הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הפרק על היצר הרע | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ה’: הגאולה – חורבן הגוף או חיזוק הגוף? | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

איך ולמה המצוות בטלות לעתיד לבוא? | אורות הקודש ד’, יפעת גילוי המצוות | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

מידת הקדושה

הרב אורי עמוס שרקי

כ״ב בכסלו ה׳תשע״ב (דצמבר 18, 2011)

מילות מפתח:מידת הקדושה, קדושה

Play Video

Autoscroll:

‫לפי הבנתי הגענו לפרק אבוו, נכון?
‫בבירור מדעת הקדושה.
‫זה גם הפרק האחרון של הספר,
‫שהוא בעצם מהווה גולת הכותרת של הספר.
‫למה זה חשוב להבין את זה?
‫משום שלא תמיד מבינים מהי ‫המגמה של ספר מסיעת ישרים,
‫כי מתוך קריאה שטחית בתחילתו נראה,
‫אפשר לחשוב, בטעות, זאת לא הייתה הכוונה שלו,
‫אבל אפשר לחשוב בטעות שהמגמה ‫של רמחן היא ספיריטואליסטית,
‫דהיינו, רוחניות קיצונית, ‫ושהאדם צריך למועוס בעולם הזה,
‫להידבק בחיי העולם הבא וכדומה,
‫למרות שכפי שהוכחנו ‫מקריאה מדוקדקת של ההקדמה,
‫ראינו שזאת לא הכוונה שלו,
‫אבל במיוחד צריך לשים לב ‫לזה בגלל שמידת הקדושה,
‫היא הולכת בכיוון אחר לגמרי.
‫אולי אני אסביר למה הכוונה.
‫היהדות, כידוע לנו, היא מונותאיסטית.
‫מה זה שהיא מונותאיסטית? ‫היא מאמינה שהשם אחד.
‫אם השם אחד, אז גילוי ‫האחדות חייב להיות כולל,
‫זאת אומרת, חייב להיות ‫שעבודת השם, דבקות בשם,
‫תהיה דרך כל תחומי המציאות,
‫במיוחד דרך שני התחומים שאנחנו ‫רגילים לראות אותם כמנוגדים,
‫זה לא זה, אנטיטטיים, אלוהם, החומר והרוח.
‫כלומר, חומר ורוח, ביחד, ‫הם גילוי אותה האחדות.
‫ולכן, אף על פי שיש הדרכות מוסריות,
‫שמרחיקות את האדם מאחד ‫מהקצוות, במיוחד מקצה החומרי.
‫קצה החומרי בהחלט יכול ‫להביא את האדם לידי חטא,
‫לידי שפלות, לידי קטנות,
‫אבל מוכרח להיות שהדרכה ‫הזאת היא זמנית ולא מוחלטת.
‫כלומר, לא ייתכן שכאידאל ‫היהדות תחנך לפנייה מן החומר,
‫הרחקה מן החומריות,
‫בגלל שאז אנחנו נופלים, מבחינה תיאולוגית,
‫לסכנה של שתי רשויות.
‫ההנחה שכאילו יש אלוהה ‫של החומר ואלוהה של הרוח,
‫ושהם מתנגדים זה לזה,
‫והדבר הזה בידי קיצוניות, בין ‫היתר בנצרות ובעוד כמה קטות,
‫שדיברו על טוב ורע כאנטיטטים זה לזה.
‫כאילו, בסדר, בנצרות החומר ‫שייך לסתן, הרוח לאלוהים,
‫המדינה שייך לקיסר והנשמה ‫לאלוהים וכדומה, שייכת לקיסר,
‫ואילו בבודיזם הדברים עוד יותר מוחלטים,
‫כלומר, ייאוש כללי מכל העולם הזה,
‫וגם יש קטות מסוימות, גנוסטיות בעיקר,
‫שדיברו על אל טוב מול אל רע, שנלחמים זה בזה.
‫היהדות, למרות שהיא מכירה ‫בדואליות של הטוב והרע,
‫הרי יש יצר הטוב ויצר הרע,
‫מכירה בזה גם שהיצרים הם שניהם של האדם,
‫לכן לא ייתכן שבאופן מוחלט, הרע,
‫זה נכון, שיצר הרע יעמוד מחוץ לכלכלה אלוהית,
‫ולכן אמרו רבותינו,
‫ואהבת את השם אלוהיך בכל לב אביך בשני יצריך,
‫ביצר טוב וביצר רע.
‫כלומר, יצר הרע הוא חלק מעבודת השם גם כן,
‫ולכן צריך לדעת איך להשתמש בו.
‫אז על כל פנים, יש הדרכות של פרישות.
‫העבודה של הפרישות היא ‫המעטת המרחב של דברי הרישות.
‫הרי יש לנו שלושה מרחבים,
‫מה שמצווה, מה שעבירה ומה שרישות.
‫מה שעבירה אסור לעשות, ‫מה שמצווה חייבים לעשות.
‫מהי מה שרישות?
‫למשל, לאכול בננות, זה רישות.
‫אין מצווה בתורה לאכול בננות,
‫אבל גם אין איסור לאכול בננות.
‫כמובן, יש תנאים מסוימים לאכילת הבננות,
‫אבל אין איסור עקרוני לאכול בננות.
‫יאמר אדם, תשמע, אני ‫רוצה להימנע מאכילת בננות,
‫מכל מיני סיבות, זה מביא אותי ‫לידי עבירה, ולכן אני לא אוכל בננות.
‫בסדר, תהיה בריא, זה עוזר ‫לך להתקדש, זה עוזר לך להתאר.
‫אבל, לא ייתכן שבאופן מוחלט, ‫אכילת הבננות תהיה אסורה.
‫לכן מוכחת להיות בשלמות ‫המוסרית היותר עדיונה,
‫הכללה של אכילת הבננות בתוך הקדושה.
‫עד כאן מובן.
‫אפילו גם טעמי האיסור צריכים ‫להיות מוכללים בתוך הקדושה,
‫כפי אותה אגדה מפורסמת על ילתא ‫אשת רב נחמן חולין קופצת המודבץ.
‫זוכרים?
‫מה לא?
‫סיפור ידוע, ילתא אשתו של רב נחמן.
‫רב נחמן היה אדם גדול, חתנו של ראש הגולה,
‫אשתו הייתה ילתא ביתו של ראש הגולה,
‫והוא היה תנית חכם מגדולי ‫האומה, מגדולי ישראל.
‫ואשתו הייתה אישה עם אופי.
‫ופעם אחת הוא לא שלח לה כוס של ברכה.
‫כשאומרים ברכת המזון, צריך בסוף ‫לשלוח את הכוס, לשתות, גם לאשתו.
‫לא שלח.
‫היא התעצבנה, תפסה נרווים,
‫שברה 400 חביות של יין של רב נחמן.
‫אם אתה לא שולח לי כוס ‫של ברכה, אני אראה לך מה זה.
‫חבית של יין של פעם זה לא כמו היום בקבוק.
‫זה 15-20 ליטר של יין.
‫אז 400 תכפילו, זה משהו ענק.
‫זה עולה המון כסף.
‫יום אחד אמרה לו, מה?
‫יקב שלם.
‫מה אתה אומר?
‫יקב שלם, אולי אפילו יותר מזה.
‫אני לא יודע בדיוק, צריך לראות ‫את גודל היקבים באותם הימים.
‫אבל אתה יודע, כשהגמר אומר ‫את 400, זה לפעמים זה דרך גוזמה.
‫על כל פנים, ילטה זה אישה שמקפידה על הדברים.
‫על הכבוד שלה גם.
‫אז פעם אחת, ככה מובן מסכת חולין, אמרה לו,
‫מכדי כל דעסר לנו רחמן, אשר עלנו כבתי.
‫כל מה שהקבוש ברוך הוא ‫אשר עלינו, יתיר לנו כמוהו.
‫אשר לנו בשר חזיר, ‫יתיר מוח שיבוטה.
‫מוח שיבוטה זה, יש דג שקוראים לו שיבוטה,
‫המוח שלו יש לו אותו טעם כמו חזיר.
‫אם כן, מי שרוצה טעם של חזיר, יש מוח שיבוטה.
‫אשר לנו את אשת איש, ‫אסור לבוא על אשת איש.
‫אבל יתיר לנו גרושה בחיי בעלה.
‫אדם יכול להתחתן עם אישה גרושה,
‫למרות שבעלה הראשון עדיין ‫חי, ויש לה את הטעם של אשת איש.
‫הוא אשר לנו את ‫הגויה, יתיר לנו... מה?
‫לא, לא, איפה התואר?
‫במלחמה.
‫כן, במלחמה.
‫אשר לנו אשת אחיו, ‫יתיר לנו את היבמה,
‫אשר לנו חלב של בהמה, ‫יתיר לנו חלב של חיה,
‫אשר לנו את...
‫יש שם כמה דברים שגם לא ‫כבר ברור במפרשים, מה זה?
‫אז אמרה לו בסוף, ‫באינה למרחל בשרה בחלב,
‫ואני רוצה לאכול בשר בחלב.
‫רב נחמן לא משחק עם ילדה, כן?
‫הוא יודע שהוא חושש על כל החלב,
‫ועל כל הפרות שלו, ומה יהיה?
‫בכל מקרה, אמר ‫לשמעאה, זביקו לה כחלה.
‫יש מחלוקת מה זה בדיוק מה שהוא אמר,
‫אבל דעת רשי שהוא אמר, ‫לקחת עטינים של פרה, צלויים,
‫כלומר בשיפוד,
‫ככה עטין של פרה, שמים על שיפוד, ככה על האש,
‫זה יש לזה טעם של בשר ‫בחלב, כי הרי עטינים של הפרה,
‫משם בחלב, אבל זה גם בשר.
‫אז בשר בחלב, זה מותר ‫לאכול, יש סימן שלם ביורדיה,
‫איך מכינים בדיוק את העטין, ‫כדי שזה יהיה מותר באכילה,
‫יש מחלוקות ספרדית ‫ואשכנזים, איך עושים את זה?
‫מה? אם דווקא בצליה, או ‫אפשר גם לבישול בשיר מיוחד,
‫ואם צריך להוציא את החלב, לא צריך להוציא ‫את החלב, קיצור, בלאגן שלם, עשה את זה.
‫טוב.
‫וניצלו ככה הפרות של רב נחמן.
‫עכשיו נשאלת השאלה, למה הגמרה מספרת את זה?
‫היא יכולה לספר לנו את זה, ‫להגיד שזו אישה אחת דרשה,
‫אבל להגיד, להזכיר את השם שלה, ‫אשתו של אחד מגדולי המוראים,
‫ככה לגנות אותה, שהיא ‫כזאת לאותה, אחרי בשר בחלב,
‫זה לא מתאים לתלמוד לספר דבר כזה, אלא מה?
‫כנראה שהתלמוד מבין שיאלתה ‫הייתה אישה גדולה ואידאליסטית,
‫אידאליסטית אמיתית, ‫והיא אמרה, זה חילול השם,
‫שיהיה טעם אחד במציאות, שלא ‫יכול להיכנס לכלכלה של הקודש.
‫ולכן היא אומרת,
‫לא יכול להיות שבשר בחלב אסור באופן מוחלט,
‫לכן מוכרח להימצא איזשהי ‫דרך, כדי להכשיר את הבשר בחלב.
‫ומצאה.
‫זאת אומרת, זה מדרכי הקדושה.
‫כיוון שהיא אישה קדושה, היא ‫רוצה לחבר את הכל אל הקודש.
‫טוב, זה הקדמה לביאור מידת הקדושה,
‫שהיא בעצם במידה מסוימת ‫הופכית למידת הפרישות.
‫אחרי כל ההקדמות ‫האלה, הווה, נסתכל, בפנים,
‫בביאור מידת הקדושה, פרק קבב.
‫עניין הקדושה, כפולו.
‫אגב, מספרים שהרב הנזיר, ‫זה צהרל, הרבי דוד הכהן,
‫כשהוא למד את מסילת ‫ישרים, התחיל עם פרק קבב.
‫למה? כי הוא רוצה לדעת לאן מגיעים.
‫מה המטרה?
‫אחרי זה, לומדים מההתחלה.
‫לא כל ספר הוא ככה, לא?
‫לא יודע אם כל ספר זה ‫ככה, אבל כיוון שזאת מסילה,
‫מסילת ישרים, אז יש איזו פרוגרסיה,
‫יש איזו התעלות, אז צריך לדעת לאן מגיעים.
‫כן.
‫יש מישהו שהגשה על דברי הרב הנזיר האלה.
‫מישהו הגשה, אמר, אבל, ‫רמחאל כתב את פרק קבב בסוף.
‫ואני מקשה על מי שהגשה.
‫איך שהנזיר לא יודע את זה?
‫טוב, עניין הקדושה כפול הוא.
‫דהיינו.
‫תחילתו עבודה וסופו גימול.
‫תחילתו השתדלות וסופו מתנה.
‫זה דבר מאוד מעניין.
‫הרי מאיפה הוא לקוח בכלל ‫כל הסדר הזה של המידות?
‫זהירות, זריזות, נקיות וכו'.
‫איפה הוא לקח את זה?
‫רמחאל.
‫מהבראיתה של רבי בן חז-בן יאיר, נכון?
‫יש בראיתה של רבי בן חז-בן יאיר
‫לפי הגרסה של מסכת עבודה זרה.
‫ומה כתוב שם?
‫תורה מביאה לידי זהירות.
‫זהירות מביאה לידי זריזות, נקיות,
‫רישות, תהרה, חסידות, ‫ענבה, ירד חד, קדושה.
‫קדושה מביאה לידי רוח הקודש.
‫רוח הקודש מביאה לידי אליהו הנביא.
‫אליהו הנביא מביא לידי תחילת המתים.
‫אז אם כן, אנחנו רואים שרמחאל
‫קיצץ בתוך הרשימה של 13 מידות.
‫הוא הוריד את התורה.
‫הוא לא כתב תורה.
‫הוא התחיל מהזהירות.
‫תורה מביאה לידי זהירות.
‫הוא התחיל מהזהירות.
‫וגם קדושה מביאה לידי רוח הקודש
‫אליהות תחילת המתים.
‫גם זה, אין פרקים על זה במסילת ישרים.
‫למה?
‫בגלל שרמחאל מדבר על מה שבידי האדם.
‫תורה זה לא בידי האדם.
‫הקב' רחון נותן תורה.
‫רוח הקודש, אליהו הנביא תחילת המתים,
‫זה הקב' ברוך הוא עושה.
‫אז מה כן אפשר?
‫משהו מזהירות עד קדושה.
‫זהירות, המהלך מהזהירות עד הקדושה,
‫זה כדי לשחזר את התורה.
‫כן, תורה זה ממעלה למטה.
‫אבל מה אני עושה כדי לזכות לזה עוד פעם?
‫צריך לעבור את כל תשע המידות
‫של ספר מסילת ישרים, ‫ואז אני מקבל עוד פעם.
‫עד כאן מובן.
‫טוב, אז לכן, וגם הקדושה ‫עצמה, זה על הגבול.
‫הרי תחילתו, השתדלות, סופו מתנה.
‫לכן, מבחינתנו, אנחנו הלומדים
‫ספר מסילת ישרים, מה שחשוב ‫כאן זה התחילתו, השתדלות.
‫סופו מתנה, זה הקב' הוא ייתן.
‫בעיה שלו, לא בעיה שלי.
‫אפשר לומר, כן?
‫שזה כמו שהלך לרוח הקודש?
‫כן, זה התחלה של רוח ‫הקודש, אליהו, תחילת המתים.
‫זה לא ממש תחילת רוח הקודש, ‫כי זה עדיין בתחום הקדושה.
‫אבל צריך לפי זה להבין ‫שקדושה, זה מציאות אובייקטיבית.
‫למשל, יש אדם שאומר, ‫קדושה, יש למשל ביטוי כזה,
‫ירושלים קדושה לשלושת הדתות המונותאיסטיות.
‫יש מקומות שהם קדושים ליהדות,
‫קדושים לנצרות, קדושים לאסלאם.
‫שטויות ומצגבניות, ‫קדוש זה לא קדוש למישהו,
‫זה קדוש מצד עצמו.
‫או שהמקום קדוש, או שהוא לא.
‫טוב?
‫האם יש מישהו שמכיר בזה?
‫זה סיפור אחר.
‫הר רבי, הוא קדוש, ‫בין שאתה מכיר בזה,
‫ובין שאתה לא מכיר בזה.
‫זה לא קדוש למישהו.
‫זה לא איזה מין הכרה ‫סובייקטיבית, פולקלוריסטית,
‫שזה מה שמשתמע מהביטויים האלה.
‫זה אובייקטיבי.
‫יפה.
‫מה זה קדושה?
‫קדושה, זה מקום שבו יש נוכחות אלוהית.
‫איפה שיש נוכחות של ‫הבורא, זה נקרא קדושה.
‫בסדר?
‫טוב.
‫יש ציוני קדושים תהיו.
‫כן.
‫אה כן?
‫איפה לקחת את זה?
‫אני חוזר על דבריך.
‫סליחה, תן לי לחזור על דבריך, בבקשה.
‫אתה אמרת שזה שכתוב קדושים תהיו,
‫משמע שזה תלוי בפעולה שלנו.
‫על זה אני שואל, מי נעים לך זאת?
‫מדוע שקדושים תהיו לא איננו אבטחה?
‫קדושים תהיו.
‫זה מה שיהיה.
‫יכולת להביא פסוק אחר.
‫מתקדשתם וייתם קדושים.
‫לא.
‫המילה וייתם קדושים איננו ראייה לכלום.
‫אבל הראייה הראשונה, ‫אם כבר להביא ראייה,
‫זה מהמילה ויתקדשתם.
‫שזאת פעולה שלי. נכון?
‫אז בסדר, אבל לא הבאת את זה.
‫אתה הבאת קדושים תהיו.
‫עכשיו בזה יש באמת מחלוקת גדולה מאוד
‫בין הרמבן, הרמבם, רשי.
‫מה המשמעות של קדושים תהיו?
‫כן?
‫זה אבריהו.
‫זאת אומרת, משמע שעל ידי מעשים מסוימים
‫תחול בכם הקדושה.
‫כן? בסדר.
‫אבל המעשה עצמו זה ההתקדשות.
‫וייתם קדושים זה כבר ממלא למטה.
‫קדושים תהיו לכאורה לא מהווה שום ראייה.
‫כן?
‫קדושים תהיו.
‫זה מה שיקרה בסוף.
‫אבל... אם קדושים תהיו זה תפעלו.
‫לא.
‫אתה אומר שתהיו זה קדושים.
‫זה פעולה. לא.
‫למשל, אם אני אומר, תהיה פזמניק.
‫צריך לעשות משהו בשביל זה?
‫כדי להיות פזמניק צריך לעשות משהו?
‫לא צריך לעשות שום דבר.
‫אתה לוקח חייל, אתה לוקח ‫תוראי, כושר אותו לעמוד,
‫אחרי עשר שנים יש לך סגן אלוף.
‫למה? פזמניק. נכון?
‫בסדר.
‫אז קדושים תהיו.
‫זה מה שיקרה בסוף.
‫בסדר?
‫זה נקודה מאוד חשובה.
‫כי, למשל, יש אחד שכתב
‫שקדושה זה יעוד.
‫שארי כתוב קדושים תהיו.
‫יש מישהו שכתב ככה.
‫כן?
‫אבל הוא לא שם לב שכתוב בתורה גם
‫כי עם קדוש אתה.
‫מה?
‫עכשיו, אותו אחד שכתב
‫שקדושה זה יעוד ולא מציאות, ‫הוא אמר ככה, הוא אמר דברים
‫שקשה מאוד לאוזן לשמוע את זה.
‫אז אם יש מישהו רגיש שיצא עכשיו,
‫או שיחבא את המחשב לכמה שניות,
‫הוא אמר, שלושה אמרו אותו דבר,
‫והם קורח, רבי יהודה הלוי והרב קוק.
‫ששלושתם אמרו כל העדה כולם קדושים.
‫נכון היה קשה לשמוע?
‫כן. ברור.
‫דברים האלה אין להם שחר.
‫ונטולים מן המציאות.
‫אפוסים מן היש.
‫שהרי, קורח אמר כל העדה כולם קדושים.
‫והרב קוק ורבי יהודה הלוי ‫אמרו כל העדה כולה קדושה.
‫כלומר, העדה מצד הכלל, ‫עם קדוש אתה לשם אלוהיך.
‫עכשיו, אני באופן אישי צריך להפנים
‫את הקדושה של הכלל בתוכי.
‫זה לא דבר המובן מאליו שאני קדוש.
‫זה תלוי בי שזה יחדור בקיר בי.
‫כאילו, דבר שאמרת בהתחלה, ‫הקדושה זה דבר שהקדושה...
‫שהוא אובייקטיבי, נכון?
‫מה שיחדור בי הוא אובייקטיבי,
‫בין שאני מרגיש ושאני לא מרגיש.
‫אם אני אעשה מעשים המביאים עליי קדושה,
‫אני אהיה קדוש בין שאני ‫רוצה בכך, בין שאני לא רוצה.
‫בין שאני מרגיש את זה, ‫בין שאני לא מרגיש את זה.
‫מובן?
‫מצד?
‫מצד? לא.
‫גם אם אני עושה את המעשים שכפרט
‫מביאים עליי קדושה.
‫למשל, אשר קידשנו במצוותיו.
‫מצוות זה מביא קדושה.
‫נגיד קיימתי מצוות.
‫אז לפי מה שהתורה אומרת, ‫קיימתי מצוות, אני קדוש.
‫אבל אני לא מרגיש.
‫בתשובה היא, אתה לא צריך להרגיש.
‫זה אובייקטיבי.
‫זה חל בך, בין שאתה ‫מרגיש ובין שאתה לא מרגיש.
‫זאת אומרת הפוטנציאל...
‫שלא כמו טהרה. טהרה זה דבר שאני מרגיש אותו.
‫בסדר?
‫כן.
‫מה זה השלבים עם הגיעון הנביא?
‫רגע, רגע, אנחנו... ‫הוא ידבר על זה.
‫מה? הוא כותב על זה בסוף.
‫כן.
‫בסדר, בשביל לדעתי שמה יעצה, ‫הרב הזכיר את מדרגת המידות.
‫מדוע ירת ח' מדורגת
‫מדרגה כל כך גבוהה
‫בסולם הרחיב? הרי זה מתבקש
‫לפני הכל. ‫לא, הרב יכול להרחיב בתודעה ובמשך יום נפלא.
‫גיל.
‫אדוני היקר, כשלמדנו
‫את מידת היראה, עסקנו בשאלה הזאת.
‫אז אתה מוזמן
‫לפתוח מהארכיאות
‫את כל השיעורים שהיו
‫על ביור מידת היראה.
‫ירת ח'.
‫תשובה לשאלתך.
‫היין שם היטב
‫ודעת לנפשך
‫הנעם.
‫ובכן, אנחנו עכשיו ממשיכים
‫במידת הקדושה.
‫אז הקדושה, כפי שאמרנו, ‫היא נתון אובייקטיבי שחל
‫באדם. לפעמים זה חל
‫בלי שאדם יעשה שום דבר.
‫לפעמים זה חל על ידי שאדם נפתח
‫אל הקדושה.
‫אני אנסה להרחיב את זה קצת.
‫יש מושג שלא קיים ביהדות, ‫אבל קיים בתרבות הכללית.
‫נקרא מיסטיקה. מכירים את זה?
‫מה זה מיסטיקה?
‫זה המחשבה, האמונה ‫הזאת, שהאדם יכול
‫על ידי מעשיים, הכרות, ‫מידות, לא משנה מה,
‫הוא יכול להגיע
‫אל האלוהים. זה נקרא מיסטיקה.
‫אני עולה עד למעלה.
‫זה גאווה וטיפשות כאחד.
‫כי ודאי שהיא
‫אפשר להגיע עד האנצוף, ‫מה המרחק ביןי לבין האנצוף?
‫מה המרחק?
‫אז כמה זמן לוקח להגיע?
‫אינסוף זמן, אז אי אפשר להגיע.
‫נכון?
‫אבל מה יש כאן ביהדות? במקום המיסטיקה
‫יש ביהדות קבלה.
‫קבלה זה בדיוק הפוך.
‫מה זה קבלה? זה לקבל.
‫אני פותח את עצמי למה שבא אליי.
‫הרי האנצוף לא מוגבל
‫על ידי
‫הגבלות השכליות, מנטליות,
‫הפיזיות שלי. הוא יכול לבוא אליי כאן
‫מתי בא לו.
‫לכן יש ביהדות קבלה.
‫דהיינו, הכנת השטח
‫להופעת הקדושה.
‫ולכן אמרו רבותינו במסרת אבות,
‫לא מצאתי לגוף טוב מיסטיקה.
‫בסוף הכל, עניין של מידתיות.
‫אף אחד לא בעד התנזרות טוטאלית.
‫טוטאלית כתבתי. אבל אף אחד לא בעד
‫נהנתנות גמורה. לא?
‫מה שאתה אומר כאן, ‫זה על דרך הרמב״ם.
‫שעל דרך הרמב״ם, ענייני הגוף ‫צריכים לא להשתלט על האדם,
‫גם לא צריכים להיות מבוטלים לגמרי.
‫זו מידת האמצע.
‫יש ברמב״ם הרבה מהממד הזה
‫שהגוף הוא בעצם
‫יישוט ניטרלית.
‫וצריך לעשות הכל כדי שהוא לא יפריע.
‫אז מה הוא זקוק, הגוף?
‫הוא זקוק לאוכל? תן לו אוכל. ‫כדי שהוא לא יפריע לך.
‫מה הוא זקוק? לחיי משפחה?
‫תן לו חיי יישוט, חיי משפחה.
‫למה? כדי שהוא לא יפריע לך.
‫הוא צריך מנוחה, הגוף?
‫תן לו מנוחה.
‫הרי כדי שהוא לא יפריע לך.
‫ברגע שנתת לגוף מה שהוא צריך,
‫הוא מסופק. כיוון שהוא מסופק,
‫אתה נשאר בשלווה. ‫אתה בשלווה, אתה יכול לעסוק בחוכמה.
‫על ידי החוכמה אתה ידע את האלוהים.
‫זה דרך הרמב״ם.
‫כלומר, הרמב״ם לא שונא את הגוף.
‫הוא כותב מפורש. אין הקב' הוא שונא את הגוף,
‫ואינו רוצה בעיבודו.
‫זאת שנייה, זהו, אל תתלהב מזה.
‫העיקר זה החוכמה. הרמחל, ‫לעומת זה, הוא מן המקובלים.
‫ואצל המקובלים יש קדושה בגוף.
‫יש משימה של גילוי הקדושה שבגוף.
‫אבל הגוף עושה הרבה בעיות.
‫אז לכן צריך, באופן פרדוקסלי, ‫מי שמדבר על קדושת הגוף,
‫זה אומר רמב״ן בספר היגרת הקודש.
‫דווקא מי שמדבר על קדושת הגוף,
‫מייסר הרבה את הגוף בסיגופים,
‫כדי לתקן אותו, כדי שתתגלה הקדושה שבו.
‫לכן גם רמחל העביר אותנו דרך הפרישות.
‫צריך הרבה פרישות כדי להגיע לקדושה.
‫אבל המטרה איננה הפרישות.
‫אבל בדרך אתה צריך גם לעבור דרך זה.
‫שלום ושבוע טוב לרב ולתלמידים ‫בכל אתר ואתר אינטרנט.
‫כפי ששאל אחד התלמידים, קדושים תהיו.
‫מבאר את התורה כי קדוש אה אני, כי זה סיבה.
‫אם כן, זו לא רק מציאות ‫אלא ציווי בכל ערך הדעהו,
‫להיות פרוש כאלוהים.
‫וואו וואו וואו, כמה דברים ‫לא מדויקים נאמרו כאן.
‫אני רוצה כאן באמת להיכנס קצת ‫לעומק של המושג קדושים תהיו.
‫כי זה אני רואה שיש פה כמה בעיות.
‫קודם כל, אם אנחנו מסתכלים בתורה.
‫והתדבר השם אל משה, למור, דבר ‫אל כל הדת בני ישראל ואמרת עליהם,
‫קדושים תהיו.
‫כי קדוש אני, השם אלוהיכם.
‫אז קודם כל, לא מובן מה זה קדושים תהיו.
‫התורה משתמשת בביטוי קדושים, ‫בלי שנדע מה המשמעות של הביטוי הזה.
‫אז אני רואה אצל השואל, ‫שהשואל טעה, שלא באשמתו,
‫בתאות המצויה.
‫שקדוש פירושו פרוש.
‫דווקא, יכול להיות פרוש כאלוהים.
‫הוא כתב כאלוקים, אבל אני סולח לו.
‫פרוש כאלוהים.
‫מאיפה הוא לקח שקדוש פירושו פרוש?
‫מאיפה הוא לקח את זה שקדוש פירושו פרוש?
‫אז זה לא רק הוא.
‫אם זה היה רק הוא מלא, ‫אבל זו תאות מצויה מאוד.
‫שכולם חושבים שקדושים פירושו פרושים.
‫מאיפה הוא לקח את זה?
‫כולם אומרים שרשי אומר את זה.
‫הבעיה שרשי לא אומר את זה.
‫אה, יפה.
‫רשי כותב בדיוק ההפך.
‫הוא אומר כך.
‫קדושים תהיו.
‫פירושים תהיו מן ההריות.
‫שבכל מקום שאתה מוצא גדר ‫ערווה, שם אתה מוצא קדושה.
‫עכשיו, לא הבנתי כלום.
‫איפה רשי לקח שפירושים מן ההריות?
‫איפה בפסוק מופיעה הריות?
‫דבר על כל הדת בין ישראל.
‫לא אמרת עליהם קדושים ‫תהיו כי קדוש שני ישר מלוכל.
‫איפה כתוב פירושים מן ההריות?
‫מה?
‫בדיוק, בפרק הקודם.
‫סוף פרשת החרמות.
‫שם יש רשימה של ייסורי הריות.
‫לא לבוא על אחותו ולא על דודתו ‫ולא על הזכר ולא על הבאמה וזה.
‫בסוף כתוב.
‫אז הוא אומר, פירושים תהיו מן ההריות.
‫איך תהיו פירושים מהריות?
‫על ידי הפרשה הקודמת.
‫פירושים תהיו מן ההריות.
‫זה הפרשה הקודמת.
‫שכל מקום שאתה מוצא גדר ‫ערווה, כלומר בפרשה הקודמת,
‫שם אתה מוצא קדושה.
‫בפרשה הזאת.
‫מה שמה שקדושה?
‫זה לא הפרישות מן ההריות.
‫הפרישות מכינה לקדושה.
‫יפה, הפרישות היא ההכנה לקדושה, ‫אבל לקדושה זה לא הפרישות.
‫והראיה, גם פה, בסיעת ישרים, יש ‫בביאור מידת הפרישות וביאור מידת הקדושה.
‫שני דברים שונים.
‫הפרישות מביאה לקדושה, ‫אבל לקדושה זה לא פרישות.
‫אז מה זה כן?
‫זאת השאלה.
‫בסדר?
‫יש ביטוי כזה בחזל.
‫קדוש, להעולם קיים.
‫קדוש זה דבר נצחי.
‫מה שהקיום שלו, קיום חזק, תקיף, ‫הרבה ישות, הרבה עוצמה, זה קדוש.
‫לפעמים יש עוצמת חיים כל כך גדולה, שביחס ‫אלינו, זה מחלה את העוצמת חיים הנמוכה שלנו.
‫זה כמו שלמשל, להבדיל בתחום הפיזיקלי, ‫זרם חשמלי חזק, אי אפשר לגשת לזה.
‫אבל זה לא בגלל ששם אין ‫חיים, אלא ששם הרבה חיות.
‫ואם אני לא מוגן, קשה לי עם זה.
‫אז עכשיו, אני עוד לא הבנתי ‫מה זה להיות קדוש בדיוק.
‫וזה דבר שדורש קצת התבוננות.
‫גם הריבור נראה דבר אחד ברור.
‫דבר אל כל הדת ישראל ‫ואמרת אליהם קדושים תהיו.
‫מה המשך?
‫כי קדוש אני.
‫זה מאוד תמנוע הדבר הזה.
‫למשל, תארו לעצמכם אדם שיש לו עיניים כחולות.
‫הוא אומר, אף אתם היו בעלי עיניים ‫כחולות, כי לי יש עיניים כחולות.
‫מה יענו לו?
‫לך יש עיניים כחולות, לנו יש עיניים ירוקות.
‫מה זה קשור אחד לשני?
‫זאת אומרת, למה אם הקדוש הוא ‫קדוש, זה אומר שגם אני צריך להיות קדוש.
‫מונח בפסוק הזה משהו תמוע מאוד.
‫התשובה היא שאם נתרגם את ‫זה בשפה פשוטה שבפשוטות,
‫זה כאילו שהקדוש אומר, אני היחיד שקדוש.
‫אין פה עוד קדושים אולי?
‫אני בודד.
‫היו אף אתם קדושים, ככה נוכל לשחק ביחד.
‫זאת אומרת, השעשוע האלוהי ‫מכריח שיהיה לו עימי להשתעשע.
‫ולכן אנחנו צריכים להיות ‫קדושים כמו שהוא קדוש,
‫כדי שנוכל לדיאלג.
‫נכון? לדיאלג מלשון?
‫דיאלוג. מה זה דיאלוג?
‫דו-שיח.
‫אז תגיד, לדס-שיח.
‫לדס-חיח.
‫זאת אומרת, אנחנו מעוניינים בדס-חיח,
‫שיחה פנים אל פנים עם הקדוש ברוך הוא,
‫ואי אפשר כל הזמן שאנחנו לא קדושים,
‫לכן ביקש הקדוש ברוך הוא ‫ויהיו קדושים כדי שנוכל להיפגש.
‫בסדר?
‫יוצא שגם בלי להגדיר עדיין מהי הקדושה,
‫ברור שבמצב של ‫הקדושה, יש פנים אל פנים,
‫בין הבורא לבין הנברא.
‫כן, בבקשה.
‫אבל אנחנו יודעים הרי שבכל דבר מה שחי,
‫יש בו גם קצת מהקדוש ברוך הוא, איזה חלק קטן.
‫אז למה לא כל מה שחי ‫בעולם, חי האנפש, אפילו בואי,
‫לא יכול להיות קדוש?
‫אני חוזר על שאלתך היפה.
‫אתה אומר, אנחנו יודעים שבכל מה שחי,
‫יש בזה משהו מהקדוש ברוך הוא, אפילו חלק קטן.
‫אז אם כן, מדוע אי אפשר להגיד ‫בכל דבר שהוא קדוש, כולל גוי?
‫עד כאן שאלתך.
‫דבריך אלה אינם נכונים כלל וכלל.
‫ואני אסביר מדוע.
‫בגלל שאלוהים אין לו חלקים,
‫ואי אפשר לומר שיש חתיכות של הקדוש ברוך הוא.
‫ברור?
‫ולכן, הייתי אומר אפילו יותר מזה,
‫היהדות בלויה על ההנחה שהבורא זה לא הנברא,
‫והנברא הוא לא הבורא.
‫במילים אחרות, אני לא אלוהים,
‫אני מקווה שאתה לא תיפגע אם ‫אני אגיד שגם אתה לא אלוהים.
‫ולכן, אי אפשר להגיד שיש ‫חתיכה של אלוהים בשום דבר.
‫כי אלוהים הוא אחדות, והאחד לא מתחלק.
‫אז זה לא נכון שבכל דבר יש רוח הקודש?
‫בכל דבר רוח הקודש?
‫סליחה, חלק קטן שלה אתה יודע בורח הקודש?
‫בוודאי שזה לא נכון שיש בכל דבר, להגיד,
‫אי אפשר להגיד שיש בו כל דבר ‫חלק קטן של הקדוש ברוך הוא.
‫אי אפשר להגיד דבר כזה.
‫אלוהים הוא אחד, כיוון שהוא ‫אחד, הוא למעלה מכל חלוקה,
‫הוא למעלה מכל הרעיונות האלה.
‫הרעיון הזה שהוא כל כך ‫מצוי, גם הוא בא מהתפשטות
‫של רעיונות עמוקים של תורת ‫החסידות, בתפיסה העממית.
‫התפיסה העממית היא קצת שטחית, ‫ואז היא תופסת את הדברים בצורה כזאת.
‫אבל זה פשוט לא נכון.
‫ולכן ברור שלהיות קדוש, ‫לכאורה זה דבר בלתי אפשרי.
‫אם הקדוש הוא קדוש, איך אני אהיה קדוש?
‫זה דבר לא מובן.
‫אבל ברור שבמידה של הקדושה ‫יש מה שנקרא פנים אל פנים.
‫שוב, כאן אנחנו מתרחקים מן המושג של מיסטיקה.
‫כי במיסטיקה הרעיון הוא להתאחד עם אלוהים.
‫זה המשמעות של המיסטיקה.
‫להתאחד עם אלוהים, אני ‫אגיד את זה במילה יותר פשוטה.
‫אתם יודעים מה זה להתאחד עם אלוהים?
‫זה למות.
‫זה בעצם למות.
‫זה הדרה של המוות.
‫זה הפיכת המוות לאיזה מין אידאל.
‫כן? ברור?
‫ועל זה נאמר, דווקא בתורה, ‫החיים והמוות נתתי לפניך.
‫נו, מה תבחר?
‫ברור שאתה מוות.
‫אם כדי להתאחד עם אלוהים צריך למות,
‫אז אם המוות זה התאחדות ‫עם אלוהים, אז כדאי למות.
‫נכון? החיים והמוות נתתי לפניך.
‫נו, מה תבחר? ברור שהמוות.
‫אומרת התורה, לא. ובחרת בחיים.
‫השאלה היא למה? למה לתקוע אותי פה?
‫אם באמת יש כזאת אפשרות של מוות מתוק כל כך,
‫כיל מי סופטלי, כל כך נחמד, ‫נרוונה, איך שתרצו לקרוא לזה,
‫אז מדוע בעצם לא למות?
‫ודווקא התורה היא תורת ‫חיים, שנותנת ערך לחיים.
‫צריך להגיד למה הדבר הזה.
‫האמת היא שאנחנו רואים את זה בפרשת וית חנן.
‫הדברים מפורשים שם. מה נאמר פרשת וית חנן?
‫ואי כשומעכם את הכל מתוך ‫החושך, וההר בוער באש,
‫ותקרבו אליי כל ראשי שבטכם ושוטריכם ותאמרו,
‫הן הראהנו, השם אלוהינו, את כבודו ואת גודלו,
‫ודבריו שמענו מתוך האש.
‫היום הזה ראינו כי ידבר אלוהים את האדם וחי,
‫ועתה למה נמות.
‫כלומר עד עכשיו, מעיקר ‫המייק הסבר ולוותר מייק הסבר,
‫מה הם חשבו בהתחלה, מה הם חשבו בסוף.
‫לפני ההתגלות הם חשבו שכדי ‫לדבר את אלוהים צריך למות.
‫ולכן רצינו למות. ראינו שזה כדאי.
‫כמו שבתרבות המצרית העתיקה, כל ‫חיי האדם היו מכוונים לקראת מותו.
‫אבל היום הזה ראינו כי ידבר אלו את האדם וחי,
‫ועתה למה נמות.
‫כבר אין צורך, זה מיותר לגמרי.
‫זאת אומרת, מה גילינו במעמד הר סיני?
‫שיש אפשרות של מפגש עם ‫האלוהות שאיננו מחלה את הנפגש.
‫קוראים לזה בעברית פנים אל פנים.
‫זה הפוך לגמרי מההתאחדות המיסטית.
‫בהתאחדות המיסטית יש בעצם ‫תפיסה פסימית ביחס לבריאה,
‫ובפנים אל פנים יש עד ‫רבה אופטימיות ביחס
‫לאפשרות של הקיום של ‫פנים אל פנים, של הבריאה.
‫עכשיו, בכל זאת, זה לא כל כך פשוט.
‫כן, מה?
‫איזה חלק באדם יכול להידבק?
‫אזו, מהו החלק של האדם ‫שיכול להיפגש עם האלוהות?
‫פשוט נגיד הנשמה.
‫כן, נשמת האדם.
‫אבל לדי נשמת האדם הוא רוצה להעלות את הכל,
‫לתת ערך לכל החיים.
‫אפשר להגביר את הנשמה, ‫כי אמרנו לפני שזה לא חלק.
‫הנשמה זה אני.
‫בסדר?
‫או אם תרצה, החלק שבי שרוצה.
‫שהוא בעל רצון.
‫כן?
‫מה, מה קרה?
‫משהו לא ברור?
‫מי קשור למושה לדבר אתה איתנו לנשמה,
‫והוא ידבר איתנו אלוהים בן נמות.
‫אה, זה בדיוק כן.
‫יש פה סתירה פנימית בתורה פסוק.
‫מצד אחד, היום הזה ראינו כי ‫ידבר אלוהים איתה אדם וחי.
‫ואתה, למה נמות? כי תוכלנו האש הגדולה הזאת.
‫דבר אתה ונשמה, ואל ‫ידבר איתנו אלוהים בן נמות.
‫לפני כן אמרת שאיפה אתה ‫מדבר עם אלוהים בן נמות.
‫עכשיו יש לי שאלה.
‫אם זה נכון, אז למה הם שורחים את מושה?
‫מושה לא ימות מזה?
‫אני חושב ש...
‫אה, אז כנראה שידבר אלוהים ‫איתה אדם וחי, אבל יש לזה תנאים.
‫כשנהיה כמו מושה אפשר.
‫זאת אומרת שיש פה משימה.
‫יפה, גילינו שזה אפשרי, רק ‫אנחנו גילינו שאנחנו עוד לא מוכנים.
‫עכשיו אנחנו מקדישים את ‫חיינו להגעה למדרגה שבה אפשר.
‫אז למה הראשי ביאר את פירוש ‫הקדושה עם כל ערכיו בפרשה הקודמת?
‫אני לא מבין מילה ממה שכתוב.
‫נקרא עוד פעם את המשפט.
‫אז למה הראשי ביאר את פירוש ‫הקדושה עם כל ערכיו בפרשה הקודמת?
‫אני לא יודע למה הוא מדבר.
‫טוב, מה זאת אומרת למה לא למות?
‫בגלל שאתה לא לבד.
‫הרי הדבר היום ביותר זה ‫להשאיר אחריך את משפחתך.
‫זה כל הסיפור.
‫אז תיקח אותם איתך.
‫הרי זה בדיוק המגמה של הבודיזם.
‫לקחת את כל העולם כולו לנרוואנה.
‫בסדר?
‫אם זאת הבעיה.
‫אבל גם אלה שהיו לפני מעמד הר ‫סנאים גם היו אלה שדוגלים בנרוואנה.
‫בדיוק, בדיוק.
‫כלומר, לפחות אנשים בעלי ההכרה, זה ברור.
‫אבל מצד האמת, מצד האמת ‫זה לא טוב לעזוב את העולם הזה.
‫כי זה בדיוק המקום של המפגש.
‫המקום שבו אפשר להיפגש עם ‫הבורא, זה דווקא בעולם הזה.
‫כפי שהיא הסביר לנו רמחן ‫באריכות בפרק בביאור מדת הקדושה.
‫פרק קווה.
‫ברור?
‫אבל אני עוד לא הבנתי את כל הסיפור הזה.
‫כן?
‫פנים אל פנים, כן, כמו שאמרת, בצדק.
‫היה רשחי בחברת נכונה.
‫זה לא אפשר עם מיד.
‫צריך לבוא 25 פרקים.
‫ואז הקדושה אי אפשרית.
‫פרק 26.
‫לפני כן, מי שמנסה להיות קדוש לפני, נופל.
‫נכון?
‫יש פסוק על זה.
‫בספר פהילים.
‫פרק, פדלת אני חושב.
‫לנצח על הגידית לבנה כורח ‫מזמור, מה ידידות משכנותיך וכו'.
‫מכירים? זה פרק שהחינו הספרדים ‫אומרים אותו בתפילת מנחם.
‫שם נאמר, כי שמש הוא מגן, השם אלוהים.
‫נכון?
‫לא.
‫כי שמש הוא מגן, השם אלוהים.
‫זה הפסוק.
‫חן וכבוד ניתן השם, ולא ‫אם טוב לא הולכים ותמים.
‫השם צבעות, השם אדם, וותח בך.
‫ודבר השם מושד עם אך.
‫אז אם כן, כי שמש הוא מגן, השם אלוהים.
‫איך להבין את הפסוק הזה?
‫בא לטעניה מסביר.
‫שמש, זה טוב, נכון?
‫מה עושים עם שמש?
‫מתחממים, גם מקבלים אור, גם לצמיחה, ‫הרבה דברים טובים באים מהשמש, נכון?
‫אבל מה?
‫יש לשמש גם סכנות.
‫זה שורף, זה מסנבר.
‫אז איך מסתדרים עם השמש?
‫כדי ליהנות ממנה, אבל ‫בלי להיסרף ובלי להסתנבר.
‫אז מה צריך להוסיף לשמש?
‫מגן.
‫מה זה מגן?
‫קרם שיזוף.
‫זה שמשייה, מסננת.
‫יש הרבה דברים שמסננים את האור ‫של השמש, ואז השמש היא הוליברכה.
‫אז לכן צריך שמש ומגן.
‫השם, אלוהים.
‫שמש כנגד השם.
‫אלוהים כנגד המגן.
‫כלומר, להיפגש ישירות ‫עם י' כ' ו' כ', וואו, זה מסוכן.
‫אתה לא במדרגה בכלל, אתה לא ‫ראוי לזה, אתה תסרף, אתה תכלה.
‫אז הקבל הורחוץ ידער בטובו הגדול ‫שבין י' כ' ו' כ' לבין האדם יהיה איזשהו מסך.
‫המסך הזה קוראים לו אלוהים.
‫אם תרצו, יש מסכים מנטליים, מסכים טבעיים.
‫הטבע, אלוהים בגמטריה הטבע.
‫אלוהים מסתיר את נוכחותו.
‫ואז על ידי ההסתרה הזאת נוצרת איזושהי ‫בועה אוטונומית שבתוכה אנחנו חיים.
‫מכוח זה אנחנו יכולים להיפגש עם ה'
‫בסדר?
‫הבעיה היא שאם אתה בבועה ‫אוטונומית, אז אתה מחוץ למפגש.
‫בעצם אתה בגלות.
‫מה עושים? זה סקנדל.
‫מוכרח להיות שההבדלה הזאת, המגן הזה, זמני.
‫המגן הזה מכשיר אותנו, ‫נותן, נותן נכון, נותן לנו
‫את האפשרות להכשיר את ‫עצמנו למפגש עם האלוהות.
‫כאשר נהיה קדושים, נוכל ‫להסיר את המסך ולא נשרף.
‫ולכן אומר הנביא ישעיהו, ‫ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.
‫מה זה ה' לבדו? בלי מי?
‫בלי אלוהים.
‫אבל יהיה לבדו עם האדם.
‫זאת אומרת, יש מפגש ‫ישיר בין י' כאי ועו' כאי
‫לבין האדם לעתיד לבוא, ‫כשיוסר המסך של אלוהים.
‫זה המצב של הקדושה.
‫אז מה זה אין גוף בעצם לאלוהים?
‫אני אמר שאין גוף.
‫אני אמר שאין מסך, הכוונה שאין גוף.
‫אלא הכוונה שהגוף לא חוצץ.
‫שהגוף לא חוצץ.
‫הטבע לא חוצץ.
‫למשל אתה מתפלל בתפילת ‫18, ומלוך אתה ה' לבדך.
‫ה' לבדך, לא יהיה מלך?
‫הרי שמיצא שיהיה מלך.
‫נכון?
‫אלא הכוונה שיבצר מצב שבו ‫המשטר המדיני לא מסתיר אותך.
‫נכון? ומלוך אתה ה' לבדך.
‫מלך אוהב צדקה ומשפט.
‫כמו כן גם, הגוף הוא היום ‫נגיד מאפיל על זוהר הנשמה.
‫יכול להיות מצב שבו הגוף ‫במקום להאפיל על זוהר הנשמה,
‫הגוף יהיה גילוי הנשמה.
‫שקוף כזה.
‫הגוף יהיה גילוי הנשמה.
‫נכון?
‫זאת אומרת, זה משדר אלוהות בעצמו.
‫נכון.
‫אז זאת אומרת שזה שאנחנו היום ‫במצב של מסכים, זה מצב זמני.
‫עכשיו, אם מה שאני אומר זה נכון, יש פה בעיה.
‫אז אני מדבר על מדרגה של עולם ‫עתידי רחוק מאוד מאיתנו, נכון?
‫זה לא עדיין רחוק.
‫מה?
‫אבל יש לנו בכל זאת שלוש ‫קטגוריות של מפגש עם הקדושה.
‫ועשו לי מקדש.
‫מה פירוש מקדש?
‫אומר רשי, בית של קדושה.
‫כך אומר רשי על הפסוק ועשו לי מקדש.
‫בשמות פרק אף פסוק.
‫פסוק כמה?
‫חטא.
‫כמובן.
‫כן?
‫פסוק חטא, אומר רשי על הפסוק ‫ועשו לי מקדש, בית של קדושה.
‫דהיינו, מקום בטופוגרפיה של העולם ‫שבו המפגש בין הנברא לבורא אפשרי.
‫ולכן השלכות איך ניגשים אל המקדש.
‫יש גם זמן כזה.
‫יש יום קדוש, מהו?
‫וייברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו.
‫כלומר, יש גם יום בימי ‫השבוע שבו הקדושה אפשרית.
‫אז יש לנו מקום קדוש, יש לנו ‫יום קדוש, ויש לנו גם נפש קדושה.
‫ואתם טיולים, המלאכת כהנים, וגוי קדוש.
‫כלומר, דרך כלל ישראל יש גם מפגש כזה.
‫אם כן, דרך הזמן, המקום והאדם, ‫יש לנו שלושה צינורות של קדושה.
‫אלא שהצינורות האלה צריכים טיפוח.
‫כלומר, אי אפשר סתם להיפגש ‫עם האלוהות, זה מאוד מסוכן.
‫בסדר?
‫אז לכן, יש כללי... מה?
‫איך נפגשים עם כלל ישראל?
‫זה... הגויים יודעים את זה.
‫כי אנחנו בתוך כלל ישראל, אז ‫אנחנו לא מבינים מה אנחנו מייצגים.
‫אומות העולם שואבים מאיתנו הערה.
‫ולכן הם מנסים להיות ישראל, או ‫מקימים דתות מתוך היהדות וכדומה.
‫בסדר?
‫ועל זה נאמר, אז יאמרו ‫בגויים, יגדיל ה' לעשות עם אלה.
‫כלומר, היהודים לא מבינים מה קורה. ‫הם כחולמים.
‫אבל הגויים אומרים.
‫אז כשהגויים אומרים, היהודים ‫מקשיבים, מה הגויים אמרו הבוקר?
‫הם אמרו, אה, יגדיל ה' לעשות עם אלה.
‫אז מה אנחנו אומרים? יגדיל ה' לעשות עם אנו.
‫יש לנו אישור מהגויים לומר ‫שיגדיל ה' לעשות עם אנו.
‫היינו שמחים. כן?
‫לא, זאת אומרת, זה מתחיל מהגויים, אחר ‫כך היהודים מבינים את זה, אחר כך הדתיים,
‫ולסוף גם הרבנים מבינים את זה.
‫כן.
‫ואז הם מוכנים להגיד, אלל ביום העצמאות.
‫זה לוקח זמן.
‫טוב. עכשיו, אה... כן.
‫בקדושה שאנחנו מורים בתפילה.
‫אישה?
‫כן, בקדושה שאנחנו מורים בתפילה. נכון.
‫אנחנו, אנחנו, אה, כדוש כדוש ‫אנחנו נציין להתקרם לתדות ברקוב?
‫או לשמור על ההרחק שצריך לשמור על זה?
‫קדוש, זה רחוק. לפי זה.
‫קדוש? מה, לשים בהכרנה ש...
‫תשמע, תשמע, זה מספיק במשובח גם ‫ככה, סליחה, זה מספיק במשובח גם ככה.
‫תן, תן לי לדוגמא, תן לי לדוגמא.
‫אם לא, אז אנחנו פשוט נפרוץ לכל ‫הכיוונים, ואז לא יצא לנו משהו בנוגע.
‫אה, יש במעשה בראשית.
‫כן, אנחנו ניקשים לעומק הדבר.
‫במעשה בראשית, אנחנו אומרים ‫שבכל יום ויום יש ארבעה שלבים.
‫מהם ארבעה שלבים?
‫תוכנית, ביצוע, שיפוט, סיכום.
‫למשל, ביום הראשון, ‫תוכנית, ביום האלוהים יהי אור.
‫זאת תוכנית.
‫ויהי אור, ביצוע.
‫והיה האלוהים את האור כי טוב, ‫והיו די אלוהים בין האור ובין החושך,
‫והיה יקרא אלוהים לאור יום ולחושך גר הלילה.
‫משפט.
‫והיה ירב, היה בוקר.
‫יום אחד, סיכום. נכון?
‫ככה זה בכל יום ויום.
‫ויש בסיכומו של היום הראשון,
‫הוא אומר, כתוב, והיה ירב, היה בוקר יום אחד.
‫בסיכומו של יום השני, ‫והיה ירב, היה בוקר יום שני.
‫אחר כך כתוב, והיה ירב, היה בוקר יום שלישי.
‫והיה ירב, היה בוקר יום רביעי.
‫והיה ירב, היה בוקר יום חמישי.
‫והיה ירב, היה בוקר יום השישי.
‫והאחל אלוהים יום השבעים, מלאכתו אשר עשה.
‫והיה חול שם, והיה רץ בכל סבליים.
‫והאחל אלוהים יום השבעים, מלאכתו אשר עשה.
‫והיה שבועות יום השבעים, מלאכתו אשר עשה.
‫והיה ברך אלוהים את יום ‫השבעים, והיה יקדש אותו,
‫כי הוא שבת במקום מלאכתו, ‫אשר בראה אלוהים לעשות.
‫והיה ירב, היה בוקר, היה יום השבעים. נכון?
‫מה נכון? לא נכון.
‫הפסוק הזה לא קיים. נכון?
‫זה פסוק שלא קיים.
‫והיה ירב, היה בוקר, היה יום השבעים. ‫לא קיים.
‫מה כתוב במקום? סברים הרנה. אני חושב. מה?
‫כן, אבל לא כתוב, היה ירב, ‫היה בוקר, היה יום השבעים.
‫והשאלה היא למה?
‫זה כל התלת דרכים. כל התלת דרכי הבוריה.
‫תחפש, תמצא.
‫אם תמצא את הפסוק הזה, ‫אני אתן לך חמישים שקל.
‫נכון?
‫אבל זה לא קיים.
‫הפסוק הזה לא קיים.
‫המצאתי אותו. עכשיו, צריך להבין למה.
‫התשובה היא פשוטה מאוד, ‫בגלל שיום השבעי לא הסתיים.
‫כלומר, כל ההיסטוריה ‫האנושית נתונה בתוך היום השבעי.
‫אנחנו בתוך היום השבעי הזה.
‫אז באיזה יום אנחנו היום?
‫ביום השבעי. יפה מאוד.
‫אנחנו בתוך היום השבעי של הבריאה.
‫ויש ליום הזה משימה, כמו ‫שמצאנו שבכל הימים יש תוכנית,
‫ביצוע, שיפוט.
‫אז צריך להבין מהי התוכנית של היום השבעי.
‫התוכנית של היום השבעי זה קידושים תהיו.
‫אז זה מה שכתוב, ואי ורך ‫אלוהים את יום השבעי ואי קדש.
‫זאת אומרת, נתן לו משימה.
‫המשימה היא קידושים תהיו.
‫ואז יבוא יום שיהיה כתוב ואי יהיו קידושים.
‫ואי הר אלוהים כי טוב.
‫ואי הערב, ואי בוקר יום השבעי.
‫ואז יתחיל היום השמיני.
‫יפה. בסדר?
‫אנחנו עדיין עוד לא הגענו אל זה.
‫עד כאן ברור?
‫עכשיו יש פה בעיה.
‫לפי זה, יום השמיני זה היום שבו יש קדושה.
‫הקדושה מצליחה.
‫זה מובן, הרי אם ביום השביעי ‫הקדוש הוא שובט מכל מלאכתו,
‫אז מה הדבר שגורם לשביטה?
‫זה הטבע.
‫הטבע זה השבטה של הבריאה.
‫ואז יוצא שכל זמן שיש ‫שביטה, אז האדם צריך להתקדש.
‫כשיהיה קדוש, אז ‫נוכל להסיר את המסך,
‫ונוכל להיכנס אל היום השמיני.
‫עד כאן מובן?
‫עכשיו יש לי פה בעיה.
‫כל מה שאמרתי לכם זה לא נכון.
‫כמעט. ואני אסביר למה.
‫אם מסתכלים בספר ויקרא פרק ת'
‫פסוק א', מה כתוב שם?
‫ויהי ביום השמיני.
‫מסקנה, יום השמיני כן התחיל.
‫אבל לא כתוב, יהי ערב היי בוקר יום השביעי.
‫משמע שיום השביעי לא הסתיים.
‫אז איך אתה מתוך שני?
‫אזו, יש אחד בתוך השני.
‫מכאן אתה לומד שיש מקום ‫שבו היום השמיני התחיל.
‫איזה מקום זה?
‫המקדש. הרי על מה כתוב יהי ביום השמיני?
‫על חנוכת המקדש.
‫זאת אומרת, המקדש הוא איזה ‫חתיכת יום שמיני בתוך היום השביעי.
‫בגלל זה מותר לספיק מלאכה במקדש.
‫ולכן עושים מלאכה בשבת במקדש. ודאי.
‫כי זה אחרי. אנחנו אחרי השבת שמה. ‫זאת אומרת שהמקדש הוא בעצם שגרירות,
‫איזה מין עטרמה בטט של ‫היום השמיני בתוך עולם מנואנו.
‫עכשיו יש פה בעיה. ‫אם זה נכון, יוצא שהמקדש הוא גוף זר.
‫מה קורה לי גוף זר?
‫נפלט. נכון?
‫לכן, מדי פעם המקדש נחרב.
‫כמובן. כי הוא באמת לא מתאים לטבע של העולם.
‫לכן העולם דוחה אותו.
‫מה? מה שמועתי מחנוכה?
‫שזה מה?
‫מן העולם עד העולם, תסביר.
‫שאנחנו בעצם כבר רואים את היום השמיני.
‫אה, כן. בחנוכה הייתה איזה מיני ערה כזאת. ‫כן? ברור.
‫ולכן זה שמונה ימים.
‫אבל יש, זאת אומרת, אבל מה שלא טבעי נפלט.
‫ברור? מה אבל מסביר את זה שהמקדש שייך לנבדל,
‫והעולם הזה הוא עולם ‫הטבע, הטבע דוחה את הנבדל.
‫ברור? אבל מתי אז המקדש לא יחרב?
‫כאשר העולם יעלה למדרגת היום השמיני.
‫מובן?
‫אז זה מה ש... זה בעצם המשימה.
‫עכשיו, יש אפשרות של...
‫הייתי אומר, של המשכה, של מידת ‫הקדושה בחיים הפרטיים דרך תורת המידות.
‫וזה מה שאנחנו לומדים כאן ‫במסילת ישרים, בביאור מידת הקדושה.
‫עד כאן ברור?
‫טוב, אז עכשיו, מתוך כך... מה ‫זה קשור לקדוש, קדוש, קדוש?
‫אני לא אמרתי שזה קשור. ‫אני אמרתי שדווקא אני לא אדבר על זה,
‫כי אני לא רוצה להתבלבל.
‫כן? בסדר.
‫עכשיו, המושג קדוש אצלנו הוא מושג רחוק.
‫לכן, הקדוש אצלנו רחוק.
‫ברור. ‫אבל כשאני מגיע לקדושה, זה כבר לא רחוק.
‫ברור? לכן, קדוש, קדוש, קדוש, ‫זו כוונה רחוק מאופן מוחלט.
‫מסביר רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי,
‫שכשחוזרים על ביטוי שלוש ‫פעמים, הכוונה אינסוף פעמים.
‫כלומר, שהשרפים היו אומרים ‫קדוש, קדוש, קדוש, קדוש, קדוש, קדוש,
‫בלי הישג.
‫בסדר.
‫לכן, הם שרפים.
‫שרופים הכול.
‫לעומת האופנים, האופנים ‫דווקא הם מאוד נחמדים כאלה.
‫ברוך כבוד ה' במקומו, זה ‫מנמטי, לא טרנסנדנטי, וזה מסתדר.
‫אבל הבעיה היא שמי צודק?
‫כלומר, השרפים אומרים ‫קדוש, האופנים אומרים ברוך.
‫מה האמת?
‫ליושב תהילות, לרוכב הערבות, קדוש וברוך.
‫נכון? ככה אמרו בידליים.
‫וגם אנחנו קוראים לריבועין שלו, ‫אלא אנחנו קוראים לו, הקדוש, ברוך הוא.
‫זאת אומרת, הוא הקדוש והוא הברוך.
‫לא קדוש, ברוך יהיה, כן? לא יתברך.
‫אלא הקדוש, ברוך הוא.
‫זה אותו אחד.
‫הוא רשת תיבות, הוא ושמו אחד.
‫עכשיו, אם כן, לפעמים אנחנו מבינים קצת ‫מה זה המשימה של הקדושה בחיים האישיים.
‫מה זה אומר?
‫זה מצב שבו יש מפגש מתמיד של פנים אל פנים, ‫כמו המפגש של אהבה בין הבורא לבין הנברא.
‫והמצב הזה יש לו השלכות אחר ‫כך גם על ההתנהגות של האדם.
‫בואו נראה על מה מדובר.
‫עניין הקדושה, כפול הוא.
‫דהיינו, תחילתו העבודה וסופו גמול.
‫תחילתו השתדלות וסופו מתנה.
‫והיינו, שתחילתו הוא מה שאדם מקדש עצמו.
‫וסופו, מה שמקדשים אותו.
‫והוא מה שאמרו זיכרונה מברכה.
‫אדם מקדש עצמו מעט.
‫מקדשים אותו הרבה.
‫מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה.
‫ההשתדלות.
‫עכשיו, מה זה ההשתדלות?
‫לפני שאנחנו רואים מה הקדוש הלכו נותן לו.
‫הוא שיהיה האדם נבדל ונעתק מהחומריות לגמרי.
‫הוא מדבק תמיד בכל עיית ובכל שעה באלוהיות.
‫זאת אומרת, מה זה נעתק ונבדל מהחומריות?
‫הוא מפסיק להיות חומר.
‫אבל הוא חומר, אז איך הוא ‫יכול להתנעתק מהחומריות?
‫אלא כיוון מה מוקד העתעניינות שלו.
‫איפה הוא שם את מעייניו.
‫יש אדם שמה שמעניין אותו ‫זה כסף, ענאות, כבוד, שטויות.
‫זה מה שמטריד אותו.
‫אז הוא עוד לא קדוש.
‫ברור?
‫והדבר הזה נקראו הנביאים מלאכים.
‫כי העניין שנאמר בהארון, כי ‫סבתאי כהן ישמרו דעת ותורה,
‫יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבעות הוא.
‫כן, ברור.
‫אז הכהן הוא מלאך.
‫ואומר, והיו מלאבים במלאכי ‫האלוהים ובוזים דבריו ומצעתיים בנביאב.
‫אז מי זה מלאכי האלוהים שהיו מלאבים בהם?
‫הכוונה, בנביאים.
‫ואפילו בשעת התעסקו במעשים ‫הגשמיים המוכחים לא מפיעת גופו,
‫הנה לו תזוז נפשו, מדבקו תה העליון, ‫וכעניין שנאמר, דווקא נפשי אחריך,
‫בי תמיך ימינך.
‫כן, רואים את זה אצל האבות.
‫האבות, ומה הם עסקו?
‫מסתכלים בתורה, זה מאוד מעניין.
‫אברהם, יצחק ויעקב, שאנחנו ‫מתפללים לקב' ואומרים אלוהי אברהם,
‫אלוהי יצחק, אלוהי יעקב, ומה הם עסקו?
‫כפסים.
‫יש להם כפסים, עיזים, תיישים.
‫יעקב, הבינו, וואלה, איך מה נעשה ‫כדי שיהיה להם נמשים לעיזים האלה?
‫יש לי רעיון, ניקח מקל, נעשה פצלות לבנות,
‫נשים את זה בתוך המים ‫שבשוקת, בזמן שהן מיוחמות,
‫ואז ירעו וזה, בזמן שהצאן עולות, ‫ואז יהיה עקודים, ניקודים וברודים.
‫נעשה הרבה כסף.
‫זה יעקב הבינו?
‫כן, זה אותו ספר, הוא מתעסק, נכון?
‫הוא מתעסק בזה, אבל אצלו כל הכוונה שלו זה,
‫כדי שתקום אומה שיודעת את השם, ‫ככה מסבירה המבן למורה נבוכים,
‫אז הכל קדוש אצלו.
‫בסדר?
‫טוב, אז כדי להבין את זה בהרחבה, אנחנו ‫צריכים להרחיב בתוך דברי רמחל עצמו,
‫אבל אין באפשרותנו כעת שהרי הגיע המבזק,
‫אז נמשיך, בעזרת השם, הפעם הבאה.
‫שלום.

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230711418″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

מספר פרק בסדרה : 61

<< לחץ לפרק הקודם

דרך קניית היראה

לחץ לפרק הבא >>

הקדושה - תחילתה השתדלות וסופה מתנה - סיום ספר מסילת ישרים

מדור: בית המדרש

אורך השיעור: 51 דקות

סדרה:מסילת ישרים - התשע | הרב אורי שרקי

מילות מפתח:מידת הקדושה, קדושה

לחץ כאן להורדת קובץ שמע MP3

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח

כיצד נוח לך להמשיך?

An error occured.

No data was found

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230711418″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

מידת הקדושה

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט:
02-6475073

תרומות

מדיניות האתר

מכון מאיר בדוא"ל:

טלפנו אלינו:

מכון מאיר בדוא"ל: