ערב כפדלת.
ואברהם
זקן,
בא בימים,
וה' ברח את אברהם בכל.
מה מדובר?
בעצם עכשיו מדובר בנישואי יצחק,
במאחר וההשלמה
של ההתאחדות, של מידת החסד של אברהם
ומידת הדין של יצחק
הושלמה בקבורתה של שרה.
מכאן והלך לא נותר אלא להביא
את ההשלמה, דהיינו את הדור הבא,
שבו יתאחדו המידות במידה אחת אצל יעקב.
במובן? כלומר, הזהות של ישראל לא יכולה
לקום
לפני שמאחדים את המידות.
אז צריך שאברהם ויצחק יתקללו זה בזה,
ואחר כך היא יכולה להיוולד המידה השלישית.
ואברהם זקן בביימים, וה' ברח את אברהם בכל.
מה אתה אומר?
זה לא שהנשמה של יעקב
התחילה להכנוע מלאדם הלאום,
אולי זה שזה דרגה נספים?
עוד לפני זה.
בהקדת יצחק כבר התחילה הנשמה של יעקב להרדת,
העקב אשר שמעת בקולי.
עכשיו,
וה'
אמרו חזל כל מקום
שכתוב ו' אדוניי, זה
הוא בית דינו.
כלומר, מדובר על בית הדין,
מידת הדין, וברכת את אברהם,
את מידת החסד.
חסד ודין מתאחדים.
בקול.
מה פירוש בקול?
חזל נתנו שלושה פירושים.
פירוש ראשון,
בקול,
שבת הייתה לו לאברהם,
הוא בקול שמה.
קראו לה
בקול.
שם מעניין.
יש שם דומה, ניקול.
אז, בקול, זה שם דומה כזה.
קראו לה בקול.
על מה הם מסתמכים?
זה המסורת של החזל.
אבל, לומר את האמת,
כי הרי זה גם הברכה,
הברכה זה שיש בן ובת.
אז בקול, הרי בן ידענו, זה גם בת.
אבל, הרמבן
אומר לך, שכאשר חזל, בדעה
הראשונה מתוך שלושת הדעות,
אמרו, שבת הייתה לו
לאברהם, אין הכוונה לבת,
אלא הכוונה למידה.
מידה גם נקראת בת.
למשל, כי עשרת צמדק
חרם, יעשו בת אחת.
כן, בימי התנך, הייתה
מידה, מידת נפח,
של בערך עשרים ליטר, שקראו לה בת.
ואפילו בחפירות ארכיאולוגיות,
נמצאו כלים עתיקים,
של בערך עשרים
ליטר, שכתוב עליהם בת.
אז בת הייתה לו לאברהם,
זאת אומרת שאלה שהייתה מידה,
של בקול.
מה זאת אומרת בקול?
שהוא כולל את כולם, הוא אישיות כוללת.
אם תרצו, זה השכינה,
שהיא השכינה הכוללת,
או מידת המלכות.
כלומר, אברהם, לא שהייתה לו בת,
אלא חזל, כשאמרו בת הייתה לו לאברהם,
התכוונו שיש לו מידה כזאת.
טוב?
אם קבלה, נקבל
את פירושו של הרמבן.
פירוש שני בחזל, בקול
זה בן.
כי
בקול בגמטריה, בן.
והשם בירח את אברהם בקול, במה הוא בירח אותו?
שהיה לו בן.
אז בן בגמטריה בקול, אז בקול זה בן.
טוב?
פירוש שלישי, אמרו חזל,
והשם בירח את אברהם בקול,
שלא הייתה לו בת.
טוב?
למה זה ברכה?
לכאורה, יש בת בבית, הכול
טוב, הכול נחמד, הכול שמח,
גם מצד פריי ורבייה, זה
בן ובת, אז למה זה ברכה?
שלאברהם אין בת.
עכשיו, מה שהמכנה המשותף
של שלושת הפירושים,
הוא שלאברהם אין בת.
כלומר, או שהפירוש השלישי
שלאברהם אין בת, או הפירוש
השני של שלובלה, זה לא בת,
או הפירוש הראשון שהייתה לו בת, אבל אומר לך
הרמבן זה לא בת.
כן, זה בדיוק כמו שאמרנו.
אם כן שבת, זה לא בת.
אז בכל מקרה, בלפי שלושת
הדעות, לאברהם אין בת.
בסדר? זה מה שאמרתי.
אתה חוזר בעצם על הדברים שאני אמרתי.
נכון? אתה יודע שאתה
חוזר, כי אולי לא כולם שמרו.
אז אני חוזר על זה.
לפי הפירוש השלישי
שלאברהם, בכל זה שאין בת,
אז ברור שאין לו בת.
לפי הפירוש השני שבכל זה בן, אז בן זה לא בת.
לפי הפירוש הראשון, שבת הייתה לו,
גם זה לא בת. כך אומר הרמבן.
כן?
מה?
לא שומע.
לא שומע.
אבל זה כמעט זה יחיין.
כן, אבל
ההיגיון של הפירוש
השלישי, שאין לו בת,
הוא בעצם מסתרע גם
על שני הפירושים הראשונים.
אז צריך לברר, אם נדע את ההיגיון
של השלישי, גם נדע את
ההיגיון של הראשון ושל השני.
אז צריך להבין, מה ההיגיון
שלומר שיש ברכה
לאברהם שאין לו בת?
פשוט מאוד.
פשוט מאוד.
אסור שלאברהם תהיה בת.
כי אם תהיה לו בת, לא
יהיה לו מי לחתן אותה.
נגיד את זה אחרת.
הבן ממשיך את הזהות של האב.
לכן נקרא זכר, מלשון זכר.
הבת מביאה אל המשפחה, גורם מבחוץ.
יוצא שימש לאברהם בת, הוא
מקים שבט נקבי, עם גורם שבא
מאומות העולם.
יוצא שהזהות של ישראל
איננה זהות שלמה.
כי היא משתלמת
מאומות העולם.
והזהות של האומה
הישראלית עוד לא נולדה
בשלב הזה.
היה רק שליש מן הזהות.
אברהם.
ועוד שליש של הזהות, יצחק.
ועוד שליש שעוד לא נולד, יעקב.
אז אי אפשר בשלב שבו הזהות
לא נבנתה, להביא גורם מבחוץ.
כן?
נשמע אילו הוא בחוץ.
הבת תהיה בחוץ? לא.
כי הבת, איך אומר
המערל, אין קשר יותר גדול
מאשר הבת עם אביה.
מבחינה פסיכואנליטית זה מאוד מובן.
הרי הבן הוא
מתחרה פוטנציאלי של האב.
הבת איננה מתחרה.
לכן יש לה קשר עמוק יותר עם האב.
אין תסביחים מפורסמים.
כן, בבקשה.
של?
של הגיור.
זהו. הגיור עוד לא שייך בשלב הזה.
יש, מה?
כן, אברהם היה מגייר,
אבל לא הפך אותם לישראל.
מה?
זהו, אז דינה זה בדיוק העניין.
ברגע שנולדת דינה, זה אחרי שנולדה
הזהות של ישראל,
אז יש כאן מועמדות
להקמת השבט ה-13
עם אומות העולם.
ואז יש ניסיון.
האם זה יכול להצליח? לא יכול להצליח.
וזה כשנגיע, בזרחת השם, לפרשה של דינה,
אני לא יודע אם נגיע לזה
הערב, אבל נדון בתוכן הזה.
כן?
אבל זה אפשר גם אם לא
יודעת, אני מבין, אבל למה...
אחרי שיש זהות, שהזהות
הוא שלמה, אז היא קיימת.
אז היא יכולה לצרף מצוצות
מצדיקי אומות העולם.
אבל למה כבר לא לפי הבן?
לא, זה די לפי הבן.
לא, זה ממתן תורה בעל,
אחרי שזה על פי העם.
אבל הזהות ישראל נולדה הרבה לפני מתן תורה.
הוא, הייתי?
כן, לא, אבל למה אחרי התורה זה כבר...
למה אחרי התורה זה כבר שאלה חדשה?
בסדר.
כן.
כשנגיע פרשת שמות, נדון בזה.
אה?
האבמינה לבת?
מי האמא?
לא יודע.
עכשיו הרבה אפשרויות.
לא כתוב.
מה שלא כתוב, לא יודע.
כן?
אבל הלא בת הזאת, היא יצחקת.
אז לפי אחת מהשיטות,
הלא בת זה יצחקת.
כי הרבן.
כי עכשיו רוצים לחתן אותו.
כן?
פה זה עומד על הפרק.
והיום מר אברהם אל עבדו.
אגב, יש, היה ניסיון של
גיור בימי אברהם, גיור ממש.
ואברהם דחה את זה.
כן? מדובר בתמנה.
תמנה.
התלמוד מספר
על הפסוק
ותמנה.
הייתה
פילגש
לליפז.
בין היסר ותלד
לליפז את עמלק.
עמלק, ברורה,
נורא, צייר את ישראל.
צערינו הוא לישראל.
איך זה נולד? איך בכלל במשפחה
של אברהם אבינו נולד עמלק?
סך הכל יוצא שהעמלק הוא צאצא של אברהם אבינו.
אז
רואים שתמנה
הייתה בת מלאכים.
בת מלאכים.
זאת אומרת, אישה מיוחדת
במינה, בעלת מעמד
אצל אומות העולם.
באה לאברהם
ולא קיבלה.
באה ליצחק
ולא קיבלה.
באה ליעקב
ולא קיבלה.
זאת אומרת, היא חייתה הרבה זמן.
היא הלכה
לבית דין של אברהם, בית
דין של יצחק, בית דין של יעקב.
לא מקבלים אותה.
בסוף נהייתה
פילגה של אליפז בן איסאו בן יצחק
אמרה
מוטב שיהיה
שפחה בבית אברהם
ולא מלכה
אצל אומות העולם.
מהתסכול הזה נולד עמלק.
עכשיו, חזל
מוסיפים שם, המוראים כותבים
מה זה
מלמד אותנו? מהי נפקה מינה?
דאיבאו לה
לקבולה. הם היו צריכים
לקבלה. כלומר, האבות
הם לא בסדר. ככה
טוענה המורה.
עכשיו, העמדה הזאת של המורה
גדול ככל שהיא יהיה
היא עמדה
קשה. הרי לא מצאנו שהמוראים
מרשים לעצמם לחלוק
על חכמי התנאים שהיו רבותיהם.
לא מצאנו
שהתנאים יחליקו על הנביאים
שהיו רבותיהם.
שהנביאים יחליקו על
האבות, גם זה לא יכול להיות.
וכאן, אחרון
המוראים, מחליט
שהאבות, הם לא בסדר.
מה זה
המורה הזאת?
מעלה את החרדן לאף של האבות.
זאת אומרת שאיך אפשר
לקבל... אתה אומר
שאנחנו אומרים שאברהם
לא בסדר שהוא מפלג על הזדון.
זאת אומרת שאנחנו
עוד יותר מחוצפים.
איך זה יכול להיות?
אתה גדלת את הקושייה.
יש קושייה על המוראים. אתה מקשה
גם עלינו.
צריך להבין מה זה אומר. שהמורה אומר
שהאבות לא היו בסדר.
אלא האבות היו בסדר גמור.
כי צריך להבין במה מדובר.
התמנה
כשהיא רוצה להתגייר
זה לא הכוונה להצטרף
לגרים של אברהם כמו
שעיקרנו.
והנפש אשר עשו בחרה.
היא רוצה להיות
אשתו של אברהם
במקום שרה.
היא רוצה להיות אשתו של יצחק
במקום רבקה.
של יעקב במקום רחל.
כלומר
יש פה איזה מניעה
שהוא לא לשם שמיים.
הרי לא סתם האבות
לא קיבלו. היה להם סיבה.
השמיים הרגישו שהמניעה
של תמנה
הוא שלא לשמה.
אבל יש לנו כלל
שמתוך שלא
לשמה, בא לשמה.
לכן
אתה רואה מישהו שבא רוצה להצטרף
לא לגמרי לשמה.
בסדר, אבל מתוך שלא לשמה
יבוא לשמה.
עכשיו, למה
בכל זאת האבות
אינם יכולים לקבל בתוכה מי שבא
שלא לשמה?
בגלל
שהזהות של ישראל עוד לא נולדה.
אבל המדבר של בנקי שלא לשמה
הם לא לשמה?
אבל זאת אמת.
שמתוך שלא לשמה.
הם לא יודעים.
הם עומקים כל התורה כולה.
רק את זה הם לא יודעים.
זה לא עובד.
אלא, צריך להבין.
זה שמתוך שלא לשמה, בא לשמה.
אבל יש לזה הגבלות. מה הגבלות?
כאן הזהות של ישראל עוד לא נולדה.
היא חייבת להיבנות באופן טהור.
ולכך, יכולים להצטרף מי שירצה להצטרף.
ולכן, האמורה צודק
בימיו, והאבות צודקים בימיהם.
לכן, כשהאמורה אומר
שהאבות הם לא בסדר, הם לא בסדר
לפי קריטריונים שלנו.
לפי פרמטרים של התנהגות
הראויה בזמן האמוריים.
אבל הם בסדר גמור
ביחס לעצמה.
זה הכוונה. מה?
לפי זה זהו.
זה בדיוק מה שהם רוצה לומר.
שאת זה לא צריך ללמוד מן האבות.
כי מה שהם עשו
היה לפי עניינה, ומה
שאנחנו עושים זה לפי ענייננו.
וזה בדיוק מה שכתוב כאן
והשם ביחד אברהם בכל, שאין לו בת.
כי אי אפשר לבנות את הזהות
של ישראל מתוך צירוף
של אלמנטים חיצוניים
בשלב הזה. מובן?
לכן גם השם שלה הוא תמנע.
היא מנועה.
ותמיד השאלה היא
כשמישהי מצטרפת, זירות או תמנע?
זאת הבעיה.
וה... אני נסיב את זה.
לכאורה הבעיה של תמנע
לא הייתה קיימת
אם לעם ישראל היה רק אב אחד.
נגיד, אם
אברהם היה מוליד את
עם ישראל, אז תמנע
הייתה מתחתנת עם הבן של
של אברהם.
אחד מהם, אחד מהבנים.
אבל מכיוון שלה זהות של ישראל
זה לוקח שלוש דורות להיוולד,
בגלל שצריך לאחד את עמידות,
לכן, באופן טבעי, נולדת השתוקקות
של האומות להידבק
בישראל, בזמן שעדיין אי אפשר
להידבק. ואז
נוצר מזה המלאק. במילים
אחרות, המלאק הוא התוצאה
ההכרחית
של המורכבות
של הזהות הישראלית. כן?
יש לי קושי ארה.
היא התחתנה עם הבן של יצח,
אז למה שלא להתחתן עם הבן של יעקב?
יכול לעשות אותו.
ואז זה כבר אחריה, היא
יכולת לעשות אורמה.
אז היא יכולה להתחתן
עם אחד הבנים של יעקב.
היא כבר הייתה בתוסכלת.
טוב.
אז, מתוך כך, יש
צורך, אם כן, למצוא
את השידוח שלומר של
למה רבקה היא כן מבפנים?
פשוט מאוד.
עם המשפחה העברית.
זה בדיוק מה שלמדנו.
אנחנו עוד מעט נראה את
הדברים, למה דווקא רבקה.
והיום אמר אברהם אל עבדו,
זה כאן ביתו המושל בכל אשר לו.
סימנע ידך
תחת ירחי.
מה יש תחת הירח?
ברית מילה.
זה לא אסתטי כל
כך, כל הסיפור הזה.
נכון?
אלא שאצל האבות,
ההולדה היא קודש קודשים.
כיוון שדרך ההולדה אצלם,
הם יביאו את האומה הישראלית לעולם.
אז אין דבר יותר קדוש אצל האבות
מאשר עברי ההולדה.
לכן כשצריך להישבע, היום
אנחנו כשרוצים להישבע,
אנחנו נקרא ליד תפילין או ספר תורה.
אבל הם לקחו את המצווה
שלהם, והשביעה חה,
בשם אלוהי השמיים
ואלוהי הארץ.
זה שם מאוד יפה.
איך הקב' הוא נקרא כאן?
אלוהי השמיים ואלוהי הארץ.
תזכרו את זה.
אשר לא תיקח אישה לבני בבנות הקנעני,
אשר אנוכי יושב יקיר בו.
כי אם אל ערצי ואל מולתית אלך
ולקחת אישה לבני, ליצחק,
והיום אמר אליו העבד,
אולי לא טובה אישה ללכת אחריי לארץ הזאת,
תיאשב ואשיב את בנך אל הארץ
אשר אתה אתה משם.
והוא אומר אליו אברהם וישמר לך
בין תשעי ובין ישמה,
השם אלוהי השמיים.
איך נקרא הקב' פה?
השם אלוהי השמיים.
מה חסר? אלוהי הארץ.
מעניין.
אברהם שינה, פתאום אלוהות באמצע.
השם אלוהי השמיים שואלי
כך אני, ותביאו מרץ מולתי,
ואשר דיבר לי ואשר נשבע לי למור,
לזהרך את אין את הארץ הזאת.
הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אישה לבני משם,
ואם לא טובה אישה ללכת
אחריך, וניקידה, משואלתי, זאת,
רק את בני אל תשב שמה,
וייסם העבד את ידו תחת ירח אברהם אדוניו,
וישבר לו על הדבר הזה.
טוב, אז קודם כל, בואו נתבונן בחילוק הזה.
אלוהי השמיים ולא אלוהי הארץ,
שהופך להיות, פתאום, אלוהי השמיים,
ולא אלוהי הארץ.
קרה משהו?
פשוט מאוד.
כשאברהם מדבר בפסוק ג' על עצמו,
כן, אשר הנוכי יושב בקרבו,
איפה אברהם מתאר את מיקומו הגיאוגרפי?
בארץ קנאן.
בארץ קנאן, הקב' נקרא אלוהי
השמיים ולא אלוהי הארץ.
אבל בפסוק ז'
השם אלוהי השמיים שרליקחני מבית אבי.
אברהם מתאר את עצמו איפה?
בחוץ לארץ.
שם הקב' הוא אלוהי
השמיים, אבל לא אלוהי הארץ.
כי אין בחוץ לארץ, ארץ.
והרי היה, שזה נקרא חוץ לארץ.
כמו שפעם שאל ילד בתלמוד תורה,
שלמד את הפסוק, בראשית ברא
אלוהים את השמיים ואת הארץ.
ומתי ברא חוץ לארץ?
אגב, מה התשובה לשאלה הזאת?
מתי ברא חוץ לארץ?
אז תדאו, את הארץ, הארץ זה ארץ ישראל.
אז מתי ברא חוץ לארץ?
יפה, זה השמיים.
השמיים זה חוץ לארץ.
יש כזה כמה ראיות.
א', כשאנחנו נוסעים לשם, יש מטוס.
אבל, יותר לעומת.
בחוץ לארץ, לדעת את אלוהים, זה דרך הרוחניות.
זאת אומרת, אתה רוצה את אלוהים?
הלך לשמיים, שם הוא נמצא.
בארץ לא תמצא אותו.
בארץ ישראל, מוצאים את הקב'ה בשמיים ובארץ.
לכן החילוק הזה.
אז זה כבר מתחיל לענות על השאלה של העבד.
איפה האישה צריכה להיות?
האם צריכה לגור כאן או לגור שם?
נו אלוהי השמיים ואלוהי הארץ, אמרתי לך.
עכשיו צריך להבין קצת יותר
את הרקע לכל הסיפור הזה.
העומק של הרקע של הבעיה.
אני חושב שקצת דיברנו על זה.
זה היריבות בין בית אברהם לבין בית נחור.
זוכרים את זה?
דיברנו על זה, נכון.
מאחר וגם אברהם וגם נחור הם בני תרח.
ומאחר ותרח הוא עברי.
אז אברהם ונחור רואים את עצמם
בתור שליחים של המשימה העברית.
צריך לתקן את העולם בדרך של עבר.
עבר, אבי, אבות, המשפחה.
שלפי הפסוקים בפרשת
נוח למדנו, שהוא בעצם נביא.
נביא שרוצה לאחד מחדש את העולם.
העולם הרי התנפץ פרסיסים, מאז דור הפלגה.
צריך לאחד מחדש את המנופץ.
איך מאחדים מחדש?
אז על ידי המשפחה העברית.
יש לה תפקיד כזה.
ויש שתי שיטות.
השיטה של נחור, השיטה של אברהם.
השיטה של נחור היא יהדות קוסמופוליטית.
כלומר, צריך להקים קהילות
קהילות של עברים בעולם כולו.
ומתוך כך תהיה קדושה לעומות.
ואז הם יתאחדו.
השיטה של אברהם היא אוניברסלית.
דענו, צריך לעזוב את אומות העולם,
להקים את מרכז החיים בארץ ישראל.
ומשם להקרין על כל האנושות.
אל הארץ אשר הרעקה, ויש לך לגוי
גדול, ונברכו בך כל משפחות האדמה.
כיוון שיש ויכוח בין משפחת
נחור לבין משפחת אברהם.
אז תמיד, אמנם מתחתנים
ביחד, כי הם מאותה המשפחה.
הם המשפחה העברית.
הם המסוגלים להוציא אל
הפועל את האידאל העברי.
אבל יש רק שאלה תמיד, איפה הזוג יגור?
האם הם, ובזה תלויה השאלה גדולה,
האם הם יממשו את האידאל
האברהמי או את האידאל הנחורי?
זה הוויכוח.
לכן גם העבד שואל, זה עדיין
לא לגמרי ברור, מה מכריע?
אז אולי לא תובע האישה.
כן, מה אתה אומר?
זה ברור ברגע שהיא נועדת
לא בת, ולמה היא נועדת?
אבל אולי לא תובע האישה.
אז אולי היא שואבת לשם.
כן, הרי תסתכל בפסוק י' שטרם קראנו.
ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך,
וחולטו אדוניו בידו ויעקב וילך
אל הערם נהריים אל העיר נחור.
זה לא סתם שהכתוב כאן
מביא את השיוך של העיר לנחור,
מה אכפת לנו?
עיר נחור או חרן, תקרא לזה
איך שאתה רוצה, פדן ערם.
כאן זה עיר נחור.
כלומר, רואים שזה הבעיה.
בבקשה.
מה הבעיה בשיטה של נחור?
הבעיה בשיטה של נחור זה שהיא גורמת
בסופו של דבר שהעברי הופך להיות ערמי.
הרי נחור היה האח של אברהם, נכון?
אברהם נקרא אברהם העברי.
הבן שלו, של נחור, נקרא בטואל הערמי.
הבן של בטואל נקרא לבן הערמי.
ואני לא מבין איך יכול להיות
שהעברי פתאום הופך להיות ערמי.
הרי ערם זה בן אחר לגמרי של שם.
זה לא מהמשפחה.
אחד מהבנים של נחור גם נקרא כמואל, אבי הערם.
מה קרה פתאום שהערמיות חדרה למשפחה?
כלומר, זה בא לומר שכאשר
העברי מנסה להיות קוסמופוליטי,
הוא בסופו של דבר מתבולל.
הוא הופך להיות חלק
מהתרבות שאותה הוא רצה לתקן.
בבקשה.
זה גם וגם.
כלומר, זה שחזן מייחסים ללבן רשעות,
זה גם בתחום של הרמאות, הוא רמאי,
וגם בתחום הבסיסי, הוא
מנוגד לעברהמיות ביסודו.
השם שלו מאוד מעניין, לבן.
נכון? מה זה לבן?
זה כל הצבעים ביחד.
נכון? כל הצבעים בהרבד ואצלך לבן.
זאת אומרת, הוא מבטל את הייחודיות.
כשאתה כותב, אתה משתמש בדיו שחור,
כדי לכתוב אותיות על רקע לבן.
אז השחור זה ההתגברות על הלובן.
זה מה שנותן צורה של אותיות, ייחודיות.
כי א' זה לא ב' וב'
זה לא ג', ג' זה לא ד'.
זאת אומרת, יש ייחודיות לאותיות.
לכן זה נקרא דיו, משון דיו.
מה, עוצר.
וזה מה שכתוב, כי ראיתי
את כל אשר לבן עושה לך,
שהלובן רוצה לבלוא את האותיות.
אז בואו נחזור קצת אחורה.
ידענו לפסוק י' כבר, וואו, זה המון.
אני רוצה להבין משהו לגבי פסוק ז'
השם אלוהי השמיים, אשר
לקחני מבית אבי ומרץ מולתי,
ואשר דיבר לי, ואשר נשבר לי
למור, לזרחה, את אין דארץ הזאת,
הוא ישלח מלאכו.
אברהם יודע שיהיה מלאך.
אני רוצה להבין, מה יש לפני זה.
כלומר, בארץ ישראל יש מלאכים או אין מלאכים?
בפשטות, אברהם מייחס את
ההנהגה המלאכית לחוץ לארץ.
כלומר, בארץ ישראל, הקב' הוא אלוהי הארץ.
אז מי מנהל את הארץ בארץ ישראל?
ה' הקב'.
ואיך הקב' מנהל את הארץ בחוץ לארץ?
הוא שולח מלאכים.
זה לא ישיר, יש אמצעים.
זה מסביר מדוע אומות העולם עובדים
את ה' דרך אמצעים, דרך מלאכים.
כן?
אפשר להסביר שאברהם חשב שה' הוא אלוהי הארץ,
ולא דווקא שאלוהים עובדים במספרים טרורים?
אפשר להבין את זה כאן?
יש, נכון, אתה יודע, ככה צריך להבין.
אבל מה הוא כותב כאן?
הוא ישלח?
מלאכו, נכון?
המלאכים, נקראים באלוהים גם כן.
ברון יחד בכוכבי בוקר ויריעו כל בני אלוהים.
אלוהים זה מלאכים.
אלוהים ראיתי עולים מן הארץ.
פסוק בשמואל.
נכון? אז יש דבר כזה.
אז זה זאת אומרת ש... בשמואל ו'
אז לכן אברהם אומר, יהיה מלאך.
ההנהגה שלחוץ לארץ היא הנהגה דרך מסכים.
אחד הדברים שמטרידים אותי, אם זה נכון,
איפה נמצא המלאך בסיפור?
הרי אחר כך אנחנו נקרא את הסיפור.
כיצד עבד אברהם מגיע אל עיר נחור,
והוא פוגש את רבקא, אתם
מכירים את כל הסיפורים?
עם הקד, ועם השוקט.
מה?
זה נכון, לא כתוב השם של עבד.
הוא המלאך?
אבל הוא אומר לו, הוא ישלח מלאכו לפניך.
סוג של השגחה. בסדר, אני מסכים.
המלאך זה סוג של השגחה.
אבל זה מקבל איזושהי אנשה,
איזושהי פרסוניפיקציה, איזושהי אישיות.
גבריאל זה מישהו.
רפאל זה מישהו.
אני מחפש.
איפה ה... מה?
אני עוד לא יודע.
אני אומר לכם, כשאנחנו נלמד
את הפסוקים, יהיה לנו משחק.
חפש את המלאך.
מה?
אני לא יודע.
אתם מעלים כל מיני אפשרויות.
אני לא יודע.
יכול שאני עתיד לדעת.
בשלב הזה יש לי כלל.
אני לא קראתי את הפסוקים העתידים.
אז אני לא יכול לדעת.
אבל יהיה לנו משחק. תזכרו את זה.
חפש את המלאך.
כאילו בתמונות.
איפה הוא מסתתר... מה?
איפה האפי.
איפה האפי. נכון?
איפה האפי.
אז איפה הוא?
בין העצים שם.
אז נחפש את המלאך.
זה דבר אחד.
עוד הערה.
על פסוקיות. מה?
יש משהו?
על פסוקיות. כן.
מלאך זה שפיחות.
משון מלאכה.
זה ההבדל בין מלאך למלאך.
מה ההבדל בין מלאך למלאך?
ה-א.
מוסיפים עוד משהו שמפריד.
ולכן צריך להיזהר.
ושלום עליכם מלאכי השרת.
ממלאך.
מלאכי המלאכים.
המלאכים. כן?
ולא מי מלאך מלאכי המלאכים.
זה תמיד אני מקביל על הדבר הזה.
כל פעם שאתם רואים הרבה אנשים שעושים
קידוש ביחד, הם אומרים מי מלאך
מלאכי המלאכים. זה כפירה.
זה כפירה להגיד את זה.
הפשוט הוא לא מלאך מלאכי המלאכים.
הוא מלאך מלאכי המלאכים.
בסדר?
אבל זה לא מסתדר עם המנגינה.
מי מלאכי המלאכים.
זה קצת קשה. כן.
אז תחליף המנגינה.
אבל בפגש של המלאכים, שמוצר המלאכים שלו
זה מלאכי שרים של המלאכים.
מה יש לגבי זה?
יכול לומר יש מלאך ויש לגבי שר.
נו זמן.
אז מלאך הוא מלאכי המלאכים?
אתה רוצה ללמד זכות.
אבל אנחנו
קראים, קוראים ממה שכתוב
בסידור. בסידור כתוב לא מלאכי המלאכים
אלא מלאכי המלאכים.
כן? מה שכתוב זה מה שיש.
זאת האמת. לפי הכלל הגדול
שאם זה כתוב זה נכון.
אז תגיד משהו.
לא כל כך נכון מידי.
לא כל כך נכון
ששליחו
ושנים
זה לא אותו דבר. אני אומר ככה.
כשמישהו מדבר
איתי בטלפון
זה לא אמצעי. זהו.
אבל אם הוא שולח מישהו
להגיד לי מה הוא אמר, אז יש איזה
חציצה של אישיות של מישהו
אחר באמצע.
אין לי ודאות לגבי תוכן הנאמר
וגם לגבי המשלח.
אני לא יודע מה פה התערב.
בסדר? מה הכוונה.
כן, בבקשה.
זה כתוב שבמשל, מוחמד היה נרץ
משום גביל נראה משום פינה
מלאכית בגלל עולמת, נכון?
הרבה יותר נמוך מזה.
כן?
יצא לי פסוק חד שעדיף לי
ועולה לי קצת מפנענית, כמו שאמרת
סביב אותו באישה, זה מנקים מהשבוע
כי הוא לא יכול לקחת מפנענית.
אני לא יודע.
רגע, בפשט אתה אומר
דבר שלא לגמרי ברור
שאם אי אפשר להתחתן
עם מישהי מחוץ לארץ
שהיא תבוא לכאן, עדיף פנענית.
כן? אפשר להתבולל, אתה קורא לזה.
זה לא לגמרי פשוט.
זה לא כתוב.
ואני כיתה משבועתי.
מה אני אעשה? זה עוד לא ברור.
אבל, אנחנו רואים דבר מעניין
שיהודה
התחתנה עם פנענית.
זה עוד לא מובן בכלל.
אברהם התחתן
עם קרובתו.
יצחק עם קרובתו. יעקב עם קרובתו.
וכל פעם מקפידים, בלי פנעניות פה.
מגיע יהודה, פנענית,
אין בעיה. מה קרה?
כי זהו, כבר נולדה
הזהות ישראל. ולכן הוא מחפש דווקא
פנענית. הוא מחפש את הצדיקים
של הארץ.
אז יש צד של מעלה
למי שהוא תושב הארץ.
כל הדר בארץ ישראל, כמי שיש לו אלוהה.
נכון?
כמה הוא חזק.
כל הדר בחוץ הארץ, כמי שאין לו אלוהה.
יש בגמרא
סיפור מזעזע. אני
אלמלא שזה היה כתוב בגמרא,
לא הייתי מספר לכם
סיפורים זעזעים, כי בשביל מה
אני מזעזע נפשות רכות.
אבל מי שקשה לא עולה,
יכולים לצאת. אחר כך נספר את הסיפור.
הסיפור הוא
על רבי חנינה.
ששאלו אותו, רבי חנינה היה
בארץ ישראל, היה ראש הישיבה
אחרי רבי יהודה הנשיא, רבי אפס.
והיה אדם אחד
שאחיו מת
בחוץ לארץ, בלי להשאיר ילדים.
והאח
שאל את רבי חנינה
האם להרדת לחוץ לארץ, כדי
ליבם את אשת אחיו.
מצלדו הורייתה, לא?
אמר לו, אחיו
נשא גויה.
ברוך המקום שהרגו
והוא ירד אחריו.
עד כאן הסיפור
המזעזע.
עכשיו בואי ננתח קצת את דברי רבי חנינה.
מה יש לרבי חנינה?
מה, הוא
קורא לה גויה?
כי היא מחוץ לארץ.
אז מה, כל יהודי מחוץ לארץ זה גוי?
לא. כל גול בארץ זה יהודי?
אלא מה הוא התכוון?
הרי, אם זאת יהודיה
שבשביל להתחתנתה
צריך להרדת לחוץ
לארץ, אז זה גויה.
זה מה שהוא אמר.
נכון?
אחיו נשא גויה, זה מה שכתוב.
אה?
לא נפסק להלכה.
למה זה כתוב במסכת כתובות?
הכל מעלין לארץ ישראל, לבין הכל מורידים?
אני לא יודע.
מפעל מה קורה, אני
לא... אין קורה דבר כאלה.
מה?
זה מקרה שקרה דיוק, שאלה של רבי חנינה.
אני לא יודע מה קורה, אתה שואל על רבי חנינה,
אתה מביא לי שולחן ארוך,
אני מביא לך רבי חנינה.
מי יותר גדול?
אפילו בעל השולחן ארוך
יסכים שרבי חנינה גדול ממנו.
אגב, מובא גם בקוזרי.
מאמר שני, הוא הביא את
המאמר הזה של רבי חנינה.
אלה ששמעו, מלך קוזר
שואל את החבר, ספר לי קצת
ממעלות ארץ ישראל.
אז הוא מביא לו את הסיפור הזה.
טוב.
אבל מפה רבי חנינה ידע את זה?
מה פסוק?
כלומר, אצל התנאים
והמורעים, פסוקים זה גם מקור.
אפשר להתחשב.
זה גם כתוב בחומש.
טוב.
בואו נסתכל רגע אחד
בפסוק י'
משהו שצריך לדייק משם.
ויקח העבד
עשרה גמלים
מגמלי אדוניו.
ויקח העבד
עשרה גמלים מגמלי אדוניו.
ויילך.
מבקרי המקרא, הביאו מכאן ראייה
שספר בראשית נכתב
בתקופה מאוחרת מאוד,
כי יש פה אנכרוניזם.
הרי, לפי הספירת השנים,
מדובר פה במאה ה-18,
לפני הספירה הנוצרית.
והנה, הגמל
בויית רק במאה ה-12.
אגב, איך יודעים
שהגמל בויית רק במאה ה-12?
כי לפני
המאה ה-12, לא מצאו שום
כתובת שמדברת
על גמלים מבויתים. זאת ההוכחה
שהם לא היו מבויתים.
שתי בעיות.
א', המילה גמל
לא מופיעה בשום
כתובת מצרית משום תקופה.
ויש לנו ידיעה
ודאית שהיו גמלים במצרים.
נמצאו אפילו
עצמות וכל.
אז זה אומר שלא כל מה שלא כתוב
לא קיים. שתיים.
לפני כמה עשרות
שנים נמצאה כתובת
באסיה הקטנה, הלואי
טורקיה של ימינו.
נמצאה כתובת מהמאה ה-18,
בדיוק התקופה הזאת, שמתוארת כאן.
ושם, בעל הבית
אומר, להניח מנת מספו
של הגמל.
ומאז החליטו שהגמל היה מבוית
וחזרו בהם
מן הטענה של ספר בראשית מאוחר.
לפחות מזה כבר לא מביאים הוכחה.
ואני שואל, ומה היה קורה אם
לא היו מוצאים את הכתובת?
אם איזה טרקטור היה דורך על זה?
אז הוא.
היינו ממשיכים לחשוב
שיש הוכחה מדעית לאיחורו של ספר בראשית?
למה אני מביא לכם את זה?
כדי להזיג לכם שהמדע
הארכיאולוגי
וכל מחומר בעיקרות המקרא
זה דברים
שאומנם הם בעלי ערך, אבל צריך לדעת
את הגבולות של המדעיות
שלהם.
ליבדה.
כמו שלמשל, יש היום
אסכולה שטוענת שדוד המלך
לא היה.
לא היה דוד.
מצאו כתובת
מתקופת בית ראשון בגליל
שכתוב עליה בית דוד.
החליטו
זה לא דוד.
זה בית דוד, זה משהו אחר,
לא קראת נכון את הכתובת.
מצאו כתובת של שלמה נסר
האשורי
שמדבר על
על חזקיהו
מבית דוד.
זה לא מתכוון.
כלומר, כשלא רוצים שמשהו יקיים, הוא לא קיים.
פשוט.
אם אתה כתוב אותה אליה, אז מה?
זה אומר משהו?
אז זה לגבי הגמלים.
שהגמלים היו מבויתים.
הערה.
אולי מי שביית את הגמלים
זה אברהם.
תחשבו על זה. אולי.
הוא מהמאה ה-18, נכון?
והוא שולח לעשייה קטנה, חרן, שם.
זה האזור.
לא לפי רשי.
לא לפי רשי. למה?
אה, ניכרים היו משאר גמלים.
טוב. אבל גם זה
סוג של ביוט.
ויית אותם יותר טוב.
והיקח העבד עשרה גמלים
מגמלי אדוניו הילך.
וחולטו באדוניו בידו.
ויעקו.
ויעלך אל ערם נהריים.
אל עיר נחור.
רגע, מי זה העבד הזה? לא כתוב השם שלו, נכון?
אז לא כתוב הזמן.
נכון.
אתה צודק.
במדרשים אומרים שזה אליעזר.
אליעזר עבדו של אברהם.
כי הדו הוא בין משק ביתי ודם משק אליעזר.
ולכן כל פעם שמדברים
על הפרשה הזאת, מדברים
על אליעזר שאמר כך וכך,
למרות שבה כתוב עצמו
זה לא כתוב.
אתה צודק, הערבון פה הוא מוגבל. בבקשה.
נכון.
באמת אתה צודק שחזל דרשו על זה
שמשתמע שהוא בא פעמיים, נכון?
שהוא קפץ, קפצה לו הדרך.
שאלה.
מדוע השואבות
יוצאות לעת הערב?
כי פשוט פחות חם.
במשך היום חם.
עכשיו, בלילה
היא ישרת זה, אתם תיאורה.
כן, בלילה. זה חשוך לגמרי.
אנחנו לא רגילים לזה, אבל צריך לדעת
בימי קדם, כשהלילה יורד,
אז אין לך מה לעשות בחוץ.
אתה יכול ליפול, לתוך הבור.
אף אחד לא יציל אותך.
אז לכן היו יוצאים,
בשעה שיש עדיין אור,
אבל לא כל כך חם.
אז מתי זה? לעת הערב, לעת שאת השואבות.
פשוט נראה.
בבוקר מוקדם.
לא.
בבוקר מוקדם, היו
עסוקים במשהו אחר.
היו לשים את הבצק.
כל מי ששמר
במחנה פליטים, הוא יודע,
שבשעה ארבע בבוקר, אז בעלת הבית
קמה ולשה את הפיטות
לאלה שהולכים לעשות
פיגוע, או לעבוד בישראל.
נכון?
אז זה הזמן שבו הבצק מתכונן.
אז לוקחים את המים
ששאבו בלילה, שלפני
הלילה, ואז עושים את הבצק.
זה מספיק לכם מדוע,
ביציאת מצרים, יש משהו טמוע,
שבני ישראל לוקחים איתם את הבצק.
מה קרה? כולם פתאום
יש להם בצק, ואין זמן.
זה מה שהיה להם לעשות.
כי בדיוק הם גורשו,
עם בוקר, נכון?
זה בדיוק השעה שבה עושים את הבצק.
ואז יצאו.
אז זה לעת הערב, לעת צאת השואבות.
שאתם תראו שזה משמעותי.
למה לא עושים את השעה שעושים בה את הבצק?
כי צריך לאכול לחם.
לחם איך יישאר טרי?
כל יום עושים בצק.
אגב, האדם לא היה שומר,
בימי כדי הם לא שמרו לחם
יותר מיום אחד.
כל יום היו אוכלים את הלחם,
עושים לחם חדש כל פעם,
יוצא שהדבר החמץ היחיד
שנשאר בביתו של אדם,
לא היה הלחם, אלא הסאור.
ולכן התורה אומרת, אך ביום
הראשון תשביטו סאור מבתיכם,
כי זה בדיוק הפעולה המשמעותית,
להשביט את הפעולה של הסאור.
אבל לגבי החמץ, סתם חמץ לא
היה נמצא אחרי יום שלם, נגמר.
לכן עיקר הפעולה היא השבטת הסאור.
מה הפירורים של החמץ?
פירורים?
הגמר אומר את פירורי בתלים,
פירורים בנחשבים, בתלים,
שום דבר.
פירור של חמץ, מותר בפסח שיהיה על הרצפה.
אתה אוכל את קורבן
פסח, את המצות שלך,
על הרצפה יש פירורי חמץ.
יש אפילו, מה עושה אדם
של ערב פסח שאכל בשבת?
אדם בבוקר אכל חמץ.
עכשיו הוא לא יכול לסרוף מה שנשאר, נכון?
נשארו לו פירורים, מה הוא עושה?
אז המשטה ברורה כותב,
מוריד מהשולחן, ככה, מהרצפה.
כן, לא, אבל צריך לעשות בזמן
שאנשים נמצאות במקום אחר,
כי אם לא, אז פשוט יש תופעות.
עכשיו, לכן הוא אומר, כל
הנושא הזה של ניקיון לפסח,
אתם יודעים איפה כתוב
בשולחן ערוך שצריך לנקות לפסח?
איפה זה כתוב?
זה כתוב בלכות בדיקת חמץ.
שנהגו לחבל את הבית לפני בדיקת חמץ.
כן? זאת אומרת שלפני הבדיקה,
שיהיה ככה נוח יותר, וזה צריך לקחת מטטה,
קצת ככה לחבל את
הבית, שלא יהיה חמץ.
ואז אפשר לעשות את הבדיקה כמו שצריך.
זה מה מביאו אותנו?
מה? למה מבידים אותנו?
למה אנשים עבודים את המקום שלנו?
זה כדי לתקן את שיעבוד
מצרים, וזה, לעבור מחדש...
עכשיו, גם... איפה
כתובות הלכות הגאלה?
אתם יודעים איפה כתובות הלכות הגאלה?
אחרי בדיקת חמץ.
אחרי בדיקת חמץ, לפי השולחן
ערוך, כן, פשוט, לפי הסדר,
גמרו לבדוק, מה נשאר לעשות בערב?
מגילים את הכלים.
מה עושים בבוקר?
לא, שורפים את החמץ,
ומכינים את לילה הסדר.
נכון?
איפה כתובות הלכות עשיית המצא?
אחרי הגאלת כלים.
כלומר, אדם גמר. בסדר,
הכלים הוגלו, ערב פסח בבוקר,
אז מה עושים אחרי הצהריים?
עושים את המצאות.
אז זה מה שנשאר לעשות, נכון?
טוב, זה קצת שונה מהסגנון של ימינו.
עכשיו, אבל יוצא לפי זה
שהאדם היה לו זמן לפני זה.
כתוב, יש משנה, אדם
יושב בבית המדרש, ונזכר
שיש לו
חמץ בבית.
עכשיו מגיע הזמן, עוד
מעט אותו זמן איסור חמץ.
הוא רואה שם בבית המדרש,
שומע שיעור, מה הוא יעשה?
מבטלו בליבו.
זה משנה במסכת פסחים.
אין אישהו לא ילך חוץ, זה ערב
פסח, מה יש לעשות ערב פסח?
הקרבת הקורבן זה אחרי הצהריים.
בבוקר, מה הוא יעשה?
טוב, אז, טוב, סליחה שקצת
יצאתי מהעניין.
לעת ערב, לעת צאת השואבות.
פשוט רציתי להראות שלפעמים,
הקדמה הטכנולוגית הרסה הרבה
מן השלווה של האדם.
וזה גם משפיע על ההלכה.
אנשים מתחילים להיות
לחוצים, כל דבר. מה יש לעשות?
להיות לחוץ, זה מה שעושה אותך עירי שמיים.
טוב, לעת ערב, לעת צאת השואבות.
ויומר, השם אלוהה
אדוני אברהם
הקרנה לפניי
היום.
אז, כמה זמן הוא נותן לקבוה
לתת לו פתרון?
חצי שעה.
כלומר, תוך חצי שעה
זה צריך להיגמר.
הרי זה הזמן ששואבים, אחרי זה הולכות הביתה.
זהו, נגמר. הקרנה לפניי היום.
ועשה חסד עם
אדוני אברהם.
הנה אנוכי ניצב על עין המים
ובנות אנשי העיר
יוצאות לשוב מים.
והיה הנערה
אשר אומר אליה, תינה חדך ואשתה
ואמרה שתה. וגם גמליך
אשכה אותה.
הוכחת לעבדך ליצחק
וועדה כי עשית
חסד עם אדוני. מה קרה?
למה דווקא התכונה
הזאת?
זו תכונה יפה, נכון?
זהו, פרה עירית.
אתה רוצה לשתות? יש לך גמלים גם?
גמלים שותים הרבה.
זה כשגמל מגיע
לשתות, הוא מרוקן בהירות שלמים. עשרה גמלים יש פה.
למה הוא מחפש כזאת פרה עירית? זה התכונה של אברהם,
אז מה? אבל זה לא התכונה של יצחק. זה ההפך של התכונה
של יצחק. הוא מידת הדין. אשר צריך להחל את המידות.
אנחנו צריכים חסד עם הדין. לכן הוא מחפש דווקא אישה
של חסד. אם הוא היה מחפש אישה, אני יודע, לאברהם, הוא
היה מחפש מישהי עם מידת הדין. כמו שהייתה שרה. בסדר?
אז הוא לא היה מחפש את התכונה הזאת. מה אתה אומר?
עוד לא מצאנו את המלאך.
הקריה? אולי. אני לא ראיתי מלאך
פה בינתיים. תמצא חמישה
הבדלים בין התמונה הזאת למה?
הוא מדבר עם הקב' ברוך הוא. עבד אברהם מדבר,
נכון? לכאורה. לכאורה, זה עבד אברהם. אגב,
לגבי מיצא את ההבדלים, זה בין הסיפור הראשון
לבין הסיפור השני שבו הוא חוזר על הסיפור.
נמצא עשרה הבדלים בין שני הסיפורים. והיא
הוא תרם כילה לדבר והנה רבקא יוצאת, אשר
יולדה לבטואל בן מלכא. אברהם אמר לו לא
מישהי בעלת חסד, הוא אמר מישהי מהמשפחה.
עשרה פעז, גם זה וגם זה. אז יצא לו דווקא שאותה בעלת חסד
היא גם מהמשפחה. רבקא יוצאת, אשר יולדה לבטואל בן מלכא,
יש את נחור אבחי אברהם וחדה על שכמה. והנה ערה טובת מראה
מאוד, בתעולה ומשוידה, ועתר את העינה, ועתמה לחדה, וטל.
והיה רוצה לבדיק אתיו, היה אומר, אגב, בנות כמה היו
השואבות? בחברה העתיקה, מי שואב את מים? ילדות קטנות, יכול,
ילדות קטנות. לכן כשחזל אומרים שרבקא הייתה בת שלוש,
אומרים זה על דרך הגוזמה, אבל זה לא רחוק מן המציאות.
ילדות היו שואבות את המים. אין להם
מה שהן יכולות לעשות, בבית הן יעשו
רק שטויות, הן מסריפו את ההוגיות, אז
תלכי תשאבי מים, אז זו עבודה פשוטה.
והנערה טובה תמראה מאוד, תולם שוידה, והיה נתראה להם ועתמה לחדה
וטל, והיה רוצה לבדיק אתיו, והיה אומר, אגמי נינה מעט מים מקדך.
ואתה אומר, שתה אדוני, ואתה מהר, ואתה עוד קדה על ידיו, ותשקעו
ותיכל לשקוטו, ואתה אומר, גם נגמליך ישאב, עד אם כאילו לשתות.
אגב, למה היא אומרת לו את זה רק אחרי שהוא שותה? כדי שהיא
לא תגיד לו מראש, המים האלה זה גם לך וגם נגמליך, שיש
בזה גנות. יש מים לך, אחר כך נחשוב על הבאמות. יש פה
הדינות של ההבחנה בין האדם לבאמה. ואתה מהר. למה ואתה מהר?
ואתה ירק קדה לשוקט ואתה רוצה אלה בער לשאוב, ואתה
תשעב לכל גמליו. כמה פעמים ואתה מהר? כאן פסוק יותחל
כתוב, ואתה אומר, שתה אדוני, ואתה מהר. אחר כך פסוק
קף. תודה רבה. ואתה מהר. אחר כך ואתה רוצה עוד. מה?
שיהיה לא יהיה חושך. זאת אומרת, אבל יותר מזה, הגמלה יש
רוח הקודש מן הסתם. מה יתפלל העבד? שזה יהיה היום. לכן
היא ממהרת. בסדר. יש עשרים דקות, עוד מעט מדליקים נרות
ופה. בטח מהר. כל זה בגלל שהוא ביקש שזה יהיה היום. תודה.
כן. מה זה? אגמעי נינה.
אגמעי נינה זה מעט. כן. גומה.
מה? מלשון שלוק. שלוק בלהז.
אם זה היה סיגריה. אשכתה. מה?
לגימה. כן. מה? כן. יכול להיות. נכון שזה
גם הכוונה. כן. יש פה כוונה גם מצידה. ודאי.
כן. האם זה מותר לעשות לכי סימנים? אסור.
הרמב״ם אומר שמה שעשה אליעזר אסור משום ניחוש.
האמת היא זה לא הרמב״ם שאמר את זה. זה גרם הגמרא. הגמרא
אומר את כל ניחוש שאינו כניחוש של אליעזר עברם אינו
ניחוש. זאת אומרת שזה האיסור בתורה לא תנחשו זה בדיוק
על זה. וגם אבל הגמרא מוסיפה וגם כיונתן בן שאול.
שיונתן אמר אם הפלישתים יגידו ככה אז צריך להעלות מכאן. יגידו ככה אז יגידו ככה. אז
הגמרא קוראת לזה ניחוש. הרמב״ם לא הביא את יונתן בן שאול אבל הביא את הדוגמה של אליעזר
עברם. ואומר שזה אסור. אז יש פה בעיה. זה הרעבד, הכסף משנה. דנים בשאלה איך אפשר להגיד
על עברם שהוא פעל דווקא תור דבר שהתורה עתידה לאסור אותו. כן. אז יש פלפולים על זה.
מי שמעוניין יעיין שם בכסף משנה. אזו יש כאלה שאומרים שזה בסדר כי פה הוא בא לבדוק
את תכונות הנפש. תכונות הנפש מתאימה. וגם שזה דרך תפילה ולא דרך ניחוש. אבל הגמרא
אמרה שזה ניחוש. אז הכוונה שאם זה לא היה דרך תפילה זה היה ניחוש. אבל כל בנים הרמב״ם
לא חושב ככה. הרמב״ם חושב שאליעזר עושה ניחוש. ושזה בסדר כיוון שהתורה עוד לא עשרה.
כן בבקשה. שם הוא ביקש עוד. משהו
אחר. כן. התורה מעידה. התורה מעידה
שזאת בת ביטוי. אליעזר הוא עבד
עברם איך שתקרא לו הוא לא יודע.
עכשיו איך קוראים לעבד הזה? לכל עורך
הפרה שאתה גידו לי. העבד נכון. זה השם
שלו. קוראים לו העבד. פסוק אף א'
ומה? למה כתוב נערה בלי ה'. מה זה משנה?
לא משנה. לכאורה. לא
אני לא זוכר. אי פעם ראיתי
הסבר לזה. רואים פה
שהיא פעילה. זה כמו זכר. כן.
פסוק קף א' והאיש משתעלה. מחריש לדעת
היצליח השם דרכו עם לו. מעניין. פתאום
יש לו שם חדש. פסוק קף ב'. והיא
כאשר כאילו הגמלים ישתות והיא ככה איש.
שם חדש. לא הכרנו את השם הזה בכלל.
נזם זהב. בקה משקלו. ושני צפיטים על ידי
העשרה. זהב משקלם. והיא אומרה.
בטמיעת. הגיד לי עלי. יש בית אביך מקום לנו.
והיא אומרה. ואתה אומר
אליו. ואתה אומר אליו. גם תבן.
גם מספור. גם מקום לנו.
והיקוד האיש. והאיש תחו לשם.
והיא אומר. ברוך השם אלוהי אדוני אברהם
אשר לא עזר חסדו ועמיתו מאדוני אנוכי
בדרך נכניע שם בית אחרי אדוני. ואתה רוץ
הנערה ואתה גד לבית אימה. כדברים האלה.
הוא רבקה אחר. הוא שמול לבן.
והיה רוץ לבן אל האיש. החוצה
אל העין. והיא קירות את
הנזם ואת הצמדים על ידי אחותו.
והוא חושב שדברי רבקה אחותו לימורקו דיבר אל איש.
והיה בוא אל האיש. והנה הוא עומד על הגמלים. על
העין. והיא אומר. בוא ברוך השם. למה אתה עמוד בחוץ?
זה אנוכי פיניתי הבית ומקום לגמלים. והיה בוא האיש.
הבתאי. והפתח גמלים. והייתן תבן ומספור לגמלים.
ומה אם ניחוץ הרגליה ורגלי האנשים אשר איתו. והיה
הושם לפניו לאכול. והיא אומר. לא אוכל. עד אם דיברתי
ברעי. והיה אומר לדבר. והיה אומר. עבד. אברהם.
אתה רואה. אם שלא עורך כמה פסוקים.
שינו לו את השם. טוב. זאת שאלה גדולה.
שאולי תפתור לנו את שאלת נוכחות
המלאך. נדבר על זה לפעם הבאה. בשרות השם.