שלום ומברכה, שבוע טוב.
היום יום ראשון, זין ועד הרבד, תשניים א',
מאחר ואויבינו מבקשים להפליט
את שמחתנו, ושמחתנו היא גם תורתנו,
אז אנחנו דווקא נלחמים
בהם וממשיכים בלימוד התורה.
אנחנו נמצאים בספר מסיעת אישרים, פרק י' ת',
וביום זאת הנקיות לקראת סופו.
השאלה האם מישהו רוצה מתנדב לקרוא.
טוב, מאחר והבאתם לי
ספר, שניים, נס עכשיו.
תיקח.
טוב, מאחר והבאתם לי ספר, אז
אני יכול להיות בעצמי המתנדב.
זה לא פרק י' ת', זה פרק י'
א', אתם רואים שהתבלבלתי.
אנחנו מדברים על מידת הכבוד.
זה נקרא צוף הפרק.
נתחיל עוד פעם מיתרה עליה, חמדת הכבוד.
חמדת הכבוד זה גם מהדברים
ששייכים למידת הנקיות.
מידת הנקיות זה בענפי האיסורים.
אז חמדת הכבוד היא מענפי מידת הגאווה.
הגאווה היא אחד האיסורים החמורים בתורה,
ויש כל מיני פרטים בדבר.
אז יתרה עליה חמדת הכבוד,
כי כבר היה אפשר שיכבוש אדם
את יצרו על הממון ועל שאר ההנאות.
אך הכבוד הוא הדוחק, כי אי אפשר לו
לסבול ולראות את עצמו פחות מחבריו,
ועל דבר זה נכשלו רבים ונעבדו.
כן, שהכבוד עושה דברים חמורים בנפש האדם.
אנחנו רוצים גם שהאדם מסוגל
לאבד את בריאותו, את ממונו,
ואף את חייו מפני הכבוד.
נראה כמה עצום הוא הכוח הזה.
יש ברמב״ם, בהקדמתו, לפרק חלק,
כשהוא מדבר על טובת העולם
הבא, שבני אדם אין להם מושג,
כיוון שאנחנו נתונים בתוך גוף,
אין לנו מושג על אופים
של החיים בחיי העולם הבא,
אבל הוא בכל זאת אומר, הרמב״ם,
אתה יכול לקבל קצת מושג מזה,
על ידי שתתבונן במידת הכבוד.
שמאחר ואנחנו רואים שאנשים מוכנים
לאבד יתרונות טבעיים מפני הכבוד,
סימן שיש באדם משהו שהוא נעלה מהטבע.
ואפשר אם כן, דרך ההתבודנות בכבוד,
לראות מה שהוא מהתנוצצות הנשמה באדם.
כלומר, זאת מידה רעה מאוד.
אבל המידה הרעה הזאת היא מעידה
על מה שהוא אילאי בנפש האדם.
זה אגב מתארץ לזה שהוא קושי.
הרי כתוב שלרדוף אחרי הכבוד זה דבר רע.
יוצא לפי זה שאם אני רואה
אדם שרודף אחרי הכבוד,
ואני מכבד אותו, אולי אני מכשיל אותו.
אז אולי היה עדיף שלא לכבד אותו,
כדי שלא ייכשל בחמדת הכבוד.
אולי.
התשובה היא שזה לא הבעיה שלך.
אתה לא המחנך של אחרים, הוא יחנך את עצמו.
אתה מכבד אותו לא מפני שזה
עושה לו הרגשה טובה שכיבדו אותו,
אלא מצד שאתה מכבד את מה שהוא מייצג.
דהיינו, צלם אלוהים שבאדם.
נשמעת את זה.
ולכן, כיוון שיש יסוד אמיתי לכבוד,
הסכנה שברביפת הכבוד היא סכנה גדולה.
הנה, השלום הביא לנו דוגמאות.
ירוואם בן נבט לא נתרד
מהעולם הבא, אלא בעבור הכבוד.
הוא מה שאמרו זכרונם נברכה.
תפסו הקב' בבגדו.
אמר לו חזור בך ואני ואתה
ובן ישעי נטייל בגן העדן.
אמר לו מי בראש, אמר לו בן ישעי בראש,
אמר לו היא האחי לא בעינה.
יחלו בעינה.
כלומר, מה שבעצם הגמרא מלמד
אותנו זה שירוואם בן נבט היה אדם גדול.
עם רוח הקודש.
האם הקב' תופס אותו בבגדו,
זה סימן שהוא אדם גדול.
ואף על פי שהוא אדם גדול,
מידת הכבוד מוציאה אותו מן העולם.
כן, סיברתי לכם בשבוע שעבר,
שבר' משה פירא היה רגיל לומר,
שמידת הכבוד אצל הזקנים,
חמורה יותר, חריפה יותר,
מאשר תאוות העריות אצל הצעירים.
כך שאדם צריך לדעת ממה
להיזהר ככל שהוא מזקין,
אז הכפדה על כבודו הופכת לדבר יותר משמעותי,
במיוחד כשמכבדים את הזקנים.
אז הוא עלול לעשות שטויות מפני הדבר הזה.
בכלל, כמוחמים, הקנאה, התאווה
והכבוד מוצאים את האדם מן העולם.
קנאה זה אצל ילדים.
למה הוא קיבל סוכריה ואני לא?
התאווה זה אצל הצעירים,
והכבוד אצל הזקנים.
יש... גם אפשר להבין שזה...
הקנאה זה מה שיכול להבין לידי שפיחות דמים,
התאווה לגילוי העריות,
והכבוד לעבוד הזר.
שלושת תאוויות החמורה,
האחת בין אדם לחברו, הקנאה,
בין אדם לעצמו זה התאווה,
ובין אדם למקום זה הכבוד.
שלוש מידות שכל אחת יש לה זמן משלה.
מי גרם לקורח שיובד הוא וכל עדתו עמו אלא
מפני הכבוד ומקרא מלא הוא ובכשם גם כאונה?
וחכמינו זכרונם לברכה יגידו
לנו כי כל זה נמשך מפני שראה
איליצפן ונעוזי אל נשיא והיה
רוצה להיות הוא נשיא במקומו.
כלומר, קורח היה נביא בעצם,
או קרוב מאוד לנבואה.
הוא ראה, הרי כתוב בגמרא,
קורח שפיקח היה מה ראה
לשתות זו, ראה שמואל יוצא ממנו.
אמר בזכותו אני ניצל.
זאת אומרת שאם אדם רואה ברוח
הקודש שעתיד לצאת ממנו אדם כמו שמואל,
אז אחד מאנשי המעלה שבכל
הדורות, במיוחד שהיה מנוסה ההארון.
אז כך שאם אדם נמצא
במעלה שבו יש לו רוח הקודש
זה עדיין לא מציל אותו
מהסכנות של המידות הרעות.
למה אני אומר לכם את זה?
כי בתוכנו, בעזרת השם, כל החדר הזה
מלא באנשים שיזכו לרוח הקודש בבוא הזמן.
אז צריך לדעת שאדם שזוכה לרוח הקודש
שלא יחשוב שהוא נפטר מבעיית המידות הרעות,
ואולי עד רבה. הבעיה גדלה עוד יותר.
ומקרא, וחכמנו זכרונם לברכה יגידו, כן, זהו,
הוא שגרם, לפי דעת, חכמנו
זכרונם לברכה אל המרגלים
שהוציאו דיבה על הארץ
וגרמו מיטה להם ולכל דורם
מיראתם פנימאת כבודם בכניסת הארץ,
שלא יהיו הם נשיאים לישראל
ויעמדו אחרים במקומם.
כאן, דאוג לי קצת על ההסברה.
ההסבר הזה שמביא כאן רמחל,
זה נמצא בספר הזוהר.
בספר הזוהר יש דיון מה הייתה,
מה הדבר שגרם למרגלים לחתו.
כן, בבקשה.
איך אנחנו יודעים שקורח היה לו רוח קודש?
איך אנחנו יודעים שקורח היה לו רוח הקודש?
זה חזה לבוא.
הבנת את התשובה?
כן.
אה, טוב. אם כן, בספר הזוהר נאמר על המרגלים
שהייתה להם סברה.
שהרי המרגלים עשו דבר נורא.
הם אישרו את ישראל במדבר 40 שנה
והם גרמו בעצם לסנעת עירת ישראל במשך הדורות.
כן, בעצם חטא המרגלים חוזר על עצמו מדי פעם.
הגאון מבילנה אומר שחטא המרגלים עתיד לחזור
ונפגוע בתלמידי חכמית.
וככה הוא אומר.
וגם רבי יהוגות מחר אומר שיצר הרע
פוגע במיוחד בתלמידי חכמים בזמן הגאולה
להגביל להם סברות בלב נגד הגאולה.
והם קשים.
גם אגרא, גם רבי יהוגות מחר, מגדולי ישראל
הם הרגישו שהדבר הזה עלול להתרחש.
והשאלה היא איך מסבירים את זה?
כלומר אתה שואל את אותו תלמיד חכם
שחוטא בחטא המרגלים
ואתה אומר לו תגיד מדוע
אתה חוטא בחטא המרגלים?
מדוע אתה מונע מישראל לעלות לארץ?
מדוע אתה מונע את הקמת המדינה?
יש לו סברות, הסברים, חינוכיים ואחרים.
כמה פעמים שמעתי אנשים, אומרים בחוץ לארץ
אנשים עם זקה אומרים כן.
ארץ ישראל, העלייה לארץ ישראל, זה מאוד חשוב.
זה מאוד חשוב.
צריך ממש להיות מוכן לזה מבחינה רוחנית.
זה לא פשוט לזכות למדרגה הזאת, לעלות לארץ.
מה מסתתר מאחורי זה?
לא רוצה לאבד את המשכורת שלי.
אבל זה, עוטפים את זה, בצדקות.
אני חושב פעם נסעתי למטוס
מקנדה לארץ ישראל.
נמצא איתי יהודי במטוס
הוא אומר לי אתה יודע בתיסה הזאת
אני עכשיו עולה לארץ.
זה במזל טוב.
הוא אומר לי תגיד לי כבוד הרם
זה נכון שעבירה בארץ ישראל
זה חמור פי כמה וכמה מעבירה בחוץ לארץ?
עכשיו בן אדם הוא בדרך לעלות לארץ
עדיין בתוך הראש כל מה שדחסו לו
כדי למנוע ממנו לעלות לארץ.
זה מעניין.
איך שחטא מרגלים ממשיך.
מסבירים לאנשים שארץ ישראל
אפשר לטופץ את זה במה שרוצים.
בסופו של דבר יש פה חטא מרגלים.
הזוהר נכנס לעומק הפסיכולוגיה של הדבר הזה
זה מה שמביא כאן הרמחה.
הזוהר שואל מה גרם
למרגלים שהיו אנשים צדיקים?
לא היינו עושים מהם, הם פשוטים.
זה מדובר בראשי אלפי ישראל.
עכשיו אתם מבינים באיזה
תקופה, מדובר בדורו של משה.
אז אדם שאומרים עליו שהוא
מראשי האומה בדורו של משה
זה אדם ששם בכיס הקטן
מאה רבנים ראשיים שלנו.
כל אחד מהם.
וכולם הסכימו להיות נגד הציונות.
אז צריכה להיות איזה סיבה לדבר.
אז הזוהר אומר משהו שהוא מפתיע מאוד.
הזוהר אומר הם פחדו שכשיעלו לארץ
יחליפו אותם מלהיות ראש השבטים.
ישימו ראשים אחרים.
זו הסיבה.
בגלל זה אתה מכשיל את כל האומה?
כלומר ההסבר של הזוהר מעורר עוד יותר קושייה.
איך אנשים בעלי שיעור קומה כזה
בשביל איזה חמדת כבוד
הם יפילו את כל האומה?
לא הגיוני.
אבל הזוהר אומר את זה.
צריך להבין מה הזוהר התכוונת.
הזוהר התכוונת משהו כזה בפי הבנתי.
שהם הרי הם הבינו שיש הנהגה רוחנית של המדבר.
ויש הנהגה רוחנית של ארץ ישראל.
זה לא אותו הנהגה.
מה שטוב לכאן לא טוב לשם.
הגיוני נכון?
לכן הם הרגישו באמת שהם לא מתאימים.
והם הרגישו שזה צודק שיחליפו אותם.
אבל הם הכירו את המועמדים.
הם ראו
קנדידטוס
הם הכירו את האנשים שעתידים להחליף אותם.
אמרו ברור, כשנכנס לארץ
אני כבר לא אהיה מנהיג,
אבל פלוני פה אני מכיר אותו.
בוודאי בו יבחרו.
והם זלזלו בחדשים.
והם אמרו, נכון, זה חשוב להיכנס לארץ ישראל.
אבל עם מנהיגים כאלה לא כדאי.
כדי להציל את עם ישראל ממנהיגים לא מתאימים
אנחנו שאנחנו המתאימים.
אנחנו נשאיר את העם בגלות, ולא
רק שלא תהיה להם הנהגה גרועה.
כלומר זה לשם שמיים.
השיח המודע הוא שיח לשם שמיים.
כדי להציל את עם ישראל ממנהיגים לא מתאימים.
וזה עצמו, עכשיו, זה בוודאי טעות היה.
אבל כיוון שזה עטוף בהרבה
הרבה מאוד אידאליזם כביכול
אז זה הצליח לעבור להם בראש.
עכשיו, מה שהזוהר מגלה לנו מאיפה זה התחיל
זה התחיל מאיזה שהוא חוסר נקיות
בנקודה עמוקה מאוד בנפש בנושא הכבוד
וזה אחר כך התלבש בכל האידיאולוגיות.
כמובן?
אבל זה מתחיל ממשהו שלא נוקע עד הסוף.
ודבר שלא מנוקע עד הסוף הוא מהלך ההידקים.
וההידקים זה הום, בסופו של דבר.
אז זה מה שאומר כאן
הוא שגרם לפי דעת חכמנו זיכרוננו ירחה
זוהר פרשת שלך אל המרגלים
שיוציאו דיבה על הארץ
וגרמו מיטה להם ולכל דורם מיראתם
פני מעט כבודם בכניסת הארץ
שלא יהיו הם נשיאים לישראל
ויעמדו אחרים במקומה.
יש מדרש שפה לא מובא אבל הוא מדרש שקיים
והוא מדרש מזעזע
כתוב שמשה ביקש להיכנס לארץ
והקבל שמוכר אומר לא לא לא מתאים לך
וזה הגיע זמנך לתת לי יהושע
ואז אמר משה אין בעיה
שיהושע יהמניק אני סתם יהודי פשוט
אבל אני אכנס לארץ
אמר לו הקבל שמוכר בוא נעשה ניסיון
הגיע עמוד הענן
עמד ליד יהושע
ויהושע שמע את דבר השם
וכאשר הוא גמר אמר לו משה
מה הוא אמר לך?
אמר לו כשהוא היה מדבר איתך
הייתה אומר לי?
אמר משה אלף מיטות ולא קנאה אחת
וביקש למות
כן מדרש קשה
קלט על עצמו מהר
יהושע היה גדול ידיף למות מאשר לקנא
על מה התחיל שאול לאירוב אל דוד?
אלא מפני הכבוד
שאול כידוע שהיה צדיק
היה אחד מגדולי המלאכים שלנו
היה גם עם מחלת נפש מסוימת
פרנויה או משהו כזה מדוד
אפשר לומר שיש לו נסיבות מקילות
אבל אף על פי כן זה התחיל עם משהו
שנאמר וטעננה הנשים המשחקות
וטומרנה
ייקש שאול בעלפיו ודוד ברבעוותיו
והיא שאול עוין דוד מהיום ההוא
והלאה
הוא שמה, יצאו, חזרו מהמלחמה
אחרי שכסכו את הצורה לאויבים
כולם שמחים, שאול שמח, דוד שמח
הנשים מתחילות לשיר
מה המשארות?
ייקש שאול בעלפיו ודוד ברבעוותיו
המלך פגוע
מה המשמעות של זה?
עוד המלאכות אבל למדנו שלא מוכן
מי שירתם שמעיה
שלום כבוד הרב
הרב יכול לציין את המקור
הספר שבו כתובים דבי אגרא
והרב שחטא תמרגלים צפוי
לחזור ולפגוע בתל אמדי חמים
אגרא זה מובא בספר גול התור
ודברי רבי אליהו גותמחר
מובא בספרו מכתב מאליהו
זה לא מכתב מאליהו המפורסם
זה מכתב מאליהו אחר
של רבי אליהו גותמחר
טוב עד כאן להיום
עכשיו כולנו, כמה יערות
א' יש עכשיו עוד מעט תפילת מלכה
לפני כן הרב דביגון רוצה לדבר עם המכון
על המאורעות המצערים של הזמן האחרון
דבר נוסף
לגבי שבת זכור
דבר שצריך להיות ברור
אף על פי שבמוצאי שבת
זה פורים דפרזים
וכל מי שגר מחוץ לירושלים
עושה פורים כבר במוצאי שבת
אין שום מניעה בעולם כלל
להיות במכון בשבת זכור
וכל מי שזה פורים עבורו במוצאי שבת
לפני יצאתו לתל אביב
או לכל מקום אחר
ישמע פה קריאת המגילה
במניין מיוחד עבור הגרים מחוץ לירושלים
אחרי שישמע את המגילה
זה בוקר חצי שעה
הוא נוסע ועושה פורים בבית
וחוזר לפורים ביום ראשון בערב
פורים השני פה במכון מאיר
עושים שני פורים מי שרוצה
מי שלא רוצה שישן ביום ראשון בערב בבית
ויעשה למחרת פה סתם כיף
לכן שבת זכור חשוב חבר'ה להישאר
עוד דבר בפורים אחרי הצהריים
הרי יש פה סעודת פורים
בסביבות השעה שתיים משהו כזה
אחרי זה בסביבות שלוש וחצי
הולכים לרבנים
רוצים השנה לעשות את זה ברשימות מסודרות אולי
בכל מקרה לא נשארים פה אחרי הצהריים של פורים
סתם להשתעמם
אלא באים וסמכים אצל הרבנים בשכונה
קול טוב
