תפילה בלב טהור – שיעור שישי בסדרה זו

רגש בתפילה מה המקום של הרגש בתפילה? יש אנשים שמתרגשים תמיד, התפילה מזעזעת אותם ,יש שלפעמים מתרגשים ולפעמים לא מתרגשים ויש גם כאלה שלא מתרגשים. “רחמנא לבא בעי” “שפכי כמים ליבך” האם יש ערך לתפילה(עם כל הכללים כמובן) שלא מרגישים בה כלום? התרגשות בתפילה יכולה להיות מדד לתפילה טובה? זאת המטרה של התפילה? להביע את מה שיש לך גם ברובד הרגשי? נתחיל בסיפור חסידי: פעם אחת היה איש פשוט מאוד, רחוק מאוד מיהדות,ף יהודי שגר בכפר של הגויים, לא הכיר את התפילות ואת ההלכות, מנותק לגמרי ממסורת ישראל. כל שנה בימים נוראים הייתה עוברת עגלה עם חסידים שנסעו לחצר של הרבי. כל פעם הוא ואשתו ראו אותם עוברים ושרים ושמחים, אמרה לו אשתו: שנים שהם נוסעים, פעם אחת סע גם אתה תראה מה הם עושים שם שהם כל כך שמחים. הגיעו לחצרו של הרבי, מתכוננים ללכת לבית הכנסת לר”ה שחל בשבת, בעל הבית סידר את הדברים על הפלטה של שבת לפני היציאה, שאל אותו האורח למה אתה שם כבר עככשיו את האוכל? ובעל הבית הסביר לו שאסור לבשל בשבת ולכן שמים צ’ולנט ואוכל לפני ומשתמשים בפלטה וכו’. הגיעו לבית הכנסת והתחילו להתפלל פתאום כולם בוכים, חושב לעצמו