פרשת: ויקרא | הדלקת נרות: 17:12 | הבדלה: 18:29 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות הקודש ד’, הקדושה שבטבע | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
השימוש בכל כוחות החיים לשם ידיעת ה’ – כוח הדיבור | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ח’, ט’: אחדות העולמות שבישראל | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי

הקדושה – תחילתה השתדלות וסופה מתנה – סיום ספר מסילת ישרים

Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫לספרנו הקדוש, נסילת ישרים, מעת רמחל,
‫ואנחנו הגענו לפרק כבב, ‫ואפילו התחלנו את הפרק.

‫ואנחנו הגענו לדיבור המתחיל, ועומנם.

‫הנה, אפשר כולנו...

‫ואומנם לפי שאי אפשר לאדם. ‫על מה מדובר? על מידת הקדושה.

‫מידת הקדושה, איך הוא אמר? ‫תחילתה, השתדלות, סופה, מתנה.

‫עכשיו, זה באמת דבר ‫גבולי, הרי כל המידות בספר

‫זה מידות שהן כולן השתדלות בלבד.

‫כלומר, אין פה מתנה מהשמיים, ‫חוץ מידת הקדושה שהיא מתנה.

‫מעניין למה?

‫יש ביטוי כזה שמשתמשים בו בתרבות הכללית,

‫מקום קדוש ליהודים, קדוש לנוצרים, ‫קדוש לאסלאם, כן? זה קדוש ל.

‫זה ביטוי שאין לו שום משמעות מצד האמת,

‫או שהמקום הוא קדוש או שהוא לא.

‫הוא לא קדוש למישהו, הוא קדוש מצד עצמו.

‫אם באמת הוא קדוש, אז זה לא ‫משנה אם יש מישהו שמכיר בזה

‫או לא מכיר בזה, ואם הוא לא, אז הוא לא.

‫אפילו מי יחשבו שהוא קדוש.

‫לכן הביטוי קדוש ל, הוא ‫מצד האמת חסר משמעות,

‫קדוש זה מציאות אובייקטיבית.

‫ולכן יש מה שנקרא גם הרגשה. ‫לפעמים אדם מרגיש,

‫אני מרגיש שהמקום קדוש, ‫אבל הרגשה זה לא קדושה.

‫הרגשה זה הרגשה.

‫יש למשל...

‫נתאר לעצמנו, משל שקבוצת אנשים

‫יושבים מסביב לשולחן יפה ‫מאוד, כזה עם מפה לבנה,

‫חלות מתוקות, אורות מרצדים, ‫מרק טעים ושרים זמירות.

‫אבל מה, זה יום שלישי.

‫זה כלום.

‫זה נחמד מבחינת האווירה, ‫הפולקלוריסטית, זה מאוד נחמד,

‫אבל זה לא קדושה. אין פה קדושת השבת.

‫ולכן יש פה בקדושה איזשהו ממד שהוא ‫מחוץ לאפשרות של ההכרה של האדם,

‫ולכן תחילתו השתדלות, אבל סופו מתנה.

‫כאן הוא מסביר את זה במובן המוסרי, ואומנם,

‫לפי שאי אפשר לאדם שישימו עצמו במצב הזה,

‫כי כבד וממנו. מה זה במצב הזה?

‫של דבקות מתמדת באלוהות.

‫כי סוף סוף חומרי הוא ושר באדם, ‫על כן אמרתי שסוף הקדושה מתנה.

‫כי מה שיוכל האדם לעשות ‫הוא ההשתדלות הראשון

‫של מרדיפת הידיעה האמיתית ‫והתמדת ההשכלה בקדושת המעשה,

‫אך הסוף הוא שהקדוש ברוך הוא ‫ידריכהו בדרך הזה שהוא חפץ ללכת,

‫בא וישרע אליו קדושתו ויקדשהו.

‫ואז יצלח בידו זה הדבר, ‫שיוכל להיות בדבקות הזה,

‫אם הוא התברך, בתמידות.

‫כלומר, יש בספר מורה נברוכים ‫דיון לגבי הקדושה המתמדת.

‫האם יש אפשרות בכלל שאדם ‫יהיה במצב קבוע של דבקות

‫בדעת אלוהים? כן? הרי מה זה הקדושה?

‫דבקות בדעת אלוהים, שאדם יודע את השם.

‫איך אדם יודע את השם? ‫וודאי שלא על ידי התרגשות.

‫אדם יודע את השם על ידי שכל.

‫איך אומר הרמב״ם? אין אדם יודע את השם,

‫אלא בדעת שידעאה הוא, לפי הדעת תהיה האהבה,

‫עם מעט, מעט ועם הרבה הרבה.

‫לפיכך צריך לייחד את עצמו ללימודים,

‫הם המודיעים לו את קונו, כפי ‫שביארנו בהלכות יסודי התורה.

‫זה סוף פרק עשירי, שהוא ‫סוף הלכות תשובה לרמב״ם,

‫כפי שביארנו בהלכות יסודי התורה.

‫אם כך, איך אפשר להגיע ‫למצב מתמיד של קדושה?

‫אם זה בכלל אפשרי? הרמב״ם אומר שבהיסטוריה

‫היו רק ארבעה אנשים שהגיעו לזה.

‫רק ארבעה, והם האבות ומשה.

‫זאת, אברהם, מצחק, יעקב, ‫משה, הם אלה הארבעה

‫שהגיעו לדביקות מתמדת.

‫הרב קוק, באורות הקודש חלק ג' אומר, ‫לא, אפשר שכל אדם יהיה במדרגת...

‫לא כל אדם, אבל רבים יכולים ‫להגיע למצב של דביקות מתמדת,

‫חולק על הרמב״ם.

‫הקיצד, אז הוא שמע, מסביר ‫שהוא לא ממש חולק על הרמב״ם,

‫לא ממש, אלא שהרמב״ם ‫מדבר על מדרגת דביקות כזאת

‫שבאמת היא ייחודית מאוד ‫שרק האבות הגיעו אליה.

‫אבל יש מדרגות אחרות של דביקות

‫שבאמת כל אדם יכול להגיע ‫אליהם לדביקות מתמדת, זה אפשרי.

‫בחוטות, אבל מתמידות בכל ‫זאת, והם עדיין בגדר הקדושה.

‫כלומר, הרמב״ם הוא קיצוני, ‫או קדושה מוחלטת או כלום.

‫הרב קוק אומר לו, יש גם קדושה יחסית,

‫וזה יכול להיות באופן מתמיד.

‫אז זה מה שאומר, גם הרמחאל, ‫אני יכול לומר דבר כזה,

‫הוא אומר, כי מה שיוכל לאדם ‫לעשות הוא ההשתדלות הראשון

‫ברדיפת העדיה האמיתית ‫והתמדת ההשכלה בקדושת המעשה,

‫אך הסוף הוא שהקדוש ברוך הוא ‫ידריכה בדרך הזה שהוא חפץ הלכת בה

‫ויאשרה עליו קדושתו ‫ויקדשהו, ואז יצלח בידו.

‫זה הדבר שיוכל להיות בדביקות ‫הזה אם הוא יתברח, בתמידות.

‫כי מה שהטבע מונע ממנו, ‫יעזרהו יתברח וסיורו ייתן לו.

‫אוך עניין שנאמר, לא ‫ימנע טוב, להולכים בתמים.

‫כלומר, האדם נידון על פי כוונתו, אז ‫גם אם יש משהו שאינני יכול לעשות,

‫כיוון שזאת כוונתי, אז בסופו ‫של דבר אני גם זוכה לזה

‫באיזושהי צורה. ‫כמו שאמרו, כל המטאבל על ירושלים

‫זוכה ורואה בשמחתה. ‫אנחנו רואים במשך מאות בשנים

‫שהרביעי טבלו על ירושלים ולא ראו בשמחתה,

‫אז איך אתה אומר זוכה ורואה בשמחתה?

‫מכיוון שהוא מטאבל על ‫ירושלים, אז הוא שייך גם לשמחתה.

‫משהו מזה מתנוצץ בקרבו, משמחתה של ירושלים.

‫ועל כן אמרו במאמר שזכרתי, ‫האדם מקדש עצמו מעט,

‫שהוא מה שיוכל האדם לקנות משתדלותו.

‫כן, הביטוי מעט אין הכוונה ‫שהאדם פטור מלהשתדל,

‫אלא הכוונה שכל מה ‫שאדם ישתדל זה עדיין מעט.

‫מקדשין אותו הרבה. מה זה הרבה?

‫שהוא העזר שעוזר אותו ‫הבוראי דברך, או כמו שכתבתי.

‫אז כאן המושגים של מעט ‫והרבה הם לא במובן הכמותי,

‫לא במובן של ההשתדלותי, עד רבה.

‫האדם צריך להשתדל בכל מיעודו להיות קדוש,

‫אבל כל מה שישתדל ויצליח עדיין ‫יהיה מעט לעומת הקדושה העצמית

‫שהקדוש ברוך הוא מקדש אותו.

‫עד כאן תיאור קניין המידע.

‫איך קונים את המידע? אומר הרב, הרמחל,

‫המידע נקנית על ידי השתדלות ‫וההשלמתה על ידי הבוראי.

‫ומה עניינה של המידע?

‫שהאדם דבק באופן מתמיד בדעת אלוהים.

‫בסדר? זה מובן.

‫לפי זה מובן מאמר של הרב קוק בעולת ראייה

‫לגבי הפסוק, 'וצדיק באמונתו יחיה'.

‫מה זה, וצדיק באמונתו יחיה?

‫אגב, היום מקובל משפט ‫מטופש כזה, איש באמונתו יחיה.

‫ועוד אומרים שזה כתוב במקורות של היהדות.

‫לא, אין דבר כזה ביהדות. ‫'וצדיק באמונתו יחיה'.

‫השאלה מה פירוש יחיה.

‫אז הרב דן שמע בשאלה מאוד ‫רצינית, איך אפשר להתפלל

‫ובאותו זמן גם להאמין.

‫ללמוד ולהאמין, למכור ‫עגבניות ובאותו זמן גם להאמין.

‫הרי אם אני עוסק באיזושהי פעולה,

‫ויש מחשבה אחרת שנכנסת לי לתוך הראש,

‫המחשבה הזאת תורדת אותי.

‫אני לא יכול באותו זמן ‫גם, אני יודע, לגזור בד

‫ולפתור תרגיל במתמטיקה.

‫כי או שהתרגיל יצא לו ‫נכון או שהגזירת יצא לו נכון.

‫כשאדם מתעסק במשהו, ‫הוא צריך להעסק באותו משהו.

‫הוא לא יכול להתעסק באותו זמן במחשבה אחרת.

‫אז איך נטבעת מן האדם האימונה המתמדת?

‫שאלה מעניינת, נכון?

‫הרמב״ם אומר שיש שש ‫מצוות של מצוות תמידיות לאדם.

‫אימונה בשם ובייחודו ואהבתו ויראתו,

‫ועוד כמה, לא זוכר בדיוק, ‫אבל יש כמה דברים שהן אימונות

‫שמצוות תמידיות לאדם.

‫ביניהם גם מצוות האמונה.

‫איך אפשר באופן קבוע להאמין?

‫הרמב״ם אומר, לא מפריע לך זה שאתה יודע

‫שאתה חי לעשות כל פעולה אחרת.

‫למשל, אני עכשיו מבריג איזה בורג,

‫באותו זמן אני גם יודע, ‫ידיעה ודאית וברורה שאני חי.

‫זה לא מפריע לך. למה זה לא מפריע?

‫כי זה כל כך נאהב וכל כך ‫מאוחד איתי, אין לי כל דבר נגד זה,

‫שזה כבר, איך אומרים, מופנם.

‫זה מופנם, ולכן הידיעה ‫של החיים איננה מפריעה.

‫עכשיו, מתי מחשבת האמונה ‫עשויה להטריד את הנפש?

‫כשהאמונה לא שלמה.

‫אז אני צריך כל הזמן להזכיר ‫לעצמי במה אני מאמין.

‫אבל אם האמונה מאוחדת עם הנפש איכות גמור,

‫אז היא כמו החיים.

‫ועל זה אפשר להגיד, וצדיק באמונתו יחיה,

‫אמונתו כמו חייו, ולכן אומר ‫הרב, זאת היא דרכם של הקדושים,

‫זה הביטוי שחוזר פה,

‫שעוסקים בכל דרכי ‫העולם ודבקים בחיי אמונתם.

‫אומנם הוא עוסק בכל, הוא מוכר עגבניות,

‫ואפילו לפעמים גם לומד תורה וגם מתפלל,

‫אבל הוא דבק בחיי אמונתו,

‫ולכן אמונתו מתצרפת אל ‫כל החיים, ולכן הוא קדוש.

‫כן? זה מה שהרב מסביר בעולת ראייה,

‫עמוד שבלמד חטא אם אני לא טועה.

‫אולי נבדוק את זה.

‫נכון.

‫נכון.

‫בקרח א' של העולת ראייה, ‫עמוד שבלמד חטא, נכון.

‫הוא אומר...

‫האפשרות שאיזו ידיעה שבנפש תעכב על אחרת

‫היא רק כשאותה ידיעה גורמת קצת תרדה לנפש.

‫אבל מה שדבוק כל כך ‫בנפש, עד שהיא מקבלת ממנו

‫והמקנוע משלם הוא מקובל ‫מכל צד בלא שום התנגדות כלל,

‫הרי אינו מטריד את הנפש ‫כלל, אלא הוא עיקר מנוחתה.

‫ואך על ידו תוספת את כוחה לעבוד ולהשכיל,

‫וזאת היא מעלת הקדושים ‫העוסקים בכל דרכי העולם

‫ודבקים בחיי אמונתם.

‫אז זהו המצב שמתואר כאן במסיעת אישרים.

‫עכשיו, יש לזה עכשיו השלכה. ‫דיברנו על איך קונים את המידע,

‫הסברנו מה העניינה של המידע,

‫עכשיו אנחנו נלמד על ‫השלכותיה של המידע הזאת.

‫מה קורה לאדם הקדוש?

‫והנה האיש המתקדש, בקדושת בוראו,

‫אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים ‫להיות ענייני קדושה ממש.

‫מסימנח אכילת קודשים.

‫אנחנו, כשאוכלים קורבן ‫בקדושה, אז זו אכילה.

‫אכילה היא מעשה גשמי, אבל זו מעשה קדוש.

‫אנחנו אומרים בברכה מעין שלוש,

‫בני ירושלים מירך ועלינו ‫לתוכה וסמכנו בניינה

‫ונוכל מפרייה ונסבע מטובה.

‫הוא נבחר חליה בקדושיו טהרה.

‫זאת אומרת שאנחנו רוצים בעצם להגיע למצב,

‫הסי, הפסגה של כל ‫המעבאים, זה שיהיה מה לאכול.

‫אבל לכרוע, זה שיהיה מה ‫לאכול זה לא פסגת המעבאים,

‫אנחנו הרי אוכלים כדי לחיות.

‫אבל כאן נתגלה שיש מדרגה ‫אחרת, שאנחנו חיים בשביל לאכול.

‫כלומר, המצב של האכילה בקדושה ‫הוא הפתרון של המתחים שבנפש.

‫כי כשאני אוכל, אני נמצא במצב ‫שבו אני מושפל, זה השפלה לאכול.

‫אתם יודעים למה זה השפלה לאכול?

‫כי אני נבראתי בצלם ‫אלוהים, אני נזר הבריאה.

‫ואני עכשיו משועבד ‫לחתיכת פלאפל, שזה ביזיון.

‫אני תלוי בחתיכת פלאפל, סקנדל.

‫אבל יש מצב הפוך, שאני ‫מעלה את הפלאפל למדרגת הדם.

‫אני עושה את זה מפני האידאל.

‫אבל אז אתה אסור להיות ‫רעב, צריך לאכול כשאתה סוויה.

‫כמו קורבן פסח. -בדיוק, כמו כל הקורבנות.

‫ההלכה היא שאדם צריך לאכול קורבן, ‫בין שזה קורבן פסח, בין כל קורבן אחר,

‫הוא צריך להיות סוויה לפני זה.

‫אז למה אתה הולך עכשיו לאכול פלאפל?

‫כי יש לי קורבן לאכול אחר כך.

‫אז אני אוכל טוב, סוויה, ואז ‫אני הולך לאכול את הקורבן.

‫כדי שהאכילה תהיה אכילה אידאלית.

‫זה קצת מסירות נפש צריך.

‫מה? -סעודה רביעית בשבילה זה ככה.

‫סעודה רביעית, גם שלישית בחורף. כן, כן.

‫זה סעודת מסירות נפש.

‫כן.

‫אבל זה בעצם מה שמצאנו בתלמוד.

‫יש מספר חכמים, גם תנאים, גם המוראים,

‫שהתלמוד מספר לנו שהם היו שמנים.

‫אמרים, הו, היה בעל בשר, היה ‫שמן, רבי אלעזר ורבי שמעון, רבי יוחנן,

‫שהם היו שמנים.

‫רבי צדק הקהן מלובלין ‫אומר, מדוע התלמוד סיפר לנו

‫שהם היו שמנים? ‫זאת אומרת, זה שהם היו שמנים, בסדר,

‫אבל למה הוא ספר לנו את זה?

‫מה, כנראה שגם התלמוד מדד, כן?

‫הם מדדו היקפים והכול, לא סתם.

‫כן? אז הוא אומר, רבי צדק, ‫כדי שנדע שהם היו קדושים,

‫שהם היו מרבים באכילה ‫כדי להוסיף קדושה בעולם.

‫כן? אז מחמירים.

‫כן? ‫אבל תגיד, הרגע, אבל אם יזיקו לבריאות שלהם,

‫האדם שמן, זה לא מריא.

‫לא צריך קצת מסירות נפש.

‫נכון? אז זה מה שאנחנו עושים גם בשבת.

‫בשבת כל אחד מישראל זוכה לזה.

‫לכן בברכת המזון אנחנו ‫אומרים רצה ואחליצנו.

‫מה זה ואחליצנו? רפאנו. לאחליץ זה לרפא.

‫אנחנו צריכים רפואה בגלל שאכלנו יותר מידי.

‫אנחנו עושים את זה מפני כבוד הקדושה, ‫שאנחנו רוצים להוסיף קדושה בעולם.

‫יש דבר מעניין, יש בספר, במגילת רות.

‫כן? איך כתוב?

‫ויוחל בועז.

‫כן? ויוחל בועז. מי זה בועז? גדול הדור.

‫מה מספרים לנו על גדול הדור?

‫שגדול הדור ישב והתפלל או ‫ישב בסוגיה חמורה ועתיר אגונות

‫ויש פלויים של קדושה ותהרה.

‫מה מספרים לנו על בועז? ‫ראש אסן הדרין בימיו.

‫ויוחל בועז וישט, ויטב ליבו,

‫וישקב בקצה הערימה, בעיר אדם.

‫כמובן מספרים לך על גדול הדור ‫שהוא אכל ושעתיו הוא היה מבסוט

‫והלך לישון ליד הכסף.

‫הערימה זה הערימה, זה ערימת הסעורים.

‫יש לו סעורה, הוא עובד, קשה, יש לו עכשיו,

‫זה ביוקר הזמן של הקציר. ‫עכשיו, כל הכסף פה,

‫אסור שזה ילך לעיבוד, ‫הוא הולך לישון ליד זה,

‫שלא יגנבו.

‫זה מה שיש לספר על גדול הדור.

‫אז חז'אל הסבירו מה זה ‫ויטב ליבו, ויוכל בועז וישט,

‫ויטב ליבו בדברי תורה.

‫אז מה? ‫כאילו, הוא אמר איזה בורט על השולחן,

‫וזה היה הקדושה שלו, נכון?

‫שהוא פתאום יישב איזה רמבם קשה,

‫וזה היה הקדושה של בועז. ככה נראה לכם.

‫אבל הרב קוק, באורות הקודש...

‫מישהו...

‫אורות הקודש חלק ג'י, מישהו גנב את זה.

‫משהו נורא. אין, אין, אין.

‫לא, לא, תעזוב, תעזוב, למה לך, למה לך?

‫שדג גנב שבגללו אי אפשר לצטט מהספר. ‫לא נורא.

‫הרב קוק אומר שאצל האנשים ‫הקדושים כל דרכי החיים הן קדושה.

‫ולכן מה שכתוב, ויטב ליבו בדברי תורה,

‫מסביר הרב שהם האכילה והשתיה עצמם.

‫זה דברי תורה של בועז.

‫אומנם התלמוד לא אומר את ‫זה כי התלמוד מתרגם את זה

‫עבור הדור שאחרי תקופת הנבואה.

‫אחרי תקופת הנבואה, אז אתה ‫לא יכול לדבר על אכילה ושתיה

‫במונחים של קדושה עצמית, ‫אבל אצל בועז זה כן אפשרי.

‫הוא אדם קדוש, אז כל המעשים שלו זה קדושה.

‫מובן?

‫כן. אז בואו נראה שוב.

‫והנה האיש, הנה, עכשיו אנחנו מתוך כך

‫יכולים להבין דברי רמך.

‫והנה האיש המתקדש בקדושת בורו.

‫אפילו מעשה וגשמיים חוזרים ‫להיות עניין לקדושה ממש,

‫לסימנך אכילת קודשים, שהיא עצמה מצוות עשה.

‫ואמרו זכרונם לברכה, כוהנים ‫אוכלים ובעלים מתקפרים.

‫כלומר, אתה רואה כהן אוכל, ‫ואתה שואל, מה אתה עושה?

‫הוא עכשיו מחפר על האווירות שלה.

‫איך הייתה הכפרה היום? ‫לא רע, היה חסר קצת פלפל.

‫טוב, מה? -מה זה בטוב בעלים?

‫קשור לבד? -לא.

‫בעל הקורבן, מי שהיה קורבן שלו.

‫אדם מביא קורבן, יש לו קורבן אשם.

‫מי אוכל את הקורבן? הקהל.

‫הוא עצמו עשה אווירה, ‫הכהן אוכל בשבילו, מתקפר.

‫צריך להבין את זה.

‫לכאורה צריך להיות שבבעלים ‫של הקורבן הוא בעצמו יאכל,

‫אם הוא כבר הגיע למדרגה של קדושה,

‫שהוא זה שיביא את ‫הקורבן והוא זה שיאכל אותו.

‫אבל כנראה שלא כל אדם הוא במדרגת הקוהן.

‫אבל הקורן, איך זה שהוא ‫אוכל והוא מחפר על מישהו אחר?

‫איך בכלל אדם יכול לחפר על אבונות חברו?

‫הקשר בכל עם ישראל. -כי הם מלאי אהבה.

‫כאשר מישהו אוהב את חברו, ‫אז הוא וחברו הם עניין אחד.

‫לכן אמרו הדרשנים שאהבה בגימטריה 13,

‫וגם המילה 1 בגימטריה 13.

‫אז אהבה בגימטריה 1. ‫על ידי אהבה אנחנו אותו אחד.

‫הקורן אוהב אותי.

‫הוא כל כך אוהב אותי שמה ‫שהוא עושה זה מה שאני עושה.

‫מובן? -מובן.

‫ולכן אם הוא מתייסר, גם אני מתייסר וכולי.

‫אז מתוך כך יש מסקנה ‫מאוד ברורה, ותראה אתה,

‫ההפרש שבין הטהור לקדוש.

‫איפה זה הטהור מבואר? ‫איפה מבוארת מידת הטהור?

‫מידת הטהרה, נכון? בביאור מידת הטהרה.

‫הטהרה זה הפנימיות של הפרישות.

‫כן? הרי הספרנו שיש פה שלוש ‫מדרגות, צדיק, חסיד, קדוש.

‫הצדיק זה מי שעושה את ‫הטוב ולא עושה את הרע.

‫בשביל להגיע למידת ‫צדיק, אני צריך שלוש מידות.

‫זהירות, זריזות ונקיות.

‫אם קניתי את שלושת המידות ‫האלה, זהיר, זריז ונקי, אני צדיק.

‫אבל יש אחר כך מידות יותר ‫נעלות, החסיד או הטהור,

‫שבשביל זה צריך שלוש מידות ‫נוספות, פרישות, טהרה וחסידות.

‫אבל הטהרה, שימו לב, שהיא על רקע הפרישות.

‫אדם טהור כי הוא פרש. נכון? זה הפרישות.

‫ויש שלוש מידות אחרונות, ‫הנבה, חסידות, הנבה,

‫ירתחת וקדושה, שעושות את האדם לקדוש.

‫צדיק, חסיד, קדוש.

‫אדם שהוא עוד לא צדיק, ‫אבל רוצה להיות צדיק, מה הוא?

‫ישר. ישר, צדיק, חסיד, קדוש. ‫רשת תיבות? יצחק. נכון?

‫בפי ישרים, קצת צדיקים, ‫קצת חסידים, קרב קדושים.

‫אז אם כן, אומר הרב כאן,

‫ותראה, אתה ההפרש שבין הטהור לקדוש.

‫הטהור, מה עשה בחומריים, ‫אינם לו אלא הכרחיים,

‫והוא עצמו אינו מתכוון ‫בהם אלא על צד ההכרח,

‫ונמצא שעל ידי זה יוצאים מסוג ‫הרע שבחומריות ונשארים טהורים.

‫כלומר, שואלים את הטהור, אדוני הטהור,

‫אני ראיתי שאכלת צהריים, למה? ‫הוא אומר, לא הייתה לי ברירה.

‫אם לא הייתי אוכל צהריים, הייתי מת ברעב,

‫כיוון צריך לחיות.

‫אז בדילן ברירה, אכלתי.

‫אדוני הטהור, היית רוצה לאכול ‫פחות או בכלל לא, אם היה אפשר?

‫הוא עלווי, עלווי והייתי אוכל פחות.

‫והייתי ישן פחות.

‫אבל מה אפשר לעשות?

‫יש מינימום, אני ישן ‫שעתיים בלילה וזה כבר הרבה.

‫טוב, אך לכלל קדושה לא באו.

‫כי אילו היה אפשר בלתם, כבר היה יותר טוב.

‫אך הקדוש, הדבק תמיד לאלוהיו ‫ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמיתיות

‫באהבת בורו ואירתו,

‫אינן עכשיו לא כאילו הוא ‫מתהלך לפני השם בארצות החיים,

‫עודנו פה בעולם הזה.

‫ומה שמצאנו למשל לגבי ‫האבות, הוא מסביר הרמב״ם,

‫איך האבות הגיעו למצב של דבקות מתמדת.

‫הוא אומר כי כל חייהם היו בשביל ‫להקים אומה שיודעת את השם.

‫ולכן הם גידלו כבשים ועיזים.

‫אתה שואל את יצחק, האבינו, אתה ‫יגיד כל מה שיש לך לעשות בחיים

‫זה לטפל בכבשים?

‫הוא אומר כן, על ידי זה אני מקימומה.

‫אה, אתה בשביל קימומה שיודעת את השם?

‫אז כל מה שאתה עושה זה דעת אלוהים.

‫אז הכבשים שלו זה קדוש.

‫לכן אמרו זבל פרדותיו של יצחק ‫ולא כספו וזהבו של אבי מלך.

‫ויותר מזה, מצאנו שיצחק ‫אומר משפט מאוד תמוע.

‫עשה לי מה טעמים כאשר אהבתי, ‫בעבור תברכך נפשי בטרם המות.

‫כלומר, כשיצחק אמר,

‫אני רוצה לברך אותך, בני היקר, ‫אבל אני לא יכול לברך אותך

‫אם אין פה אוכל קצת. ‫תביאי משהו ככה, שזה יהיה טעים.

‫אבל מה? לא סתם טעים. כאשר אהבתי.

‫כלומר, אתה יודע, אתה ‫מכיר את הטעם האישי שלי.

‫אז שהטיבול יהיה בדיוק כמו שאני ‫אוהב, ואז אני אוכל לברך אותך.

‫מה מביאים לו, אגב, בסוף? שני גדייזים.

‫זקן אחד אוכל שני גדיים? שני גדיים.

‫וגם יביאו לו יין ואתן, ‫ולחם וזה, עשה לו מטעמים.

‫בקיצור, חז'אל אמר, זה היה בלפסח, כן?

‫בלפסח אז הביא לו שני ‫קורבנות, קורבן פסח וקורבן חגיגה,

‫אז הלחם זה המצות והיין זה ארבע כוסות,

‫והמטעמים זה המרור, בסדר. אז הוא, כל זה.

‫אבל בכל זאת, הוא רוצה שזה יהיה טעים.

‫הוא לא סתם רוצה לצאת ‫לגבי חובת אכילת קורבן פסח,

‫אלא הוא רוצה שזה יהיה טעים.

‫הטעמים של יצחק זה קדוש.

‫בכל זאת, הוא היחיד שכתוב ‫עליו שמספרים על חיי האישות שלו.

‫והנה יצחק מצחק את רבקי אשתו.

‫ראיתם על איזה שהוא צדיק ‫שהתורה תראה לנכון לספר לנו את זה?

‫אז מספרים לנו את זה כי ‫אצלו זה קדוש, הוא בגן הידן,

‫אז מה, הכול בסדר עצמו.

‫אז מה שאומר, כאילו מתהלך ‫לפני השם בארצות החיים,

‫הודינו פה בעולם הזה.

‫והנה איש כזה, הוא עצמו ‫נחשב כמשכן, כמקדש, אוך מזבח.

‫אוך מאמרם, זיכרונן יברחיו, ‫היה על מעליו אלוהים.

‫מה זה מעליו? האבות הן הן המרכבה.

‫בכן אמרו, הצדיקים הן הן ‫המרכבה, כי השכינה שורה עליהם.

‫כמו שהייתה שורה במקדש.

‫הרי כתוב, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

‫אז בתוכם, זה סימן שגם הם מקדש.

‫יש המקדש, ובתוכם יש גם מקדש.

‫ומעטה, המאכל שהם אוכלים ‫הוא כקורבן שעולה על גבי האישים.

‫כיוודאי הוא שהיה נחשב ‫לעילוי גדול אל אותם הדברים

‫שהיו עולים על גבי המזבח ‫כיוון שהיו נקרבים לפני השכינה.

‫וכל כך יתרון היה להם בזה עד ‫שהיה כל מינה מתברך בכל העולם.

‫כלומר, על ידי פרה אחת שקרבה על גבי המזבח,

‫כל בעלי החיים, כל החומר ‫הפרות, מתברכות בעולם כולו.

‫שאת...

‫הרי זה מה שאמרו, שמזבח מעריך ימיו של אדם.

‫לכן אסור לשים חרב על גבי ‫המזבח כי החרב מקצר ימיו של אדם,

‫והמזבח מעריך ימיו של אדם.

‫בניגוד לדעתה של מרים בת בלגה.

‫מרים בת בלגה. זוכרים אותה, נכון? -לא.

‫טוב מאוד שהם לא זוכים, מרשעת הייתה.

‫מרים בת בלגה הייתה כהנת ממשמר בלגה.

‫יש 24 משמרות מתאונה.

‫אחד מ-24 משמרות זה משמר בלגה.

‫וכאשר נכנסו היוונים לאכל,

‫אז היא טפחה בסנדלה על גבי המזבח.

‫ואמרה, לוקוס, לוקוס,

‫עד מתי אתה מחלה ממונם של ‫ישראל ואינך עומד להם משעת דוחקם?

‫בגלל זה אחר כך התנסו ‫את כל המשמר, סיפור שלם.

‫לוקוס? -לוקוס זה זאב ביוונית.

‫שמעתי שער העובדי יוסף ‫לם, אמר, לוקסוס, לוקסוס,

‫עד מתי אתה מחלה ממונם של ישראל? כן.

‫זה גם, טוב.

‫וכל כך יתרון היה להם בזה,

‫עד שהיה כל מיני מדברים בכל העולם,

‫המוחמר המזכרונם, המברכה במדרש,

‫כן המאכל והמשתי שהאיש הקדוש אוכל.

‫העילוי הוא למאכל ההוא ‫ולמשתי ההוא כאילו נקרא,

‫הוא על גבי המזבח ממש.

‫אגב, זה היסוד של התיש של החסידים, נכון?

‫אצל החסידים הרב אוכל, ואז ‫מה שהוא אוכל ממנו מתקדש,

‫אבל איזו קושייה גדולה על זה.

‫אם באמת כל מה שהרב אוכל זה ‫קדוש, אז הוא צריך לאכול את הכול.

‫למה הוא משאיר לחסידים?

‫מה שהוא משאיר זה לא קדוש.

‫אז הוא, לכאורה, הד רבא, ‫הוא צריך לאכול את הכול.

‫נכון? זה באמת לא מובן. מה?

‫אלא אם כן אומר שעל ידי הדבקות ‫ברבא אז כולם גם הם חלק ממנו,

‫מצד זה.

‫כי אם לא, זה באמת קושייה גדולה.

‫את הסיפור הידוע על הדובדבנים, ‫שהייתה צלחת מילה בדובדבנים,

‫בא הרבא, אוכל אחד אחרי ‫השני בלי לבדוק תולעים.

‫כבר מסתכלים, הרבא משאיר שלושה, ‫פותחים את הדובדבנים ומוצאים תולעים.

‫כל כמה גדול הרבא.

‫שדווקא אלה שהיו בהם תולעים הוא לא אכל.

‫כן. והוא...

‫והוא העניין שעברו עליו, זכרונם יברחם,

‫כל המביא דורון לתלמיד ‫חכם כאילו יקריב ביקורים.

‫אז מה זה התלמיד חכם פה? ‫קדוש. דבר קדום קדוש.

‫וכן אמרו, ימלא גרונם של ‫תלמידי חכמים יין במקום נסכים.

‫אין הדבר הזה שיהיו התלמידי ‫חכמים להוטים אחרי האכילה והשתייה,

‫חז ושלום, שיהיה מלא ‫גרונם כמעלית את הגרגרן.

‫היית כתוב, למשל, שתלמיד ‫חכם שמגיע לשמחה של עם הארץ,

‫אסור לו לאכול שם. למה?

‫שלא יאמרו שהוא בא למלא ביתנו.

‫כל האחרים גם כן באו למלא ‫ביתנם, אבל הם מסתכלים עליו,

‫הם אומרים, אה, בטח, הוא בא למלא ביתנו.

‫אז שהוא לא אכל.

‫אלא העניין הוא, לפי הכוונה שזכרתי,

‫כי התלמידי חכמים הקדושים ‫בדרכם, במבחון מעשיהם,

‫הנה ממש כמקדש וכמסבח.

‫מפני שהשכינה שורה עליהם ‫כמו שהייתה שורה במקדש ממש,

‫והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המסבח,

‫ומילוי גרונם תחת מילוי הספנים.

‫טוב, בגלל זה הנוצרים צאצאי ‫האסב היו רודפים היהודים

‫אף אף אף בליל הסדר עם דם נערים,

‫כי נקמה על גניבת הבחורה ביום זה?

‫הרעיון, לא הבחורה, הברכה.

‫הבחורה זה נקנה, כלומר, זה נקנה.

‫הבחורה נקנתה. מדבר על הברכה, שהברכה, כן?

‫אולי, אני לא יודע. יש תמיד בעיה.

‫הרי הנוצרים מסתכלים על חג ‫הפסח כחג מאוד מרכזי מבחינתם,

‫כי זה הזמן שנצלה באותו האיש וכולי.

‫ומאשים את היהודים בזה,

‫אז לכן הם חמים על ‫היהודים באותו לילה וכולי.

‫שלום, הרב. קרבן פסח. נמנים בחבורה.

‫האם גם האסב כלול באכילה זאת?

‫וכן צריכים לאכול זאת בליל תדבב, ולא ביום.

‫אם כן, איך ברח את יעקב בלי שאכל? ‫אני לא מבין.

‫יעקב הביא לו קרבן פסח.

‫הביא לו קרבן פסח, והוא ‫כאילו נמנע על הקרבן של יעקב.

‫וזה היה בלילה מן הסתם. בליל תדבב הוא אכל.

‫האם גם האסב כלול באכילה הזאת? ‫זו זמן שאלה גדולה,

‫אני לא יודע מה לענות. טוב, כן.

‫תודה. רציתי לשאול הרבה בכל העולם,

‫המסירים שעקרם דעתים על קידוש החול.

‫ופה אנחנו רואים איזה ‫דרגות זה מי מגיע לזה,

‫ואתה זה יחידים, נשמע. אז מה...

‫מתאים פה יהיה משהו מעניין, ‫שקידושת החול של אותו אדם

‫זה אדם קדוש, מי שעבר את כל המדרגות האלה.

‫ויש מדרגה יותר גדולה מהקדוש.

‫טהור. -לא, טהור זה פחות מקדוש.

‫יש מדרגה יותר גדולה מהקדוש, זה כלל ישראל.

‫הרי בפי ישערים תתרומם, וסניקים תתברח,

‫ובלשון חסידים תתקדש, ובקרב קדושים תתעלל,

‫ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל.

‫שרבבות עמך בית ישראל, ‫העמך, זה גדול מהקדושים.

‫ולכן החול ששייך לכלל ‫ישראל הוא קדוש יותר מן החול

‫שמקדש אותו אדם קדוש פרטי.

‫לכן דווקא הציונים מבינים ‫את זה, שהציונים מבינים

‫שכל מה שנעשה לשם בניין האומה בארץ ישראל

‫יש לו קדושה עצומה,

‫ולכן כתב הרב קוק ששחקני הקדורסל הם עוזרים

‫למקובלים שמכוונים כוונות. נכון? כידוע.

‫זו הרי שאלה ששאלו הרי מישהו, ‫אחד מגדולים, מהמקובלים בתבריה

‫ששלח מכתב לרב קוק, איך כתבת בהורות

‫שההתעמלות של בחורי ‫ישראל, שהם עושים כדי להיות

‫בנים מאמיצי כוח לאומה, ‫שהדבר הזה מרומם את השכינה

‫יותר מזמירות שדוד מלך ישראל זימר

‫ושהמקובלים כולם תלויים ‫בהשגותיהם, באלה המתעמלים.

‫איך אתה כותב דברים כאלה?

‫אז הרב קוק עונה, זה במכתב ‫שמודפס בסוף נפש הראייה.

‫במהדורה של מכון הרצייה ‫שם, שם הרב מסביר שכל דבר

‫ששייך לכלל ישראל הוא קדוש.

‫וכיוון שהם בונים את הכלל, ‫המלא יש שם קדושה גדולה,

‫אלא שהחיצוניות צריכה תיקון ‫רב, אבל הפנימיות היא קדושה.

‫בבקשה, אדוני, נדבר.

‫לאיזה צריך את המקדש? מה אני מדבר ש...

‫בית המקדש הוא הביטוי לזה שהגענו ‫למצב שבו יש אכילה של קדושה.

‫כן? -זה לא עניין של הכלל, כאילו,

‫כי בגלל של... -וודאי, זה עניין של הכלל,

‫הבית המקדש עניין על ידי הכלל, ‫זה לא אדם פרטי בונה בית המקדש.

‫כן.

‫אז עכשיו, מתוך כך הוא מגיע... רגע, רגע.

‫לא, זה... ועל דרך זה, עכשיו, ‫מתוך כך יש איזה מין סיכום כזה

‫של הרעיון. על דרך זה כל תשמי

‫שהשתמשו מדברי העולם, ‫אחרי היותם כבר דבוקים

‫לקדושתו התברך, הנה, ‫אלוי ויתרון הוא לדבר ההוא

‫שזכה להיות תשמיש לצדיק.

‫וכבר הזכירו זכרונם ‫לברכה בעניין אבני המקום

‫שלקח יעקב ושם מראשותיו, אמר רבי יצחק,

‫מלמד שנתקבצו כולן, והייתה כל אחת אומרת,

‫עליי יניח צדיק ראשו. ‫כלומר, המטרה היא להגיע

‫לקדושת הדומן, האבנים. ‫אגב, מעניין שהמאמר הזה

‫של רבי יצחק מובא על ידי ‫רמחל בהקדמה של המסיעת ישרים,

‫בפרק הראשון. ‫בפרק הראשון הוא מביא את המאמר הזה.

‫כלומר, הוא מסביר לנו כבר ‫מראש מהו האופן שבו צריך לפעול.

‫כללו של דבר, הנה עכשיו הסיכום. ‫עניין הקדושה הוא שיהיה האדם

‫דבק כל כך באלוהיו, עד ‫שבשום מעשה אשר יעשה,

‫לא ייפרד ולא יעזוז ממנו להתברך, ‫עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים

‫אשר ישמשו לאחד מתשמישיו ‫ומה שהוא משתמש בהם,

‫ממה שירד הוא מדבקותו ומעלתו ‫והשתמשו מדברים גשמיים. הוא מעלה.

‫לכן באמת נאמר באדם הראשון,

‫ויצב השם האלוהים אל האדם ‫למור מכל הצגן החול תוכל.

‫כלומר, הקדוש ברוך הוא גילה לנו ‫את הסוד של האמא היהודייה הטובה,

‫שאומרת, אכול בני.

‫כן? הרי מה אמא יהודייה רוצה מהבן שלה? ‫שהוא יוכל. נכון?

‫מה אומר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון?

‫בראתי אותך. בשביל מה? -כדי שתאכל.

‫כן? ויצב השם האלוהים אל האדם למור.

‫מכל הצגן החול תוכל. זה מצווה.

‫מה זאת אומרת, האכילה ‫אצלו, האפנמר, מה זה לאכול?

‫זה לקחת משהו שבחוץ ולשים אותו בפנים.

‫הטפוז בטרם נאכל היה חלק מעולם הצומח,

‫שזה דבר מכובד. אין בזה גנאי להיות צמח.

‫אבל הטפוז הוא רק טפוז.

‫אחרי שהוא נאכל על ידי ‫האדם, הטפוז הופך להיות אדם.

‫ואם אותו אדם מגיע גם לדברי ‫תורה, אז הטפוז הפך לדברי תורה.

‫אשרי הטפוז שנעשה דברי תורה.

‫ואז יוצא לפי זה שכל העולם ‫כולו צריך לאכל על ידי האדם.

‫כלומר, הוא צריך לאכול את הכול. מבין?

‫כי יש איזו בעיה. ‫יש הפרש בינינו לבין העולם.

‫ואת זה כבר חווינו ‫כשהיינו עובר ברחם עימנו.

‫הרי העובר הוא קטן.

‫זה הגודל של עובר לפעמים. אחר כך זה גדל.

‫אבל זה קטן בכל זאת.

‫עכשיו, העובר נמצא בתוך ‫נוזל, והנוזל זה כל עולמו.

‫ויש גבולות לעולמו שזה דופני הרחם.

‫עד שם זה מגיע.

‫אבל יש הפרש בינו לבין העולם.

‫אבל תוך כדי ההיריון, העובר הולך וגדל,

‫ואז יש זהות בינו לבין עולמו עד ‫שהוא ממלא את כל חלל העולם.

‫ואז מה הוא עושה?

‫הוא יוצא אל רחם יותר ‫גדול, שזה העולם שלנו,

‫עד שהוא יצליח לאכול את הכול.

‫כאשר האדם אוכל את כל העולם, ‫כבר כשהוא העלה את הכול,

‫אז הוא יוכל עכשיו להיוולד מחדש לעולם הבא.

‫ברור? אנחנו עוברים מעולם לעולם.

‫הולכים ואוכלים עולמות, ‫והולכים וגדלים, זה מובן?

‫זו המטרה. השאלה מה?

‫מעניין שאומרים שהמטרה של החיים היא לאכול,

‫זה נשמע מצחיק. נכון? זה ניחוח. למה?

‫כי אצלנו האכילה באה מפני האכרח.

‫כיוון שהיא באה מפני האכרח, יש בה גנאי,

‫כי היא פוגעת בחירות שלנו.

‫אבל המטרה היא פה להעלות מהאכרח אל החירות. ‫מובן? טוב.

‫הרב, מה זה לפי זה חזון הצמחונות?

‫לפי זה חזון הצמחונות ‫ממש לא חזון טוב, לפי זה.

‫לפי זה עד רבה, יותר טוב, חזון אכילת הבשר. ‫נכון?

‫לפי זאת שאלתך, נכון? -כן.

‫כן, כן, כן.

‫לכן באמת הרב ציהודה ‫קוק בספר אורלין טבעתי,

‫הוא כותב מאמר שלם, אני אקרא מאמר,

‫אחדות המציאות השלמה נגד הצמחונות.

‫אני אעשות מה שאני אמרתי עכשיו.

‫אבל אחר כך הוא כותב, והרי ‫בכל זאת לעתיד יש צמחונות.

‫נכון? אז הוא שואל את השאלה שלך, גם כן.

‫אבל קודם כול, מצביע לנו ‫מדוע הצמחונות זה לא טוב.

‫כי עד רבה צריכה להיות אחדות שלמה.

‫מסכנות הפרות שלא נאכלות.

‫אני רוצה לאכול... ‫הפרה מתחננת שאני אוכל אותה,

‫אבל הנה עכשיו אני את צמחוני. ‫איפה... זה לא פר.

‫למה לעשות לה את זה?

‫אלא מה? לעתיד לבוא אנחנו מגיעים למצב

‫שכבר אין נזדקקות של הנבראים זה לזה.

‫שכל אחד מגלה את האור ‫האלוהי שבקיר בו בבחינת,

‫ולא ילמדו עוד איש את ראהו ואיש את אחיו,

‫למור דהו את השם כי כולם ידעו אותי.

‫אז כשמגיעים למצב הזה, כבר מתבטלת ההדדיות

‫של חלקי הבריאה הזה בזה,

‫ואז כל אחד הוא ערך בפני ‫עצמו, ואז הצמחונות יש לה מקום.

‫אתה יודע? ‫אבל הרב שם מסביר, הרב סעודה מסביר

‫שגם בכלל לא רק הצמחונות, ‫לא רק אכילת הבשר תתבטל,

‫גם הצמחונות תתבטל.

‫יבוא זמן שגם לא נוכל יותר ‫מלפפון, זה אכזרי נורא לאכול סלט,

‫כי אתה מנתק את המלפפון ממקור חיותו.

‫מי יתיר לך? כן? מה אתה אומר?

‫הרב דיבר על שצריך לאכול את כל העולם,

‫העלות את כל העולם. -כן.

‫אז דיברנו בעיקר על אכילה פיזית, ‫אבל מה הם דברים אחרים שלא נאכולים?

‫מי אמר שדיברתי על אכילה פיזית? ‫דיברתי גם על אכילה פיזית.

‫אוקיי, אז איך מעניינים את הדברים האלה?

‫למשל, כתוב, אדם הראשון נאמר ‫שלא לאכול מעץ הדעת, נכון?

‫תגידי, איך אוכלים דעת?

‫איך אוכלים דעת? נו, תגידי. -בלימוד.

‫בלימוד, כן, לימוד זה גם לאכול, נכון? ‫לאכול, לחמו ולחמי וכולי, נכון?

‫מה זה עץ? תגידי, עץ נותן דעת? ‫אני, העצים שראיתי נותנים פירות,

‫אבל דעת אני לא ראיתי.

‫אלא הם כן יחזור שעץ זה ‫נשון עצה, מקור החוכמה.

‫עץ זה זכר, נקבה עצה.

‫אז איפה היינו? כן.

‫ואומנם, זה בהיות שכלו ודעתו ‫קבועים תמיד בגדולתו יתברח

‫ורמותו וקדושתו, עד שיימצא כאילו הוא מתחבר

‫עם המלאכים העליונים ממש עודאו בעולם הזה.

‫וכבר אמרתי שאין האדם ‫יכול לעשות בזה מצידו,

‫אלא להתעורר בדבר ולהשתדל עליו.

‫וזה אחר שכבר יימצאו בו כל ‫המידות הטובות שזכרנו עד הנה,

‫מתחילת הזהירות ועד ירד ח'

‫בזאת יבוא אל הקודש ויצליח.

‫כן, הרי ירד ח' זה המידה השמינית, נכון?

‫זהירות זה הראשונה, ירד ח' זה השמינית.

‫אם הראשונות חסרות ‫ממנו, הרי הוא כזר ובעלמום,

‫שנאמר בו וזר לא יקרב.

‫אך אחרי החינות עצמו וכל ההכנות האלה,

‫אם יהיה הרבה להידבק בתוקף ‫האהבה ועוצם העירה בהשכלה בגדולתו,

‫יתברח ועוצם רומה מותו, יפריד ‫עצמו מענייני החומר מעט מעט,

‫מה זה יהיה יפריד עצמו מענייני החומר?

‫שהוא יהיה משוחרר.

‫למה האדם צם? כדי להוכיח לעצמו

‫שהוא לא חייב לאכול, ואז הוא חייב לאכול.

‫ובכל פעולותיו וכל פנימותיו, יכוון ‫לבבו אל מצמוני ההידבקות האמיתי.

‫זאת אומרת, הוא צריך ללמוד ‫את תורת הסוד, תורת הקבלה,

‫כל הדברים שמלמדים אותו דעת אלוהים.

‫עד שיערה עליו רוח ממרום, וישקין ‫הבורא יתברח שמו את שמו עליו,

‫כמו שעושה לכל קדושה, ‫ואז יהיה כמלאך השם ממש,

‫לכל מעשה, אפילו השפעים ‫הגשמיים, כקורבנות ועבודות.

‫אבל כמו שאמרו, כי ספטי כהן ‫ישמרו דעת אלוהים. ואינכה רואה

‫שדרך קנייה זאת המידע ‫הוא על ידי רוב הפרישה.

‫כלומר, זו מידת הפרישות ‫שהיא המידה הרביעית.

‫והעיונה עצום בסטרי ההשגחה ‫העליונה ומצפוני הבריאה,

‫והידיעת רומם מותו יתברח ‫ותהילותיו עד שידבק בו דבקות גדול,

‫שזה לימוד סטרי תורה, ‫שככה היא תלול בעיר התחת.

‫והיא ידעת לכוון מחשב טוביותו הולך ‫ומשתמש בדרכים הארציים כמו שהיה ראוי לכהן,

‫שהיא התכוונת בעודו שוחטת ‫זבח ומקבל דמו או זורקו

‫עד שימשיך בזה הברכה, ממנו היא תברח. ‫החיים ושלום.

‫זה כמו שמצאנו, שלמשל הקורבנות,

‫זה המצווה הכמעט יחידה שבה מחשבה פוסלת.

‫וזולת זה אי אפשר שיהשיג מה לעזור,

‫והיא שיירה על כל פנים ‫חומרי וגשמי וככל שאר בני אדם.

‫והנה, מה שעוזר להשגת המידע ‫הזאת הוא ההתבודדות והפרישה הרבה

‫כדי שבהיעדר המטרידים, ‫תוכל נפשו להתגבר יותר

‫ולידבק בבוראה.

‫אז כמו כל המידעות, למדנו מה ‫דרכי המידע ומה מפסיד את המידע.

‫מפסידי המידע הם חסרון העדיות האמיתיות,

‫שאדם איננו רוצה לעשות בלימודים עליונים,

‫אלא הוא אומר, די לי בקיום המצוות,

‫די לי בהתרגשות או בריקוד אני מאמין.

‫שכל זה מאוד נחמד ופולקלוריסטי, ‫אבל אין על זה שום קשר אל הקדושה.

‫לכן אדם שחושב שעל ידי שהוא ‫מדליק נער משעה וצבעונית,

‫על ידי זה הוא קדוש יותר, טועה.

‫ורוב החברה עם בני האדם...

‫מה זה רוב החברה עם בני האדם? ‫רצח אדם להיות מעורב עם הבריאות?

‫אלא הכוונה שהוא כל הזמן ‫משועבד לזה שהבריאות יהיו איתו.

‫אז הוא הופך להיות חיה ‫חברתית ואינו זמן לעצמו.

‫כידוע, מי הם הרווקים המתקדמים? ‫אלה שעוסקים הרבה בפעילות חברתית.

‫הוא מנהל את המתנס, הקים ‫את הסניף של תנועת הנוער בעיר,

‫והוא מתנדב כל היום בפעילויות ‫חשובות, והוא לא מתחתן.

‫למה? כי הוא כל הזמן בא ומגע ‫עם אנשים, אז את עצמו הוא שוכח.

‫אז גם לגבי הקדושה.

‫כי החומריות מוצאת מינו ונאור ומתחזק,

‫ונשאר את הנפש לחודה בו ולא תצא ממעשר,

‫אך באיפרדו מהם והשארו לבד ‫ויחין עצמו אל השראת קדושתו,

‫הנה בדרך שרוצה ללך ‫בה, יוליך הוא ובעזר האלוהי

‫אשר יותנו תתגבר נפשו בו ותנצח את הגופניות

‫ותדבק בקדושתו, יתברח ותושלם בו.

‫ומשם יעלה אל מעלה ‫גבוהה יותר, והוא רוח הקודש.

‫היא המידה העשירית כבר.

‫שכבר תגיעה השכלתו ‫להיות למעלה מחוק האנושי.

‫יש על זה ספר קטן, נחמד, שנקרא שערי קדושה,

‫שמסביר כיצד להיות נביא בארבעה שערים.

‫כתב אותו רבי חיים ויטל,

‫זה בעצם הבסיס של ספר מסיעת השערים.

‫שער א', שער ב', שער ג', זה ‫דומה מאוד למסיעת השערים.

‫שער אבי זה באופני השימוש ברוח הקודש.

‫אז אם אתה לומד גם, אם אתה מכיר ‫מה שכתוב בשלושת השערים הראשונים

‫וגם את מה שיש לך בשער הרביעי, ‫אתה מגיע לרוח הקודש. מסודר.

‫רק שהמדפיס לא הדפיס את החלק הרביעי,

‫וישאיר אותו בכתב יד.

‫טוב, בדור האחרון הדפיסו ‫גם את החלק הרביעי,

‫אבל זה נמצא רק בספריות ‫מסוימות, אז בכלל לא משנה.

‫בכל מקרה, מה שכתוב בחלק ‫הרביעי זה שמר הרבה דברים

‫על התבודדות ופרישות ותהרה וכו' וכו'.

‫אז הוא אומר, אבל אפשר ‫להגיע לזה רוח הקודש,

‫שכבר תגיע סקייטו להיות למעלה מחוק האנושי,

‫ויכול להגיע דווקא אותו ‫אל מעלה כל כך גדולה

‫שכבר יימסר בידו מפתח של תחיית המתים.

‫הרי זה המידה ה-11, נכון?

‫כמו שנמצא... לא, זה ה-12.

‫רוח הקודש אומר, ליליהו, ‫יליהו מביא לתחיית המתים.

‫כמו שנמצא ליליהו ולאלישה, שהוא ‫מה שמורה על עוצם ההתדבקות בו,

‫התברך, שבהיות הוא התברך, שמו מקור החיים,

‫הנותן חיים בכל חי ובמאמרם זכרון ההתברכה,

‫שלושה מפתחות למסור ביד ‫שליח, מפתח של תחיית המתים וכו'.

‫הנה, הדבק בו התברך דבקות ‫גמור, יוכל למשוך מין התברך,

‫אפילו במשך החיים עצמם,

‫שהוא מה שמתייחס לו בפרט ‫יותר מן הקודו, כמו שכתבתי,

‫הוא מה שסיים הברא איתה, ‫הוא קדושה, מביא לרוח הקודש,

‫תחיית המתים.

‫שלום, כבוד הרב. ‫אבל האדם מצווה לדעת את השם.

‫איך לא יאכל את הדעת? ‫תודה. חייב לאכול את הדעת.

‫רק אסור לא לאכול מץ הדעת ‫כל דווני שזה גורם לו למות.

‫ביום אכול חמינו מות תמוד.

‫לכן צריך קודם כול לאכול ‫מץ החיים כדי לא למות.

‫ואז הוא צריך לאכול מץ הדעת. ‫יוצא לזה שאחד האדם הראשון

‫לא ידין לו לאכילת את הדעת ‫חלילה, אלא הקדמת הדעת

‫לחיים, זה הכול. שהוא הלך קודם ‫לאקדמיה לפני שהוא הלך לישיבה.

‫זה הבעיה.

‫הרב, איך דברי הרמב״ם על ‫הרפואה לא ניתן להסתמך עליהם?

‫הרי הזמנים השתנו. מה לגבי הדרכות מוסריות

‫של רבותינו כמו המסיעת הישרים ואחרים?

‫האם הנפש היא אותה נפש ‫ועוצמות כפי שהיו להם?

‫יש דברים שהשתנו, נכון? ‫אבל בבסיס אותו בסיס.

‫שלום לרב שרקי. ‫הרב מזכיר את עניין של למות בזמן.

‫יש דבר כזה בכלל?

‫אם מת צעיר, נהוג לומר מת בקיצור ימים.

‫הושם הענייני שוגה במושגים האלה.

‫תודה ושבוע טוב. ‫אני לא רואה מה זה קשור לנושא שלנו,

‫אבל כן, יש למות בזמן, אנחנו ‫צריכים לדעת באיזה זמן למות.

‫משתדלים שזה יהיה מאוחר.

‫הרי למות זה דבר שבכל מקרה יקרה.

‫זה מרתק, כי זה דבר שאף פעם לא ראית בחיים,

‫זה רק פעם אחת בחיים, וזה ‫בטוח יהיה, אז לא צריך למהר.

‫ואתה, קורא נעים,

‫ידעתי שכמוני תדע אשר לא קיליתי בספרי זה

‫את כל חוקי החסידות,

‫ולא אמרתי כל מה שיש לומר בעניין זה.

‫חסידות הכוונה למידות טובות.

‫כי אין לדבר סוף, ואין להתבונן תחליט.

‫אבל אמרתי קצת מכל פרט שבפרטי הבריתה

‫אשר עליה יסדתי חיבורי זה,

‫והוא מה שיכול להיות התחלה ‫וראשית להרחיב העיון בעניינים ההם,

‫כיוון שנגלה דרכם ונפתח אורחם ‫לעינינו ללכת בה בדרך מישור,

‫ועל כל קיוצה בזה נאמר,

‫ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה.

‫והבא להתאר, מסיימן אותו, כי ‫השם יותן חוכמה עם פבדת ותפונה,

‫להישאיר איש איש את דרכו לפני בורו.

‫וזה פשוט כי כל אדם, לפי האומנות אשר בידו

‫והעסק אשר הוא עוסק, ‫כן צריך להישארה בדרכה,

‫כי דרך החסידות הראוי למי שתורתו אומנותו,

‫אינו דרך החסידות הראוי ‫למי שצריך להזכיר עצמו

‫למלאכת חברו. הנה, זו גם פה השתייה שאלה.

‫האם דברים משתנים מאדם לאדם? בוודאי.

‫אדם שכל הזמן עוסק, ‫למשל, הוא הרב של הקהילה,

‫הוא הדיין של העיר, ‫והשלישי הוא הסנגלר, הוא

‫הרופא, זה ודאי שהאופן ‫של עבודת השם שלו שונה.

‫ולא זה וזה, דרך החסידות ‫הראוי למי שעוסק בסחורתו,

‫וכן כל שאר הפרטים אשר בעסקי האדם בעולם,

‫כל אחד ואחד, לפי מה ‫שהוראוים לו דרכי החסידות,

‫לא לפי שהחסידות משתנה, ‫כי הוא שווה לכל נפש ודאי,

‫הוא הלווה איננו אלא לעשות ‫מה שיש נחת רוח ליוצר בו,

‫אבל הוא והנושאים משתנים, ‫אי אפשר שלא ישתנו האמצעים

‫המגיעים אותם אל התכלית, ‫כל אחד לפי עניינו. כן?

‫משל, חסידות של חייל, זה שהוא ‫הורג עוד יותר אויבים ממה שהוא נדרש.

‫זה מידת חסידות. כן? ‫הוא כבר יכול להיות חסיד גמור.

‫ומה שאין כן, אתה מתחכם? שהוא לומד עוד דף.

‫כל אחד בעניינו. ‫הוא כבר יכול להיות חסיד גמור,

‫איש שעם פני צורכו הוא בעל מלאכה פחותה, ‫כמו מי ש... מי אשר לא יפסוק מביו עלימות.

‫וחטוב כל פועל ה' למענה ‫הוא, ואומר, ברוכות הלכת דאהו,

‫והוא ישאר רוחותיך. ‫אני רוצה לפי זה שאין למדוד שידוחים

‫לפי העיסוק של האדם, אלא לפי חסידותו.

‫הוא יתברח שמו ברחמה, ‫ואף כך עניינו בתורתו,

‫ויראינו את רכב, והוא ילכנו ברוכותיו.

‫ונזכרת את כבוד לשמו ולעשות נחת רוח לפניו.

‫לכבוד ה' לעולם, שחשב מה ‫עשה, ישראל ועור סבל, אמן, אמן.

‫אבל יש פה חתימה.

‫אחרי המפתח עניינים ומאמרים יש חתימה.

‫אמר המחבר.

‫לפעמים אנשים לא שמים לב ‫לזה, אז צריך לקרוא גם את זה.

‫הפעם הודה את ה' עשיריו ‫והזמירה, אשר עדיינה עזרו ני רחמב

‫להוציא לאור ספרי זה מסילת ישרים,

‫אשר להתלמד בו חיברתי ‫ולהועיל לשכמותי לרבים נתתיו,

‫אולי עזקה שעזקו אחרים ‫על ידי והיטב להם בעבורי.

‫ושן חת רוח להיות זריעותי, ‫זאת נחמתי ברץ תל אובות

‫והקרא שמה רחובות. מה זה רץ תל אובות?

‫איפה הוא כתב את זה?

‫באמסטרדם, כשהוא היה נרדף ‫באיטליה, לא נתנו לו לחיות כמו שצריך,

‫אז הוא הלך לאמסטרדם.

‫כן יאמר ה' נתת חלקי ‫בתורתו ללמוד ולמד, לשמור,

‫לעשות את החבצו בידי.

‫הצלח המן כנרצון ותשועות חלחן ממני, ‫ישא איש אשר כלבבי, מדושתי ובין גורני,

‫עתרה לראשי וחותם על יד ימיני, ‫זה דודי וזה ראי רבי, אלופי ומיודעי,

‫הלא הוא החכם הנעלה כמו ‫הרר יעקב, בכבוד אברהם בסנה.

‫נראו, נתו יחמנה ופרקה.

‫אכשר נכנס באוביה של קורא לזקוטני ‫בדבר הזה מתחילה ועצוב, להדפיס.

‫כן, הרי רבי יעקב בסנה היה מדפיס.

‫לא לבלבל אם רבי ישע היה ‫בסן, שזה חותנו ורבו של רמחן,

‫זה לא אותו דבר.

‫להגיע ולהשלים כל המלאכה בשלם שבפנים,

‫במדורה שלי כתבו בטעות בשלם שבפנים,

‫אז זה בשלם שבפנים,

‫ומשנה הוא נודע בשר השואה, ‫מעולל בתשבוחותיו ונימוקו עימו,

‫זריז ונזכר לטובה על כל ‫מגיעי ספרים, משמער במלאכתו.

‫בין החכמים מרום שבטו, הלא ‫הוא החכם הנעלה כמו הר דוד,

‫כמו הר דוד, בין הרב הגדול המופלא והמובה,

‫כמו הרב הפעיל מלדולה, נתרי אחמנא ופרקא.

‫יברך השם חלה המופעל ‫ידיהם בכל אשר יפנו יסכילו,

‫שמחת העולם תהיה להם, ‫יזבו בנים ויניחו איתם ולא להם.

‫כל דברי הצעיר משה, ‫בכבי עקוב חי לוצאטו סת.

‫טוב, עד כאן, להיום.

‫שלום.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230711100″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 62
מידת הקדושה
לא קיימים פרקים נוספים בסדרה זו
פרק כו’

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230711100″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הקדושה – תחילתה השתדלות וסופה מתנה – סיום ספר מסילת ישרים

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן