בוקר טוב היום יום ראשון,
ת'זיין במרחיש ון ת'שיניין ו'
ואנחנו ממשיכים אחרי הפסקה בלימוד
הספר הקדוש מסילת ישרים מעת רבינו הרמחל
ברוך אתה ה' נעים מיכולים שהכולים ברוך
ובכן אנחנו בפרק כף ג' לא? או שאני טועה?
לא אנחנו כף ב' עדיין, כן
פרק כף ב'
שנאת הרבנות ובריכת הכבוד, כן שם הגענו
כן בפרק כף ב', בתוך פרק כף
ב' לא בתחילתו אלא לקראת סופו
עכשיו קשה מאוד לתת עמוד,
כלומר הייתי בשמחה לתת עמוד
אבל מאחר ויש פה מהדורות
שונות וכל מהדורה יש לה דיפוי אחר
אז אם אני אגיד את הדיפוי שאצלי, למשל אצלי
זה עמוד קוף ממתד במהדורה החדשה של ישכול
זה לא עוזר לגבי מי שיש לו מהדורה אחרת
אבל באופן כללי אפשר נגיד
בשלישה האחרון של הפרק
כפי שכתוב שנאת הרבנות אנחנו
מדברים כן על ביור מידת הענבה
ביור מידת הענבה ולמדנו שיש שני סוגי ענבה
יש ענבה במחשבה ויש ענבה במעשה
והענבה במחשבה קודמת לענבה במעשה
כלומר האדם צריך קודם כל להברר לעצמו
באופן סכלי מדוע הענבה ראויה לו
ומתוך כך יש לו גם מקום להתנהגויות ענבתניות
אבל אי אפשר להתחיל
מההתנהגות כי אז זה יוצא צביעות
שהאדם מתנהג בדרכי הענבים וליבו הולך בגאווה
הרי עיקר מידת הענבה
איננה בהתנהגות אלא במחשבה
לכן צריך קודם כל לברר מהי מחשבת הענבה
בזה עסקנו ואנחנו גם עוסקים בהתנהגויות בענבה
ואנחנו בשלב השלישי של החלק השני
אני חושב, לא, לא לא,
אני מדבר על החלק השלישי
סליחה, של החלק השני
זה שנאת הרבנות ולמדנו על סבילת האלבונות
ושנאת הרבנות ובריחת הכבוד
משנה ארוכה היא אהב את המלאכה ושנאת הרבנות
אם כן אנחנו רואים ששנאת הרבנות
היא דבר שכבר אמרו לנו רבותינו במפורש
שראוי לאדם שיהיה אצלו
מה זה רבנות?
רבנות זה מילה אחרת בשביל
מה שהיום אנחנו קוראים סררה
למשל הגמרא אומרת אוי לה
לרבנות שמקברת את בעליה
ומאיפה רואים את זה? שאין לך כל
נביא ונביא שלא ראה בעמו ארבעה מלאכים
אז את מי קוברים פה? את המלאכים
אז אם כן המלאכים נקראים
בעלי רבנות, דהיינו שיש להם סררה
עכשיו סררה יכולה להיות גם
סררה כפי מה שקוראים היום רבנית
להיות רב או ראש ישיבה או
אחראי מחלקה במשרד הדתות
לא יודע כל מיני דברים כאלה גם זה נקרא רבנות
אבל באופן בסיסי רבנות זה שלטון, שלטון סררה
אז אדם צריך לאהוב את
המלאכה ולסנוע את הרבנות
הוא צריך לאהוב את המלאכה, הוא
אוהב מצב שבו הוא מרוויח את לחמו
מכוח עצמו, מכוח המאמצים שלו
ולא מכוח איזשהו מעמד שיש לו
אין אהב את המלאכה, הוא סנע את הרבנות
כן, נכון, נכון, יש גם הנקודה
הזאת שהבתלה מביאה שעמום
יש פה שני דברים, יש הצד שאדם לא רוצה לגזול
יש גם הצד שאדם לא רוצה
להיות שומם, משועמם, שומם
ואז הוא מגיע לידי עבירה, זעימה וכדור
בקיצור מלאכה זה דבר
טוב, המלאכה היא דבר חיובי
גדולה מלאכה שמחממת את בעליה
אז ראינו כבר כמה פעמים
וזה היה בעיקר במידת הנקיות
במידת הנקיות ראינו את
זה, כאן אנחנו עסוקים יותר
בחלק השני של המאמר שזה סנע את הרבנות
זה שאתה בסררה זה לא אומר
שאתה לא תהיה גם מלאכה
אתה יכול להיות גם במיקפים ולהיות אופטימי
ברור, ברור, ברור, כן אתה שואל פה שאלה יפה
אם צריך לסנוע את הרבנות אז מי יתפוס רבנות?
מי ייקח הנהגה? מי ייקח סררה?
אלה שאוהבים את זה
אבל זה יותר גרוע, נכון?
אז ברור שמה שאמרו הוא סנע את הרבנות
אין לה כוונה שלא יהיה
לך סררה, לא יהיה לך שלטון
אין לה כוונה לזה, אין לה כוונה שתסנע את זה
זאת אומרת איך אומר רבי חיים וולוג'ין
שכל מה שמכבדים אותו מפני מעמדו
יהיה לתואבה בעיניו
ולמרות זאת הוא יצטרך להקפיד על מעמדו
דוגמה לדבר משה רבנו, משה רבנו ענב מכל אדם
אשר על פני האדמה
אבל קורח אומר איזה פיפס נגדו
כן, שתבלר אותו על האדמה, על המקום
זה ענב? כן, זה ענב
כי הוא נלחם על המעמד, על מה שהוא מייצג
בתור מוסר דבר ה' לא מצד עצמו
כי מצד עצמו מה הוא? משה
הוא לא יותר מכל אדם אחר, הוא אפילו פחות
אף ארבע אפר שאין בו ממש
אלא מצד שהוא ממלא שליחות
ולכן סנע את הרבנות אבל תשמש ברבנות
יש כאלה שהבינו את זה אהב
את המלאכה וסנע את הרבנים
זה מעולם לא נאמר, לא צריך לסנוע את הרבנים
לא צריך לסנוע את הרבנים
הרבנים דווקא הם אהובים, יקרים, טובים וכולי
צריכים אותם, אבל הכוונה המעמד
שאדם צריך לסנוע את עמדת
השליטה שיש לו על אחרים
צריך להבין גם קצת למה
למה צריך לסנוע את זה? זה מעניין
איך הוא רע בשלטון, מה רע בזה?
כמו שאדם יש לו שליטה עצמית
מה זה אומר שהוא לא ישלוט על אחרים גם
זה להחנת לשישי, זאת
אומרת כדי שלא יימצא מוטב
כי ברגע שאדם שולט על אחרים
הוא בעצם קצת רצח אותם
כלומר כל שלטון, כל שליטה של אדם על זולתו
באיזשהו מקום זה לדפוס את מקומו
יש אולי אין ברירה, זאת אומרת
אין משטר מדיני למשל
שאין בו אף כמה מסוימת של חירות הפרט
תמיד יש
אפילו המשטר הדמוקרטי ביותר מכל המשטרים
הוא קופא את עצמו באיזשהו מקום
על היחיד אולי יותר נעים לחיות בדמוקרטיה
אבל זה לא אומר שאין פה כפייה
כל משטר הוא כפייה
מה שלא יהיה
ולפעמים דווקא המשטר הדיקטטורי
יכול להיות שיש לו לפעמים מעלות
שאין למשטר הדמוקרטי וכדומה
אז אם כן יש פה
יש פה אובדן מסוים של החירות
וזאת שאלה עד כמה אנחנו רשאים
לכפות על השני את רצוננו
למשל יש ב... היום
מקובל מאז המאה ה-19
לפני כן זה לא היה מקובל בכלל
אבל פעם, מאז המאה ה-19
מקובל שהמדינה
מתפקידה, ממחויבותה
לדאוג לבריאות שלי
לחינוך
לרווחה
לסביבה
לביטחון
לביטחון זה תמיד היה
כמו שאלת
מאז שיש מדינות בעולם
תפקידו הראשוני של השלטון
זה לדאוג לביטחון ומשפט
כן? ושפטנו מלכנו
ונלחם מלחמותינו
שני הדברים האלה
הם בהכרחיים
אבל כל השאר
עד סוף המאה ה-18
כלומר עד המהפכה הצרפתית
זה בכלל לא היה מקובל שזה תפקידו של המלך
ולכן אפשר לומר
יש היום איזה מין
אבקרה, אני לא אמרתי שאין לי איזה יתרונות
המדינה בתור ההשגחה העליונה
אבל צריך לדעת שבאיזשהו מקום
זה הרגיל את בני האדם
לאבקרת האחריות שלהם
בידי השלטון
כלומר אני לא צריך לדאוג לבריאות שלי
המדינה צריכה לטפל בזה
עד כדי כך שבארה״ב
אם אדם נופל על המדרכה
בגלל שהוא החליק על קליפת בננה
על המקום חמישה עורכי דין
קופצים אליו ומתאימים לו את הכרטיס
אתה יכול להרוויח הרבה
מזה שנפלת
אתה תדבא את העירייה
אתה תדבא את השלטון
תדבא את משרד הבריאות
זהו
אז זאת אומרת יש איזה מין אבסורד מסוים
שהאדם כבר לא אחראי על עצמו
או שהקהילה לא אחראית על עצמה וכדומה
אז אני לא אמרתי שזה פסול
אני רק אמרתי שזה לא לגמרי מושלם
לא צריך לעשות מזה אידאל
אז מדוע?
בגלל שעצם זה שאני נותן לגורם חיצוני לי
את השליטה במה שנעשה אצלי
יש בזה ויתור מסוים
על חלק מסוים של החיים שלי
אז לכן זה קצת רציחה
זה קצת רציחה מותרת
אבל צריך לדעת שזה קצת רציחה
כן?
יכול להיות שדיברת על זה
במענה חשיבה ומיימת את זה קודם
אבל יש
זו שאלה כללית ליד כל הספר
יש מסכים שונים
כאילו ללגומה יש
יתרחק ופה זה סנואו
למה הוא לא אמר יתרחק?
אפשר גם להגיד יתרחק
הוא לא סתם אמר יתרחק או סנואו
נכון, נכון, נכון
זה בדיוק מה שאמרנו
השאלתך היא
מדוע כתוב סנא את הרבנות
ולא כתוב יתרחק מן הרבנות
נכון?
ואתה, מראש אתה הכנת את עצמך
ואמרת שאולי דיברת על זה בשיעורים אחרים
ולא היית בכולם
ולכן אתה מבקש ממני
נגיד התייחסיות
רחמנית
כלפי הדבר
אבל זה עצמו מצביע
על שאלה חדשה, הרי
התשובה לשאלה הזאת ניתה בשיעור הזה
לא בשיעור אחר
לא, אבל הרב שאלתי
אז זה בעיה, בשיעור הזה אמרנו
בגלל זה שאלתי באופן כללי
כי יש כל מיני מין
סתם שינויים
אז אתה אומר כל פעם זה פרטי
חכמים לא סתם אמרו את המילים שלהם
הם אוסנע אם לא אמרו יתרחק
זה באמצע שכבר
התחלת להצליח
אבל יש ביטוי אחר, זה כתוב
יש ביטוי כזה אצל חזל
אל תתוודה לרשות
שאין מקרבים לאדם
אלא לצורך עצמם, כלומר אדם לא צריך להיות
חבר של פוליטיקאים
זה משהו... לא, לא
להתרחק מלהיות בעמדה
אבל אם אתה לא בעמדה
הפוליטית, אתה לא בעל שלטון
אל תסמוך על השלטון
זה הכוונה, זה משהו אחר
אגב, מי אמר את זה?
אל תתוודה לרשות שאין מקרבים
לאדם אלא לצורך עצמם
ואין עמודים... מה?
אבטליון
אבטליון אמר
אל תתוודה לרשות
אבל, ההמשך
מי שאמר אל תתוודה לרשות שאין מקרבים
לאדם אלא לצורך עצמם
נראים כאוהבים בשטן העתם
ונעומדים לא לאדם בשטן דוחקו
זה לא אבטליון
זה רבי... רבן גמליאל
בנוש לרבי יהודה הנשיא
איך הוא ידע את זה?
כי הוא בעצמו היה נשיא
והשלטון שעליו מדובר
ועליו מדובר זה שלטון הרומי
אז הוא ידע מה זה שלטון הרומי
לא כדאי להיות חבר שלהם
איך זה לא הופיע בתור
לאבדור בתורה עצמה?
למה התקנו רק מהמשנה
והרמאל?
אין לאבדור היית שאומר
אל תתקרב לרמת הנות
אתה שואל שאלה יפה
מדוע, ניכל, בהדרכות מוסריות
מדוע
חלק גדול מהדרכות המוסריות
יש לו איסורים מפורשים בתורה
על גאווה למשל כן מצאנו
ורם לבבך ושכחת
וכתוב מפורש
איש אמר לך
וגם יש ביטוי על אהבה
ואהבת לריחך כמוך
ואהבת את ה' לך
יש דברים כן שמפורשים בכתוב
בתורת המידות
ויש דברים שהתורה לא כתבה
והשאלה היא
מה המטרה של אי הכתיבה הזאת בתורה?
בסדר?
אני אביא דוגמה אפילו יותר רחבה
האם מותר לדבר לשון הרע על גוי?
מה הלכה?
מותר לדבר לשון הרע על גוי?
מותר, מותר
לדבר לשון הרע על גוי מותר
מותר
שאלה הבאה
האם זה טוב לדבר לשון הרע על גוי?
זה לא טוב, ברור
אז למה התורה לא עשרה?
אני מרחיב את השאלה שלך
יש דברים יותר מזה
אמרו דבר מסוים הוא מותר
אבל ראוי להתרחק
תחליט, אם ראוי להתרחק אז אמרו מותר
תמיד דברים כאלה
אומר הערב קוק
בעקרות ראייה
חלק א'
עמוד קוף
קוף זה חלק מזכור
שהכוונה
תודה רבה
הכוונה של הקורא בענייני המוסר
שהאדם יעלה את עצמו
מכוח עצמו
וברגע שהכל יהיה ציווי
זה ייטול את עיקר הערך של העלייה המוסרית
זה מעניין
כלומר זה לא בגלל שזה לא חשוב
אלא בגלל שזה יותר מדי חשוב
לכן זה לא יכול להיות כתוב בתורה
טוב, אז בואו נתקדם
סינת הרבנות ובריכת הכבוד משנה ערוכה היא
אהב את המלאכה וסנה את הרבנות
ואמרו עוד
הגס ליבו בהוראה
מה זה גס ליבו?
זה אינה שהוא רגיל
ליבו גס הכוונה רגיל
זה לא משנה גסות
זה אינה שרגיל
הגס ליבו בהוראה
שוטף
רשע וגס רוח
מה?
אז אני מסביר
בעברית של חכמים המילה גס ליבו
פירושה רגיל
זאת אומרת רגיל במ...
גס ליבו בהוראה הכוונה
רגיל להוראות
מה זה רגיל להוראות?
שואלים אותו שאלה בהלכה
על המקום זורק תשובה בלי להיין
זה נקרא גס ליבו בהוראה
שאלה איזה נכון?
זה הרבה פעמים נכון כי אדם
שהוא כבר רגיל בשאלות בהלכה
אז שואלים אותו הרבה פעמים את אותה שאלה
הרי 80% מהשאלות ששואלים את רבני השכונות זה
נט בר נט
כן?
אני עשיתי חביתה במחוות בשרי
ואני הורדתי את זה
עם... איך קוראים לזה?
התשוב שיק הזה, נו?
זה עוד ארבד
יש לזה... מרית
עם מרית, כן
מרית פרווה
ושמתי את זה בצלחת בשרית
כל דבר מה עושים?
זה בערך 80% מהשאלות
ויש עוד שאלות
עוד 5%
בהלכות נידה
דרך כלל אני אפסק את ההרדות
ועוד 5% זה כל שער השאלות
לא, אז זה יוצא
זה יצא 90%
זה בסדר אם הוא יודע
אבל לפעמים יש שאלות שצריכות התבוננות
צריך לדבר בדיוק מה קרה
ולפעמים יש איזה פרט שחסר לך
ולפעמים יש מחלוקת
אתה פוסקים בדבר הזה, אתה צריך להיין בעצמך
אז זה קרה גס ליבו בהוראה
שהוא מחליק את זה
על זה אומר, כן, שולף
גם במקום שלא ראוי לשלוף
שותה, גם שותה ברור
כי הוא לא מכוון לאמת
רשע, כי הוא מכתיב חברו
וגס רוח, כי הוא מלא גאווה
אז יש פה שלושה דברים
בן אדם למקום
בן אדם לחברו, בן אדם לעצמו
ואמרו
כל הרודף
אחר הכבוד
הכבוד
בורח ממנו
זה לגבי בריחה מן הכבוד
האדם מגיע למקום
אומר, נו, מתי כבר יכבדו אותי?
מה, עוד לא
העליתם אותי שלישי? מה?
אבל אני אדם
מכובד מאוד, צריך לתרבב את זה
וכו'
עכשיו, אני שואל את השאלה, כשעסקנו בזה
כשהתחלנו את הרשימה של
התנהגויות ההנבה, שיש לי רוח
קושי בזה
אם צריך לברוח מן הכבוד
אז למה ראוי לתת כבוד
לאחרים?
אני מכתי אותם
ברגע שאני מכבד
מישהו, אני ארגיל אותו
לכבוד
כיוון שהרגלתי אותו לכבוד
אז אני הכשלתי אותו
באהבת הכבוד, ברדיפת הכבוד
וכדומה
אולי היה כדאי לבוז
לכל אדם, אני צריך לבוז
לעצמי, צריך לבוז לכולם
אף אחד לא חשוב וזהו
אפילו הייתה קאט כזאת
באנגליה, קראו להם הקאקר
שהם היו
מדברים אל המלך אפילו
בגוף שני
כאל אחד האדם
כי הם החליטו ששום אדם בעולם לא חשוב
ולכן לא נתנו כבוד לאף אדם
זה הגיון?
לא
אם אני חושב שתרדוף אחרי הכבוד זה רע
לי, למה שזה לא ירע לך
אלא מה?
תגיד, בלי שאנחנו רוצים לתת
לאנשים את החולשות שלהם
אלא
שזה לא כך
כאשר אני מכבד את החבר שלי
זה לא בגלל שהוא
אוהב כבוד
אלא בגלל שהוא ראוי
לכבוד מצד עצמו
בלי קשר למה שהוא אוהב
אם אני נותן לך לאכול
סלט
ודאי שאני אדאג לתת לך סלט שאתה אוהב
וסלט שאתה שונא
יש כל מיני סוגי סלטים
יש סלטים אהובים עליך וסלטים שונים עליך
ברור שאם אני ארצה לעשות לך טוב
אני אתן לך אוכל, אני אתן לך אוכל שאתה אוהב
אבל כשאני מכבד אותך
זה לא בגלל שאתה אוהב כבוד
אני מכבד אותך
בגלל מה שאתה מייצג
שלא הם אלוהים, אתה
יהודי, כל מיני דברים כאלה
בכלל לא קשור למה שאתה חושב על זה
זה מצד המאמן
יפה, נכון
מצד המאמן, לכם, אני מכבד את ההורים שלי
אני מכבד את אבא שלי
אימא שלי, אני מכבד את החכמים
כל מי שצריך לכבדו
אתה מלך, אני מכבד
מכבד כל אדם בעצם
מצד מה שהם
במהלתם העצמית
לא בגלל שהם אוהבים כבוד
אם זה מצד שהם אוהבים כבוד, מסכנים
הם אוהבים כבוד
לא להיות ראוי לגבור
אדם שהוא ראוי לגבור
הוא גם אוהב כבוד
אבל מה שהוא אוהב, לא ניתן לו כבוד
אתה אומר ככה, יש אדם שראוי לכבוד
נגיד הוא המלך
מלך, אתה צריך לכבד, נכון
אבל מה, הוא גם אוהב את זה
אז אתה שואל, אולי בגלל זה
נפסיק לכבד אותו, כדי לא להכשיל אותו
נכון
תשובה
נכון שהוא מפיל את עצמו וזה
אבל משהו מייצג יותר מדי חשוב
כדי שזה יהיה תלוי
במידות שלו
כלומר, אני מכבד אותו בעל כורחו
למרות הנזק שזה גורם לו
כבודו לא מחול
נכון, כבודו לא מחול
מלך שמאכל על כבודו, כבודו אינו מחול
אני אומר יותר מזה, נגיד שזה
מלך שבאמת אוהב את הכבוד
הוא לא מאכל על כבודו בכלל
אני ממשיך לכבד אותו
לא בגלל שהוא אוהב את זה
אלא עד רבה, כשהוא אוהב את זה
אני גורם לו נזק
אבל אני עושה את זה בגלל המלכות
זהו
טוב
הרב בייגרום לכך
אם קמוצה של אנשים
כמו שסיפרת קודם
הם התנהגו בזלזול אחד לשני
מה זה ייצור אצלם
הם רצו, אלה שזלזלו
אחד בשני, הקקר
באנגליה
הם עשו את זה
כדי לדעת שאין כבוד
אלא לאלוהים בלבד
הכוונה טובה
אבל הטעות היא שהם שכיחו
שהקבוד הלוך הוא נתן כבוד לאדם
נתן מכבודו לבשר ודם
נכון?
כשאתה רואה מלך, מה הברכה שם ברך?
שחלק מכבודו לבשר ודם
לכן אם אני לא מכבד את המלך
אני פוגע במלכות שמיים
כן
כיוון שהוא נתן מכבודו
אז בריאה שאני מזלזל
בוא אני מזלזל במי שברא אותו
זה כמו שאדם יאמר
אני לא אקפיד על הלבוש
על הרכיצה
ועל הרפואה שלי
אז אדם יאמר אני מזלזל בעצמי
כן? מצד הענבה והשפלות
זה שטריות, למה?
בגלל שהקבוד הלוך הוא ברא אותו
אם אני פוגע
בגוף שהקבוד הלוך הוא נתן לי
אני אומר שהוא לא בסדר
שהוא ברא אותי כך
זה עוד סיבור
אבל אני אומר פה יש משהו מהותי
האדם צריך לכבד את עצמו
לא בגלל אהבת עצמו
אלא מצד
שזה כבוד שנותן לבשר ודם
זה נכון אצל הלל הזקן
שלל הזקן אמרו
לאן אתה הולך?
אמר אני הולך לדאוג
לפרנס את האחסניה שלי
מה הוא התכוון?
לגוף שלו
הוא אומר מסכן הגוף הזה
אני כל הזמן מזלזל בו
הוא הלך לבית המרחץ בעצם
טוב
למה לא שואלים רבני שכונה
שאלות באמונה
זה לא בסדר
צריך לשאול את הרבנים שאלות בכל נושא
איך אתה יודע שהם לא מתעסקים?
שאלת אותם?
אני לא יודע
לא בדקתי את זה
צריך לבדוק
יש רבנים ויש רבנים
איך יבחין אדם
בין שמירת כבודו העצמי
לבין בקשת
כבוד פסולה
ההבחנה היא על ידי שהאדם
יבדוק מהי כוונתו בזה
אם כוונתו היא
מנצלת כבוד שמיים
אז זה בסדר
אם היא כוונתו מנצלת כבוד עצמו זה רע
האם אדם יכול להבחין בזה?
כן, הוא יכול
הוא יכול גם ליעזר בחברים שלו
שיגידו לו
לפני שהוא מנתק איתם יחסים
טוב
ואמרו עוד
בסקטר הבאתי
אל תצא לריב מהר
לעולם אל תהי רץ אחר הסררה
אגב, איך למדו
מהפסוק אל תצא לריב מהר
שאדם לא צריך לרדוף
אחרי הסררה
כתוב כאן לא לצאת לריב
כתוב סררה פה
ריב וסררה? מה פתאום
אישה ראשי כבודה
כתוב גם סררה
אני אגיד לכם פשוט מאוד
איך כתוב כאן ריב?
ראש, בית
ראשון רב, רבנות
כן
והאמת היא
גם כתוב
במסר פרשת משפטים
כתוב ואל תענה ולא תענה
על ריב לנטות
גם כתוב שם בלי יהוד
וחזל גם שם למדו
שלא להשיב על דברי הגדול
נכון? שבבית דין
אם הגדול שבבית דין אמר משהו
אז לא עונים לו, לא משיבים על דבריו
וגם שם כתוב שנאמר
לא תענה על ריב וכתוב שם בלי יהוד
אז כל מקום שכתוב ריב
בלי יהוד חזל מבינים שזה
לשון סררה
ואם זה מריבה אז כתוב אין יהוד
נכון? עכשיו מזה
נכורח קצת חיזוק לשיטת
אחינו הספרדים
שקוראים לרבנים ריבי
נכון?
לא רבי יהודה
אחינו אשכנזים אומרים
רבי
אחינו הספרדים אומרים ריבי
מה הסיבה של ההבדל?
מי שאומר ריבי
אומר שזה קיצור של המילה ריבון
ריבון
ריבי
ומי שאומר רבי
זה בגלל ש... הוא קושר את זה
למילה הערמית, בערמית רבא
זה גדול, אז לכן יש
מקור גם לדברי הספרדים
ולאשכנזים
אני רק אמרתי שפה יש כורח חיזוק לשיטה
של הספרדים, כן?
לא טענה על ריב לנטות או
על תסלע ריב מהר, לעולם עד תירץ אחר הסררה
הנה
למה?
כן, מה תעשה בחריתה?
למחר באים ושואלים
לך שאלות, מה אתה משיבם?
כן, חד רץ, הוא רצה להיות רב
ו... אחר כך פתאום
באים ושואלים, כבוד הרב
מה הדין במקרה כזה וכזה
כן, מזל יש לו מספר טלפון
של הרב שלו מהישיבה
כן, עוד שם
רבי מנחמה
בשם רבי תנחום
כל המקבל עליו
סררה כדי להנות ממנה
עינו אלה כנואף הזה
שהוא נהנה מגופה
של אישה
כן
מה זה? מה הקשר פה?
זה הנהנה מגופה של אישה
טוב, זה קשור לשאלה הרבה יותר רחבה
שמתהלכת
בציבוריות של ימינו
שאנשים בלבלו
בין שני מושגים הפוכים
זה מזה
וקוראים האחד בשם של השני
המילה
אהבה ויצריות
פעם
אנשים מדברים על אהבה
אבל מתכוונים ליצרים
ואז יוצא
שאין בעולם שלנו אהבה
כי אנשים לא יודעים מה זה לאהוב
מה ההבדל בין
יצריות לבין אהבה?
הרי בשניהם, גם באהבה משתמשים
ביצר
אלא מה?
שהכוונה של מי שיש לו
יצריות
זה לקבל מהשני
שאפשר לקבל
כמו שאומר פה נואף הזה שנהנה מגופה של אישה
ויש האוהב
שמטרתו תובת השני
רוצה לתת
ההבדל בין לקבל לבין לתת
זה בדיוק הפוך
אז בעולם שכל כולו יצרים
אין יותר אהבה
חזון מי שמר לך
שמה שהאדם קוראים לך גם אנחנו קוראים לך
אה כן יש לך
בין אנגלית לעברית
יפה טוב
אז זה מה שאומר כאן
זה אותו דבר עם מסררה
אדם נגיד תופס איזושהי עמדה
של שלטונית פוליטית רבנית
וכו' הוא צריך לעשות את זה
בגלל שהוא רוצה תובת האחרים
אגב זה מה שטוענים
כל מי שרץ לבחירות בכל מסגרת שאית
הרי אדם שרוצה להיבחר למשהו
מה הוא אומר? אני אדאג לתובת
הציבור
והוא טוען
שמי שנמצא כעד בשלטון
ושהוא רוצה להחליף אותו
דואג לתובת עצמו
זו השאלה
אז זה מה שאמרו כאן
שמקבל עליו סררה כדי להנות ממנה
הוא אומר זה כדאי להיות בסררה
כי מרוויחים מזה הרבה כסף
כבוד וכדומה
אין לו אלא כנועף הזה
שהוא נהנה מגופה של אישה
עוד שם
אמר רבי אבאו
אני נקראתי
כדוש, כלומר כדוש ברוך
הוא אומר על עצמו שהוא כדוש
האם אין בך כל המידות הללו
שיש בי
לא תקבל עליו סררה
כלומר אתה צריך להיות דומה
לכדוש ברוך הוא במידותיו
ואז אתה יכול לקבל סררה
למשל מישהו אומר
אני רוצה להיות ראש עיר
טוב בודקים האם יש לך את המידות של
רחום, חנון, ערך הפעים, רב חסד
אמת, נוצר חסד לאלפים
נושא עבוד, רב פשע
ונקה, לא ינקה
פרוקט אבון עבוד אלבנים על שישים ורבים
אם יש לך כל זה, זה בסדר
אתה יכול להיות במשרה
זה מה שכתוב כאן, נכון?
אם אין בך כל המידות הללו
שיש בי לא תקבל עליו סררה
אבל מעניין
ה-13 מידות שבתורה
מה הרקע להמירתם?
כלומר, מדוע כדוש ברוך הוא בכלל
אמר למושה את ה-13 מידות?
מה זה?
מה? הרי נהנה כבודיך
זה בקשה אחרת
דווקא ה-13 מידות זה תשובה לשאלה
הודיעי נינה את דרךיך
אך אין נינה את כבודיך
זה כדוש הרוך אמר לו, אני
לא נותן לך, לא תוכל לראות פניי
אבל מה שביקשת
הודיעי נינה את דרךיך, אז אני אגיד לך
זה השם, השם אל רחום וחנון וכו'
למה מושה רצה לדעת את דרכיו?
זה כדוש הרוך
הוא כתוב כמפורש
ודעך למען אמצע
חן בעיניך, הוראה
כי עמך
הגוי הזה
כלומר אני צריך לדעת איך אתה מנהיג את עולמך
כי אני צריך להנהיג את העם שלך
כלומר זה דווקא דוגמה
מאוד בולטת, שמושה
כיוון שהוא בעמדה של הסררה
צריך ללמוד איך הקדוש
ברוך הוא מנהיג את עולמו
כן
ותלמידי רבן גם
יש ספר על זה, נקרא
כתב אותו הרמק, רבנו מושה
קורדוברו
ספר נקרא תומר דבורה
כן רבנו מושה קורדוברו ידוע
שבספריו החשובים
ועמוקים בתורת הקבלה
אבל יחד עם זה כתב ספר מוסר
פופולרי יחסי
נקרא תומר דבורה
מה הבסיס של הספר
תומר דבורה, הוא שם לוקח את
המידות של הקדוש ברוך הוא
ועל כל מידה ומידה יש פרק
כיצד להידמות למידה הזאת של הקדוש ברוך הוא
גם בעשר ספירות
וגם בשלוש עשרים מידות
אתה יודע בדיוק איך להיות
כשלוש עשרים מידות של הקדוש ברוך הוא
איך להיות כעשר ספירות, הכל בסדר
טוב
רב יש את זה
משום מה
אפשר לומר את זה
דווקא מושה אומר
השם אהבה
אתה אומר שזה מושה שאומר את זה
הוא לא רשם על פניו העקרא
זה לא ברור מי קורא שם
כי כתוב
תסכל, הנה מקום איתי
וניצבתי על הצור
והיה בעבור כבודי
לא סכם
וקראתי בשם השם לפניך
רגע
והיה בעבור כבודי
וסתכלתי עליך הדוברי
אבל חסר לנו פה איזה משהו
אבל איפה הוא כתוב שם
וקראתי בשם
רגע רגע רגע
אורי
אפילו פסוק
אפילו פסוק אנחנו לא יודעים
היה הרב יצחק נשיא
בצהל
רב ראשי לישראל, ראשון ניציון
הוא
כל מקום שהיה הולך היה הולך עם תנך
הוא אמר אין דבר כזה יהודי
בלי תנך
היה גדול הדור
כל מקום היה הולך
צריך שיהיה לו תנך בכיס
חסר בשביל זה כיס גדול
הנה
ויוא אומר
אני פסוק זה בפרק
פסוק יוטב
ויוא אומר
אני האביר כל טובי על פניך
וקראתי בשם השם לפניך
וחמנותי את אשר אחון
וריחמתי את אשר הרכם
אז זה בדעת שזה לא משה שקורא בשם השם
אז זה לא משה שקורא בשם השם
התחילת הפסוק זה הקב' הוא מדבר
נכון
אני האביר כל טובי על פניך
מי אומר את זה? קב'
וקראתי בשם השם לפניך
וחננותי את אשר אחון וריחמתי את אשר הרכם
אז מי קורא בשם השם?
הקב' אז למה הוא לא אומר וקראתי בשמי?
יכול היה צריך להיות
קב' בשמי לפניך
ואז קראתי בשם השם כאילו מדבר על מישהו אחר
זה נושא ללימוד של עצמו
כשלימדתי ספר שמות נתתי על זה פירוש
המבוסס על הכוזרי במאמר רביעי
בסדר אבל זה מלוח
רק לדעת שיש פה שאלות
היו חכמים שאמרו
טוב לשאול שאלה טובה מאשר תשובה צולעת
ותלמידי
רבן גמליאל יוכיחו
שהיו מוצרכים מביני עניותם
ולא רצו לקבל עליהם
סררה
הם ידעו הם למדו הרבה תורה
הם היו תלמידים של רבן גמליאל
שזה לא סתם בן אדם
אז תלמיד של רבן גמליאל
הוא שם בכיס הקטן עשרה גדולי הדור של ימינו
והם לא רצו לקבל סררה
למרות שזה יכול היה לפתור את הבעיה
הכלכלית שלהם
הוא מה שאמרו בפרק כהן משוח
זה לשונם
כי מדומים אתם שסררה אני נותן לכם
עבדות אני נותן לכם
יש שאלה מעניינת
חותנו של הרב קוק
הדרת
הרב איליהו דוד רבינוביץ' תאומים
ראשי תיבות הדרת
הוא היה הרב ראשי של ירושלים
אז רואים בתשובות שלו
שמה שהוא מסתפק
האם מותר לו לישון אחרי הצהריים או לא
כי הוא צריך להיות מוכן
כל רגע לענות על שאלות
כיוון שהוא הרב של ירושלים
הוא חייב שכל רגע הוא יהיה פנוי
לתשובה ואז שאלה אם
מותר לו לנוח אחרי הצהריים
זה שהוא רצה לנוח אחרי הצהריים
זה בגלל שהוא היה לו מלאריה
זה לא סתם
אבל הוא אמר בכל זאת אולי אפשר
אולי זה אסור
מתייעץ עם הרב קוק
חתנו בנושא הזה
זהו שהוא יצא
הרב לא פנוי הוא עכשיו ברוך הצהריים
טוב
ואמרו עוד
או אילה לרבנות
שמקברת את בעליה
ומנעלן זה אחד המקורות
זה לא המקור היחיד
מי יוסף
מפני שהניגה עצמו ברבנות
איזה רבנות הייתה ליוסף
שהוא היה מלך
יוסף
הניג עצמו ברבנות
היה אחראי על
על מצרים
אז מת קודם
אחד
מה פירוש הביטוי
הנהיג עצמו
הנהיגו אותו ברבנות
כאילו שהוא רצה את זה
לא לגמרי מדויק
כאשר פרעה מזמין אותו
הוא אומר מה זה החלום שלי
הוא אומר החלום שלך זה ככה וככה
ואתה יראה פרעה איש חכם ונבון
וישיתהו על ארץ מצרים
מי ביקש ממנו להגיד את זה
הרי זה לא חלק מפתרון החלום
אז אפילו אם הוא לא התכוון לעצמו
אבל על ידי עצמו
זה קרה
נכון
שאם לא כן
אף אחד לא ביקש ממנו עצות
מה אתה נותן עצות
של שבע שנות רב של שבע שנות צבא
אפשר לומר שהנהיג עצמו ברבנות
כלפי האחים שלו
נושא עדיהם
אבל זה לא כתוב בשום מקום
נכון
כללו של דבר
אין הרבנות
אלא מסע גדול
אשר על שכם
הנושא אותו
כי עד שהאדם יחיד
ויושב בתוך המובלה
בין האנשים
אפילו נתפס אליה לעצמו
כמו עשית הפשלה
תוכל אותה
אבל לפי הממדים שלך
כיוון שנתעלה לרבנות וסררה
כבר הוא נתפס על כל מי שתחת ידו ממשלתו
כל הפשלות שנעשות
תחת פיקוחך
יש אחריות מיניסטריאלית
כי עליו להשקיף על כולם
ולראות אותם דעה ועסקל ולהשאיר מעשה
ועם לב השמם
בראשיכם כתיב
כתוב ועסימם בראשיכם
ועסימם כתוב ליוד
ועסקלים כתוב ועשמם
אחרי כל הדברים האלה
מה ידחוף אנשים למשרות של סררה?
אחרי כל זה
מה ידחוף את האנשים
למשרות של סררה?
תשובה?
האידיאל, האחריות
כלומר שאנשים
לא יחפשו שם טענת עצמם
אלא שיחפשו את טובת הכלל
כן
יש במשנה
במסכת
סנדרינד
ארבעה, שלושה מלאכים
וארבעה הידיעוטות אין להם חלק לעולם הבא
נכון?
בסוף המקרה, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא
בסוף המקרה יש רשימה של שבעה אנשים
אלה אין להם חלק לעולם הבא
אז זה כלומר מתוך מיליארדי בני אדם
המשנה מצא רק שבעה
זה לא
שבעה אנשים שאין להם חלק לעולם הבא
מהם השבעה אנשים האלה?
שלושה מהם מלאכים
זה כבר אומר הרבה
כלומר שברגע שאתה מלאך
אתה בסכנה יותר גדולה
כי מה שאתה עושה יש לו השלכות לא רק על עדיך
אלא על אחרים
למשל ירובעם בן נבט
שכל הזמן התלמוד אומר
חטא ואחיתי את ישראל
זה שהוא חטא עוד איכשהו
אבל הוא אחיתי אחרים יותר חמור
כיוון שהוא המלאך, הוא היה בעמדה כזאת
שכל עם ישראל היה תלוי בהתנהגותו
שזה חמור יותר, לכן אין לו חלק לעולם הבא
אז שלושה מלאכים
ארבעה אידיוטות
שניים מהם ראשי סנדרין
דואג ואחי טופל
אחד מהם נביא
בלעם
ועוד אחד
ראש הלשכה של הנביא
גחזי
זה כלומר
אנשים בעלי עמדה ששרה
והכבוד
זאת אומרת שאחרים
איכשהו בסוף כולם יש להם חלק
אבל צריך איכשהו למצוא את השביל
אבל מה?
פעם היה איזה יהודי אחד
הרב אבי שוורץ
אפשר לספר
היה מלמד, לפני הרבה שנים
לימד כוזרי במכון מיר
וביקשו ממנו ללמד כוזרי
זה היה בשנים הראשונות של מכון מיר
הלך לרב שלו, הרב ציהודה
קוק, אמר לו
כבוד הרב אני לא ראוי
ביקשו ממני ללמד מכון
מיר, אבל אני לא ראוי לזה
אמר לו
הרב ציהודה, נכון
אתה לא ראוי
והסביר לו, למה באמת זה לא טוב
למה הוא לא ראוי, לא מתאים
לא למד מספיק
אבל מסכנים
מכון מיר, הם צריכים את התורה שלך
אז תלך, למד
זה דוגמה מאוד מעניינת
מי ילך לדברית?
מי שלא רוצה
והכבוד
אינו אלא
הבל הבלים
המעביר את האדם על דעתו ועל דעת כונו
ומשכחו כל חובתו
זה הרמב״ם גם במורים ניווחים בסוף
הוא דן בשאלה פשוטה
מהי תכלית החיים
יש לו פרק שלם שם על השאלה הזאת
מהי תכלית החיים
והוא מביא שם כמה שיטות
מה רוב בני האדם חושבים על תכלית החיים
אז אחת הדוגמאות הוא מביא
רדיפת הכבוד
או השלטון
אומר הרמב״ם
הבעיה היא
הדבר הזה שבני האדם רוצים אחריו
להיות בעמדה של שליטה
זה כמעט כולו דמיון מוחלט
למשל אדם אומר
זה ביתי
וזה ארמוני
ואלו צבעותיי
זה כמו נפוליאון כזה
הוא אומר לפני
מאה אלף חיילים
חיילים שלי
נשאלת השאלה
מה שם שם שלך
זה בעצם דמיון
זה הכל בלוף אחד גדול
אתה חושב שם שלך
אם באמת לא שלך
כל קניין בנוי על דמיון
על מוסכמה חברתית
הם שומעים לפקודות שלך
זה נכון
אבל מי החליט שהם צריכים
לשמוע על הפקודות שלך
זה המשטר
בסך הכל זה מוסכמה
מצד האמת אין שום דבר שקושר באמת
בין המפקד לבין הצבא שלו
כמוכן גם
בין האדם לבין הרכוש שלו
לכן אומר הרמב״ם
חבל שהאדם ייקח
כתכלית לחיים דבר
שהוא ביסודו של דבר דמיון
לא שזה לא חשוב
צריך שיהיו צבעות
צריך שיהיה רכוש, יש דיני קניינים
אבל צריך לדעת שהכל בסופו
של דבר זה בנוי על הדמיון
ולכן אומר הרמב״ם
זה לא יכול להיות תכלית האדם
זה קורה היום במשתלות
שצביבנו
ולכן אומר
הכבוד אינו אלא הבלבלים
המעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו
ומשכחו כל חובתו
ומי שמכירו ודאי שימאסבו ויסנעו
והתהילות אשר ייהללו
ביני האדם
יהיו עליו לתורך
כי קרעותו אותם
מגדילים הילו להם
על אשר אינו בו באמת
אינו אלא מתבושש ומתענח
שלא די להוראתו
שחסרות ממנו המהלות ההם
אלא שיאמיסו עליו
תהילות שקר
למה ניקלם יותר
מעניין, הרב ציודקוק
בספר אורלין טבעתי
כותב
שכאשר משבחים את האדם
על דבר שאין בו
למשל, אדם
מייחסים לו
גדולה בתורה
ואין לו
כדי שמייחסים לו גדולה בתורה
מכבדים אותו
אומר הרב ציודה, הוא צריך לסמוח
על זה שהאנשים מחשיבים את התורה
הוא צריך להצטער
על זה שחושבים שאצלו יש
כשבצד האמת אין
אבל עצם זה שהכבוד בא
בגלל דבר שהוא אמיתי
שבני האדם מכבדים את התורה
הוא צריך לסמוח על זה שנותנים כבוד לתורה
הרב לימדנו
כי מסילת ישערים
באופן שתתיע לרוח הקודש
ואם התמודדות עם רבנות
היא אחד מהשלבים
אז זה רוח הקודש מנועה מאדם פשוט
שלא יתמודד עם דילמת הרבנות
אין אדם בעולם שאין לו
מידה של רבנות
של סררת כלשהי
תמיד
האדם יש לו
שליטה על ביתו
יש לו
שליטה על הילקוד שלו
כן ילד יש לו שליטה על הילקוד
וכדובר
שלום לכבוד הרב
כל אדם בעל רצון לסייע לציבור
יכול ללכת לרבנות
או שהאדם צריך שהציבור
יכתיר אותו
ברור שאם הוא יתפוס את השלטון
בלי שיסכימו
אז זה שטויות
כתוב כל המעמיד
יש דברים חריפים אצל חזל על מי שמעמיד
פרנס על הציבור שלא מדעת הציבור
אפילו
כשהקדוש ברוך הוא אומר שהוא מעוניין בפרנס
צריך לשאול את הציבור
כך אומר היום שאין לנו נביאים
צריך לשאול את הציבור
חלק משקול נהדרת
זאת הסיבה
שכאשר מבנים רב למשל
אז שואלים את הציבור
מי זה הציבור
זה המפלגות
זה
כמובן גם הרבנים האחרים
אבל גם המפלגות
אז איך אפשר לקבל רבנות
שמתמנה על ידי נציגים
של מפלגות חילוניות אנטי דתיות
תשובה
בגלל שהרבנות
מתמנת
על ידי מפלגות חילוניות
אנטי דתיות לכן צריך לשמוע
כי אי אפשר למנות
על הציבור אלא מדעת הציבור
אז הסודי דת הזה צריך להחליט
מי יהיה הרב שלו
טוב מאוד
אם זה היה רק רב של הדתיים אז זה לא היה רב
לפי הלכה
טוב לפעמים
החלק הרביעי הוא
חילוק הכבוד
לכל אדם
וכן שנינו איזה הוא מכובד
המכבד את אוויריות
כן
ואמרו עוד
מינין היודע
בחברו שהוא גדול ממנו
אפילו דבר אחד
שיחייב לנהוג בו כבוד וכו'
יש פה שאלה
האם אדם יכול לדעת בבירור
שהוא ענב
דיברנו על זה
קודם נכון
נכון
השאלה אני חוזר על השאלה
האם אדם יכול לדעת בבירור
שהוא ענב מה התשובה
כן יכול
כן ודאי
אם אדם הוא אמיתי אז
הוא יודע אם הוא ענב או לא
פשוט מאוד
יש לנו דוגמה לזה
בגמרה מפורש
שכאשר אחד החכמים שם קרא את המשנה
שבה כתוב
מי שמת רבי
בטלה ענבה
אז רב יוסף אמר לזה שכשהוא קרא את המשנה
לא תתנה ענבה אל תקרא את זה
למה? דאי כענה אני פה הרי
אז אם כן יש עדיין ענבים בעולם
נכון?
לא אבל הוא צדק
הוא צדק
הוא אומר מי שמת רבי
בטלה ענבה
רב יוסף אמר פתאום בטלה ענבה
מה הייתי
זאת אומרת שרב יוסף היה ענב אמיתי
לכן הוא אמר על עצמו שהוא ענב
יכול היה לדעת שהוא ענב
ברור
כי אם לא
אם לא נגיד את זה
אז נצטרך לומר שהענבה היא סוג של שקר עצמי
שאדם צריך לחשוב
שאין בו מעלות מסוימות שיש בו
זה לא יכול להיות
לא יכול להיות שהמוסר יעמוד נגד האמת
אז אם האמת
אני ענב
אתה אומר לסמכן את זה מטוח גאווה שאתה ענב
מי אמר שזה מטוח גאווה שהוא משהו ענב
מתוך ענבה הוא יגיד שהוא ענב
נכון?
השאלה היא למה הוא צריך להגיד את זה
אנשים שאומרים שאני כלום אני 0-0
זה גאווה
אנשים שאומרים אני כלום אני 0-0 זה בעיקר
לאנשים המסריחים ביותר
נכון? כן
זה לא אומר שאדם
אומר שאני ענב
השאלה היא נגיד שזאת האמת
למה הוא ראה לנכון להגיד את זה
אבל הקבל
אמר לו תכתוב את זה
והוא כתב
כשמשה כתב והאיש משה ענב מאוד
הוא חשב שזה אמת או לא
הוא ידע שזה אמת
והוא כתב את זה
וזה לא יפסיק להיות אמת בשעה שהוא כותב
שאם לא כן הוא לא יכול לכתוב את זה
זאת אומרת שהידיעה שהוא ענב
וזה לא מפריע לו להיות ענב אלא להיפך
כיוון שהוא ענב באמת
אני שואל את השאלה
כי רק מי שיש לו גאווה מפחד מן הענבה
עכשיו אתה מבין
למה רבי יוסף אמר את זה
אני שמעתי בה מסבר יפה
כי כשהוא שמע את המשנה
משמת רבי בתלה ענבה
אז הוא חשש שזה יביא
אנשים להתייאש מלהגיע
למידת הענבה
אז הוא רצה להראות להם
לא זה אפשרי עובדה אני הגעתי לזה
כדי שאחרים יהיו ענבים
אז למה הרבנים
מה שקודים ספרים לא קודים הרב זה וזה
למה הרבניים
מכירים עצמם שהם רבניים
למה הם לא קודים הרב
אה זה מוסכמה כזאת
למה זה יתרום גם
כולם יודעים שהוא הרב
דווקא כשלא צריך
אבל מה שעדוניין כשהרב קוק היה קצת לפני מותו
הוא קיבל סיבה שיקראו לו רק הרב
הוא התכוון כנראה לשער של ספר אורות הקודש
והוא אמר שבשער של הספר
יכתבו הרב
ולא יכתבו הרב הראשי לישראל
הרב הגאון לא יודע מה
למה הוא אמר הרב
שייכתוב אברהם יצחק
הקודם קוק למה הוא כתב הרב
כי פחות מזה זה כבר פגיע בקבוד
זה כבר לא דרישת הכבוד
אלא זה בזלזול
זלזול אי אפשר
עכשיו סתם ככה
אדם כותב ספר יודעים שהוא הרב
זה בסדר
ולפעמים צריך לכתוב
כדי שיקנו
למשל אני כתבתי ספר
על עקוזרי
אני חושב שכתבו שם הרב
לא כתבו הרב?
על עקוזרי לא כתבו הרב?
זה לא בסדר אני אגיד לך
טוב
תודה יום