פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות הקודש ד’, הקדושה שבטבע | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
השימוש בכל כוחות החיים לשם ידיעת ה’ – כוח הדיבור | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ח’, ט’: אחדות העולמות שבישראל | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
דף הבית > פרשת השבוע > פרשת לך לך > “ביום ההוא כרת ה’ את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת”

“ביום ההוא כרת ה’ את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת”

Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫זה גם מופרפה ערב טוב
‫מזל טוב למשפחת ויגון על ניסוי הבת הערב

‫אנחנו ממשיכים בלימוד הספר הקדוש בראשית

‫מעת הקדוש ברוך הוא

‫על ידי משה

‫אנחנו בפרק י.ז.

‫פרק ת.ז.

‫פרק ת.ו.

‫פסוק י.ח.

‫כמה טעויות אפשר לעשות פעם אחת

‫פרק ת.ו. פסוק י.ח. ביום ההוא

‫קראת השם את אברהם ברית

‫למור

‫לזרחה נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים

‫עד הנהר הגדול נהר פיראט

‫את הקני, את הקניזי, את הקנמוני, ‫את החיטי, את הפיריזי, את הרפאים

‫ואת האמורי, את הקנאני, ‫את הגרגשי, את העיווסי

‫פשששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

‫כלומר, ההפרש בין הגודל של החזון לבין העובדה ‫המרה, הקשה במציאות, בלתי נסבל, ההפרש הזה.

‫אגב, שימו לב, דבר מעניין, על מה הקב". ‫קורא ברית עם אברהם בסופו של דבר?

‫לא על הגלות, וגם לא על ‫התורה, אלא על ארץ ישראל בלבד.

‫כלומר, כשאנחנו שואלים את עצמנו ‫מה הדבר שהקב". קראת עליו ברית,

‫עם האבות, אנחנו מוצאים באופן ‫נקבי ובלעדי ארץ ישראל בלבד.

‫ארץ ישראל לזרע אברהם, ‫כנראה שזה היסוד. בלי ארץ

‫ישראל אי אפשר לדבר לא ‫על תורה, לא על מצוות וכדומה.

‫אבל כל פנים, ההפרש הזה בין הגודל של ‫ההבטחה לבין המציאות הקשה, זה הפרש משמעותי.

‫התוצאה של הדבר הזה ‫מוכרחת להיות איזושהי

‫חולשה. חולשה באמונה, ‫אפשר לומר, של אברהם ושרה.

‫אף על פי שהם מאמינים, ‫הרי כתוב באמין בשם, אבל

‫היא עכשיו היא לא צדקה. ‫אבל הייתה חולשה קיומית.

‫איך הדבר הזה מתקיים? איך לזרחה נתנית ‫הארץ מתקיים כששרה יש את אברהם לו ילדה לו?

‫עכשיו, האמת היא שאם אנחנו רואים את ההבטחה, ‫ההבטחה ניתנה לאברהם. לא ניתנה ההבטחה לשרה.

‫אז מטבע הדברים, יכול ‫אברהם לחשוב שאולי משרה

‫לא יצא לו זרה, אבל אולי ‫מאישה אחרת כן יצא לו.

‫וזה הבסיס אם כן, למהלך הבעייתי ‫שאנחנו עומדים ללמוד עליו. כלומר,

‫לדעת ישמעאל, כל הדבר הזה מופיע ‫על רקע איזשהו משבר בזהות של אברהם.

‫יש את השאלה באמת למה ‫אברהם לא ילד, לא הוליד.

‫דברים כאלה, איך אומרי ‫המערל, אינה במקרה קרה. אם כן,

‫מוכרח להיות שיש איזושהי סיבה ‫מהותית שבגללה אברהם לא יולד.

‫הדבר הזה כנראה קשור לזה ‫שעוד לא הגיע הזמן. אברהם

‫כנראה היה צריך לחכות ‫עד היותו בן מאה כדי להוליד.

‫ומשום מה הוא חשב, שהוא ‫צריך להוליד מוקדם יותר.

‫אם נסתכל לרגע אחד, לפרק ‫י' א', לפסוק י'. נאלי שמור

‫על הדף, אבל אפשר לדף ‫דף אחורה, לפרק י' א', פסוק י'.

‫נאמר כך, אלה תולדות שם, שם בן מאת ‫שנה והיה יולדת ארפחשדה, שנתיים אחר המבון.

‫שם, אבי השושלת השמית, הוא מוליד בגיל מאה.

‫זה אומר שבמשפחה השמית, הגיל ‫האידאלי, האופטימלי של ההולדה הוא מאה.

‫זה גם הגיל של הברמיצו, נכון?

‫הדברים מפורשים בפרשת דרשית, בפרק ו'

‫בפסוק למדבט, לעשרה, פרק ה', פסוק למדבט, ‫פססס, הכי דבלבלתי, כל הזמן טעוי יותר.

‫פרק ה', פסוק למדבט, והי היא נוח, מן חמש ‫מאות שנה, והיולד נוח את שם בטחם ואת יפת.

‫אומר רשי, אמר אבי יודן, מה טעם כל ‫הדורות הולידו למאה שנה וזה לחמש מאות?

‫אמר הקב' ברוך הוא, אם ‫רשעים הם יובדו במים ורע לצדיק

‫זה, ואם צדיקים הם מטריח ‫עליו לעשות טבעות הרבה.

‫כבש את מעיינו ולא הוליד ‫עד חמש מאות שנה, כדי שלא

‫יהייפ את הגדול שבבניו ‫ראוי להונשים לפני המבול.

‫זיכתיב, כי הנער בן מאה שנה ימות, ‫ראוי להונש לעתיד וכן לפני מתן תורה.

‫כלומר, גיל הבר מצווה לפני מתן תורה היה מאה.

‫לפני שאדם הוא בן מאה, פטור מההונש.

‫כן, מה אתה אומר? למה שלא נגיד גיל עשרים.

‫ואני שואל אותך, מדוע שלא ‫נגיד גיל שלושים ושתיים?

‫כן, זה גם אפשרות, נכון?

‫גיל עשרים נידון בשמיים.

‫אהה, ככה אתה אומר.

‫אבל אתה אומר את זה אחרי מתן תורה.

‫נכון? אנחנו מדברים על מה שהיה ‫לפני מתן תורה ומה שיהיה לעתיד לעבור.

‫מאה שנה.

‫עכשיו, מדוע צריך גיל מאה בשביל ‫להיות בר מצווה? זה מאוד הגיוני.

‫כי הרי להיות בר מצווה הכוונה להיות אחראי.

‫איך אפשר להטיל עליי ‫אחריות אם אני חסר נתונים?

‫ברור שצריך שיהיו לי כל הנתונים ‫ביד, על החיים, כל מה שצריך לדעת,

‫כדי שאני אוכל להיות אחראי על מה שאני עושה.

‫אמרו רבותינו, בין חמש למקרא, בין עשר למשנה,

‫חמש עשרה לתלמוד, שמונה ‫עשרה לחופה, עשרים לרדוף,

‫שלושים לקוח, ארבעים לבינה וכו'.

‫כל גיל וגיל מלמד אותי משהו אחר.

‫אז יוצא שרק כשאני בן מאה, שגמרתי ‫לאסוף את כל הנתונים המתרשים,

‫אפשר להטיל עליי אחריות באמת.

‫לכן באמת, ראוי שגיל ‫הבר מצווה יהיה בגיל מאה.

‫ממלא זה גם הגיל האופטימלי של ההולדה.

‫צריך לחכות עד גיל מאה.

‫היום אנחנו עושים בר מצווה הרבה ‫יותר מוקדם לבנות בגיל שתים עשרה,

‫בנים בגיל שלוש עשרה.

‫למה? מה קרה?

‫אלא שאנחנו אומרים שברגע ‫שהאדם מסוגל לתת חיים,

‫אז זה גם הגיל שבו הוא אחראי על החיים.

‫מבחינה ביולוגית, יש כבר אפשרות להוליד.

‫אז אם כך, יש כבר אחריות.

‫אבל באופן אידאלי, באמת ‫צריך גם לא להוליד עד גיל מאה.

‫לכן באמת אברהם אבינו סתם לחוץ.

‫אז מה אם היא שרה לא ילדה?

‫אברהם כנראה עוד לא מוכן.

‫השאלה האם זה שאברהם עוד לא היה מוכן,

‫זה אומר ששרה עוד לא הייתה מוכנה.

‫זה דבר שצריך בירור.

‫אם נסתכל למשל בפרק, אני ‫כאן מנסה להקדים את המאוחר,

‫בפרק י' ז' בפסוק ה', ונאמר, ‫ולא ייקרא עוד את שמך אברהם,

‫והיה שמך אברהם, כי אב המון ‫גועים תתיך ויפריתי אותך במוד מאוד.

‫כלומר, כדי שאברהם יוכל ‫להוליד, להיות אב המון גועים,

‫הוא צריך לעבור שינוי.

‫והיה שמך אברהם, מאברהם לאברהם.

‫האם שרה הייתה צריכה לעבור שינוי?

‫מה אתם אומרים?

‫שרה היא לשרה. בוא נבדוק.

‫שוב בפרק י' ז' בפסוק ת' ו'.

‫והיה אומר אלוהים אל אברהם,

‫שרה היא אשתך, לא תקרא את שמה שרה היא,

‫כי שרה, שמה.

‫כלומר, תמיד היא הייתה שרה, ‫זה רק אתה לא נתתה להיית גלות.

‫כיוון שאתה עוד לא היית ‫אברהם, אז היא הייתה שרהי.

‫אבל מצד עצמה, שרה שמה, מאז ומתמיד.

‫אז אם כן העיכוב נמצא אצל אברהם או אצל שרה?

‫אצל אברהם.

‫בוא נראה. בפרק ת' ז' פסוק א'.

‫זה בדיוק הפסוק שהגענו אליו מקודם.

‫ושרה היא אשת אברהם, לא ילדה.

‫לא.

‫זאת אומרת, לא ילדה, לא.

‫אז מי השם? אפשר להגיד במירכאות? הוא.

‫זה בגללו שהיא לא ילדה, ‫היא לא יכולה ללדת לו.

‫והוא חושב שזה בגללה.

‫אפשר לקרוא את זה כך.

‫ושרה היא אשת אברהם, לא ילדה לו ולה.

‫גם בגללה.

‫אבל הטעמים לא הולכים לפי הכיוון הזה.

‫על כל פנים, גם אם נאמר שזה גם לה, ‫אבל ברור שזה גם לו, ולא קודם ללה.

‫שרה היא אשת אברהם, לא ילדה, לא.

‫כן, מה אתה אומר?

‫יש פרקים אחרים, בתי ‫שרה היא עקרה, אין לה ולה.

‫יפה, בתי שרה היא עקרה, אין לה ולה.

‫יפה מאוד. למה אין לה ולה?

‫כי היא הייתה שרה.

‫מי הפך אותה לשרה?

‫אברהם, הרי השם המקורי שלה לא היה שרה.

‫שמה היה יסקה.

‫וכשהיא מתחתנת עם אברהם ‫והופכת להיות שרה, אין לה ולה.

‫כן, כתבתי על זה מאמר, מפורסם מקרוב.

‫אבל זה לא כלום שלה על הרחב, נכון?

‫וגם קרה בלילה לאברהם?

‫כן, זה מה שאמרתי. ותהי שרה היא.

‫לא כתוב ושרה היא הייתה ‫עקרה, אלא ותהי שרה היא עקרה.

‫היא הפכה להיות עקרה.

‫אבל להיות בלי רחב זה לא...

‫עד כדי להיות בלי רחב.

‫איך אברהם קראת גלמער, בזמן ‫של אברהם, זה לא כלום של שם.

‫זה היה נסע שהוא היה יכול להוליד בגלמער.

‫נכון, נכון.

‫אתה צודק, כלומר אברהם ‫מצד הטבע לחוץ, אתה צודק.

‫כי להוליד בגלמער כבר ‫בתקופה ההיא זה דבר נדיר.

‫אמנם כן, אבל אברהם היה צריך להבין ‫שההולדה של עם ישראל היא ניסית.

‫היא פלעית, היא מעל הטבע.

‫הוא היה צריך להבין את זה.

‫והוא רצה שזה יעבור דרך הטבע.

‫כלומר אפשר לומר הולדת ישראל ‫הייתה דרך הטבע, כשאברהם היה בן 86.

‫86 עדיין אפשר להוליד.

‫אבל הגיל הזה הוא הגיל שבו יש ‫המשכיות של האברהמיות הטבעית.

‫השייכת לתוכנית הקודמת שלו שהיא ‫התוכנית הקוסמופוליטית שדיברנו עליה.

‫האבא נקרא עכשיו בפנים.

‫ושרא יש את אברהם לא ילדה, לא.

‫ואלא שפה מצרית.

‫ושמה הגר.

‫שאלה, מה זה מצרים?

‫מצרים היא הגדולה במעצמות ובתרבויות ‫של אותם הזמנים, ואולי אפילו של כל הזמנים.

‫ויש נוכחות של מצרים בבית אברהם.

‫כלומר זה הקשר של אברהם אל התרבות הגדולה.

‫עכשיו חזאל אפילו הלכו יותר רחוק מזה.

‫הם מודיעו לנו שהגר אינה אלא הבת של פרעה.

‫מה עושה הבת פרעה כשפחה בבית אברהם?

‫אלא שפרעה רואה את גדולתו של ‫אברהם, אומר לבת שלו תשמעי ביתי העיקרה,

‫אני חושב שגדלי לך לעשות שנת שירות שם.

‫זה באמת, ראיתי את התוכנית, תוכנית הלימודים, ‫איך משנים שכר לימוד באותם הימים, נמשפחה.

‫אתם זוכרים שפרעה גם רצה לקחת את אשת אברהם,

‫הוא רצה אותה, לאישה, כי הוא רצה ‫לאמץ אל מצרים את הכוחות של אברהם.

‫ראה שזה לא עובד, הוא ‫אומר טוב, ננסה בכיוון ההפוך.

‫אני אדחוף לו את הבת שלי, הוא אמנם ‫לא רוצה, אולי באיזשהו שלב הוא ירצה.

‫יש פה מחשבה, נתפח ארוך, אולי מצרים ‫היא תהיה יסוד הפריון של עם ישראל.

‫ויש פה באמת שאלה, האם באמת ‫בעיני אברהם זה יותר טוב או פחות טוב?

‫בואו נראה את הדברים.

‫ותומר שרי אל אברהם, הננה, הצרני ‫אשם מילדת, כלומר היא מייחסת את זה,

‫בטעות כנראה, אל עצמה.

‫החיסרון הוא בשרה, לפי שיטתה.

‫ואז צריך לדאוג לזה שלפחות מה ‫שאברהם מייצג בעולם לא ילך לאיבוד.

‫בואו נראה את שפחתי, אולי ייבנה ממנה.

‫והשמע אברהם לכל שרי, ‫מהפירוש אולי ייבנה ממנה,

‫אולי על ידי שהיא תל אד, גם אני אפקד.

‫בשני אופנים, או בגלל עצם מעשה חסד,

‫שהיא עושה חסד כזה גדול עם ‫הגר, לתת אותה בחיקו של אברהם,

‫או בגלל שהיא סבורה, שהיא תאמץ את הילד,

‫והרבה פעמים ילד מאומץ גם מביא לפקידה.

‫כן, זה ידוע, תופעה מפורסמת עד עצם היום הזה,

‫זוג מחוסר ילדים, מאמץ ‫ילדים, ואז גם האישה נפקדת.

‫מה אתה אומר?

‫אני חושב אולי שריה הייתה נביאה מאוד גדולה,

‫והשמחה הייתה שלה, לא של הפרס,

‫ויכול להיות שהייתה בנבואה, ‫שצריך לצפות בטוש של אברהם החוצה,

‫בגלל שמייל.

‫אתה אומר שהיא עושה את זה אולי בנבואה.

‫כן, היא עושה את זה מתוך כוונה.

‫יש לי הוכחות שלא, שזה לא מנבואה.

‫מה שלך הוכחה שכן?

‫הוא השמע גם לכל שריי, כמו שמע שמע בגונת.

‫מכל רוח הקודש.

‫כן, רשי כותב, כל שריי, פה, כתוב ברשי,

‫לרוח הקודש שבה.

‫נכון?

‫הבעיה היא, שדווקא אנחנו רואים שמה שיצא מזה,

‫לא הכי טוב.

‫לכן כששרה אומרת לגרש את ישמעאל,

‫אז הקבלון מתערב ואומר, כל ‫אשר תאמר לך שרה, שמע בקולה.

‫רשי, לכל רוח הקודש שבה.

‫למה היה צריך הקבלון שם להתערב?

‫כי אברהם רצה ללמוד לקח מהפעם הראשונה.

‫אם עשינו טעות בפעם ‫הראשונה, לא צריך לדבר בשנייה.

‫אז זה יוצא לפי לסך שמה שכתוב ‫כאן ברשי, כל רוח הקודש שבה,

‫זה רוח הקודש שמנצנצת בגרש הקבלון,

‫הוא מעוניין באמת שיצא ישמעאל.

‫אבל היא בעצמה כנראה ‫לא יודעת את זה והרי היה.

‫זה בהמשך.

‫בפסוק, הנוכי נתתי שפחתי ‫בחקיר הבטריקי הרתב את אלגודיה,

‫ישפוט השם מני ובניך.

‫אז היא מזמינה את השם להתערב, ‫עד אז היא לא הזמינה אותו.

‫והאם השם יתערב כשהיא הזמינה אותו?

‫כן, הוא יתערב, אנחנו נראה איך.

‫על כל פנים, ברור שיש פה ‫איזו כוונה עליונה של ההשגחה,

‫זה אני מקווה, ההשגחה העליונה ‫מעוניינת שישמעאל יבלג, צריך לבר למה.

‫אבל בואו נראה.

‫בואו נע אל שפחתי, אולי ייבנה ‫ממנה וישמע אברהם לכל שריי.

‫בפשטות אנחנו לא יודעים ‫שהוא יודע שיש פה רוח הקודש.

‫ותיקח שריי אשת אברהם.

‫מה, וכי לא ידענו ששריי אשת אברהם?

‫מאוד מוזר.

‫את הגר המצרית שפחתה.

‫מה, וכי לא ידענו שהיא שפחתה?

‫מאוד מוזר.

‫מקץ עשר שנים יושבת אברהם בארץ קנאן,

‫ותיתן אותה לאברהם אישה, ‫וכי לא ידענו שהוא האיש שלה.

‫לא, זו מילה מיותרת לחלוטין, ‫וכי למי נתנה, אם לא לא?

‫לאישה.

‫משהו פה כבד מדי, ויש ‫פה כנראה איזושהי כוונה.

‫נראה לומר שבפשטות הייתה אי הבנה ‫בין שרה לבין אברהם מה מעמדה של הגר.

‫כלומר, שרה סברה שהיא נותנת לאברהם את שפחתה,

‫ואברהם הבין שהוא לוקח אותה לאישה.

‫ואז יוצא שהמעמד של הגר לא היה ברור.

‫בואו נראה את זה עוד פעם.

‫ותיקח שרה אש את אברהם, היא אשתו של אברהם.

‫את הגר מצאת שפחתה, מבחינתה זו רק שפחה.

‫מקץ עשר שנים יושבת אברהם בארץ ‫קנאן, ותיתן אותה לאברהם אישה.

‫לא, לפי שיטתו, הוא לאישה.

‫כלומר, הוא הבין שהיא לאישה.

‫ויבוא אל הגר בתהר, ואתה ריקי ‫ערתה, ואתה יקל גבירתה בעיניה,

‫ואתה אומר שרה אל אברהם חמסי עליך.

‫כלומר, אתה גרמת.

‫יש משהו ביחס שלך אל הגר שגרם לה להקל ראש.

‫אנוכי נתתי שפחתי בחכך.

‫לא נתתי לך אישה בחכך, נתתי לך שפחתי.

‫ואתה ריקי ערתה, והיא קל בעיניה.

‫היא כבר קיבלה כבר התחלה של ‫אוטונומיה, של האוניברסיטאות,

‫רשת חינוך, רשת בריאות, והיא קל בעיניה.

‫לשפוט השם ביני וביניך.

‫כלומר, פה היא דורשת ברור על פי מידת הדין.

‫האם אברהם יודע משהו במידת הדין?

‫לא, הוא בקיא במידת החסד, הוא ‫מבין בזה, אבל מידת הדין זה לא,

‫ממש לא הקטע שלו.

‫השרה דווקא כן.

‫אומר אברהם לשרה, אם את מדברת ‫על מידת הדין, אני לא מבין בזה,

‫ואומר אברהם לשרה, הנה ‫שפחתך בידך, השילעתו בעינייך,

‫את תבראי את זה, ותענה השרה, ותברח מפניה.

‫איפה היא ישפוט השם פה?

‫היא ביקשה להשפוט השם.

‫איך השם שפט?

‫בפסוק הבא, ואימצא המלאך השם.

‫כלומר, יש פה משהו לא מבורך,

‫ולכן צריך שהשם יתערב, ואימצא מלאך השם.

‫אתם מבינים שהגר היא כנראה ‫אישה ענקית, היא פוגשת מלאך השם?

‫מחלוקת בין הראשונים, ‫אם היא נביאה או לא נביאה,

‫מה אכפת לנו נביאה או לא ‫נביאה, מלאכים היא רואה?

‫זו אישה עצומה, לא בכדי סבר ‫אברהם, שאיתה הוא יוכל לבנות.

‫ואימצא המלאך השם על עין ‫המים במדבר, על העין בדרך שור.

‫ויאמר, הגר, שפחת שרי!

‫למה הוא אומר את זה?

‫שייתדע שהיא השפחה.

‫אי מזה ות וענה תלכי.

‫מה זו שאלה הזאת?

‫הקוויה בין מעלה ללא ‫מיר, הסתכל בשלושה דברים,

‫ואין אתה בלידי עבירה, דע ‫מאין באתה, ולאן אתה הולך.

‫כלומר, אם אדם אינו יודע מאיך ‫הנו בא, ואינו יודע לאן הוא הולך,

‫אז הוא לא מכיר את עצמו.

‫הוא אפילו לא יכול לתת דין וחשבון לפני ‫עצמו, כלפכה אומר לו לפני מלאך מלכי המלאכים.

‫לפני מי אתה תלתן דין וחשבון? ‫קודם כל לפני עצמך.

‫אחר כך יש משפט שני במשנה.

‫מאין באתה מטיפס רוחה ולאן אתה ‫הולך, למקום אפרים אבית עוליה,

‫ולפני מי אתה תלתן דין וחשבון, ‫לפני מלאך מלכי המלאכים הקב".

‫אבל זה לא המשפט הראשון, זה המשפט השני.

‫במשפט הראשון נאמר, דע מאין באתה.

‫אז מאיפה באתה? מאין.

‫מאין צוף.

‫ולא, אין אתה הולך.

‫שוב אתה חוזר אל העין.

‫ולפני מי?

‫כלומר לפני עצמך.

‫אתה תלתן דין וחשבון.

‫לכן אומר המלאך לשריי,

‫את לא יכולה להצליח כל ‫זמן שאת לא מבררת מי את.

‫אגע שברת שריי, אם היא זבת, ונתן לך.

‫ואז היא נותנת לעצמה דין וחשבון.

‫או לפני מלאך מלכים המחלקים הקב".

‫ואתה אומר, מבני שריי גבירתי,

‫אנוכי בורחת, אני מקבלת את זה שאני השפחה.

‫ואני אומר למלאך השם שובי אל גבירתך.

‫והיא טענית תחת ידיה, ואומר למלאך השם,

‫ארבעה הרבה יצרך ולא יספר מרוב.

‫כלומר ההצלחה של הגר ‫תלויה בהכרעת עצמה כשפחה.

‫יש דבר מאוד מעניין.

‫כשמישהו מנסה להתכחש ‫למעמדו, אז הוא עושה שטויות.

‫יש לו איזו מלחמה פנימית.

‫ברגע שהוא חוזר אל מעמדו,

‫אז הוא מצליח.

‫הוא יודע בדיוק מי הוא.

‫עכשיו אנחנו רואים, יש דבר מאוד מעניין

‫שהיה בחוקים הקדמונים, בחוקי חמורנים,

‫נאמר במפורש, בחוקים שהיו נהוגים בימי האבות.

‫אני אביא לכם עכשיו חוק שהתורה לא שימרה.

‫שהיה נוהג בזמן האבות, אבל ‫הוא לא נמצא בשולחן ערוך.

‫בימי האבות היה מקובל כך,

‫זה כתוב ממפורש בחוקי חמורנים,

‫שאם אישה לא יולדת, בעלה ראשאי ‫לקחת ברשותה של אשתו את שפחתה,

‫ולהוליד ממנה בן, והבן הזה יהיה היורש,

‫אלא אם כן הגבירה תיפקד.

‫אם הגבירה נפקדת, חוזר ‫בן השפחה להיות בן השפחה.

‫יוצא לפי זה שכל המעמד ‫של ישמעאל תלוי על בלימה.

‫אם שרה תלת בן, אז הוא בן השפחה.

‫אם שרה לא יולדת, הוא היורש.

‫ולכן כאשר נולד יצחק, מה עושה ישמעאל?

‫הוא מתעלם מקיומו.

‫הוא לא מדבר נגדו, הוא לא מדבר איתו,

‫כי ברגע שהוא ידבר, הוא יכיר בקיומו של השני.

‫מה שאין כן, אם הוא שותק, יש ‫מקום לחשוב שאולי יצחק לא קיים.

‫יש למשל הנחת יסוד של האסלאם,

‫שידת המצוית של בני ישמעאל,

‫שכל הקדמונים, אברהם, יצחק, ‫יעקב, משה, דוד, ולהבדיל ישו,

‫כולם היו מוסלמים.

‫כלומר, בעצם היהדות, ‫ולהבדיל הנצרות, זה לא קיים.

‫ולא עוד, אלא שבית המקדש ‫שהיהודים טוענים שהיה בהר הבית,

‫מעולם לא היה.

‫והרי היה שהוא לא היה, שהערי מזגד ‫אלעקצא נמצא שם עוד מלפני בריאת העולם.

‫אם כן, ודאי, שלמה לא היה יכול ‫לבנות מקדש במקום שבו נמצא

‫מזגד אלעקצא עוד מלפני בריאת העולם.

‫זה לא ביצחוק, הם אומרים את זה.

‫שלמה לא היה מוסלמי? ‫אז ברור, וכמובן, כיוון ששלמה היה מוסלמי,

‫אז ברור שהוא לא היה עושה דבר כזה.

‫כן, יש, ולכן צריך לדעת ‫שאברהם עקד את ישמעאל במקה.

‫יש כל מיני דברים כאלה.

‫כלומר, איזו מחיקה של ההיסטוריה.

‫זו התכחשות לקיומו של בן הגבירה.

‫יש ראשה גדול בשם עזמי ‫בשרה, אם אך שמו וזכרו,

‫שפעם היה חבר כנסת, והוא ‫התראה עין על ידי עיתונאי ישראלי.

‫כלומר, אדם שלא יודע שום ‫דבר מהחיים שלו ותרבות כללי.

‫זה כמעט זה, והוא אמר לו, ‫עזמי בשרה אומר לו, חבר כנסת,

‫הוא אומר, ברור שעם ישראל זה לא ‫דבר שקיים, זה המצאה של הציונים.

‫אז העיתונאי בהלם תוטל, הוא לא ‫ידע בכלל שחושבים דברים כאלה.

‫הוא אומר, אבל מה פתאום יש דבר כזה?

‫הוא אמר, לא, מה פתאום, ‫כולם יודעים שזה המצאה.

‫חשב העיתונאי שחבר הכנסת השתגע, הוא ‫לא הבין שהוא בעצם מבטא פה עמדה עקרונית.

‫בין השפחה איננו מוכן ‫להכיר בקיומו של בן הגבירה.

‫על פי חוק קמאי של האנושות.

‫חוקך המורד.

‫כמובן, כן.

‫יש לי שאלה, מה שמדעזע, לבד, ‫מבחינת עם ישראל, ישמעאל וזה בסדר,

‫אבל כל הסיפור עם אגר, נשמע לי מאוד לא הוגן.

‫נכון, כל הסיפור עם אגר הוא לא הוגן.

‫אומר הרמב״ן, חטאה ‫עמנו, חטאה עמנו בעינוי זה.

‫אז מה תגיד, טוב, עמנו, מה עם אברהם?

‫מוסיף הרמב״ן, וגם אברהם חטאה.

‫וואלה, פתאום הופכים את אברהם ושראל לחטאים.

‫מהו החטא פה?

‫החטא הוא שכיוון שלא היו ברורים, ‫היו מוכרחים בסוף לעשות גם עוול.

‫כלומר, ברגע שאתה אומר, למשל, אני ‫לא יודע, זה שלי, זה לא שלי הארץ הזאת.

‫אני לא יודע, אולי ניתן את זה ‫במסגרת הסכם שלום, אולי לא.

‫אני בעצם לא יודע מי אני בעצמי, ‫האם אני אירופאי או אם אני יהודי.

‫אני לא יודע מי אני, לא ‫יודע מה אני עושה פה בכלל.

‫אז מישהו אחר שיושב פה אומר לך, ‫אתה לא יודע, אז אני יודע, זה שלי.

‫כלומר, חוסר הברירות שלך ביחס לעצמך, גרמה ‫לשני לטעות, ועכשיו אתה צריך גם לדכא אותו.

‫זה אשמתך, כתוב, פורש, בסדר.

‫אז אין ברירה, אז מה אומר לה המלאך אגב?

‫שובי לגבירתך, והתעני תחת ידיה, אין ברירה.

‫כן, זה מזעזע.

‫אבל זה כנראה השפה, כלומר ‫שהולכת בין ישראל לישמעאל,

‫לעומת בן יעקב לאסף, שבין יעקב לאסף יש ‫דיאלוג, אלים ביותר אגב, אבל דיאלוג בכל זאת.

‫בנשמעאל לישראל אנחנו לא רואים שום קשר.

‫גם במהלך הדורות, מעולם ‫לא היה דיאלוג יהודי-מוסלמי.

‫השתיעה, אבל עובדה.

‫אני לא יודע איזה שלב לא הבנת, ‫אז קשה לי להגיד את ההתחלה.

‫לא היה ברור פה אם היא השפחה או האישה.

‫זה בדיוק הבעיה.

‫לא היה נעים לדבר על זה.

‫לא נעים להגיד שמי ששוכב את ‫חיקו של אברהם היא השפחה בעצם.

‫אז מצד הנימוס, מצד היופי, מצד כביכול ‫המוסר, נתנו לה מעמד מעין של גבירה.

‫אז הדברים התבלבלו פה.

‫מה זה אומר? ‫זה שצרה את עמתה, שהיא עמתה אותה?

‫כן.

‫אז היא עמתה אותה.

‫אז יש מחלוקת, מה היא גרמה לה?

‫יש דעה שאומרת שהיא גרמה לה להפיל.

‫כן? הפלה היא גרמה לה לסיפור הזה.

‫כלומר, יש פה איזו זהות ‫היקפית שהיא מסביב לאברהם,

‫שנמצאת בקשר אישות עם אברהם, בצדה של שרה.

‫ויש פה מכאן ואילך תחרות לאורך כל הדורות.

‫עכשיו, זה לא סתם. ‫ישמעאל מייצג משהו בנפשו של אברהם.

‫מה הוא מייצג? כאן צריך להבין משהו.

‫כשאברהם ראה שאין לו ברירה ‫מבחינתו, אלא לקחת את הגר.

‫האם הוא שמח על זה? ‫או ראה בזה משהו של בדיעבדה?

‫מבחינתה של שרה, ברור שזה היה.

‫בדיעבדה?

‫אם אינה הצרניה שמלדת, ‫בוא אל שפחתי, אין ברירה.

‫מה? הוא, אתה אומר, שמח. למה?

‫כי היא מצרית.

‫הוא אומר, סוף סוף הקדוש ‫ברוך הוא נתן לי את הדרך.

‫עד עכשיו חשבתי.

‫בהתחלה היה הרמה אבק ‫בין שתי תוכניות של אברהם.

‫התוכנית הקוסמופוליטית שאברהם הגע בעצמו,

‫שבגללה הוא לא צריך בכלל שיהיה לו זרה.

‫הוא אפילו לא צריך שתהיה אומה שתצא ממנו.

‫כי הוא הרי רוצה לתקן את העולם ‫כולו, בלי הבדל, אומה לפחות.

‫בין אומה לאומה.

‫אבל הקדוש ברוך הוא אמר לו, ‫אני רוצה לעשות ממך גוי גדול.

‫אומר אברהם, אוי אוי אוי, ‫מה זה הגזענות הזאת? לא רוצה.

‫בסוף הקדוש ברוך הוא אומר לו, אתה לא מבין.

‫ככה אברהם מבין שזה המסר.

‫תיקח את המצריה. אה, מצריה, נפלא.

‫זאת אומרת שהאומה שאני ‫אקים, עם הסגולה שאני אקים,

‫זה יהיה מתוך שיתוף ‫פעולה עם הגדולה בתרבויות.

‫זאת סינתזה מוצלחת בין שתי התוכניות.

‫לכן מבחינתו של אברהם, הוולד ‫של הגר הוא הייצור המובחר.

‫זה מה שהוא רוצה.

‫לא היה רוצה את יצחק.

‫אוקיי?

‫בעצם זה ששרה נתונית לו את הגר, אולי בנימין,

‫זה אומר שהיא לא חשבה ‫שתלוי מה קרו אותי בגלל אברהם,

‫אז הדבר הזה לא היה צריך להיות שיקול.

‫כן היה שיקול, אני אגיד לה.

‫שרה כן חשבה שהיא צריכה ‫להיות זו שמולידה את ההמסגולה.

‫היא אומרת, אבל מה, אני מידת הדין.

‫דומת אברהם, שהוא כולו מידת החסד.

‫אני אעשה מעשה של חסד, זה ימתיק את הדין.

‫זו המטרה שלה.

‫אבל הבעיה היא לא היא, זה שרה פודק.

‫היא חושבת שזה היא.

‫כלומר, למה שרה חשבה שהיא צריכה לתת את הגר?

‫כי היא חשבה שהיא בבעיה.

‫הצרה ניעה שם מלדת.

‫הכתוב מודיע לנו שזה לא נכון.

‫כן? ושרה, שאת אברהם לא ילדה, לא.

‫והיא חושבת שזה בגללה.

‫זה הבעיה.

‫כן?

‫האסלאם מייצג בעצם את הדעה השיעה של אברהם.

‫כן, כן, כן, ברור.

‫משונריות שלה כאילו, זה שהיא ‫ניסה להשתלט על כל העולם.

‫לא בדיוק מישונריות, זה ג'יהאד בעברית.

‫אבל כן, האסלאם מייצג את ‫הכוונה הראשונה שהייתה לאברהם,

‫להביא את ייחוד השם לעולם כולו.

‫בלי לעבור דרך הנוסחה הלאומית.

‫בסדר?

‫אז אם כן, יש פה פלונטי רציני מאוד.

‫בואו נראה.

‫ויאמר לה מלאך השם, פסוק ת'

‫שובי אל גבירתך ויתעני תחת ‫ידיה ויאמר לה מלאך השם

‫הרבה הרבה את זרעך ולא ‫יספר מרוב ויאמר לה מלאך השם

‫הנח הרע ויולדת בן. מה זה הנח הרע?

‫האם הכוונה שאת כבר ‫בהיריון או שתהיה בהיריון?

‫זה מחלוקת תנאים. ‫האם היא פילה מפני העינוי של זרע או לא.

‫וקרת שמו ישמעאל.

‫כי שמע השם אל עונך והוא יהיה פרע אדם.

‫מה זה פרע?

‫חמור.

‫זה לא חמור, זה חמור בר.

‫מה ההבדל בין חמור לחמור בר? יש הבדל עצום.

‫מה? חמור הבר, דיינו הפרע, לא ניתן ליביות.

‫לא יצליחו אף פעם לביית אותו.

‫כלומר, זה מי שהחירות חזקה אצלו.

‫כן? אז זה בדיוק הניגוד לשפחתיות של אמו.

‫כלומר, הוא מבטא חירות.

‫והחירות היא למודת המדבר.

‫כלומר, מי שחי בחברה ‫הציביליזציונית מפתח שעבודים.

‫מי ששוכן במדבר הוא כמו סופה.

‫כן? כל קורה, לנדוד, לנדוד.

‫וזה הכוונה שהוא פרע.

‫כלומר, הוא מבטא את הצד החירותי שבנפש האדם.

‫פרע אדם.

‫זה מעלה עצומה.

‫ידו, ממלא, ידו בכל ויד כל בו.

‫יש לו יחס אל הכל, כי אין לו ספציפיות.

‫כמו הנבד.

‫מה זה ידו בכל ויד כל בו? תסתכלו באונקלוס.

‫והוא יהה מרוד באנשה.

‫כלומר, יהה מורד באדם.

‫הוא יהה צריך לכולה.

‫הוא יצריך את כולם.

‫וידע דבני אנשה, יהון צריך ל.

‫וידי כל בני האדם יהיו צריכים אותו.

‫הוא צריך את כולם, כולם צריכים אותו.

‫מה?

‫כן.

‫כלומר, הוא לא רוצה שום שעבוד לאף אחד.

‫הוא צריך את כולם, כולם צריכים אותו.

‫שירים אותו בגלל הנפט?

‫הנפט?

‫בדיקה.

‫שירים את הערבים בגלל הנפט.

‫כן? לא ידעתי, צריכים את הערבים בגלל הנפט?

‫וואי, לא שמתי לב.

‫מישהו אמר שכדי לדעת את הגבולות של עירת ‫ישראל לפי הלחץ, צריך לבדוק איפה שאין נפט.

‫ואז יודעים.

‫ברור, זה לא סתם.

‫כן, מה אתה אומר?

‫יש שאלה לגבי שרב אגר.

‫שאמרנו ששרה וגבי אברהם ייקח שפחה, ייקח ‫שפחה, ולאמין לה יש לו את ההבטחה על הזרע,

‫ולאמין לה יש לו את הבסוס, ‫ולאמין לה זה תגיע בסדר.

‫ברור, כשאמרנו, אנחנו ‫יוקרעים מגידה, זה יקח שפחה.

‫הוא חשב שיש לו הבטחה על הזרע,

‫ושזה מתעכב בגלל שהוא ‫לקח רק את שרה ולא את אגר.

‫והם זה מתעכב.

‫הוא חושב שהעיכוב הוא חטא.

‫כלומר, פה הדבר לא ברור, כי אין פה גילוי ‫אלוהי שאומר לו, הגיע הזמן או לא הגיע הזמן.

‫למה הוא חושב שהעיכוב הוא חטא?

‫אתה חושב שהעיכוב הוא חטא, זה לא משנה מה.

‫ביישוב עכשיו קיבל, כי עכשיו הוא קיבל הבטחה.

‫נו, ומי אמר, מה?

‫ואם הוא לא נגיד, לא יישא אישה עד יום מותו,

‫אז למרות כל ההבטחות זה לא יקרה.

‫הוא נשא אישה, ויש לה איכות.

‫הוא נשא אישה והיא יקרה.

‫אז זה סימן שרצון השם ‫זה שהוא ייקח אישה אחרת.

‫אני חושב שגם אני, אם הוא היה בא לי ‫לייעוץ זוגי אצלי, הייתי אומר לו אותו דבר.

‫יש לו הבטחה אלוהית שיהיה לו זרה, לא מיסרה.

‫מה, זה לא הגיוני מה שאני אומר?

‫מה לא הגיוני בזה? אני לא מבין.

‫יש לו הבטחה שזה יהיה מיסרה?

‫לא.

‫אז אולי זה אומר דווקא שההבטחה ‫דורשת ממנו לקחת אישה אחרת?

‫מה לא טוב בזה?

‫בטור איש אמונה, אבל לא אני אעביר.

‫בטור איש אמונה, בסדר.

‫אז יש לו אמונה שהקדוש ברוך הוא נותן לו ‫רמזים שהוא צריך להביא זרה ממישהי אחרת?

‫מה הבעיה באיש אמונה?

‫איש אמונה הוא מאמין שהקדוש ‫ברוך הוא ייתן לו זרה, זה כן.

‫מי אמר שהוא צריך לפעול ביה שהוא איש אמונה.

‫ואנשי אמונה הם אנשים שפועלים.

‫שנאמר, ועשפת לגניך.

‫מה פתאום הקדוש ברוך ‫הוא אמר אני נותן לך גשם.

‫תחכה תשב בישיבה, הלחמניה תגיעה עד השולחן.

‫אם החריש הראשון לא עבד, אם כל ‫הגרעינים הלכו לאיבוד, מה אתה עושה?

‫אתה צריך לזרוע עוד פעם.

‫הקדוש ברוך הוא לא הבטיח שאם אתה ‫תקיים את המצוות הוא ייתן לך לחמניות.

‫הקדוש ברוך הוא הבטיח שאם ‫אתה תקיים את המצוות הוא ייתן גשם.

‫זה סימן שהוא רוצה שאתה תעבוד כדי לקצור.

‫ככה זה עובד.

‫כן?

‫זה נכון שיש הלכה שאם אדם נוסע אישה ‫עשר שנים אין לו גולד יכול להסליף את זה?

‫כן, הם זה למדו את ההלכה הזאת.

‫כן, כן.

‫טוב.

‫זה בכלל כלל גדול ‫ביהדות שהקדוש ברוך הוא

‫מעוניין בשיתוף הפעולה ‫של האדם ולא בפסיביות שלו.

‫כלל גדול.

‫טוב.

‫והוא יהיה פרי האדם ידו ‫בקול ויד קולבוב על פנים כל

‫אחד ישקון ואת יקרא שמה ‫שם הדובר אליה אתה אלו רואי.

‫רואי, זה נכון? כי אמירה הגם ‫הלום ראיתי אחרי רואי שהיא הייתה

‫רגילה לראות מלאכים בבית ‫אברהם ומפלט שהוא רואה גם במדבר.

‫זאת אומרת כאן כל הבקשה של שרה ‫של ישפוט השם ביני ובעיניך התקיימה.

‫הקדוש ברוך הוא התערב ודיבר עמה.

‫אגב כמה פעמים הקדוש ברוך הוא מדבר עמה?

‫ארבע.

‫ארבע.

‫והיום הרלה מלאך השם והיום הרלה ‫מלאך השם והיום הרלה מלאך השם.

‫אי אפשר להגיד פעם אחת?

‫אולי מלאך אחר כל פעם.

‫זה כל פעם מלאך אחר.

‫כן חזל רומא.

‫מה זה כל פעם מלאך אחר?

‫מה אי אפשר לגמור משפט?

‫כי לא יודע מלאך אומר חצי משפט ‫ווופס נעלם מלאך אחר ממשיך.

‫אבל לא היה צריך לשפוט בית ‫במיצרה לאברהם מה קשה לאגר?

‫שהשם מגלה לאגר כלשהי.

‫המלאך השם מגלה לאגר מי? בתוך הוויכוח.

‫עכשיו אז מה זה כל פעם מלאך אחר?

‫זה אבל מפסיק.

‫מה?

‫זה פשוט מפסיק.

‫אני חושב שזה פשוט כמו להבש עם מהו הבט.

‫ניסיתם פעם לפעמים לשפוך ‫מים על הברנר של הגז?

‫ולהקליק אחר כך?

‫תנסה פעם.

‫מה?

‫יש במטבח של המכון יש גז.

‫אתה יכול לנסות לשפוך מים על הברנר ותקביק.

‫אבל מה שיקרה זה ככה.

‫אתם אתם יכולים לבוא אליי הביתה ‫ואני יכול לספר לך מראש כבר מה יקרה.

‫הלאבה לא תיאחז כמו שצריך.

‫כן? נאחזת ולא נאחזת.

‫זה אופי הנבואה אצל אגר.

‫יש גילוי אבל אין גילוי.

‫כל פעם צריך לחדש מחדש.

‫בסדר?

‫כי זה בהיקפיות של ישראל.

‫זה תמיד אותה שאלה.

‫כן? הרי יש שליחות אלוהית לאסלאם.

‫אבל השליחות האלוהית הזאת זאת לא נבואה.

‫זה משהו שמתקרב, משהו שהיה רוצה.

‫משהו שיונק אפשר לומר מהנבואה הישראלית.

‫איזה ניצוצות כאלה.

‫לכן זה גם מופיע בצורה מבולבלת.

‫כן.

‫אגב, תסביך מן השפחה חוזר הרבה בקוראן.

‫שיש תמיד דיבורים על זה ‫שאנחנו הערבים, אנחנו הושפלנו.

‫אנחנו צריכים להשפיל את אלה שישפילו אותנו.

‫תמיד התסביך הזה.

‫כן?

‫אני רוצה לשמע לעשות תשובה.

‫זה כן יקיר לי בצורה האחרונה.

‫ישמע לעשות תשובה.

‫זה נכון.

‫איך?

‫זה באמת שסוד גדול.

‫כשנגיע לפרק קף, אנחנו נדון בזה.

‫אבל אתה צודק, זו שאלה גדולה.

‫איך הוא עושה תשובה?

‫לפרק קף, אנחנו בעזרת השם נתחיל לדון בזה.

‫טוב.

‫בואי נהדר.

‫איך שוררו את השפעיות?

‫לא, כמו אנחנו, ולא יהיו נתונים תחת.

‫תראה, למשל, בקהיליה ‫הבינלאומית וגם בספרות הערבית,

‫תמיד בהסבירים מדוע היה ‫צריך שתהיה מלחמת יום הכיפורים

‫כדי למחוק את ההשפעה של מלחמת ששת הימים.

‫אתה חושב?

‫מה?

‫גם הקוראן יש דברים כאלה.

‫כן, גם הקוראן יש דברים כאלה.

‫מה לדברים כאלה?

‫יש בכלל בעיה.

‫למשל, ההשפעה שהייתה ‫למוחמד אישית, זה היה במדינה.

‫כשהוא הגיע אל היהודים, ‫כדי למכור את האסלאם,

‫והוא התחיל לדבר, והם צחקו.

‫כיוון שהם צחקו, הוא נהיה אנטישמי.

‫הם מספרים את זה.

‫זה היה חטא מצידם?

‫האם זה היה חטא מצידם? לא.

‫לא הייתה להם ברירה.

‫כי מה שהוא אמר זה היה כאלה שטויות.

‫כן, כשמישהו... הוא כותב, ‫בקוראן זה כתוב שחורת גביל לבן,

‫שפראו ביקש מהמנה לבנות ‫לו מגדל שמגיע עד השמיים.

‫אה, אתם צוחקים, אה?

‫לא בסדר, אבל זה כתוב בקוראן, מה אני אעשה?

‫כתוב גם בקוראן

‫שמרים, אחותו של משה רבנו, ‫היא, היא, מריה, אמו של ישו.

‫כתוב בקוראן.

‫מה אתם צוחקים?

‫לא מגיישים?

‫איך אפשר לבזות דף?

‫אז היהודים שמעו את זה, צחקו.

‫איך כתוב שם בקוראן

‫שהנוצרים עובדים לישו, והיהודים לעזרה?

‫איפה שמענו שיהודים עובדים לעזרה?

‫אני אגיד לכם איפה זה בא לו.

‫הוא שמע איזה רב

‫שאמר בבית הכנסת

‫אתם עובדי עבודה זרה.

‫ואז הוא שמע עבודה זרה, עבודה זרה, כן,

‫הוא זה, יצא לו ככה.

‫תביני?

‫אז, אתם צוחקים, לא מגיישים לבזות את האסלאם?

‫מה אתה אומר?

‫אני לא בטוח שזה הסבר שהוא ‫חושב שעבודה זרה, עבודה זרה,

‫אלא ממה?

‫כל התפיסה שלהם שיצאו ‫בא ושינה את כל ההיסטוריה.

‫כן, זה מה שהם טוענים אחר כך.

‫אבל כאילו...

‫לא, הם אמרו את זה, כן, אמרו ‫את זה, זה יכול להיות גם כן.

‫כי הרי כשהיהודים אמרו לו, רגע, אבל ‫מה שאתה אומר זה הפוך מה שכתוב בתנך,

‫אז איך הוא יצא מזה?

‫הוא אמר, אתם זייבתם את התנך.

‫ומאז יש טענה מוסלמית מממוחמד,

‫שהתנך הוא פרי של זיוף של היהודים,

‫ושבעצם, זאיפן הראשי היה עזרה.

‫יש טענה כזאת.

‫הוא עצמו לא אמר את זה, אבל מלומדים ‫מוסלמים מאוחרים יותר אמרו את זה.

‫אחר כך זה הגיע לכמה יהודים הרעיון הזה,

‫והגיע בסוף גם לספינוזה.

‫ומזה הבסיס של ביקורת המקרא המודרנית.

‫כן?

‫הוא שמע שיעורים בעזרת השם?

‫הוא שמע שיעורים בעזרת השם.

‫אולי, מאיפה אני יודע.

‫טוב.

‫על כן קרה, פסוק י'

‫לבאר, באר לחי רועי, הנה בן קדש ובן ברד,

‫ותלת הגר לאברהם בן, ויקרא ‫אברהם שם בנו אשר ילדה לגר, ישמעאל,

‫ואברהם בן שמונים שנה ושש שנים ‫בלדת הגר את ישמעאל לאברהם.

‫בשביל מה לציין את גילו ‫של אברהם בלדת ישמעאל?

‫מה זה שמונים ושש?

‫מה זה שמונים ושש?

‫פעם ראשונה?

‫תראה, תתמיד על האסלאם.

‫מה זה שמונים ושש?

‫פעם שנייה, מה?

‫מה?

‫פעיבב, נכון, פעיבב זה שמונים ושש.

‫אז מה?

‫אלוהים.

‫בגמטריה, שמונים ושש.

‫נכון?

‫זאת אומרת, זה המדרגה הטבעית.

‫מי זה אלוהים, לפי התורה?

‫זה מי שברא את הטבע.

‫בראשית ברא אלוהים.

‫זאת המדרגה הטבעית של אברהם.

‫מצד הטבע, הוא מוליד את ישמעאל.

‫כשהוא מתעלה מעל הטבע, מגיע ‫לגיל מאה, הוא מוליד את יצחק.

‫זה ההבדל.

‫זאת אומרת, המדרגה ‫הטבעית, וזה מה שאמרת,

‫שהיה צריך שקליפת ישמעאל תיפרד מאברהם.

‫כלומר, מה זה קליפת ישמעאל נפרדת?

‫הכוונה שצריך לתת מקום

‫לממד הזה של הנפש של אברהם,

‫שיקבל את ההופעה הספציפית שלו.

‫וכן, שיוליד את ישמעאל.

‫מי אדמר הדין?

‫אמרתי על פי הטבע.

‫אז הוא יכול להוליד את ‫יצחק אבינו של מידת הדין.

‫כן, בוודאי.

‫כלומר, צריך לתת למקום לחסל של תומה על הצאת,

‫ואז הוא יכול להוליד את מידת הדין של יצחק.

‫אז למה אנחנו לומדים מהחסל של התומה?

‫זה הגניבה?

‫ברור, ברור.

‫אז זאת אומרת, שאחרי ‫שאברהם הוא בן 86,

‫שימו לב, במשך 14 שנה, ‫הוא מאוד מאוד אוהב,

‫או במנגין 13 שנה, הוא ‫מאוד אוהב את ישמעאל.

‫הוא רואה בו את הנושא של כל התקוות שלו.

‫כלומר, יש לו 13 שנה מאושרות, ‫שבהם הוא אומר סוף סוף,

‫הקדוש ברוך הוא הבין אותי, ‫הוא נותן לי להקים את המסגולה,

‫מתוך שיתוף פעולה עם הגר המצרית,

‫הילד הזה הוא יהיה המסגולה.

‫13 שנה.

‫פתאום, והיא אברהם בן 90 שנה ותשע שנים,

‫והעירה השם אל אברהם והוא אומר אליו,

‫ואז הוא התחיל להסביר לו כל מיני דברים,

‫ששאלה גדולה היא איך אברהם יגיב אליהם.

‫בואו נראה.

‫והעירה השם אל אברהם, ‫והוא אומר אליו, אני השם,

‫אה לא, אני אל שדאי, לא מבין.

‫אם זה השם שנראה, שיגיד אני השם.

‫למה הוא אומר אני אל שדאי?

‫התהלך לפני ואהיה תמים, ‫ותנה בריתי ביני וביניך,

‫והרבה אותך במאוד מאוד, ‫והיפול אברהם על פניו,

‫והידבר איתו, אלוהים, למו.

‫פה לא מובן שום דבר.

‫בהתחלה השם נראה, והוא ‫אומר לו, אתה יודע, אני אל שדאי,

‫שזה הרי לא נכון ‫לכאורה, אבל זה השם.

‫ואז מי מדבר איתו? אלוהים.

‫בלבול מוחלט.

‫כן, זה התשובה.

‫אבל קודם כן אנחנו רואים פה שיש מעברים.

‫עד עכשיו, אברהם ‫בעצם היה נאמן לאלוהים.

‫לכן גם הוא הוליד ילד בגיל שמונים ושש.

‫כי גמטריה של אלוהים.

‫אברהם דיבר איתו, אבל הוא אף פעם לא פעל,

‫בפועל, לשנות את הטבע.

‫נכון?

‫כאן הקב' הוא רוצה לשנות את הטבע.

‫הוא רוצה שאברהם בין מאה יוליד.

‫ששרה בתשעים שנה תלד.

‫נכון?

‫אז יש פה לראשונה השם שמתגלה ממש.

‫אבל כיוון שאברהם עוד לא ‫ראוי לזה, כיוון שהוא עדיין ערל.

‫לכן אומר לו הקב' אני מי שרוצה להופיע דרכך.

‫איך קוראים לשם השם הרוצה להתגלות?

‫אלשדאי.

‫אלשדאי זה אלוהי ההבטחות.

‫זה לא השם המקיימת הבטחתו.

‫זה דבר בלתי אפשרי ללדת בגיל ‫חמש מאות שנה בזמנו של אברהם.

‫נכון?

‫ולכן פה נדרש נס.

‫עכשיו כשהקב' הוא בפועל עושה נס,

‫הקב' הוא נקרא ה' י' כבכתב.

‫אבל עוד לא נעשה הנס.

‫הוא בדרך לייעשות.

‫זה אלשדאי.

‫כשאברהם שומע את זה, הוא נופל על פניו.

‫הוא לא יכול לסת את הגילוי הזה.

‫לכן בינתיים מדבר איתו אלוהים.

‫ואז לכל עורך הפרשה, אלוהים ‫מדבר עמו, עד פרק י' פסוק א',

‫אחרי שאברהם עושה ברית מילה והעירה אליו השם.

‫מה אתה אומר?

‫איך קישור אלשדאי להבטחות?

‫אני אלשדאי פרא ורווה.

‫כל מקום שבו יש כוח ההולדה כתוב אלשדאי.

‫שאמר לעולמו די ואמר לאלהותו די.

‫זאת אומרת, נקודת המפגש ‫בין המוחלט לבין היחסים.

‫אבל זה צריך הרחבה קצת.

‫מה המשמעות המדויקת של אלשדאי.

‫ואת זה בעזרת השם נעשה בפעם הבאה.

‫שלום.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/234916630″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 26
"ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה" ?
"ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' אל אברם"
פרק טו’ פסוק יח’

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/234916630″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

“ביום ההוא כרת ה’ את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת”

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן