ואנחנו ממשיכים בלימוד החשוב והקדוש של הספר
מסילת ישרים
בפרק ידחת
אני חושב
סיימנו את יד זין
אז אם סיימנו את יד זין
זה מסי... זה... אם
סיימנו את יד זין
אם סי...
תראה, אם אני אמרתי שאנחנו מתחילים בפרק ידחת
זה לכאורה עונה על השאלה
שלך אם סיימנו את יד זין
נכון? ככה נראה לי
ומאחר שסיימנו את יד זין אין לנו
ברירה אלא להתחיל את פרק ידחת
כי ידחת באחרי יד זין
טוב, אנחנו נקד...
בביאור
מידת החסידות
אחת המידות
הארוכות
והמשמעותיות בספר מסילת ישרים
עכשיו, מידת החסידות
זה... חסידות משל חסד
מה זה חסד?
דבר שהוא יותר ממה שמגיע
כלומר, לפי הדין מגיע כך
לפי החסד מגיע יותר
אז גם בהתנהגות של האדם
יש התנהגות מה שנקרא נורמטיבית
מה שצריך לעשות
ויש התנהגות מעבר
מעבר להכרחים
אתה לא חייב
אבל אתה עושה בכל זאת
ובזה אפשר לטעות
כי מה שחייבים לעשות
כל אחד יודע
אבל איך לעשות יותר
אפשר לטעות
למשל, מישהו אומר
אני רוצה שניים מסוכר
אז מישהו מגדת חסידות שם לו ארבע
שזה טעות
כמו שאתה יודע
מגדת חסידות זה...
יש חסיד שוטה גם
שהוא לא יודע לאיזה כיוון
גם לא כל אחד ראוי למידת חסידות
צריך להיזהר בזה
יש מי שעוד לא יצא
איזה חובת הדברים הפשוטים
והוא נוהג חסידות
בדברים מסובכים
למשל, הוא עדיין גזלן
הוא גוזל את חברו
אבל הוא מהדר בלולב
השאלה היא
האם אין פה הפרה של האיזון
ברור שיש
יש הפרה של האיזון
ולכן מידת החסידות
גם היא צריכה זהירות
מצד אחר
יש אדם שכבר ראוי לחסידות
ראוי לו להתנהג על פי חסידות
והוא מסתפק בהתנהגות הנורמטיבית
גם זה לא בסדר
כי ברייש אדם ראוי לחסידות
אז הוא נידון על זה
שהוא לא נהג בחסידות
כמו שמצאנו למשל
אצל רבי יהושע בן לוי
זה דבר שהובא מקודם כבר
לגבי עולה בר כושב
עולה בר כושב
עולה בר כושב
היה שודד
שודד יהודי
שהרומאים חיפשו אותו הרבה זמן
כדי להרוג אותו
ועולה בר כושב הזה
הגיע לעיר לוד
שהייתה עירו של רבי יהושע בן לוי
והסתתר שם
באו הרומאים
הקיפו את העיר
אמרו או שאתם מביאים אותו
או שאנחנו מורגים את כולכם
מה עשה רבי יהושע בן לוי?
נתן להם את עולה בר כושב
מסר בידם
ואז כתוב בגמרא
שאליהו הנביא
הפסיק להגיע אליו
הוא היה מגיע אליו קבוע
כבר לא מתגלל
מה עושה רבי יהושע בן לוי?
לא מהבנתיישונות
מתענה
עד שמתגלה שוב אליהו הנביא
ואומר לו למה אתה לא בא?
אמר לו אני נגלה למסורות
אנשים שמוסרים יהודים בידי גויים
זה מה שאתה רוצה שאני אעשה?
אמר לו וכי לא כמשנה עשיתי
איזה משנה מפורשת
שזה מה שעושים במקרה כזה
אמר לו וכי משנת חסידים היא
נכון זאת המשנה זה הדין
אבל זו לא משנת חסידים
ואתה מן החסידים
ולכן הוא יצטע להתנהג אחרת
אגב איך היה צריך להתנהג אחרת
רבי יהושע בן לוי?
להרוג אותו
להרוג אותו בעצמו?
זה חסידות
לא לעשות דבר
ואז היו הורגים את כל היהודים בעיר
מישהו אחר היה מוסר
מישהו אין לו מידת חסידה
אבל לא רבי יהושע בן לוי
זה אפשרות
להבריח אותו
אי אפשר היה
היה פשוט מה שאתה אומר
היה צריך שיאחגן את היהודים
להילחם ברומאים
זה נקרא חסידים
במקום שיהרג ואליעבור
יהרוג ואליעבור
זה גם פתרון
במיוחד שהביטוי חסידים
כנראה מקורו מתקופת החשמונאים
בספר החשמונאים כתוב
שראשוני הלוחמים ביוונים
קראו להם החסידים
אז זה לא משנת חסידים
שהם לא נתנו לדבר כזה לעשות אלא נלחמו
יש דבר כזה שאדם ראוי למידת חסידות
אז אדם שראוי למידת
חסידות צריך לנהוג בחסידות
זה באופן כללי
אתם רואים שאנחנו עסוקים פה
בדבר מאוד לא פשוט
צריך לדעת להבחין
דבר נוסף
מה המקומה של המידה הזאת בין המידות?
כידוע
בספר מסיעת השארים
אנחנו עסוקים בתשעה
מתוך שני מעשר המידות
של רבי פנחס בן יאיר
נכון?
מהם התשעה?
מזהירות עד קידושה
אנחנו לא עוסקים בתורה
ברוח הקודש
אליהו הנביא ותחיית המיתים
לא עוסקים
אז יש פה ארבע מידות שאנחנו
מתוך 13 המידות האלה
אנחנו עסוקים בתשעה
שהם
זהירות, זריזות, נקיות
שלשה אחת
פרישות, תהרה, חסידות
שלשה שנייה
ענבה, ירדחת, קדושה
שלשה שלישית
ועכשיו בתום השלשה השנייה
השלשה השנייה
שהיא שלושת המידות
הנדרשות כדי לקנות
את המעלה של חסידות
מהם שלושת המידות?
פרישות, תהרה, חסידות
מה זה השלשות האלה?
השלשות האלה
זה מכוון כנגד שלושת חלקי העבודה
שהם
ירעה, אהבה
ומחשבה
אז
בשלשה הראשונה
הירעה זה הזהירות
האהבה זה הזריזות
והמחשבה נקיות
כמו כן
בשלשה השנייה
פרישות
זה הירעה
תהרה זה המחשבה
חסידות זה האהבה
כן, כי אנחנו מדברים פה במידת
האהבה של מי שמעלתו
מעלת חסיד
שזה נקרא חסידות
עד כאן בואו
אנו מוצאים הרבה
מעשים של חכמים בתלמוד
איך אנו יכולים להבחין במעשים של החכמים
האם פעלו על פי הדין
או על פי מידת חסידות
זה מה שנקרא לפי
ההקשר של הסוגיה
אם הסוגיה לומדת
מההתנהגות של החכם הזה היא לומדת
הלכה, אז זה סימן שזה הדין
אם הסוגיה
רק מספרת לנו את הסיפור
אז לא תמיד את זה יכול לדעת
אז זה עניין של הערכה
כן?
בשלשה השלישית מה העירה
האהבה?
בשלשה השלישית?
בשלשה השלישית
הנאווה, עירת ח' הוא קדושה, מה אתה אומר?
אז הראשון זה האהבה, שנייה זה עירה
ושיש את זה מחשבה? לא
הנאווה
זה העירה
עירת ח'
זה האהבה
והקדושה זה המחשבה
בסדר?
יש משהו של מטעה שם בסגנון
טוב, שלום לרב שרקי
איך אדם יכול לדעת שהוא עלה
מדרגה?
וצריך להתנהג לפי מידת החסידות
כך שלא יענש על כך שלא נהג כך
תודה
והמשך שיעור נעים
תשובה
האדם יודע
אם הוא עלה למדרגה
כלשהי
אם הוא יצא ידי חובת
ההגדרות של המדרגות הקודמות
למשל ראינו
מה זה צדיק?
זה מי שנוהג בזהירות, זריזות ונקיות
אם האדם רואה שהוא נוהג
בזהירות, זריזות ונקיות
זאת אומרת בזהירות
שהוא בודק את מה עשה
אם הם טובים או לא
זריזות, שהוא משתדל
לקיים כל שבידו
ונקיות, שאין לו נטייה לעבור על המצוות
הוא לא רוצה לעשות דבר אסור
אז בזה אנחנו כבר יודעים
שהוא צדיק
אם הוא לא יצא ידי חובת זה
אז הוא לא צדיק
כלומר, ההנחת היסוד של הספר הזה
והרבה ספרים מוסר
זה שהאדם יכול לדעת איפה הוא נמצא
עכשיו
עוד דבר
אם מה שמדיג אותו זה שהוא לא ייענש
על כך שהוא לא נהג כך
אז הוא עוד רחוק מן החסידות
כן, ראשי על הגיל משהו
דבר, דבר, רק אחד
כתוב קדושה
זה עניין של מדרגת חיים שאני נפגש כבר
אין בן צורה ארוכה או מציאות
או זה עניין של חוכמה ליבה כמו בן פתח אליה
או שזה משהו אינטים שאני דופס את זה
ברמתי
אתה שואל מה זה הקדושה?
וואי, אלווי ואינו יודעים
כיוון שלא הגענו לפרק אף אף
אנחנו לא יכולים לדעת
אנחנו מטפסים לאט לאט
על כרסולי פרקיות חץ
זה מה ש... אי אפשר
לדלג, זהו, זה ככה
אנחנו פרקיות חץ, לפחות
זה המדרגה שלנו בינתיים
מדרגת אלימות שלנו
כן, מה אתה אומר?
אולי נדמה עם הדבר של ירון
שתוזר את הקדרה של סנדבולה
שזה בעצם אחר לזה יזמון
אבל לא כל כך, לא כל כך
אבל שהחסידות זה דיגה
שמוגעת לפרטים בעצם
ושדרגה הוא מתחיל בקשור
כי זה לא הגיע לרמה של חסידות
אבל בדברים אחרים הוא לא...
אני חושב שזה מיישר כך והכל
עכשיו קודם
תראה, מותר לאדם
גם אם הוא לא ישלים את עצמו בכל דבר
להיעדר במידה מסוימת בדבר מסוים
אבל זאת לא מדרגתו הכללית
כלומר, אם האדם עדיין גזלן
והוא מעדר בלוליו
יש לו אולי שכר על ההידור בלוליו
אבל חסיד הוא לא
ולכן הוא גם צריך להיזהר שלא
לשים את כל המשקל על ההידור הזה
שהרי עדיין יש לו מה לתקן בדברים בסיסיים
בסדר?
ההידור זה מה שמאפשר לאדם
איזה מין תירוץ
לא לטפל בדברים היסודיים
טוב
פרק יותחד בבעור מידת החסידות
מידת החסידות
צריכה היא באמת לבעור גדול
לכן באמת הוא מעריך מאוד בזה
כי מנהגים רבים
ודרכים רבים
עוברים
בין רבים מביני האדם בשם חסידות
ואינם אלא גולמי חסידות
מה זה גולם?
גולם לא קיבל את הצורה
אין לו דבר גולמי
דבר גולמי זה דבר שעוד לא
פיתחו אותו כראוי
בלי תואר ובלי צורה
ובלי תיקון
ונמשך זה
מאיפה זה בא להם?
מחסרון העיון וההשכלה האמיתית
אשר לבעלי עמידותיהם
כי לא תרחו ולא נתייגעו לדעת
בדרך השם בדיעה ברורה ואישרה
אלא התחסדו
והלכו במה שנזדמן להם
במה הראשונה
ולא העמיקו בדברים
ולא שקלו אותם במוזני החוכמה
אתם רואים שיש פה הרבה הזהרות
אתה רוצה לנהוג בחסידות
אז לך יש כמה דברים שאתה צריך לברר
והנה
זה לא רק זה שהם נגרמו לעצמם נזק
הם נגרמו נזק לכלל
אלה הבעישו את ריח החסידות
בעיני המון האנשים ומן המשכילים
הימהם
באשר כבר יחשבו
שהחסידות תלוי בדברי הבל
או דברים נגד השכל
והדעה הנכונה
ויאמינו
היות כל החסידות תלוי רק
באמירת בקשות רבות ובידועים גדולים
ובבכיות
ובשטחוויות גדולות
זה דרווין כזה
ובסיגופים
מה?
זה ככה אצל המקובלים? מה פתאום?
זה ככה אצל המקובלים? מה פתאום?
זה ככה אצל המקובלים? מה פתאום?
אה של... אתה חושב
שרב חן לא קרא את זה?
לא ידע מה שאומר
הארי על זה? ידע
אלא זה שיש גם
תיקוני גלגולי שלג
וכל מיני דברים כאלה
איך לומר? זה הדובדבן של הקצפת
זה לא יקר העניין
זה לפעמים יש תיקונים שצריך אדם לעשות
או בשביל עצמו
או בשביל הגלגולים שעברה נשמתו
בגלגולים הקודמים
ואז הוא עוסק גם בזה
אבל גם אם אדם לא יתגלגל
אפילו בגרגיר שלג אחד כל חייו
הוא בהחלט יכול להיות
מן החסידים
לעומת זה אדם שיתגלגל
בערמות של שלג
והוא לא עשה
את המינימום של המינימום
הרי זה מטועב ומשוקץ או על כל פנים
משונה
ונושא לדוקטורטים של אנתרופולוגים
בסדר?
אבל... לא אמרנו שאין לזה מקום
השאלה איפה זה צריך להיות
אז איפה זה צריך להיות?
זה לא זה
אגב גם רבי יהודה לוי במאמר שלישי
של סבבה הכוזרים
אומר שאנשים חושבים שהצדקות
זה להרים את גוויני העיניים
כן? איך הוא אומר?
לאנשים חושבים שזה החסיד
וואי תראה איזה קדוש זה
וואלה איך הוא מתפלל ארוך
הוא רק מסתכל על הלשון
כמה זמן יבוא עוד?
חצי שעה
וואלה כולם מסתכלים
טוב, זה ברור
יש שטויות על דברים האלה
טוב
הוא בחירות שכביות גדולות
ובסיגופים מזרים שימית בהם
האדם את עצמו כתבילות הכרח והשלג
וכך יוצא בדברים האלה
והנה לא ידעו
שאף על פי
שקצת הדברים האלה צריכים לבעלי
תשובה. הנה, שימו לב זה מוגדר
לפעמים אדם עשה עבירה חמורה מאוד
והעבירה החמורה הזאת
דורשת תיקון
צריך גלגולי שלג, צריך
ממלים וחרולים, יש כל מיני דברים
זה נמצא
וקצתם ראויים
לפרושים, כמו האדם שעסוק
בקניית מידת הפרישות
אז הוא צריך גם לפעמים
לנגד את הנטייה הטבעית שלו
לפעמים
הנה, לא על אלה נוסד
החסידות כלל
כי אם
הטוב שבמנהגים האלה
לא הכל
הם היו להתלהבות אל החסידות
זאת אומרת שצריכים קודם כל לדאוג
לקנות את מידת החסידות
אחר כך לך תתגלגל
לענתך בשלג
אך
מציאות החסידות עצמו
הוא דבר
עמוק מאוד
להבינו על נכון
והוא
מיוסד על יסודות חוכמה רבה ותיקון
המעשה בתכלית
אשר ראוי לכל חכם לב
לרדוף אחריו
כי רק לחכמים להשיגו באמת
וכן אמרו זכרונם מברכה
לא המארץ חסיד ואתה העניין זה על הסדר
עכשיו פה, מה זה היערה הזאת
יש פה היערה חשובה של רמחאל
יש מידות שכדי להתנהג בהם
צריך מספיק רצון
למשל זהירות, מספיק רצון
אבל
מידת חסידות צריכה גם חוכמה
כלומר יש שלב מסוים
שבהתקדמות המוסרית שלך
אם אתה לא תקנה חוכמה
דהיינו, ידיעת סודות
המציאות וידיעת
סתרי התורה
והבנת האלוהות
לא תוכל להתקדם בחסידות
וזה בניגוד
למה שקובע לפעמים שאנשים
חושבים שחסידות זה לקרוא את הזוהר חמש פעמים
ישר והפוך בלי להבין כלום
אז זה בדיוק העניין, אם אתה לא מבין כלום
אז אתה רחוק ממידת החסידות
אתה מהבורים
והמאה ארצות שחושבים שהם חסידים
ועל זה כבר הזהירו רבותינו
ובכל העם הארץ חסיד
שתי דברים
מה ימדנו בחוכמה ת'לב
הוא מרגיש פה חוכמה ת'לב
מגב הרב חוקות
חכם לב הכוונה
חכם לב הכוונה
אדם שהחוכמה
נשאבת בהכרה שלו
כלומר שזה משנה משהו בהכרה שלו
יש חוכמה שזה סתם אדם
בלידיעה, אני יודע שזה קר וכך
אבל זה לא משנה משהו
בהכרה שלו
חכם לב שהוא
קונה אינטואיציה חדשה
בדרך החוכמה הזאת
זה מה שנקרא חסידות
עכשיו יוצא לפי זה
מאיפה בענתייה הזאת לטעות בזה
לא המארץ חסיד, למה חז'אלה
היו צריכים להדגיש את זה
בגלל שיש אצל אנשים
שחפצים בחסידות
חפץ גדול גם להיות ענבים
והחוכמה
היא עשויה בכת לבית האדם לגאווה
לכן חושבים החסידים
או המתחסדים יותר נכון
שמעיסת החוכמה
יש בזה צדקות
היא טיפש
טיפש is beautiful זה
בא ממקום מאוד עמוק
הדבר הזה
אפשר לומר שגם בנצרות
יש דברים כאלה
ששם בהחלט
השכל מתנגד לאמונה
ולכן המאמינים הגדולים
מבטרים על השכל
אצלם
שלום הרב
כיצד מעבירים בפועל
לא דיבורים
את הדברים שאנו מבינים בשכל
אלא הרגש ותיגון עמידות
הרי זאת המטרה של מסיעת השרים
אבל כיצד עושים זאת
פשוט מאוד
מתחילים בזהירות
ממשיכים בזריזות
ומתוך כך אל נקיות
ומתוך כך ברישות תארה
ואז ישר חסידות
כלומר ככל שההקדמה
של תיקון עמידות קודמת
זה גורם שהדברים המושכלים
אחר כך חודרים
לתוך עולם החיים
דהינו עמידות
הרב, הרי אם
זו התמודדות יומיומית
הרי אין לדבר סוף
ומי אמר שישלמן לאדם בחייו
מעשה שיתקן
עמידותיו
ואיך ידע אם תיקן או לא
אני לא מבין
הבריאות זה גם דבר יומיומי
נכון? כלומר
זה לא יום אחד בשבוע שצריך לאכול בריא
ושצריך קצת להתאמן
אלא זה כל יום
אז מי אומר שאי פעם אהיה בריא
הרי
אני 20 יום בחודש
אכלתי רק מאכלים בריאים
אבל במשך עשרה ימים
אכלתי מאכלים מזיקים
אז השתדלתי לפחות 20 יום
הייתי בריא ובכלל אכלתי מאכל בריא
כן אבל עשרה ימים
אכלת מאכל מזיק
או איך יכול להיות שכל בוקר אתה
קם ומתלבש
וכל בוקר אתה אוכל ארוחת בוקר
מה לא מספיק
זה שהתלבשתי אתמול ושאכלתי ארוחת בוקר אתמול
צריך כל יום
זה מעצבן
אלא להפך, כיוון שזאת התמודדות יומיומית
עד רבה זה הופך את זה ליותר קל
כי אם האדם
קונה לעצמו הרגלים טובים
של בדיקת עצמו
אז זה הרבה יותר קל אחר כך
שלא להגיע לכלכול גדול במידות
זה מה שמראה הרמב״ם בשמונה פרקים
שאם האדם בכל יום ויום
בודק את עצמו
תקל עליו העבודה
כי ברגע שהוא יראה דבר
קטן שהוסתן ממנו
הוא מיד יתקן לפני שזה יהפוך להיות
איזה מידה רעה מאוד
הוא חייב לרשם מאוד לעקור אותה
ברור, אז אם כך
לא צריך להיבהל מזה שזה יומיומי עד רבה
זה שזה יומיומי זה מה שמקל על זה
אלא מה? צריך לקחת את זה בכול
אנשים חושבים
שהם צריכים
בתפילה אחת
להגיע למדרגת נעילה של יום הכיפורים
בתפילה אחת
הוא שונה קצת את עצמו
הוא לא שינה את הכל, לא נורא, יש תפילת מנחה
בתפילת מנחה הוא לא שינה את הכל
לא נורא, יש תפילת הרביד, יש גם מחר
ברגע שאדם לוקח את הדברים
בכול
כמו שאומרים
עם אלה העבודה ייקלה
בכלל, הכלל גדול הוא
בעבודת השם ובקיום מצוות
זה דבר שלא תמיד יודעים את זה בציבור הדתי
צריך להתרגל
לצאת ידי חובה
לצאת ידי חובה
זה ביטוי נפלא
כלומר, תחפף
תעשה
לא, באמת, תחפף זה דבר גדול
כי האדם עושה את זה
לא אמרתי להתפלל יחיד
אמרתי לצאת ידי חובה
כלומר, ברגע שאדם יוצא ידי חובתו
אז הוא לא בלחץ
כי הוא יודע בדיוק מה צריך לעשות
המטרה היא, איך אמרו
זריזין מקדימי למצואות,
ראינו את זה במידת הזריזות
היה מקום לחשוב
שעד רבה, והוא מביא את זה רמחן
היה מקום לחשוב שזריז
דווקא לא יקדים למצוות
אלא ימרח את המצווה
לאורך כל היום
נכון? הרי אני עסוק במצווה
זה צריך הרבה כוונה
ואף על פי כן, מה אמרו לך?
מצא תוך כדי אכילת פרס
צריך
להשתדל שהמצווה תיגמר
וזה לא
מתוך שאתה מועס במצווה
אלא זה עד רבה, מתוך הערכת המצווה
אתה רוצה להיות אחריה
ברור?
ולכן, מישהו פעם שאל אותי
האם הוא פטור מלומר תפילה מסוימת
אמרתי למה שנפטור אותך
מלומר את התפילה הזאת?
הוא אמר כי זה לוקח לי הרבה זמן לומר אותה
ואז אני מפסיד את הציבור
אני לא עם הציבור
אז אמרתי לו, אז תתפלל מהר
מה? הוא אמר אני מזרוחניק?
זרוחניק?
זה הצדקות שלך
הצדקות שלך זה שאתה רוצה להיות עם הציבור
ותתפלל מהר
רצייה עוד משהו?
אני לא מרגיש שזה דוגמא
לא מרגיש שזה דוגמא
יש לי פעם שהתפילות הן מושלמות
ששבועיים לא יהיה טוב
לא מרגיש שזה דוגמא
האדם מתקדם לאט לאט עם זה
מתרגל לצאת ידי חובה
מתוך שהוא מתרגל לצאת ידי חובה
אז מדי פעם גם יש עלייה
ואז אפשר לומר שהוא עובר מפלס
מה אתה תזמין שאני מתמיד לא מתמיד
נכון
עכשיו בואו נראה מה הוא מדבר פה
על החסידות
הכי קולה הקדמה הזאת
שהחסידות דורשת חוכמה
אז אנחנו צריכים עכשיו ללמוד
הנה, שורש החסידות הוא מה שאמרו
זיכרונם לברכה
אשרי אדם
שעמה לא בתורה
יש גורסים
שגדל בתורה
לא כמו השיר
המותאה
אשרי אשרימי
שגדול בתורה
לא, זה לא נכון
אשרי זה שגדל בתורה
גם פה אדם שעמה לא בתורה
ועושה
למה זה חשוב בהגדרה הזאת
כי אנחנו לא מדברים על התוצאה הסופית
אנחנו מדברים על ההתקדמות
שאדם הוא בדרך
אשרי אדם שעמה לא בתורה
ועושה נחת רוח ליוצרו
זהו, זה הגדרה של החסידות
עמה לא בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו
מה זה לעשות נחת רוח ליוצרו?
לכרוע, כל מי שמקיים מצוות
עושה נחת רוח ליוצרו, לא?
אלא שהוא
כשהוא מקיים את המצוות
עושה אותה באופן
שזה לא נכון
זה לא נכון
הוא עושה אותה באופן
שמתאים לכוונה של המצוות
אז מה הוא צריך לדעת
בשביל זה?
את כוונת המצוות
אז הוא צריך ללמוד את כוונת המצוות
הוא צריך לעשות את זה בתאמי המצוות
אם הוא לא ידע את התאם
של מה שהוא עושה, הוא לא ידע
אם הוא עושה נחת רוח ליוצרו או לא
מבין?
אבל זה לא יודעת של רצון
זה זה שאתה רוצה זה
זה לא המחנה של אני מבין את הדברים
זהו, זה הטעות המצויה מה שאמרת עכשיו
זה שאני רוצה
מעבר לכוונה של הדברים
זה מה שנקרא לצאתי לכובע
זה הצדיק
והחסיד זה מי שמבין
בניגוד למה שההמון חושב
שלהבין זה פחות טוב
גם בספר הזוהר אומר
יש שתי צורות עבודה
עבודת העבד ועבודת בן
עבודת העבד זה אדם
שעושה, לא על מנת להבין
עבודת בן זה מי שעושה מתוך הבנה
בן, מלשון, בינה
והזוהר מלא גידופים
כלפי עבודת עבד ושווחים
לעבודת בן
ככה זה
טוב, הלאה
נעשה ונשמע
נעשה ונשמע
מה זה נעשה ונשמע?
נעשה
אז אם ככה
אם נעשה ונשמע
נעשה בלי להבין, לעשות
אז היה צריך להיות כתוב נעשה
מה זה לעשות בלי להבין?
נעשה
נכון?
אבל אני ראיתי שחזל צידיטודה
פסוק נעשה ונשמע
אבל מה זה נשמע?
מה זה נשמע?
מה זה נשמע?
אבל אחרי זה מה? נבין
אם כן, אני עושה כדי להבין
עכשיו רגע
בוא תגיד לי, מאיפה זה הביטוי הזה
נעשה ונשמע?
איפה זה?
איפה בוקר בתוכה?
זה פסוק, אתה מתכוון, נכון?
כן או לא?
בטוח?
בסדר, מה הפסוק אומר?
הפסוק לא כתוב נעשה ונשמע
יש התחלה לפסוק
ואינו כל העם יחדיו היו אומרו
כל אשר
דיבר השם
נעשה ונשמע
כל אשר דיבר השם
ושמענו
נעשה ונשמע עוד יותר
ברור?
אז אם כן, יש שמיעה שכאן מה לנעשה ונשמע
אלא מה? מה הבנו בהתחלה?
הדבר הראשון שהבנו
זה שמכיוון שזה רצון השם צריך לעשות
זה הבנה
זה לא עבדות, זה הבנה
אם זה רצון השם, ברור שאני אעשה
אבל
אני רוצה בכוח ההבנה הזאת להבין יותר
אז כל אשר דיבר השם
ושמעתי שמיעה ראשונה
נעשה כדי לשמוע עוד יותר
כן
אבל בסופי בכל זה, מה אתה אומר?
בקבלת תורה, מוגבלו בפרשת
דיבר השם נעשה ולשמע
נכון
זה לא שנמצא ככה וככה וככה
לא
אתה שואל בפרק יוטט
בפרשת יתרו
כתוב, ואינו כל העם יחדיו היו אומרו
כל אשר דיבר השם נעשה
ואיה שם הוא שדברי העם אל השם
נכון?
ואתה שואל, האם שמה הכוונה שהם
קיבלו על עצמם לעשות גם בלי הבנה?
והתשובה היא, לא
שם הפסוק, משמעותו יחדית לגמרי
משמעות הפסוק שם זה
שהם לא רצו להאמין למושה
אבל כל אשר דיבר השם נעשה ולא מה שאתה אומר
ולכן, ואיה שם מושה דברי העם אל השם
ומה שהוא בא, היה קדוש
ואומר, הם לא רצו לשמוע
והיה אומר השם אל מושה
הנה, אנוכי בא אליך בעווה ענן
ושמה הם מדברים עםך
וגם בך יאמינו לעולם
בשם שהם לא רצו להאמין לו
זה ההקשר שם
לכן גם חזא לא היוו משם שום שבח
על מה חזא שיבחו
נעשה ונשמע
לא הפסוק הזה שהבאת
טוב, אז בואו נראה
מה שנאמר כאן
כי הנה המצויות המוטלות
והעניין הוא
כי הנה המצויות המוטלות על כל ישראל
כבר ידועות הן
מאיפה הן ידועות?
מה שולחן ארוך?
אתה רוצה לדעת מה עושים?
תסתכל, יש שולחן ארוך
סרה, לא שולחן ארוך
העלון של שבת
ששם יש פינת הלכה, נכון?
כן, יש גם אס אמס
יש פינת הרב בורדו חיילייהו
של הרב יוסף גינסבורג
גפר חבד, יש כל מיני
מי שם יודע מה שצריך לעשות?
נכון? מה?
יש לך גם כן פינה
יפה, אז בזכותך
המצויות המוטלות על כל ישראל
כבר ידועות
נעשה ונשמע
הכוונה מה לעשות
לא הבנה
לא נכון
כשהכוונה של הביטוי נעשה ונשמע
הייתה רק מה לעשות ללא הבנה
אז היה צריך להיות כתוב כל אשר דיבר
ה' נעשה
וכאן סוף פסוק
אבל יש המשך לביטוי ונשמע
ונשמע הכוונה נבין
כן, ככה לפחות חזאל הבינו
שהשמיעה, דהיינו ההבנה
באה בעקבות המעשה
אז אם כן צריך להבין
המטרה היא להבין, העבודה שהיא רק נעשה
בלי נשמע, היא עבודה
קטנה, היא עבודה של עבדים
מה שהזוהר מכנה בשם
עבודת עבד
והזוהר מליג ני
כלפי עבודת עבד
מה אתה אומר?
גם גידופים
אבל זו גרסה ראשונה
עכשיו, לעומת זה
עבודת בן, הזוהר משבח מאוד
בן משון בינה
כן, מה אתה אומר?
בעצם אפשר לקבל חסידות
לא בקיצור, אבל כאילו
שמוגבל זה עבודת בן
עבודת בן, כן, זו חסידות
אבל זה לא מספיק
כי אחרי שהוא עבודת בן
אז הוא גם עושה עוד, עושה בנוסף
אבל איך עושים בנוסף?
זה מאוד לא פשוט הסיפור הזה
זה כמו לשים ארבע כפיות סוכר
גם זה צריך לדעת, איך עושים את זה?
אם החסידות לא הייתה חשובה
בעצם אנחנו מחשבות את ההבנה
של המעשה, מה שאומרים אחר כך
אז היה צריך להיות הרבה
שמי שעושה את המטרה, פלי להבין את את הכוונה
לא יצא דבר טוב
לא, כן
אתה שואל למה האדם יוצא את החובה במעשה עצמו?
פשוט מאוד, כי זה לציבור
זה לכלל כולו, איך אתה יכול
לתת לכלל כולו
מצוות שכולם יבינו
זה אמות המשיח, אדוני
אתה לא יכול
אם עד שאדם לא מבין, הוא לא יעשה
אז העולם יחירה
מה אתה אומר?
יש מרכיבים מבחינה של אסתר,
כאילו אם אתה משה שתושפך
ויש לך מקום גבוה, אתה זוכר את משה אסתר
וזה שיעצור לה להתחתנים
אם אני רוצה להתחנה
לעצמם, אני יכול לבדל את עצמי
יכול לרצון של החסיד
שלא יוכל לעצמם לעצמו
אני מתנסה לחיות
אני עוד לא יודע מה זה חסיד
אני רק בהתחלה תאגדר
אני בשלב הראשון
שהוא שהמצוות המוטלות כל ישראל כבר ידועות הן
זה מה שאני יודע
מעבר לזה, אני עוד לא קראתי את המשך הדברים
אז אני לא יודע, אתה יודע אולי, אני לא
וחובתה ידועה
עד איך אני מגעת?
חייבים קיים מצוות, זה חשוב מאוד
אמנם מי שאוהב את הבוראי ברך שמו
האהבה האמיתית
לא ישתדל
ויכוון לפתור עצמו
במה שכבר מפורסם
מן החובה שר על כל ישראל בכלל
אלא יקרה לו
כמו שיקרה אל בן
אוהב אביו
שאילו יגלה אביו את דעתו
גילוי מעט
שהוא חפץ בדבר
מן הדברים
כבר ירבה הבן בדבר ההוא
ובמעשה ההוא
כל מה שיוכל
ואף על פי שלא אמרו אביו אלא פעם אחת
ובחצי דיבור
הנה די לאותו הבן להבין
איך דעתו שלהם נוטה לעשות לו גם
אשר לא אמר לו בפירוש
כיוון שיוכל לדון בעצמו
שיהיה דבר ההוא נחת רוח לפניו
ולא ימתין שיצווהו יותר
בפירוש או שיאמר לו פעם אחרת
כלומר אם אביו אמר לו
הווה לי
ארוחת צהריים
עכשיו
אפשר להביא לו חתיכת לחם
עם ממרח
הנה זה ארוחת צהריים
אך זה מה שביקשתי לא אמרת איך אתה רוצה
אבל הבן שהוא מבין
את טעמו של אביו ואיזה דברים מעניינים
אותו איזה סוגמה
אז הוא ישתדל דווקא לעשות
כמו שהוא אוהב למרות שאביו לא אמר
למה אביו לא אמר?
כי אביו לא רצה להכביד עליו
או אולי רצה לבחון אותו לא משנה
זה ההבדל בין צדיק
לחסיד
והנה דבר זה אנחנו רואים אותו בעינינו
שיבלד בכל הית ובכל שעה
בין כל אוהב הרע
בין אש לאשתו, בין אב ובנו
כלא של דבר
בין כל מי שאהבה ביניהם
עזה באמת
שלא יאמר לו להצטוות יותר
די לי ממה שנצטוות בפירוש
אלא ממה שנצטוות ידון על דעת המצווה
וישתדל לעשות לו
מה שיוכל לדון
ללכת
יש פה כמה דברים
האם ניתן להגיע
להנהגה מעשית של חסיד ללא ידיעה שאתה כזה
וללא צורך בכל אלימות
שמביא לידי הנהגת החסידות
ללא ידיעה
שאתה כזה יכול להיות
לא תמיד אדם יודע בדיוק איפה הוא
למרות שזה יותר טוב
עכשיו ללא צורך בכל אלימות
שמביא לידי הנהגת החסידות
אז ההגדרה היא שלא, הוא אמר שלא
לא אמר אצחסיד אז מה אתה רוצה
אם כך למה הרב צבי יהודה אמר
עול תורה
ואחר כך
עול מצוות
הרי העשייה תביא את ההבנה
הרב צבי יהודה קודם כל לא אמר
עול תורה, הוא אמר עול מלכות שמיים
ואחר כך עול מצוות
זה לא הרב צבי יהודה שאמר
זה המשנה במסכת ברכות
הרב צבי יהודה היה מביא את המשנה הזאת
מהמסכת ברכות
כדי להסביר שאם אדם איננו מאמין
אין מקום לקיום המצוות
רק קודם כל להאמין
וזה דבר מובן מאליו
מה שאמרו נעשה ונשמע
אין הכוונה נעשה ונאמין
אלא כל אשר דיבר ה'
אנחנו כבר מאמינים
נעשה ונשמע
כדי להבין יותר טוב
וזה בניגוד למקובל בחינוך הדתי הקלוקל
שאומר
אל תשאל שאלות
קיים מצוות, בסוף תאמין
לא, בסוף תפוך לאוטומט
אבל להאמין ברור שלא תאמין
אז או אתה או בנך
תהיו דת לשים, זה מה שיקרה בסוף
ברור?
אז מה הפתרון?
הפתרון קודם כל להאמין
אחרי שאדם מאמין הוא מקיים מצוות
אחרי שהוא קיים מצוות
הוא גם מבין, זה שלושה דברים שונים
אז אתה לא מתלמד במה?
האם אני תמיד מתלמד באמונה?
זה איזה דבר שאתה תמיד מפרטר
הוא כל דבר, נכון, אתה צודק, אתה צודק
יש בסיס, אבל בסיס צריך שיהיה
אדם איננו מאמין כלל
הוא חושב, הוא לא חושב בכלל
שהיהדות זה אמת
הוא בכלל חושב
שאין אלוהים
ושהרבנים הם מושחטים
ושזה הרבה יותר טוב
לחיות
בג'ונגל
זה מה שהוא חושב
הוא לא מאמין, הוא לא רוצה
אבל אתה ניח תפילין על ידי זה אתה אמין
שטויות, ההפך, על ידי שהוא יניח תפילין
הוא יתנגד יותר
אם הוא לא מאמין, זה לא שם
היה בחור שאמר לרב צפיודא
אני לומד אצלך כבר הרבה זמן
ואני חושב שהגיע הזמן שאני אקיים מצוות
אמר לו הרב צפיודא
עוד לא
טוב, אחר כך הבן אדם שוב פעם מתעקש
מדי פעם היה מתעקש
שהוא רוצה ללמוד מצוות
אמר לו הרב צפיודא
טוב, זה מה
אתה רוצה לקיים מצוות?
בוא ניקח את ספר המצוות
פתח מצווה ראשונה
להאמין שיש אלוהה
אז הבחור הבין
שעוד לא מוכן
בסדר
ומה אם המעשים נמשכים על לב אבות?
אחרי המעשים נמשכים על לב אבות
יפה, סיסמה
לקוחה מהקדמת ספר החינוך
מה המשמעותה של
הסיסמה הזאת?
אני אגיד לך
אם המעשים נמשכים על לב אבות
דהיינו בתנאי שיש לב אבות
אבל המעשים
לא מייצרים לב אבות
ברור
אם יש לב אבות
עכשיו אני החלטתי להעמיק את השייכות שלי
להעמיק את ההבנה שלי
אז אומרים לי
אתה רוצה להעמיק? קיים מצוות
כי אם לא תקיים, משהו חסום בך
אבל יש בסיס
בסיס של שייכות מינימלית
אין שייכות מינימלית, בכלל לא שייכו
המשכים
על לב אבות
שלום רב לכבוד הרב
ובכל זאת
המונח אבד
מוזכר הרבה פעמים
גם בגדולים
ואפילו בעבות
הקיצה
לא נכון
ממש לא נכון
לא מצאנו שהגדולים נקראו אבד
בכלל לא
מה?
שם אבד ה'
מה כתוב במושה?
אבד השם
אבד השם?
זה לא אותו דבר
יש
יש בזה
זה החסידים הסבירו
שיש בזה גימל מדרגות
המדרגה הראשונה הנמוכה נקראת
עבודת האבד
שזה מי שרוצה לעשות
לא על מעט להבין
וזה הזוהר מלא
על עבודת האבד
ויש
עבודה שנייה עבודת בן
בן מלשון בינה מי שרוצה להבין
וזה באמת
מה שאמרו
שכל מה שאבד עושה לאביו
אבד עושה לרבו
בן עושה לאביו
אלא שהבן מפשפש בגנזי אביו
מה זה מפשפש בגנזי אביו?
מה זה גנזי אביו?
זה המחשבות, הגנוזות של אביו
ועל פי זה הוא פועל
ויש מדרגה שלישית
המדרגה השלישית זה
האבד השם
לא האבד
האבד השם זה משהו עצום
מה זה אבד השם? זה מי ש
אחרי שהגיע למדרגת בן
מרוב אהבה
מתנהג כאבד
זה ביטוי של עומק ההבנה
אני כל כך מבין
שאני חפץ בעבדות
זה לא בגלל שאני לא רוצה להבין
אני כבר מבין
שאני מגיע למדרגת האבד השם
לכן גדולי ישראל, גדולי האומה
נקראו בשם האבד השם
אין מעלי אשורות בכלל
לכן האמירה שגדולים נקראו האבד
זה לא נכון, נקראו אבד השם
אבל הרם, להאמין במה?
יש בסידורים, בסוף התפילה
יש 13 עיקרים
חפש שמה
וגם בספר הכוזרים, מאמר ראשון
אנו מאמינים
אבל צריך להבין מה זה להאמין
איך מגיעים לאימונה
כמקרה הזה
של אהבת
רעים, איש ואשתו
בן ואביו
כמקרה הזה יקרה למי שאוהב את בור
הוא גם כן אהבה נאמנת
כי גם הוא מסוג האוהבים
ותהנה לו המצוות
וזה בעצם מה שאמרנו
שהחסידות זה שייך לאהבה
אהבה, עיר המחשבה, פה זה אהבה
כי גם הוא מסוג האוהבים
ותהנה לו המצוות
אשר ציווים גלוי ומפורסם
לגילוי דעת לבד
כלומר המצוות זה איזו מינימום כזה
על פי זה אתה מבין את הכיוון
הזוהר מכנה את המצוות בשני ביטויים
תריאג פיקודין
וגם תריאג עיתין
מה זה פיקודין?
ציווים
מה זה עיתין?
עצות
תלוי במדרגה שלך
יש אדם שהמצוות אצלו הם פיקודין
והם ציווים, זה מה שצריך לחיים
זה מה שצריך לעשות
זה עתין, זה עצות
מתוך המצוות אתה מגלה את כוונת הבורא
ואז מלא אתה יודע גם
לאיזה כיוון להמשיך את זה
איפה אנחנו?
כי גם הוא מסוג האוהבים ותהנה לו המצוות
אשר ציווים גלוי ומפורסם לגילוי דעת לבד
לדעת שלעניין ההוא
נוטה רצונו
וחבצו את בר אח שמו
אז לא יאמר די לי במה שאמור בפירוש
או אפתור עצמי במה שמוטל עלי
על כל פנים
אלא עד לרבה
יאמר כיוון שכבר מצאתי
ראיתי שחבצו את בר אח שמו
נוטה לזה
יהיה לי לעיניים להרבות בזה העניין
ולהרחיב אותו
בכל הצדדים שאוכל לדון
שרצונו
את בר אח חפשו
זהו הניקה עושה
זהו נקחת רוח להיות סירו
נמצא כלל החסידות
הרחבת קיום כל המלצות בכל הצדדים והתנאים
שראוי
ושאפשר אחרי שהאדם מבין
את הכיוון
מה זו האמונה הזאת
יפה
אמונה
זה שייכות
כן, אדם שייך
זאת אומרת, יש אדם
שמקבל על עצמו
איזושהי אמת
או איזושהי התנהגות, אבל הוא לא מרגיש שייכות
כשיש אמונה
הכיוון שהוא גם מרגיש שייכות
זה נקרא להאמין
עכשיו, אולי כוונה אותך לשאול
איך מגיעים לאמונה הזאת
ומה הדרכים
להשגתה
כל זה הנושא
של השיעורים בספר הכוזרי
לרבי יהודה הלוי
מאמר ראשון בעיקר
מאמר שוני
של מסיעת ישרים
מסיעת ישרים זה ספר על תיקון המידות
ולכן אי אפשר לבקש
במסיעת ישרים מה שאין בו
זה כמו שאתה אומר
אני רציתי מלוח
ואני לא מוצא את זה
בסוכריות
נכון? כי סוכריות
זה מתוק
ומלוח זה, אתה תמצא במאכלים אחרים
בצ'יפס למשל
ולכן, כשאנחנו עסוקים
במסיעת ישרים, אנחנו עסוקים בתוך הנחת יסוד
שאמונת היהדות כבר
ידועה ומקובלת
המעוניין לברר את אמונת היהדות
יופנה אל השיעורים בספר הכוזרי
ואינך רואה
שהחסידות
ממין הפרישות
אלא שהפרישות בלאבין
והחסידות בעסינה
יש עשה ולא תעשה
אז לא לעשות
זה פרישות
ולא מונע את עצמו
מן המותר כי הוא יודע
שאף על פי שהדבר מותר
יש בו שייכות אל הרע
ואילו בחסידות
הוא עושה יותר מכדי חיובו
אף על פי שהוא לא חייב אבל הוא מרגיש
ששם הכיוון של הטוב
יוצא שעבודתו של החסיד איננה
זהה לשולחן ארוך
בשולחן ארוך יש מותר? אסור
ובחסידות
יש בעצם תשתוש מסוים של התחומים
ולכן גם זה מצריך
ידיעה ברורה קודם כל של מה
החיוב העיקרי ומה מידת חסידות
שולחן ארוך כמו מכונה עץ הדעת טוב או הרע?
נכון, בשולחן ארוך
בהלכות בכלל זה נקרא
בספר הזוהר עץ הדעת טוב או הרע
הגבול בין הטוב לבין הרע
פה בעצם האדם כבר הרבה אחרי זה
הוא כבר מרחיב את התחומים
וזהו גדר החסידות האמיתי
הגדרת, גדר הכוונה
הגדרת של החסידות האמיתית
למה הוא אומר אמיתי ולא אמיתית?
בעברית העברית זה זכר
יפה, בעברית הרבנית של
ימי הביניים המילים המסתיימות
בעוט הן זכר
ולא נקבה, לכן חסידות
אמיתית, כן מה אתה אומר?
אז יכול להיות שפה
הוא מראה את החסיד
כדור שאתה מחפש לרכיב את הדברים
נכון, וגם במצב שיש חסיד
שכל מה אתה רואה בסדרות
שאסור לעשות וישרון
זה מה שבחוק מוי מסתרר לדמות
אתה אומר למשל יש מה שנקרא אווירה לשמה
כן יש גם דבר כזה
אז איך כאילו
בן אדם יודע את המקום הזה?
אווירה לשמה זה דבר מאוד מסובך
זה אפשרי
למשל בהוראה עד שעה
או על פי נביא, ברוח הקודש
יש דברים כאלה
יש לפעמים שביטולה של תורה הוא קיומה
מה שנקרא לעשות להשם
אפרעו תורתיך, יש דברים כאלה
אבל זה
צריך בשביל זה להיות אנשים קדושים
אני לא חושב שזה מספיק להיות חסיד
אסתר עשתה את זה בצד של
אסתר הייתה בעלת רוח הקודש
מי שבעל רוח הקודש
ואם לא היא אז מורדי חי
אז
זה מדרגות
שרק יחילי סגולה מגיעים אליהם
כן
ואתה נבער
חלקיו הראשיים
של מידעת החסידות
פרק יוטט
פרק יוטט כמו שאתם רואים
הוא פרק ארוך ארוך
זה חלק רציני מאוד של הספר
כן פה
זה 12-13 עמודים
חבל לזמן
הרב שלום
סליחה, אם כבר הרב הזכיר זאת
מה זה האם כבר
טוב, אך מהו תחום ההוספה של החסיד
כאשר התורה מצווה
לא תוסף ולא תגרע
תודה רבה, יפה
זה בכלל שאלה
מה שאתה יכול להוסיף, התורה אמרה לא תוסף
מה התשובה?
אני יכול לומר שזה סוכר
אבל זה שניים
כן, אז זה נשאר הגדרה
למשל, לא תוסיף במצווה
אבל, למשל
התורה אמרה לשים 4 פרשיות
בתפילין
והוא אומר, וואלה, אם כבר 4 פרשיות
אני אוסיף חמישית
מה הוא יוסיף בבית החמישי? אני יודע
עוד איזה פרשה בתורה שנראית לא חשובה
למשל, ואבטן הרחק המוח
רבי עקיבא אמר שזה כלל גדול
בתורה, אז אולי נוסיף גם את זה
או עשרת הדיברות
כל מיני דברים שאפשר להוסיף בתפילין
אז על זה אמרה התורה, לא תוסף עליו
נכון? אבל אם
מתוך שאני מניח 4 פרשיות
בתפילין
מתוך כך אני
מעמיק במה שהפרשיות האלה אומרות
אז אני משתדל
כל הזמן לזכור
את מה שהפרשיות האלה אומרות
יוצא שאני נוהג חסידות
למשל, זה שאנחנו נוהגים
בהנחת תפילין
לומר גם פרשיות
קדש והיה, למרות שזה לא חיוב
אין חיוב להגיד פרשיות
קדש והיה
אבל מכיוון שאנחנו כבר אומרים שמה והיה
בקריאת שמה
אנחנו רוצים להוסיף עוד שתי פרשיות
שהן האלה בתפילין, זה מדיד חסיד
זה לא שייך לשון הוספה
כי התורה לא הגביל אותנו
איפה שהתורה לא הגביל אותנו
לא שייך לשון הוספה
זה לא הוספה בכלל
זה לא הוספה על שתי הפרשיות שאני קורא כן
הרי התורה... אתה מגדיל את זה
אבל אתה לא מוסיף
איפה שייך לשון הוספה, איפה שיש גבול
התורה הגבילה אותנו
לעשות ארבע פרשיות
אז מי אמר שמי שקורא ארבע פרשיות
הוא לא מוסיף, גם זה קושיה
אם התורה אמרה שצריך לקרוא כל יום
שתי פרשיות של שמה והיה
מי יתיר לי להוסיף קדש והיה?
אולי זה לא בסדר
זה נכון שההגדרות
הן לא לגמרי ברורות
הרבה פעמים בפוסקים יש התלבטויות בזה
אם זה מותר או אסור, למשל
בחוץ על הארץ שיש מה שנקרא
שני עמים טובים של גלויות
שבפני הספק עושים שני עמים טובים
עכשיו מה קורה ביום שמיני
של סוכות?
יושבים בסוכה או לא יושבים בסוכה?
הרי התורה אמרה
בסוכות ישבו שבעת ימים
האדם שיושב
עוד יום בסוכה עובר על איסור
ולתוסיף, נכון?
עכשיו בחוץ לארץ, כיוון שבספק
האם היום השמיני
הוא בכלל סוכות או שלא
אז מה עושים אם ישיבה בסוכה?
מה?
עושים קידוש בסוכה ולא ישינים בה
עושים קידוש, אוכלים קצת
הולכים הביתה, נכון?
כדי לא להיכשל בבל תוסיף
כמו כן אדם, למשל, פה בארץ
אדם, אני יודע
עשה שבעת ימי סוכות
עכשיו נכנס שמחת תורה
יש לו הרבה עורכים
הוא לא יודע איפה לשים אותם, האם מותר
שהם ישנו בסוכה?
יש לי סוכה בנויה, יש שם עמיתות
אז אולי אני אשים את העורכים שלי בסוכה
אסור, נכון?
אם הוא פסל את הסוכה, זה בסדר
אבל אם הוא לא פסל את הסוכה
אבל נגיד
אז הוא לא ישן בסוכה
בלילה
עכשיו, שמחת תורה אחרי הצהרה,
אם הוא רוצה לישון בסוכה, מותר?
מותר, כי הוא כבר עשה את ההפרש הזה
כיוון שהוא לא ישן שם בלילה
אז זה כבר ניצל מבל תוסיף
אז זה לא פשוט
ההגדרות לא פשוטות, אני יודע
יש מקום לדון, בהחלט מקום לשאלה
ובכלל, לשאלה, למשל
דת הרמבן היא
שיש איסור בל תוסיף ביצירת מצווה חדשה
למשל
בתורה יש תריאג מצוות,
תוסיף עוד מצווה זה בל תוסיף
מחלוק את הפוסקים בזה
אבל כך דת הרמבן
ולכן, לגבי
המגילה, מגילה תסתר
שזאת תוספת, היה צריך למצוא רמז בתורה
לזה שזה מותר, לא סיף
שנאמר כתוב זאת זיכרון בספר
ולשים באוזני ירושע וכו'
בסדר?
עוד שאלה?
אין פה עוד שאלה
טוב, אז בביאור חלקי החסידות
את זה נראה, בעזרת השם
ובשלום