[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/232918991″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
פסח ראשון הוא כולו אתערותא דלעילא (הנהגה אלקית שאינה תלויה בנו). המהות הזאת נמשכת עד פסח שני. תכונת הזמן הזה היא שהקב”ה פועל. כולל יום העצמאות.
פסח שני זו אתערותא דלתתא. הוא תולדה של אותם אנשים שלא יכלו לעשות פסח ראשון. (דעה אחת, כיוון שנטמאו מבני אהרון. שניה, שנטמאו לארונו של יוסף. שלישית, שנטמאו למת מצוה – והרי כל אלו מאת ה’) והיו פטורים מלעשות פסח. אלא הם הבינו שהחמיצו את השפע האלקי שירד בפסח. הם הבינו מעצמם והם רצו בכך ובזה ביטאו את שיא האקטיביות האנושית.
ההלל ביום העצמאות החל בין פסח ראשון לשני – הוא על עוז הרוח והעוצמה הפנימית להכריז על הקמת המדינה כנגד כל הסיכויים! מה שמעיד על אתערותא מלעילא. כך הרצי”ה: ה’ הערה עלינו אז רוח ממרום, בעת הכרזת העצמאות. יש מצבים שה’ מערה לנו רוח ממרום. ועל כך הכרת הטובה. הדברים מתאימים לדברי ר’ צדוק מלובלין, כי מפסח ראשון עד שני זה מלמעלה ומי”ד באייר מתחילה אתערותא דלתתא, כלומר מעשים אנושיים. מט”ו ירד המן במדבר, אך נצרכה השתדלות שלנו ללקטו. אז מתחילה מידת ההוד, בחינת אהרון, של ‘בתוך עמי אני יושבת’ . עד אז היתה בחינת משה, משיכת הקדושה מלעילא. ועל בחינת אהרון נאמר “כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו”, אל, זו בחינה שמתגלה במציאות המסובכת.
מי ש’זרק את התיק’ על פסח ראשון לא פעל עם אל, ומי שחשב שזה רק הוא, בפסח שני, שוכח את אור ה’. פסח ראשון ושני הם חטיבה אחת. אומר הרצי”ה: אומץ הגבורה ועוז הרוח שהתגלו באנשי הציבור שנתכנסו בה’ באייר הוא עם רוח הגבורה של הלוחמים בשדה הקרב שהפיח בנו ה’. על כך ההודאה, שה’ הפיח בנו את הרוח. רוח הגבורה והדעת להילחם פקדה גם את דוד המלך כשהכה את הארי והדוב, ואם זה התגלה אצל דוד עוד לפני היותו מלך, על אחת כמה וכמה ברוח הגבורה באומה.
האם יש לנו בחירה חופשית – לא וכן. על עצם הוויתי – לא. וכן – להוציא את ההויה אל הפועל.
48 נביאים ונביאות היו לישראל, אך כנגדם, הסרת הטבעת ונתינתה להמן. אומרת הגמרא: גדולה הסרת הטבעת יותר מכל הנביאים. מצד אחד הגאולה אלהית, מצד שני דרך של צרות וסיבוכים שמאלצת אותנו להתעוררות מלמטה. יום הזיכרון הוא הסרת הטבעת, הנהגת ה’ בעולם הזה לפי כלליו… הגאולה מופיעה דרך כל הנטבחים וההרוגים… הנביאים לא הועילו והסרת הטבעת הוא הסרת אתערותא לדעילא לגמרי, זו רשות להמן לנהל את ההסטוריה. למה אם כן הקב”ה משתמש בפסח שני? כי לרוב דווקא הריחוק יוצר קרבה והצער יוצר השתוקקות, ובהכרח זה מועיל יותר לעורר אתערותא לדעילא…