אנחנו ממשיכים בספר מסילת
ישרים לרמחל בפרק י' ת'
ודיברנו על הענפים של האהבה
והגענו אל הקנאה, אני חושב, לא?
השני הוא השמחה
איזה עמוד היא שאלה שאי אפשר לענות עליה?
בגלל שיש מהדורות שונות
של ספר מסילת ישרים, כשאני
משתמש בה כעת, שאיננה זה ה' שלך
זה בעמוד קוף כפתט, אבל זה לא יעזור
אז אנחנו בביור חלקי החסידות
איפה שהרמחל אומר, עונבר, אתה
ענפי האהבה והם השלושה שזכרתי
הדבקות, השמחה והקנאה, דבקות למדנו
ועכשיו השמחה, השני הוא השמחה
זה מה שאני יכול להגיד
אצלך זה צדיק מה?
צדיק זין, במהדורה שלך זה בעמוד צדיק זין
אז כך שבאמת השאלה באיזה
עמוד זה, היא שאלה קרדינלית
אבל בלתי ניתנת לתשובה ממוקדת וברורה
השני הוא השמחה והוא העיקר גדול בעבודה
והוא מה שדוד מזהיר
ואומר, איבדו את השם בשמחה
והוא לפניו ברננה ואומר וצדיקים
ישמחו יעלצו לפני אלוהים ויסיסו בשמחה
ואמרו רבותינו זכרונם נברכה, אין
השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה
מעניין מאוד כי הרבה
פעמים במסורות דתיות אחרות
יש זהות בין העצבות לבין הקדושה
והלכה ברורה אצלנו שאין
השכינה שורה מתוך עצבות
יש עצבות אין שכינה, אין מה לדבר
יש האדם חסר וזה כתוב
במגמורה מסכת ברכות פרק חמישי
רבה לא גזר טענית ביום עד עיבה
כלומר רבה לא היה גוזר טענית, אם
היה צריך לגזור טענית על איזה משהו
נגשמים או יש איזה צרה כלשהי,
רבה לא היה גוזר טענית ביום של עננים
למה היה אומר משום סקוטה בענן לך נעבור תפילה
כשיש עננים התפילה לא עוברת
זה נשמע קצת פרימיטיבי מאוד
זאת אומרת, אתה אומר כאילו
העננים מעקבים את התפילה מלעלות
כאילו שהתפילה צריכה לעבור איזשהו מרחק פיזי
אז הרב קוק מסביר בעיניי שם
שהכוונה שכשיש עננים אנשים עצובים
והטענית זה בא לדכא את הכוח החומרי של האדם
אם יעשו טענית ביום שבו יש עננים
יחשבו שהטענית גם באה לדכא את הנפש
וזה אין שום כוונה כזאת
הטענית באה כדי לדכא את הנטיות הנמוכות
החומריות היתרות של האדם, לכן אדם לא אוכל
אבל הנפש צריכה להיות בשמחה
לכן רבה בכוונה כדי למנוע את הטעות הזאת
של הזיהוי של החוויה הדתית עם העצבות
לא יהיה גוזר טענית אם יש עננים
צריך דווקא שיהיה שמח ביום של טענית
הרבים אין דבר פיזי בתפילה
שארי אנחנו מתכוונים דרך הר הבית
חבי ראשם בתפילה עולה דרך שמי
אתה אומר ככה, רחי אין דבר פיזי בתפילה
שארי אנחנו מתכוונים לכיוון
הר הבית ומשם זה עולה השמיים
אז מה יקרה אם מטוס יעבור מעל הר הבית
והתפילות תתעכב נבות השם, לא שווה
התפילה תיכנסו למנוע
אז ברור שאין הכוונה כך
אנחנו מחבנים את ליבנו להר הבית
ואז זה גורם שהתפילה עולה
אבל מה זה עולה?
הכוונה שהיא מתאחדת עם הרצון העליון
הרצון שלי והרצון של הקב' נעשים אחד
ברור שיש פעולה פיזית כי המתפלל הוא פיזי
גם הר הבית הוא פיזי
והתפילה היא לא פיזית
ולכן אי אפשר לומר שרבה אמר
שהתפילה צריכה לעבור את העננים
צריכה לעשות תחנות בחלל
לדעת איפה בדיוק הגיעו התפילות
אלא ברור שהכוונה היא מצד העצבות שיש בזה
והעצבות היא נינה ראויה לעבודת השם
יש יום שבו מתענים מן התורה זה יום הכיפורים
יום הכיפורים מתענים
וכתוב שם וקראת לשבת עונג זה מציאת עונג שבת
לקדוש השם מכובד זה יום הכיפורים
שצריך לכבד את יום הכיפורים בקסות נקייה
האדם צריך להיות לבוש יפה לכבוד יום הכיפורים
לטבול לפני יום הכיפורים
זאת אומרת שיום הכיפורים
הוא יום שבו האדם מתהדר
אמנם לא בתכשיטים אמרו שלא
לדבוש תכשיטים ביום הכיפורים
אבל הדר צריך להיות
אחרת גם המנגינות של יום הכיפורים
הן מנגינות שמחות בדרך
כלל חוץ ממנגינת כל נדרי אולי
זאת אומרת שיש ממד אסתטי חיובי
של שמחה בעבודת השם
הודעה טכנית
ההקלטה של השיעור במסידת
ישרים שבוע שעבר התקלקלה
מי שהקליט את השיעור מוזמן
למסור את ההקלטה לערוץ מאיר
לזיקוי הרבים
תבדקו לילי יש?
או ששכחתי להביא את המקלט?
שלי לא הקליט
אה יכול להיות
אז אם מישהו יש לו
הן פה הן בבית ההקלטה של שיעור של שבוע שעבר
יזכה את הרבים
אני כפתור אחד שלומד בכולם
צריך להיות מנגינות עוצרת שובות
לא מנגינות של שמחה
למה?
כי זה זה זה
למה?
מה שמי זה היה קשורים
יום הכיפורים המנגינות שמחות?
יצא לך להתפלל ביום הכיפורים?
שלא
לא נראה לי שלא, זה שאלה רטורית אתה יודע
אז נראה לי שאתה מתפלל
המנגינות הן שמחות או עצובות?
הן צריכות להיות עצובות
הן צריכות להיות עצובות אבל
בפועל איך עם ישראל נוהג?
משמחות
משמחות זאת אומרת שעבודת השם וגם
הפעולה של התשובה צריכה להיות מלווה בשמחה
התשובה עצמה זה משהו שיש בו
קצת עצבות כי אדם מתחרט על חטאיו
אבל באותו רגע שהוא
מתחרט על חטאיו הוא באותו
רגע ממש שמח כי הוא יודע
שחרטתו מתקנת את העבירות
אבל איך שאומרים על הרצינות?
רצינות זה לא קשור לעצבות
זה בדיוק העניין שאצל אומות
העולם הם קושרים את הרצינות לעצבות
זה לא קשור, רצינות זה בשמחה
אם כן, לפי מה שבדקתי גם הרב לא הקליט, בסדר
זה אמרו גם כן, אם כן
מדוע יש הרבה רבנים גדולים
שהפנים שלהם תמיד רציניות
ואין שום רושם של שמחה על פניהם
תשובה, ב-Amaise von Zayn-Betlers
כותב, Amaise von Zayn-Betlers
מה? זה לא מי זה, זה שם של סיפור
מעשה בשבעה קבצנים
כן, אז יש בטלר שם, זה היינו קבצן
שנראה עצוב מאוד
כתוב שם, הוא נראה עם
פנים עצובות, חבל על הזמן
ואז הוא אומר לחתן והקלה
שהם הילד והילדה שעזבו
אותם ביער ביום הבריחה הגדולה
אז הוא אומר להם, אתם חושבים שאני עצוב?
אני האדם הסמך ביותר בעולם
אלא מה? השמחה שלי היא כל
כך גבוהה שאין לה ביטוי בעולם
כי כל שמחה שיש לאדם היא
שמחה על זה שנתמלה חסרונו
היא רוצה שבכל שמחה יש זכר לחיסרון
אבל השמחה שלי היא שמחה
עצמית כי לא חסר לי דבר
מלכתחילה
ולכן אני נראה כזה עצוב כי אי
אפשר לתת ביטוי לשמחה הזאת בעולם
ואני מברך אתכם שתהיו שמחים כמוני
ככה כתוב ב-Amaise von Zayn-Betler
אז לכן אותם רבנים שנראה
לך שהם כאילו רציניים
זה לא שהם לא רציניים, זה לא שהם לא שמחים
הם שמחים כל כך שהם לא יכולים לוותא את זה
ואם חז וחלילה, חז ושלום, יש
אחד שהוא באמת עצוב בפנים
אז זה חטא, צריך לחפר על זה, לתקן את זה
רבי עמום שפירא היה אומר
שחשוב תמיד לחייך כי זו המתנה
הגדולה ביותר שאפשר לתת לבני אדם
וזה לא עולה כלום
אז זה... לא, ודאי, עבודת השם זה בשמחה
אם אין שמחה, יש תלמיד של הבעל שם טוב
קראו לו רבי יעקב יוסף עם פול נאה
הייתה עם חכם ענק והיה מתנגד של הבעל שם טוב
וגם היה עוד אחד, זה המגיד ממזריץ'
מפורסם מאוד, גדול התלמידים
של רבי ישראל, בעל שם טוב
והוא תמיד חכם גדול
שבהתחלה גם כן התנגד לבעל שם טוב
הרבה מהתלמידים של הבעל
שם טוב היו בהתחלה ממתנגדיו
ולגבי הראשון, רבי יעקב יוסף
עם פול נאה, שהיה אדם כזה רציני
הבעל שם טוב סידר לעצמו איזו פגישה איתו ככה
עשה לו איזה טריק, בסוף נפגש איתו
ואמר לו יש לך מערה שחורה, זה לא רצינות
ואז הבן אדם זה שינה לו את כל
החיים, הוא נהיה תלמיד של הבעל שם טוב
פעם, כשהמגיד מזריץ' נכנס לראשונה
לבעל שם טוב, הבעל שם טוב זרק אותו מהבית
אמר לו בעלי מערה שחורה לא נכנסים לכאן
מערה שחורה זה דיכאון, מלנקוליה, בלעז
לא ככה עובדים את השם, אתה עושה כאילו
דמי, יש לך בעיות, עבודת השם לא מתחיל מזה
עבודת השם מתחיל מנקודה של
זה, תגיד אבל אני לא שמח, נכון
אז תמצא נקודה אחת של שמחה,
מתוך נקודה אחת של שמחה הכל ילך
זה איגולים של שמחה נכון,
זה הולך ומתפשט, זה כזה מדבק
כן, מה אתה אומר?
הבן אדם, אז כמה תנאי להשגת
רזי התורה זה מערה שחורה?
אני, זאת הפעם הראשונה שנשמע שאלה כזאת
בעשרות השנים שזכיתי ללמד תורה
אני חוזר על שאלתך, המדהימה
אתה אומר, אז מדוע אחד מן התנאים
ללימוד סטרי תורה זה מערה שחורה?
עכשיו מדוע אני אמרתי שזה משפט מדהימי?
כי הוא ההפך מכל מה שלמדתי
מעולם לא שמענו דבר כזה
שכדי ללמוד סטרי תורה ציירתי אותי מערה שחורה
אפילו הנבואה, שזה יותר מסטרי תורה,
אין לה נבואה שחורה אלא מתוך שמחה
הקיצד, איפה ראית דבר כזה?
קונטרס ההתפעלות
מה זה? קונטרס ההתפעלות?
מה, של אדמור האמצעי?
כן, שאומר שמי שבילתותו לא מגבל מערה
שחורה, אחר כך שאומר צריך להגיע ללמוד תורה
מה, לא הבנתי שאלה?
מי שלא מגבל מערה שחורה כשהוא
צעיר, הוא לא אכל לגעת לגמרי סטרי תורה
אהההה, עכשיו זה מתברר,
זה לא משווה אחר לגמרי,
אתה אומר בשם אדמור
האמצעי בקונטרס ההתפעלות
שהוא אומר שאי אפשר להגיע לסטרי
תורה אם לא עבר דרך מערה שחורה, בוודאי
כי הוא צריך להבין עד כמה שזה רע, ושאי
אפשר לעבוד את השם בצורה כזאת, זה הכוונה
אם לא היה לך מגע כל שיעוי מערה, אז
קשה להבין מה הערך של הטוב לעומתו
זה הכוונה, זה לא חזר חדירה,
מספיק נגיעה קטנה, נגיד אלפית אחוז
שבערה שחורה פעם אחת בחיים,
זהו, מספיק, רק כך, רק שמחה
מה אתה אומר?
אתה מבין שגם הסטרי תורה, לימוד
סטרי תורה אמור להקיף את הכל?
כן, זה בדיוק העניין, זה לימוד סטרי תורה
אמור להקיף את הכל, גם את המשמעות של הרע
אז יש בסטרי תורה הרבה התעסקות
גם כן במדורות התאומה וכו' וקליפות
אז תבין פעם אחת מה זה,
זהו, אחר כך לעזוב את זה
בכלל המקובלים מאוד מאוד מזהירים
שלא להיות בעצבות וגם לא להיות בכעס
אחד הדברים שהמקובלים
מזהירים עליו מאוד זה הכעס
אפילו רבי חיים ויטאל מספר על
עצמו שפעם אחת הוא כעס על אשתו
והיא הייתה אישה לא קלה,
והוא כעס על אשתו והיכה אותה
ככה הוא כותב, על עצמו, הוא לא,
צריך לראות את הכנות האדירה של הרב
ואז ניטל ממנו כוח הדיבור וניטב תו פניו
וכדי לתקן את זה היה צריך שהאריזה על יסל
לו תיקונים על גבי תיקונים עד שיחזור לעצמו
אמרו המקובלים שאדם שכועס
צריך בשביל לחפר על זה 151 טעניות
למה? כי כעס זה בגימטריה 150, אז צריך 151
גם מקווה זה בגימטריה 151 כדי לתקן את הכעס
עכשיו העניין הוא כזה שזה בעיה
קצת, כי אדם שלא אוכל עצבני
אז זה מגדיל עליו עוד יותר,
151 היא מעצבנות וצריך לא לכעוס
אבל אם הוא יכנס עוד פעם אחת, עוד 150 ואיך
עדיף להיות שמח
ממש אפשר לבחור בשמחה לא מעט כעס
יפה מאוד, תמשיך את השאלה
זה באמת נכון מה שאתה אומר
זאת אומרת, אתה אומר שמדבריי משתמע, זה
לא רק שלי, זה כל הגדולי ישראל שדיברו על זה
שכעס ושמחה זה דברים שאפשר לבחור בהם, יפה
כלומר מכאן אתה למד
שעולם הרגשות הוא דבר רצוני
איך בוחרים בשמחה? פשוט
העובדה נגיד למשל שאני יושב על כיסא,
היא עובדה משמחת או עצובה, מה אתה אומר?
אתה הולך להסתכל על זה, נכון?
זאת אומרת, על כל דבר במציאות אני
יכול להחליט שהדבר מדכא או שהוא משמח
כמו שפעם לפני כמה שנים
אמר לי בחור אחד במכון מאיר
תגידי, למה זה קורה רק לי, שאני
פוגש כל יום אנשים בלתי נסבלים?
למה זה קורה רק לי, שכל יום
אני פוגש אנשים בלתי נסבלים?
התשובה, כולם פגשו את האנשים הבלתי נסבלים
נגיד, אני נותן לו טענתו
שבאמת הם אנשים עצבנים
אבל הוא החליט להתמקד
עליהם, הרי כשאתה שורק נוף
אתה נעצר איפה שאתה רוצה לייעצר
אז יש מי שמחליט לשים לב על משהו,
ויש מי שמחליט לא לשים לב על משהו
זה עניין של החלטה, בוודאי
אותו דבר לגבי הקעס
האדם מחליט אם דיחוס או לא
אז בעצם זה שאני מפרד שמה שקורה עכשיו
איתי זה משמח, אז זה ליבי עביד השמחה?
נכון
זאת אומרת, אני שומע לקיסאי שלו, אני
אומר, טוב, זה דבר משמח, אז עושה כזה דבר
איזה יופי, שזה ההתפתחות
של הטכנולוגיה האנושית
שמאפשרת לאדם למצוא מקום נוח לישיבתו
לא על הסלעים ועל הקוצים
כמו שהיה באדם הקדמון
איזה יופי, ותראו איזה חומרים
כמה האדם השקיע מחוכמתו
וממרצו כדי לאפשר לבני אדם לשבט
כן?
זה יופי, אתה יכול להגיד לו איזה דיכאון
עד שאדם מצליח לשבט
כמה פעולות צריך לעשות בעולם
כמה בזבוז של כסף ואנרגיות ולהביא פועלים
וכל מה שזה דורש
בעלי חיים הם יושבים בלי בעיות
בגלל זה, כל כך הרבה
וברגע שזה צ'ופצ'י קצת ככה שרוט על הכיסא
איי, זה כואב
צריך לעשות פיזיותרפיה אחר כך לתקן את הגב
זה לא מדכא את הגיל
זה עניין של החלטה
מדוע?
זאת אומרת שבעצם עושר
זה לא מטרה, זה נקודת מוצא
אפשר לומר
דבר שני, האם אפשר להגיד...
אני רוצה לחזור על דבריך
מה שאומר זה שעושר זה
לא מטרה, זאת נקודת מוצא
יפה מאוד
והאם בסופו של דבר זה נכון
להגיד שאין כעס לגיטימי?
האם זה נכון לומר שאין כעס לגיטימי?
זו שאלה גדולה
שנחלקו בגדולי העולם
הרמחאל והרב קוק
שהרמחאל אומר שאין כעס לגיטימי
ולפי הרב קוק כן
השאלה היא על מה בדיוק הם נחלקו
אבל יש מה שנקרא כעס קדוש
כן, אביתך דהורה איתה או שרואים חילול השם
אבל גם זה מבוקר
זה לא העובדן השליטה הזמני
מה זה כעס באמת?
כעס באמת זה סוג של שיגעון
שיגעון זמני, אדם איבל את השליטה על עצמו
אז יש משהו לא בסדר פה
זה לא כל כך כמו שאנחנו נחלשנו אותה היום?
השאלה היא, יש מדרגות בזה
יש מדרגות בכעס
אחד קשור בשני
כעס אחד מוביל לכעס השני
אז זה שאדם בלתי שולט בעצמו יש איזה בעיה
סימן שהאדם נפעל מבחוץ
כן, מה אתה אומר?
אני לא נצלם לבחירה
שבדרך כלל אני יודע שהוא מסתובב לבחור בשמחה
זה השמחה שלנו
השמחה שאני משולט על...
אבל זה כל אדם יש לו את זה
כל אדם צריך לסמוח על
זה שהוא יכול לבחור בשמחה
הרי אין אדם שלא בחירה חופשית
זה קורה, המצב שלה
זה לא... זה מה שהיה בחירה
מה?
אני אומר לעצמות זה דבר שקורה לי
אין אחד לעצמות זה לא... לא
אחד רוצה לבחור להיות שמח
כל אדם רוצה
לבחור... לא... ממש לא
יש לי הוכחה שלא כל אחד בוחר להיות שמח
שיש כאלה שבוחרים להיות עצובים
אבל עכשיו קשה להם
הם החליטו שקשה להם
זאת אומרת, יש ההחלטה
לקחת את המצבים של החיים
בתור דבר שמדכא
עכשיו למה עושים את זה?
יש לזה הרבה סיבות
הסיבה המרכזית היא
שהאדם רוצה לבחוק מעליו אחריות
ולכן זה מאוד נוח לא להיות שמח
כי אז האדם משותק
יש משהו שכובל אותו
והכבילה הזאת מצדיקה
את זריקת האחריות על אחרים
כי האדם לא יודע כמה שזה שמח להיות אחראי
אז אפשר לומר מה עושים לך?
זאת אומרת, אני יכול לקוף את הכאב
ולתת לזה משהו
הכאב זה כאב, זה משהו אחר
זה כמו... תראה לעצמך, האדם למשל
שאמרו לו הרופאים
יש לך מחלה קשה
לא עליכם
ואומרים לו תראה
יש לנו תרופה ניסיונית
זה לא בטוח שהיא עובדת
אולי כן תעבוד, אולי לא תעבוד
תיקח את זה
אם בעוד שעתיים יש לך כאב ובטן עזים
זה סימן שזה עובד
אחרי שעתיים
שעה חמישים ותשע
עוד לא כואב כלום
אוי ובוי, איזה דיכאון
חמישים ותשע וחצי
לא כואב כלום
עוד שנייה
לא כואב כלום
שעתיים, דח! כואב!
וואי, איך הוא שמח
נכון?
זאת אומרת, הכאב והשמחה
הם לא קשורים זה לזה
מנגינות התימנים
הן מתוך ירעה
והמנגינות עצובות
אני אגיד לך למה
אני לא יודע, אני לא בדקתי את זה
אני מכוון במנגינות יום הכיפורים
לא הייתי ביום הכיפורים
אצל תימנים
אבל
גם אם זה נכון
זה מן הסתם בגלל שהם כל כך שמחים
שבשבילם קצת מנגינה עצובה
זה לא משנה
אם כך
מה עניין ההלכה
להתפלל לכיוון
לכוון ירושלים
ומה לגבי היום בער הבית
וברחבת הכותל
ישנם שמכוונים את גופם ברחבה
לכיוון אבן השתייה
האם זה מנהג נכון?
נו באמת
זה הנושא עכשיו
לא, זה לא משהו נושא
מה?
שאלה במקום
כי היום השפיעה לא משהו פיזי
כן, אבל זה שאני הזכרתי
שהתפילה היא לא משהו פיזי
זה לא היבא שזה נושא הלימוד
הנושא של הלימוד שלנו זה השמחה
ובדרך אגב
הזכרתי משהו שנוגע לתפילה
ולכן להרחיב פה את הנושא
לדעתי זה לא לגיטימי
כן
מנגינות התימנים
הם מתוך, אז זה כבר ראינו
שלום הרב
אם כן, מה תפקיד הרגשות
אם הן רצוניות?
עד רבה
כיוון שהרגשות זה דבר רצוני
יש לזה תפקיד חשוב
זה דרך עבודת השם
דרך ידיעת השם
כי הרי אם אדם לא יהיה שמח
איך ידע את השם?
עד רבה
כן, בבקשה
הרי אפשר להחליט לאהוב
להחליט לאהוב, הנה, יש מצוות אהבה
סימן שזה רצוני
אם אהבה
יש ביטוי צרפתי
מפורסם
זה חזק ממני
מכיר את הביטוי הזה?
לכל הרומנים הגרועים
זה חזק ממני
אז זה שטוי
אם זה חזק ממך, אז למה התורה אמרה
לאיהוב את זה, לסנוע את זה
או לא לסנוע
אז זה סימן שהדברים האלה הם רצוניים
זה בניגוד למקובל
בחברה המערבית, שהחברה המערבית רוצה
לפרוק מעל האדם את האחריות
המוסרית שלו
אבל זה ברור
להחליט להיות שמח או לא
זו החלטה שלך
כן
מה?
מה שמתאר לכלל זה שאתה
רואה לגיס את זה במצב גדלגי
אבל שאדם הוא בהתפופות
או בזמנים, או
שהוא... אה, יש זמנים
שמותר לו לאדם להיות בעצבות
הוא עכשיו עושה תשובה על חטא
יש לו את זה, חטא, הוא רוצה לעשות תשובה
אז חלק מעבודת התשובה
זה להצטער, להתחרט על החטא
הוא צריך לסמוח שיש לו יכולת כזאת
למשל, יש מצווה
להיות באבל בתשעה באב
הנה, זה אפילו קרוב לנייני דיומה
כן, אדם צריך
לקיים בשמחה את המצווה להיות אבל בתשעה באב
זאת אומרת, אם האדם
בתשעה באב
בוכה על החורבן, בכל ליבו
הוא שבור כולו, הוא צריך לסמוח
שיש לו הרגישות הנכונה
לגלות השכינה
לצרת האומה, לצרת האנושות
לעומת זה, אם אדם בתשעה באב
הוא שמח, זה ממש עצוב
מובן?
מה שאומרים?
מה?
אה, הוא שמח
שזה מבטא אצלו
שייכות אמיתית, אותנטית
הוא באופן אותנטי
שייך לצרת האומה
כלומר, אם אדם עדיש לצרת האומה
יש משהו מקולטל אצלו
ולכן הוא צריך להצטער על זה, שהוא שמח
למרות שזה תשעה באב היום
או משהו כזה
שמחה ועצבות לא נוגדים אחד את השניים?
שמחה ועצבות נוגדים אחד את השניים
בהחלט
אז איך אפשר להיות שמח ועל ידי זה לא תעצוב
בתשעה באב?
זה בדיוק מה שהסברתי, יש העצבות הרגשית
והשמחה השכלית
נכון? הוא מדבר במשורח אחר
יש העצבות הרגשית, הוא כל כולו בוכה
והוא כל כולו
שנחה על זה שהוא בוכה
שיש פה הרגישות הזאת
מסופר
על מה ערכו
שיפסיד עיבור נשמות צדיקים
כיוון שבזמן שלמד תורה
עם אחיו התלהט יותר על המידה
מדוע? הרי זה כעס קדוש
בסדר
זה כעס קדוש, ואף על פי כן
הוא יפסיד עיבור, מה יש?
בסמחה שלא עוברת על תלוי זה
שמחה שלא נושאים את השערות במקום
כשיש כזה זה דמית מה ש...
בסמחה יש עליות וירידות, זה כמו כל הרגשות
רגשות יש להן גם תפקוד עצמאי
זה כמו שסוסים
יש להן תפקוד עצמאי, אבל זה
שהסוסים יש תפקוד עצמאי
זה לא אומר שאתה לא יכול
לרתום אותם לעגלה
אותו דבר לגבי הרגשות, יש לה רגשות
תפקוד של עלייה וירידה, עלייה וירידה
אבל יחד עם זה אתה יכול להשתמש
ברגשות וללוות אותן לכיוון שאתה רוצה
אפשר גם, כן, כן, בודאי
אפשר לפעמים
להפסיד שמחה קטנה
בשביל שמחה גדולה וכו'
אבל לדעת שזה מעבר
כן? ברור
יפה
יפה, אבל כמו שאמרת
סדיאן של פרספקטיבה
יפה, טוב
אז בוא נמשיך
אם כן, השמחה
משהו מהותי
בעבודת השם
כי האדם השמח הוא האדם השלם
והאדם השלם
הוא יכול להיפגש עם השלם ברוך הוא
אבל אם הוא חסר
איך החסר יידבק בשלם?
אלא אם כן
יש פה איזה יוצא מן הכלל
הקב' ברוך הוא עושה לפעמים טובה
שהוא משחק אותה חסר
כדי
להעלות את האדם מתוך חסרונו
למה אני מתכוון
יש
משנה במסכת טענית
שאומרת שבשבעה עשר בתמוז
הובכאה העיר
נכון?
שבעה עשר בתמוז
הבעיה שאם תסתכל בספר ירמיהו
תראה שזה לא בשבעה עשר בתמוז
אלא זה בתשעה בתמוז
כתוב בתשעי
לחודש הרביעי
כתוב מפורש
אז יש מחלוקת בבלי וירושלמי
איך להבין את זה
הבבלי אומר זה בית ראשון
מה שכתוב במשנה זה בית שני
בית שני היה בשבעה עשר בתמוז
כיוון שאנחנו יותר קרובים אל המאורה
של שבעה עשר בתמוז
של בית שני
אז אכן אנחנו מציינים את זה אז
עד כאן ההסבר של הבבלי
הירושלמי אומר לא
זה היה בשבעה עשר בתמוז
גם בבית ראשון
מה שכתוב בנביא
תשעה בתמוז
זה הנביא התבלבל
אתה רואה
הירושלמי בלי להתבלבל
אומר שהנביא התבלבל
ועכשיו מה זה הנביא התבלבל? זה נבואה
זה דבר השם
אז
הירושלמי אומר ככה
משל למלך
שהיה כותב חשבונות
ובזמן שהיה כותב את החשבונות
הודיעו לו שמת בנו
התבלבל לא כתב נכון
זאת אומרת שכביכול
הקדוש ברוך הוא
עשה את עצמו
מבולבל, טועה
כדי בשביל מה?
כשאתה במצב של משבר
הרי אנחנו בני ישראל בזמן שהובכה
העיר אנחנו נתונים במשבר
עכשיו יש בעיה
כשיש צרה יש שתי דברים
יש שתי בעיות. א', הצרה עצמה
שהובכה העיר למשל
הדבר השני
כיוון שאנחנו עצובים
אז אין לנו דבקות בבורא
כי הבורא שלם ואנחנו חסרים
אז מה עשה הקדוש ברוך הוא?
עשה את עצמו חסר גם כן
מה הוא חסר אף אתה חסר ואז יש דבקות בבורא
כן? הקדוש הוא עושה טובה
כזאת, שעושה כאילו טועה בכתיבת החשבונות
שאלה קטנה
למה הוא כתב תשע?
הוא רצה לכתוב שבע עשר
יצא לו תשע, נכון? למה?
איך מי י' ז' יוצא ת?
עלי שהוא אמר ככה
י' וז' זה מחבר קצת ככה
חתיכת ג'
הופך להיות ת
נכון? כי הוא נשפך לו
הוא רצה לכתוב י' ז' יצא לו ת
שערות אחת, שערות שנייה
י' ז' זה הוא רצה לכתוב את המילה טוב
טוב בגימטריה שבע עשר
שבע עשר
הוא כתב ת
זה בעצם את ההתחלה
כי הראשית זה הטוב
כי הרואה תת בחלום
יצפה לטוב
כי זו הפעם הראשונה שכתוב תת בתורה
זה במילה טוב, היה ראוי מתאר כי טוב
נמשיך
ועל הפסוק שזכרנו למעלה
עבדו את ה' בסמחה
אמרו במדרש
אמר רבי עיבוד
כשתהיה עומד להתפלל
יהיה לבך
שמח עליך
שאתה מתפלל
לאלוהים שאין
כיוצא בו
כי זאת היא השמחה האמיתית
שיהיה ליבו של אדם
עליז על שהוא זוכה
לעבוד לפני
ה' נתברך
שאין כמוהו ולעסוק בתורתו
ומצוותיו
שהם השלמות האמיתית והעיקר הנצחי
ואמר שלעומו במשל החוכמה
מושכני
אחריך נרוצה
הביאני המלך חדריו
נגילה ונשמחה בהח
מעניין אגב
איך הוא קורא לשיר השירים משל החוכמה
זה מפתח להבין מה זה שיר השירים
יש כמה מפתחות
כמה פירושים מה זה בדיוק שיר השירים
לפי הרמחל זה משל החוכמה
צריך עכשיו לקרוא את כל שיר השירים על פי זה
זה אפשרי
כי כל מה שזוכה
שהאדם ניכנס יותר לפני בחדרי
דיעת גדולתו יתברח
יותר תגדל בו השמחה
ויהיה ליבו סס בקרבו
למשל
בבודדיזם להבדיל
יש צחוק על הפנים
ועצבות בפנים
ראיתם?
הבודדיסטים תמיד צוחקים, זה חלק מההנחיה שלהם
ההנחיות שהם מקבלים
כל הזמן נצחוק
אבל בעומק העומקים
של ההכרה יש ריקות מוחלטת
כי הרי אין במה להידבק
יש החיוך המפורסם
של הבודהה, מכירים את החיוך של הבודהה?
לא ראיתם אף פעם?
אשריכם שלא ראיתם
יש איזה מין פסל כזה
של בן אדם מבסוט ככה עם בטן מלאה
במזרח ששם אין מה לאכול
אז בטן מלאה זה סימן לאושר
והוא מחייך
אבל אם תשימו לב טוב טוב
החיוך הזה הוא חיוך ציני
הוא לא חיוך של שמחה
כלומר, אתה חושב שיש מה לדעת
אז אני רוצה להגיד לך
אין מה לדעת
כן
יש הצליל הזה
הגונג
שמעת פעם גונג?
לא?
לא ידעתי
וואלה לא
נכון, שמעת גונג?
כן, גונג
זה סוג של כלי כזה
שהוא משדר עומק
כל דבר שמה במנזרים
זה עובר עם הגונג
זה הופך להיות
זה דיכוני בסוף
האם אדם חולה בנפשו?
יש לו בכירה חופשית
לא לשתף פעולה עם הרפואה?
כי חושב שרודפים אותו?
ואם יש לו בכירה חופשית
בלי להיות שמח או בלי קיים מצוות?
ומי שיש לו בכירה חופשית
כלומר, האדם
שהוא חולה נפש
הוא יודע שהוא חולה נפש
ולכן
הוא אחראי לכך
שהוא ידע לסמוח
על אף מחלתו
כלומר, הוא יודע שיש לו מחלה
הוא צריך לשתף פעולה או
לא לשתף פעולה, זו החלטה שלו
כמו כן גם
הוא מבין מה שהוא יכול לקיים מצוות
וקיים מה שלא יכול, לא יכול
זה כמו שאדם ישן, הוא לא יכול לקיים מצוות
והוא צריך להיות מודע לזה
שיש לו מחלה, ברגע שהוא מודע
אז הוא עכשיו עובד
עם להיות שמח, הוא עצוב מזה
המקרה פה, לפי עדי, לא מדובר על זה
הוא מדבר על עצמו, מדבר על מישהו מדבר עליו
כאילו, לא אני חולה נפש
ואני אומר, האם אני חולה נפש
הוא מתאר לסמוח, אלא
אני מדבר על מישהו אחר שהוא חולה נפש
אז אם הוא מתאר לסמוח
אני לא הבנתי את השאלה
אתה אומר שהשואל
מתכוון לומר
הוא לא מדבר על עצמו בתור חולה נפש
לא, לא אמרתי שהשואל הוא חולה נפש
חס ושלום, לא אמרתי
אני אומר, השואל שואל
לכאורה על מישהו אחר
וכן, האם האדם שהוא חולה נפש
האם יש עליו חיות של סמוח
חיות של מצוות
כן, הבנתי את השאלה, זה מה שאני אמרתי
כלומר, האם החולה נפש מחויב
בשמחה
בקיום מצוות, התשובה היא כן
מה
זאת אומרת, יש איזה אולי דברים
שעוים בחיים קשיים, דברים כאלה שאולי
דורשים על בן אדם דווקא
לא להיות שמח, בגלל זה מה עכשיו קיים
אה, זאת אומרת, מדינה אבל
יש אבלות, יש להצטער
בצרת השכינה וכו'
כל הצערים האלה
הם לא עצבות, הם צער
משוחרר לגמרי
העצבות אמרו
החסידים, אין מה לתקן בזה, אין ניצותות
להעלות משם, אבל
הצער, כן
כי הצער זה אומר שאתה רגיש, שאיכפת לך
אבל העצבות זה מה שמשתק את האדם
בשביל מה להיות
הרי משל יש ביטוי כזה אצל חזל
הרחמנים חייהם
אינם חיים
אז מה אסור להיות רחמן?
צריך להיות מרחם
כל המרחם על הבריאות
זוכה ומנהיגם וכדומה
כלומר, הרחמן זה
האדם שהזעזוע
שיש לו מן הצערה של העולם
זה משתק אותו, והמרחם
זה מי שהזעזוע הזה גורם לו לפעול
כן?
יש פה
שאלה
לגבי עצבות בתשעה בעב
אפשר ללמוד
יפה שאתה מוריד לי
מזה קצת כדי שאני אראה את השאלה
בשלילה, כן, לגבי עצבות בתשעה בעב
אפשר ללמוד, רבי עקיבא
שצחק כששואל
יצא מהר הבית
האם גם אנחנו צריכים להיות בשמחה
על הבית העתידי? אם זה רק על
העובדן זמני, למה לטענות
בכל מנהגי האבלות ודומה לאבלות על מת?
תשובה
רבי עקיבא
כשעלה
מהר הבית
והחכמים התחילו לבכות
והוא התחיל להיות
מצחק
אז כתבו, כתוב בגמרא
שאמרו לו החכמים
מפני מה אתה מצחק?
מה הוא ענה?
מפני מה אתם בוכים
שומע מה שהוא אומר?
לא נכון מה שאתה אומר
מפני מה אתם בוכים
הוא ענה להם מפני מה אתם בוכים
ורק אחרי
שהם אמרו לו מפני מה הם בוכים
אז הוא ענה מה שאתה רצית לומר
השאלה היא
למה רבי עקיבא שאל אותם מפני מה אתם בוכים?
בגלל
שאם רבי עקיבא מצחק
בלי שאף אחד בוכה
זו ציניות
אתה רואה את המקדש חרב,
שואל יוצאים בית קדושי הקודשי
ואתה צוחק?
אבל אם יש מישהו שלקח
על עצמו את התפקיד של לבכות
אז רבי עקיבא יכול לצחק
לכן צריך לעשות
את העבודה, אם החכמים היו צוחקים
אז רבי עקיבא מן הסתם היה
בוכה, כלומר, אז לכן
העבודה היא יכולה להיות כזאת
שבשביל שם היה בוכים, אבל אין תחנון
מה אתה אומר?
אני רואה שמלוך ראו את העיר
מרחוק, אז הוא גם
בחר
וכשהוא הגיע למלוך המקדש
שם
זה לא כתוב ככה
כתוב שם שהם
הגיעו מהצופים
כבר ראו שם, אחרי זה הגיעו עד הרבע
אז שם והצופים
שהוא בחר?
אפשר לבדוק את זה, זה במועד
קטן, נכון? לא, זה לא במועד
איפה זה? במכות
איפה זה במכות?
הנה יש פה מספר
עכשיו מה לערב שזכרת?
תכין מה
הנה, הנה, הנה
הנה, אז יש פה
אשרד
שוב פעם, אחד היולים גירושלים,
כיוון שהגיעו לער הצופים
קראו בגדיהם
אה, יפה, אז כולם קראו בגדיהם
כולל רבי עקיבא
לא כתוב שהוא בחר
גם הם לא בחרו
כיוון שהגיעו לרבית
ראו שואל שיצא מבית קבוצה הקודשים
התחילו, הם בוכים
ורבי עקיבא מצחק
הוא גם עשה הקשל עבלות
הוא עשה הקשל עבלות, כן, כן, נכון
אבל כשהגיע לעומק, אה, יפה, זה יפה מאוד
אז כשהגיע לעומק של העבלות
אז הוא גם התחיל להיות מצחק, כן
אז זה שם עלול הרבית אחרי החורמה
זה יותר יפה
למה הם עלול הרבית?
הם לא שמעו שהרבנים אומרים לו לעלות לרבית
הם לא שמעו
טוב, צריך להבין
אנחנו עוד מעט נוצרים
מהדורה מצונזרת של הגמרא
ואז יהיה בסדר
טוב
טוב, איפה אנחנו?
אז אם כן, בקיצור צריך לעבוד את השם
שם שם, שם שם, שם שם, שם שם
ככל שיש יותר חוכמה, יש יותר שמחה
יש אפילו ביטוי כזה
אין שמחה כאתרת הספקות
כלומר, כשאין ספק, יש חוכמה
כל הזמן שיש ספק, יש עיכוב בחוכמה
שאלת השאלה
איפה זה כתוב, הביטוי הזה
אין שמחה כאתרת הספקות
מה המקור?
זו, אז גם על זה יש ספק
יש ספק, איפה כתוב
שאין שמחה כאתרת הספקות
בעיה?
זה משפט מפורסם באומה
ואין לו מקור, מה נעשה?
טוב, מובא
משהו דומה לזה בשוט הרמה
תשובה ה'
וגם
במצודת דוד על משלה
יש משהו דומה
אבל
המשפט הזה קשה לעצמו
כמו בצורה הזאת, לא כתוב
וגם לא ברור מאיפה זה לקח
איפה הם לקחו את זה
זה לא גדולי ישראל
מה נעשה
יש משפטים שאנחנו כן יודעים מאיפה הם באים
למשל המשפט המפורסם אין נביא בעירו
איפה זה לקוח?
מהברית החדשה
או למשל הביטוי מלאך הארץ
כן, מהברית החדשה
גם כן
או הושמע האמת
ממי שאמרה
הרמבה מביא את זה
אבל מאיפה הוא לקוח הביטוי
לא, לא מאריסטור
לא
מאבול עבאס, דודו של מוחמד
כן
אבל אל תגלו את כל זה, זה ממש לא חינוכי
הלאה
כי כל מה
שזוכה
האדם להיכנס יותר לפני בחדרי
עדיאת גדולתו
יתברך, יותר תגדל בו השמחה
ויהיה לבו סס מכרגו
ראיתם פעם אנשים שעוסקים בסטרי תורה
בזמן שהם עוסקים בסטרי תורה
עוד מעניין לראות פעם
כן, ראית את זה
ראית נכון
ועושים ישיבה של מקובלים
נשים רציניים ככה
עם זקן, לא כמו שלי
זה מגיע דר יצפה, הזקן
הקובע מגיע דת יקרא
ואתה רואה אנשים האלה
שהם סופר רציניים
הם עוסקים בסטרי תורה, בסטרי סתרים
והם צוחקים
למה? כי זה מה שהוא כותב כאן
בכל שני אדם נכנס יותר לפנים
בגדולתו ידועה
ככה תגדל בו השמחה
כן
יש לזה מסתדר
שפטים כמו דת יותר מחוב
ויוסיף דת יוסיף מחוב, נכון
יוסיף דת יוסיף מחוב
לא מי שיוסיף בינה
או יוסיף חוכמה, רק דת
מי שיש רק דת זה מי יוסיף מחוב
אגב, אמר הרבי מיקוץ
יוסיף דת יוסיף מחוב
רק שיוסיף, רק שיוסיף
כן, מה אתה אומר?
בדיוק על הנקודה הזו
שנגיד אורי קוץ יכול לדבר עם כל הצמחים
יש מעט כאילו קרע מסוים
כן, נכון, אבל זה אנשים קיצוניים
זאת אומרת, ברור שהרבי מיקוץ
זה לא היהדות עם כל הכבוד
אלא זה חלק מהיהדות
זאת אומרת, אם אתה לוקח את הרבי מיקוץ
ואתה מצרף לו
את בעל שם טוב
וכל מיני כאלה, אתה עושה איזון
כל אחד
כל צדיק וצדיק יש לו דרך משלו בעבודת
אז לפעמים יש אנשים
שהוא נטע אל הקצה
והוא יכול להרשות לעצמו את הקצה הזה
בגלל שיש מישהו אחר שהולך לקצה השני
אז זאת אומרת, יש פה כל מיני הדות
שגם יש את התעצבות
גם, זה מה שנקרא
הרבי מיקוץ לא יודע אם זה הייתה עצבות
זה היה משהו הרבה יותר עמוק לדעתי
זה היה
הוא עמד בדיוק על העצב הרגיש
של כאב האומה
כן
הוא
אומרים שכשהוא נכנס לחדרו
שם, הסתגר
באותה שבת המפורסמת, שבת השחורה
זה היה בדיוק מאה שנה
לפני השואה
אז כנראה שהוא הרגיש את זה
משהו, הוא הרגיש איזשהו שבר
כן
אז מה אפשר לעשות, הוא בדיוק לחץ על העצב
החשוף
טוב
ואומר
ודוד
ודוד
שכבר הגיע אל המעלה הזאת שיעור גדול
אמר
ואמר
ואמר
ואמר
ואמר
ואמר
ואמר
ואמר
ואמר
ונפשי
אשר פדיתה
והיינו, כי כל כך הייתה מתגברת בקרבו
השמחה
שכבר השפתיים היו מתנענעות
מעליהם ומרננות
ביותו עוסק בתהילותיו התברך
וכל זה מגודל התלהטות נפשו
שהייתה מתלהטת בשמחתה לפניו
ומה שסיים, ונפשי אשר פדיתה
ומצינו
שנתראהם הקב' ברוך הוא
על ישראל מפני שחיסרו
תנאי זה בעבודתם
הוא שנאמר
תחת אשר לא עבדת
את השם אלוהיך בשמחה ובטוב לבה
אומנם פשט הפסוק זה לא זה
פשט הפסוק זה
תחת אשר לא עבדת
את השם אלוהיך
כשהיית במצב של
שמחה וטוב לבה
ועבדת את אויביך
באירום וחוסר כל
זאת אומרת, כשאתה תצטרר
היית שמח, אז היית יכולת לעבוד את השם
ולא עשית זה
אבל גם זה משתמע
זאת אומרת, המצב הנורמלי
של עבודת השם זה מצב השמחה
ו... למה זה חתך
פסוק? בגלל הטעמים?
לא, פשוט
אתה מסתכל על המבנה הכללי של המשפט שם
אתה רואה את זה
אבל זה לא משנה
בקיצור, עבודת השם בשמחה
נשאלת השאלה, מדוע לא כתוב בתורה
שצריך לעבוד את השם בשמחה
למה זה כתוב רק בנביא?
עבדו את השם בשמחה, למה לא כתוב בתורה?
תודה לצהלה, היא מסביר, בגלל
שזה דבר כל כך עליון, שאי
אפשר לצמצם אותו למצווה
לכן זה הובה כדבר המשתמע בדרך אגב
בדרך אגב, סיפרו לך שצריך להיות בשמחה
הרב קוק, בעדר העיקר, מרבה להסביר
שהכללה העיקרית של הגלות
זה שחדרה לתוך היהדות
מחשבה נוצרית
שהקדושה
זה להיות רציני ועצוב
ושזה צריך לשרש
וזה צריך לשרש
וזה צריך לשרש
וזה צריך לשרש
ושזה צריך לשרש
אז צריך לעקור
זה חלק מהעבודה הגדולה של החזרה לארץ ישראל
לדעת שהשמחה היא חלק מעבודת השם
וזה דבר
שלא כל כך פשוט, אפילו
במגזר המכונה
שלנו, בעלי האידיאולוגיה
שלנויסטית
שממשיכים
לפעמים
כיוון מחשבה כזה
שעבודת השם זה שכלי
בלבד, ושאין מקום לרגשות וכדומה
אני בהלם טוטלי
שתלמידי תלמידיו של הרב קוק
לפעמים יכולים להגיד דברים כאלה
זה בניגוד לכל מה שאנחנו
לומדים. עכשיו, נושא
יש ביטוי שאמר
רבי נחמן מברסלב
זה ביטוי קיצוני
הוא אמר, מצווה גדולה
להיות בשמחה תמיד
זה דבר שבאמת שאלה מאיפה
מי נעין לו הדבר הזה, איפה
זה כתוב, בהלכה לא כתוב
דבר כזה, נכון? יש מצווה
להיות בשמחה בחגים
יש
שמחה בשבתות
יש במצווה
או בחתונה, יש במצווה
סתם במצווה, אדם מקיים
מצווה, צריך להיות בשמחה
אבל אדם לא מקיים מצווה
מאיפה לקחנו שהוא צריך להיות שמח?
מה אתה אומר?
שאלה מאוד טעים כאלה, הוא חושב
בהעיית הזאת, גם בשמחה
אבל לא, זה חייב להיות ברמה מסוימות
כן, אבל אני רוצה מקור לזה
כן, אני רוצה מקור לזה
שצריך להיות בשמחה תמיד
שזה מצווה
יש אפילו גרסה עליטאית
שמחה גדולה להיות במצווה תמיד
אומרים שהגאון
מבילנה אמר, אני לא יודע אם זה באמת
נכון מה שמספרים עליו, כי זה באמת קצת מוזר
שהגאון מבילנה אמר
שהמצווה הקשה ביותר בתורה זה להיות
שמח שמונה ימים בחג הסוכות
כן, אני לא יודע
זה, מי שאמר
את זה כנראה מסגיר את מקורו
עליטאי, האם זה גם מסגיר את מקורו
עליטאי של הגאון מבילנה אני לא יודע
אבל כל פעמים
כן
זה שיש מצווה להיות בשמחה תמיד
זה לא ברור
ראיתי ספר עונג יום טוב
שכתב אותו אחד בחסידי ברסלב
בעיר בירושלים
אז הוא שמע, באמת שואל את השאלה הזאת
מי נעין לו לרבינו
זה שמצווה גדולה להיות
בשמחה תמיד, ואז הוא מביא הוכחה
פשוטה מאוד, הוא אומר הרי
פיקוח נפש דוחה
דוחה לא רק שבת
כל המצוות חוץ
משלוש, נכון?
גילוי הרעיות של חודמים ועבודה זרה
זאת אומרת שפיקוח נפש
דוחה 610 מצוות
כן?
הרי אם יש רק שלוש שלא דוחה
אז 610 מצוות נדחות בפיקוח נפש
ואדם שנהנו
שמח, אז הוא יהיה עצוב
אם אדם עצוב, יכול להגיע לידי התאבדות
ואז
זה פיקוח נפש
לכן, השמחה היא מצווה
כל כך גדולה שהיא דוחה
610 מצוות אחרות
מכן, שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד
שכנע?
בסדר, אל תהיה חבור
טוב, בסדר, משהו כזה
על כל פנים
רואים שברגע שאדם נמצא
בעצבות, יש פה איזה מידה של חטא
כי זה מידה רעה
כיוון שהעצבות היא מידה רעה
ואסור להיות במידות רעות
כמו שאמר, והלכת בדרכיו
יוצא שיש מצווה להיות בשמחה תמיד
יותר פשוט
טוב, ודוד
לפי שראה את ישראל
בעת התנדבה
מעל בניין הבית
אגב, יש ברב קוק במוסר רביך הדיון
לגבי שמחה וטוב לבב
מזמין שיש אדם
מה זה שמחה בלי טוב לבב
ישר כתוב שמחה וטוב לבב
זה משהו ששמחה בלי טוב לבב
מה זה שמחה? מה?
לא, לא, אני רוצה לענות
אני רק הבאתי את השאלה
כדי לענות עליה
רב קוק אומר ככה, שמחה
יש אנשים שקראו בספרים שזה חשוב להיות בשמחה
למשל קראו בשירת ישרים
אז הם שמחים, למה? כי כתוב בשירת ישרים
שצריך להיות שמח, אבל זה עוד איזה תיק
לא רק זה, צריך גם להיות שמח
אז הוא שמח
אין ברירה, אבל
לא טוב לו בזה, אין לו טוב לבב
בדבר הזה
כיוון שהוא לא הפנים את זה
אז זה לקראת שמחה וטוב לבב
שיהיה טוב ליבו בשמחה
ודוד, זה כמו שפעם
זוכר, היה מישהו, חזר בתשובה
בלשובה, שאל אותי
איך מתכוננים
לימים נוראים?
אני לא יודע
שום דבר על הסידור
בוא, האם אתה יכול בבקשה
להסביר לי איך הסידור
בנוי לימים נוראים? עברתי איתו קצת
תפילות יסודיות
אמרתי לו מה צריך לעשות?
אמרתי לו וגם
עכשיו, אני עברתי יום
הקיפור, לקראת ימים נוראים
צריך לעשות תשובה
זה כבר יותר מידי
עשיתי כבר פעם אחת, מספיק
ואני עכשיו עובר על כל הסידור
אז אם אני צריך גם לעשות תשובה, נצבן אותו
טוב
ודוד, לפי שראית
ישראל בית התנדבה
מעל בניין הבית שכבר הגיעו למעלה הזאת
התפלל עליהם שתתקיים המידה הטובה בהם
ולא תסור
הוא מה שאמר, ואתה
הנמצאו פה
ראיתי בשמחה להתנדב לך
השם אלוהי אברהם, יצחק וישראל
אבותינו שומרה זאת, כלומר את השמחה
הזאת לעולם
לייצר מחשבות לבב העמך
ואכן לבבם אליך
זאת אומרת, מה שכתוב שומרה זאת לעולם, הכוונה
לשמחה הזאת שיש להם, שהיא תהיה
לעולם
כן
מה שאמר, זה לא פשט הפסוק, הוא אומר
להבין את זה כפשט, אבל דבריו זה אף אחד לא...
אה, זאת אומרת, איך אני מסתדר
עם זה שרמחאל הבין את זה כפשט?
אני אסביר לך, זה פשט למידת החסידות
הרי פה אנחנו לומדים את מידת החסידות
מידת החסידות זה תמיד לעשות יותר
אבל מידת החסידות כוללת גם הבנות דרשניות
אני לא מבין איך זה נכון, אחרי שאני
מסביר את הפשט, אני לא מבין איך זה נכון
האם הבנת מה שעניתי?
אז אני חוזר על מה שעניתי, ואז אולי תבין
יש דברים שמחויבים, שחייב
אדם לעשות כדי להיות צדיק
מידת חסידות זה מעבר לנצח
עכשיו, במידת חסידות
אנחנו משתמשים בהבנות מסוימות של המקורות
גם כשהן דרשניות
כי זה עצמו חסידות ביחס לפשט של הכתוב
זה כמו שלמשל, אני יודע
כתוב
יש בגמרא כיוון דה נפיק מפומד דה רב
כיוון שרב השתמש בביטוי
הזה, אז אנחנו עושים לפי זה
למרות שהוא לא התכוון לפשט הזה
זה הפשט, אבל הדרש זה הפור
החטא היה שלא עבדת השם בשמחה
כן, ודאי יכול, למה לא?
כי באמת, נשאלת השאלה, מה זה דרש?
אנחנו שואלים את עצמנו למה
התורה ניסחה את זה באופן כזה
שיש גם משמעות אסוציאטיבית כזאת
גם משמעויות אסוציאטיביות
זה חלק מכוונת הכתוב
זה מה שמסביר הנציב בגנמתו לתורה
מדוע התורה נקראת שירה?
הוא אומר כי כשאדם כותב פרוזה
מה שקוראים, הוא קורא את זה שיר פרזי
אבל כשאדם כותב פרוזה
הוא מתכוון למה שהוא כותב
וכשאדם כותב שירה, הוא מתכוון למה שהוא רומז
בסדר? עיקר כוונתו של המשורר זה הרמזים שלו
לכן כיוון שהתורה כתובה כשירה
אז עיקר כוונתה הרמיזות שבה
אז אם נסכם, השמחה היא
מהיסודות העמוקים והחשובים
בעבודת השם של החסיד
שלום