פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות הקודש ד’, הקדושה שבטבע | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
השימוש בכל כוחות החיים לשם ידיעת ה’ – כוח הדיבור | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ח’, ט’: אחדות העולמות שבישראל | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי

“ואברהם זקן בא בימים וה’ ברך את אברהם בכל”

Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫ערב כפדלת.
‫ואברהם

‫זקן,

‫בא בימים,

‫וה' ברח את אברהם בכל.

‫מה מדובר?

‫בעצם עכשיו מדובר בנישואי יצחק,

‫במאחר וההשלמה

‫של ההתאחדות, של מידת החסד של אברהם

‫ומידת הדין של יצחק

‫הושלמה בקבורתה של שרה.

‫מכאן והלך לא נותר אלא להביא

‫את ההשלמה, דהיינו את הדור הבא,

‫שבו יתאחדו המידות במידה אחת אצל יעקב.

‫במובן? כלומר, הזהות של ישראל לא יכולה

‫לקום

‫לפני שמאחדים את המידות.

‫אז צריך שאברהם ויצחק יתקללו זה בזה,

‫ואחר כך היא יכולה להיוולד המידה השלישית.

‫ואברהם זקן בביימים, וה' ברח את אברהם בכל.

‫מה אתה אומר?

‫זה לא שהנשמה של יעקב ‫התחילה להכנוע מלאדם הלאום,

‫אולי זה שזה דרגה נספים?

‫עוד לפני זה.

‫בהקדת יצחק כבר התחילה הנשמה של יעקב להרדת,

‫העקב אשר שמעת בקולי.

‫עכשיו,

‫וה'

‫אמרו חזל כל מקום ‫שכתוב ו' אדוניי, זה

‫הוא בית דינו.

‫כלומר, מדובר על בית הדין, ‫מידת הדין, וברכת את אברהם,

‫את מידת החסד.

‫חסד ודין מתאחדים.

‫בקול.

‫מה פירוש בקול?

‫חזל נתנו שלושה פירושים.

‫פירוש ראשון,

‫בקול,

‫שבת הייתה לו לאברהם,

‫הוא בקול שמה.

‫קראו לה

‫בקול.

‫שם מעניין.

‫יש שם דומה, ניקול.

‫אז, בקול, זה שם דומה כזה.

‫קראו לה בקול.

‫על מה הם מסתמכים?

‫זה המסורת של החזל.

‫אבל, לומר את האמת, ‫כי הרי זה גם הברכה,

‫הברכה זה שיש בן ובת.

‫אז בקול, הרי בן ידענו, זה גם בת.

‫אבל, הרמבן

‫אומר לך, שכאשר חזל, בדעה ‫הראשונה מתוך שלושת הדעות,

‫אמרו, שבת הייתה לו ‫לאברהם, אין הכוונה לבת,

‫אלא הכוונה למידה.

‫מידה גם נקראת בת.

‫למשל, כי עשרת צמדק ‫חרם, יעשו בת אחת.

‫כן, בימי התנך, הייתה ‫מידה, מידת נפח,

‫של בערך עשרים ליטר, שקראו לה בת.

‫ואפילו בחפירות ארכיאולוגיות, ‫נמצאו כלים עתיקים,

‫של בערך עשרים ‫ליטר, שכתוב עליהם בת.

‫אז בת הייתה לו לאברהם, ‫זאת אומרת שאלה שהייתה מידה,

‫של בקול.

‫מה זאת אומרת בקול?

‫שהוא כולל את כולם, הוא אישיות כוללת.

‫אם תרצו, זה השכינה, ‫שהיא השכינה הכוללת,

‫או מידת המלכות.

‫כלומר, אברהם, לא שהייתה לו בת,

‫אלא חזל, כשאמרו בת הייתה לו לאברהם,

‫התכוונו שיש לו מידה כזאת.

‫טוב?

‫אם קבלה, נקבל

‫את פירושו של הרמבן.

‫פירוש שני בחזל, בקול

‫זה בן.

‫כי

‫בקול בגמטריה, בן.

‫והשם בירח את אברהם בקול, במה הוא בירח אותו?

‫שהיה לו בן.

‫אז בן בגמטריה בקול, אז בקול זה בן.

‫טוב?

‫פירוש שלישי, אמרו חזל, ‫והשם בירח את אברהם בקול,

‫שלא הייתה לו בת.

‫טוב?

‫למה זה ברכה?

‫לכאורה, יש בת בבית, הכול ‫טוב, הכול נחמד, הכול שמח,

‫גם מצד פריי ורבייה, זה ‫בן ובת, אז למה זה ברכה?

‫שלאברהם אין בת.

‫עכשיו, מה שהמכנה המשותף

‫של שלושת הפירושים, ‫הוא שלאברהם אין בת.

‫כלומר, או שהפירוש השלישי

‫שלאברהם אין בת, או הפירוש ‫השני של שלובלה, זה לא בת,

‫או הפירוש הראשון שהייתה לו בת, אבל אומר לך

‫הרמבן זה לא בת.

‫כן, זה בדיוק כמו שאמרנו.

‫אם כן שבת, זה לא בת.

‫אז בכל מקרה, בלפי שלושת ‫הדעות, לאברהם אין בת.

‫בסדר? זה מה שאמרתי.

‫אתה חוזר בעצם על הדברים שאני אמרתי.

‫נכון? אתה יודע שאתה ‫חוזר, כי אולי לא כולם שמרו.

‫אז אני חוזר על זה.

‫לפי הפירוש השלישי ‫שלאברהם, בכל זה שאין בת,

‫אז ברור שאין לו בת.

‫לפי הפירוש השני שבכל זה בן, אז בן זה לא בת.

‫לפי הפירוש הראשון, שבת הייתה לו,

‫גם זה לא בת. כך אומר הרמבן.

‫כן?

‫מה?

‫לא שומע.

‫לא שומע.

‫אבל זה כמעט זה יחיין.

‫כן, אבל

‫ההיגיון של הפירוש ‫השלישי, שאין לו בת,

‫הוא בעצם מסתרע גם

‫על שני הפירושים הראשונים.

‫אז צריך לברר, אם נדע את ההיגיון

‫של השלישי, גם נדע את ‫ההיגיון של הראשון ושל השני.

‫אז צריך להבין, מה ההיגיון

‫שלומר שיש ברכה

‫לאברהם שאין לו בת?

‫פשוט מאוד.

‫פשוט מאוד.

‫אסור שלאברהם תהיה בת.

‫כי אם תהיה לו בת, לא ‫יהיה לו מי לחתן אותה.

‫נגיד את זה אחרת.

‫הבן ממשיך את הזהות של האב.

‫לכן נקרא זכר, מלשון זכר.

‫הבת מביאה אל המשפחה, גורם מבחוץ.

‫יוצא שימש לאברהם בת, הוא ‫מקים שבט נקבי, עם גורם שבא

‫מאומות העולם.

‫יוצא שהזהות של ישראל

‫איננה זהות שלמה.

‫כי היא משתלמת

‫מאומות העולם.

‫והזהות של האומה

‫הישראלית עוד לא נולדה

‫בשלב הזה.

‫היה רק שליש מן הזהות.

‫אברהם.

‫ועוד שליש של הזהות, יצחק.

‫ועוד שליש שעוד לא נולד, יעקב.

‫אז אי אפשר בשלב שבו הזהות

‫לא נבנתה, להביא גורם מבחוץ.

‫כן?

‫נשמע אילו הוא בחוץ.

‫הבת תהיה בחוץ? לא.

‫כי הבת, איך אומר ‫המערל, אין קשר יותר גדול

‫מאשר הבת עם אביה.

‫מבחינה פסיכואנליטית זה מאוד מובן.

‫הרי הבן הוא

‫מתחרה פוטנציאלי של האב.

‫הבת איננה מתחרה.

‫לכן יש לה קשר עמוק יותר עם האב.

‫אין תסביחים מפורסמים.

‫כן, בבקשה.

‫של?

‫של הגיור.

‫זהו. הגיור עוד לא שייך בשלב הזה.

‫יש, מה?

‫כן, אברהם היה מגייר, ‫אבל לא הפך אותם לישראל.

‫מה?

‫זהו, אז דינה זה בדיוק העניין.

‫ברגע שנולדת דינה, זה אחרי שנולדה

‫הזהות של ישראל, ‫אז יש כאן מועמדות

‫להקמת השבט ה-13

‫עם אומות העולם.

‫ואז יש ניסיון.

‫האם זה יכול להצליח? לא יכול להצליח.

‫וזה כשנגיע, בזרחת השם, לפרשה של דינה,

‫אני לא יודע אם נגיע לזה ‫הערב, אבל נדון בתוכן הזה.

‫כן?

‫אבל זה אפשר גם אם לא ‫יודעת, אני מבין, אבל למה...

‫אחרי שיש זהות, שהזהות ‫הוא שלמה, אז היא קיימת.

‫אז היא יכולה לצרף מצוצות ‫מצדיקי אומות העולם.

‫אבל למה כבר לא לפי הבן?

‫לא, זה די לפי הבן.

‫לא, זה ממתן תורה בעל, ‫אחרי שזה על פי העם.

‫אבל הזהות ישראל נולדה הרבה לפני מתן תורה.

‫הוא, הייתי?

‫כן, לא, אבל למה אחרי התורה זה כבר...

‫למה אחרי התורה זה כבר שאלה חדשה?

‫בסדר.

‫כן.

‫כשנגיע פרשת שמות, נדון בזה.

‫אה?

‫האבמינה לבת?

‫מי האמא?

‫לא יודע.

‫עכשיו הרבה אפשרויות.

‫לא כתוב.

‫מה שלא כתוב, לא יודע.

‫כן?

‫אבל הלא בת הזאת, היא יצחקת.

‫אז לפי אחת מהשיטות, ‫הלא בת זה יצחקת.

‫כי הרבן.

‫כי עכשיו רוצים לחתן אותו.

‫כן?

‫פה זה עומד על הפרק.

‫והיום מר אברהם אל עבדו.

‫אגב, יש, היה ניסיון של ‫גיור בימי אברהם, גיור ממש.

‫ואברהם דחה את זה.

‫כן? מדובר בתמנה.

‫תמנה.

‫התלמוד מספר

‫על הפסוק

‫ותמנה.

‫הייתה

‫פילגש

‫לליפז.

‫בין היסר ותלד

‫לליפז את עמלק.

‫עמלק, ברורה, ‫נורא, צייר את ישראל.

‫צערינו הוא לישראל.

‫איך זה נולד? איך בכלל במשפחה

‫של אברהם אבינו נולד עמלק?

‫סך הכל יוצא שהעמלק הוא צאצא של אברהם אבינו.

‫אז

‫רואים שתמנה

‫הייתה בת מלאכים.

‫בת מלאכים.

‫זאת אומרת, אישה מיוחדת

‫במינה, בעלת מעמד

‫אצל אומות העולם.

‫באה לאברהם

‫ולא קיבלה.

‫באה ליצחק

‫ולא קיבלה.

‫באה ליעקב

‫ולא קיבלה.

‫זאת אומרת, היא חייתה הרבה זמן.

‫היא הלכה

‫לבית דין של אברהם, בית ‫דין של יצחק, בית דין של יעקב.

‫לא מקבלים אותה.

‫בסוף נהייתה

‫פילגה של אליפז בן איסאו בן יצחק

‫אמרה

‫מוטב שיהיה

‫שפחה בבית אברהם

‫ולא מלכה

‫אצל אומות העולם.

‫מהתסכול הזה נולד עמלק.

‫עכשיו, חזל

‫מוסיפים שם, המוראים כותבים

‫מה זה

‫מלמד אותנו? מהי נפקה מינה?

‫דאיבאו לה

‫לקבולה. הם היו צריכים

‫לקבלה. כלומר, האבות ‫הם לא בסדר. ככה

‫טוענה המורה.

‫עכשיו, העמדה הזאת של המורה

‫גדול ככל שהיא יהיה

‫היא עמדה

‫קשה. הרי לא מצאנו שהמוראים

‫מרשים לעצמם לחלוק

‫על חכמי התנאים שהיו רבותיהם.

‫לא מצאנו

‫שהתנאים יחליקו על הנביאים

‫שהיו רבותיהם.

‫שהנביאים יחליקו על ‫האבות, גם זה לא יכול להיות.

‫וכאן, אחרון

‫המוראים, מחליט

‫שהאבות, הם לא בסדר.

‫מה זה

‫המורה הזאת?

‫מעלה את החרדן לאף של האבות.

‫זאת אומרת שאיך אפשר

‫לקבל... אתה אומר

‫שאנחנו אומרים שאברהם

‫לא בסדר שהוא מפלג על הזדון. ‫זאת אומרת שאנחנו

‫עוד יותר מחוצפים.

‫איך זה יכול להיות?

‫אתה גדלת את הקושייה.

‫יש קושייה על המוראים. אתה מקשה

‫גם עלינו.

‫צריך להבין מה זה אומר. שהמורה אומר

‫שהאבות לא היו בסדר.

‫אלא האבות היו בסדר גמור.

‫כי צריך להבין במה מדובר.

‫התמנה

‫כשהיא רוצה להתגייר

‫זה לא הכוונה להצטרף

‫לגרים של אברהם כמו

‫שעיקרנו.

‫והנפש אשר עשו בחרה.

‫היא רוצה להיות

‫אשתו של אברהם

‫במקום שרה.

‫היא רוצה להיות אשתו של יצחק

‫במקום רבקה.

‫של יעקב במקום רחל.

‫כלומר

‫יש פה איזה מניעה

‫שהוא לא לשם שמיים.

‫הרי לא סתם האבות

‫לא קיבלו. היה להם סיבה.

‫השמיים הרגישו שהמניעה

‫של תמנה

‫הוא שלא לשמה.

‫אבל יש לנו כלל

‫שמתוך שלא

‫לשמה, בא לשמה.

‫לכן

‫אתה רואה מישהו שבא רוצה להצטרף

‫לא לגמרי לשמה.

‫בסדר, אבל מתוך שלא לשמה

‫יבוא לשמה.

‫עכשיו, למה

‫בכל זאת האבות

‫אינם יכולים לקבל בתוכה מי שבא

‫שלא לשמה?

‫בגלל

‫שהזהות של ישראל עוד לא נולדה.

‫אבל המדבר של בנקי שלא לשמה

‫הם לא לשמה?

‫אבל זאת אמת.

‫שמתוך שלא לשמה.

‫הם לא יודעים.

‫הם עומקים כל התורה כולה.

‫רק את זה הם לא יודעים.

‫זה לא עובד.

‫אלא, צריך להבין.

‫זה שמתוך שלא לשמה, בא לשמה.

‫אבל יש לזה הגבלות. מה הגבלות?

‫כאן הזהות של ישראל עוד לא נולדה.

‫היא חייבת להיבנות באופן טהור.

‫ולכך, יכולים להצטרף מי שירצה להצטרף.

‫ולכן, האמורה צודק

‫בימיו, והאבות צודקים בימיהם.

‫לכן, כשהאמורה אומר

‫שהאבות הם לא בסדר, הם לא בסדר

‫לפי קריטריונים שלנו.

‫לפי פרמטרים של התנהגות

‫הראויה בזמן האמוריים.

‫אבל הם בסדר גמור

‫ביחס לעצמה.

‫זה הכוונה. מה?

‫לפי זה זהו.

‫זה בדיוק מה שהם רוצה לומר.

‫שאת זה לא צריך ללמוד מן האבות.

‫כי מה שהם עשו

‫היה לפי עניינה, ומה ‫שאנחנו עושים זה לפי ענייננו.

‫וזה בדיוק מה שכתוב כאן

‫והשם ביחד אברהם בכל, שאין לו בת.

‫כי אי אפשר לבנות את הזהות

‫של ישראל מתוך צירוף

‫של אלמנטים חיצוניים

‫בשלב הזה. מובן?

‫לכן גם השם שלה הוא תמנע.

‫היא מנועה.

‫ותמיד השאלה היא

‫כשמישהי מצטרפת, זירות או תמנע?

‫זאת הבעיה.

‫וה... אני נסיב את זה.

‫לכאורה הבעיה של תמנע

‫לא הייתה קיימת

‫אם לעם ישראל היה רק אב אחד.

‫נגיד, אם

‫אברהם היה מוליד את

‫עם ישראל, אז תמנע

‫הייתה מתחתנת עם הבן של

‫של אברהם.

‫אחד מהם, אחד מהבנים.

‫אבל מכיוון שלה זהות של ישראל

‫זה לוקח שלוש דורות להיוולד, ‫בגלל שצריך לאחד את עמידות,

‫לכן, באופן טבעי, נולדת השתוקקות

‫של האומות להידבק ‫בישראל, בזמן שעדיין אי אפשר

‫להידבק. ואז

‫נוצר מזה המלאק. במילים ‫אחרות, המלאק הוא התוצאה

‫ההכרחית

‫של המורכבות

‫של הזהות הישראלית. כן?

‫יש לי קושי ארה.

‫היא התחתנה עם הבן של יצח,

‫אז למה שלא להתחתן עם הבן של יעקב?

‫יכול לעשות אותו.

‫ואז זה כבר אחריה, היא ‫יכולת לעשות אורמה.

‫אז היא יכולה להתחתן

‫עם אחד הבנים של יעקב.

‫היא כבר הייתה בתוסכלת.

‫טוב.

‫אז, מתוך כך, יש ‫צורך, אם כן, למצוא

‫את השידוח שלומר של

‫למה רבקה היא כן מבפנים?

‫פשוט מאוד.

‫עם המשפחה העברית.

‫זה בדיוק מה שלמדנו.

‫אנחנו עוד מעט נראה את ‫הדברים, למה דווקא רבקה.

‫והיום אמר אברהם אל עבדו, ‫זה כאן ביתו המושל בכל אשר לו.

‫סימנע ידך

‫תחת ירחי.

‫מה יש תחת הירח?

‫ברית מילה.

‫זה לא אסתטי כל ‫כך, כל הסיפור הזה.

‫נכון?

‫אלא שאצל האבות, ‫ההולדה היא קודש קודשים.

‫כיוון שדרך ההולדה אצלם,

‫הם יביאו את האומה הישראלית לעולם.

‫אז אין דבר יותר קדוש אצל האבות

‫מאשר עברי ההולדה.

‫לכן כשצריך להישבע, היום ‫אנחנו כשרוצים להישבע,

‫אנחנו נקרא ליד תפילין או ספר תורה.

‫אבל הם לקחו את המצווה ‫שלהם, והשביעה חה,

‫בשם אלוהי השמיים

‫ואלוהי הארץ.

‫זה שם מאוד יפה.

‫איך הקב' הוא נקרא כאן?

‫אלוהי השמיים ואלוהי הארץ.

‫תזכרו את זה.

‫אשר לא תיקח אישה לבני בבנות הקנעני,

‫אשר אנוכי יושב יקיר בו.

‫כי אם אל ערצי ואל מולתית אלך

‫ולקחת אישה לבני, ליצחק, ‫והיום אמר אליו העבד,

‫אולי לא טובה אישה ללכת אחריי לארץ הזאת,

‫תיאשב ואשיב את בנך אל הארץ

‫אשר אתה אתה משם.

‫והוא אומר אליו אברהם וישמר לך

‫בין תשעי ובין ישמה, ‫השם אלוהי השמיים.

‫איך נקרא הקב' פה?

‫השם אלוהי השמיים.

‫מה חסר? אלוהי הארץ.

‫מעניין.

‫אברהם שינה, פתאום אלוהות באמצע.

‫השם אלוהי השמיים שואלי ‫כך אני, ותביאו מרץ מולתי,

‫ואשר דיבר לי ואשר נשבע לי למור,

‫לזהרך את אין את הארץ הזאת.

‫הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אישה לבני משם,

‫ואם לא טובה אישה ללכת ‫אחריך, וניקידה, משואלתי, זאת,

‫רק את בני אל תשב שמה,

‫וייסם העבד את ידו תחת ירח אברהם אדוניו,

‫וישבר לו על הדבר הזה.

‫טוב, אז קודם כל, בואו נתבונן בחילוק הזה.

‫אלוהי השמיים ולא אלוהי הארץ, ‫שהופך להיות, פתאום, אלוהי השמיים,

‫ולא אלוהי הארץ.

‫קרה משהו?

‫פשוט מאוד.

‫כשאברהם מדבר בפסוק ג' על עצמו,

‫כן, אשר הנוכי יושב בקרבו,

‫איפה אברהם מתאר את מיקומו הגיאוגרפי?

‫בארץ קנאן.

‫בארץ קנאן, הקב' נקרא אלוהי ‫השמיים ולא אלוהי הארץ.

‫אבל בפסוק ז'

‫השם אלוהי השמיים שרליקחני מבית אבי.

‫אברהם מתאר את עצמו איפה?

‫בחוץ לארץ.

‫שם הקב' הוא אלוהי ‫השמיים, אבל לא אלוהי הארץ.

‫כי אין בחוץ לארץ, ארץ.

‫והרי היה, שזה נקרא חוץ לארץ.

‫כמו שפעם שאל ילד בתלמוד תורה,

‫שלמד את הפסוק, בראשית ברא ‫אלוהים את השמיים ואת הארץ.

‫ומתי ברא חוץ לארץ?

‫אגב, מה התשובה לשאלה הזאת?

‫מתי ברא חוץ לארץ?

‫אז תדאו, את הארץ, הארץ זה ארץ ישראל.

‫אז מתי ברא חוץ לארץ?

‫יפה, זה השמיים.

‫השמיים זה חוץ לארץ.

‫יש כזה כמה ראיות.

‫א', כשאנחנו נוסעים לשם, יש מטוס.

‫אבל, יותר לעומת.

‫בחוץ לארץ, לדעת את אלוהים, זה דרך הרוחניות.

‫זאת אומרת, אתה רוצה את אלוהים?

‫הלך לשמיים, שם הוא נמצא.

‫בארץ לא תמצא אותו.

‫בארץ ישראל, מוצאים את הקב'ה בשמיים ובארץ.

‫לכן החילוק הזה.

‫אז זה כבר מתחיל לענות על השאלה של העבד.

‫איפה האישה צריכה להיות?

‫האם צריכה לגור כאן או לגור שם?

‫נו אלוהי השמיים ואלוהי הארץ, אמרתי לך.

‫עכשיו צריך להבין קצת יותר ‫את הרקע לכל הסיפור הזה.

‫העומק של הרקע של הבעיה.

‫אני חושב שקצת דיברנו על זה.

‫זה היריבות בין בית אברהם לבין בית נחור.

‫זוכרים את זה?

‫דיברנו על זה, נכון.

‫מאחר וגם אברהם וגם נחור הם בני תרח.

‫ומאחר ותרח הוא עברי.

‫אז אברהם ונחור רואים את עצמם ‫בתור שליחים של המשימה העברית.

‫צריך לתקן את העולם בדרך של עבר.

‫עבר, אבי, אבות, המשפחה.

‫שלפי הפסוקים בפרשת ‫נוח למדנו, שהוא בעצם נביא.

‫נביא שרוצה לאחד מחדש את העולם.

‫העולם הרי התנפץ פרסיסים, מאז דור הפלגה.

‫צריך לאחד מחדש את המנופץ.

‫איך מאחדים מחדש?

‫אז על ידי המשפחה העברית.

‫יש לה תפקיד כזה.

‫ויש שתי שיטות.

‫השיטה של נחור, השיטה של אברהם.

‫השיטה של נחור היא יהדות קוסמופוליטית.

‫כלומר, צריך להקים קהילות ‫קהילות של עברים בעולם כולו.

‫ומתוך כך תהיה קדושה לעומות.

‫ואז הם יתאחדו.

‫השיטה של אברהם היא אוניברסלית.

‫דענו, צריך לעזוב את אומות העולם, ‫להקים את מרכז החיים בארץ ישראל.

‫ומשם להקרין על כל האנושות.

‫אל הארץ אשר הרעקה, ויש לך לגוי ‫גדול, ונברכו בך כל משפחות האדמה.

‫כיוון שיש ויכוח בין משפחת ‫נחור לבין משפחת אברהם.

‫אז תמיד, אמנם מתחתנים ‫ביחד, כי הם מאותה המשפחה.

‫הם המשפחה העברית.

‫הם המסוגלים להוציא אל ‫הפועל את האידאל העברי.

‫אבל יש רק שאלה תמיד, איפה הזוג יגור?

‫האם הם, ובזה תלויה השאלה גדולה,

‫האם הם יממשו את האידאל ‫האברהמי או את האידאל הנחורי?

‫זה הוויכוח.

‫לכן גם העבד שואל, זה עדיין ‫לא לגמרי ברור, מה מכריע?

‫אז אולי לא תובע האישה.

‫כן, מה אתה אומר?

‫זה ברור ברגע שהיא נועדת ‫לא בת, ולמה היא נועדת?

‫אבל אולי לא תובע האישה.

‫אז אולי היא שואבת לשם.

‫כן, הרי תסתכל בפסוק י' שטרם קראנו.

‫ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך,

‫וחולטו אדוניו בידו ויעקב וילך ‫אל הערם נהריים אל העיר נחור.

‫זה לא סתם שהכתוב כאן ‫מביא את השיוך של העיר לנחור,

‫מה אכפת לנו?

‫עיר נחור או חרן, תקרא לזה ‫איך שאתה רוצה, פדן ערם.

‫כאן זה עיר נחור.

‫כלומר, רואים שזה הבעיה.

‫בבקשה.

‫מה הבעיה בשיטה של נחור?

‫הבעיה בשיטה של נחור זה שהיא גורמת ‫בסופו של דבר שהעברי הופך להיות ערמי.

‫הרי נחור היה האח של אברהם, נכון?

‫אברהם נקרא אברהם העברי.

‫הבן שלו, של נחור, נקרא בטואל הערמי.

‫הבן של בטואל נקרא לבן הערמי.

‫ואני לא מבין איך יכול להיות ‫שהעברי פתאום הופך להיות ערמי.

‫הרי ערם זה בן אחר לגמרי של שם.

‫זה לא מהמשפחה.

‫אחד מהבנים של נחור גם נקרא כמואל, אבי הערם.

‫מה קרה פתאום שהערמיות חדרה למשפחה?

‫כלומר, זה בא לומר שכאשר ‫העברי מנסה להיות קוסמופוליטי,

‫הוא בסופו של דבר מתבולל.

‫הוא הופך להיות חלק ‫מהתרבות שאותה הוא רצה לתקן.

‫בבקשה.

‫זה גם וגם. ‫כלומר, זה שחזן מייחסים ללבן רשעות,

‫זה גם בתחום של הרמאות, הוא רמאי,

‫וגם בתחום הבסיסי, הוא ‫מנוגד לעברהמיות ביסודו.

‫השם שלו מאוד מעניין, לבן.

‫נכון? מה זה לבן?

‫זה כל הצבעים ביחד.

‫נכון? כל הצבעים בהרבד ואצלך לבן.

‫זאת אומרת, הוא מבטל את הייחודיות.

‫כשאתה כותב, אתה משתמש בדיו שחור,

‫כדי לכתוב אותיות על רקע לבן.

‫אז השחור זה ההתגברות על הלובן.

‫זה מה שנותן צורה של אותיות, ייחודיות.

‫כי א' זה לא ב' וב' ‫זה לא ג', ג' זה לא ד'.

‫זאת אומרת, יש ייחודיות לאותיות.

‫לכן זה נקרא דיו, משון דיו.

‫מה, עוצר.

‫וזה מה שכתוב, כי ראיתי ‫את כל אשר לבן עושה לך,

‫שהלובן רוצה לבלוא את האותיות.

‫אז בואו נחזור קצת אחורה.

‫ידענו לפסוק י' כבר, וואו, זה המון.

‫אני רוצה להבין משהו לגבי פסוק ז'

‫השם אלוהי השמיים, אשר ‫לקחני מבית אבי ומרץ מולתי,

‫ואשר דיבר לי, ואשר נשבר לי ‫למור, לזרחה, את אין דארץ הזאת,

‫הוא ישלח מלאכו.

‫אברהם יודע שיהיה מלאך.

‫אני רוצה להבין, מה יש לפני זה.

‫כלומר, בארץ ישראל יש מלאכים או אין מלאכים?

‫בפשטות, אברהם מייחס את ‫ההנהגה המלאכית לחוץ לארץ.

‫כלומר, בארץ ישראל, הקב' הוא אלוהי הארץ.

‫אז מי מנהל את הארץ בארץ ישראל?

‫ה' הקב'.

‫ואיך הקב' מנהל את הארץ בחוץ לארץ?

‫הוא שולח מלאכים.

‫זה לא ישיר, יש אמצעים.

‫זה מסביר מדוע אומות העולם עובדים ‫את ה' דרך אמצעים, דרך מלאכים.

‫כן?

‫אפשר להסביר שאברהם חשב שה' הוא אלוהי הארץ,

‫ולא דווקא שאלוהים עובדים במספרים טרורים?

‫אפשר להבין את זה כאן?

‫יש, נכון, אתה יודע, ככה צריך להבין.

‫אבל מה הוא כותב כאן?

‫הוא ישלח?

‫מלאכו, נכון?

‫המלאכים, נקראים באלוהים גם כן.

‫ברון יחד בכוכבי בוקר ויריעו כל בני אלוהים.

‫אלוהים זה מלאכים.

‫אלוהים ראיתי עולים מן הארץ.

‫פסוק בשמואל.

‫נכון? אז יש דבר כזה.

‫אז זה זאת אומרת ש... בשמואל ו'

‫אז לכן אברהם אומר, יהיה מלאך.

‫ההנהגה שלחוץ לארץ היא הנהגה דרך מסכים.

‫אחד הדברים שמטרידים אותי, אם זה נכון,

‫איפה נמצא המלאך בסיפור?

‫הרי אחר כך אנחנו נקרא את הסיפור.

‫כיצד עבד אברהם מגיע אל עיר נחור,

‫והוא פוגש את רבקא, אתם ‫מכירים את כל הסיפורים?

‫עם הקד, ועם השוקט.

‫מה?

‫זה נכון, לא כתוב השם של עבד.

‫הוא המלאך?

‫אבל הוא אומר לו, הוא ישלח מלאכו לפניך.

‫סוג של השגחה. בסדר, אני מסכים.

‫המלאך זה סוג של השגחה.

‫אבל זה מקבל איזושהי אנשה, ‫איזושהי פרסוניפיקציה, איזושהי אישיות.

‫גבריאל זה מישהו.

‫רפאל זה מישהו.

‫אני מחפש.

‫איפה ה... מה?

‫אני עוד לא יודע.

‫אני אומר לכם, כשאנחנו נלמד ‫את הפסוקים, יהיה לנו משחק.

‫חפש את המלאך.

‫מה?

‫אני לא יודע.

‫אתם מעלים כל מיני אפשרויות.

‫אני לא יודע.

‫יכול שאני עתיד לדעת.

‫בשלב הזה יש לי כלל.

‫אני לא קראתי את הפסוקים העתידים.

‫אז אני לא יכול לדעת.

‫אבל יהיה לנו משחק. תזכרו את זה.

‫חפש את המלאך.

‫כאילו בתמונות.

‫איפה הוא מסתתר... מה?

‫איפה האפי.

‫איפה האפי. נכון?

‫איפה האפי.

‫אז איפה הוא?

‫בין העצים שם.

‫אז נחפש את המלאך.

‫זה דבר אחד.

‫עוד הערה.

‫על פסוקיות. מה?

‫יש משהו?

‫על פסוקיות. כן.

‫מלאך זה שפיחות.

‫משון מלאכה.

‫זה ההבדל בין מלאך למלאך.

‫מה ההבדל בין מלאך למלאך?

‫ה-א.

‫מוסיפים עוד משהו שמפריד.

‫ולכן צריך להיזהר.

‫ושלום עליכם מלאכי השרת.

‫ממלאך.

‫מלאכי המלאכים.

‫המלאכים. כן?

‫ולא מי מלאך מלאכי המלאכים.

‫זה תמיד אני מקביל על הדבר הזה.

‫כל פעם שאתם רואים הרבה אנשים שעושים

‫קידוש ביחד, הם אומרים מי מלאך

‫מלאכי המלאכים. זה כפירה.

‫זה כפירה להגיד את זה.

‫הפשוט הוא לא מלאך מלאכי המלאכים.

‫הוא מלאך מלאכי המלאכים.

‫בסדר?

‫אבל זה לא מסתדר עם המנגינה.

‫מי מלאכי המלאכים.

‫זה קצת קשה. כן.

‫אז תחליף המנגינה.

‫אבל בפגש של המלאכים, שמוצר המלאכים שלו

‫זה מלאכי שרים של המלאכים.

‫מה יש לגבי זה?

‫יכול לומר יש מלאך ויש לגבי שר.

‫נו זמן.

‫אז מלאך הוא מלאכי המלאכים?

‫אתה רוצה ללמד זכות.

‫אבל אנחנו

‫קראים, קוראים ממה שכתוב

‫בסידור. בסידור כתוב לא מלאכי המלאכים

‫אלא מלאכי המלאכים.

‫כן? מה שכתוב זה מה שיש.

‫זאת האמת. לפי הכלל הגדול

‫שאם זה כתוב זה נכון.

‫אז תגיד משהו.

‫לא כל כך נכון מידי.

‫לא כל כך נכון

‫ששליחו

‫ושנים

‫זה לא אותו דבר. אני אומר ככה.

‫כשמישהו מדבר

‫איתי בטלפון

‫זה לא אמצעי. זהו.

‫אבל אם הוא שולח מישהו

‫להגיד לי מה הוא אמר, אז יש איזה

‫חציצה של אישיות של מישהו

‫אחר באמצע.

‫אין לי ודאות לגבי תוכן הנאמר

‫וגם לגבי המשלח.

‫אני לא יודע מה פה התערב.

‫בסדר? מה הכוונה.

‫כן, בבקשה.

‫זה כתוב שבמשל, מוחמד היה נרץ

‫משום גביל נראה משום פינה

‫מלאכית בגלל עולמת, נכון?

‫הרבה יותר נמוך מזה.

‫כן?

‫יצא לי פסוק חד שעדיף לי

‫ועולה לי קצת מפנענית, כמו שאמרת

‫סביב אותו באישה, זה מנקים מהשבוע

‫כי הוא לא יכול לקחת מפנענית.

‫אני לא יודע.

‫רגע, בפשט אתה אומר

‫דבר שלא לגמרי ברור

‫שאם אי אפשר להתחתן

‫עם מישהי מחוץ לארץ

‫שהיא תבוא לכאן, עדיף פנענית.

‫כן? אפשר להתבולל, אתה קורא לזה.

‫זה לא לגמרי פשוט.

‫זה לא כתוב.

‫ואני כיתה משבועתי. ‫מה אני אעשה? זה עוד לא ברור.

‫אבל, אנחנו רואים דבר מעניין

‫שיהודה

‫התחתנה עם פנענית.

‫זה עוד לא מובן בכלל.

‫אברהם התחתן

‫עם קרובתו.

‫יצחק עם קרובתו. יעקב עם קרובתו.

‫וכל פעם מקפידים, בלי פנעניות פה.

‫מגיע יהודה, פנענית, ‫אין בעיה. מה קרה?

‫כי זהו, כבר נולדה

‫הזהות ישראל. ולכן הוא מחפש דווקא

‫פנענית. הוא מחפש את הצדיקים

‫של הארץ.

‫אז יש צד של מעלה

‫למי שהוא תושב הארץ.

‫כל הדר בארץ ישראל, כמי שיש לו אלוהה.

‫נכון?

‫כמה הוא חזק. ‫כל הדר בחוץ הארץ, כמי שאין לו אלוהה.

‫יש בגמרא

‫סיפור מזעזע. אני

‫אלמלא שזה היה כתוב בגמרא,

‫לא הייתי מספר לכם ‫סיפורים זעזעים, כי בשביל מה

‫אני מזעזע נפשות רכות.

‫אבל מי שקשה לא עולה,

‫יכולים לצאת. אחר כך נספר את הסיפור.

‫הסיפור הוא

‫על רבי חנינה.

‫ששאלו אותו, רבי חנינה היה

‫בארץ ישראל, היה ראש הישיבה

‫אחרי רבי יהודה הנשיא, רבי אפס.

‫והיה אדם אחד

‫שאחיו מת

‫בחוץ לארץ, בלי להשאיר ילדים.

‫והאח

‫שאל את רבי חנינה

‫האם להרדת לחוץ לארץ, כדי

‫ליבם את אשת אחיו.

‫מצלדו הורייתה, לא?

‫אמר לו, אחיו

‫נשא גויה.

‫ברוך המקום שהרגו

‫והוא ירד אחריו.

‫עד כאן הסיפור

‫המזעזע. ‫עכשיו בואי ננתח קצת את דברי רבי חנינה.

‫מה יש לרבי חנינה?

‫מה, הוא

‫קורא לה גויה?

‫כי היא מחוץ לארץ.

‫אז מה, כל יהודי מחוץ לארץ זה גוי?

‫לא. כל גול בארץ זה יהודי?

‫אלא מה הוא התכוון?

‫הרי, אם זאת יהודיה

‫שבשביל להתחתנתה

‫צריך להרדת לחוץ ‫לארץ, אז זה גויה.

‫זה מה שהוא אמר.

‫נכון?

‫אחיו נשא גויה, זה מה שכתוב.

‫אה?

‫לא נפסק להלכה.

‫למה זה כתוב במסכת כתובות?

‫הכל מעלין לארץ ישראל, לבין הכל מורידים?

‫אני לא יודע.

‫מפעל מה קורה, אני ‫לא... אין קורה דבר כאלה.

‫מה?

‫זה מקרה שקרה דיוק, שאלה של רבי חנינה.

‫אני לא יודע מה קורה, אתה שואל על רבי חנינה,

‫אתה מביא לי שולחן ארוך, ‫אני מביא לך רבי חנינה.

‫מי יותר גדול?

‫אפילו בעל השולחן ארוך ‫יסכים שרבי חנינה גדול ממנו.

‫אגב, מובא גם בקוזרי.

‫מאמר שני, הוא הביא את ‫המאמר הזה של רבי חנינה.

‫אלה ששמעו, מלך קוזר ‫שואל את החבר, ספר לי קצת

‫ממעלות ארץ ישראל.

‫אז הוא מביא לו את הסיפור הזה.

‫טוב.

‫אבל מפה רבי חנינה ידע את זה?

‫מה פסוק?

‫כלומר, אצל התנאים ‫והמורעים, פסוקים זה גם מקור.

‫אפשר להתחשב.

‫זה גם כתוב בחומש.

‫טוב.

‫בואו נסתכל רגע אחד

‫בפסוק י'

‫משהו שצריך לדייק משם.

‫ויקח העבד

‫עשרה גמלים

‫מגמלי אדוניו.

‫ויקח העבד

‫עשרה גמלים מגמלי אדוניו.

‫ויילך.

‫מבקרי המקרא, הביאו מכאן ראייה

‫שספר בראשית נכתב

‫בתקופה מאוחרת מאוד, ‫כי יש פה אנכרוניזם.

‫הרי, לפי הספירת השנים, ‫מדובר פה במאה ה-18,

‫לפני הספירה הנוצרית.

‫והנה, הגמל

‫בויית רק במאה ה-12.

‫אגב, איך יודעים

‫שהגמל בויית רק במאה ה-12?

‫כי לפני

‫המאה ה-12, לא מצאו שום

‫כתובת שמדברת

‫על גמלים מבויתים. זאת ההוכחה

‫שהם לא היו מבויתים.

‫שתי בעיות.

‫א', המילה גמל

‫לא מופיעה בשום

‫כתובת מצרית משום תקופה.

‫ויש לנו ידיעה

‫ודאית שהיו גמלים במצרים.

‫נמצאו אפילו

‫עצמות וכל.

‫אז זה אומר שלא כל מה שלא כתוב

‫לא קיים. שתיים.

‫לפני כמה עשרות

‫שנים נמצאה כתובת

‫באסיה הקטנה, הלואי ‫טורקיה של ימינו.

‫נמצאה כתובת מהמאה ה-18, ‫בדיוק התקופה הזאת, שמתוארת כאן.

‫ושם, בעל הבית ‫אומר, להניח מנת מספו

‫של הגמל.

‫ומאז החליטו שהגמל היה מבוית

‫וחזרו בהם

‫מן הטענה של ספר בראשית מאוחר.

‫לפחות מזה כבר לא מביאים הוכחה.

‫ואני שואל, ומה היה קורה אם ‫לא היו מוצאים את הכתובת?

‫אם איזה טרקטור היה דורך על זה?

‫אז הוא.

‫היינו ממשיכים לחשוב

‫שיש הוכחה מדעית לאיחורו של ספר בראשית?

‫למה אני מביא לכם את זה?

‫כדי להזיג לכם שהמדע

‫הארכיאולוגי

‫וכל מחומר בעיקרות המקרא

‫זה דברים

‫שאומנם הם בעלי ערך, אבל צריך לדעת

‫את הגבולות של המדעיות

‫שלהם.

‫ליבדה.

‫כמו שלמשל, יש היום ‫אסכולה שטוענת שדוד המלך

‫לא היה.

‫לא היה דוד.

‫מצאו כתובת

‫מתקופת בית ראשון בגליל

‫שכתוב עליה בית דוד.

‫החליטו

‫זה לא דוד.

‫זה בית דוד, זה משהו אחר, ‫לא קראת נכון את הכתובת.

‫מצאו כתובת של שלמה נסר

‫האשורי

‫שמדבר על

‫על חזקיהו

‫מבית דוד.

‫זה לא מתכוון.

‫כלומר, כשלא רוצים שמשהו יקיים, הוא לא קיים.

‫פשוט.

‫אם אתה כתוב אותה אליה, אז מה?

‫זה אומר משהו?

‫אז זה לגבי הגמלים.

‫שהגמלים היו מבויתים.

‫הערה.

‫אולי מי שביית את הגמלים

‫זה אברהם.

‫תחשבו על זה. אולי.

‫הוא מהמאה ה-18, נכון?

‫והוא שולח לעשייה קטנה, חרן, שם.

‫זה האזור.

‫לא לפי רשי.

‫לא לפי רשי. למה?

‫אה, ניכרים היו משאר גמלים.

‫טוב. אבל גם זה

‫סוג של ביוט.

‫ויית אותם יותר טוב.

‫והיקח העבד עשרה גמלים

‫מגמלי אדוניו הילך.

‫וחולטו באדוניו בידו.

‫ויעקו.

‫ויעלך אל ערם נהריים.

‫אל עיר נחור.

‫רגע, מי זה העבד הזה? לא כתוב השם שלו, נכון?

‫אז לא כתוב הזמן.

‫נכון.

‫אתה צודק.

‫במדרשים אומרים שזה אליעזר.

‫אליעזר עבדו של אברהם.

‫כי הדו הוא בין משק ביתי ודם משק אליעזר.

‫ולכן כל פעם שמדברים

‫על הפרשה הזאת, מדברים ‫על אליעזר שאמר כך וכך,

‫למרות שבה כתוב עצמו

‫זה לא כתוב.

‫אתה צודק, הערבון פה הוא מוגבל. בבקשה.

‫נכון.

‫באמת אתה צודק שחזל דרשו על זה

‫שמשתמע שהוא בא פעמיים, נכון?

‫שהוא קפץ, קפצה לו הדרך.

‫שאלה.

‫מדוע השואבות

‫יוצאות לעת הערב?

‫כי פשוט פחות חם.

‫במשך היום חם.

‫עכשיו, בלילה

‫היא ישרת זה, אתם תיאורה.

‫כן, בלילה. זה חשוך לגמרי.

‫אנחנו לא רגילים לזה, אבל צריך לדעת

‫בימי קדם, כשהלילה יורד, ‫אז אין לך מה לעשות בחוץ.

‫אתה יכול ליפול, לתוך הבור.

‫אף אחד לא יציל אותך.

‫אז לכן היו יוצאים, ‫בשעה שיש עדיין אור,

‫אבל לא כל כך חם.

‫אז מתי זה? לעת הערב, לעת שאת השואבות.

‫פשוט נראה.

‫בבוקר מוקדם.

‫לא.

‫בבוקר מוקדם, היו ‫עסוקים במשהו אחר.

‫היו לשים את הבצק.

‫כל מי ששמר

‫במחנה פליטים, הוא יודע, ‫שבשעה ארבע בבוקר, אז בעלת הבית

‫קמה ולשה את הפיטות

‫לאלה שהולכים לעשות ‫פיגוע, או לעבוד בישראל.

‫נכון?

‫אז זה הזמן שבו הבצק מתכונן.

‫אז לוקחים את המים

‫ששאבו בלילה, שלפני ‫הלילה, ואז עושים את הבצק.

‫זה מספיק לכם מדוע, ‫ביציאת מצרים, יש משהו טמוע,

‫שבני ישראל לוקחים איתם את הבצק.

‫מה קרה? כולם פתאום ‫יש להם בצק, ואין זמן.

‫זה מה שהיה להם לעשות.

‫כי בדיוק הם גורשו, ‫עם בוקר, נכון?

‫זה בדיוק השעה שבה עושים את הבצק.

‫ואז יצאו.

‫אז זה לעת הערב, לעת צאת השואבות.

‫שאתם תראו שזה משמעותי.

‫למה לא עושים את השעה שעושים בה את הבצק?

‫כי צריך לאכול לחם.

‫לחם איך יישאר טרי?

‫כל יום עושים בצק.

‫אגב, האדם לא היה שומר, ‫בימי כדי הם לא שמרו לחם

‫יותר מיום אחד.

‫כל יום היו אוכלים את הלחם, ‫עושים לחם חדש כל פעם,

‫יוצא שהדבר החמץ היחיד

‫שנשאר בביתו של אדם, ‫לא היה הלחם, אלא הסאור.

‫ולכן התורה אומרת, אך ביום ‫הראשון תשביטו סאור מבתיכם,

‫כי זה בדיוק הפעולה המשמעותית,

‫להשביט את הפעולה של הסאור.

‫אבל לגבי החמץ, סתם חמץ לא ‫היה נמצא אחרי יום שלם, נגמר.

‫לכן עיקר הפעולה היא השבטת הסאור.

‫מה הפירורים של החמץ?

‫פירורים?

‫הגמר אומר את פירורי בתלים, ‫פירורים בנחשבים, בתלים,

‫שום דבר.

‫פירור של חמץ, מותר בפסח שיהיה על הרצפה.

‫אתה אוכל את קורבן ‫פסח, את המצות שלך,

‫על הרצפה יש פירורי חמץ.

‫יש אפילו, מה עושה אדם ‫של ערב פסח שאכל בשבת?

‫אדם בבוקר אכל חמץ.

‫עכשיו הוא לא יכול לסרוף מה שנשאר, נכון?

‫נשארו לו פירורים, מה הוא עושה?

‫אז המשטה ברורה כותב, ‫מוריד מהשולחן, ככה, מהרצפה.

‫כן, לא, אבל צריך לעשות בזמן ‫שאנשים נמצאות במקום אחר,

‫כי אם לא, אז פשוט יש תופעות.

‫עכשיו, לכן הוא אומר, כל ‫הנושא הזה של ניקיון לפסח,

‫אתם יודעים איפה כתוב ‫בשולחן ערוך שצריך לנקות לפסח?

‫איפה זה כתוב?

‫זה כתוב בלכות בדיקת חמץ.

‫שנהגו לחבל את הבית לפני בדיקת חמץ.

‫כן? זאת אומרת שלפני הבדיקה,

‫שיהיה ככה נוח יותר, וזה צריך לקחת מטטה,

‫קצת ככה לחבל את ‫הבית, שלא יהיה חמץ.

‫ואז אפשר לעשות את הבדיקה כמו שצריך.

‫זה מה מביאו אותנו?

‫מה? למה מבידים אותנו?

‫למה אנשים עבודים את המקום שלנו?

‫זה כדי לתקן את שיעבוד ‫מצרים, וזה, לעבור מחדש...

‫עכשיו, גם... איפה ‫כתובות הלכות הגאלה?

‫אתם יודעים איפה כתובות הלכות הגאלה?

‫אחרי בדיקת חמץ.

‫אחרי בדיקת חמץ, לפי השולחן ‫ערוך, כן, פשוט, לפי הסדר,

‫גמרו לבדוק, מה נשאר לעשות בערב?

‫מגילים את הכלים.

‫מה עושים בבוקר?

‫לא, שורפים את החמץ, ‫ומכינים את לילה הסדר.

‫נכון?

‫איפה כתובות הלכות עשיית המצא?

‫אחרי הגאלת כלים.

‫כלומר, אדם גמר. בסדר, ‫הכלים הוגלו, ערב פסח בבוקר,

‫אז מה עושים אחרי הצהריים?

‫עושים את המצאות.

‫אז זה מה שנשאר לעשות, נכון?

‫טוב, זה קצת שונה מהסגנון של ימינו.

‫עכשיו, אבל יוצא לפי זה

‫שהאדם היה לו זמן לפני זה.

‫כתוב, יש משנה, אדם ‫יושב בבית המדרש, ונזכר

‫שיש לו

‫חמץ בבית.

‫עכשיו מגיע הזמן, עוד ‫מעט אותו זמן איסור חמץ.

‫הוא רואה שם בבית המדרש, ‫שומע שיעור, מה הוא יעשה?

‫מבטלו בליבו.

‫זה משנה במסכת פסחים.

‫אין אישהו לא ילך חוץ, זה ערב ‫פסח, מה יש לעשות ערב פסח?

‫הקרבת הקורבן זה אחרי הצהריים.

‫בבוקר, מה הוא יעשה?

‫טוב, אז, טוב, סליחה שקצת

‫יצאתי מהעניין.

‫לעת ערב, לעת צאת השואבות.

‫פשוט רציתי להראות שלפעמים, ‫הקדמה הטכנולוגית הרסה הרבה

‫מן השלווה של האדם.

‫וזה גם משפיע על ההלכה.

‫אנשים מתחילים להיות ‫לחוצים, כל דבר. מה יש לעשות?

‫להיות לחוץ, זה מה שעושה אותך עירי שמיים.

‫טוב, לעת ערב, לעת צאת השואבות.

‫ויומר, השם אלוהה

‫אדוני אברהם

‫הקרנה לפניי

‫היום.

‫אז, כמה זמן הוא נותן לקבוה

‫לתת לו פתרון?

‫חצי שעה.

‫כלומר, תוך חצי שעה

‫זה צריך להיגמר.

‫הרי זה הזמן ששואבים, אחרי זה הולכות הביתה.

‫זהו, נגמר. הקרנה לפניי היום.

‫ועשה חסד עם

‫אדוני אברהם.

‫הנה אנוכי ניצב על עין המים

‫ובנות אנשי העיר

‫יוצאות לשוב מים.

‫והיה הנערה

‫אשר אומר אליה, תינה חדך ואשתה

‫ואמרה שתה. וגם גמליך

‫אשכה אותה.

‫הוכחת לעבדך ליצחק

‫וועדה כי עשית

‫חסד עם אדוני. מה קרה?

‫למה דווקא התכונה

‫הזאת?

‫זו תכונה יפה, נכון?

‫זהו, פרה עירית.

‫אתה רוצה לשתות? יש לך גמלים גם?

‫גמלים שותים הרבה.

‫זה כשגמל מגיע

‫לשתות, הוא מרוקן בהירות שלמים. עשרה גמלים יש פה. ‫למה הוא מחפש כזאת פרה עירית? זה התכונה של אברהם,

‫אז מה? אבל זה לא התכונה של יצחק. זה ההפך של התכונה ‫של יצחק. הוא מידת הדין. אשר צריך להחל את המידות.

‫אנחנו צריכים חסד עם הדין. לכן הוא מחפש דווקא אישה ‫של חסד. אם הוא היה מחפש אישה, אני יודע, לאברהם, הוא

‫היה מחפש מישהי עם מידת הדין. כמו שהייתה שרה. בסדר? ‫אז הוא לא היה מחפש את התכונה הזאת. מה אתה אומר?

‫עוד לא מצאנו את המלאך. ‫הקריה? אולי. אני לא ראיתי מלאך

‫פה בינתיים. תמצא חמישה ‫הבדלים בין התמונה הזאת למה?

‫הוא מדבר עם הקב' ברוך הוא. עבד אברהם מדבר, ‫נכון? לכאורה. לכאורה, זה עבד אברהם. אגב,

‫לגבי מיצא את ההבדלים, זה בין הסיפור הראשון ‫לבין הסיפור השני שבו הוא חוזר על הסיפור.

‫נמצא עשרה הבדלים בין שני הסיפורים. והיא ‫הוא תרם כילה לדבר והנה רבקא יוצאת, אשר

‫יולדה לבטואל בן מלכא. אברהם אמר לו לא ‫מישהי בעלת חסד, הוא אמר מישהי מהמשפחה.

‫עשרה פעז, גם זה וגם זה. אז יצא לו דווקא שאותה בעלת חסד ‫היא גם מהמשפחה. רבקא יוצאת, אשר יולדה לבטואל בן מלכא,

‫יש את נחור אבחי אברהם וחדה על שכמה. והנה ערה טובת מראה ‫מאוד, בתעולה ומשוידה, ועתר את העינה, ועתמה לחדה, וטל.

‫והיה רוצה לבדיק אתיו, היה אומר, אגב, בנות כמה היו ‫השואבות? בחברה העתיקה, מי שואב את מים? ילדות קטנות, יכול,

‫ילדות קטנות. לכן כשחזל אומרים שרבקא הייתה בת שלוש, ‫אומרים זה על דרך הגוזמה, אבל זה לא רחוק מן המציאות.

‫ילדות היו שואבות את המים. אין להם ‫מה שהן יכולות לעשות, בבית הן יעשו

‫רק שטויות, הן מסריפו את ההוגיות, אז ‫תלכי תשאבי מים, אז זו עבודה פשוטה.

‫והנערה טובה תמראה מאוד, תולם שוידה, והיה נתראה להם ועתמה לחדה ‫וטל, והיה רוצה לבדיק אתיו, והיה אומר, אגמי נינה מעט מים מקדך.

‫ואתה אומר, שתה אדוני, ואתה מהר, ואתה עוד קדה על ידיו, ותשקעו ‫ותיכל לשקוטו, ואתה אומר, גם נגמליך ישאב, עד אם כאילו לשתות.

‫אגב, למה היא אומרת לו את זה רק אחרי שהוא שותה? כדי שהיא ‫לא תגיד לו מראש, המים האלה זה גם לך וגם נגמליך, שיש

‫בזה גנות. יש מים לך, אחר כך נחשוב על הבאמות. יש פה ‫הדינות של ההבחנה בין האדם לבאמה. ואתה מהר. למה ואתה מהר?

‫ואתה ירק קדה לשוקט ואתה רוצה אלה בער לשאוב, ואתה ‫תשעב לכל גמליו. כמה פעמים ואתה מהר? כאן פסוק יותחל

‫כתוב, ואתה אומר, שתה אדוני, ואתה מהר. אחר כך פסוק ‫קף. תודה רבה. ואתה מהר. אחר כך ואתה רוצה עוד. מה?

‫שיהיה לא יהיה חושך. זאת אומרת, אבל יותר מזה, הגמלה יש ‫רוח הקודש מן הסתם. מה יתפלל העבד? שזה יהיה היום. לכן

‫היא ממהרת. בסדר. יש עשרים דקות, עוד מעט מדליקים נרות ‫ופה. בטח מהר. כל זה בגלל שהוא ביקש שזה יהיה היום. תודה.

‫כן. מה זה? אגמעי נינה. ‫אגמעי נינה זה מעט. כן. גומה.

‫מה? מלשון שלוק. שלוק בלהז. ‫אם זה היה סיגריה. אשכתה. מה?

‫לגימה. כן. מה? כן. יכול להיות. נכון שזה ‫גם הכוונה. כן. יש פה כוונה גם מצידה. ודאי.

‫כן. האם זה מותר לעשות לכי סימנים? אסור. ‫הרמב״ם אומר שמה שעשה אליעזר אסור משום ניחוש.

‫האמת היא זה לא הרמב״ם שאמר את זה. זה גרם הגמרא. הגמרא ‫אומר את כל ניחוש שאינו כניחוש של אליעזר עברם אינו

‫ניחוש. זאת אומרת שזה האיסור בתורה לא תנחשו זה בדיוק ‫על זה. וגם אבל הגמרא מוסיפה וגם כיונתן בן שאול.

‫שיונתן אמר אם הפלישתים יגידו ככה אז צריך להעלות מכאן. יגידו ככה אז יגידו ככה. אז ‫הגמרא קוראת לזה ניחוש. הרמב״ם לא הביא את יונתן בן שאול אבל הביא את הדוגמה של אליעזר

‫עברם. ואומר שזה אסור. אז יש פה בעיה. זה הרעבד, הכסף משנה. דנים בשאלה איך אפשר להגיד ‫על עברם שהוא פעל דווקא תור דבר שהתורה עתידה לאסור אותו. כן. אז יש פלפולים על זה.

‫מי שמעוניין יעיין שם בכסף משנה. אזו יש כאלה שאומרים שזה בסדר כי פה הוא בא לבדוק ‫את תכונות הנפש. תכונות הנפש מתאימה. וגם שזה דרך תפילה ולא דרך ניחוש. אבל הגמרא

‫אמרה שזה ניחוש. אז הכוונה שאם זה לא היה דרך תפילה זה היה ניחוש. אבל כל בנים הרמב״ם ‫לא חושב ככה. הרמב״ם חושב שאליעזר עושה ניחוש. ושזה בסדר כיוון שהתורה עוד לא עשרה.

‫כן בבקשה. שם הוא ביקש עוד. משהו ‫אחר. כן. התורה מעידה. התורה מעידה

‫שזאת בת ביטוי. אליעזר הוא עבד ‫עברם איך שתקרא לו הוא לא יודע.

‫עכשיו איך קוראים לעבד הזה? לכל עורך ‫הפרה שאתה גידו לי. העבד נכון. זה השם

‫שלו. קוראים לו העבד. פסוק אף א' ‫ומה? למה כתוב נערה בלי ה'. מה זה משנה?

‫לא משנה. לכאורה. לא ‫אני לא זוכר. אי פעם ראיתי

‫הסבר לזה. רואים פה ‫שהיא פעילה. זה כמו זכר. כן.

‫פסוק קף א' והאיש משתעלה. מחריש לדעת ‫היצליח השם דרכו עם לו. מעניין. פתאום

‫יש לו שם חדש. פסוק קף ב'. והיא ‫כאשר כאילו הגמלים ישתות והיא ככה איש.

‫שם חדש. לא הכרנו את השם הזה בכלל. ‫נזם זהב. בקה משקלו. ושני צפיטים על ידי

‫העשרה. זהב משקלם. והיא אומרה. ‫בטמיעת. הגיד לי עלי. יש בית אביך מקום לנו.

‫והיא אומרה. ואתה אומר ‫אליו. ואתה אומר אליו. גם תבן.

‫גם מספור. גם מקום לנו. ‫והיקוד האיש. והאיש תחו לשם.

‫והיא אומר. ברוך השם אלוהי אדוני אברהם ‫אשר לא עזר חסדו ועמיתו מאדוני אנוכי

‫בדרך נכניע שם בית אחרי אדוני. ואתה רוץ ‫הנערה ואתה גד לבית אימה. כדברים האלה.

‫הוא רבקה אחר. הוא שמול לבן. ‫והיה רוץ לבן אל האיש. החוצה

‫אל העין. והיא קירות את ‫הנזם ואת הצמדים על ידי אחותו.

‫והוא חושב שדברי רבקה אחותו לימורקו דיבר אל איש. ‫והיה בוא אל האיש. והנה הוא עומד על הגמלים. על

‫העין. והיא אומר. בוא ברוך השם. למה אתה עמוד בחוץ? ‫זה אנוכי פיניתי הבית ומקום לגמלים. והיה בוא האיש.

‫הבתאי. והפתח גמלים. והייתן תבן ומספור לגמלים. ‫ומה אם ניחוץ הרגליה ורגלי האנשים אשר איתו. והיה

‫הושם לפניו לאכול. והיא אומר. לא אוכל. עד אם דיברתי ‫ברעי. והיה אומר לדבר. והיה אומר. עבד. אברהם.

‫אתה רואה. אם שלא עורך כמה פסוקים. ‫שינו לו את השם. טוב. זאת שאלה גדולה.

‫שאולי תפתור לנו את שאלת נוכחות ‫המלאך. נדבר על זה לפעם הבאה. בשרות השם.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/234901796″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 39
"ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר"
"והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו , אם לא " - המלאך השדכן
אורך השיעור: 55 דקות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/234901796″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

“ואברהם זקן בא בימים וה’ ברך את אברהם בכל”

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן