כוחה של תשובה: הרב לונדין בסרטון אנימציה מעורר על עניין התשובה

אנימציה : יוסי שחר
תשובה
למושג “חזרה בתשובה” יש היום הקשר מעט מאיים. המחשבה המיידית היא על ניתוק ממעגלי החיים הקודמים ומַעבר לאורח חיים של “דוסים”. זוהי כמובן הבנה גולמית מאוד של המושג תשובה. בעומק העניין, “תשובה” היא תהליך נפשי שכל אדם עובר אותו בכל רגע.
על פי רוב, המושגים “תשובה” או “חזרה בתשובה” מתקשרים כיום למעבר מאורח חיים חילוני לאורח חיים דתי. מעמיקים יותר מותחים את מושג התשובה לתיקון כישלון של האדם בכל תחום, לאו דווקא דתי. החוטא שסטה מאורח החיים התקין, מתחרט על כך, ופותח בתהליך המשיב אותו אל המסלול הנכון. תהליך המורכב מכמה שלבים – חרטה על העבר, עזיבת החטא, וידוי וקבלה לעתיד. הבנות אלו, למרות נכונותן, מדברות על התשובה כמציאות מקרית המתבקשת רק כאשר אירעה תקלה הזוקקת תיקון. המדרש (תנא דבי אליהו רבה, לא), מציע לנו תשובה מסוג אחר. על פי המדרש, “תשובה קדמה לעולם”. כלומר, התשובה איננה רק תיקון כישלונותיו האישיים של האדם הקורים מדי פעם, אלא הכוח המניע את המציאות כולה.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק בספרו אורות התשובה מסביר כי אין מדובר כאן על התשובה במשמעותה המצומצמת, כתיקון כישלונות אישיים של אדם פרטי – אלא על תשובה המשמשת כאידיאל העליון של החיים. ביסוד המציאות עומדת ה”תשובה”, כלומר השאיפה להתקדמות. העולם הברוא, המצומצם לעומת העולם האלוהי, בעצם בריאתו כבר מצוי בסוג מסוים של “חטא” הזוקק “תשובה”. המציאות האלוהית היא אינסופית ואילו אנו כברואים מצויים בעולם מוגבל, ואנו מעוניינים “לשוב” אל המקור, אל האינסוף שממנו באנו. התשובה אינה רק מעבר מכישלון להצלחה, אלא מעבר מצמצום למרחב, מעמידה במקום להתקדמות. התביעה להבין טוב יותר, להיות מוסרי יותר, ללמוד יותר, להשתכלל מכל הבחינות כולן – בטכנולוגיה, במדע, ברפואה, בחקלאות, בלאומיות, באהבה, בתורה, במצוות ובכל כוחות החיים – אלה הן תנודות של תשובה. יתרה מזאת, לא רק האדם זקוק לתשובה, אלא המציאות כולה: הדומם, הצומח והחי. ישנו תהליך אבולוציוני השורה בקוסמוס כולו, יצר חיים הדוחף את המציאות כולה להתקדם הן בממד הביולוגי ועל אחת כמה וכמה בממד הרוחני, כדברי חכמים: “אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל” (בראשית רבה י, ו). המציאות העולמית הולכת ומתעלה, הולכת ו”שבה בתשובה”, חוזרת אל מקורה האלוהי.
על פי כיוון חשיבה זה, מובן כי האדם קרוי אל התשובה לא רק לאחר כישלון, אלא בכל רגע מחייו. כל השתפרות מסוג כלשהו, תיקון זווית מסוימת בחיים – נכללים בגדר ה”תשובה”. האדם השלם הוא אשר “כל ימיו בתשובה” (שבת קנג, א). כלומר, האדם העוסק בשיפור מתמיד של אישיותו והעולם הסובב אותו. [יש המסבירים בדרך זו את דבריו של רבי אבהו במסכת ברכות (לד, ע”ב) כי ב”מקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים”. כלומר, מי שנמצא בעיצומו של תהליך שיפור, יש בו צד הגדול מצדיק “גמור” – אדם שהגיע למעלה עליונה אולם “גמר” וחתם את התקדמותו בשלב זה או אחר.]
תהליך התשובה הוא למעשה תהליך ההתקדמות של כל המציאות, הן המציאות הטבעית הן המציאות האישית. העולם כולו הוא חלק מן המציאות האלוהית ההולכת ומתקדמת, כאשר עצם העמידה במקום – היא החטא. הרב קוק מגדיר זאת כך: “העקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת, ולהתמך בה בחבלי החטאת שנעשו למנהג, בין במעשים, בין בדעות, היא מחלה הבאה מתוך שיקוע בעבדות קשה, שאינה מניחה את אור החרות של התשובה להאיר בעוצם חילה. כי התשובה היא שואפת לחופש מקורי אמיתי שהוא החופש האלוהי שאין עמו שום עבדות” (אורות התשובה, ה, ה). במילים אחרות, להיות עקשן, לקפוא במקום, לא לאפשר למציאות להתקדם – זהו ההפך מהתשובה.
לעומת זאת, לא לעצור, להתקדם כל העת, לא להיכנע, להיות חופשי מכל מוסכמה או מגבלה – זוהי התשובה האמתית.