שלום לכולם.
אנחנו נמצאים בשיעור מספר 15.
שיעור ה-15 בסדרה הזו, יסודות האמונה.
פעם שעברה, מי שזוכר, מי שזוכרת,
אנחנו דיברנו על החשיבות
הגדולה של לימודי אמונה.
שהרב קוק, כחלק מהמהלך
שלו על הסבר מושג האלוהות,
ומסביר גם את ההשלכות שיש
לתפיסות לא מזוכחות במושגי האמונה,
כאשר העולם האמוני הוא נשאר שטחי,
דיברנו על ההשלכות שיש
לזה בין ביחס לעולם הדתי,
בין להופעה של הכפירה, ועוד גם נראה בהמשך.
הרב קוק אמר שהדבר, למרות
שקשה מאוד להצביע על דבר אחד,
כמו כל תופעה תרבותית, זה תופעה
שמורכבת מהרבה סיבות קטנות,
שבסופו של דבר מתנגזות
לתופעות שאנחנו רואים מול עינינו,
אבל אם בכל זאת רוצים
להצביע לזה נקודה שהיא השורש
לכל הבניין האמוני הראוע שקיים אצל בני אדם,
ובמילא גם שורש התיקון שהעולם ילך ויתקדם,
אומר הרב זה הנושא של לימודי אמונה.
דיברנו על זה בהרחבה פעם שעברה,
שכאשר לא לומדים אמונה בכל המובנים,
אז האמונה נותרת שטחית,
וכל המושגים ביחס לאלוהות,
ובכלל ביחס למושגים ביהדות, וגם ביחס לחיים,
הם נשארים מאוד מאוד רדודים,
והדבר הזה יוצר את התוצאות שדיברנו עליהן,
והמסקנה אומרה שצריך ללמוד אמונה,
זאת אומרת צריך להכניס את הלימוד האמוני
באופן מאוד מאוד משמעותי לתוך בית המדרש,
וגם לתוך המרחבים של הציבור של עומד תורה,
ועל ידי כך העולם ילך וישתפר.
השיעור הזה אנחנו באמת נעשה הפסקה,
קלה מהמאמר שאנחנו מתעסקים איתו,
מהי הסורמרכים, ונכניס את השיעור
להדרכות מעשיות ללימוד אמונה,
ואני רוצה לנסות גם את ההזדמנות
להדרכות בכלל ללימוד תורה.
זאת אומרת מה שנעשה עכשיו בשעה הזאת,
אנחנו נעשה סקירה מהירה מאוד
של המקצועות השונים שקיימים בלימוד התורה,
ואני אנסה לתת איזושהי תוכנית
איך מקיפים את התורה כולה במהלך החיים.
גם בזמנים שחלק מהקהל נמצא פה עכשיו,
שזה בחורה ישיבה, בנות מדרשת,
זאת אומרת אנשים שרוב
זמנם מוקדש ללימוד תורה,
וזה כמובן רוב בני אדם,
זה רק שלב מסוים בחיים,
שנה, שנתיים, שלוש, חמש, לא יותר מזה,
וגם בעיקר לתת פה איזושהי הדרכה
גם לאנשים, בין גברים, בין
נשים, שממשיכים אחרי זה בחיים,
בלימודים אקדמיים ובעבודה ובמשפחה,
למצוא גם את הזמן וגם את התוכנית כמה שאפשר,
כדי שהלימוד תורה יהיה מתמקיף
ויחיל את כל החלקים שבתורה.
אני מאוד מאמין בדבר הזה,
שאפשר להקיף את כל התורה כולה.
כמה שהתורה נראית כמשהו שהוא ים שאין לו סוף,
ואנשים מתייאשים אליך תחילה,
ולכן הרבה פעמים אנשים מתייחסים למות תורה
כאיזה משהו שמזדמן בשעות הפנאי,
ושיהיה זמן, אז פותחים איזה ספר,
שומעים איזה שיעור, אבל לא באמת מתייחסים
ברצינות לתוכנית, לא
בונים לעצמם תוכנית שיטתית
להקפת התורה.
והדבר הזה, לדעתי, הוא לא נכון.
אפשר לעשות את זה בתוכנית מסודרת,
שמתחילים אותה פחות או יותר בגילאים
שאדם בדרך כלל נפתח ללימוד תורה רציני,
שזה בגילי ה-18 ופלוס,
בונים תוכנית, שוב, אנחנו לא ממהרים.
בן אדם היום ממוצע, חי
עד גיל 82, 84, זה הרבה זמן.
גברים 82, נשים 84,
יש לכם פור שיש שנתיים.
טוב, יש לזה גם סיבות.
לענייננו, אפשר עד שאדם נפטר מהעולם הזה,
להגיע למצב שלפחות את הדברים היסודיים
של התורה הוא יקיף.
אז זה מה שאנחנו הולכים לעשות עכשיו,
פשוט סקירה מסודרת של הספרים והתכנים
שמרכיבים את לימוד התורה,
ואיך אנחנו בונים תוכנית שתקיף אותם
בדגש ללימודי אמונה, שזה
כאמור הדבר שאומר הרב קורק,
שהוא נצרח ביותר היום.
אז בואו נתחיל.
לימוד התורה, דבר ראשון, מתחיל מהתורה שבכתב.
התורה שבכתב, כידוע, זה
אותה נבואה שניתנה באופן ישיר
מעת הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.
הנבואה, בניגוד, תכף שנראה לתורה שבעל פה,
שזה כבר דברים שחכמים
הסיקו מתוך התורה שבכתב,
זה מה שאנחנו מכנים תנ״ך.
תורה, נביאים כתובים.
דבר ראשון, נקודת מוצא.
אומרים חז״ל,
כפליים כיוצאי מצרים עמדו להם לישראל נביאים.
זאת אומרת, אומרים חכמים,
הנביאים בעם ישראל היו כפליים כיוצאי מצרים.
נלך על המספר המינימלי של יוצאי מצרים
שמופיע בתורה, של ה-600
אלף, כפליים כיוצאי מצרים,
מיליון ו-200 אלף נביאים
היו לעם ישראל במהלך הדורות.
אם נחלק את המיליון ו-200
אלף על אלף שנות נבואה,
שזה הזמן שבה הייתה נבואה בעם ישראל,
מדברים על 1,200 נביאים בשנה.
זאת אומרת, נכון, אני לא
טועה, 1,200 נביאים בשנה,
שזה אומר ביום שלושה נביאים, משהו כזה.
בסדר? שלושה ארבעה נביאים ביום.
באמת, היו מאות אלפי נבואות
שניתנו במהלך הדורות לעם ישראל.
אף אלפיכם, לתנח נכנסו רק
מספר מצומצם של נביאים ונביאות.
מדוע? כי רק, אומרים חזל,
נבואה שנצרכה לדורות נכתבה.
רוב הנבואות, הם ניתנו תלויי זמן ומקום,
סביב איזושהי מעורה
שהיה זקוק אז לדבר אלוהים,
שייתן את הכלים להתמודד איתו,
ולאחר שהמעורה עבר, אז
הנבואה כבר היא לא רלוונטית.
הנבואות שנכנסו לתנח, זה נבואות
שיש להן משמעות גם לדור שלנו.
כשאנחנו לומדים את
הנבואות, זה כמובן נושא ארוך,
אנחנו נזכיר אותו במשפט, אנחנו לומדים
תנח, אנחנו לא לומדים משהו היסטורי,
אנחנו לא לומדים עכשיו איזו נבירה בעבר,
אלא אנחנו מנסים ללמוד איך
דבר השם, דרך פסוקי הנבואה,
דרך סיפורי הנבואה, מדבר אלינו בכל דור ודור.
התורה שמכתב, היא מחולקת לשלושה חלקים.
הראשון, זה התורה, חמישי החומשי תורה.
זה נבואה שניתנה באופן ישיר,
על ידי הבורא, למשה רבנו.
משה רבנו, הנבואה, נחשב את
הנבואה ברמה הגבוהה ביותר,
חכמים מכנים את זה, אספקלריה מהירה,
אספקלריה זה סוג של מנסרה,
זכוכית, זאת אומרת, זכוכית שקופה,
איזה נבואה, משה רבנו
היה כביכול פתוח לחלוטין,
עד כמה שבן אדם יכול להיות, לדבר השם,
ולכן הנבואה שניתנה לו, הנבואה,
נכנע את זה ברמה הגבוהה ביותר,
זה חמישי החומשי תורה, שאנחנו, כידוע,
נפגשים איתם בסבב של פרשיות השבוע,
במהלך השנה כולה.
נבואה שנייה, זה נבואה עקיפה, זאת אומרת,
עקיפה, הקדוש ברוך הוא,
הביא את הדברים לנביאים,
אבל לא כמו על ידי משה רבנו, שזה היו דברים,
שהיו צריכים לאמר בכל מקרה,
הנבואה, הנביאים, ישוע, שופטים, מלאכים,
זה נבואות שהגיעו בגלל מאורעות שהתחדשו.
את חמישי החומשי תורה, התכנים
שבהם היו נאמרים בכל מקרה.
זה נאמר דרך סיפור יציאת
מצרים והשיעות במדבר,
אבל היו פה תכנים שהיו מורים לאמר מלכתחילה.
שאר הנבואות, זה דברים שמלכתחילה
כביכול לא היו אמורים לאמר,
ברגע שקרו מקרים, זה יצר
עכשיו נבואה על ידי הנביאים,
והם נשארו לדורות.
זאת אומרת, יש פה נבואה ברמה קצת פחותה
לעומת חמישי החומשי תורה, אבל
גם זה חלק מהדברים שנצרכים לדורות.
החלק השלישי בתנ״ך, זה הכתובים,
שזה נבואה, נקרא לזה, ברמה קצת יותר נמוכה.
דברים שאומרים חז״ל, נאמרו ברוח הקודש,
זאת אומרת, איזו דרגה
שהיא פחות ישירה מאת הבורא,
אבל גם הם חלק מהמכלול
הגדול הזה של תורה שבכתב.
אני מביא את הדברים הללו, שהם כמובן ידועים,
אבל כהבנה שאדם חייב להקיף במהלך חייו,
כהבנה יהודי חייב להקיף במהלך חייו את התנ״ך.
איך עושים את זה? תכף נדבר.
אז חמישי החומשי תורה
באופן טבעי, אנחנו נפגשים
במהלך הקריאה בתורה בשבתות,
אבל גם נביאים וגם כתובים,
אדם צריך להכיר. זה שיש מצב עגום,
שאנשים מבוגרים שואלים
אותם מה כתוב בספר דניאל,
או בספר דברי הימין, ומסתבר
שהם אף פעם לא פתחו אותם,
ומה שהם נשארו בלימוד נביא,
זה רק איפה שמגיעים בבית ספר,
שזה בדרך כלל עד ישעיהו ירמיהו,
וגם זה בדרך כלל מתייאשים לפני,
זאת אומרת, עד סוף מלאכים,
איך שהוא אדם עוד מרזיק ראש,
אבל בריר שהוא נכנס לישעיהו,
הוא כבר מאבד לחלוטין,
מי נגד מי, וכל הפסוקים
שהם הולכים להיות מאורפליים,
ואחרי זה גם לא ממשיכים
הלאה, ולא לומדים תרעסר,
ומגילות קוראים רק שזה
מגילת אסתר, שיש חגים או איכה,
אבל שוב, לא עוברים על
הדברים באופן שיטתי ומסודר
על ידי פרשנים, זה תקלה,
זה לא אמור להיות ככה,
וגם חלק מה, נקרא לזה,
היעדים שאדם אמור להציב לעצמו
מהלך החייו, זה להקיף
את כל התנך, לפני לדבר איך.
זה שלב ראשון.
זה לצורך העניין, זה קצת מורכב,
נגיד זה נבואה ברמה יותר פחותה.
נביאים שכבר הדבר ה' הופך
להיות יותר נדיר, וממילא גם לזה,
הדברים נאמרים עם יותר התערבות
אנושית, בניגוד למושה רבנו,
שזה נבואה שפשט אמרנו
נטו-אלוהית, אומנם מופיעה דרך בן אדם,
דרך הפה של מושה רבנו, אבל
יש כאן 90% הקדוש ברוך הוא,
ו-10% בן אדם, בכתובים, האחוזים
הם כבר יותר לצדדים אנושיים.
אז הנבואה עקיפה לגזע שינה
או למדינה, כמו שהיה נביאים?
לא, מה שהיה נבואה עקיפה והישירה.
כאילו, איך זה נאמר?
איך זה נאמר, אני לא יודע מה היה הבטא.
זאת אומרת, גם הכתובים על פניו
היה להם את ההשראה הנבואית,
לא רק בסכל, אלא בחוויה הנבואית.
אבל, כמו שמענו, זה היה ברמה
פחות עוצמתית מאשר הנבואה הנביאים,
שנטו בנבואה יותר ישירה,
אומנם עקיפה ביחס לתורה שמכתב,
אבל יותר ישירה ביחס לכתובים.
כן, עכשיו, היום אין לנו כבר נבואה,
אבל יש מדרגות אחרות שנקראות רוח הקודש,
אני אדבר על זה בהמשך השיעורים,
שרוח הקודש זה סוג של חשיבה ישירה.
זאת אומרת, זה לא משהו
שמגיע בהשראה שמימית, ישירה,
אלא אדם מצליח על ידי לימוד תורה
להגיע למצב שהוא יודע באופן לוגי
לגעת באמת בכל סוגיה.
זה מה שאנחנו מכנים רוח הקודש.
יש לפעמים עולה מדרגות היום
בחלום, שזה כבר אומר רמבה,
משהו קצת יותר ממשי, שאדם
רואה איזה תמונה בחלום,
אבל זה לא דברים שהיום אנחנו מתעסקים איתם.
היום לימוד, אני מדבר על זה
בעיקר על ידי לימוד וניתוח שכלי,
יש לנו רוח הקודש, נבואות אלן וויל.
בסדר? אז זה שלב א', השלב השני, והוא העיקרי,
זה התורה שבעל פה.
שימו לב, ההגדרה של תורה שבעל פה,
מפגש של חכמי ישראל במהלך
הדורות עם התורה שבכתב.
יש לנו את התורה שבכתב, שזה
הנבואה שניתן מעת הבורא בשלוש דרגות,
חמישה חולשי תורה הנביאים וכתובים.
עכשיו, בכל דור ודור, מאז שפסקה הנבואה,
חגי סחריה ומלאכי, שזה סוף
ימי בית ראשון ותחילת בית שני,
מימי עזרה הסופר, אנחנו
מתחילים דרך חדשה בעבודת השם.
עבודת השם שלא על ידי זה
שיש נבואה ישירה מעת הבורא,
אלא אנחנו מנתחים, חכמי ישראל,
מנתחים בסכלנו על ידי 13 כללים,
מה שאנחנו מכנים, 13 מידות,
כל וחומק, זה רשבה, בניינה וכו',
13 כללים לוגיים, אם אפשר לקרוא לזה,
שאנחנו מתוך התורה שבכתב מבינים מה
הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו בכל שלב.
זאת אומרת, זו אלימות המרכזית
שאיתו אנחנו מתעסקים היום.
בוודאי, אנחנו, כמו שאמרנו, את
התורה שבכתב אנחנו צריכים להכיר,
אבל רוב המאמצים הנפשיים והסכליים
הם מוקדשים ללימוד התורה שבעל פה,
כי התורה שבעל פה היא בעצם
איך דבר השם מופיע אצלנו.
הנבואה שבכתב זה הבסיס, זה המקור,
אבל זה עוד בלי הטיווך של חכמי ישראל.
חכמי ישראל בכל דור לוקחים את התורה
שבכתב ומתאימים אותה ומכוונים אותה,
אל המציאות וההתמודדויות שאנחנו נמצאים בהן.
בתוך התורה שבכתב יש לנו חמישה חלקים.
כמובן החלוקה שיש לנו פה
עכשיו זה חלוקה שאני מחלק,
אפשר, כמובן, לנסח את זה בצורה
אחרת, אבל זה גם דרך להציג את הדברים.
יש לנו חמישה חלקים בתורה שבעל פה.
החלק הראשון בתורה שבעל פה,
שהוא החלק הבסיסי ביותר, זה הלכה.
מה עושים ומה לא עושים? שימו לב.
ההלכה זה לימוד התורה הבסיסי
ביותר, הליכה מלשון ללכת.
עוד לפני שילד או ילדה יהודים
מבינים למה הם עושים את הדברים,
עוד לפני שיש להם עומקים רעיונים
מחשבתיים שהם עוד יפתחו אותם במהלך השנים,
קודם כל הם צריכים לדעת מה לעשות.
ילדה יהודיה בגיל 12 וילד יהודי
בגיל 13 לא אוכלים בשר וחלב.
למה? ככה. זה דרך החינוך.
אנחנו מתחילים נעשה ונשמע.
קודם כל אדם מתחיל עם העשייה.
אדם לא מתחיל, למרות שהצדדים
האיכותיים הם כמובן הצדדים המחשבתיים,
ואנחנו מדברים לימוד אמונה וכו',
אבל מבחינת הגידול של הבן אדם,
קודם כל מופיעים הצדדים המעשיים והגופנים.
גם בטבע זה ככה. תינוק הוא לא חושב.
הוא אוכל, ישן, שותה והולך, גם
בלי שהוא מודע למה שהוא עושה.
קודם כל נבנים הצדדים הנימוכים,
האינסטינקטיביים, הגופניים,
ורק בשלב ב' מופיעים הצדדים העקרתיים.
נגזרת מעשית, כל יהודי עד גיל
13, בן וכל יהודי עד גיל 12, בת,
חייבים לדעת את ההלכה הבסיסית.
כמובן, זה משהו שכל החיים
משננים אותו ולומדים אותו,
אבל מה לעשות ומה לא לעשות זה בסיסי.
זה בסיסי.
אי אפשר ללכת ולהתקדם בעבודת ה' וכו',
שאדם לא יודע הלכה.
וכמו שאומרתי, אני לא אומר, לא,
עד שאני לא מבין ואני לא
מזדהה ואני לא זה, אני לא עושה.
לא. קודם כל עושים.
זאת אומרת, שיש לנו אמון בסיסי, כמובן,
זה מה שאנחנו עושים בשיעורים,
שיש אמון בסיסי, קודם כל,
באלוהים ובאמונה ובתוכו במצוות.
אבל אני אומר,
ברגע שהבן אדם יש את האמון הבסיסי הזה,
קודם כל, מה לעשות ומה לא לעשות.
מזה זה מתחיל.
בשיטה בחינוך או שזה הרעיון שמאחורי ההלכה?
זה השיטה בחינוך.
ודאי זה לא הרעיון. הרעיון מצא,
מאחורי ההלכה, שהאדם יעשה
את זה מתוך הזדהות וחיבור
והבנה.
אבל אני אומר, הדרך שבה האדם מגדל בעולם הזה,
זה קודם כל הוא עושה את
הצדים המעשיים ורק אחרי זה
מפתח את הצדים ההכרתיים.
בכל דבר בחיים זה ככה.
אם תינוק, אם ילד יתחיל להצנות את האכילה שלו
ובזה שהוא מבין מה האוכל
עושה לבן אדם, הוא ימות ברב.
ילד קודם כל תאכל. למה?
כי ככה עובד הגוף האנושי,
והנה אתה רואה שככה גם ההורים
שלך עושים וככה כל הדורות כולן.
בשביל שתוכל להתקיים, אתה צריך לאכול.
כשתגדל,
תבין מה האוכל עושה בדיוק.
יש מסורת של 4,000 שנה,
שזה ההלכה שנהוגה בעם ישראל. קודם כל, עושים.
אחרי זה בואו ננסה להבין
כמובן ולהזדהות עם אדון.
איך ההלכה מורכבת?
ההלכה מורכבת, כידוע, מהשולחן ארוך.
ישנם כמובן ספרים רבים שנכתבו
ההלכה, אבל הבסיס שהתקבל בעם ישראל,
שולחן ארוך, שנכתב על ידי רבי
יוסף קארו, בערך כלפני כ-500 שנה,
שהשולחן ארוך מחולק לארבעה חלקים.
מהם ארבעת החלקים?
שלום, נכון. ארבעת חלקי השולחן ארוך.
אבן העזר, שזה עוסק בנושא
הקשר בין איש לאישה, כן, עזר כנגדו.
כל נושא של הקידושים, גיתין וכו'.
חלק שני, זה בסוף נעשה את אור החיים,
חלק יורד דעה, בסדר? שזה עוסק...
קשות, בסדר?
בכל הנושא של קשויות, והנושא של...
סמך, ברוכים הבאים לעולם היהדות, נעים.
עכשיו, עוד היו שאלות יותר קלישות
בהמשך, חשבתי שזה יהיה בקטנה.
יורד דעה, שעוסק בכל הנושא
של איסור ויתר, מה שנקרא,
בשר, חלב, תרף, שחיטה וכו'.
חלק שלישי, חושן משפט, בסדר?
שעוסק בכל דיני ממונות, בכל הסידור
החיים החברתיים, נזקים של אדם וחברו,
והחלק החשוב ביותר ליהודי
הממוצע, חלק שנקרא אור החיים.
מה עוסק?
בהנהגת האדם מרגע הקימה שלו עד רגע השינה.
שלושת החלקים הראשונים, הם כמובן
נצטרכים ללמוד, אבל הם בעדיפות שנייה.
זאת אומרת, מי שבצוות השם או
מי שתעסוק בהלכה לעומק, דיינים,
יועצות הלכה וכו', אז גם ישבו עכשיו וילמדו
לעומק אבן העזר ויורד דעה וחושן משפט.
רובנו שזה לא יהיה העיסוק שלנו בחיים,
אנחנו, אמנם את שלושת החלקים האלה,
אנחנו לפחות בשלב ראשון לא
צריכים לדעת, מה זה לא צריכים?
צריכים, רק שזה כמו שאמרנו, בעדיפות
שנייה, אבל החלק של אור החיים,
זה חובה, מה שאמרתי. לא ייתכן שיהודי
וידאה לא יודע מה הוא צריך לעשות
במהלך היום-יום ובמהלך השבת.
זה דבר אבסורדי, שאנשים מבוגרים ייצר מצב
שהם לא עברו פעם אחת, לפחות
על שולחן ארוך, או כמו שיש היום,
קיצור שולחן ארוך. יש ספרי קיצור,
שאומרים להקיף את כל השולחן ארוך,
זה אפילו חלק אור החיים, זה רוח עד
עבודה, אז זה לא, אבל קיצור שולחן ארוך,
ויש היום דברים כאלה.
אדם מדגיש לו, זה אמור לעבור עליו פעם אחת.
מי שלא עשה את זה, מסיבות אלה
ואחרות, אז בבקשה, עושים את זה עכשיו.
תכף נדבר על הזמן, איך עושים את זה?
אנחנו משקיעים זמן ביום,
להגיע למצב שאדם באופן שיטתי כל
חייו יודע מה לעשות ומה לא לעשות.
אם לא, אדם מסוגל לעבור עבירות
מדאורה איתה, כל יום ובטח כל שבת.
ככה כותב החפץ חיים, רבי
ישראל הקוהן מרדין, שהוא כתב,
ישנה ברורה, שזה פירוש לחלק
אורח חיים של השולחן ארוך,
אז הוא כותב בהקדמה לחלק
שעוסק בהלכות שבת, באורח חיים,
אומר שיהודי שלא לומד הלכות
שבת, לא תעבור שבת בלי שהוא,
לא עלינו יעבור על עיסוק
דאורה איתה, בלי שהוא שם לב.
אם זה ברירה, ואם זה עשיית
מלאכה, ואלף אחד דברים.
אני יודע, האדם למשל לא מבין שאם
הוא מגרד בראש בשבת ותולה שערה,
ועובר עיסוק, זה הוא בלמטה את
מלאכות, אתה צריך לדעת את זה.
אחרי זה אני אומר, דבר ראשון,
השולחן ארוך, זה הבסיס להכון.
מה עושים?
שולחן ארוך, יש הרבה מאוד ספרים שכמובן,
אנחנו נכתבו אחרי השולחן
ארוך, והם מקצרים אותו,
שמביאים את הפסקים בהתאם
לעידה שכל אדם שייך אליה,
יש לנו את הקיצור של שולחן
ארוך, יש כמה מהדורות שלו,
אם זה הרב אודכא אליהו,
ואם זה רבי שלמה גנצפריד,
ועוד מהדורות אלה ואחרות,
שזה בתמצית חלקו החיים.
יש בן ישחי, זה גם סוג של קיצור שולחן ארוך,
על פי מי שנוהגים כבן ישחי,
יש כמובן את האלקוטי יוסף,
של הרב ועדיה יוסף, שהוא לקח
את ההלכות של השולחן ארוך,
והביא אותן בשפה יותר פשוטה
ויותר נגישה ויותר רלוונטית להיום.
גם האלקוטי יוסף זה סדרה
ענקית, אבל יש לה גם קיצורים,
כמה כרכים שמתמצאתים את ההלכות
הבסיסיות שכל אחד מאיתנו צריך לדעת.
יש את המשנה ברורה, זה, אני לא
יודע, קלידות אשכנז הולכים על פי זה,
שזה החפץ חיים שנתן ביאור
לאורחיים, זה קצת מפרט, מרחיב.
ושוב, אני אומר את דעתי, כל מה
שאני אומר פה עכשיו, באמת, זה דעתי,
יש כמובן דיונים וויכוחים, אבל אני
דעתי, היום הספר שאני לפחות חושב
שהוא הכי נגיש לבני דורנו
בנושא של הלכה, זה הסדרה הזו,
פניני ההלכה, של הרב אליעזר מלמד.
אני מניח שכולכם מכירים את
הסדרה הזו, סדרה פשוטה, בהירה,
לוקח את כהשכן ארוך, זה כבר
יצא באופן כזה שזה די שיטתי,
מקיף, בהתחלה זה נכתב
כזה כאיזה סוג של אקראי,
אבל עם הזמן זה קיבל צורה ממש
מסודרת, מהרגע שקמים בבוקר,
עד הרגע שהולכים לישון, יש
פה כרכים מיוחדים להלכות לנשים,
כרכים מיוחדים למצוות הקלויות בארץ, לחגים,
זאת אומרת, יש פה מאוד מאוד
שיטתי ומסודר, יש גם על פי כל העדות,
אשכנזים, ספרדים, דות מזרח,
כל אחד, שוב, אבל אני אומר,
כל אחד כמובן על פי רבותיו ומנהגיו ועדתו,
בדברים של הלכה כמובן יש עניין
של עדות שונות ומנהגים שונים,
אבל אני אומר, איך שלא נהפוך את
זה, חייבים את הדבר הזה בתור בסיס,
לדעת את ההלכות של האור החיים בשולחן ארוך.
חלק א'
בסדר, עד כאן?
מה קורה עם חלק לאור הדעה?
דעה, כאילו, יש פה לאורות איך
לדעת את ההלכות בתחום הזה.
בסדר?
הלאה, חלק שני בתורה שבעל
פה, חוץ מההלכה, זה כמרה ומשנה.
שימו לב, אחרי שלמדנו הלכה
ואנחנו יודעים מה עושים ומה לא עושים
מבחינה מעשית, אנחנו לא נשארים רק שם.
אנחנו לומדים ההגדרה של מה שאנחנו
עושים בעצם לימוד המשנה והכמרה,
שזה היחידה אחת, איך הגענו להלכה מהפסוקים.
זאת אומרת, לימוד כמרה,
אנשים טועים, לימוד כמרה ומשנה,
זה לא בשביל לדעת מה ההלכה.
אם רוצים לדעת מה ההלכה,
אין צורך ללמוד את הכמרה.
להפך, הכמרה רק מבלבלת.
אדם רוצה לדעת את ההלכה, אז שיסתכל
בספרי הפסיקה, כמו שתיארנו קודם,
או שיש לה רשות אס-אם-אס, זה לא שעיון בכלל.
לדעת, הכמרה והמשנה באים לבנות את הלמה.
כל לימוד תורה זה הציר שאנחנו עובדים איתו.
לא מספיק שבאדם עושה דברים,
באדם צריך להזדעות עם הדברים,
לחיות אותם, זה הרעיון של לימוד תורה.
איך חיים לימוד תורה?
בזה שמתחילים להבין למה.
איך הגענו לזה?
יש לנו הלכה שצריך להפריד בין בשר וחלב.
כמו שאמרנו, זה מתחיל מזה.
אני מפריד בשר וחלב ושומר כל אחד
לפי המינג שלו שש שעות, שלוש שעות,
שעה, ההולנדים שכידוע עושים חיים קלים.
דבר ראשון שאומרים, עכשיו
אני לומד במשנה ובגמרא,
איך הגענו לזה מהפסוקים?
אומרת הגמרא, כתוב בתורה,
הפסוק, לא תבשל גדי בחלב עמו.
אבל, זאת אומרת המשנה, ואז שואלת הגמרא,
אבל כתוב בתורה שלוש פעמים
את הפסוק לא תבשל גדי בחלב עמו.
זאת אומרת, אם רק נלך לפי הפסוק
שחשול על זה של גדי בחלב עמו,
אז בסדר, אני לא אוכל גדי בחלב
עמו, אבל גדי לא בחלב של אמא שלו,
או אני לא אוכל, אלא אני רק נהנה, לא באכילה.
אני משתמש בבשר ובחלב
לדברים אחרים, אולי זה מותר.
התגמרה לא.
כתוב שלוש פעמים לא תבשל גדי בחלב עמו,
שזה על פי הכללים ההלכתיים.
אחד בא לרבות איסור אכילה,
הפעם השנייה שזה מוזכר לרבות איסור בישול,
והשלישי איסור ענה.
אסור להשתמש בכל בשר,
בחלב, בכל קונסולציה שהיא,
לא לאכילה, לא לבישול ולא לענה.
בסדר? עכשיו שימו לב,
הגמרא והמשנה לא הסבירה את הצד הרעיוני,
מה זה בשר, מה זה חלב.
לא, נשארנו עדיין ברמה,
סליחה לביטוי, הטכנוקרטית.
כאילו זה אסור, אבל כבר התקדמנו.
אנחנו לא רק עושים את המעשה הטכני,
אנחנו כבר מותחים פנימה.
אני מתחיל להבין שיש איזו
לוגיקה של השתלשלות הלכתית.
ברגע שאדם לומד הרבה משנה וגמרא,
הוא מתחיל להתחבר למשל שהוא לומד מסכת שבת,
הוא כבר לא רק כמו רובוט עושה
למה את זה אסור ואת זה מותר,
הוא גם מתחיל להבין את הראש ההלכתי.
איך, כן, יש פה למתת
מלאכות, שנלמדות מהמשכן,
הלאמתת מלאכות אלה זה בעצם
ביטוי של סוגי היצירה האנושית,
ולהם יש הסתעפויות של אבות, תולדות וכו',
ואז הלכות שבת מופנמות בנפש
בצורה בהרבה יותר חזקה וחיה,
מאשר אם היינו רק לומדים את ההלכות.
זה התפקיד של המשנה והגמרא.
במקרה הזה, במקרה של גמרא,
יש פה קצת הבדל בין גברים לנשים,
שההדרכה המקובלת אצל חזל,
שנשים פחות צריכות את מה
שנקרא, את הפלפול הגמרתי,
ולכן הן לא צריכות את זה
בשביל להתחבר להלכה וכו',
אלא זה שמדודת ההלכה
עם ההבנה הבסיסית מהמשנה,
זה כבר יוצר את החיבור הנפשי להלכה,
בניגוד לגברים, נונקנס פה
עכשיו להבדלים הנפשיים,
נונקנס לגברים שהם זקוקים יותר לפלפול הלוגי
בשביל ליצור את ההזדהות
החווייתית והרגשית עם ההלכה.
אבל מעבר לכך, אני אומר,
זה החלק השני בלימוד תורה,
שהוא תופס נפח מאוד גדול מבחינת זמן.
מבחינת זמן, בעולם הישיבות,
רוב הזמן מוקדש לימוד גמרא.
למה? בגלל שלימוד גמרא, אתם
זוכרים, דיברנו על זה בשיעור הקודם,
זה הלימוד שמקרקע אותנו.
אם נלמד כל היום לימודי אמונה ומחשבה וזה,
אנחנו אמנם נהיה עם רעיונות גדולים,
אנחנו נאבד את הקשר עם המציאות.
לימוד גמרא, לימוד הלכה,
לוקח את האידאלים הגדולים
ומוריד אותם לתוך העולם הזה.
וזה העיסוק שממלא את הנפש של הבן אדם
ויוצר לו את היציבות ההלכתית
העמוקה, לא רק השיטתית.
עכשיו, איך לומדים גמרא ומשנה?
זה נושאים שאי אפשר כמובן
להזכיר אותם על רגל אחת,
שזה אין סוף שיטות, אין סוף כיוונים,
פקיעות, עיון, להקיף את הכל,
לעשות להקלעת, חזרות, תזכורות.
לא אכנס לזה, רק נדבר בהמשך על הזמן הטכני
שכל יהודי אמור להקדיש ביומו, כמו
שהוא צריך להקדיש כמה דקות ללימוד הלכה,
כל יהודי גם אמור להקדיש זמן ביומו
ללימוד משנה או גמרא, ברמה זו או אחרת.
זה השלב השני בלימוד תורה.
שלב שלישי בלימוד התורה
שבעל פה, זה, נו מה השלב הבא,
אחרי שאנחנו יודעים מה לעשות ויודעים,
גמרא ומשנה, מאיפה הגענו לזה, מה?
עכשיו אנחנו מגיעים לנושא
המרכזי שלנו, לימודי מחשבה,
מה שנקרא לימודי אמונה.
שימו לב, מה זה לימודי מחשבה?
הכל עובד פה על אותו ציר.
לימודי ההלכה, מה עושים?
לימודי גמרא, איך הגענו לזה מהפסוקים?
כלבחו, מרכזי חשבה, בניינה.
לימודי אמונה, מה הרעיון
הרוחני שעומד מאחורי הפסוקים?
אסור להרבה בשר בחלב, נקודה.
מה, נו גם בגיל 13 שאלו
את דמחם שלו, אתה לא אוכל,
אכלת בשר, חכה שש שעות.
הוא קצת גדל הילד, ועכשיו מבין, כמו שאמרנו,
שזו הלכה שהגיעה מתוך זה
שבתורה שבכתב מופיעה שלוש פעמים
הפסוק לא תבשק די בחלב אימון.
סבבה.
עכשיו באזור גיל 18 בדרך
כלל, שיש טיפה חשיבה מופשטת,
נדבר על זה גם לימודי אמונה ומחשבה,
בדרך כלל אין מה להתחיל איתם לפני הגיל הזה.
זאת אומרת, יש כמובן, כל אחד מהלך
גיל הנאורים שומע פה ושם רעיונות,
אבל באופן שיטתי עדיין אין את יכולת החשיבה.
בגיל קצת יותר מבוגר, בן
אדם עכשיו לומד את הרעיון.
מה הסיבה שלא מערבבים בשר בחלב?
טוב, אז גם יש כל מיני רעיונות
שונים שנאמרו על ידי גדולי ישראל.
הרב קוק, למשל, יש לו לגבי בשר בחלב,
הזכרנו את זה כבר, מאמר
גדול, נקרא חזון הצמחות והשלום,
שהוא מסביר שבעצם זה בא לפתח את מידת הרחמים.
כי הבשר זה גזל, הבשר זה רצח,
זה שאנחנו שוחטים בעלי חיים,
אנחנו נוטלים חיים של ייצור בשביל
הקווה שלנו, וזה דבר לא מוסרי.
וחלב זה גזל, שאנחנו לוקחים
את הריחו של בעל החיים,
החלב נועד לאגל ולא בשבילנו.
אז התורה היום, מסיבות
שזה גם צריך נושא ארוך,
למה בכל זאת התורה מטירה
היום לאכול בשר ולשתות חלב?
כי אנחנו עדיין חייבים את זה, והאנושות עוד
לא מספיק ברמה רוחנית ומוסרית להתנזר מזה,
למעט ולאנשים בודדים.
אז התורה אומרת, בסדר, תאכל
בשר, תשתי חלב, אבל לא ביחד.
כשאדם אוכל בשר בחלב, זה
מה שנקרא הרצחת וגם ירשת.
אתה גם רוצח וגם גוזם את זה, מראה שיש לך
עטיבות מוחלטת כלפי הנזקים שאתה יוצר בבריאה.
בזה שאתה מפריד, אתה מכניס לך בנפש,
אם כלומר אתה לומד את הדברים וכו',
שצריך פה איזשהו ריסון
באכילת בשר ושתיית חלב.
בסדר? צריך, למנם אוכלים ושותים
חלב, אבל עם איזושהי דחיית סיפוקים,
וזה אמור לבנות בנפש של הבן
אדם ושל עם ישראל במהלך הדורות,
יחס יותר נכון כלפי כל הנושא
הזה של אכילת בשר ושתיית חלב,
ולעתיד לבוא, זה יבוא לידי ביטוי
שבכלל נתנזר מאכילת בשר ושתיית חלב,
ונחיה בעולם יותר מוסרי ויותר אידיאלי וכו'.
גם הזכרתי כמובן זה בזווית
אחת, שיש דעות אחרות,
אבל מה קרה עכשיו, שלמדתי
קצת מה הטעם של בשר בחלב?
שימו לב, אני כבר לא רק
מבצע את הדברים בצורה טכנית,
ואני אפילו לא רק מכיר את הלוגיקה
המשפטית, איך הגעתי לזה מהפסוקים,
ואמורים להתחיל להיווצר לבן אדם
שהוא לומד לימודי אמונה ומחשבה,
גם איזו תחושה של הזדהות.
אני מבין מה קורה פה.
זה לא סתם חוקים שרירותיים, זה
לא איזה דברים ללא טעם וללא ריח,
יש כאן איזו מסכת רעיונית, מחשבתית,
עמוקה, שמקיפה את כל הנושא של תיקון העולם
ותיקון המוסר, ועכשיו שאני מפריד
בן בשר בחלב, הדברים נעשים בצורה
בהרבה יותר עצילית ורוחנית
ומופנמת בנפש, ולא רק מהשפה ולחמוץ.
בסדר? כן.
כן. אנחנו ניתן פה עכשיו את
הרשימה, אני נותן פה עכשיו מדגם,
אחרי זה גם ניתן את זה בצורה
יותר מצודרת, אבל מדגם מה זה למשל
לימודי אמונה ומחשבה. הספר הקלאסי
ביותר, ספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי,
שמביא את עיקרי האמונה של תורת ישראל.
ספר נוסף, למשל, זה המערל.
בסדר? נדבר תקף מה ספרי
המערל, לא רק ספר, זה סדרת ספרים,
מה הם בונים, וכמובן הכתבים של הרב
קורק, ותכף נדבר גם למה עליהם אנחנו
שמים פוקוס, אבל זה דוגמה לספרי מחשבה.
שימו לב, לימודי מחשבה זה לא מה לעשות,
זה מה לחשוב. זה שני דברים שונים.
לימודי הלכה זה מה לעשות.
כמובן יש ספרים שלפעמים הם
מערבבים וגם כותבים שהם את ההלכה,
אז הם גם נותנים קצת את הרעיון.
הנה פניני ההלכה אגב ככה הוא עובד,
הוא לפני כל פרק, הוא נותן גם איזה,
את ההסבר הרעיוני, אבל זה לא העיקר.
העיקר זה מה לעשות. לימודי אמונה
ומחשבה באים לבנות את הרמה התודעתית.
כמו שאדם חייב שיהיה לו זמן
במהלך היום שהוא לומד הלכה,
כמו שלאדם חייב להיות זמן
במהלך היום שהוא לומד משנה וגמרה,
ככה גם אדם חייב שיהיה לו מהלך היום
ומהלך החיים תוכנית מסודרת ושיטתית
להקיף את לימודי המחשבה והאמונה. זה
חלק מהבניין שכל יהודי צריך שיהיה לו בחיים.
כן. הרמת פה להנחתה, זה החלק הרביעי.
ראינו הלכה, ראינו משנה וגמרה,
ראינו מחשבה. החלק הרביעי, מהו?
אנחנו קוראים לזה לימודי מוסר.
לימודי מוסר, הרבה אנשים מתבלבלים
ומזהים את זה יחד עם לימודי מחשבה ואמונה.
אפשר לעשות את זה, אבל זה לא.
אם לימודי הלכה זה מה לעשות,
לימודי גמרה, מאיפה הגענו לזה? לימודי
אמונה זה מה הרעיון שעומד מאחורי הפסוקים,
מאחורי הנבואה. לימודי מוסר, איך
להפנים את הרעיונות האלה באישיות.
זאת אומרת, האדם יכול להגיד, תקשיב,
אני למדתי בהלכה שצריך לתת צדקה.
כתוב באורחיים שבן אדם צריך לתת צדקה,
אחרי זה למדתי גמרה, מאיפה הגענו לזה.
זה פתוח, תפתח את ידך להכיח האביון
ואז הגמרה דנה, מה זה נקרא לתת צדקה,
מההגדרים של צדקה. זה לא פשוט כי תלוי כמה
כסף יש לי, מה זה נחשבנים, מה לא נחשבנים.
כל הלכה יש מאחוריה עולם משפטי שלם
של דיוקים וכדי שהדברים יהיו מעוגנים.
אחרי זה למדתי בלימודי אמונה שצדקה זה
מלשון צדק, והסיבה שהתורה אומרת לתת צדקה
זה להבנה שהעולם כולו הוא לא
רק שלנו, של כולם, כל בני האדם,
ולכן אדם צריך גם לא להיות
פרטי, אלא להתרחב ולהיות כללי.
האדם אומר סבבה, למדתי את הכל
אבל אני עדיין קמצן, לא רוצה לתת כסף,
מרגיש שקשה לי לתת כסף.
כאן מגיעים לימודי נוסר.
לימודי נוסר באים ללמד אותך או
אותך איך להפנים את זה ברמה הרגשית,
שגם תרצי, גם תרצה לתת צדקה.
זה תחום אחר בנפש.
לימודי המחשבה באים לבנות את התודעה
הרוחנית, והרבה פעמים באמת קורה,
כולנו יודעים את זה, שאנחנו לומדים
הלכה, לומדים גמרא, ואפילו לומדים אמונה,
ואנחנו כבר יודעים, יש לנו איזה
הסבר על למה לכעוס זה לא טוב.
אבל ברגע שמישהו מעצבן
אותנו, שנקרא הג'אנן העולה,
ובן אדם מתפרט. מה עשיתי?
כי היה חסר לו עוד רובד.
איך להפנים באישיות?
מוסר, אומרים חזאין, מלשון המילה מוסרות.
מוסרות בעבר שהיו חורשים עם שורים או חמורים,
היו שמים לשור בזמן שהיה
הולך לחרוש שתי מקלות,
סליחה, שני מקלות, שהיו משני צידי הראש שלו,
שנועדו לכוון אותו לתוך הטלם.
זה נקרא מוסרות.
כלומר, מוסרות זה מה שלוקח את הרעיון הגדול
ומוריד אותו לתוך הנפש.
לאיזה דרך בן אדם ילך.
יש כאלה גם דורשים,
מוסר, מלשון המילה, ייסורים.
זאת אומרת שאם בן אדם לא הולך
על פי המוסר, אז הוא מקבל ייסורים,
הוא מקבל מכות מהמציאות,
מקבל מכות מהקדוש בו.
אבל הרעיון הכלי של ליבודי
מוסר זה איך לקחת רעיונות
ולהכניס אותן עם הזדהות רגשית
בנפש שלי, שזה הפוך להיות חלק מהרצון.
הדוגמה שהבאנו לגבי בשר בחלב במקרה
הזה, אני לא יודע בדיוק אם זה התמודדות,
לא חושב שיש למישהו איזה
בעיה רגשית להפריד בין בשר בחלב,
אבל כמו שאמרתי, דברים אחרים,
צדקה, נזיקים בן אדם לחברו,
לשון הרע, עוד פעם, לומדים לשון
הרע, לשון הרע, אסור לדבר לשון הרע.
למדנו עכשיו חפץ חיים, שמירת הלשון,
מה זה נקרא לשון הרע, ואסור לרחל.
טוב, למדנו אחרי זה בגמרה
ובמשנה איך הגענו לזה.
אחרי זה למדנו גם את הסיבה של לשון
הרע, זה פוגם בכוח הדיבור של הבן אדם,
וזה טוב, אבל עדיין אתה מרגיש שהוא
מדבר לשון הרע והוא לא שולט בזה.
פה מגיעים ללימודי מוסר,
איך לשלוט על הדיבור.
זאת אומרת, לימודי מוסר הם
באיזשהו מקום על גבול הפסיכולוגיה.
הם כבר משהו שיותר שייך לפרקטיקה של הנפש.
וגם פה, צריך לדעת, יש ספרי מוסר
שהם על גבול ממש העצות הפסיכולוגיות.
זאת אומרת, ברמה שלהבדיל אתה מוצא
לפעמים רעיונות כאלה גם בספרי אומות העולם,
זאת אומרת, גם לא בספרי קודש דווקא.
כן, איך לשלוט על עצמך,
איך לא לפחד, איך לא לידוע.
אבל כמובן, המטרה היא לא רק בצדדים האנושיים,
אלא גם בצדדים הרוחנים התורניים.
למשל, כמו שאמרתי, להגיע
למצב שאני מזדהה עם מלכות שבת,
ולא רק עם דברים שבין אדם לחברו.
דוגמה לספרי מוסר, ספר מוסר הקלאסי ביותר,
קצת מטושטה שאני אתן
עוד, זה שמונה פרקים לרמב״ם.
אני אזכיר אותו בהמשך
ברשימה באופן יותר מסודר,
אבל הוא דוגמה לספר מוסר בסיסי
ביותר, שמסביר את נפש האדם,
ונותן לבן אדם כלים איך
להכניס את הדברים לתוך הנפש.
מסילת אישרים, כמובן, של הרמחל.
וכן, זה ספר, למשל, שיצא בדורות שלנו,
תיקון המידור של הרב דוד אביחי.
לימודי מוסר, אגב, אולי יותר משאר הלימודים,
יש, נקרא לזה, יותר מקום
לספרים שהם נכתבו בדור שלנו.
כי, עוד פעם, לימודי מוסר, הרעיון
זה להפנים את זה בכלים הנפשיים.
וכלים נפשיים, הרבה פעמים, כלים נפשיים
שכתבו גדולי ישראל לפני 500-600 שנה,
הם כמובן עקרונות נכונים, אבל הם לא כל כך
שייכים אל העולם המושגים הנפשי שלנו היום.
ולכן, הרבה פעמים צריך להיות פה
פתוחים ולהשתמש בכלים שמתחדשים,
ולא להיות מקובעים רק על איזה
ספרים שנכתבו לפני אלף שנה,
ורק מהם אני לומד. לא, יש דברים שהשתנו.
למשל, כל הנושא הזה של מערכות
יחסים נפשיות וריקשיות בין גברים לנשים.
הלכות קידושים זה הלכה.
איך מסדרים קידושים בעם ישראל ברור.
מבחינה הגמרא, גם ללמוד איך
לומדים את זה מהפסוקים וכו'.
לימודי מחשבה גם מסבירים את מה
זה הנפש הגברית, מה זה הנפש הנשית,
ואיך האיש והאישה משלמים אחד את
השני, ואיזה יצירת העולם, ובריאה חדשה וכו'.
אבל העולם הריקשי של
הגברים ואנשים כיום הוא שונה
מעולם הריקשי של הגברים
ואנשים לפני אלפיים שנה.
איך תורת ישראל עכשיו מופיע, ואני יכול
עכשיו להרגיש בקשר הנישואים שלי אהבה ושמחה,
כאן לימודי המוסר, עמידות,
זה מאוד מאוד רלוונטי.
אי אפשר להסתפק רק בללמוד מסכת קידושים.
מי שהוא גאון והוא מלא קדושה, הוא
יכול גם מתוך מסכת קידושים להבין את הכל.
אבל רובנו זקוקים לטיווך, זקוקים גם לספרים
שנכתבים על ידי חכמי דורנו, חכמות דורנו,
אנשים שככה נמצאים במציאות
התרבותית שלנו, ויכולים
לקחת את העקרונות וההלכות
שנאמרו במסכת קידושים,
ובשולחן הרוך, באבן העזר, ולהתאים את
זה לעולם הרגשי שאנחנו נמצאים בו היום.
בסדר? לימודי מוסר.
החלק האחרון בלימודי התורה
שבעל פה, זה, נו, מה נשאר לנו?
לימודי קבלה. תורת הנסתר. בסדר?
מה זה תורת הנסתר? לימודי קבלה.
אחרי שבן אדם יודע מה עושים ומה לא עושים,
אחרי שבן אדם כבר התחבר לזה מבחינה רגשית,
על את זה שהוא מבין את
הלוגיקה שהביאה אותנו להלכות
האלה, ומבין את העולם הרעיוני
המחשבתי שעומד מאחורי זה,
והפנים את זה בתוך
החיים שלו, עכשיו, לימודי
הנסתר, מה העיקרון המופשט
המסתתר מאחורי ההלכה?
כלומר. כדוגמה שנמחיש.
אמרנו, בשר בחלב צריך להפריד. נקודה.
למה לא תבשק די בחלב עמו שלוש פעמים?
למה, מה הרעיון שעומד מאחורי זה?
כי זה צריך לחנך את האדם למוסריות
שלא להשתמש בטבע שלא לצורך וכו'.
מבחינה מוסרית, אמרנו שוב, אדם מפנים את זה
ולכן הוא עכשיו באמת משומר על ההלכות האלה.
עכשיו, לימודי הנסתר אומרים לו, יש פה
משהו עמוק יותר, תדע לך, שבשר זה מידת עדין.
בשר זה משהו שמבטא בעולם
את הצדדים האזים, כן, דם, חייתיות.
חלב זה מידת הרחמים. זה משהו רך, עדין.
לא להרבה בשר בחלב זה בעצם ביטוי לכך שאסור
לתשתש את העקרונות שהקדוש בחוב ברא את העולם.
העולם נברא באופן מסוים
שיש מקום גם לצדדים החייתיים,
העוצמתיים, הפראיים, ויש
מקום גם לצדדים הרכים, העדינים.
אל תערבב בין הדברים. מה אני עושה עם הידע
הזה? אין לי מה לעשות איתו מבחינה מעשית.
זה מושגים של קודים.
ולכן לימודי קבלה הם בסוף הדרך.
הם באים לתת את הטעם העמוק שעומד מאחורי הכל.
אבל לא מתחילים איתם.
לימודי אמונה הם בעצם סוג של תרגום של
לימודי קבלה לשפה קצת יותר שקשורה אליהן.
אבל לימודי קבלה הם באים לתת את
העקרונות הרוחניים שעליהם העולם עומד.
ולכן הדרכה בלימודי
קבלה תורת הנסתר זה לחכות
עם זה לשלבים מאוד
מאוחרים בהתפתחות התורנית.
כי אם בן אדם יתחיל ללמוד בתחילת הדרך
שלו לימודי נסתר, הוא יאבד קשר עם המציאות.
יתחיל ללמוד, אה, זה מדעת
הדין, זה מדעת החסד, אז
בעצם שאני עכשיו אוכל
בשר, אני מתמלא בחייתיות,
ועכשיו שאני אוכל חלב, אני מתמלא ברקות,
אז בעצם אם אני עכשיו הולך לדייט עם בחורה,
כדאי לאכול דווקא רוחה
חלבית, כי זה מה שיהפוך
אותי ליותר רגשי, לא,
בסדר, זה לא עובד ככה.
זה לא עובד ככה. או ניקח עיקרון
שיהיה יותר קל להבין את הטעות.
למשל, אחד העקרונות של
תורת הסוד זה שגם הרע הוא טוב.
גם למדנו את זה קצת בסוגיה
שלנו. מה שאנחנו לומדים אגב
בסוגיה הסודות האמונה, אם
תרצו, זה סוג של מווה לקבלה.
אנחנו בעצם מתחילים איפה זה העקרונות,
וכבר אתם ראיתם כמה זה מסוגל לבלבל.
אה, בעצם, אז הכל זה הופעה של אלוהים, אז
גם הנאצים זה בסדר, נכון? גם מתחיל להבין.
אה, אז בעצם גם הרע מוביל לטוב, אז בוא
נעשה רע. בוא אני עכשיו יתחיל לעשות חטאים,
וגם החטאים הם בעצם מובילים אל הטוב.
לא. קודם כל, בן אדם תלמד הלכה.
זה אסור, נקודה. קודם
כל, תבנה את הנפש
מבחינה מוסרית שאתה
רואה משהו רע, תסלוד ממנו.
אחרי זה, בשלב מאוחר, תבין שבדיעבד
ורק בדיעבד, גם הרע הזה מוביל לטוב.
מי שמתחיל להיחשף ללימודי נסתר בלי
שיש לו מוצקות מעשית ונפשית, הוא נגמר.
והיו דברים מעולם בעם ישראל
שאנשים התחרפנו, חבל על הזמן.
התחילו ללמוד לימודי נסתר, התחילו ללכות
בעולם של דמיון, שאני עכשיו הולך ברחוב,
ובעצם העץ מדבר אליי, והוא, וזה הכל,
אני מרגיש את המלאך שמכה על קודקודי,
שהוא מנגדה, ואינם דמיין שהוא
רואה ישויות והאגבניה מדברת עליה,
והוא עושה תיקונים ומעלה מצוצות ומיישר
קליפות וכל מיני מילים שאף אחד לא מבין מה,
זאת אומרת, מי שאומר אותם לא מבין
בכלל מה הוא מדבר, וזה מתכון בטוח לשיגעון,
וכאשר זה הופך להיות משהו ציבורי, זה
מתכון בטוח להרס, וזה מה שהיה בזמנות,
זה שבתאי צבי, והיו,
נדבר על זה במהלך
השיעורים, היו עוד כמה
תופעות כאלה בעם ישראל,
לכן, נראה לי שוב, לימוד נסתר, אנחנו
נוגעים בו לפעמים, כשאנחנו לומדים מונה,
אז כבר מזכירים רעיונות מסוימים,
אבל ברמה השיטתית של לימוד קבלה וכו',
זה משהו שנועד בשלבים
מאוחרים, וזה, לא כל יהודי מגיע לזה.
זאת אומרת, בניגוד לארבעת השלבים
הקודמים שכל יהודי מחויב בהם,
בשלב של לימודי תורת הנסתר, זה, עוד
פעם, דרגה מסוימת, שמי שמגיע אליה נפלא,
ומי שלא, הוא גם בסדר. כן.
אני, אוקיי. דוגמאות לספרי קבלה,
כמובן, ספר הזוהר, זה הספר המרכזי,
ודוגמה, כתבי הערי, רבי
יצחק לוי, הערמה, איך
תדעו להבדיל בין לימודי
קבלה ללימודי אמונה,
למשל, ההבדל הוא מאוד פשוט.
לימודי קבלה, הם כתובים בקודם.
זאת אומרת, ברגע שאת או אתה מגיעים
לספר שעוסק בצדדים מחשבתיים ואימונים,
והוא לא כתוב בצורה שניתנת לפיינוח
לוגי, אלא רק על ידי כל מיני משפטים,
שברור שהם משלים, לדוגמה, בזוהר
הקדוש, הזכרנו את זה באחד השיעורים,
ובמשפט, קוד שבריחו, מלך שמן יושב על כיסא.
מה אני עושה בדיוק עם המשפט הזה? כלום.
מי שהמשפט הזה נשמע לו כמו שהוא נשמע,
הסימן שהוא לא בשל עדיין ללמוד את המשפט הזה.
בלימודי אמונה, זה כבר משהו
שאמור להסביר באופן לוגי,
מה המשל שעומד מאחוריה, מה
הנמשל שעומד מאחוריה המילים האלה,
מלך שמן על כיסא.
ולכן אתם מבינים, שלפעמים
יש ספרי אמונה ומחשבה,
שלאדם שוב אין כלים לפצח אותם,
והם יחשבו מבחינתו כספר נסתם.
לדוגמה, ספר אורות של הרב קור,
שאנחנו לורדים עכשיו מאמר ממנו,
בשלבים מסוימים בעבודת השם,
הרבה אנשים מבחינתם זה סינית.
זה אוסף של מילים גבוהות
שאין להם שום מושג מה הוא אומר,
חוץ מזה שאם ישראל הוא סבב, שזה
פחות או יותר התחושה שעולה מכל הספר.
נשמת ההוויה שכנסת ישראל היא
תמציתה של המציאות היותר אידיאלית,
בנשמתה יותר עליונה, בהווייתה יותר שלמה.
אין משפט כזה, סתם זרקתי
עכשיו פה משהו בשביל הכיף.
אדם קורא את המשפט הזה
ואין לו מושג מה זה המילה,
הווייתה, נשמתה וכו'.
אז שיעזוב את זה.
לימוד צריך להיות מה שאדם מבין.
וככל שאדם מתקדם, הוא מבין יותר.
בריר שאדם מנסה ללמוד דברים שהוא
לא מבין ועד ללמוד אותם בתור סיסמאות,
זה יוצר עם הזמן איזה סוג של פיצול אישיותי.
בן אדם חי ומדבר דברים שהוא לא
באמת מבין ומפנים ומזדהה איתם,
וזה מתכון בטוח, כמו
שאמרנו, להרבה מאוד תקלות.
אבל אם אדם מסתכל שאימא שלו לא
מבין, אתה יכול להבין אותם בחיים?
אבל תלמידי אותם, רק בדרגה,
כמו להבדיל בלימודי מתמטיקה.
אתה תגיעי למתמטיקה גבוהה, אבל בשביל
להגיע למתמטיקה גבוהה צריכה לעבור,
קודם כל, לחמש יחידות.
אי אפשר עכשיו ישר לקפות.
אתה תגיעי בסוף לזוהר, אתה תגיעי בסוף לאות.
אבל קודם כל, איך את יודעת
אם את כבר בשלה ללמוד זוהר או...
בזה שאת כבר קוראת את הזוהר, ואתה
אומר, וואלה, אני יכולה להסביר, שימי לב,
יכולה להסביר במילים שכליות את מה שכתוב פה.
אם, כמו שהרבה פעמים אנשים קוראים
זוהר או דברים כאלה שהם לא מבינים,
אז יש לזה אולי ערך מצד הסגולה.
יש כאלה שנוהגים, חוק לישראל, לקרוא
תורת הסוד כזה, שזה מוסיף עירת שמיים,
מצד העיסוק בדברי קדושה,
אבל זה לא נקרא לימוד תורת נסתה.
לימוד תורת נסתה, כשאתם
לומדים את הספרים האלה,
ואתם יכולים להסביר לעצמכם
ולאחרים, מה למדתם שם.
אם זה רק שוב בססמאות, אז
זה אומר שעוד לא הגיע השלב.
כן.
רב, אם אדם מתחיל לתמושך
לתוצרים, אפשר להצביע תלתיק?
האם איזו סכנה, כמו לקבל
תמונה, נגיד, חסקים, תהיים איתו?
לא, אני לא... לא.
זו פשוט שאלה אחרת עכשיו,
כבר בישראלים ועד אותם.
אני לא מדבר על זה במשך השיעורים,
מכבדה, אבל לא, זה בהקשר הזה, זה לא...
זה לא נכון, רב, זה סביר למה
אתה חושב דגל של תפקיד של חברות.
אה, זה נהיה עוד תפקיד,
סביר למה, אבל אני רק אומר,
זה לא עכשיו בגלל שהוא ציוני, לא זו הנקודה.
לא זה המדד שלנו, מה ללמוד ומה לא ללמוד.
אגב, כמעט שהזכרת זה, לימודי חסידות,
הם נמצאים על הגבול, לא
הבאתי אותם כלימודים לפני עצמם,
כי רוב לימודי החסידות,
הם כבר סוג של לימוד קבלה.
יש חלק מספרי החסידות, שזה על ספרי אמונה.
זאת אומרת, שוב, מה המדד?
הוא פשוט, אתם מבינים או לא מבינים.
למשל, ספר כמו נתיבות עולם,
נניח שחלקכם יצא לכם ממנו את זה,
אני חושב שזה על לימוד אמונה.
זאת אומרת, זה ספר שניתן בצורה שכלית,
להבין בלוגיקה מה הוא רוצה ולהפנים.
ספר כמו טניה, לרובנו זה תורת נסתר.
צריך ללמוד אותו ביום מן הימים.
אבל זה שאדם קורא טניה וזורק עכשיו משפטים,
שלוש ספירות וארבע, בבחינת חוכמה, בינה, דעת,
זה מילים באוויר.
מה זה חוכמה, מה זה בינה, מה זה דעת?
תסביר. אם אתה יכול להסביר ולהבין, סבבה.
אז זה כבר לא לימודי נסתר,
זה לימודי אמונה ומחשבה.
לכן אני אומר, בחסידות זה מעובב.
יש דברים שהם שייכים כאותו לתחום הנסתר,
ויש דברים שהם שייכים לתחום המחשבה והאמונה.
כל אחד וכל אחת שיפתחים ספר,
האם הם מבינים או לא מבינים.
כן.
שנייה אחת, זה שם שם.
כן.
עוד פעם, נתחיל בהבנת הפשט.
נכון שיכולה להיות טעויות, הבנת הפשט,
אבל יש מה שנקרא בסיס.
זאת אומרת שאת יודעת לקרוא
מילים ולהגיד אותם במילים שלך.
יכול להיות שאת אומרת אותם לא נכון,
אבל יש לך לפחות פה איזו תחילת קומוניקציה.
מנהל שאת קוראת מילה כמו ספרות, מה זה ספרות?
מה זה?
אז אדם עכשיו יכול להתארגנות
לי, ספרה זה בתרגום מדרגה.
בסדר?
תרגמתי את זה עכשיו לעברית בת זמננו.
יש עשר ספרות, יש עשר מדרגות רוחניות בעולם.
למה זה נקרא ספרה?
יש רגשון אבן ספיר, יש
יעלום שיש לו זוויות שונות,
אז יש זוויות שונות למדרגות
הרוחניות בעולם וכו'.
אם אבל אדם, שוב, הוא קורא מילים, וזה סינית,
הוא לא מבין מה זה.
גם אדם, גם אצל הרב קוקס יכול להיות.
גם קורא, אני קורא, אני
שואל אותו, אני לא מבין.
נשמע כנסת ישראל. מה זה כנסת ישראל?
אבל אם אני אשאל איך זה נקרא?
לא, לא, תשאלי, אני רק אומר,
תדעי שכל עוד את לא הצלחת או
על ידי שאלה או על ידי מפרשים,
לא יודע מה, להבין מה זה
כנסת ישראל, מבחינתך זה עדיין,
תדעי שאת עוד לא יודעת מה זה.
אם אני לא נפגשת נגד ספרה,
אם אני לא באה ואומרת,
אני לומד עכשיו מה זה ספרה
כדי להבין, אני לא יודעת,
אני לא אפגש עם זה, אני לא אוהב את זה.
אני מסכים, את ודאי צריכה להיפגש עם זה,
ואת צריכה להבין מה זה ספרה.
אבל אני אומר, כל עוד
עוד לא הבנת מה זה ספרה,
סימן שזה תורה פניסטורית.
אל תגיד למצב שאת עכשיו קוראת עכשיו ספר שלם,
שמלא מילים שאין לך
מושג מים, ותשכנעי את עצמך
שאת לומדת פה עכשיו זוהר.
כאילו זה לא העניין שלא
ללמוד, זה שאם אתה לומד,
תבין על מה אתה לומד.
צריך ללמוד, רק להבין.
זו המדע תמיד, מתי זה לימוד תורה? להבין.
תלמד לימודי מחשבה ואמונה, ותקנה כלים,
שאם הזמן יאפשרו לה גם ללמוד זוהר.
תלמד כוזריות, תלמד מהרל, ותלמד ספרי חסידות,
ותלמד, אני יודע, דברים מסויים של הרמחל,
ואז בגיל מסוים תלמד זוהר
ותגיד וואלה, עכשיו זה מובן.
מה שהזוהר אומר זה בדיוק מה שלמדתי שם,
ועכשיו אני רק צריך לתרגם.
אוקיי, אם יש לך מילה מסוימה
שלא שומעת תורה מצחקית,
פרוב, אחר כך, כמה שיתרנו את התורה?
זה כבר שאלה טקטית.
זה השאלה החינוכית.
עכשיו מגיע בן אדם, אומר, תקשיב, הדרך
היחידה שבכלל הוא מוכן להקשיב משהו,
זה רק אם נעשה לו קורס
מזורז בתורת הסוד, ובסדר.
אבל אם אני לא אמרתי
לך את זה, אני לא מרגיש לך.
אז להסתום אותו?
אני לא יודע, זה שאלה, זה כבר שאלה חינוכית,
אני לא יודע, זה תלוי בבן אדם.
לפעמים יש מצב שזה הדרך היחידה
שאפשר טיפה ליצור אותו קומוניקציה,
אז אפשר.
לפעמים זה רק יבלבל אותו,
וזה יביא אותו לעוד יותר התרחקות.
לא יודע.
אני פה בשיעור הזה לא נותן
עכשיו הדרכות איך לקרב אנשים,
אנחנו מדברים פה עכשיו עליהם.
איך אנחנו, אנשים, שלצורך הלאה,
יש לנו אמון בסיסי בדבר
הזה שנקרא יהדות ותורה,
ואנחנו רוצים להתקרב לקדושה,
והדרך המרכזית להתקרב
לקדושה זה על ידי לימוד תורה,
איך אנחנו בונים באופן נורמלי, בריא ומסודר,
את החיבור אל הקדושה והתורה.
והחיבור הנורמלי הוא הלכה, נשנה והגמרה,
מחשבה, מוסר, קבלה.
עכשיו כמובן שזה לא מתמטי,
זה לא שעד שבן אדם לא מסיים את כל השס,
אז הוא לא יכול להתחיל ללמוד מחשבה,
ועד שהוא לא עושה מיקרוספירה
מחשבה, הוא לא יכול להתחיל ללמוד מוסר.
ברור שיש גם דברים שבאים במקביל.
רובנו גם שרק בגיל 18 אנחנו
מתחילים את ההתפתחות הרוחנית שלנו,
מסיבות אלו ואחרות,
אז אנחנו צריכים הרבה
פעמים להתקדם תוך כדי תנועה.
זאת אומרת, אנחנו לא יכולים
עכשיו, טוב, אני עכשיו עשר שנים,
עד שאני לא מקיף את כל
השולחן הרוח, אני לא פותח כוזרי.
זה אי אפשר. בן אדם, איך אומרים,
אז, איך אומרים, עושים תוך כדי כמה דברים,
אבל מבחינה עקרונית זה הסדר.
כן, שאלה ונתקדם.
יש כולה אמונות למשטרה
שיש ספרים שיותר קנוניים,
אני מדהים אם אני צריך לראות
על החרסלנד, איך מגיעה...
אני צריך להכיר את העולם, נכון?
יש גם ספרים ספציפיים, ואני רוצה בעיקר
להתעסק בנושא הזה של חיזוק רוח הרצון.
בסדר? בדוגמה.
יש ספרים בתוך הגלריה של
ספרי מוסר, אמונה ומחשבה,
שמתעסקים רק בזה, אבל
זה ספרים שהם כבר ענפים.
אני מנסה לתת פה עכשיו את הספרי יסוד,
שכל יהודי צריך להכיר אותם.
אחרי זה, זה לאין סוף, כל אחד
לפי הצרכים המיוחדים שלו וכו'.
אגב, מה שנעשה עכשיו בזריזות, כי הזמננו קצר,
אני אעשה לכם סקירה מהירה של לימודי האמונה,
כי בשאר הדברים זה לא הנושא שלנו.
לימודי ההלכה, אמרתי, יש כמה
אפשרויות, לימודי גמרא, אנחנו יודעים מה זה.
לימודי מוסר, ואמונה ומחשבה,
זה הספרים שאני רוצה להתמקד בהם.
אתן פה רשימה מזורזת על ספרי יסוד.
שוב, אני אומר פה דברים,
זה לא הלכה על משם סיני,
בוודאי שיש גם ספרים אחרים,
ומי שמתאים לו ספרים
אחרים, שילמד ספרים אחרים.
אני אומר פה את הכיוון שבבית המדרש שלנו,
אנחנו טוענים שזה ספרי היסוד,
ומה שחשוב לי, שגם אם בן אדם,
מישהו יחליט שהוא לומד ספרים אחרים,
הוא מוסיף את זה, שיהיה לברכה,
אבל העיקרון הזה, שהלימוד צריך
לבנות תוכנית מסודרת של סל ספרים,
שכל יהודי עד סוף חייו צריך
להקיף אותם, זה חייב להיות.
לא ייתכן המצב הזה, שבן
אדם בנושא של לימוד תורה,
חוץ מאשר פעם בחיים שהוא כן עשה איזה מאמץ,
ועבר עלי חצי קיצור שכן
ארוך, ולמד איזה חצי כוזרי,
עכשיו, מה שבא לו, ובגיל שלושים פותח,
לא, לא, זה לא אמור להיות ככה.
אפשר לבנות תוכנית מסודרת, שבאופן שיטתי,
מגיעים למצב שאת ספרי היסוד הקפנו.
מה עם ספרי היסוד?
ככה.
דבר ראשון, בחינת זמן.
אני מדבר פה עכשיו למי שנמצא
במסגרת ישיבתית או מדרשית.
בעיקר בנים, כי אמרנו, יש כאן
הרבה גם עיסוק בגמרה והלכה,
בנות זה יותר פשוט, כי זמנם יותר פנוי,
פחות גמרה, אז יש להם
יותר זמן ללימודי אמונה,
אבל בגדול, אם ניקח את הבחור הישיבה הקלאסי,
לימודי אמונה ביום אמורים להיות
משהו כמו שעתיים, שעתיים וחצי.
בסדר? עם שיעור, בלי שיעור, זה כבר עוד שאלה.
אבל אדם צריך להגיד זמן מסוים.
מי שהוא בן אדם עובד, ואין לו שעתם שלו ביום.
חצי שעה ביום.
חצי שעה ביום, לאדם הוא
להקטיש לימודי מחשבה ואמונה.
בסוף נבנה גם איזה תוכנית
שאיך מכניסים את הכל,
גם הלכה, גם גמרה, גם זה, אבל
אני אומר, גם כל לימודי אמונה.
מה עם ספרי האמונה הבסיסיים?
דבר ראשון, יש ראשונים באמונה.
ראשונים באמונה זה ספרים שנכתבו
לפני תקופתו של רבי יוסף קארו,
שהם נקרא לזה העקרונות היסוד של האמונה,
זה ספרים שבדרך כלל השפה שלהם קשה,
כי הם נכתבו לפני 800 אלף שנה,
אז זה עברית קשה, חלקם זה גם תרגומים,
אבל כמו כל דבר בחיים, גם כשאדם לומד רפואה,
קודם כל בשנה הראשונה, אז
הוא צריך לשנן מושגים בלטינית
של מבנה העצמות של גוף האדם.
נכון שהוא לא ישר משליך עם זה משהו מעשי,
אבל בשביל להיות רופא טוב
ולדעת איך לרפא כאב ראש,
צריך להכיר קודם כל את מבנה גוף האדם.
על אותו משקל, כל דבר
שרוצים להיות רציניים בחיים,
צריך ללמוד את היסודות שלו.
היסודות של לימודי האמונה זה הספרים הבאים.
הראשון, כמו שאמרתי, ספר
הכוזרי, זה שכתב רבי יהודה הלוי.
הספר הזה הוא ספר שמדבר על
העקרונות הבסיסיים של אמונת ישראל,
מה שאגב בסדרה הזו אנחנו
עושים, זה בנוי גם על ספר הכוזרי.
ספר הכוזרי, אני מניח
שכולם מכירים את המבנה שלו,
הוא נבנה בצורה של דיאלוג בין החבר,
שזה כאילו נציג היהדות, לבין המלך,
זה כאילו המציג ששואל את השאלות.
במשפט אחד, הספר הזה במקור נכתב בערבית,
כמו הרבה ספרי ראשונים, ומילה
אין לנו אפשרות ללמוד אותו במקור,
כל מה שאנחנו לומדים זה תרגומים.
יש הרבה תרגומים לכוזרי.
יש את התרגום הקלאסי של יהודה אבן שמואל,
שזה מנוכד וקל לקריאה,
פחות מדויק, אבל נותן בלי
ספק את העבודה כבסיס.
יש תרגום של איבן טיבון,
שזה תרגום קדום יותר, שהוא
יותר מדויק, אבל הוא בשפה הקשה.
יש תרגום של הרב קפח,
לניהודתי התרגום הטוב ביותר שיש היום,
זה תרגום של הרב יצחק שילת,
רוצי לו מזמן, שזה גם
משהו מאוד מעותקן ומדויק,
אבל כל אחד ילמד מה שהוא מתחבר.
ללמוד כוזרי אפשר להבין תפשה,
זאת אומרת, כשלומדים כוזרי,
אני מניח שכל מי שלמד פה מכיר,
לא כל המילים ברורות, אלא מה?
לא לגמרי מבינים מה הוא רוצה מאיתנו.
זאת אומרת, אני מבין מה הרבי יהודה לוי אומר,
אבל למה זה כל כך חשוב,
ואיך זה בדיוק עונה על השאלות,
קשה לנו לפעמים להבין.
אנחנו לומדים כוזרי, הוא
מדבר שם על קו התאריך,
מדבר שם על החידושים לשוניים של העברית,
הוא נותן כל מיני טענות
שלא לגמרי אנחנו מבינים.
זאת אומרת, הוא אומר, זה שיש לי חלום,
אז זה דוחה את השאלות של הפילוסוף.
אז מה עושים?
יש מפרשים לקוזרי.
זאת אומרת, ללמוד כוזרי רק פשט,
זה הרבה פעמים, אתה לומד, בסדר,
מבינים את המילים, אבל לא לגמרי
קולטים מה כל כך חשוב בקוזרי.
יש היום כמה פירושים לספר הכוזרי.
כמובן, על שיעורים, שזה נמצא באינטרנט,
אפשר לשמוע שיעורים
כמה שרוצים, יש הרבה מאוד.
מבחינת ספרים כתובים,
יש שני פירושים מרכזיים
לדתי היום לספר הכוזרי.
הראשון זה של הרב אבינר,
שעשה פירוש, הוא פירוש נפלא ומצוין,
רק הוא מאוד ארוך, חמישה כרכים
על חמשת המאמרים של
הקוזרי, זה דורש מאמץ.
יש פירוש של הרב שרקי, שהוא יותר קצר,
אבל, לא יודע, הוא קצת מתרחב שם
לדברים שהם לא תמיד הפשט
של הכוזרי, אלא גם מסביב.
כל אחד וכל אחת ימצא את מה שמתאים לו,
אבל מקום-מקום, ספר הכוזרי, זה בסיסיק.
הקדמות ועיגרות הרמב״ם.
רבי משה בן מימון, גדולי
העם הישראל לדורותיו,
גם בהלכה וגם באמונה,
הוא כתב, היו לו הקדמות,
שהוא כתב לספרים שלו, הקדמה
למשנה, הקדמה לפרק חלק,
הקדמה למסכת אבות, שזה שמונה פרקים,
והוא גם כתב עיגרות בחייו, מכתבים,
עיגרת השמד, עיגרת חיית אמיתים,
דברי אמונה מאוד בסיסיים ומאוד יסודיים,
גם הם כולצו בספרים בפני עצמם,
זה גם ספרי יסוד שצריך להכיר אותם,
לעבור עליהם פעם בחיים לפחות, אם לא יותר,
זה נותן בסיס לכל עולם המחשבה והאמונה.
כן, זכות משורר פרקים,
אבל שאר ההקדמות שלו,
זה כוודאי בתוך לימודי אמונה,
בהקדמה למשנה הוא נותן סקירה
על כל התורה שבעל פה,
ההקדמה שעולה פרק חלק,
זה פרק למסכת סנדרין,
הוא נותן הקדמה על כל נושא
של לימודי אמונה, אגדות חזל,
בעגרות שלו הוא מתעסק בכל
הנושא, כשאמשל, להגיר את השמם,
הוא מתעסק בנושא של סגולת
ישראל, מה זה עם ישראל, וכו'.
צריך לעבור על זה, גם
היא יצאה בכמה מהדורות,
לדעתי המהדורה הטובה ביותר,
זו המהדורה של הרב יצחק שילת,
גם עשה על זה תרגום, אבל
יש כמובן גם מהדורות נוספות.
הלאה, חובות הלבבות, של
רבנו בחיי איבן פקודה, בסדר?
ספר שחלקו מוסר, אבל
הוא בעצם, רובו אמונה,
אפשר גם להכניס אותו
בספרי מוסר, גם ספר שבנו,
נותן שם עקרונות מאוד
יסודיים, בלימוד האמונה,
בקיצור, אין הרבה מה
להרחיב, כמו עוד כרגיל,
יש תרגומים שונים, וכל
אחד ייקח את מה שמתאים לו,
ספר פשוט, אגב, זאת
אומרת, כשלומדים אותו,
אפשר להבין מה הוא
רוצה, קצת ספרים עוד פעם,
אנחנו לא לגמרי מבינים, מה
עליו, הוא חוזר על עצמו כל כך,
וכו', לכן, גדל לעזוב, אה?
רבנו בחיי אי בן פקודה, בסדר?
הלאה.
מורה נבוכים לרמב״ם.
תשמעו, למורה נבוכים לרמב״ם,
אפשר להרחיב על זה גם שיעור שלם,
בגדול, הרמב״ם כתב את הספר הזה
מול התמודדות שהייתה בזמנו
נגד כפירה האריסטוטלית,
אז שהמחשבה, כיוון החשיבה,
הלוגיקה היוונית, התחילה
להתפשט בעם ישראל,
והיה צריך בעצם עכשיו
לתרגם את התורה
לשפה לוגית, הוא גם מדבר
על זה במהלך השיעורים
לגבי הנושא של זיקוך מושגי אמונה.
תראו, מורה נבוכים מורכב
משלושה חלקים, אני כבר אומר לכם,
החלק השני הוא חלק,
חלילה, מילה לא רלוונטי,
מילה שאסור להגיד, לא רלוונטי,
אבל יש שם דיונים שהרמב״ם מאוד נכנס אליהם,
שהם פחות מעסיקים את זמננו.
החלק הראשון של מורה נבוכים,
הרמב״ם עושה סוג של מילון מושגים
של דברי הנבואה,
מסביר מה זה כיסא ה'
מה זה ויומר ה'
מה זה רגלי ה'
מה זה מלאכים, זה
בוודאי שצריך לדעת.
והחלק השלישי, הרמב״ם עושה חלוקה מאוד מסודרת
של המצוות ושל הטעמים
למצוות, גם מורה נבוכים,
חלק ראשון ושלישי צריך להקיף.
הדבר האחרון שיש בראשונים,
אמונות ודעות לרבי סעדיה גאון,
טוב, גם זה בנייה אמונית של עקרונות האמונה
בצורת החשיבה ימי בינאמית,
עם כל ההתמודדויות שהיו אז,
יש שם קטעים גם שהם קצת מתישים,
כי הוא עוסק שם בכל
הפילוסופיות שהיו בימי הביניים,
אבל עדיין העקרונות שהוא
נותן, בוודאי עקרונות חשובים.
יש עוד ראשונים באמונה,
יש את רבי יוסף אלבו, ספר העיקרים,
יש רבי חזדי קרסקס, אור
השם, אבל כמו שאמרתי,
זה הספר היסוד, עוד פעם,
דעתי אפשר כמובן להריב על זה,
כוזרי הקדמות הרמב״ם
חורת הלווות, שלושה ספרים,
יהודית צריך להכיר אותם, ואפשר להקיף אותם,
בחצי שעה ביום, במהלך
החיים, אפשר להקיף אותם.
עלה, מזריזות.
השלב הבא בלימודי
אמונה, זה כתבי המערל.
מורנו הרב יהודה ליוון מפרק.
למה אנחנו מתלהבים בבית המדרש שלנו מהמערל?
מהסיבה הפשוטה, שהמערל,
שמעתי פעם משפט יפה,
כמו שיש, אמרנו בלימודי
ההלכה, יש קודם כל את העקרונות,
שזה המשנה, אחרי זה
גמרה, זה איך מתוך המשנה,
אתה מבין את הלוגיקה,
ואחרי זה יש את השולחן
ארוך של מה לעשות בתכלס,
ככה גם בלימודי
מחשבה, כוזרי זה המשנה.
כוזרי נותן את העקרונות.
המערל זה הגמרה.
המערל, זה מלמד
איך לחשוב, באמונה.
המערל מחנך לחשיבה מופשדת.
מה בעצם כל כתבי המערל?
המערל לוקח את כל מדרשי
חזל שקיימים, ומפשט אותם.
מרגיל אתכם ללמוד את דברי חזל,
ולהבין את העומק שמאחוריהם.
זה לא סתם סיפורים, יש
מאחורי זה רעיונות עמוקים,
הבעיה היא שזה נכתב כאן לפני 500 שנה,
אז גם השפה היא קצת קשה,
ויש לו צריך מולון מושגים
של להיכנס אליו, אבל שוב,
זה ספרים שצריך להקיף.
אני מודה שבנושא הזה
לא זכה המערל, ומעטים
לומדים אותו, וחבל, אבל מי שיכול,
מי שיכולה, ממליץ.
כל כתבי המערל זה הרבה,
אבל יש את הספרי היסוד שלו,
וזה ארבעת הספרים הללו.
טיפרת ישראל שעוסק במתן
תורה, ואני יודע כדאי ללמוד אותו
לפני חג שבועות.
גבורות השם שעוסק ביציאת מצרים,
ונצח ישראל שעוסק בכל
הנושא של מה זה עם ישראל,
זה אולי הספר היותר מרכזי שלו.
והספר הזה, שלאני ובדתי
הוא הכי עוזר מבחינה חינוכית,
זה ספר שנקרא בעיר הגולה.
בעיר הגולה, המערל בעצם נותן,
זה ספר שבנו עם שבעה פרקים,
שבכל פרק הוא מסביר זווית
אחרת, איך לומדים את דברי חזל.
זאת אומרת, הוא מביא סוג אחר של מדרשים,
שבעה סוגי מדרשים, ובכל אחד מהם,
הוא נותן כלים איך לפצח ולהבין את העומק.
מי שילמד, מי שתלמד מערל,
תראו שאחרי שלומדים את המערל,
עוד פעם, לאורך זמן וכו',
מתחילים להבין מה חזל רוצים,
בדברי המחשבה שלהם.
לומדים אגדות, לומדים סיפורים,
ומה שהיה נתפס לנו עד
היום, כקוע סוך החמנו,
אז המערל עכשיו נותן את העומקים,
ופשוט יוצר את מה שלימודי
מחשבה אמורים ליצור,
שזה הבנה האמונית העמוקה,
וההזדהות עם הדברים,
מה תוכן של הדברים.
מה זה תפילין, מה זה ציצי, הכול.
זה מתחיל משם.
הלאה, אחרי המערל, יש לנו את כתבי הרב קוק,
שישנם שתי מהדורות, פרסומת סמויה.
כתבי הרב קוק, הסיבה שאנחנו
מתלהלים בכתבי הרב קוק,
זה לא רק בגלל שהרב קוק
היה לו זקן יפה, היה לו זקן יפה,
ולא רק בגלל שהרב קוק
יש לו כריכה יפה לספרים,
בעיקר על המעדורה
החדשה, שהיא בצבעים יפים,
אבל אחרי מכתבי הרב קוק,
הסיבה שאנחנו מתלהלים ממנו,
שהרב מאוד אובייקטיבי,
שקרה, חשבתי לקרוא לזה סיסמה,
השש הלבן מקבל צבע.
אבל אולי אז זה מתקשר למיצד
הגאווה וכאלה, אז אולי לא,
נחשוב על משהו אחר.
לענייננו אבל, לענייננו
אבל, כתבי הרב קוק,
בסדר, מה שמיוחד בכתבי הרב קוק,
שהסיבה שאנחנו מתלהבים
מהם, זה שהוא, הרב קוק זה דמות,
שחיה יחסית, לא רחוק
מאיתנו, לפני מאה שנה,
והוא לקח את כל עולם
המחשבה של עם ישראל לדורותיו,
ותרגם את זה יחסית לשפה שעוד קרובה אלינו.
לנו, הרבה פעמים, שכבר רחוקים מאה שנה,
והעברית שלו נראית של בלתי
ניתנת לפיצוח, אבל זה לא נחמד.
נכון שיש ספרים שבאמת
זקוקים, עוד פעם, תיווך,
ספר אורות, אורות הקודש,
קשה להבין את זה בלי ליווי,
אבל ספרים בסיסיים
יותר, עינייה, אורות התורה,
עגרות עריה, זה ספרים שנכתבו
בשפה שכלית שלפני מאה שנה,
ואפשר בניתוח הגיוני,
להבין מה הוא אומר,
והוא בעצם לוקח שוב את כל הרעיונות שבקוזרי,
ובמערב, וברמב״ם, ומורה נבוכה,
ואת הכל הוא מתרגם גם מבחינה מילולית,
וגם מבחינת המציאות התרבותית שאנחנו חיים בה,
שעם ישראל חוזר לארצו,
על כל המשמעויות שיש לזה,
העולם המודרני,
ומתרגם את היהדות לאדם שחי בתקופה המודרנית.
זו הסיבה שאנחנו משתמשים
הרבה בכתבי ערב קוראים.
ואני אומר שוב, יש עוד
כתבים, יש עוד חכמים שכתבו,
ערב קורק הוא פשוט עשה
איזו משנה שקשה למצוא כמות,
זאת אומרת, היו ערב
סלובץ'י שכתב דברים נפלאים,
וערב שריר שכתב דברים נפלאים,
וערבי מחבת כתב דברים נפלאים, זה נכון,
ובוודאי את הכל צריך ללמוד,
אבל שוב, מדעתי הקטנה,
ערב קורק יש לו משנה שיטתית,
ומקיפה, שקשה למצוא אותה.
קשה למצוא אותה במקומות אחרים,
ולכן אני חושב שבספרי היסוד,
בעמוד השדרה שלנו, הוא השולחן ארוך.
זאת אומרת, הוא הזה, של
סופו של דבר, איתו אנחנו...
אוקיי, מה בתכלס, אני מבין מכל הכוזרי והכל,
מה זה אומר לי עכשיו ביחס לשאלה,
מה אני חושב ביחס ל... לא יודע, לארץ ישראל,
מה אני חושב ביחס למעמד האישה,
מה אני חושב ביחס לכניינים,
מה אני חושב ביחס לדיני המשפט העברי,
זהו, זה ערב קורק, הדברים נמצאים.
כתבי ערב קורק, שוב, הם ים שאין לו סוף,
אבל בגדול, הכתפים הבסיסיים,
הבסיסי ביותר זה אין היה,
שזה פירוש של ערב קורק למסכת ברכות ושבת,
שזה נכתב גם בשפה יחסית
ברורה, אפשר להקיף את זה.
אורות התשובה, מוסר אביך, עמידות הראייה,
אורות התורה, עדר היקר, עקבי הצון,
אורות, שזה כבר ברמה יותר גבוהה,
אורות הקודש, שזה בכלל כבר על גבול הקבלה,
ושמונה קבצים, שוב, זה המקור,
זה בעצם הפנקסים המקוריים של ערב קורק,
שמשם לקרו כל הכתבים, אז יש שם דברים ברורים,
ויש שם גם דברים מאוד עמוקים.
לדעתי, פחות או יותר זה אמור להיות בסדר הזה,
אבל כאמור, אין פה שום הלכה
למשם סינה, ואפשר גם סדר אחר.
הלאה, לימודי מוסר. בסדר?
אמרנו, זה לימודי אמונה.
עכשיו, ספר כמה נכתוב?
אז קוראים לך את זה
באינטרנט, אפשר להקפיא את זה.
אני חוזר הנה.
אוקיי? בסדר.
הלאה.
לימודי מוסר.
לימודי המוסר הבסיסיים.
אחד, שמונה פרקים לרמב״ם,
זה הספר אולי הבסיסי ביותר,
הוא נותן את המבנה של נפש האדם,
ומונע את התשתית בעצם לאיזון אישיותי.
מסילת ישרים לרמחל, שנותן
פה מסלול, כי שמו כן הוא מסילה,
איך לאט לאט להגיע אל הקטושה.
אורחות צדיקים,
סליחה, אורחות צדיקים,
חפץ חיים שמירת הלשון,
תראו, רשמת פה אורחות צדיקים,
אפשר לרשום עוד מיליון ספרים. בסדר?
אני רשמתי עוד פעם דברים
שהם התקבלו בעם ישראל
בדורות האחרונים כספרי
מוסר, אבל יש עוד כמובן רבים.
אני, כמו שאמרתי,
ספרי מוסר, אחרי שלומדים את הספרים הבסיסיים,
האלה, אני חושב שבאמת צריך בספרי מוסר
לחפש דברים שהם, שוב,
קשורים יותר לדור שלנו.
למשל, נושא צניעות.
זה אחד הנושאים אולי שהיותר היום
באמת אנחנו מתמודדים איתם.
אז כדאי לחפש ספרים שנכתבו בדור שלנו,
על ידי אנשים תמיד חכמים,
שהם קשורים למציאות התרבותית
שאנחנו מתמודדים איתה.
כשל הרב ישוע שפיר, הכתב
ספר על השבעים צעולות,
תשוב תחייני, כן, כל הנושא של
התמודדות, עם צניעות ותערה.
אז זו דוגמה.
אתם מתמשטשים, או אדעה ולידלר
כתב ספר על תפילה.
זאת אומרת, דברים שהם נגישים
והם מדברים בשפה
שיכולים לקחת את הרעיונות הפנימית
ולהפנים אותם אל העולם שלנו.
כל אחד וכל אחת שיחפשו
וימצאו את הספרים שמדברים אליהם
והנושאים גם שהם רוצים לשים עליהם דגש,
אבל גם זה, צריך ללמוד,
למצוא את הזמן ביום, חצי שעה ביום,
או עוד פעם, מי שנמצא
בעולם ישיבתי, מי שלא אז פחות,
למצוא את הזמן, גם לימודי מוסר.
חייבים להבין, לימודי מוסר זה סוג של
זריקת מוטיבציה של כל יום.
לימודי מוסר צריך כל יום
איזה טיפה להתעורר
מזה, אחרת אדם נשחק.
לימודי תנ״ך, שוב,
בשיא הזריזות, אחד.
דבר ראשון, אני ממליץ גם,
מי שנמצא במסגרת ישיבתית,
או מדרשה, לעשות חצי שעה ביום,
פרק תנ״ך ביום, שני פרקים ביום.
שוב, זה לא בסדר,
שבחור ובחורה בגיל 18,
ובטח בגילים יותר מבוגרים,
אין מצב שמעבור פעם אחת בחיים על כל התנ״ך.
זה הנבואה, זה הדבר הבסיסי ביותר.
פעם אחת בחיים, לקרוא דברי הימים,
פעם אחת בחיים לראות מה כתוב בישעייר.
איך לומדים תנ״ך?
שוב, המלצה.
דבר ראשון, סבב ראשון,
כדאי לעשות עם פקיעות.
זאת אומרת, להבין את הפשט.
איך מבינים את הפשט בתנ״ך?
יש את רשי.
הבעיה שרשי הוא עוזר בערך עד ישעיהו.
זאת אומרת, ברגע שמתחיל לישעיהו,
אז גם רשי כבר לא כל כך
עוזר, כי זה נהיה מסובך שם.
יש גם מפרשים פשוטים,
רדאק, מצודות דוד, מצודות ציון.
אני ממליץ, למשל, לספר
שיכול לדתי מאוד לעזור בפשט,
בסבב הראשון בתנ״ך,
נקרא דעת מקרא.
זו סדרה שיצאה עד עמדי החכמים וגם אנשי מחקר,
עם הסכמה של גדולי
ישראל, שלקעו את כל התנ״ך,
ועם ביאור מאוד פשוט,
עם גם הקדמה לכל פרק,
מסדרים מבחינת תאריך,
איפה הפרק הזה נאמר,
הרמיהו לפני איזה נבואה
אומר את זה, לפני איזה חורבה.
מחלקים את הפרק בצורה
מסודרת, אפילו לפעמים תמונות,
של להסביר כל מיני משלים
של הנביאים, מדברים על כלים,
על מה הם מתכוונים.
אדם, שוב, חצי שעה ביום, לומד שני פרקי תנ״ך,
מגיע למצב שתוך שנתיים
שלוש, סיים את התנ״ך.
הלאה.
שלב שני בתנ״ך, זה כבר להעמיק בו.
נכתבו, כמובן, אין סוף פירושים על תנ״ך,
אז בוא נגיד, הביאור הקלאסי,
או הנחשב הגדול ביותר
על לימוד תנ״ך, זה המלבין.
מלבין כתב ביאור מאוד
עמוק, על התנ״ך, ארוך מאוד,
זה עולם מומלוא.
וזה משהו שיכול להשיג את הבן אדם לכל החיים.
בוא נגיד, אמר לי פעם תלמיד חכם חשוב,
מי שפעם אחת בחיים עבר על כל התנ״ך ימלבין,
הוא יכול להחשיב את עצמו כתלמיד חכם באמונה.
זאת אומרת, הבן אדם
עשה פה, עשה עבודה יפה.
אז שוב, סבב בתנ״ך, פקיעות ואחרי זה מפרשים,
זה גם חלק מהעניין.
שימו לב, תורה, זה לגבי הנח.
נביאים כתובים.
לגבי התורה, פשוט מאוד, שבתות.
אנחנו לומדים באופן טבעי שניים,
נקרא, אחד תרגום, וגם לומדים מפרשים.
מה עושים?
שוב, אני אתן לכם פה הצעה פרקטית לחלוטין,
אתם לא חייבים לקבל אותה.
איך מגיעים למצב?
פשוט צריך למהר פה עכשיו, לקראת סוף השיעור,
אז אנחנו דוחסים, אבל תחשבו שזה לא כזה נורא.
תכף אני אעשה לכם סדר של
הכל, אתם תראו שהכל אפשרי.
אני אומר שבת, שימו לב, זה שבת.
אדם לוקח עצמו משימה.
אני השנה, יש הרבה מפרשים על התורה.
מה בדרך כלל קורה?
בן אדם אומר, טוב, אני
רוצה ללמוד רמבן על התורה,
פותח את הרמבן, רק הוא
רואה את האורך, כבר מתייש.
בוא נעשה דבר כזה.
אתם לוקחים לעצמכם משימה.
פרשת בראשית,
עוד מעט שמחת תורה,
מתחילים סבב חדש של התורה,
אני לוקח עצמי משימה ללמוד רמבן על התורה.
אני מתחילה, או מתחיל, בשבת
פרשת בראשית, חצי שעה בשבת.
בין העליות בתורה, אני לא יודע, בערב וזה,
לומדים חצי שעה רמבן, מספיקים שני פסוקים.
שמים סימנייה, סוגרים את הספר.
שבת, לאחר מכן שבת נוח,
שוב, לומדים איזה חצי שעה,
בין לבין שני פסוקים וזה,
שמים סימנייה, ממשיכים.
לך לך וכולי.
שנה הבאה, פותחים את הספר,
מהסימנייה, וממשיכים עוד שני פסוקים.
תוך סבב של חמש-שש שנים,
סיימתם רמבן על התורה.
אף אחד לא אומר לשום מקום.
ואז לוקחים שלב שני.
בוא ניקח את
שיחות הרצלות על ברשירות שבוע.
אורחיים הקדוש.
אין שום בעיה.
זה שטויות.
שמים אורחיים, לומדים כל שבת
שניים-שלושה פסוקים, עוד
חמש שנים, סיימתם אורחיים.
מה קרה?
חיים ארוכים.
חיים ארוכים.
אין שום בעיה.
א.M.A.E.C.S. ואת אמת שמשמעו
כל הפירושים הקלאסיים, מה שנקרא
על חמישה חומשי תורה,
בעבודה שיטתית, במינו נכון,
אפשר להגיע למצב
שעד זקנה וסבע, בן
אדם עבר על המפרשים
המרכזיים של התורה.
דבר אחרון, לקראת
חגים. שוב ממליץ לכם.
לקראת חגים. כל פעם מגיע חג.
מגיע חג שבועות, מגיע חג פסח,
מגיע חנוכה. מה קורה בדרך כלל?
קשרה חג חנוכה, בוא אני רוצה
טיפה להתעורר לקראת חג חנוכה,
לוקח איזה חוברת שבדיוק עכשיו היא יוצאת,
ומסתכל שתי שורות וגמרנו.
גם פה על עבוד שיטתי.
יש ספרי בסיס גם ללימוד
לחגים, מפרשים, אפשר.
אותו דבר כמו פרשת שבוע.
יש השנה חנוכה, אני
לוקח איזה ספר, לומד
ממנו כמה שאני מספיק,
כמה עמודים, שם סימניה,
השנה הבאה ממשיך.
אפשר בצורה מסודרת
לסיים את, שוב, את כל ספרי היסוד
שיש על החגים.
יש אחרי מיטל חרמון
של הרבינר, שזה משהו שקוראים
בשתי דקות וגומרים,
ושפת אמת שזה כמובן
הרבה יותר ארוך ולוקח כמה
שנים, אבל גם פה, אם מחלקים
את זה במינונים נכונים,
ועושים שוב תוכנית שיטתית,
לאט לאט מקיפים את הכל.
בואו נעשה, אני אומר רק,
תגשים, ואז את התוכנית
ברמה הטכנית. תגשים. דבר
ראשון, כדאי מאוד, כמו שאמרתי,
להתעסק גם בספרי חכמי דורנו, ולא רק
בספרים שנכתובו לפני 800 ו-1000 שנה.
דבר שני, כדאי מאוד, סדר
מדורג לא לקפוץ לתכנים
גבוהים מדי, לפני שעוברים את התכנים
הנורחים. בלימודי אמונה,
דגש על פקיעות ואספק.
בניגוד ללימודי הלכה
או גמרה, שהם זקוקים להרבה
חזרות, לימודי אמונה, לא
צריך להיות יותר מדי חזרות.
ללמד ת'כוזרי, תחזור
את זה עכשיו, תמשיך על.
עוד עשר שנים, כשתלמד
מורה נבוכים, אז גם תראה
שזה מסתדר, יאמר שאתה למדת מה ת'כוזרי,
ותחזור וכו'. לימודי אמונה,
הם יותר מותמאים בנפש,
ולכן הם זקוקים לפחות חזרות,
מאשר לימודי הלכה או גמרה.
לימוד בחבות הכחול
האפשר, זה נכון לכל לימודי
תורה, אין צורך בחזרות,
כמו שאמרתי.
זה הנקודה הזאת.
כשדגשתי את פיוט וספק, התכוונתי להגיד
שגם אין יותר מדע מה לחפור בלימודי אמונה.
בניגוד ללימודי גמרה, למשל,
כשאני נתקל באיזה טקסט, אני לא מבין אותו,
אז עכשיו אני קודח
במשך שעות, ובסוף אני מבין.
לימודי אמונה, אין
מה לשבור את הראש בכאילו.
או שאתה מבין או שאתה לא מבין.
אם שאתה מבינה או שאת לא מבינה.
לא הבנתם, תשאלו מישהו,
ותתקדמו.
הרעיון בלימודי אמונה, זה להרחיב
אספק, כמובן, עם הבנה, אבל הבנה
בסיסית, ואז גם דברים מסתדרים. לימודי אמונה,
זה דברים שהם דברי תורעניים
במקום אחד, וישרים במקום אחר.
אתה לומד את מערל,
אתה לומד כוזריב,
אחרי זה, אתם מתחתנים, ואז אתה
מספר למה, ומסתדר.
קיצור, זה משלים אחד את השני.
סיכומים בכתב,
ממליץ לכם מאוד, לכל מי
שרוצה להתקדם בתורה, בחיים שלו,
להפסיק לחשוב שלימודי תורה
זה משהו שעושים אותו ככה
בסטלה.
יש, קונים ספר, אתם לומדים
עכשיו כוזרי, אז בבקשה,
לא עכשיו מאיזה ספר בית
מדרש, מסתכלים שם, שם עוד...
לוקחינים ספר שלכם, לומדים,
סיימתם, יש שם כל כמה,
בתרגום של אבן שמואל, כל כמה
פסקאות, יש איזה קו מפריד כזה, שמסיים
עניין, לכתוב בצד,
בשלוש שורות, מה היה.
ככה אנשים, ככה אנשים
רציניים מתקדמים בחיים.
גם בלימודי הלכה.
לשבת, לכתוב, עם
סרגל, לשים מרקר, דגשים,
על משפטים חשובים.
זה נראה זה, שהאדם עובד נכון,
לאט לאט, עוד ספר ועוד
ספר ועוד ספר ועוד ספר,
ובגיל ארבעים, הוא רואה,
וואלה, הרקפתי את הספרים
האלה, הוא פותח אותם, יש שם בפנים
את הסיכומים שלו, את
הבכתב, את השלוש שורות,
את הדגשים שלו, והוא
עשה משהו, עשה משהו
בחיים, למד תורה, ולא רק
נגע פה ושם בדברים בשביל הכיף.
שיעורים.
כדאי מאוד עם כל הלימוד העצמי,
שזה עיקר הבנייה של בן אדם,
גם למצוא את הזמן, פעם בשבוע,
עוד פעם, מי שנמצא כמובן במסגרת
לימודית של ישיבה ומדרשה, אז זה יותר,
אבל פעם בשבוע לשמוע שיעור,
היום גם יש נגישות באינטרנט,
באמת, לכל שיעורים שרק רוצים,
האדם זקוק גם כמובן להכוונה של רבנים
ורבניות, ולא רק
ללמוד עצמאית. עכשיו, כמו
שאמרתי, מבחינת הצד הטכני,
זו הייתה תוכנית מעשית.
בחורה ישיבה, שוב, אורגנות מדרשה,
זה הסדר היום, פחות או יותר.
שלושה סדרי גמרא, שעתיים
לימוד עצמי באמונה,
שיעור יומי, בסדר?
חצי שעה מוסר, חצי
שעה תנ״ך, חצי שעה הלכה.
שישי, שבת, חזרות,
ולימוד פרשת שבוע מפרשה.
זו התוכנית הבסיסית של בחורה ישיבה.
בת מדרשה, הכל אותו
דבר, רק בי הגמרא.
יש לכם שלוש סדרים
לעשות קרחן.
אז מה עושים בדרך כלל
ברוב היום, באמת,
למדרשות? משקיעים יותר זמן
בלימודי האמונה. בסדר?
לא שיעור יומי באמונה, אלא שש, שבע,
שישה, שבע שיעורים באמונה.
כן?
בדרך כלל, מדרשה, שעון,
כן. אני חושב שכדאי גם. גם שם מדרשה, כדאי שתקבע לעצמה
זמן ללימוד. למשל, הלכה. עוד פעם, שיעורים בהלכה יכולים
לתת לך נושאים מסוימים. אבל להקיף את כל אורחה, אם את
חייבת למצוא את חצי שעה ביום, ללמוד את הפניני ההלכה.
יש לכם כזה שול, נגיד, גם
שבת, כי הבנים, נגיד, בזאת,
שבע להומדים, בלימודים 18, ובנות יש שעה אחת.
כן, אני אומר.
אז אני אומר, אני חושב שמדרשה צריך,
באמת, להשקט על עיקר הזמן בלימוד
אמונה, אינטנסיבי שנה של שיעורים
ולקבל עקרת כיוון. אבל להתחיל לבנות
תוכנית שתמשיך איתך גם אחרי המדרשה,
של, הנה, וזו התוכנית לדעתי
של אנשים שכבר נמצאים בחיים.
עוד פעם, בנים, חצי שעה גמרא.
אני חושב עוד בנים, זה ניתן.
חצי שעה גמרא, חצי שעה אמונה.
בנות, אפשר להוריד חצי שעה גמרא.
חצי שעה אמונה, אם כן אני
נורא רוצה, אז שתממת בבקשה.
חצי שעה אמונה ביום, אפשר.
חצי שעה אמונה ביום.
גם בן אדם שלומד ועובד, הוא
יכול למצוא את החצי שעה ביום.
עשר דקות הלכה, בן אדם מסיים תפילה, עשר דקות
יושב ולומד הלכה כל יום עד סוף החיים שלו.
וככה הוא מקיף את כל אור
החיים כמה פעמים בחיים שלו.
ומי שלומד חצי שעה גמרא ביום, יכול בדף
יומי להקיף את השס, כל, שבע פעמים בחיים שלו.
הוא יכול לעשות את זה.
עשר דקות מוסר לפני השינה.
אדם לפני שהוא נרדם, באנו על זה כבר
כמה פעמים, לפני שאומרים קריאה תשמה,
עשר דקות, יש ליד המיטה
מסילת ישרים, יש עורכות צדיקים,
קוראים חמש, שש דקות, אומרים קריאה
תשמה, עושים חשבון נפש והולכים לישון.
ככה היהודי הוא אמור ללכת לישון.
שיעור שבוי. גם בן אדם שעובד
ונמצא בשטף החיים, שיעור שבוי.
ובשישי שבת, תנח, כמו שאמרנו,
לומדים איזה פרק תנח בשבוע, לא ביום,
פלוס המפרש, השני פסוקים של המפרש.
אין שום בעיה לעמוד בדבר הזה, בחלק השני.
פה זה מה בתוכנית לאנשים
שנמצאים שכל הזמנם פנוי לזה.
אדם שנמצא בשטף, תחשבו,
זה לוקח שביום יהודי מקדיש,
מדברים פה חצי שעה, איזה,
אנחנו מדברים פה על שעה במקרה,
שעה ביום ללימוד תורה.
עוד פעם, בנים, נמצאים לזה קצת
יותר, בנות, אנחנו מדברים פה עכשיו,
על חמישים דקות ביום, ארבעים
וחמש דקות ביום ללימוד תורה.
אפשר לעשות את זה.
גם אנשים שנמצאים בכי אינטנסיביות של החיים,
עם ילדים ועבודה, כן, אז
קמים, מדברים פה עכשיו על בנים,
התפילה בשבע, קמים בשש, עושים מקלחת קרה,
באים לבית כנסת, מתאטרים בתלית
ותפילין ולומדים חצי שעה דף יומי.
כן. ואחרי התפילה, חמש דקות, לומדים הלכה.
ובין מנחה למעריב, מכניסים
את החצי שעה לימוד אמונה,
ולפני השנה, חמש דקות מסילת ישרים.
ככה יהודי למד.
אז יש אנשים בנון לעצמם את
העולם הזה, שזה בלתי אפשרי,
ומה פתאום, וברגע שסיימתי את
הישיבה, וברגע שסיימתי את ההשעה,
אני לא נוגע יותר בלימוד
תורה, זה תירוצים מעניינים,
אבל לא בטוח שזה יהיה כביל.
יהודי עד סוף חייו צריך להקיף
פחות יותר, די לו את הכול,
ופחות או יותר את הדברים שדיברנו.
אורחיים, הבנה בסיסית בשש,
משנה, גמרה, הבנה בסיסית בלימודי
אמונה ומחשבה, לספרי מוסר בסיסיים,
ומי שזוכה וגם מגיע לשלב של לימודי
תורת עשרות.
עשרה וטוב לו, אבל זה ודאי לא כולם. שאלות?
כן, וזה נסיים.
אבל בסופו של דבר, אני צריכה להתאמן את עצמי.
זה אני לא נכנס בשיעור הזה.
בסדר, זה אני לא נכנס בשיעור הזה.
אנחנו עכשיו, השיעור הזה
מוקדש, לא עכשיו איך לרצות את זה,
ואם אני מאמין בזה, זה לא השאלה.
חשב, אמרנו, יש פה שיעור שעניינו עכשיו,
איך אפשר להשתלט על הדבר הזה שנקרא תורה?
מה שחשוב זה מה שאפשרי וזה קל.
מבחינה טכנית זה אפשרי?
לא אמרתי זה קל, מבחינה טכנית זה אפשרי.
כמו שבן אדם, ברור לו לחלוטין
שאם הוא רוצה לחיות חיים איכותיים,
הוא צריך להגדיל זמן לאכילה, צריך
להגדיל זמן לכושר, צריך להגדיל זמן
לנוח, למנוחת צהריים, לאדם
יהודי צריך להכניס רצון בראש,
שחלק מהסדר יום שלו לכל
החיים זה גם זמן של לימוד תורה.
אבל אני מודה לך, נגיד, בעוד 50,
נגיד אני יכולה לבוא לתקוף סדר,
לתרוה, אמור לי ב-22 לבית. בסדר, בסדר.
אז עכשיו, כמו שבן אדם אומר,
יש לי בעיה, אני מתחיל לרוץ ואני מתאהב.
בסדר, אז עכשיו איך פותרים את זה?
את יכולה, את אומרת, לי אני לא חייב
עוד חצי שעה רצוף, אני קובעת לי רק,
חצי שעה לימוד אמונה ביום, רבע שעה.
בסדר? בסדר, זה כבר עכשיו כל אחד
עם העולם שלו, אבל קודם כל אני
אברדנת מוצא שצריך כל אחד לקחת
על עצמו אחריות שהוא צריך ללמוד
תורה בחיים שלו. ולימוד תורה זה הכל,
הלכה, ישנה, אמונה, מוסר ותנח.
יהודי שהגיע לשמיים, זה מה שישאלו אותו.
שאלו אותו, הוא אמר לי, האם פעם אחת
ראית את התנח? פעם אחת למדת את עקרונות
היסוד של תורת ישראל?
פעם אחת ידעת מה לעשות ביום יום?
כמו שאמרתי, הדברים הללו הם
נעשים, נכון שזה לא פשוט, ובתרבות היום,
שהאמת החיים הם מאוד אינטנסיביים
ומאוד תובנים, אז אנשים נוטים לבטר
על עצם בנקודה הזו, אני חושב שוב שזה
דבר שאפשרי אם יש מוטיבציה ויש תוכנית
מסודרת וסדר עדיפות נכון בחיים. והסדר
עדיפות בחיים הוא שהנושא הזה של לימוד תורה
הוא הנשמה, הוא, אם זה בן אדם חי.
זאת אומרת, אדם חייב את זה בחיים.
הוא לא יכול לוותר, זה לא מותרות, זה לא
משהו שלא נורא, לא, זה צריך להיות משהו
שאפשר ללכת לישון בלי שביום התקדמנו
קצת בלימוד תורה. ולאורך זמן אתם תראו את זה.
רובכם פה באמת בגיל אולי יותר צעיר,
אבל אנשים מבוגרים שעבדו נכון ומסודר,
לא בנחץ, כמו שאמרתי, יעשו את כל
מה צריך בחיים, אבל הקדישו את 40 דקות,
50 דקות ביום ללימוד תורה, הם מגיעים
לגיל 50-60, שהם הקיפו את התורה.
הם הקיפו את התורה. זה ער שאפשר לכבוש אותו.
ככה פתחת את הישוב, ככה מסיימים.
זה ער שאפשר לכבוש אותו, אם, כמו
כל דבר בחיים, עובדים נכון ומסודר.
בסדר? זה היה שיעור מחוץ לעניינים.
מקווה שהרעיון מובן, שיהיה בהצלחה. תודה רבה.