הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הפרק על היצר הרע | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ה’: הגאולה – חורבן הגוף או חיזוק הגוף? | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

איך ולמה המצוות בטלות לעתיד לבוא? | אורות הקודש ד’, יפעת גילוי המצוות | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

ממפסידי הזהירות – השחוק והלצון – הציניות והחברה הרעה

הרב אורי עמוס שרקי

ט״ז במרחשוון ה׳תשע״א (אוקטובר 24, 2010)

מילות מפתח:חברה רעה, ציניות, שחוק, שעות הפנאי

Play Video

Autoscroll:

‫אנחנו ממשיכים בלימוד הספר הקדוש ‫מסילת ישרים לרמחל זכות הגנאי ללמד
‫ואנחנו בפרק ה...
‫בפרק ה...
‫התחלנו כבר, אנחנו מדברים על מפסידי הזהירות.
‫דיבור המתחיל.
‫והנה בכלל זה גם כן.
‫הרי למדנו שיש שלושה מפסידים למידת הזהירות.
‫האחד, הטיפול והתרדה ‫העולמית, השני, השחוק והלצון,
‫השלישי, החברה הרעה.
‫אז אנחנו עדיין במפסיד הראשון. המפסיד הראשון
‫הוא ה...
‫הוא הטיפול והתרדה העולמית.
‫שבני אדם עסוקים יותר מדי בדברים חשובים,
‫אבל אינם חשובים כמו ברור מטרת החיים וכדומה.
‫ולכן אין להם זמן, זה מה ‫שאומרו, והנה בכלל זה גם כן,
‫קביעו את העתים אל חשבון ‫המעשה ותיקונו, כפי שכתבתי למעלה.
‫ומלבד כל זה, כל מה שישאר לו פני מעסקה,
‫ואם חכם הוא ודאי שלא יבדע, אולי יוכז בו מיד
‫ולא ירפאו לעסוק בו בעסק נפשו ותיקון עבודתו.
‫כלומר, מכאן שאדם צריך לפנות זמנים
‫שבהם הוא יכול לעסוק בחשבון הנפש.
‫בלי הזמנים האלה, אז הוא ‫יעבור 90 שנה, 100 שנה מחייו,
‫סתם ככה.
‫טוב, זה לגבי הטיפול והתרדה העולמית,
‫ועכשיו אנחנו עוברים לפסקה, אני מתחילה ב... ‫וזה המפסיד.
‫וזה המפסיד, הוא דיבר על ‫המפסיד השני של הזהירות.
‫כן, וזה המפסיד, כלומר, ‫זה מה שדיברנו עד עכשיו,
‫שזה הטיפול והתרדה העולמית,
‫אף על פי שהוא היותר כללי, ‫כלומר, זה מה שיותר מצוי,
‫הנה הוא היותר קל למי ‫שרוצה להימלט, שימלט ממנו.
‫כי הרי, יחסית קל לאדם למצוא ‫זמנים פנויים לחשבון נפשו.
‫זה, נגיד, יחסית קל.
‫במיוחד בימינו, שתרבות הפנאי ‫הפכה להיות כמעט יסוד מזכויות האדם.
‫חייב שיהיה לאדם זמן פנוי.
‫היום זה מאוד מצוי,
‫הכלכלה העולמית בנויה ‫באופן כזה שיש לאדם זמן.
‫נגיד, אפילו עשר דקות ביום,
‫האדם יכול למצוא את העשר דקות האלה.
‫אך השני הוא, כלומר, במיוחד ‫אם הוא יכבה את הטלוויזיה,
‫אז פתאום הוא יגלה שיש לו חמש שעות פנויות.
‫הוא יכול לעשות מזה הרבה.
‫אך השני, הנה הוא קשה מאוד.
‫והוא השחוק והלצון.
‫או נגיד, בשפה המודרנית, הציניות.
‫הציניות גומרת הכל.
‫כי מי שטובע בם הוא כמי שטובע בים הגדול,
‫שקשה מאוד להמלט ממנו.
‫מה זה השחוק והלצון?
‫מה זה הלצנות? על מה הוא מדבר?
‫יש בספר תהילים, פרק א',
‫אשרי האיש אשר לא הלך בארצת ‫רישאים, ובדרך חתאים לא עמד,
‫ומושב לצים לא ישב.
‫אם כן, מדובר על שלושה סוגים ‫של אנשים שליליים, לפי התהילים.
‫האחד זה הרישאים, השני ‫החתאים, והשלישי הלצים.
‫רשע, חתא, לץ.
‫מדובר אם כן, בשלושה כיוונים שונים לגמרי.
‫אולי מישהו יודע מה זה רשע?
‫מה זה רשע?
‫מי שרובו אבונות.
‫לפי הרמב״ם.
‫זה שקופר בעיקר.
‫זה קופר בעיקר, זה הרשע?
‫זה מה הוא אומר, ‫ובגדה מה אנחנו עומדים?
‫רשע, לפי שהוציא את עצמו מן הכלל, כפר בעיקר.
‫אז זה לא אומר שכל רשע כפר בעיקר.
‫יש סוגים שונים של רשעים.
‫אני אגיד לכם מה הגדרה של הרשע.
‫זה מתאים גם למה שאתה ‫אומר, וגם למה שאתה אומר.
‫רשע זה הפך הצדיק.
‫לא, זה מאוד מעניין.
‫זאת אומרת, לצדיק יש סולם ערכים משלו,
‫הרשע יש לו סולם ערכים הפוך.
‫לא, לא אחר, הפוך.
‫הפוך.
‫מה?
‫אני לא אמרתי מה זה הצדיק.
‫אני אמרתי שהרשע זה הפך הצדיק.
‫לא הסברתי מה זה הצדיק.
‫אני לא נגד זה, רק אני אומר ‫שלא דיברתי על זה עכשיו.
‫לא נתתי הגדרה לצדיק.
‫אתה יכול להגיד, הצדיק זה מי ‫שעושה את הטוב ולא עושה את הרע.
‫זה, אני אמרתי את זה כמה פעמים בשיעורים.
‫אבל מה שמעניין אותי כעת זה ‫להגדיר את הרשע, לא את הצדיק.
‫אני רק אומר שאני מגדיר ‫את הרשע כהופכי לצדיק.
‫בסדר?
‫זאת אומרת, יש סולם ערכים של הצדיק,
‫והרשע יש לו סולם ערכים הופכי.
‫בסדר?
‫לעומת זה, החטאים, מה זה?
‫החטאים זה מי שיש לו סולם ערכים של הצדיק,
‫אבל הוא מתנהג כמו הרשע.
‫הוא חוטא ביחס לסולם הערכים שלו.
‫הוא יודע שהוא חוטא.
‫הוא יודע שהוא חוטא.
‫כלומר, נכון, האמת היא שלא ‫צריך לחטוא, אבל אני חוטא.
‫זה קוראים לזה חטא, בדגש בטט.
‫מי שמאומנו אותו לחטוא.
‫כלומר, החטא, יש לו סולם ערכים של הצדיק,
‫אבל הוא מתנהג כמו הרשע.
‫עכשיו, מה יותר טוב להיות, רשע או חטא?
‫רשע.
‫יותר טוב להיות רשע, אתה אומר.
‫ואחר כך, אתה אומר, אדם ‫עושה מה שהוא מאמין בו.
‫אולי יש לי מישהו, הצעה נוספת?
‫או אולי עדיף להיות... חטא.
‫חטא? מה אתה אומר? למה עדיף להיות חטא?
‫יכול לחזור בתשובה.
‫יכול לחזור בתשובה, יותר קל.
‫פחות יש לו סולם ערכים של הצדיק.
‫כן.
‫בכל מקרה, זה לא מציע, לא ‫להיות רשע ולא להיות חטא, נכון?
‫נכון.
‫עכשיו, לגבי השאלה, מה ‫עדיף להיות, אם רשע או חטא,
‫יש בזה מחלוקת בין היהדות לנצרות.
‫הנצרות מעדיפה את הרשע, ‫היהדות מעדיפה את החטא.
‫ואני אסביר להם מה הכוונה.
‫זה לא סותר מה שאתה אמרת.
‫אבל ובכל זאת, צריך להבין מה נקודת המוצא.
‫עבור הנוצרי, להיות בחטא זה ‫הדבר הנורא ביותר שיכול להיות.
‫למה?
‫כי לא מאמינים באפשרות של התשובה.
‫התשובה זה לא קיים.
‫כיוון שאין אפשרות של ‫תשובה, אז זה נורא להיות חטא,
‫לפחות אם כבר תהיה רשע.
‫בסדר?
‫לפחות שתחיה בארמוניה הפנימית.
‫בסדר?
‫זו ההצעה הנוצרית.
‫היהדות לעומת זה, כיוון שהיא מאמינה בתשובה,
‫היא אומרת, עדיף שיהיה לך פתח לתשובה.
‫עדיף החטא יותר קרוב לתשובה מן הרשע.
‫כן?
‫או יותר רחוק ממנה.
‫או יותר רחוק ממנה.
‫המחלוקת רבי יוחנן ורבי אבאו.
‫כן?
‫שלום שלום לרחוק.
‫שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר השם ברוך אתי.
‫אז השאלה היא, למי השם אמר שלום שלום?
‫למי שהיה, מי שרחוק מאיקרה ונהיה קרוב,
‫או מי שהיה קרוב ונתרחק.
‫יש מחלוקת.
‫כן?
‫יש גם נקודה.
‫מה?
‫אם אנחנו עולמים, יתאמו ‫חטאים מן הארץ ורשעים עוד עינם.
‫נכון.
‫יתאמו חטאים מן הארץ.
‫נו, סוואט.
‫ואז מה?
‫זה נכון.
‫חטאים וחטאים לא מצליח ברשע.
‫כתוב, גם חטאים וגם רשעים.
‫יתאמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד עינם.
‫אז זאת אומרת שלא זה ולא זה.
‫לא רוצים, לא רשעים ולא חטאים.
‫מה זה אומר?
‫כן, כן, אבל זה לא קשור לתשובה.
‫אבל עכשיו, מה שמעניין, אני ‫רוצה להגיע לקטגוריה השלישית.
‫ומושב לצים לא ישב.
‫מי זה הלץ?
‫הוא לא צדיק, הוא לא רשע ולא חטא.
‫הוא משהו אחר.
‫נכון?
‫אז מה הוא כן?
‫הלץ אומר שאין שום דבר חשוב בעולם.
‫כלומר, עבור הרשע יש משהו חשוב, הערכים שלו.
‫עבור החטא או הצדיק יש סולם ערכים חשוב.
‫זה הסולם הערכים של הצדיק.
‫הלץ אומר אין סולם ערכים.
‫אין כלום, זה הלץ.
‫זאת אומרת, הלץ, יש לו עמדה ‫שפוסלת כל סולם ערכים שהוא.
‫קוראים לזה הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית.
‫שאומרת שאין משמעות לשום דבר.
‫זאת אומרת, הלץ הוא לא דווקא בדרן או בדחן.
‫הלץ יכול להיות אדם רציני מאוד.
‫רציני בטענה שלו שאין משמעות לכלום.
‫אפשר לתת הרצאות על זה באוניברסיטה.
‫מה אתה אומר?
‫אני לא יודע בעצם, אני ‫יודע שזה האדיאולוגיה שלו,
‫או אני יכול להיות גם אדם שהוא עבור,
‫וכאילו, אין לו עמדה בכלום בשום סולם ערכים.
‫אבל עבור אין לו החלטה.
‫כלומר, עבור זה אדם שלא יודע.
‫הלץ זה לא אחד שלא יודע.
‫הלץ הוא לץ.
‫הוא החליט להיות לץ.
‫אבל יש לו עיקרון שאין לו סולם ערכים.
‫נכון.
‫זה מה שאתה אומר, זה עצם ציני?
‫זה הציני, כן.
‫הוא ציני ביחס למציאות.
‫אין שום משמעות.
‫ציני ביחס לכל המציאות.
‫לכל דבר.
‫עכשיו, השאלה היא, מה הגורל של כל אחד מאלה.
‫ואז לפי זה גם נוכל לדעת מה יותר חמור.
‫עכשיו, איך אומר הכתוב שם?
‫אשרי האיש אשר לא הלך, ועצת ‫רשעים, ובדרך הטעים לא עמד.
‫ומשהו יצאים לו ישב.
‫כי אם בתורת השם חבצו, ‫בתורתו יגיע יום ולילה.
‫שזה הצדיק.
‫למרות שהשם שלו כתוב שם, אבל אפשר להניח.
‫תורת השם חבצו, בתורתו יגיע יום ולילה.
‫זה הצדיק.
‫ויהיה.
‫מה זה זאת אומרת ויהיה?
‫אבל מה זה ויהיה?
‫עתיד.
‫כן, מדברים עכשיו על העתיד שלו.
‫עכשיו דיברו על האנשים עצמם.
‫יש לנו רשע, חטא, לץ וצדיק.
‫עכשיו אנחנו לומדים מה הגורל שלהם.
‫ויהיה. מה אתה אומר?
‫סדר של האנשים.
‫כן.
‫חטא, לץ.
‫לא היית דבר משהו?
‫אולי. אני לא יודע.
‫אולי נראה.
‫מה יותר חמור.
‫אולי יש משהו עוד לסדר.
‫אנחנו נלמד לאט לאט.
‫בסדר.
‫אבל, מה שאתה תראה, ‫אפשר לומר, הרשע אומר,
‫אני בכלל לא מקבל, יש אנשים ‫שאומרים, יש שערי שמיים.
‫הרי הלב של הצדיק פתוח
‫אל זה שהשמיים פתוחים.
‫אפשר להגיע למגע.
‫הרשע אומר, תשמע, אין שער.
‫החטא אומר, יש שער, אבל הוא סגור.
‫והלץ אומר, יש שער, והוא פתוח, ולא אכפת לי.
‫זה... אנחנו רואים ‫שהרשע בעצם מכיר
‫ומדע הקרא כמו שיש לצדיק,
‫ופשוט הוא אופן את מעשור המערכים.
‫אמת.
‫לא, זאת אומרת, אין שער.
‫כלומר, אתם אומרים שצריך ‫להיות בקשר עם השמיים.
‫ואני אומר... יש הרשע, אגיד, ‫יש שער, אבל אני מעניף...
‫הוא שער בכיוון ההפוך, תגיד.
‫בסדר? כלומר, במקום שזה ‫שער כניסה, זה שער יציאה, למשל.
‫כן, זה... כל אחד יבחר את המשל שהוא רוצה.
‫עכשיו אני רוצה להבין את ההמשך.
‫והיה.
‫אז לגבי הצדיק אומרים, ‫כעץ שתול על פלגימיים,
‫אשר פירי הוא ייתן ‫ביתו, ועליה הוא לא ייבול,
‫וכל אשר יעשה יצליח.
‫לא בין אפשרי.
‫עכשיו, מה שמעניין... ‫אני רוצה קצת להתעכב פה
‫על נקודה אחת.
‫מה זה עליה הוא לא ייבול?
‫עליה... עליה, בשביל מה הוא קיים?
‫כדי ליבול.
‫כדי ליבול.
‫עלים זה דבר שנובל בבוא הזמן.
‫כי העליה מפנה מקום
‫למשהו שיותר חשוב מן העלי.
‫שזה הפרח.
‫והפרח, באיזשהו שלב, גם הוא נובל.
‫למה?
‫כי הוא מפנה את דרכו
‫למשהו יותר חשוב, שזה הפרי.
‫אז מה המשמעות של
‫עליה הוא לא ייבול?
‫יש בזה שיש התפתחות, ‫יש איזשהו צער.
‫נכון?
‫כלומר, אתה לוקח עלים, ‫אבל העלים, עם כל יופים,
‫הם יפנו את דרכם לפרח.
‫הפרח, עם כל יופיו, ‫יפנה את דרכו לפרי.
‫לא חבל?
‫כמו שאומרים ביידיש, משחרם?
‫כן?
‫אבל אצל הצדיק, גם העלי טעם העץ
‫כטעם הפרי.
‫זאת אומרת, גם הדברים ‫השוליים, שהם לכאורה רק זמניים,
‫אבל הם מהווים את
‫רקמת החיים שלנו, ‫גם להם יש משמעות.
‫זו השאלה של הנסיך הקטן, נכון?
‫שאמרו לו שהפרח שלו
‫הוא בר חלוף.
‫אז הוא אומר, בסדר, פרח בר ‫חלוף, זה הדבר הכי יפה שיש.
‫כלומר, אתה רוצה להגיד
‫שמה שמהווה את
‫רקמת החיים הקיומית ‫שלי, מה שאני חי ממנו,
‫זה לא שייך לנצח?
‫שלמה כל הנצח שלך?
‫אם את הפרח אי אפשר לשמור?
‫נכון?
‫אז אומרים לך, לא, לא, אם ‫אתה צדיק, לכל יש משמעות.
‫יפה.
‫אז אם כן, עליהו לא יבול.
‫לא כן הרשעים, כי אם ‫כמוץ, אשר תדפנו, כידפנו רוח.
‫עכשיו, מה זה מוץ?
‫זה חלק מהחיטה, נכון?
‫כן, כלומר, השיבולת גדלה.
‫כשהשיבולת גדלה, היא ‫מצמיחה שני דברים, גרעינים ומוץ.
‫כשאתה מסתכל על ‫השיבולת, אתה לא יודע
‫מה עיקר, מה תפל.
‫אתה לא יכול לדעת.
‫הרי כוח החיים מחיה את הכל.
‫ברור?
‫אז הוא מחיה גם את ‫הצדיקים, וגם את הרשעים.
‫אבל הרשעים הם כמוץ.
‫כלומר, מגיע הזמן של ‫הבירור, אשר תדפנו רוח.
‫אז הגורל של הרשעים הוא גורל נורא.
‫כן?
‫כי בסוף מתברר
‫שהם לא עיקר המציאות, ‫אלא הם הקליפה של המציאות.
‫על כן לא יקומו רשעים
‫במשפט.
‫אמרו חזל, מה זה לא ‫יקוםו רשעים במשפט?
‫יש פה נחמה.
‫מה הנחמה?
‫שהם מגיעים למשפט.
‫הם מגיעים למשפט, רק הם תקומה.
‫עכשיו, למה לרשע
‫יש זכות להגיע למשפט?
‫כי הרשע יש לו זכות לברר
‫מדוע מה שהוא חשב לאמת
‫איננו אמת.
‫הוא צריך לדעת את זה.
‫ולכן, להיות רשע זה מעלה.
‫מגיע לו להגיע למשפט.
‫לא יקומו רשעים במשפט.
‫מה המשך של הפסוק?
‫וחטאים?
‫בעדת צדיקים.
‫מה זאת אומרת?
‫שהחטאים אין להם תקומה
‫בעדת הצדיקים.
‫אבל יש להם כן תקומה
‫בעדת חטאים.
‫זאת אומרת, החטא ‫הוא במצב טוב יותר.
‫יש לו תקומה.
‫אמנם לא בעדת צדיקים, ‫אבל בעדת חטאים.
‫כי הוא צריך רק לעשות תשובה.
‫כי יודע השם
‫דרך צדיקים
‫ודרך רשעים
‫תובד.
‫עד כאן המסבור.
‫אז אם כן, למדנו
‫שיש ארבעה סוגי אנשים.
‫רשעים, חטאים, לצים וצדיקים.
‫והכתוב מגלה לנו
‫מה קורה בסוף
‫לרשעים, לחטאים ולצדיקים.
‫מה חסר?
‫מה קורה ללץ?
‫לא כתוב.
‫לא כתוב מה קורה ללץ.
‫למה?
‫פשוט מאוד.
‫כי הלץ כבר קבע את גורלו
‫כבר בעולם הזה.
‫כי הרי מה אומר הלץ?
‫אין משמעות לי כלום.
‫אז אין לו לאן להגיע.
‫הרשע, החטא והצדיק הם רק בהמתנה.
‫סוף סוף, נו, מתי כבר נדע מי צודק פה.
‫אז מגיעים לחיי העולם הבא, בודקים.
‫אבל הלץ הוא לא הגיע
‫כי גם לעולם הזה הוא לא הגיע.
‫כן?
‫אבל במהורה שרואים שהרשע ‫הוציא את עצמו מהכלל,
‫זה לא הרשע הוציא את עצמו מהכלל,
‫זה הלץ הוציא את עצמו מהכלל.
‫הלץ לא הוציא את עצמו משום כלל
‫כי הוא לא היו שם אף פעם בכלל.
‫הרשע מוציא את עצמו מן הכלל.
‫הלץ לא היה בכלל מעולם.
‫הוא לא יוצא מכלום, הוא גם לא נכנס לכלום.
‫כלומר, הלץ יש לו קיום שהוא קצת קושיה.
‫לא ברור בדיוק מה עניינו של הלץ, מדוע.
‫כי הלץ, לא ברור מה משמעותו ‫בעולם בכלל, בעולמו של הקב".
‫אני אסביר לך מה הכוונה.
‫יש בספר אמונות ודעות של ‫רבנו סעדיה גאון, במאמר הראשון,
‫יש דיון שם ב-13 שיטות.
‫13 שיטות ביחס למוצא העולם.
‫השיטה הראשונה היא שיטת היהדות, שהעולם נברא.
‫יש מעין.
‫ואחר כך יש 12 שיטות אחרות.
‫שהעולם קדמון, שהעולם מהחומר ‫היולי, וכל מיני דברים כאלה.
‫בסוף, רבנו סעדיה מביא את השיטה ה-12
‫ואת השיטה ה-13.
‫השיטה ה-12 הוא אומר שיטת הטיפשים,
‫והשיטה ה-13 שיטת העקשים.
‫עקשים.
‫עקשים.
‫השיטה של הטיפשים אומרת ‫כך, שאי אפשר לסמוך על השכל,
‫אפשר לסמוך רק על החושים.
‫והשיטה ה-13, שאי אפשר לסמוך ‫לא על השכל ולא על החושים.
‫שום דבר.
‫כמו ספקנות מוחלטת.
‫וכששואלים את בני האדם האלה,
‫תגידו, כשאתם החלטתם שאין משמעות לחושים,
‫זה על פי חוש החלטתם ‫את זה, או שלא על פי חוש?
‫והם מתחמקים ואומרים כל מיני תשובות וכו'.
‫קוראים לזה פוסט מודרניזם בעברית.
‫ובסוף, אז הרב סעדיה ‫אומר, מה צריך לענות להם?
‫הוא אומר, הרב סעדיה צריך לתת להם מכות.
‫להתת להם מכות.
‫ולהרעיבם ולעצמים.
‫עד שיודעו ברעב ובצמא ובכאב, ‫ואז הודו במציאות החושים.
‫ואחרי שהם ידעו במציאות ‫החושים, ידעו כבר במופשט וכו'.
‫וכו', עד שנעלה אותם אל מדרגת החוכמה.
‫אומר הרב סעדיה, ואם המכות לא יעזרו?
‫נתתי להם מכות, לא עזר.
‫מה?
‫אז אומר הרב סעדיה, ‫יש להתייאש מהם לגמרי.
‫עכשיו, שימו לב, טוב, טוב.
‫כשרב סעדיה אומר דבר ‫כזה, זה הודע בכישלון.
‫כי אם יש מישהו, שכל ‫מה שאתה יכול לעשות איתו
‫זה לתת לו מכות, ‫ולפעמים גם זה לא עוזר,
‫זה אומר שיש מעצור לתבונה.
‫יש מקום שבו התבונה לא יכולה לחדור.
‫זה אצל הלץ.
‫אז מה המשמעות של הקיום של הלץ?
‫בעצם שאין שום אפשרות לחכם
‫להתמודד עם הלץ.
‫הבנתם את הבעיה?
‫אז באמת, שזו השאלה, מה ‫משמעותו של הלץ בעולמו
‫של הקב".
‫מה התשובה?
‫לא, התשובה היא פשוטה מאוד.
‫זה הקב". מטפל בו.
‫כלומר, לאדם אין אפשרות להבין
‫מה רוצה הקב". מן הלץ.
‫הוא מחוץ לספירה של העולם.
‫אז יש מי שנותן מקום
‫לכל המציאות, הוא מטפל בו.
‫שימו לב שבארבע הבנים
‫שבה הגדה, אין לץ.
‫יש חכם, יש רשע, יש ‫תם ושאין יודע לשאול.
‫איפה הלץ? לא קיים.
‫מה?
‫החתר הוא נמצא.
‫הוא בכלל הרשע שם.
‫אבל איפה הלץ
‫בהגדה של פסח?
‫שהוא יודע לשאול?
‫מי אמר שהוא לץ, הוא לא יודע לשאול.
‫אתה עוד לא יודע מה הוא.
‫אני אגיד לכם איפה הוא.
‫הוא לפני ארבע הבנים.
‫הרי איך כתוב בתורה, בהגדה?
‫ברוך המקום ברוך הוא.
‫ברוך שנתן תורה
‫לעמוי ישראל ברוך הוא.
‫כנגד ארבע הבנים דיברה
‫תורה.
‫כלומר, אצל ברוך שנתן תורה
‫לעמוי ישראל, יש ‫תשובה לארבע הבנים
‫ששואלים שאלות.
‫או שלא יודעים לשאול שאלות.
‫בסדר?
‫כנגד ארבע הבנים דיברה תורה.
‫ארבעה ולא חמישה.
‫אז מי יטפל
‫בבן החמישי הזה שהוא הלץ?
‫ברוך המקום ברוך הוא.
‫כלומר, מי שנותן מקום
‫לכל המציאות, הוא ‫יודע את מקומו של הלץ.
‫אבל בתור נותן התורה, ‫הוא נתן לנו תשובה
‫רק לארבע הבנים.
‫מובן?
‫מובן מה שאני אומר?
‫זאת אומרת שהלץ הוא מביא
‫מבחינה מסוימת חידה.
‫לץ אותיות צל.
‫הוא הצל של האור.
‫אז איפה שיש אור אנחנו רואים.
‫איפה שיש צל לא רואים.
‫בסדר?
‫על כל פנים, הלץ יש לו קושי.
‫הוא לא יכול לצאת מלצנותו
‫על ידי שום חוכמה.
‫כי מי שאצלו
‫יש איזשהו יסוד לחוכמה, ‫החוכמה יכולה לעזור לו.
‫יש אחיזה.
‫אבל אין לו חוכמה.
‫הוא נגד החוכמה, ‫אפילו באופן מחוקם.
‫כן, זה לא בגלל שהוא טיפש הלץ.
‫הוא אדם חכם מאוד יכול להיות.
‫אבל הוא יחיד שלחוכמה יש משמעות.
‫יש פה שאלה.
‫לא לכל העצים יש פרחים.
‫יש עצים שיש להם רק עלים.
‫אולי הכוונה שהצדיק הוא עץ
‫ללא פירות, אלא רק עלים.
‫הייתי מקבל את זה באהבה.
‫אלמלא המשך הפסוק.
‫כן?
‫והיה כעת סתול על ‫פגמיים, אשר פיריו ייתן ביתו
‫ועליהו לא ייבול
‫וכל אשר יעשה יצליח.
‫בעצם לא המשך הפסוק, ‫אלא התחלת הפסוק.
‫פיריו ייתן ביתו.
‫אז אם כן הצדיק, יש לו פרי.
‫מה נעשה?
‫כן, בבקשה.
‫אתה לא יודע איזה זה, אבל ‫כבר כמו בצורים של מסקרים,
‫הלך, יש, עמד וישב?
‫כן.
‫כלומר, יש גם ‫משמעות ל... כן, עמד.
‫זה הלך, עמד וישב.
‫כן?
‫אשר לא הלך, בהצלת ‫רשעים, דרך כלל, אם לא עמד,
‫מושלם יצאים לו ישב.
‫אתה מבין.
‫ויש שלושה סוגי לימודים ביהדות.
‫תנח, משנה, גמרא.
‫בשביל תנח צריך ללכת.
‫בשביל משנה צריך לעמוד.
‫בשביל גמרא צריך לשבת.
‫את הגמרא לומדים בישיבה.
‫את המשנה לומדים בעמידה.
‫תנח והליכה.
‫ומי שבמושלים יצאים לו ישב
‫זה סימן שהלץ כבר מכיר את הגמרא.
‫כלומר, אצלו הכל גלוי, הכל פתוח.
‫ואף על פי כן הוא אומר שאין משמעות.
‫מובן?
‫טוב, בואו נמשיך.
‫אז מה אומר לנו הרמחאל ביחס ללץ?
‫הוא אומר שזה קושי הרבה יותר גדול.
‫לפני כן, המפריע הראשון,
‫זה אמרנו, זה הטיפול והתרדה העולמית.
‫כלומר, אני הייתי רוצה ‫לעסוק בחוכמה, אבל אין לי זמן.
‫אז מה אומר הרמחאל?
‫שימצא זמן.
‫הלץ, לעומת זה, יש לו זמן.
‫וזה לא יעזור.
‫בגלל שהוא נגד החוכמה.
‫בואו נראה.
‫אך השני, הנה, הוא קשה ‫מאוד, והוא השחוק והלצון.
‫כי מי שטובע בם הוא כמי שטובע בים הגדול
‫שקשה מאוד להימלט ממנו.
‫כי הנה, השחוק הוא מאבד את לב האדם.
‫עד שכבר אין הטעם והדעה מושלת בו.
‫והרי הוא כשיקור או שוטה,
‫אשר אי אפשר לתת להם אורמה או להנהיגם,
‫כי אינם מקבלים הנהגה.
‫והוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום,
‫לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מזו עושה.
‫והחכמים זכרונן וברכה אמרו,
‫שחוק וקלות ראש מרגילים את האדם לאירבה.
‫כי אף על פי שחמורה היא האירבה אצל כל בן דת,
‫וליבו יערה מקרוב אליה מכוח ‫הציור, שכבר נצטער בשכלו,
‫מעמיתת גודל פשעה ורוב עונשה.
‫זה חייב קרץ, זה חייב מיטה.
‫הנה, השחוק וקלות ראש ממשיכים אותו מעט מעט,
‫ומקרבים אותו הלוך וקרב, ‫שתהיה עירה שרה מעליו מעט מעט,
‫מדרגה אחר מדרגה, עד שיגיע ‫אל העבון עצמו ויעשה הוא.
‫יש בעירבה גם משהו מעניין.
‫העירבה זה הניסיון להעניק משמעות
‫באופן מיידי לעולם.
‫יכול להיות אדם שאין אצלו משמעות לכלום,
‫אבל הוא צמא למשמעות, אז ‫הוא מחפש את הפתרון הקל.
‫הפתרון הקל זה העירבה.
‫כי יש כלל בעירבה שיצר הרע משלם במזומן,
‫במקום שיצר הטוב משלם בצ'קים.
‫דחויים.
‫וכל כך למה?
‫לפי שכמו שכל מציאות הזהירות תלוי
‫בסימת הלב על הדבר, ‫כלומר, תשומת לב,
‫כן, כל עצמו של השחוק יינו אל המסיר הלב
‫מן המחשבות הישרות והעיוניות,
‫ונמצא שלא יבואו אירורי העירה בליבו כלל.
‫ותראה כשי הלצון והשחטתו ‫הרבה, כן, עכשיו יש לנו משל
‫שמתאר לנו מה זה הלצנות.
‫כי כמו המגן המשוח בשמן, ‫אשר ישמיט ויפיל מעליו החיצים
‫ומשליחם לארץ, ולא יניח ‫אותם שיגיעו אל גוף האדם,
‫כן, הלצון בפני התוכחה והמרדות.
‫כי בלצנות אחד ובשחוק קטן
‫יפיל האדם מעליו ריבוי גדול
‫מן ההתעוררות וההתפעלות.
‫מה שהלב מתעורר ומתפעל ‫בעצמו, מדי ראותו או שומעו,
‫עניינים שאירו אל החשבון והפישפוש במעשים.
‫וכוח הלצנות יפיל הכל לארץ
‫ולא יעשה בו רושם כלל.
‫ולא מבני חולשת העניינים, ‫לוגיה שהדברים הם לא חזקים
‫מבחינה סכלית הכוונה, ‫ולא מבני חסרון הבנת הלב,
‫אלא מבני כוח הלצון ההורס ‫כל ענייני המוסר והעירה.
‫אצל סרטר, אחד מגדולי,
‫של הפילוסופיה של הלצנות במאה ה-20,
‫הוא היה מפנה את החיצים שלו
‫נגד מה שהוא קרא לו
‫l'esprit de sérieux, רוח הרצינות.
‫כלומר, האויב הגדול של סרטר זה הרצינות.
‫כי בעצם היסוד הוא הלצנות.
‫שאין משמעות לכלום.
‫מעניין, יש סיפור מעניין
‫של רבי נחמי ברסלב, ‫מעשה בחכם ותם.
‫מכירים את הסיפור במעשה?
‫במעשה בחכם ותם?
‫סיפור מפוסם.
‫כדאי לקרוא.
‫זה סיפור ארוך.
‫רק כדי לקרוא אותו זה יוקח חצישה.
‫רוצים?
‫לא, אני לא אעשה את זה.
‫אבל אני רק רוצה להזכיר שמה.
‫מדובר על שני חברים, ילדים.
‫לאחל קוראים החכם, ולשני קוראים התם.
‫מדוע לחכם קוראים החכם?
‫כי הוא החכם.
‫ולתם קוראים התם?
‫כי הוא התם.
‫כל כך התרגלו הבריאות
‫לקרוא להם החכם והתם
‫שאפילו לא יודעים להם שמות אחרים.
‫ואפילו בספר הרישום של התושבים של העיר
‫השמות שלהם זה החכם, התם.
‫והם גדלים, הוא ‫בחוכמתו, הוא בתומתו,
‫והם מאוד אוהבים אחד את השני.
‫בסוף הם מתפתחים, והתם מתחתן.
‫מתחתן, חי חיי תמימות ופשיטות.
‫והוא חי בעוניריו, אבל ‫הוא לא שם לב, כי הוא תם.
‫אז הוא אומר לאשתו, אשתי היקרה,
‫תני לי את המעיל המפואר שלי.
‫ואז היא מביאה לו את האור של הכבש
‫שתמיד הוא היה רגיל ללבוש.
‫והוא אומר, איזה יופי, ‫איזה בגדים נעים יש לי.
‫ובליל שבת הוא מבקש ‫ממנה, אולי נאכל משהו.
‫כן, אז היא מביאה לו
‫איזשהו מרק פשוט.
‫הוא רואה איזה יופי של מרק.
‫ואחרי שאתה מביא עכשיו
‫את המנה העיקרית, ‫מביא את אותו מרק.
‫פשוט איזה טעים.
‫אחר כך אפשר גם את המנה השנייה,
‫אותו מרק, ומנה אחרונה וכו'.
‫והוא כל כך שמח, והוא ‫רוקד עם אשתו, כל כך שמח,
‫שכל כך טוב לו וכו'.
‫בינתיים החכם הולך וגדל בחוכמה.
‫ואז הוא מחפש לו מקומות ללמוד.
‫כי זה ככה דרכם של חכמים.
‫ואז הוא מגיע למקום
‫שבו הרבה חכמים מגיעים.
‫הוא מגיע ליריד בלייפציג, ‫ומשם הוא גם אחרי הכול
‫יגדל בחוכמה, והוא הולך ‫ללמוד חוכמת הרפואה
‫במדינת איטליה, כי שם יש מקומות
‫ששם אפשר ללמוד הרבה חוכמה.
‫והוא מתחבר אל חכם ‫כמותו, ויום אחד...
‫אבל הוא מגיע גם לעיר.
‫יום אחד המלך
‫קורא בספר התושבים.
‫זה בכלל לא מה שידליק ‫את ה... זה מה שמדליק. יפה.
‫יש סיכוי שזה מיזה משהו.
‫טוב. יום אחד המלך
‫קורא בספר התושבים של העיר
‫את רשימת התושבים.
‫המלך מתעניין.
‫פתאום הוא מגיע ברשימה
‫החכם ואתם.
‫הוא פתע מאוד המלך.
‫מה זה שיש אדם שקורא לו חכם ואתם?
‫הוא מחליק להזמין אותם
‫אליו כדי לראות מי זה.
‫אבל כיוון שהמלך הוא מלך גדול
‫והוא מבין באנשים, הוא ‫אומר, צריך לא להבהיל אותם.
‫לחכם אני אשלח חכם, ‫ולאתם אני אשלח אתם.
‫ואז מגיע החכם אל החכם
‫ואומר לו, המלך רוצה לראות אותך.
‫הוא אומר, מה באמת?
‫כן, המלך פשלח אותי לקרוא לך.
‫אה, אחי, זה יכול להיות
‫שהמלך התעניין באדם פשוט כמוני?
‫בטח עבדו עליך.
‫אמר לו, כן, אבל אני דיברתי עם המלך.
‫זה לא יכול להיות.
‫סיפרו לך שזה המלך.
‫אבל אתה בטוח במי זה המלך?
‫זה רק ההופעה של המלך.
‫זה לא העצמות של המלך.
‫זה מלך מצד... זה, ‫איך אומר זה בעברית?
‫זה הפנומנס, זה לא נאומן.
‫בקיצור, נראה לך שזה המלך.
‫ובאמת נראה לי
‫שכל העולם טועים
‫ואין מלך בעולם כלל.
‫ואז פרצו בצחוק גדול
‫ואמרו, איך אנחנו סוף סוף הגענו
‫אל הידיעה שכל העולם טועה
‫ואין מלך בעולם כלל?
‫בואו לא נלך בכלל לבית ‫המלך, נסתובב בעולם.
‫ואז הם מסתובבים בעולם
‫וצוחקים על כל העולם כולו
‫ורוכשים עוד חוכמה ועוד חוכמה
‫ובינתיים, באיזשהו שלב
‫הם מסתבכים מאוד.
‫מגיע הטעם אל הטעם.
‫אומר לו, המלך קורא לך.
‫אומר לו, באמת?
‫באמת.
‫באמת.
‫אומר, בלי שום לצנות?
‫אומר לו, בלי שום לצנות.
‫ואז הוא מתחיל לרקוד, ‫אשתי, המלך קורא לי.
‫ואז הוא הולך עם הטעם אל בית המלך.
‫המלך מתרשם שזה אדם ישר.
‫אדם טעם אומנם, אבל ישר.
‫אומר, כיוון שהוא אדם ‫ישר, מדוע לא למנות אותו
‫על איזשהו תפקיד קטן שייטים
‫לתמימות שלו?
‫נותנו איזשהו תפקיד.
‫והטעם הזה יוצא ידי חובתו
‫ביה שהוא אדם ישר.
‫ואז המלך אומר לו, ‫נותנו תפקיד קצת יותר.
‫וכיוון שהוא מתחכך
‫עם בית המלכות, שבבית ‫המלך יש הרבה חוכמה.
‫אז הטעם הזה
‫לאט לאט רוכש חוכמה, ‫עד שהוא מתחיל להיות חכם.
‫ואז הוא עולה בסולם, גם ‫של המלכות וגם של החוכמה,
‫עד שבסוף נעשה משנה למלך.
‫והוא נהיה חכם גדול.
‫בינתיים, יש איזה בלגן שלם
‫עם החכם, לא ניכנס לכל ‫הפרטים, כל הצרות שקורות לחכם,
‫עד שבסוף הוא מגיע למצב
‫שמי שמציל אותו
‫זה רק הטעם.
‫החבר הטעם שלו, לשעבר, הוא ‫מוצא אותו, ואז תוך כדי שיחה,
‫אז הוא אומר, אתה יודע, ‫אני, במימותי, נהייתי בסוף
‫משנה למלך.
‫אומר לו החכם, גם עליך עבדו.
‫אתה חושב שיש מלך בעולם?
‫אין מלך בעולם כלל.
‫ואז הטעם כועס מאוד
‫שהוא רואה שהחכם
‫כופר במלך.
‫וכמעט זורק אותו
‫לכל הרוחות וכו', אבל ‫בסוף, מרוב הסתבכויות,
‫בסוף החכם נזקק אל הטעם
‫והטעם מציל אותו
‫מצרתו.
‫וכל זה היה
‫בזכות זה
‫שהטעם והחכם
‫היו אוהבים זה לזה
‫בילדותם.
‫עד כאן הסיפור.
‫סיפור יפה, לא?
‫חמוד.
‫עכשיו, שימו לב, ‫מה מבנים בין החכם
‫לבין הטעם?
‫עלי צנות.
‫כשהרימה אמר הטעם, בלי שום לצנות.
‫אם זה בלי שום לצנות, אני בא.
‫בסדר?
‫זה היה הכוונה.
‫טוב.
‫בואו, אגב, יש גם בה אגדה
‫חכם וטעם, לא?
‫כמה שאני זוכר, נכון?
‫בין ארבע הבנים.
‫יש אחד חכם, אחד טעם.
‫אז אתם מבינים, לפי רבי ‫נחמן, מי מהארבע הבנים
‫הוא היותר נכון?
‫הוא היותר אמיתי?
‫הטעם, לפי זה.
‫בואו נמשיך.
‫טוב.
‫ותראה כש... איפה הייתי?
‫והנה הנביא ישעיה.
‫היה צובח על זה
‫כחרוכיה.
‫כי היה רואה
‫שזה היה מה
‫שלא היה מניח מקום
‫לתוך איכותיו
‫שיעשו רושם.
‫והיה מאבד תקוותם
‫של אחותים.
‫והוא מה שאמר, ישעיה הוא ‫כפכת, פסוק כפבט, ועתה,
‫אל תתלוצצו, פן יעזקו מוסרכם.
‫וכבר גזרו, אומר, ‫חכמים זכרונם נברכה,
‫שהלץ מביא היסורין עליו.
‫זה מאוד הגיוני, הסיפור הזה.
‫זה בגלל גם הסיפור
‫של רבי נחמן, ששמעו, ‫הוא מרחיב יותר.
‫אבל הלץ נמצא בעולם
‫מחוסר משמעות, ולכן אין לו אפשרות
‫על פי החוכמה
‫לצאת ממצבו.
‫אבל הוא נתקל בעולם
‫ביסורין.
‫מאיפה באים היסורין האלה?
‫מהלצנות שלו.
‫כי הרי, מה זה הלץ?
‫הוא אומר, אין משמעות לכלום.
‫אז הכל ייסורין.
‫אין דבר בעולם
‫שהוא לא ייסורין בשביל הלץ.
‫כי אין דבר בעולם
‫שנותן משמעות.
‫יש בספר מתן תורה
‫מאת הרב אשלג, ‫בעל הסולם, על הזוהר.
‫יש איזה מאמר מעניין
‫שבו הוא מדבר על כך
‫שיש שני דרכים בעולם
‫להגיע אל האלוהות.
‫האחד, הוא קורא לזה
‫דרך התורה.
‫והדרך השני, הוא ‫קורא לזה דרך היסורין.
‫זה מפתיע, לא?
‫או תורה או ייסורין.
‫זה מה שיש בעולם.
‫חשבתי שיש גם דרך החוכמה, ‫ודרך המוסר, ודרך האומנות.
‫יש הרבה דרכים להגיע אל השם.
‫אלא שכולם באמת
‫הם ייסורין.
‫כל הדרכים.
‫בגלל שאין גילוי של פנים אל פנים.
‫אתה לא נפגש עם אף אחד.
‫אתה נפגש בסופו של דבר
‫רק עם עצמך.
‫אז זה היסורין.
‫זה ייסורין מתוקים, ‫אבל זה ייסורין בכל זאת.
‫בסדר?
‫אז זה מה שאומר כאן.
‫שהלץ מביא היסורין עליו, ‫והוא מה שהכתוב עצמו
‫מבייר בפירוש
‫נכונו ללצים שפטים.
‫איפה זה כתוב?
‫במשלה.
‫איזה פרק?
‫יותר.
‫איזה פסוק?
‫כפתט.
‫אצלי כתוב.
‫כן, כפתט.
‫כי זהו הדבר
‫שהדין נותן אותו.
‫דין, הכוונה, השכל.
‫כי מי שמתפעל
‫מן ההתבוננות ומן הלימודים
‫אינו צריך שיתייסר ‫בגופו, כי כבר ישו מחטוטיו
‫בלי זה
‫מכוח אירועי תשובה
‫שיבלדו בלבבו
‫על ידי מה שיקרה
‫או שישמע מן המוסרים והתוכחות.
‫החלצים שאינם מתפעלים
‫מן התוכחות
‫מבני כוח לצנותם, אין להם תיקון,
‫אין להם שפעתים שאלה לא ‫יהיו, לא יהיה כוח בלי צנותם
‫לדחותם מעליהם
‫כאשר ידחו המוסרים.
‫זאת אומרת שהייסורים זה תיקון.
‫זה טוב, התייסורים.
‫זה נכון.
‫אז הלץ, הלץ אחד, ‫יש לו תרבות פנאי
‫או שיש לו שהוא ציני?
‫על פי זה, הלץ זה הציני.
‫זה לא קשור לתרבות פנאי.
‫כלומר, יש חכם
‫שיש לו הרבה פנאי
‫ולץ שאין לו פנאי.
‫זה לא קשור לעניין.
‫זה קשור, זה העמדה הנפשית.
‫אז אני רוצה לפי זה
‫שיש לנו גם הגדרה
‫של ייסורים לפי זה.
‫הייסורים זה מה שהיה אפשר למנוע
‫אם היו תופסים את העניין בזמן.
‫כלומר, הייסורים הם לא הכרחיים.
‫יש בה גמרה ששאלו את רבי יוחנן
‫כשהיו לו ייסורים.
‫כן, הוא היה חולה מאוד.
‫באו אליו החכמים, אמרו ‫לו חביבים עליך ייסורים.
‫מה הייתה ההנחת היסוד
‫של החכמים שאמרו לו את זה?
‫אמרו, אתה מנסת מרוצה
‫מזה שיש לך ייסורים
‫כי הייסורים זה תיקון, כי ‫הייסורים זה שכר וכדומה.
‫אמר להם, לא הן ולא שכרם.
‫אפשר ללמוד מזה הרבה דברים
‫מדברי רבי יוחנן.
‫רבי יוחנן אמר, לא הן, קודם כל.
‫כלומר, מכאן שאין ‫אהבה, אין אידאליזציה
‫של היסורים ביהדות.
‫זה לא קיים.
‫לא הן.
‫ב', אתה לומד מזה
‫שאם כבר באו ייסורים, יש להם שכר.
‫ולכן, אם כבר באו ייסורים, ‫אז תנצל את זה למשהו.
‫שיצא מלך מאיזה משהו.
‫ג', אתה לומד שאת אותו שכר
‫יכולת לקבל גם בלי היסורים.
‫והנה, כפי חומר אחת
‫ותולדותיו, החמיר השופט האמיתי
‫בעונשו.
‫והוא מה שלמדונו זכרונם נברכה
‫קשה על עצנות שתחילתו
‫ייסורין וסופו כליה.
‫שנאמר, פן יחזקו מוסריכם, ‫כי חלה ונחרצה שמרתי וכו'.
‫בסדר?
‫אז אם כן, יש לנו המונע השני, ‫המפסיד השני של הזהירות,
‫הלואו הלצנות.
‫אז כאן ברור.
‫טוב.
‫והמפסיד השלישי
‫הוא החברה.
‫דהיינו, חברת הטיפשים והחוטאים.
‫והוא מה שהכתוב אומר
‫ורועה חסילים ירועה.
‫יש לזה בעברית של ימינו, ‫כי ימינו קוראים לזה החברה.
‫החברה.
‫זה המונע השלישי.
‫המונע השלישי של הזהירות
‫זה החברה של הטיפשים והחוטאים.
‫זו באמת שאלה.
‫מה יש יותר בעולם, חכמים או טיפשים?
‫מה, לא יודעים?
‫יש יותר טיפשים מחכמים.
‫יוצא לפי זה שהחכמים הם נורא מסכנים.
‫הם בעולם שבו רוב העולם טיפשים
‫והם חכמים.
‫מרגישים נורא.
‫עכשיו, הרמב״ם בהקדמת המשנה
‫דן על זה, בשביל מי העולם נברא.
‫הוא מגיע למסקנה שהעולם נברא בשביל אדם אחד.
‫מספיק אדם אחד שיהיה חכם וטוב
‫בלי להיכנס לכל הפרטים,
‫כדור הרמב״ם מגיע למסקנה הזאת, אבל הוא אומר
‫העולם מספיק שיברא בשביל אדם אחד
‫שיהיה חכם וטוב.
‫בשביל זה היה כדאי לברור את הכל.
‫אבל אומר הרמב״ם
‫אותו אדם לבד לא יכול להתקיים
‫אלמלא הטיפשים, אומר, אלמלא המשתגעים,
‫אומר הרמב״ם, לפי התרגום שלי בן טיבון,
‫אלמלא המשתגעים לא היה העולם קיים.
‫למה?
‫אז מה זה המשתגעים?
‫אומר הרמב״ם, למשל אדם ‫שבונה וילה, זה משתגע.
‫הוא בן תשעים ‫וארבע, והוא גם חולה,
‫הרופאים לא נתנו לו עוד הרבה זמן,
‫והוא בונה ארמון שיחזיק מעמד 200 שנה.
‫אומר הרמב״ם, משוגע.
‫די היה לו שיבנה לו בקטה קטנה
‫שתגן עליו מפני החום ומפני הקור והגשם,
‫ויבלט שירית ימיו בחוכמה ובמעשים טובים.
‫אבל במקום זה הוא בונה את הארמון הזה.
‫הוא עוד לא הספיק לשבת בארמון הזה, הוא מת,
‫והארמון נשאר שומם במשך 200 שנה,
‫ואחרי 200 שנה גם הוא ‫מתמוטט, אבל נשאר קיר אחד,
‫והקיר הזה עושה צל.
‫מגיע צדיק אחד, חכם וטוב,
‫בשבילו היה כדאי לברוא את העולם,
‫והוא ביום חם מאוד נוטה למות.
‫מה שמציל אותו זה הקיר הזה עם הצל שלו,
‫שבזכותו הוא ניצל ממוות.
‫הרי לך שבלי המשתגעים לא היה העולם מתקיים.
‫עד כאן דברי הרמב״ם.
‫זה עדיין עושה את המשתגע ‫לחסר משמעות מצד עצמו,
‫אלא מצד הקיר שהוא בנה.
‫אחר כך הוא אומר, אבל אחר ‫כך הרמב״ם אומר עוד משהו,
‫הוא אומר משהו מעניין, הוא מאוד מעניין,
‫ומציאות שאר בני העולם לא תהיה לבטלה,
‫אלא כדי להציל את אותם ‫היחידים משממון בדידותם.
‫זאת קוראים לזה קטע אוטוביוגרפי של הרמב״ם.
‫שהרמב״ם הרגיש ממש בודד בעולם.
‫הוא שאל את עצמו למה יש ‫כל הטיפשים האלה מסביב,
‫ואז הוא הגיע להם להסכם שזה כדי שלא ישתעמם.
‫כי זה נורא להיות לבד.
‫אז הוא אומר, מה?
‫זה משעשע.
‫עוד טיפש ועוד טיפש, עוד ‫טיפש, אז העולם מעניין.
‫לפעמים יש אנשים מאוד מאוד חכמים,
‫כשאתה רואה אדם גדול ענק ‫בתורה, ואתה נקלע איתו באוטובוס.
‫על מה נדבר?
‫הוא רוצה לדברי תורה, ‫אתה נמצא לעוד דברי תורה.
‫אבל הוא נמאס עוד מדברי תורה, ‫הוא רוצה לדעת איפה יש פלאפל טעים.
‫דבר איתו על זה.
‫להציל אותם משממון בדידותם.
‫אבל זה אצל מי שיש תודה שהמרכז הוא החוכמה,
‫ואז הטיפשים מצטרפים.
‫אבל מה נעשה כשהעולם הפוך?
‫כשהטיפשים הם מרכז העולם,
‫ואז החכמים מתבקשים להצטרף עליהם.
‫מה, אתה לא מספיק חברתי, אתה לא איתנו.
‫מה?
‫בוא, מחר יש מסיבה.
‫מה קורה במסיבה?
‫אה, ייקף, יוצחוקים, הלאה.
‫כן?
‫טוב, אז הוא מרגיש צריך להיות ‫חברתי, איך שהוא קצת מצטרף.
‫כן, אז זה מה שאומר קרן הרמחל, ‫והמפסיד השלישי הוא החברה,
‫דהילו חברת הטיפשים והחודאים,
‫והוא מה שכתוב, אומר, ורואי חסילים ירוע.
‫כי הנה אנחנו רואים פעמים רבות,
‫אפילו אחר שנתעמת אצל האדם ‫חובת העבודה והזהירות בה,
‫יתרפה ממנה או יעבור על איזה דברים ממנה,
‫כדי שלא ילעגו עליו חבריו, ‫או כדי להתערב עמהם.
‫אז אם המגד מחליט שחייבים ‫להיות בטקס שבו מופיעה הזמרת,
‫ויש כמה בחורי ישיבה שהחליטו שהם ‫לא רוצים להיות במקום שבו הזמרת,
‫ושארה, אז המגד שופט אותם ומכניס אותם לכלא.
‫טוב, עוד איך שהוא אפשר להבין את המגד?
‫מה שאפשר להבין זה מדוע כל ‫הדתיים תוקפים את אותם בחורים צדיקים
‫שאמרו שהם לא רוצים להשצרף לאותה ליצנות.
‫אבל נגעכם למה תוקפים?
‫בגלל שזה לא פוליטיקה קורקטה להגן עליהם,
‫כי זה מדובר בטקס לזכרו של יצחק רבין.
‫אז זה הבעיה.
‫אז זה מה שאומר כאן,
‫שלפעמים אדם מתרפה מעבודתו ‫כדי להתערער עם אחרים.
‫והוא מה ששלמה מזהיר ‫ואומר, האם שונים אל תתערב,
‫כי אם יאמר לך אדם לעולם תדעתו ‫של אדם מעורבת עם הבריאות,
‫אף עדיין אורלו באמת דברים ‫אמורים בבני אדם שעושים מעשה אדם,
‫אך לא בבני אדם שעושים מעשה בהמה.
‫ושלמה מזהיר עוד, ‫לך מנגד לאיש כסיל.
‫ודוד המלך אמר,
‫אשר לא הלך בהצעת רשעים ‫ודרך הטעים לא עמד ומשב לצים
‫לא ישב, ובר פרשו זכרון ‫המברכה, אם הלך סופו לעמוד,
‫ואם עמד סופו לישב, ואומר,
‫לא ישבתי אם מתשב, ואם נעלמים לא אבו,
‫סניתי כעל מראים, ואם רשעים לא ישב.
‫אין לו לאדם מילה להתער ולנקוט בעצמו,
‫ולמנוע רגליו מדרכי היאמון ‫השקועים בעבלי הזמן,
‫וישיב רגליו אל חצרות השם ואל משפנותיו.
‫הוא שדוד עצמו מסיים ואומר,
‫ריחץ בניקיון כפיי, ועשו ‫בבית מזווכחה, השם.
‫על מי מדבר כאן הרמחל?
‫על מי שהחברה משפיעה עליו.
‫על מי הוא לא מדבר?
‫על מי שהוא משפיע על החברה.
‫בסדר.
‫הרי טוענים נגד לוט, נכון?
‫שלוט עזב את קרבתו של ‫אברהם כדי לחיות בין רשעים.
‫אז הוא לא בסדר.
‫שאלה, ואברהם איפה הוא היה?
‫גם הוא היה בין רשעים.
‫מה?
‫אבל אברהם הוא אחד כזה שקשור בין הרשעים.
‫הוא קובע את סדר היום, ולוט ‫הוא אדם שתמזע בין הרשעים.
‫הם קובעים את סדר יומו.
‫זה כל ההבדל.
‫רוב האנשים כן מושפעים מן החברה?
‫רוב האנשים מושפעים מן החברה,
‫אלא אם כן, הם הופכים להיות משפיעים בחברה.
‫השאלה היא למה המחנכים צריכים לחנך אותם.
‫האם צריך לחנך אנשים להיות חלשי אופי,
‫ואז להסתתר מאחורי חומות הגנה,
‫או שצריך לחנך את האנשים להיות בעלי אופי,
‫ואז הם בעצמם חומת ההגנה.
‫זאת השאלה.
‫יש הדרכה של הרמב״ם, בלכות דעות,
‫שמישהו חלש אופי והוא מושפע ‫מאחרים, אז שיתקרב לחכמים.
‫ואז החכמים יחנכו ‫אותו ויגידו לו, לך תפעל.
‫אבל הוא אומר, ללכת לחכמים, ‫והחכמים מהזמן, לאן הם ילכו?
‫הם משפיעים. יפה.
‫אז לכן צריכים לדקור את הרמב״ם ולשלם אותו.
‫טוב, ואם יערה לו שימצא ‫בחברת מישהי על עיגליו,
‫לא יעשית לו אלא להגע, הוא ‫עד רבה ילעגע על המליגה ויבזם,
‫ולחשוב בדעתו, כאילו ‫היה לו להרוויח ממון הרבה,
‫היה, מניח, מה שהיה צריך ‫לזה מפני חבריו, שלא ילעגו.
‫למשל, אדם יודע שבתוך ‫הביוב יש שם ארגז מלא בזהב.
‫ושאם הוא לא יקפוץ עכשיו ‫לביוב, אז הוא לא ישיג את זה.
‫ולא עוד אילה שהוא מתפשט מבגדיו,
‫כדי שיהיה נוח לו יותר לשחוט.
‫כולם צוחקים עליו, מה זה המטורף הזה,
‫שבאמצע היום מתפשט ונכנס לביוב?
‫מה, וכי אכפת לו מהם?
‫הרי הוא רוצה עכשיו את הדב.
‫בסדר.
‫וחוץ מזה שבאמת זה מנצח גדולה,
‫כי על ידי שייכנס לביוב, אז הוא יהיה חלה,
‫ואז יהיה לו מה להוריש לילדים שלו.
‫טוב.
‫כל שכן שלא ירצה להבד נשמתו מפני הלאג.
‫ועל דרך זה, יזירו זכרונו את ברכה,
‫ועד כאן אמר, וכאן אשר,
‫עד כצבי וגיבור כארי ‫לעשות רצון נפיחה שבשמיים,
‫ודוד אמר, ועדברה בעדותיך, ‫נגד מלאכים ולא לבוש,
‫שאף על פי שרוב המלאכים עסקם ‫ודיבורם בדברי גדולות וענאות,
‫ודוד שהיה גם כן מלך,
‫לכאורה תהיה לו לחרפיים ביותו בחברתם,
‫יהיו מדבר בדברי מוסר ותורה,
‫תחת ספרו מן הגדולות ‫ומתענוגות בני אדם כמוהם.
‫הנה לא היה חש לזה כלל, ‫ולא היה ליבו נפטה בה,
‫אבל עם האלה, אחרי שכבר השיג האמת,
‫אלא מפרש ואומר, ועדברה ‫בעדותיך, נגד מלאכים ולא לבוש.
‫ושעיה, כמו כן אמר,
‫על כן שמתי פנאי כחלמיש ‫והעדה כי לא לבוש, אם כן מה?
‫אתה אומר ש... שיהיה לי גם מחזרה,
‫זאת אומרת, אפשר להשתמש ‫בציניות ככבי נגד הציניות?
‫כן, אפשר גם.
‫אפשר להשתמש בציניות נגד ציניות.
‫כן.
‫היכך שזה עובד.
‫שאני רוצה לפי זה שיש לנו ‫כן שלושה מפסידים לזהירות,
‫הלוהם הטיפול והתרדה ‫העולמית, הליצנות והחברה,
‫ואם כן, האדם צריך לפנות לו זמן,
‫כנגד הטיפול והתרדה העולמית,
‫כנגד הליצנות לשים אל ליבו את אחריתו,
‫וכנגד החברה להיות הוא הפעיל ולא הנפעל.
‫פרק ו' בביאור מידת הזיריזות.
‫בזה נעסוק בעזרת השם בפעם הבאה.
‫תודה.

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230726212″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

מספר פרק בסדרה : 16

<< לחץ לפרק הקודם

מפסידי הזהירות

לחץ לפרק הבא >>

כיצד יתכן לדרוש מאדם לרכוש בנפשו שתי מידות הופכיות - זריזות וזהירות

סוף פרק חמישי

מדור: בית המדרש

אורך השיעור: 50 דקות

סדרה:מסילת ישרים - התשע | הרב אורי שרקי

מילות מפתח:חברה רעה, ציניות, שחוק, שעות הפנאי

לחץ כאן להורדת קובץ שמע MP3

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח

כיצד נוח לך להמשיך?

An error occured.

No data was found

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230726212″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

ממפסידי הזהירות – השחוק והלצון – הציניות והחברה הרעה

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט:
02-6475073

תרומות

מדיניות האתר

מכון מאיר בדוא"ל:

טלפנו אלינו:

מכון מאיר בדוא"ל: