברנו על אלוהים וניסינו להסביר
מה ההבנה שמקובלת לזה רוב
האנשים, שעוד פעם, לא שזו הבנה מוטעת,
אבל הבנה מאוד ראשונית ושטחית.
איך בדרך כלל עובד השרשרת האמונית
של יהודי אורתודוקסי כיום?
אחרי, כמו שמענו, שאלוהים זה איזו אישות,
והוא הוכיח באיזו הוכחה שזה
קיים, עכשיו, לנו מגיע שלב השני.
איך אני יודע מה האישות הזו אמרה?
מה ההוכחה הקלאסית?
איך אנחנו יודעים שמה שאנחנו מכירים
תורה ומצוות, זה מה שאלוהים רוצה?
דבר ראשון זה מתחיל מעמד הר סיני.
זאת אומרת, המסורת האורתודוקסית טוענת,
על פי התנ״ך, שלפני 4000 ומשהו שנה,
הייתה קבוצה מאוד גדולה של יהודים,
מיליון, שתי מיליון, לא משנה מה, שעמדו
למרגלות הר סיני, אי שם במדבר סוף,
ושם אותה אישות התגלתה אליהם,
בסדר, ואמרה להם ש... מה היא רוצה?
בסדר? זה הבנה. איך, עוד פעם, זה
הפעם, איך אני יודע שזה באמת היה?
כאן מגיע, כמו שאמרו פה, שלב השני, מסורת.
זאת אומרת, עבר מדור לדור, בסדר, שהביאור של
התורה, ונקרא לזה החוקים שנאמרו במודר סיני,
זה עבר מדור לדור בלי שינוי, זאת אומרת,
יש שינוי בכל דורות, אבל יש איזה קו מסוים,
שנשאר עקבי, מימי מעמד הר סיני ועד
ימינו, וסבא שלי אמר, אבא שלי ואבא שלי,
וסבא שלו אמר שלא, וסבא של סבא
אמר שלא, והמסורת הזו היא מדויקת,
וכל השאר הם כמובן לא. זאת אומרת, כל השאר,
המסורות שלהם, הם אימדו אותם בדרך וכו',
רק לנו יש איזה מסורת אחת שעברה
ארבעת אלפים שנה באופן מדויק,
ועכשיו בתוך זה, אמרנו,
אוקיי, אז קיבלתי הממד הר סיני,
ואני נאמן למסורת האורתודוקסית,
היהודית האורתודוקסית בגדול,
איך אני עכשיו בוחר את הזרם שלי,
למה אני מחליט להיות דתי לאומי,
למה אני מחליט להיות, לא יודע, חרדי,
חסיד וזה, פה יש איזושהי הבנה שזה,
זאת אומרת, ההבנה פשטנית
היא כי הזרם שלי הוא הכי צודק.
זאת אומרת, יש כאן איזה מנגנון,
העולם כולו בכלל הוא לא רלוונטי,
בוא נתחיל ככה, נתחיל
מהחי זרים, הם לא רלוונטיים,
נמשיך הלאה מהחי צומח
דומהם, גם לא מתחשבים בהם,
בתוך זה בני אדם, בתוך בני אדם זה עם היהודי,
בתוך עם היהודי זה המסורת האורתודוקסית,
בתוך המסורת האורתודוקסית, הזרם
שאני שייך אליו הוא הכי חכם, הוא הכי צודק,
וכל האחרים טועים.
זה נשמע לא טוב איך שאני אומר את זה,
אבל זה פחות או יותר מה שבן אדם מאמין.
כבר אתם מבינים שיש כאן
משהו, שהאדם בוגר קשה לו עם זה,
ולא סתם, כולם טועים, ורק הדק
דק דק, זה הדבר היחידי שצודק.
יש פה משהו לא מצלצל
טוב לאדם עם רחבות הופקים.
ואם נלך קצת ליותר מזה, נתחיל
היום אנחנו קצת מסברים עלו,
הזכרתי את זה קצת בתחילת השיעורים,
אבל פה אני רק רוצה לחדד את זה,
אני רוצה יותר מדי, כי סך הכל זה נכון
הדברים האלה, רק צריך להעמיק בהם,
אני לא רוצה לנפץ אותם לגמרי.
אבל בהבנה השטחית הזו,
שמעמד ארסיני, אני אמד אתכם
את זה כבר, ההבנה הפשטנית,
המסורת מעמד ארסיני זה
מופיע בראשונים ואחרונים,
זה לא סתם משפט שנאמר.
אבל מי שמבין את הפשטות הזו,
שלפני 4000 שנה היה מעמד
שראו אותו מיליון ומשהו איש,
ואי אפשר לעבוד על מיליון ומשהו איש.
זה משפט שהוא מאוד לא רציני.
בטח שאפשר לעבוד על מיליון
ומשהו איש, בטח לפני 4000 שנה.
אם היה שם באמת, תזכרו, מי אומר
לנו שהיה שם מיליון ומשהו איש?
זה התורה, זאת אומרת, התורה מידעה על עצמה.
אבל בוא נגיד שזה באמת נכון, עמדו
שם כמות של לא יודע, מאות אלפי עבדים.
בעיה לעבוד על מאות אלפי עבדים בעולם העתיק?
זאת אומרת, היא תיאוריה,
סתם תיאוריה של משה רבנו.
היה לו פשוט יכולת טכנולוגית,
קצת יותר מפותחת מזמנו,
והוא הרגן במעמד הר סיני איזה סוג
של מצגת פאורפוינט כזו עם רמקולים.
הוא היה שם כמעט לפידי,
ועמד שם, לא אמר, יכול להיות,
הוא היה, לא יודע, הוא גדל הרי
בארמון מצרים, אז היה לו קצת ידע יותר,
והוא הרגן שם איזה כמה שעמדו
שם כאלה עם שופרות בין הערים.
נכונת השם. נכונת השם.
אפשר, כל אחד יכול להוסיף פה את זה.
ואז היו אנשים, לפני 4000 שנה,
אנשים בלי אסכלה, בלי ביקורת,
שמו איזה משהו, אמרו, אוקיי,
אז אי אפשר להגיד דבר כזה.
אני מסכים שזה לא כל כך סביר, אבל להגיד שיש
פה ברעייה ברורה שאי אפשר לעבוד על אנשים,
וכאן גם הנקודה לא נעימה,
שאני אומר, אתם יודעים, לא,
עם ישראל זה המסורת היחידה
שמדברת על גילוי אלוהי לעם מלא.
זה לא מדויק. בברית החדשה,
למשל, יש תיאור של ישו שהוא מחלק,
ודגים לעשרות אלפי אנשים.
גם מתארים איזה ניסים שהופיעו לפני,
אני בוותק כפי נראה לכם דוגמה בסרטון,
שאנשים רואים נס לפני אלפי אנשים.
זאת אומרת, הרעיון הזה בהבנה
פשטנית, שרק לעם ישראל היה גילוי,
כאילו, לפני הרבה אנשים ניסי,
בהבנה הזו שיש איזה יישוד שעכשיו...
ומה לגבי זה שהתורה עברה בצורה
יחידית, ולא יותר כמה מלאי מקומות?
אז עכשיו, אני מסכים איתך, זה
יפה, זה בלי ספק תופעה מפליאה,
שזה כבר באמת יותר שייך לעומק
של הדברים, שיש כאן איזה משהו חי,
שזה כבר זורק לך, בעם ישראל,
שמזה שהוא מגיע מכל הכיוונים,
זה מראה לך שהוא עמיד, אבל
אני אומר שוב, על ההבנה הפשטנית,
של המסורת האורתודוקסית, זאת
אומרת, ממד הר סיני בהבנה הפשטנית שלו,
אפשר להריב על זה.
מסורת אורתודוקסית, שוב, שזה
עבר מדור לדור, עבר מדור לדור.
גם פה, תראו, אפשר להגיד את זה בצורה מאוד...
מתלהמת דתית.
כן, זה עבר, ושרת השלי לא עבדה עליה,
ואילו תעבוד עליי.
שני המשפטים האלה, הם גם עליהם.
לא יודע מה עם סבתא שלכם,
סבתא שלי אי אפשר לעבוד עליה.
זאת אומרת, היא אישה טובה
ונפלאה, והיא מלאה תירת שמיים,
אבל זה שהיא שמעה סיפורים
מהדור הקודם, והעבירה אותם הלאה,
זה עוד לא הופך את זה ל...
תראו, מאיפה זה התחיל?
כמו הרבה עמים. היו אגדות עמים,
וכל עם יש לו את המיתוסים והאגדות שלו,
שזה התחיל מאיזו נקודה אמיתית,
שעליהם מלבישים ציוריים וזה,
ואף אחד לא יכול לדעת, אמן
לכם זה קרה, אף אחד לא יכול לדעת,
מי שמנסה לעבוד בצורה הזו של
התיוק, ההוכחות אובייקטיביות היסטוריות,
אף אחד לא יכול לדעת מה היה
בדיוק לפני 4000 שנים. אי אפשר.
זה דברים מאורפלים, עכשיו, ואמרתי
לכל היפנים יש את המסורות שלהם,
ולהודים יש את המסורות שלהם,
ולאנגלים יש את המסורות שלהם,
וגם שם זה חלק אגדות,
וחלק דברים שכן היו, ושהוא...
לבוא ולהגיד שכאילו, זה שסיפור
עבר מדור לדור, במשמעות הזו,
שזה הופך אותו לוודאי אמיתי,
כמו שאומרים, אפשר לריב על זה, ובנוסף
לכך, זה גם דבר שנמצא בתרבויות אחרות.
לגבי הדבר השלישי, זה
בכלל, הזרם שלי הוא הצודק.
למה? בדקת את כל הזרמים ביהדות.
אתה כבר עברת על כל החסידות, על
כל הקבלה, על כל ה... לא יודע, הזרם.
כולנו הרי יודעים ששבתאי צבי היה רשע, נכון?
כולנו... דיברנו על זה גם
באחד השיעורים. מישהו
פה, או מישהי פה קרא
את המשנה ששבתאי צבי.
איך אנחנו יודעים שהוא טעה?
ואולי הוא צדק דווקא?
שומרונים? מישהו כאן התעמק בתורה השומרונית?
לא, נכון?
אז איך אנחנו כל כך סגורים
על מה שאנחנו עושים?
תבינו, זה לא דברים בתיאוריות, זה
דברים שמי שלצורך עניין מאמין בזרם שלנו,
שחכום לזה דתי, לאומי המשנת
הרב קורק, זה אדם שהולך
לצבא, מוכן ללכת לצבא ולהארג
בשביל מה שהוא מאמין בו.
אולי אתה טועה, ואולי
החסידות סטמר שמתנגדת למדינת
ישראל וטוענת שמדינת ישראל
זה מעשה סטן, אולי הם צודקים.
וזה שאתה עכשיו הולך לצבא, אתה לא רק
שאתה לא עושה מצווה, אתה עושה אווירה.
נקודה אחרונה, לפני שמה שנקרא נמשיך הלאה,
אני רק רוצה להראות לכם שהעמדה הנפשית הזו,
של החיפוש של איזה גילוי
מהשמיים, זה עמדה נפשית
שהיא משותפת להרבה
מקומות באנושות ולהרבה דתות.
אני אומר לכם פה, כולנו
מכירים ודאי סיפורים
שגם מנסים להוכיח מאיפה
זה נכון שהיהדות צודקת,
כי הרב שלי עשה נס, נכון?
היה מישהו על כיסא גלגלים והוא נתן לו ברכה,
ובראש נתן לו ברכה
והוא קם, ואני יודע מה, הם
לא צריכו להוליד ילדים
והוא נתן להם כמה ודולה,
והנה, זו הוכחה שמשה אמת ותורתו אמת.
שימו לב לדבר הבא, אני אתן לכם פה עכשיו איזה
שהוא סרטון, שצילום מכנסייה בדרום אפריקה.
שימו לב לדבר הבא, אני מקווה
שתוכלו לראות, לפחות אין המצלמה,
שאם סקל הזה אחרי זה בצילום
יראה איזה, אני מקווה, צורה יותר טובה.
שימו לב לסרט הבא.
שימו לב לדבר הבא.
זו הכנסייה בדרום אפריקה,
כמו שאתם צריכים לראות.
אחת אחת יש פה כמה אלפי אנשים בכנסייה.
הקומר שם, לא יודע בדיוק מי הוא,
אבל הוא מרזיק מים, סוג של מים קדושים.
זאת אומרת, זה מים שהוא
טוען שיש להם סגולות אלוהיות,
ועכשיו הוא הולך לרפא
מישהו שיושב על כיסא גלגלים.
אלפי אנשים.
אי אפשר לעבוד, כידוע, על אלפי אנשים, נכון?
שימו לב.
אני רוצה שאח שלי יהיה בריא.
הוא נפצע, אני רוצה להעלות
תאונה, אני רוצה שיהיה בריא.
היום אנחנו נראה שהוא יבריא בשם ג'יזוס.
כולם, מוו.
נתנו את המים.
שישתה ותמרח לו על הגב, ותראה כמו שזה.
תודה ג'יזוס.
תודה ג'יזוס.
תודה ג'יזוס.
תודה ג'יזוס.
תודה ג'יזוס.
תודה ג'יזוס.
תחמן, עכשיו, עליי.
תגיד בשמו, בשמו של ג'יזוס.
אמן.
בשמו של ג'יזוס.
בשמו של ג'יזוס הגדול.
מה קרה? מה קרה?
אני יכול במקווה זה יותר טוב?
שימו לו.
בשמו של ג'יזוס.
בשמו של ג'יזוס.
בשמו של ג'יזוס.
שימו לו.
תודה ג'יזוס.
תודה ג'יזוס.
תודה ג'יזוס.
תודה ג'יזוס.
תודה ג'יזוס.
מה קרה?
מה?
מה?
למה זה שונה מסיפורים שאנחנו שומעים?
אנחנו עושים את דעת של המניסים.
מה זה?
אנחנו עושים את דעת של המניסים.
לא, אבל הרעיון הזה,
שוב, אני מנסה להגיד פה,
א', יש כאלה שגם זה
עוזר עליהם הדברים האלה,
אבל אני אומר העמדה הנפשית הזו, שוב,
שמחפשת איזה נס, מחפשת איזה התגלות אל-טבעית,
כדי להיפגש עם אלוהים, זה עמדה נפשית
שהיא משותפת להרבה מקומות באנושות.
תראו, דוגמה אחרונה.
זה אסור לדמיון של דבר פרידורי?
בסדר, רק אני אומר, אנחנו
כמובן, טונים, זה בלופ.
אנטונים, זה בלופ.
הם גם מגיוני, ש...
בוא'נה, זה נראה ככה, זה לא אמין במיוחד.
אבל, אני יודע, אבל, אבל אני אומר, שוב,
אלפי אנשים רואים פה איזה משהו, ומשתכנים.
בסדר.
תראו את הדבר הבא, זה עוד יותר נחמד.
שימו לב, זה... תספייה!
זה גם כנסייה בדרום אפריקה.
הקומר פה, שכחתי את השם שלו,
אבל הוא דווקא, ראיתי כמה דברים שלו.
הוא קריזמטי בטעוף.
אני בכלל חשבתי כמה פעמים,
לעשות הסווה, להיות קומר נוצרי.
זאת אומרת, הקהל שם הוא בהרבה
יותר רחב, והוא בהרבה יותר נלהב.
הוא גם יותר כסף.
ואני אצטמצם, 14 מיליון יהודים, וגם הם רק...
נוצריות, זה משהו עם הזדמנויות עסקיות.
לחשוב על... בכל מקרה,
אבל תראו, הוא המודל.
תראו איזה קריזמה, מה שחבל הזמן.
הוא אומר להם, אני לא רואה את זה,
תלויום, אתם, יש לכם הרבה צרות בחיים וזה,
תשתחבו אלוהים, ואתם תראו מלאכים,
והם יצילו אתכם מכל הבעיות שלכם.
משהו כזה.
סיום רגע.
תראו את הקהל, זה מה שחשוב.
הכוח שלך שיופיע פה,
ותיקח את כל הבעיות של האנשים.
לשמור שג'ינסון מתפלל.
העיניים שלכם יתפתחו ואתם תראו.
תסתכלו עכשיו מה קורה.
תראו את האנג'לס.
אנשים דתיים זה אנשים
מאוד מאוד לא אובייקטיביים.
קל לנו לצחוק על זה פה, אבל יש
מיליארדי אנשים בעולם שזו האמונה שלהם.
כמו שאני אומר, מי שהאמונה שלו בנויה
על איזה סוג של התגלות, הוא בבעיה.
יש דברים כאלה בכל העולם,
סיפורים על דברים כאלה בכל העולם.
היום עם הטכנולוגיה, גם טוענים שמצלמים
את זה, בסדר, אפשר להריב על זה יותר.
בטח שאפני 4000 שנה
לקחת כמה אלפי אנשים
ולעשות להם איזה הוקוס
פוקוס וזה לא כזה מסובך.
אנחנו הולכים בכיוון אחר לחלוטין.
ואני שוב, אנחנו נתחיל היום
את הכיוון הזה, ועזרת שם
נמשיך את זה בשבוע הבא,
אבל קודם כל תבינו את הראש.
אנחנו לא מחפשים איזה
קול שיפול עלינו מהשמעה.
אדם לא מחפש את אלוהים אי שם מעבר לעננים.
אדם מחפש את אלוהים בתוך המציאות שלו.
זה שוב רבי יהודה הלוי ספר הכוזרי
שהכל בנוי על הרעיון שהוא מנסה עכשיו.
שבא החבר ואומר למלך אני מאמין באלוהי
אברהם, יצחק ויעקב המוציא איתם מסרם למצרים.
אני מאמין באלוהים שמופיע בתוך
החיים של ההיסטוריה הישראלית לדורותיה.
ואז אומר לו המלך בדיוק בעמדה הזו.
הלו היה לך לומר אתה חבר שאתה
מאמין בבורא שמיים וארץ אלוהים המדבר.
הוא החבר נמצא בעמדה זו.
איפה המאה שמיים מישהו ברא
את העולם נותנו רעות. איפה זה?
לא חבר זה לא הכיוון.
אנחנו מחפשים את אלוהים בתוך החיים.
עכשיו לא איזה סיפורים מאי פעם שאף אחד
לא יכול לבדוק אם הם נכונים או לא נכונים.
וזה בעצם עכשיו כל זה היה הכנה לקראת
המאמר הבא שאנחנו הולכים ללמוד של הרב קוק.
שהוא דן בדיוק בשאלה הזו.
איך אדם בתוך המציאות של
העולם הזה מוצא את האמת.
בלי מכרות מוצא מה הדבר
שאלוהים איך מופיעים אמת.
הצורה שחיים את החיים
בצורה היותר נכונה, היותר
נכונה אינסופית, היותר שלמה
ובלי מכרות היותר אלוהית.
אדם נמצא מול ג'ונגל של אמונות ודעות.
איך הוא יכול לדעת מה אלוהים רוצה.
המאמר הזה זה מאמר גם מופיע בספר אורות.
למה עד עכשיו בנינו את
הפחות או יותר את השיעורים
האלה על מאמר ייסורים
ממרכים של הרב קוק.
המאמר שאנחנו הולכים להתעסק איתו עכשיו בשבע
שיעורים הקרובים על בסיסו, לא נקרא את כולו.
זה מאמר שנקרא למלחמת הדעות והאמונות.
גם מופיע בספר אורות.
מאמר חשוב, צריך ללמוד אותו. אנחנו
בשיעור ניגע בנקודות בו, אבל להעמיק בו.
אני ממליץ מאוד, גם פה, מי שהיה
בשיעורים הראשונים, אני דיברנו על זה.
מי שרוצה להרחיב בכיוון חשיבה
זה ביחס לכל מושג האלוהות.
ממליץ מאוד ללמוד ספר של הרב
יוסף קלנר שנקרא הוד הכיר החנורה.
שזה ספר שמבאר את המאמר ייסור
מרכים בצורה מאוד מדויקת ועמוקה.
במאמר הזה, אני שוב ממליץ על ספר
שנכתב על ידי אותו תמיד חכם, הרב יוסף קלנר,
שנקרא הקריטריון לאמת,
הקריטריון למוסר, או בסגנון אחר,
פלורליזם פנאטיזם כלליות, ככה זה נקרא.
מי שלא מפחד או לא מפחדת ממילים לא עזיות,
ממליץ לו לקרוא את הדברים בפנים.
אנחנו ננסה להגיד את זה
בצורה כמה שיותר נגישה,
ונוכל להתקדם מזה הלאה.
אומר הרב, מלחמת הדעות והאמות.
משתוממים הם הרעיונות מפני
שטף הדעות הזרות ההולכות ושותפות,
בייחוד דעות זרות של עבודות זרות,
פורצות הן בשטף אל תוך המחנה,
לוקחות לבבות רבים ומעפתות את הדרכים,
ומטות רבים את צעירינו
מדרכי חיים לדרכי מיטה.
הרב מתאר מציאות שהייתה
מאוד מאוד חזקה בזמנו,
לפני מאה שנה, אבל היום
בוודאי שהיא גם קיימת.
משתוממים הם הרעיונות מפני
שטף הדעות הזרות ההולכות ושותפות.
אנחנו ניצבים פה, כן, זה
מתחיל במצוקה חיצונית,
אבל המצוקה החיצונית הזו היא ממנו
משקפת בעיה שכל אדם אמור לשאול אותה.
יש שטף של דעות זרות,
של תרבויות, של רעיונות,
שחודרים לתוך המחנה.
והן לוקחות לבבות רבים ומעפתות את הדרכים,
ומטות רבים את צעירינו
מדרכי חיים לדרכי מיטה.
רבים מאנשים שהיו שייכים בזמנו של הרב קוק,
זה היה אסון בקנה מידה לאומי, חילון אדיר.
היום, ברוך ה' המציאות היא
כבר בהרבה יותר מורכבת,
והעולם האמונה כבר נמצא לא רק בעמדת מגננה,
אלא כבר בעמדה אפילו של התקפה.
אבל לפני מאה שנה, שוב, אנשים עומדים,
לא מבינים מה עושים.
יש כאן, לא משנה, ג'ונגל של אמונות ודעות,
שחודר לתוך עם ישראל,
ואיך מסבירים לאנשים מדוע אנחנו
מאמינים בדבר הזה שנקרא יהדות,
ולא בדברים אחרים.
המגינים על הדעות של היהדות מרימים כל צבחה,
מבטלים את הדעות הרעות,
מגלים את זיופם ושקרם
על ידי בירור גדרי היהדות.
אבל הדבר מסופק מאוד,
אם בסגנון זה יעלה בידם להשיב
לאחור את מה שהחל להתפרץ כער פרצים.
מערב, אלה שמנסים להגן על היהדות,
הם עושים את זה פחות או
יותר בצורה שדיברנו קודם.
מנסים להסביר למה כל הדעות,
הדתות וזה, כולם טועים, כולם.
אין להם מסורת, זה היה
ניסים לא לפני הרבה אנשים,
וכל אחד עם הזווית שלו.
ולכן היהדות היא הצודקת.
זה הגישה.
אומר הרב, בסגנון
עדין, הדבר מסופק מאוד,
אם בסגנון זה יעלה בידם להשיב
אחור את מה שהחל להתפרץ כער פרצים.
הרב אמר זה בסגנון עדין,
אנחנו נגיד זה בסגנון פחות עדין.
זה לא ילך.
זה לא הלכז וזה לא הולך היום.
מי שנכנס לשדה הזה, כמו שאמרנו,
של הוויכוחים, הסכליים עכשיו,
איפה היה גילו, איפה לא היה גילו,
ולי השוכחה פה ולי השוכחה שם,
ולי היה גילוי ואתמול היה לי נס.
הוא כבר נכנס, הוא כבר מפסיד.
הוא כבר נמצא בשדה שאתה לא יכול נצח בו.
כמו שאמרתי, אתה יכול
לספר סיפורים שאתה רוצה.
יש מיליארדי אנשים שמספרים סיפור אחר.
ועובדה היא שזה יותר
משכנע, כי זה תפס יותר אנשים.
בסדר.
צריך ללכת לכיוון אחר לגמרי.
והכיוון הוא, כמו שאמרנו, לאורך כל השיעור.
לצאת מהקופסא.
אנחנו לא מחפשים הוכחות.
אנחנו לא דנים פה עכשיו בוויכוחים
מי מביא יותר סיפורי ניסים,
או מי שמנסה לתאר תיאורים
היסטוריים שיותר מרשימים.
אנחנו מדברים במציאות כאן.
איך אדם פה בהווה מברר מה האמת.
יש לך דעות שונות.
זה יכול להיות בתחום האמוני.
אגב, זה שיעור שאנחנו מעבירים אותו
בעיקר ביחס לבירורי אמונות ודתות.
אבל זה לא רק.
כמו שאדם יש לו גם ג'ונגל
של דעות בתחום האמוני,
גם יכול להיות ג'ונגל של
דעות בכל שאלה יומיומית.
אתה עכשיו מתווכח עם ההורים שלך.
את עכשיו מתווכחת עם החברה שלך.
איך יהודים מצודק?
איך מבררים אמת בעולם?
בכל תחום.
יש להם כמה שיטות נפשיות.
איך אדם מתמודד עם זה שיש לו דעות שונות.
אם אדם יש לו כל הזמן רק דעה
אחת ושומע רק כיוון אחד וכו',
זה לא את הדילמה הזו.
ובאמת אנשים לפני מאות
ואלפי שנים, רובם חיו בצורה כזו.
הם לא נדרשו לשאלה הזו,
והם המשיכו עם האמונות
והדעות שלהם עד סוף חיים.
הסבר שלהם שהם לא הותגרו מאף כיוון.
הם לא ראו שום דבר אחר.
היום, שזה חלק מהמציאות המורכבת שהקב".
מביא פה לעולם,
אנחנו חשופים לאינסוף רעיונות ודעות.
ושוב, איך אדם מכריע?
שיטה ראשונה, שיטה נפשית ראשונה,
שאדם יכול לחשוב שזה הדרך
להכריע בוויכוחים בכל תחום,
זה מה שנקרא פנאטיות.
פנאטיות, מה פירוש המילה פנאטיות?
קיצוניות.
הרבה פעמים אומרים את המילה קיצוניות.
ניסיתי לברר את זה
במילון, אני לא סגור על זה.
נראה לי שקיצוניות זה יותר
ההשלכה של המילה פנאטיות.
המילה, זה פנאטיק, זה באנגלית,
שיכול להיות שזה, אני רואה פה איזה סברה,
שזה לקוח מהמילה היוונית פן.
אתם זוכרים שדיברנו בפנתאיזי?
מה זה המילה פן?
הכול. מה זה?
זה, שוב, זה ההשלכה.
אבל הפן, כאילו, זה הכול.
באמת אומרת, פנאטיות, כל האמת אצלי.
רק אני צודק.
זה עמדה נפשית. שוב, זה לא,
אף אחד לא מסתובב בשאלת אני פנאט, אלא
זה עמדה נפשית. אני עכשיו בביקוח על משהו.
זה יכול להיות ביקוח מה
צודק, היהדות או הנצרות.
זה יכול להיות ביקוח על
השאלה האם עכשיו צריך ללכת
לאכול או צריך ללכת לישון.
בכל ביקוח שיש דעות שונות בעולם, אני צודק.
למה? כי אני אומר ככה.
זה הפנאטיות. כי אני חושב ככה.
כי אני מרגיש ככה.
אנשים בוגרים הם לפעמים
לא מתנסחים בצורה כזו.
אבל אצל ילדים רואים את זה בצורה מאוד ברורה.
ולכולנו יש גם איזה צד ילדותי כזה בנפש.
יש עכשיו איזה מה שאנחנו
מתווכחים, ברור לנו לחלוטין
שאנחנו צודקים. לא בגלל שיש לנו הסבר,
אלא יש איזו תחושה שהיא,
כשאדם מרגיש שאלוהים נוגע בו
ואומר לו לך על זה.
מה קורה אחרי כמה דקות?
מה הוא מרגיש? זה עוד שאלה.
אבל יש כמה דקות שאדם,
הוא מרגיש שברור שזה
האמת ואי אפשר להגיד אחרת.
ואז באופן טבעי, בן אדם גם אומר,
האם אני צודק וכל האחרים טועים?
מה עושים?
זה גישה ישירה.
אני צודק. אלוהים,
במקרה הזה, דיבר איתי,
הדת שלי היא הכי צודקת
וגם בתוך הדת שלי, אם כן, כבר דיברנו דארש,
זה בתוך האסלאם, זה גם איזה שם,
יש להם גם את הפלגים שלהם
וכו', הזרם שלי הוא הכי צודק.
וכל מי שלא אומר ככה, זהו.
תראו, בנושא הזה של פנאטיות,
אין צורך להסביר יותר מדי מה הבעייתיות בזה.
זאת אומרת, היום המילה פנאט
היא נחשבת כללה, לפחות בעולם שאנחנו חיים פה.
במקומות מהסוג הזה זה לא,
אבל אצל רוב העולם, מה
שנקרא, התרבותי, המערבי,
הפנאטיות נחשבת כללה.
כי זה ברור לחלוטין לכל מי
שיש לו טיפת ביקורת עצמית ושכל,
שזה טיפשי לחלוטין להחשוב ככה.
רק אתה צודק, כולם טועים.
כמו שכולנו הרגשנו חוסר
נוחות ברשימה שראיתי קודם.
מיליארדי אנשים אומרים
משהו אחר, ורק אתה צודק.
כמו שבאנו, אנשים משליכים
את זה גם לחיי היום שלהם.
תמיד בכל ויכוח, לא משנה על
מה, מה הצו החסר בשטחים ומה,
איזה צבע לבחור, לצבוע את הקיר,
תמיד אתה צודק, רק אתה צודק.
זה גישה ילדותית, ילדים עובדים ככה.
ילדים, הם רוצים משהו, הם צועקים, צורכים,
ומנסים לכפות את דעתם
על אחרים, כי רק הם צודקים.
זה גישה שאין מה להרחיב בה, שטוט שבה,
וברור שזה לא הדרך שבה
בן אדם יכול להכריע דברים.
כמו שאמרתי, לפני 500-700
שנה אנשים חיו ככה יפה מאוד,
מהסיבה פשוטה שהם לא
עלוב בדעתם שיכול להיות אנשים
שחושבים אחרת מהם.
מה, יכול להיות משהו יותר חכם ממה
שהקומר אמר בדרשה היום בירושלום?
יכול להיות משהו יותר נכון
להבדיל אף-אפדי הבדלות
ממה שאמר הרב? ברור שזה האמת.
ולכן אפשר עכשיו להילחם
נגד האלה שחושבים אחרת.
תראו רק את זה בניסוח של הרב קוק,
פסוח יפה לדעתי, הוא
כותב את זה בספר עדר יקר,
זה הולך, הוא מגדיר פנאט.
כי מה יוכל לחשוב מי שסובר שכל
מה שהוא חוץ לחלל הגולגולת שלו
אינו כי אם תו ובו ארוך,
והעולם והחיים אינם כי אם מה
שמצוי ברביעי דם ובקזי תמוח שלו.
זו שפתו הפיוטית של הרב קוק,
שרוצה להגיד במילים של היום,
כאילו מה אתה דפוק, נסח
את זה בשפה יותר עדינה.
מה אתה חושב?
שרק מה שיש פה בחלל הגולגולת שלך,
וזהו, ובקזי תמוח, זה האמת,
וכולם פגרים, כולם טועים, כולם זה.
הוא כותב את זה גם במקום
אחר, גם ברמה הכללית,
הוא אומר סימן רעו למפלגה
שחושבת שאיתה כל האמת וכל הצדק,
וכל אשר מחוץ לעינו אל
ההבל הוא רות רוח, משהו כזה.
רק המפלגה שלך צודקת, לא
רק פוליטיקה, גם ברמה הרוחנית.
אוקיי, אז פנאטיות, אף אחד פה אני
מניח לא יעז להגיד שהוא פנאטי, נכון?
אבל, וכאן אנחנו מגיעים לאפשרות השנייה,
שגם אותה נשלול, וכאמור, מה כן אנחנו נגיע,
במשרד השם בשיעור הבא, לכן
אמרתם ששני השיעורים האלה חשוב,
שיהיו צמודים, אבל הצד ההפוך מהפנאטיות,
הדרך הנפשית השנייה שבה
היום האנושות מנסה להתמודד,
באמת עם הג'ונגל האין
סופי הזה של אמונות ודעות,
זה... בדיוק, פלורליזם.
פלורליזם, וזה עכשיו עד סוף השיעור נעסוק בו,
פלורליזם זה ההפך מהפנאטיות.
אם פנאטיות אמרנו זה כל
האמת אצלי, המילה פלורליזם,
לקרוכה מהמילה פלורל, כן, מה זה פלורל? הרבה.
יש הרבה דעות בעולם, בסדר?
וכל אחת והאמת שלו.
בסדר?
אי אפשר להכריע מה יותר נכון ממה, בסדר?
ואז אפשר לנסח את זה בכל מיני
צורות, או אומרים אין אמת בעולם,
או בסגנון יותר מתוחכם, כל האמיתות שוות,
שזה מילים אחרות, אין אמת בעולם,
ונקרא לדרום שכל האמיתות,
אתה אומר שחור, הוא אומר לבן,
ושניכם צודקים, אז זו מילה אחרת
להגיד שאף אחד אי אפשר לדעת מי צודק.
עכשיו, בניגוד לפנאטיות, שזה אמרנו
דבר שאף אדם רציני היום לא מתנהל איתו,
וזה דבר שהוא כללה וילדותיות,
הפלורליזם זה בדיוק הפוך.
פלורליזם זה היום הדבר,
זה הבונטון, מה שנקרא,
זה האופנה, להיות פלורליסט, כלומר,
וזה כמובן קשור להתפתחות של העולם,
כמו שאמרנו שהעולם בעשרות שנים
האחרונות, ולפני זה במאות שנים האחרונות,
נפתח להרבה מאוד ידע,
וזה יצר עכשיו אצל אנשים,
כמו שאמרנו, גדלנו במשך אלפי
שנים עם זה שרק הקומבר צודק.
פתאום עכשיו אני רואה עוד דברים,
אז גם בתהליך של כמה עשרות
שנים העולם נכנס לראש הזה,
אז אף אחד לא צודק, אי
אפשר לדעת מה האמת בעולם,
וכאן יש גלריה של משפטים
שמבטאים את זה, כמו שאמרנו,
כל אחד והאמת שלו חיה ותן לחיות,
תהיה פתוח, כן, זה גם מילה יפה,
כל אחד והנרטיב שלו, נרטיב
זה סיפור, כל אחד והסיפור שלו,
יש לכל מטבע שני צדדים, יש
לא רק איש באמונתו יחיה כמובן,
ואז תמיד יש את הדוס שצועק
לו, אבל כתוב צדיק באמונתו יחיה,
הוא אומר, בסדר, בסדר, איש באמונתו יחיה,
ותלמד לקבל, תלמדי לקבל שיש דעות שונות משלך,
ואין רק שחור לבן, יש גם הרבה
אפור, והמשפט האהוב עליי,
גם אני בגילך חשבתי ככה, זה משפט חמוד כזה,
מוסיף גם התנסות תוך כדי,
גם אני בגילך חשבתי ככה,
אבל עם הזמן התבגרתי ולמדתי
שאפשר להביט על כל בעיה מכמה כיוונים,
ודברים שרואים משם, לא רואים מכאן, וכו',
והתפיסה הפלורליסטית היום היא שולטת בתרבות,
זאת אומרת, היום העולם
התרבותי, שוב, מה זה תרבותי,
העולם המערבי שאנחנו חיים בתוכו,
כבר אנשים כל כך שקועים
בתפיסה הזו שאי אפשר להגיד אחרת,
זאת אומרת, זה כבר עבר
את סף הוויכוח הרציונלי,
היום אם מישהו יעז לצאת
נגד הפלורליזם, גזעני.
ברור, הוא גזעני, הוא חשוך, הוא פנא,
זאת אומרת, כבר אין פה אפילו מישור של ויכוח,
זה כבר עובר למישור האמוציונלי.
מה פתאום, כאילו, להיות
היום, להגיד שאתה לא פלורליסט,
זה אתה יוצא מהתרבות, אתה כבר לא...
בחז'ל מכנים את הדבר הזה, שיש איזו תודעה
שהיא שולטת על אנשים כבר בצורה רגשית,
ולא שכלית, בחז'ל מכנים זה במילה שד.
זאת אומרת, שד, עכשיו דיברנו על זה קצת,
זה איזושהי תודעה פגומה,
שהיא שולטת כבר על התרבות באופן שאדם פרטי,
אין לו כמעט אפשרות להתנגד לזה.
זה מושכל יסוד, זה הפך
להיות מובנה בתרבות ש...
יש שדים קטנים ויש אשמדאי, שד גדול.
משהו שאי אפשר להשתחרר מהם.
זאת אומרת, אדם כבר לא מעלה
בדעתו שאפשר לחשוב אחרת.
וזה המעמד של הפלורליזם היום.
ברור שאין אמת בעולם.
וכל מי שפה אי פעם ניסה
להתווכח באיזשהו תחום בחיים,
באיזה שלב יצוץ המשפטים שדיברנו עליהם קודם.
בסדר, בסדר, לא להתלהב, כל אחד באמת שלו,
ותירגע ותירגעי וכו' וכו'.
מה שאנחנו רוצים להגיד פה,
עוד לפני שניגע לדרך השלישית שהרב קוק מציע,
לבירור האמת, קודם כל נבין,
ואני בכלל לא מדגיש לזה את החצי שיעור הזה,
את השני שיעור הזה, שנישה,
כדי להבין מה הבעייתיות בפלורליזם.
זה אמנם לא הנושא שלנו,
כי אנחנו רוצים לדעת מה כן,
אבל רק, בכל זאת, להבין שיש כאן תקלה
שהיא מאוד קשורה לכל הדברים
שדיברנו עליהם מהלך השיעורים.
הפלורליזם, מה הוא בעבר אומר?
בניגוד לפנאט שאומר כל האמת אצלי,
אומר הפלורליזם, אף אחד אין לו אמת בעולם.
הפלורליזם זה שטוט ורשע
יותר גדול וגורם יותר נזק
לאנושות מאשר הפנאטיות.
ואני אדגים ואסביר לך.
בשביל לדגים את זה, אני תמיד אוהב
להשתמש באיזה סוג של משל דמיוני.
דו-שיח.
גם לקחתי את זה מהספר שר
אבקנדר, הוא מביא את זה שם,
אני מוסיף קצת צבע.
דו-שיח בין פנאט לפלורליסט.
בסדר?
נגיד שיש שני אנשים
שמדברים ביניהם ומתווכחים.
הראשון הוא פנאט, והוא,
בורע כדי שנוכל לצייר את זה בדמיון שלנו,
בלי סטגמות אבל סתם כדוגמה.
הפנאט הוא בחור שלומד במכון מהיר.
כיפה גדולה.
ציציות.
עד הגרבאים.
מבט משיחי בעיניים.
ו... M16 עלה, נגיד.
והוא גר ביישוב ביהודה ושומרון.
ומחזיק ספר של ערב קופיית.
סתם בלי סטגמות, כדוגמה.
מולו עומד הפלורליסט, שהוא...
בלי סטגמות.
חילוני.
לומד באוניברסיטה העברית לימודי מגדר.
ו... ואני יודע מה.
ורב תרבותיות.
טבעוני.
בלי סטגמות.
יש כמובן אפשרויות לשלב בין הדברים.
אבל סתם בשביל לצייר.
טבעוני.
הוא דווקא קרח.
עם משקפיים כאלה.
אליפסה עגולות.
גר בצפון תל אביב.
או בכפר שמריהו.
ומצביע מרץ.
בלי סטגמות.
דוגמה.
שני האנשים הללו.
והשתתפת מול במצד אגב.
בסדר, הוא הגיע, זה גם חלק מהפועל.
שני האנשים האלה עכשיו נפגשים ביניהם.
ומתחילים לדבר.
לא משנה על מה.
נגיד שמדברים על נושא שטעון ביניהם.
לצורך העניין.
נגיד ארץ ישראל.
האם צריך, אני יודע מה.
בוא נחל משהו יותר אקטואלי.
חייל צהל שירה במחבל.
בסדר.
האם צריך לשים אותו בכלא או לא.
דוגמה.
סתם.
משהו דיון תיאורטי.
עומד מצד אחד ההפנת.
ומתחיל לגבול להגיד.
הקשיב, החל הזה צודק.
תמיד צריך לדבר ככה, הפנת בסיפורים.
הוא בוא, החל הזה צודק.
היה צריך לעשות את זה.
וגם אני יכול הייתי לעשות את זה.
ותדע לך.
ואני אומך כי אלוהים אמר לי.
או לא אלוהים אמר לי.
ככה כדור בתורה.
זה המוסר.
הפלורליסט בדרך כלל.
אישתוק.
זה חלק מהקטע.
הוא יכול להגיד.
על ההתלהמות של הפנת.
במבט מעורר חמים.
ומתנשא.
ויגיד לו.
אחרי שהוא גמר ליצור.
כשמפנת.
אני שומע את מה שאתה אומר.
אני מכיל.
אני מכיל אותך.
גם אני בגילך.
הרגשתי ככה.
אני מאוד מבין את התחושות שלך.
אבל אם הזמן אתה תתבגר.
ואתה תבין.
לכל מטבע יש שני צדדים.
וכמו שאתה מאוד בטוח.
שאתה צודק.
תבין שיש כאלה שחושבים אחרת.
והנה בהקשר הזה.
אתה מאוד בטוח שהחייל הזה צודק.
כי אתה רואה את הזווית שלו.
אתה צריך להבין גם את הזווית של הפלסטיני.
שהפלסטיני המחבל.
הוא מדוכא.
גזלו לו את האדמה.
והוא צריך עכשיו להיאבק על החירות שלו.
הוא בכלל לא מחבל.
הוא לוחם חירות.
הוא לוחם חופש.
זה קשור כמובן למילים.
איך מתנסחים.
זה חלק גם מהפלורליזם והפוסט מודרניזם.
להפוך הכל.
קוראים לזה מכבסת מילים.
להפוך את הכל למילים כאלה.
שלא יהיו פוגעניות.
לא מחבל אלא לוחם חופש.
לא אדם נמוך.
אלא מאותגר אנכית.
יש כל מיני אפשרויות.
כן, כן.
אוקיי.
ותבין וכו'.
טוב, כאן בדרך כלל מסתיים הדיון.
האפנת יוצא טמבל.
כי הוא אחד כזה שצר הופקים.
וראש פקיר.
והפלורליסט הוא איש העולם הגדול.
שהוא רואה את המרחב וכו'.
אבל בוא נעשה את הסריט אחר.
לסיפור הזה.
כדי להדגים את הנקודה שם.
מה האבסורד של הפלורליזם.
נגיד שהאפנת הוא גם איש חכם.
בסדר?
זה לא תמיד קורה.
אבל לפעמים כן.
והוא אומר לפלורליסט בוא נבין שנייה משהו.
בוא נבין שנייה. בוא, בוא.
אחרי שהתנסת עליי פה.
ואתה רואה את כו'. תגיד לי אתה.
אתה טוען.
שגם המחבל צודק. נכון?
הוא אומר כן.
למה?
כי אתה טוען שאין אמת בעולם. נכון?
כל אחד והאמת שלו.
אני רק אגיד אין אמת בעולם.
נכון. כל אחד והזווית שלו.
יגיד לו.
זה אומרת שכל מה שבן אדם אומר
אי אפשר להגיד שהוא לא צודק.
נכון?
כן? נכון.
וכמו שהאמת שלי היא צודקת
ככה גם האמת שלך היא צודקת.
וככה גם האמת שלו היא צודקת. נכון?
כל אחד והזה שלו.
אני אומר לפנת בסדר.
אני רוצה לספר לך משהו.
האמת שלי שעכשיו מאוד מאוד בוערת בי
שאני רוצה להרוג אותך.
אני רוצה להרוג אותך.
כן.
מוציא גם סכין.
ואם הוא רוצה ככה להמחיש את העניין.
מה אתה אומר על זה?
מה יענה לו הפלורליסט?
או... סליחה. יגיד לו מיד.
סליחה. אתה יכול
לחשוב מה שאתה רוצה.
אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה.
אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. כל עוד
זה לא פוגע באחרים.
כל עוד זה לא פוגע בדמוקרטיה
וכו'. יגיד לו, הפנת.
שנייה, שנייה. מאיפה הגעת
למשפט הזה?
אתה לפני שניה אמרת שאין אמת בעולם.
נכון? מאיפה הגעת
עכשיו לאמת הזו
שאסור כל עוד זה לא פוגע?
מי החליט את המשפט הזה?
מי החליט שאסור
לפגוע באנשים? מאיפה הגעת לאמת הזו?
אני, האמת שלי
שכן מותר לפגוע באנשים.
אני לא יודע מה. בוא נשאל אחרת.
מה זה בכלל לפגוע
באנשים?
אתה מחליט שפגיעה באנשים זה זה שאני מרביץ
לך או אורג אותך. בעיניי פגיעה
זה זה שאתה מחלל שבת.
מי החליט את זה?
שוב, אני, אומר הפנת, אני
אומר את מה שאני חושב.
אני חושב שאסור חלל שבת.
אני חושב שארץ ישראל שלנו, אני מוכן
להילחם על זה. לי יש אמת.
לי מותר לבוא עכשיו
ולהגיד שאני עושה דברים בסדר.
אבל אתה צבוע.
אתה מדבר
כביכול אין אמת
וכל אחד יעשה מה שהוא רוצה.
יאיני אתה מכיל. ובשנייה
שזה מתנגש
עם משהו שבאמת
משמעותי לך, פתאום
אתה שולף את הקלף הזה.
כל עוד זה כך וכך וכך.
אם אין אמת בעולם, אין לך שום
זכות להגיד כך כך וכך.
מי יחליט שהדמוקרטיה
זה הדבר המקודש
שכולם צריכים להשתכבות אליו.
אין אמת בעולם.
מה? אתה מאמין?
אני מאמין באלוהים.
כלומר אני מאמין שיש אמת בעולם
ולכן אני עושה משהו מסוים.
אתה הרי לא מאמין. אין אמת.
כל אחד בזבית שלו.
איפה הגעת לזה?
יש כאן איזשהו שקר
שתפס את האנושות
כי זה, עוד פעם, זה מתלבש
על צורך נפשי.
שאנשים במשך אלפי שנים גדלו בעולם
פנאטי שרק אני צודק וכולם טועים
וברגע שהעולם נחשף
למשהו יותר גדול מזה, אז אנשים כבר
נמצאים במשהו
שהוא לא הגיוני.
אבל הם הולכים כי הם ככה מרגישים.
וואנה, הוא אומר והוא
אומר והוא אומר והוא אומר.
ואז המציאו את האידיאולוגיה המטופשת הזו
שאין אמת בעולם.
הביטוי הזה, אין אמת
בעולם, פלורליזם, זה
קשל מכל הבחינות.
זה קשל, דבר ראשון, ברמה הלוגית.
בוא נתחיל ברמה מה שנקרא פילוסופית.
ברגע שאדם אומר
את המשפט הזה, אין
אמת בעולם, מה הוא עשה בשנייה
הזו? אמר
אמת.
אין אמת בעולם
חוץ מהמשפט שעכשיו אמרתי.
שאין אמת בעולם.
מאיפה הגעת לזה?
אני אומר שיש
אמת בעולם.
אתה רוצה להגיד שאתה אומר
משהו אחר, בבקשה, בוא נתווכח.
אבל אל תתנסה
עליי. אתה יודע כאילו בא
מצד האמת אין פלורליזם
בעולם. פלורליזם זה פיקציה.
זה המצאה. מה שיש בעולם
זה פשוט כמה קבוצות של פנאטים
רק
שיש קבוצה אחת שהיא יותר מתוחכמת
מהשנייה.
מהאחרות. אין קבוצות שאני שאומרים,
אנחנו מאמינים בדברים
מסוימים, מאוכלים ללחם על זה.
בבקשה. יש קבוצה
שמנסה, מה שנקרא הפרולטה,
שטש את כולם. לא, לא, לא, מה פתאום?
אתם מלחמים, מה זה הילדותיות הזו?
כל אחד והאמת שלו, חוץ
מהכללים שאני קובע
עליכם.
מי שמחה להיות
זה שנותן את המטריה
הזו שכולם צריכים להתכופף אליה?
אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים?
כל עוד זה במסגרת
השיח הדמוקרטי.
תגיד שאתה פנאט של דמוקרטיה
ומה זה
דמוקרטיה? יש דעות מסוימות שאתה מוכן
להכניס תוך הדמוקרטיה, יש דעות שלא.
ובוא נאבק, בוא בני
אדם, בוא תתווכח
מה אתה אומר.
דוגמה נוספת
שיש לדבר הזה, זה לא רק שזה קשל ברמה
פילוסופית, קוראים לזה בפילוסופיה
לופ, לולה, אדם סותר את עצמו.
זאת אומרת, אדם אומר משפט וסותר
את עצמו. אין אמת בעולם חוץ מהמשפט שעכשיו
אמרתי.
וזה פשוט גיחוך.
זה, כמו שהיום אנחנו
מסתכלים על תקופות
אפלות בהיסטוריה, שאנשים
חיו בזהיות, תסתכלו
עוד 500 שנה התקופה הזו.
חבורת אנשים
שטענו
בסיילת והאמת
שאין אמת בעולם.
אבל יש כאן משהו שהוא גם ברמה
קיומית אנחנו רואים שהוא שקר. איך?
בוא ניקח דוגמה פשוטה.
אדם אומר, אין אמת בעולם, כל אחד
והאמת שלו, ואי אפשר להכריע בשום
דבר, וכל אחד והנרטיב, ובלה בלה בלה.
תגיד לי שאלה.
אתה קם בבוקר, נכון?
אתה מתעורר מהאמיתה.
ואתה צריך
לצחצח שיניים.
למה צריך
צחצח שיניים? כי אתה אומר שהשיניים
שלך, הן צריכות
לעבור ניקיון, אחרי זה
וזה. יש עכשיו
מול המראה, יש לך מברשת שיניים
ויש לך
דודורנט.
בסדר?
בוא תצחצח שיניים
מה דודורנט.
הרי אין אמת בעולם.
ובעצם מה שאתה רואה זה אולי לא
האמת, נכון? ומה שבעצם מברשת שיניים זה
לא מברשת שיניים, והדודורנט זה לא דודורנט
הדודורנט זה מברשת שיניים,
והמברשת שיניים זה הדודורנט.
ובעצם מה זה
צחצח שיניים? מה זה בכלל
חיידקים? אולי זה רק
דמיון, וזה לא זה.
בוא, תיקח ותעשה ככה.
סתם זרקתי עכשיו, אפשר להליברוש, כן?
אפשר לקחת את זה לעוד כיוונים שונים.
מישהו חי ככה.
זה שטוד. זאת אומרת, יש הרבה אנשים
שמדברים הרבה גבוהה גבוהה
בשם הכל אחד והאמת שלו, אבל
כל אדם
בחיי היומיום שלו
הוא מחליט בכל שנייה
החלטות ודאיות.
ברור
שבשביל
צחצח שיניים, צריך להשתמש
מתוך שתי האפשרויות האלה,
של מברשת שיניים ודודורנט
ההחלטה
היותר נכונה, באופן
הדעי זה להשתמש במברשת שיניים.
אז למה פתאום
שזה מגיע לביקוחים עקרוניים יותר
אתה פתאום נכנס לעמדה כזו של
אי אפשר להכריע. למה
אי אפשר להכריע?
כמו שהכרעת ונראה בשיעור הבא איך הכרענו
שצריך להשתמש במברשת שיניים ולא דודורנט
מי שצריך לסבר את זה.
אז אותו דבר, אפשר להכריע
את זה גם בדברים אחרים. יש דלים
יש היגיון, יש כלים, יש איך עובדים
במציאות. אבל השטות הזו
אין אמת.
וכך הוא מגיע לנקודה שהיא אולי הכי בולטת.
הביטוי הזה שאין אמת בעולם
בפלורליזם
זה שוב, כולם אומרים את זה
במילים כזה
זה כמו בגדי המלך החדשי
המלך מסתובב הרום
ואף אחד אין שהוא מצביע ואומר אבל זה שטות
כולם אומרים את זה.
תשימו לב, אותם אלה שרוממו את הפלורליזם
והפתיחות וההכלה בגרונם
שאומרים להם
מילים כמו
מילים כמו פלסטינים
הם מאוד מאוד מכילים
מאוד, כן, נכון, צריך להבין אותם וכו'
שאומרים להם מילים
אני לא יודע מה, כמו לעטבים וכו'
גם צריך להבין כל אחד והנטייה שלו
ואיך שהוא נולד וכו'. מאוד מכילים
מאוד סובלן, ממש.
רק משום השאלה, למה שאומרים לך
את המילה
חרדים
או שאומרים לך את המילה מתנחל
למה פתאום אז
לא, לא, הם לא, הם, הם, הם
מה הם, מה קרה, מה קרה חמוד
מה אתה מתלהם, גם אני בגילך
התלהמתי ככה וזה, מה אתה
משתולל, מה קרה, למה עמדת
את המילה כאן, הפתאום קפצת
מה קרה, מה קרה
זה הדעה שלו
למה אתה כל כך סבלן
ופלורליסט כלפי דברים
מסוימים וכלפי
דברים אחרים, אתה פתאום הופך להיות
פנאץ, תשובה
כי אישום פלורליסט ואישום בטיח
אתה פנאץ של דעות מסוימות
שבמקרה הזה דעות
מה שנקרא ליברליות וכו
ומבחינתך כל מה שבתוך
הסל הזה אז אתה מעורצוב למה
אבל כל מה שהוא דעה שונה
מזה, אתה
יוצא נגדו בחריפות, אז
בבקשה, יש לך דעה מסוימת
תאבק עליה, אל ת
תספר בסיפורים האלה ש
אתה מקבל את כולם וכו
תראו איך הרב קוק
מנסח את זה, שימו
הסבלנות, שזה מילים אחרות
מה שקוראים היום פלורליזם
מקור חיימי, באמת זה נכון
זה שאדם הוא סבלן, נבין מה המקום של זה
בשיעור הבא, דעה של אחרים
זה דבר נפלא, אבל במאה דברים
אמורים, בזמן שהסבלנות
באה מתוך
התואר של הדת ושל המוסר
מה זה
תואר של דת ומוסר, אני צריך לברר
הרב קוק כבר נותן פה איזושהי אקסיומת
שנדון עליה
בסוגריים, שאי אפשר לא להתברר
לתואר של הדת ושל המוסר
כי מתוך ההכרה הבהירה במהות
של חיי האומה, רב כותב פה
שהאומה הישראלית זה יעמדת
מה דת ומה מוסר, נבין למה עוד
אבל סבלנות
מקור חיימי בזמן שהיא מגיעה
מתוך באמת שיטה רוחנית
גדולה שצריך להבין איך מבררים אותה
אבל בזמן שהיא באה
הסבלנות מתוך
רחומוכית הלב
שהסבלנות מגיעה לא מתוך
איזו עמדה רוחנית ברורה
אלא מתוך העמדה הזו של
כל אחד ומה שיעשה מה שהוא רוצה
הרי נעשית
לסם ממית
ומחלך
שסופו להביא כנעה
מרה וקשה כשעול
שמחזיקיה היו דווקא
הדוגלים בשם הסבלנות
אנחנו רואים את זה מול עינם כל
הזמן
האנשים הרסיים והכנעים
ביותר זה אותם אנשים
שמדברים בשם הסבלנות
למה?
פשוט מאוד, הם לא סובלנים
באמת בגלל שמאמינים שאין
אף אחד לא יכול ללכת, כל אדם בכל
חברה יש לה גבולות
אלא פשוט
יש דברים מסוימים שלא אכפת להם
לכן הם סובלנים
כלפיהם, לא אכפת לך מערת ישראל
לדעתך זה לא ערך חשוב ולכן אתה מוכן
להיות סובלן כלפי זה
לא אכפת לך כל כך
מהמושג הזה שנקרא משפחה
המשמעות שהיהדות מדברת עליה
אז גם אדם מאוד סובלן כלפי דברים אחרים
ותגידי, כאופקים לך את האוטו
אתה גם סובלן
מה קרה? מה יש? אולי זה לא
האוטו שלך בכלל
תסתכל מזווית, זה לא בעצם
הוא לא פגע בך, הוא בעצם הביע
קרבה כלפיך
בזה שהוא נכנס בך באוטו
הוא לא עבריין תנועה
הוא לוחם
לחופש בדרכים
בלי חוקים
ובכלל, מה זה רמזור אדום?
מה זה אדום?
אולי אדום בעצם בא להגיד ליסו
וירוק אומר
ובכלל, מה זה הכפייה הזו של חוקי תנועה?
מי החליט?
מי סמם
להחליט שעצור וזה וזה?
אבל כל ודאות זה
פנאטי או ש... לא, ודאות
שהיותר עמוקה שנדבר עלה
זה אדם שהוא ודאי
ויחד עם זה הוא מכליל
ויכול לדבר על דברים אחרים
אבל אני עכשיו מדבר במישור שעכשיו
אנחנו מדברים, ברמה הזו
אז כך אנשים תופסים
אנשים תופסים שמישהו ודאי במשהו מסוים
אז הוא פנאטי
ומי שעומד כל הזמן בעמדה הזו של התבא הזה
של ה... לא יודע
אז הוא הפתוח
תהיה בטוחה
אל תהיה בטוחה
אל תהיה בטוחה בכלל
את צודקת
זה באמת איום ונורא
אני צודקת שאנשים פנאטיים הם אסון לאנושות
כי הם רוצים להראוי את כולם
אבל אנשים פלורליסטיים הם אסון לא פחות כזאת
כי אנשים פלורליסטיים
הם משמיטים את הקרקע
מתחת לכל דבר
זה מה שאני רוצה להגיד
כי אם אדם מדבר כל היום על פלורליזם
ואין אמת בעולם
שאלה, מי אמר שאסור לגנוב?
מי אמר שאסור לרצוח?
זה חוזר לנקודה שלא פוגעים על התפוח
מה זה?
אני בא ואומר
אבל אתה ברגע שאתה קודם ניצרת
שאין אמת בעולם
אתה כבר לא יכול לבוא ולהגיד לילד שלך
כן כן, תשמע, אין אמת בעולם,
אתה ידע לך שאסור לגנוב
הילד שלך בוביש
על השנייה, מה?
זה כמובן תהליכים שלוקח שנים עד שהם מתבררים
זה לא... אדם יכול
ללכת באיזו סתירה עצמית
כן כן, אין אמת בעולם אבל אסור לגנוב
אין אמת בעולם אבל צריך להילחם בשביל המדינה
אבל זה כי יש את המוסר האנושי
מה זה מוסר אנושי?
אתה יודע שלגנוב זה רע
תראי איזה משפט פנאטי כבר אומרת
לגנוב זה רע
סליחה
מה זה לגנוב?
סליחה, בוא נתן דבר
לגנוב באמת זה רע
אבל להעתיק במבחן
זה לא לגנוב
זה נקרא חברות טובה
בצבא, הכל
יידעו לך פה
בוגרי צבא שיש מושג שנקרא
אשלמציות
שזה מילה מכובסת
לגנבה ולהרגיש טוב עם עצמך
וזה מתקבל
בחברה בסלחנות כי
גנבה
מה בדיוק הקריטריוני
מה לא, מה איך
אני תכף אליגה בשאלה שלך וזה
אני רק רוצה לסיים קודם את הנקודה
הזו של האפסות שקיים בפלורליזם
אומר הרב ככה
הסבלנות וזה
נסכם את הנקודה הזאת, הסבלנות
הבאה לחסום את הדרך
של עוז החיים
לעמוד על ידו נגד מערסת נשמת האומה
מי שבאים להרוס את
נשמת האומה, שוב אני לא מבין מה זה הכוונה
מי שבאים להרוס לצורך אליהם את הזהות
היהודית והוא עכשיו
סובלן, כן שמע זה דעות
שלהם וזה אין פעם שהתחתנו
לא יהודי רבי
אומר הרב זה דומה
לאותה הסובלנות של האיש
הרואה שכבוד ביתו
ומשפחתו נתון
ולמרמס כל פריץ
ועולל והוא בדמיונו
מעמם ומחשה בתרגום
האדם שהוא פלורליזי סובלן
הוא נמשל לאדם שנכנס
הביתה, רואה שכבוד ביתו
ומשפחתו נתון ולמרמס כל פריץ
ועולל, מי שהוא מתעסק עם אשתו
והוא בדמיונו מעמם
ומחשה, הוא עומד
כן אולי זה לא
אשתי, אולי זה
כאילו אני יודע, אולי זה לא הילדים שלי
אתה עושה מה שאתה רוצה, אני
אני סובלן
אתה לא סובלן, אתה אדם
טיפה, שאתה לא תראה כל זה
עם אישיות
עלובה
כל אדם בוודאי שיש דברים
שהוא צריך לעמוד עליהם
הפרטים, מהו הקו
איך אנו הגבול, ודאי צריכים
להתבהר ביור לימודי
איפה הגבול עובר, איפה באמת צריך
לקבל דברים של אחרים, איפה
לדחות אותם, צריך לבאר את זה, נעשה את זה
אבל הכלל, נשאר כלל
האמת וקיים לאט
שאין אדם שאין למות
וכאן אני משלים את הנקודה שעלו
זה לא סתם פלספ
מה שאנחנו אומרים
הרעיון הזה ששולט היום בעולם
שזה הפך להיות מוסכמה, ושאין לבעולם
זה האסון של האנושות היום
כי היום אי אפשר
להעמיד שום ערך
שום דבר
יש עכשיו איזה מישהו שעושה איזה
תערוכה של תמונות פורנוגרפיות, אומר
מה זה? סליחה
זה תמיד מתחיל ככה, הפלורליסטים, זה סליחה
סליחה
זה אומנות
זה לא פורנוגרפיה
חופש הביטוי
מי אתה שתחליט שזה לא בסדר
ונעמנו למישור הקיומי
אתה עכשיו הולך
להילחם מול האויבים
אני זוכר ראיתי פעם תמונה כזו
באיזה אחד המבצעים
לא זוכר מה היה צוק איתן
עמודנה, לא זוכר מה
ראיתי איזה תמונה באחד העיתונים
היה תמונה של ילדים
במסדרות במקלטים
זה הבית שלי ראיתי
ובתמונה השנייה
היה ילדים פצועים בבית חולים בעזה
ולמעלה כותרת
הסבל משני הצדדים
תגידי מה אתה
זה בעיתון ישראלי
אתה מהאום
מה זה הסיפור הזה?
מה המסר שעומד מאחור כותרת הזאת?
אם זה פה
איך חייל יכול להילחם
שמספרים לו כל הזמן
שיכול להיות שהם צודקים
זה עורד
למישורים יותר עמוקים
זה מרכיב כל
יכולת לעשות משהו בעולם
כל דבר שאדם עושה
לא רק במוסר לא מוסר
כל דבר שאדם עושה היום
הוא עכשיו רוצה להתאמץ,
לא יודע, זה פרויקט מדעי
הוא עובד עובד עובד, כל דבר שזה גמת קטן
שלוחש לו באוזן, הרי
זה הכל סובייקטיבי
הכל זה לדעתך, הנה זה גם מילה
שמשתנה בהרבה, זה לדעתך
איזה מוטיבציה יכולה להיות לבן אדם
להתאמץ למשהו
שהוא משתכנע מהשטויות שהוא כל הזמן
אומר לעצמו, אין אמת
אין אמת, שמע כל אחד וזה שלא
והיום זה עובד ככה
אי אפשר להילחם בכלל ויכוח
זה לא קיים, אין אפשרות להתווכח
היום מה זה ויכוח?
בטלוויזיה? פאנל
מה זה פאנל?
מביאים ארבעה אנשים
לצורך העניין, רב
קצית בצהל, דוגמנית
ושחקן כדורגל
מעמידים את ארבעתם
ומעלים נושא לדיון, מה הנושא?
אני יודע
עוד לפני שמתחילים להגיד מילה
כבר המסר שעובר
פה בשדר
לא משנה מה תגיד
כל אחד אומר את האמת שלו, אי אפשר לברר
פה שום דבר וכולי
אוסיף
שוב
איזה טיפה, אני רוצה לענוע ארוך הפעם
אבל זה שהנקודה הזו רק תתברר
הרב קנר בספר שלו
הוא מביא רעיון יפה
שיש סיפור
שמן הסתם
לא אצל לכם לכולם לקרוא אבל
מכירים אותו, סיפור בשם נקרא
דון קישוט, שמעתם על הדבר הזה
מהשיר של דני סנדרסון
דון קישוט
היכול לנוח וכולי
השיר הזה הוא
במקור לקוח מסיפור
כתב זה סופר ספרדי
מהישסר שמגאל סרוונטס
שזה מתאר איזה
סוג של משל, הוא כאילו תהיה
אז בזמנו היה כל מיני אגדות
של אבירים וזה, אז הוא תהיה איזה דמות
של איזה אדם פשוט
שהחליט שהוא אביר בדמיון שלו
בלי שאף אחד דמינה אותו
ואז הוא קונה לעצמו איזה שיריון ואיזה סוס
צולע והוא בדמיון שלו בטוח שזה איזה סוס
אביר, ולוקח את המשרת
המסכן שלו, קונוסנצ'ו פנצ'ו
ומחליט שהוא הנושא כלים והם הולכים יחד
להציל את העולם כי יש פה איזה
יש איזה שכנה שלו, הבת של התוכן
קוראים לה דולצ'יינאה
אז הוא מחליט שהיא נסיכה
שצריך להציל את העולם
בשביל להעיל בכלל לדעת מה
הוא רוצה ממנו אבל לא משנה
וכולי, ואז הוא מתחיל בדמיון
שלו להסתובב ברחבי העולם ולעשות
שטויות ומדמיין, הוא רואה
תחנות רוח ואז הוא נלחם בהם
וחושב שהם ענקים, וזה יש
את הביטוי להילחם בתחנות
רוח. זה אחד הסיפורים ככה
מתואר שהוא מגיע לאיזה עיירה
ששם הוא רואה איזה חיה טורפת
איזה אריה שנמצא בכלוב
אריה זה אריה שהזיק, שם
הוא, העירה שם אותו בכלוב
אז הוא גם בדמיון שלו דון קישוט אומר
אה, האריה הזו לקחו לו את חופש התנוער
וזה הוא, זה הולך ופותח
כן, מעשה אבירות
פותח את הסורג
של הכלוב, ואז האריה יוצא וטורפת כל העייר
אז על הסיפור הזה יש ניתוחים ספרותיים
אחד הניתוחים אומר שזה בדיוק
המשל לתרבות המערבית היום
תרבות שחיה באיזה עולם של דמיון
שכבר מעבדת את הקשר בין אמת למציאות
לכל אדם יש בנפש שלו אריה
לכל אדם יש חיה טורפת אצלו באישיות
כל אדם יש לו יצרים
לכל אדם יש כוחות אפילים באישיות שלו
בריא שבן אדם כל היום מדבר בשם החופש וזה
הוא פותח את הסורג בפני כל החיות הטורפות שלו
בן אדם עכשיו יש לו איזה דחף יצרי
הוא לא יכול לרסן את עצמו
כי כל הזמן הוא שומע שבעצם
זה שאתה, מי אמר שאתה צריך לרסן?
מי אמר שזה בסדר? מי אמר שזה לא בסדר?
אי אפשר לדעת מה מי ואמה?
העולם חוזר לתור ועבור
וזה בתרבות המערבית
זה הסיבה שהיום מדינות
מעבדות את היכולת שלהן להילחם
בארה״ב, שהייתה תרופה
שאחרי מלחמת וייטנאם
שזה האמריקאים הפסידו בדיוק בגלל זה
בזמן שהם החיילים נלחמים שם בווייטנאם
עושים הפוגנות בוושינגטון
שמסבירים למה הוויטמאנים צודקים
לא שאתה אומר בסדר זה לא ביטחוני
לא ביקוח ענייני
אלא למה הם צודקים
אז אחרי זה קם בארה״ב תנועה
זה הנאו קונסרבטיב
והשמרנים החדשים
זו תנועה אקדמיית
בראשי היהודים
שהם התחילו לדבר על זה
שחייבים להציל את התרבות המערבית
התרבות המערבית חייבים להתחיל להבין
שהשיגעון הזה של הפלורליזם
שאין אמת בעולם
והכל הזה, הסטודנטים שעכשיו
מזדהים עם האויב
והלכה החברה
חייבים להחזיר ערכים ברורים לחברה
משפחה, לאומיות
וכו׳
עכשיו אתה יכול להתווכח עליהם
אבל חייבים למצוא קריטריון
להחליט מה אמת ומה לא
הרעיון הזה שתעשה מה שאתה רוצה
זה דבר שהוא לא נכון
הוא לא אמיתי והורס את החברה
אם נסכם את מה שראינו בשיעור
הארוך של היום
שאלה לסיום בבקשה
כאילו, כשאתה מסביר את זה
שיש שם דברים מגניבים
שקופים עליהם
אתה עוד לא רואה את זה ממורחית
לא
לא, אמרתי לך, זה אין
זה היום עברת, ברוב התרבות
זה עבר את סף הוויכוח הרציונלי
אין לי מי לדבר
היום אם תנסי להסביר דברים
כאלה לאדם שנמצא בתרבות
הוא אפילו לא יבין מה את אומרת
באיזשהו עדו הוא רק יבין שאת פנאטית
ופנאטית חכמה זה הכי מסוכן
זה כאילו, זה הוא
זה גם מישהו ש...
לא משנה מה תגידי
כל אחד באמת שלו
זה הסתיים בביטויים האלה
הדרך לש... תמונת לימדת על זה
בדיוק, זה משהו שכבר...
הדרך שהדברים האלה השתנו זה פשוט שהמציאות
מכריחה את האנשים להשתחרר מהשטות הזו
הקדוש ברוך הוא לצורכנו
ורואים את זה גם ברחבי העולם
זה שיש גל של שמרנות
שחוזר בארצות הברית ובאירופה
כי אנשים אומרים
אך השתגלנו כבר מהסיפור הזה
הקטע הזה, למשל, שאסור
להילחם נגד מהגרים זרים
כן, אז זה הכל
אני צריך עכשיו לתת, אני בניתי מדינה
במשך 500 שנה ופתאום עכשיו נכנסים
עובדים זרים ואסור להגביל אותם
כי זה חופש הודעה
זה יוצר לבד
התקוממות שלאט לאט אנשים
מתחילים לחזור לשפיעות
אבל מה שנראה בשיעור הבא
זה גם איזשהו כלי הכרתי
שכולנו עובדים אותו
וזה עיקר העניין, לא להסביר לאנשים מה לא
אלא להגיד להם מה כן, איך כן עובדים
שזה רב קוקו אלזה כלליות
שזה בעצם הרעיון של עם ישראל
שזה משהו
שאדם יכול בתוך הג'ונגל הזה
של המלחמת אמונות ודעות
הוא יכול לזהות לא מה האמת המוחלטת
אבל מה האמת המתקדמת
זאת אומרת, בתוך שתי החלטות
הוא יכול להחליט איזה החלטה
יותר מופיעה
את האמת, את השלמות האלוהית
וככה ללכת ולהתקדם
ולהופיע עוד ועוד ועוד
את השלמות האלוהית בעולם באופן ודאי
וברור, וזה בעומק הרעיון
העניין של תורת ישראל ועם ישראל
ואת זה אפשר לראות
מול העיניים, אני חוזר לתחילת השיעור
לא בסיפורים שהיה פעם
שהאלוהים התגלה ואמר
מה האמת, אלא אלוהים
מתגלה עכשיו
ומאפשר לבני אדם לזהות בתוך החיים
שלהם איך השלמות
האינסופיות
מה שקוראים פה הקדושה, התואר, הדת, המוסר
כל מיני מילים שצריך להסביר אותה
הם מופיעים בתוך החיים
של הבן אדם וככה האדם פוגש את אלוהים
ומבין מה האלוהים רוצה ממנו
באופן ודאי וברור
כאן ועכשיו
זה נקרא נצח ישראל
זה שיטה על
תחולת הדיון לבין שם ולאותה
לא, לא, זה גם חלק
מהנגזרות האלה, מי שמחפש שוב איזה מישהו
שלא ידע, זה כולם, לא
יהיה פה איזה תהליך השתלמות
אינסופי שכל אחד
בזווית ובמקום שלו
מצטרף אליה, אבל יש איזה
קו, ובדאי כל אחד בא
כדי יכול לאמת שלו
ובדאי, יש אמת גם
בפלורליזם, יש אמת גם בזה שלכל
אחד יש את הזווית שלו
אבל הכל מתכוונן לדבר אחד
סתם אני אומר את זה כזריקת כיוון
זה שזה
את רואה את המיגרופון מהזווית הזו
ואני רואה את המיגרופון מהזווית הזו
זה האמת שיש בפלורליזם
אבל שנינו מתכווננים פה
למשהו
איך אני מזהה את המשהו הזה ובתוכו
מביא זוויות שונות
זה הרעיון של עם ישראל
טוב, אבל את כל זאת
ועוד, להמשיך בפעם הבאה