הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הפרק על היצר הרע | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ה’: הגאולה – חורבן הגוף או חיזוק הגוף? | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

איך ולמה המצוות בטלות לעתיד לבוא? | אורות הקודש ד’, יפעת גילוי המצוות | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

דף הבית > שבועות > חטאים חברתיים – שבועות , שקרים , סיפורי בדים

חטאים חברתיים – שבועות , שקרים , סיפורי בדים

הרב אורי עמוס שרקי

י״ח בשבט ה׳תשע״א (ינואר 23, 2011)

מילות מפתח:שקר

Play Video

Autoscroll:

‫שלום וברוכה ובוקר טוב ‫ושבוע טוב. היום יום ראשון י' ח'
‫בשבט תשע' א'. אנחנו ממשיכים ‫בספר מסילת ישרים בפרק י' ת'.
‫בפרטי מידת, נשמע, פרק י' ‫א', גבלתי, בפרטי מידת הנקיות,
‫ואנחנו בנזקים שנגרמים בחברת ‫ביני האדם והנקיות בנזקים האלה.
‫אני רוצה, אם כן, זה בגדול, אני ‫חושב, אל השבועות. אל השבועות, נכון?
‫אז מי מתנדב לקרוא? טוב, ‫אין צורך, כי כיוון שהגיע
‫אליי ספר בשעה טובה, אני ‫יכול עכשיו לקרוא בעצמי.
‫אנחנו אם כן, בפרק י' א', ‫בדיבור המתחיל, אולם השבועות.
‫כלומר, השבועות. לכל אופן, השבועה ‫זה לאו דווקא קשור ליחסי בני האדם, אבל
‫השבועה בדרך כלל נגרמת בגלל יחסים ‫בין בני האדם, לפי הביטוי המפורסם, נשבלך.
‫הנה, יש פה ספרים גם לכולם, זה ‫דבר נפלא, שדאגתם שיהיו ספרים לכולם.
‫למשל, אתה יכול להביא ‫לאדון שם ספר, שיהיה לו.
‫אז אולם השבועות. אף על ‫פי שמן הסתם, כל מי שאינו מן
‫העדיותות נשמר מהוציא שם ‫שמיים מפיו לבטלה, כל שכן בשבועה.
‫יש עוד איזה ענפים קטנים, שאף ‫על פי שאינה מן החמורים יותר,
‫על כל פנים ראוי למי שרוצה ‫להיות נקי, להישמר מהם. תודה רבה.
‫יש איזה הנחת יסוד מובלעת בדברי רמחל שלא ‫כולם מודעים לה, והיא שכל שבועה זה בשם השם.
‫גם כשלא מזכירים שם שמיים ‫מפורש, אבל זה כאילו הנחה מובלעת.
‫כלומר, אני אומר, אני נשבע לך, זה ‫כאילו אמרתי, אני נשבע לך בשם השם.
‫ולכן יש חומרה מיוחדת ‫בשבועות, משום שזה הזכרת
‫שם שמיים. וגם על דבר ‫אמת אין ראוי להישבה,
‫כי הרי גם שם שמיים אין ‫ראוי להזכיר אותו לבטלה.
‫ולמשל, יש משפט שאומרים אותו כשאדם ‫מוציא בטעות שם שמיים לבטלה, מה הוא אומר?
‫ברוך שם כבוד, מלכותו לעולם ועד. נכון? ‫ככה אומרים. למה? מה הסיבה של האמירה הזאת?
‫כי אומרים, אם כבר הזכרתי שם שמיים, אז ‫שלא יהיה לבטלה, כי כשאני אומר ברוך שם כבוד,
‫אני כאילו משבח את הקב' ברוך הוא. ‫אז זה כבר לא לבטלה, זה היה לשם שבחו.
‫אז מעניין שאנחנו רואים את המשפט ‫הזה גם אחרי אמירת שמה ישראל.
‫בין פסוק ראשון של קריאת ‫שמה, שמה ישראל, ה' אלינו
‫ה' אחד, מוסיפים מיד ברוך ‫שם כבוד, מלכותו לעולם ועד.
‫וכי מדוע? מסביר הרב צבי יהודה קוק בספר ‫אורלין טבעתי, ששמה ישראל זאת הזכרת שם שמיים
‫היותר מיוחדת, היותר בולטת. ‫אין כי אני מזכיר אותו על מנת לקבל מלכותו.
‫וכל הזכרת שם שמיים, אומר הרב צבי יהודה, ‫היא תמיד לבטלה מבחינה מסוימת. מדוע?
‫משום שאין יכולת בהכרה שלנו ‫להכיל את המשמעות של שם שמיים.
‫ולכן תמיד כשאני אומר שם שמיים זה תמיד ‫לבטלה, ולכן תמיד צריך להגיד ברוך שם כבוד,
‫מלכותו לעולם ועד. את כאן מובן?
‫כן, ברוך אתה, אני אהיה ‫לך עולם שקל, נהיה בדור.
‫מה? אני לא בטט.
‫יהודה א' אבל ב...
‫יהודה א' מה? אתה אמרת אבל ב, לא ‫הבנתי את מה שאתה עושה כאילו עם האצבע.
‫מה אתה מתכוון? ‫אין פסקת טט כי אין פסקאות בפרק יהודה א'.
‫אצלך זה מחולה כי זכית למעדורה שבה ‫חילקו לפסקאות, אבל מאחר ויש לרבים פה
‫מעדורות שונות, אז אני לא יכול להגיד ‫בעמוד זה או כדומה, זה לא ייתן כלום.
‫למשל אם אני אקח שבה ‫מעדורה שאני מחזיק זה בעמוד
‫א', זה לא יעזור כלום ‫למי שיש לו מעדורה אחרת.
‫אבל אמרתי שזה בדיבור המתחיל עולם השבועות.
‫עולם השבועות.
‫מצאת?
‫אתה רוצה אני אגיד לך איפה זה.
‫הכל כפות.
‫טוב.
‫כן.
‫מה עושים במקרה שמתחילים ברכה ‫ואז באמצע נוגע נמשיך אוכל לבטא?
‫אז כשאדם מתחיל ברכה, נגיד ברוך ‫אתה ה' ואז אומר שזו ברכה הזאת מיותרת,
‫היא לא צריכה לאמר, אז הוא ‫משלים את הפסוק למדני חוקך.
‫יש פסוק כזה, ברוך אתה ה' למדני ‫חוקך, זה פסוק בתהילים כופתת,
‫ואז זה הופך את זה לפסוק.
‫בסדר.
‫אז אמרים על דטלש שמהלך בדרך עם חברו ‫ומוציא תפוח והוא מתחיל לברך ברוך אתה ה'
‫אבל אתה דטלש, למדני חוקך.
‫כן.
‫כשלומדים על הנביא, על הנביא ‫חומש, תמיד נוכל להגיד שם השם?
‫כשלומדים חייבים להגיד שם ה' ברוך הוא.
‫מה סומע?
‫איך אפשר לא להזכיר את שמו?
‫טוב, אז כמו שנאמר בפרשה של שבוע ‫שעבר, בכל המקום אשר אזכיר את שם,
‫יבוא אליך וברכתיך.
‫אבל פה אנחנו מדברים על זה ‫שבשבוע יש הזכרת שם שמיים.
‫מה כל כך חמור בשבוע?
‫כשאדם נשבע, הוא אומר ‫בעצם שמה שהוא אומר הוא אמת,
‫באותה המידה שה' ברוך הוא אמת.
‫וזה הרי אף פעם לא נכון.
‫כי עמיתתו של הבורא היא עמיתות ‫מוחלטת, שהרי הוא מוכרח המציאות.
‫וכל דבר אחר במציאות הוא רק אפשרי המציאות.
‫לכן אין להשוות בין מציאות ה' ‫לבין מציאות הדבר שאני מעיד עליו.
‫ולכן כל שבועה, גם כשהיא אמת, ‫היא שבועת שווא מבחינה מסוימת.
‫לכן כתוב במדרש שכל ‫העולם נזדעזה כשאמר הקב'
‫ברוך הוא לא תעיסה את ‫שם ה' אלוהיך על השווא.
‫למה העולם נזדעזה?
‫כי כל העולם כולו, קיומו לעומת ‫הקיום האלוהי הוא קיום פחות.
‫ולכן צריך להיזהר בשבועה בכלל.
‫עד כדי כך שמצאנו בהלכה, בדין השבועות, ‫שאדם לפעמים משלם כדי לא להישבה.
‫למשל על מציאת עבידה.
‫הוא צריך להישבה שהוא לא גנב את העבידה הזאת.
‫או את הפיקדון.
‫ולפעמים הוא מעדיף לשלם למרות שהוא דובר אמת.
‫רק כדי לא להישבה.
‫משמע שהדיבור של האדם הוא ‫משמעותי ביותר, הוא יוצר מציאות.
‫ולכן ראוי להיזהר בדיבור.
‫עכשיו אם כן אומר הרמחל,
‫כי הוא מניח שלומד הספר ‫כבר יודע את כל מה שאמרתי.
‫הוא אומר, בזה אנשים לא נכשלים.
‫בסתם להישבה.
‫כל מי שאינו מן האדיותות לא יישבה.
‫אבל יש ביטויים שאדם לא ‫שם לב שהם בכלל השבוע.
‫למה שאני זוכר הענפים.
‫והוא מה שאמרו בגמרא, שאני קורא בפנים.
‫רבי אלעזר, לב שבועה והן שבועה.
‫מה?
‫יש איסור להישבה בשביל השקר?
‫מה הבעיה?
‫באמת כן, בשקר לא?
‫יש איסור להישבה לשקר.
‫אין איסור להישבה לאמת.
‫אבל גם זה לא ראוי.
‫זאת אומרת כי האדם ניזהר בשבועות.
‫לפעמים גם האדם לא יודע, ‫כשהוא נשבע שיש איזה פרט מסוים,
‫שהוא לא ידע, שהוא לא כנות בשבוע.
‫למשל, אדם הסבר בגמרא על אחד שנשבע,
‫שלא יחזירו לו את החוב.
‫והוא לא ידע שבזמן שהוא נשבע,
‫מי שחייב לו נתן לו את המקל שלו לשמו.
‫בתוך המקל היה הכסף.
‫ברור? עובדים עליך.
‫לכן בשבוע צריך לזהר.
‫אם נגיד שלשקר אסור להישבה, ‫אז יהיה מצווה באמת כן להישבה.
‫לא, יש מה שנקרא, ובשמו תשווה.
‫שאם כבר אתה התחייבת בשבוע, ‫שהשבוע תהיה בשם שמיים.
‫ובשמו תשווה.
‫זה פסוק כזה.
‫מה אתה אומר?
‫מה הכוונה שהדיבור יוצר דבר מציאות?
‫הדיבור של האדם הוא לא דבר ‫פחות מציאותי מאשר שימוש בהקדח.
‫הקדח יוצר מציאות?
‫כן או לא?
‫כן, הקדח יוצר מציאות.
‫נכון?
‫אז גם הדיבור.
‫יותר חזק.
‫כי הקדח, סך הכול, זה כלי.
‫הדיבור זה עצם האדם.
‫אבל דיבור לא עורק בנאדם.
‫דיבור עורק בריבוע.
‫בסדר? זה בדיוק העניין.
‫לכן, השמור של מה שאומרים.
‫בבקשה.
‫בתפילה, מה זה התפילה? זה דיבור.
‫התפילה משנה את כל העולם?
‫כן, מה אתה אומר?
‫אדם שנשפט בבית דין של גועים.
‫נו.
‫אדם שלא אפשרות להישבע בבית ‫הדין של הנוצרים, בברית החדשה ובתנאח.
‫נו.
‫אז הדיבור יש לשבע בברית החדשה, ולא בשם השם.
‫אה, יפה.
‫אתה אומר, כן, מה אתה אומר ככה?
‫אם הוא צריך להישבע... אני ‫מבין, אני מבין מה שאתה אומר.
‫כלומר, אתה אומר, אדם, ‫אני חוזר על השאלה שלך.
‫אתה אומר, האדם עומד לבשפט אצל גועים,
‫ונותן לו אפשרות להישבע או ‫בברית החדשה או בתנאח. איך הוא
‫רעדיף שיישבע בברית החדשה, ‫כדי לפחות לא להזכיר שם שמיים.
‫אבל אז שהוא מזכיר שם אלוהים אחרים.
‫זה גם בעיה.
‫אסור להישבע בשם אלוהים אחרים.
‫מה אתה רוצה?
‫אבל זה כמו שאומר יוסף, מאחים.
‫לא חי פרעו, זה משהו אחר.
‫חי פרעו, אבל הוא לא עושה את פרעו לאלוהות.
‫אבל ברגע שאתה מזכיר את הברית החדשה, אתה ‫מזכיר שם בעצם באופן מובלע את האלוהות שלהם.
‫זה ודאי לא ראוי.
‫יש גם בעיה בכלל באמת להישבע במי שאיננו ה'
‫אתה אומר, בחיים שלי.
‫או בחיי... בחייך.
‫זה סוג של שבועה.
‫אמר רבי אלעזר, לב ‫שבועה, והן שבועה.
‫אמר רבה, והוא דאמר, לב, לב, תראה זמנה.
‫והוא דאמר, הן, הן, תראה זמנה.
‫ככן אמירו, והן צדק.
‫שיהיה לב שלך צדק, והן שלך צדק.
‫זאת אומרת שיש איסור, מן ‫התורה, לא לעמוד באמירות הן ולב.
‫אם זה כפול, אז זה כבר לשון שבועה.
‫הן, הן, או לב, לב, זה לשון שבועה.
‫מה לא הבנת?
‫מה הבעיה במילה הן, הן?
‫לא יודעת, איך זה מתשווה?
‫מה?
‫אה, כי זה, כאילו, למה אדם אומר פעמיים הן?
‫כדי לחזק את דבריו.
‫מה משהו של חיזוק דבר, ‫כרונה שזה כמו שבועה.
‫זה לא כמו נדר, זה כמו שבועה.
‫כן? שבילי, בין נדר לשבועה.
‫המילה לב, המילה הן, זה שבועה?
‫כן.
‫מי אומר את זה?
‫בגמרת, כתוב.
‫מה קצת, זה גם משוואת, מה?
‫המילה הן, זאת מילה בעברית, ‫שבאנגלית אומרים אותה yes,
‫או בצרפתית oui, וברוסית d'a.
‫אז בעברית, הן.
‫בעברית מודרנית, המציאו מילה חדשה,
‫שלא הייתה קיימת בימי חז'ל, ‫ולא בימי התנ'ב, זה המילה כן.
‫היום, ההפך של המילה ‫לא, זה המילה כן.
‫זאת המצאה של העברית החדשה.
‫כן? אבל בימי אבותינו, היו ‫אומרים הן, לא היו אומרים כן.
‫אז איך, אם את אומר פעמיים ‫כן, אתה נשבע בשם שמיים?
‫כן, זה כאילו שנשבעתה בשם שמיים.
‫כן, מדוע?
‫כי כך דרכם של בני אדם, להישבע.
‫כן, מה אתה אומר?
‫במילה ערבית, שהמדע הן זה אין?
‫בערבית, אומרים אינה, בשביל כן.
‫או בשביל להן.
‫כן, כן, אינה.
‫זה מה שנקרא, מי ‫שמקיימת דבריו, הוא אין.
‫כן.
‫בימינו זה לא תקף?
‫בימינו זה תקף ועודך.
‫זה לא מתקיים, מי מתקיים עם אישה,
‫שאומר כן, כן, אני אומרת כן.
‫כן, כן, זה שבוע.
‫כן, זה מדובר בהתחייבות.
‫כשיש אדם התחייבות, אם הוא ‫אומר פעמיים, אז זה כמו שבוע.
‫כן.
‫זאת אומרת, זה לא כל כך שאני מגיש את דבריי,
‫או חופר אותם, זה אומר, ‫אתה שכנע את זה אחרי השבוע?
‫נכון.
‫טוב.
‫אז מה המצוות של כן ‫בנות, אצל אופחד, דוברות?
‫לא, רק שזה לא איסור, ‫זה לא בגדל איסור להישבע,
‫רק שזה צריך, זה ‫מחייב, לעמוד בזה.
‫כן, כן בנות, אצל אופחד, דוברות.
‫מה זאת אומרת כן, שמה?
‫כן, הכוונה שזה דברים נכונים.
‫אז אני מאסביר לך, שבפסוק ‫כן בנות, אצל אופחד, דוברות,
‫הכוונה שזה דברים נכונים.
‫מה זה?
‫כן, זה כאילו, אדם אומר לי, ‫תשמע, תהיה בירב על היחס אחר,
‫זה אומר לו, כן, אני אהיה.
‫כן, זה כמו כן, בנות ‫אומרו כן, כן, אני אהיה.
‫זה בכלל לא אותו דבר, ‫אז מה אני מאסביר לך.
‫כן פירושו, מה שאומרים, ‫זה דברים נכונים.
‫משן כנות?
‫כן, או למשל, ואהיהי כן.
‫למה לא הבאת את הפסוק הזה?
‫ואהיהי כן.
‫זאת אומרת, שהיה כך.
‫שהיה כפי ש... כך.
‫כן, ברור.
‫אז כן, בנות, אצל אופחד, ‫דוברות, זה דברים נכונים,
‫מה שבנות, אצל אופחד, דוברות.
‫כן.
‫אז אם כן, מצאנו שצריך להיזהר ‫בשבועה, והנה, דבר השקר.
‫גמור חולי רע, נתפשק ‫מאוד בבני האדם.
‫כן, אסור לשקר.
‫אז זה מעניין, שלא אצל ‫כולם איסור השקר מובן.
‫למשל, באסלאם, אין בין ‫ציווי האסלאם איסור לשקר.
‫אוקיי.
‫יש להם מזל, כי אם לא, ‫זה היו נכשלים הרבה.
‫כן, זה מעניין.
‫עכשיו, צריך להבין את זה,
‫כי באמת, איך אפשר בעולם הזה שלא לשקר?
‫מישהו שאומר לך, מה השעה?
‫אתה אומר לו, חמש.
‫לא נכון, זה חמש ודקה.
‫אבל הוא לא התכוון שתדייקת כדי כך.
‫בסדר, אבל זה אומר שאין שום אמירה במציאות
‫שיכולה להיות מדויקת.
‫אין אמירה שיכולה להיות מדויקת.
‫זה העיקרון שאי אפשר לצמצם, ‫ולא נתנתורה למהלך הישרת.
‫לכן, תמיד יש בעיה.
‫הזוהר מכנה את העולם שלנו על מה זה שקרה.
‫לכן באמת, אין בתורה גם לב מפורש לא לשקר,
‫אבל יש חיוב מדבר שקר, תרחק.
‫אז תרחק, זה תרחק, כמה ‫שאפשר להתרחק, שזה הרבה.
‫אבל באופן מוחלט לא ייתכן ‫שתמלט לגמרי מן השקר.
‫כן?
‫רב, אז מה זה בעצם, ‫את תענה ברעך את שקר?
‫לא תענה ברעך.
‫סליחה, אתה מביא פסוק שלא קיימן.
‫אמרת פסוק, כביכול, ‫אל תענה ברעך את שקר.
‫אין פסוק כזה.
‫לא תענה ברעך את שקר.
‫אתה רואה כבר שיקרת.
‫כן.
‫כן.
‫אז זה בעדות בבית דין.
‫בבית דין אסור.
‫כן?
‫או למשל, לא תשקרו.
‫זו הכוונה כשאדם נטבע ‫בבית דין, שלא יכחיש.
‫כן?
‫אבל סתם ככה, אם אתה שואל ‫אותי, האם אתה בא מירושלים,
‫ואני אגיד לך, אני בא מבת התקווה,
‫בזה לא עברתי על איסור לא תענה ברעך את שקר.
‫כן?
‫אני מעניין שאנשים אוהבים,
‫שוכנעים שהאיסור לשקר כתוב בסרט הדיברות.
‫הוא לא כתוב שם.
‫טוב.
‫רב.
‫מה?
‫בעצם, אז זה גם מעניין של ‫השבוע, שכל מה שיגיד או יעשה,
‫זה שיקרית לפני הרציאלת האלוהית.
‫נכון.
‫כן.
‫זאת אומרת ש... אפשר ‫להגדיר את השקר שינוי,
‫זה משקר או לשנות?
‫כן.
‫אצל חזאל אומרים ‫לשנות, במקום לשקר.
‫כן, אז אכן די לי, ‫מתי מותר לשנות?
‫לשנות מפני השלום וכדור.
‫כן.
‫והנה, דבר השקר, גם הוא ‫חולירה, נתפשט מאוד בבני האדם,
‫ואולם מדרגות מדרגות יש בו.
‫יש בני אדם, שאומנותם ‫ממש הוא השקרנות.
‫אבל לא היו פוליטיקאים ‫באותם... טוב.
‫הם ההולכים ובודים ‫מליבם, כזבים גמורים.
‫למשל, אני אביא רווחה כלכלית לכל האזור.
‫כשאתם תבחרו בי, לא יהיו ‫מיסים, החופים יהיו נקיים,
‫יהיה שלום, לא יהיו ‫ערבים, יהיה בית המקדש,
‫ובכלל לא יהיו מחלות.
‫אז תבחרו בי.
‫בסדר.
‫אז יש כאלה שאומנותם ממש הוא השקרנות.
‫הם ההולכים ובודים מליבם כזבים גמורים.
‫למען הרבות שיחה בין הבריאות,
‫הולך השם מן החכמים ויודעי דברים הרבה.
‫ועליהם נאמר תואבת השם, ‫ספטה שקר, ואומר, ספטותיכם,
‫דיברו שקר לשונכם עבלה תהגה.
‫וכבר גזרו דינה, ובכך ‫אמינו זכרונם ברכה,
‫ארבעה כיתות אינם מקבלות ‫פני השכינה, ואחת מהן קטשקרנים.
‫אבל זה לכאורה לא היה צריך ‫בכלל להיות בפרטי מידת הניקיות.
‫כי אמרנו שמידת הניקיות זה על ענפים.
‫אז למה הוא הביא את זה?
‫כי הרי פה מדובר לא על ‫ענף, מדובר פה על העיקר.
‫שאדם שהומנו אותו לשקר.
‫אז למה הוא הביא את זה?
‫רמחאל, יש לו פרק פה ‫שנקרא בפרטי מידת הניקיות.
‫הסברנו שההבדל בין הניקיות לזהירות,
‫שהזהירות עוסקת בעיסורים הגלויים לכל.
‫שכולם יודעים שהם אסורים.
‫והניקיות עוסקת בעיסורים דקים מן הדקים.
‫אז פה, מה שהוא הביא כאן ‫על השקרנים המדופלמים,
‫אז דך אורה, זה לא מהדברים ‫הדקים, זה מהדברים הגסים.
‫אז למה הוא הביא את זה כאן?
‫הוא הביא את זה כאן,
‫בגלל שהוא רוצה להסביר על המדרגות שפחות מזה.
‫זה הכל.
‫מדרגות מדרגות יש.
‫אז כיוון שהוא דיבר על מדרגות מדרגות,
‫הוא מביא לך את החמור, ‫ומתוך כך הוא יגיע לענפים.
‫נכון?
‫טוב.
‫ויש אחרים קרובים להם במדרגה, ‫אף על פי שאינם כמו הם ממש,
‫והם המחזבים בסיפוריהם ‫ודבריהם, והיינו שאין אומנותם בכך,
‫ללכת ולבדוד סיפורים ‫ומעשים אשר לא נבראו ולא יהיו,
‫אבל בבואם לספר דבר מה,
‫יערבו בהם מן השקרים כמו שיעלה על רוחם,
‫והתרגלו בזה עד ששוו להם כמו טבע.
‫והם הם הבדאים.
‫יש בידים כן בין שקרנים לבדאים.
‫שקרנים זה מי שאומנותו בכך,
‫הבדאים הם הבדאים אשר ‫אי אפשר להאמין את דבריהם,
‫וכמאמרם זכרונם נברכה, ‫כך הוא עונשו של בדאי,
‫שאפילו הוא אומר אמת, אין שומעים לו.
‫שכבר התביעו בהמראה הזאת,
‫שלא יוכלו לצאת דבריהם ‫נקיים מן הכזב, מתוך פיהם.
‫למשל אתה אומר, אני יצאתי ‫למסע, אני הגעתי ראשון לפסגה.
‫לא נכון, הגעת רביעי.
‫אבל אתה, כיוון שאף אחד פה ‫כדי לבדוק את דבריך, אז אתה,
‫קצת מגזים, הייתי הראשון להגיע.
‫היית רביעי.
‫מתוך הארבע.
‫בעצם הייתה האחרון.
‫טוב.
‫הוא מה שהנביא מצטער ‫ואומר, לימדו לשונם דבר שקר,
‫העווה נלאו.
‫ויש עוד אחרים.
‫שחולים קל מחולי הראשונים,
‫והם אותם שאינם קבועים כל כך בשקר,
‫אלא שלא יחושו להתרחק ממנו.
‫ואם הזדמן להם, יאמרו הוא.
‫ופעמים רבות יאמרו דרך שחוק,
‫אוקיי, הוצא בזה, בלא כוונה רעה.
‫ואומנם, החכם ‫הודיענו, שכל זה הוא,
‫הפך רצון הבורא ברוך הוא ומדעת חסידיו.
‫הוא מה שכתוב, דבר שקר יסנע צדיק.
‫והוא מה שבא עליו ‫ההזרה, מדבר שקר תרחק.
‫ותראה שלא אמר, משקר ‫תשמר, אלא מדבר שקר תרחק.
‫להעיר אותנו על ההרחק ‫הגדול, והבריחה הרבה,
‫שצריך לברוח מזה.
‫כל דבר שיכול להשתמע כאילו משהו כזה,
‫כן, למשל לגנוב דת הבריאות.
‫כן, למשל, אתה משחק משחק, ‫שיחשבו שאתה מי שאתה לא.
‫כן, לא אמרתי כלום, אני ‫רק התנהגתי באופן מסוים.
‫כן, אבל זה יטעה את בני אדם.
‫חשבו שאתה מי שאתה לא, ‫ולמשל, אתה רצית להיכנס...
‫מי שאתה באמת לא.
‫למשל, רצית להיכנס, לאיזה ‫מחלקה סגורה, בבית חולים,
‫ואתה לא עשית כלום, רק ‫לבשת חלוק לבן ושמת סטטוסקופ.
‫כן?
‫ואז אתה נכנס לחדר הניתוח.
‫אני אמרתי שאני רופא?
‫לא אמרתי שום דבר. נכון?
‫אני רק לבשתי חלוק לבן וסטטוסקופ.
‫כן? זה נהיה.
‫אבל התנהגת באופן שיחשבו שאתה מי שאתה לא.
‫בסדר.
‫זה גם סוג של שקר בלי דיבור אפילו.
‫כן, מה אתה רואה?
‫הכוונה לא בעצם שהשקר הוא ‫ביחס למי ששומע את הדברים?
‫ברור. שקר זה ביחס למה שאנשים מבינים מדבריך.
‫נברור שאתה אמרת רק מילים בסדר.
‫מה שנקרא לגנוב דעת.
‫מה זה לגנוב דעת?
‫לא אמרתי שום דבר לא נכון.
‫אבל אתה הבנת את זה אחרת.
‫זה גם הסוס.
‫שקרים לא מבינים?
‫אני לא יודע מה זה שקר לבן.
‫זה דבר פשוט בונים ‫של... כן, משתמע.
‫משתמע ככה, משתמע ככה.
‫זה מה לעבוד.
‫כן?
‫עכשיו, לדבר המצווה, אבא ‫מעייר את הבנה שלו לתפילה,
‫הוא אומר עכשיו, הוא מוקדים ‫פעמית, כל שבע וחצי הוא אומר,
‫הוא אמר, כבר שבע וחצי.
‫הנה, זו דוגמה.
‫הנה, אני אחזור על הדוגמה, יפה.
‫אתה אומר, אדם צריך להעיר את בנו לתפילה.
‫ולכן הוא מספר לו שהשעה לא בדיוק השעה,
‫אלא הוא מעכר לו, כבר מאוחר.
‫זה אסור. אסור.
‫יש בגמרא סיפור על רב.
‫כן, רב, אשתו הייתה אישה רעה.
‫זה ידוע.
‫והיא הייתה, כל פעם שהוא מבקש מאכל מסוים,
‫הייתה עושה מאכל אחר.
‫אם הייתה מבקש עדשים, הייתה עושה לו פעולים.
‫אם הייתה מבקש פעולים, הייתה עושה לו עדשים.
‫בדיוק הפוך מה שהוא רצה.
‫יום אחד, הבן שלו התחיל לשקר.
‫כן? ‫כלומר, הוא אומר, תגיד לאמא שהיא תעשה עדשים,
‫היה הולך לאימא, הוא ביקש פעולים.
‫ואז הייתה עושה עדשים.
‫ואחרי כמה זמן שזה עובד ‫ככה, אומר לו רב לבנו,
‫נדמה שאמא העטיבה דרכיה.
‫אז הוא סיפר לו, זה לא ‫בגלל שהיא עטיבה דרכיה,
‫זה בגלל שאני סיבנתי אותה.
‫אז רב אמר לו, אל תעשה את זה,
‫אף על פי שזה מותר היה, להטיל ‫שלום, כי אתה תתרגל לשקר.
‫ואסור להתרגל לשקר.
‫אז אפילו זה, כן.
‫במיוחד שאם אתה כל פעם, ‫כשאתה מהיר את הבן שלך,
‫אתה כל פעם משקר לו בשעה, הוא כבר יודע.
‫כן?
‫כן.
‫אבא, אבא, סליחה.
‫זה אותו דבר.
‫יש באמת עניין שאבא יהיר את הבן שלו לתפילה?
‫האם יש עניין שאבא יהיר את בנו לתפילה? ‫למה לא?
‫כי אתה מחייך אותו, תפלל.
‫לא מחייך אותו, אני מהיר אותו, זה לא טובה.
‫הוא לא ביקש להתפלל, זה לא תורך.
‫למה זה תורך?
‫כי לפעמים יש כאלה ש...
‫זה לא תורך בכלל, זה כיף, זה להתפלל.
‫מה?
‫לא, בצדנות, אני שומע, ‫שאני ממש מגיד לנשים ש...
‫שידעים שלא כל כך רוצים ‫להתפלל, אז הם ההירים אותם.
‫אם הם לא רוצים להתפלל, זה סיפור אחר,
‫אבל הוא רוצה להתפלל,
‫כשהוא לא רוצה לקום ‫מהמיטה, זה שני דברים שונים.
‫הוא רוצה להתפלל, אבל ‫הוא לא רוצה לקום מהמיטה.
‫אז כשאתה מקים אותו מהמיטה, ‫אז כר הוא לא במיטה, אז...
‫הוא עכשיו רוצה להתפלל.
‫אתה מבין?
‫זה משהו דק.
‫אולי שהוא יעיר אותי.
‫טוב, כן.
‫איפה היינו?
‫בכלל כל דבר במציאות הוא אף פעם לא נעים.
‫אתה חושב שזה כיף לאכול סודת שבת?
‫לא רוצה לאכול סודת שבת.
‫אני רוצה לבהות בטלוויזיה.
‫אבל לא, יש מצוע לי לאכול סודת שבת.
‫טוב, הלאה.
‫אולי יש מסירות נפש עצומה.
‫כל שבת, סודה שלישית, זה מה זה?
‫איזה מסירות נפש זה?
‫שבת חורפית, מה?
‫טוב, זה מראה, זה מסירות ‫נפש עצומה של עם ישראל.
‫שאלה שאולי לא בעניין 100% אבל...
‫מה אם עשיית מצווה גולם לך לחטא,
‫זאת אומרת, אתה לא רואה לך מצווה,
‫ואתה עושה אותה מכל מקום,
‫זה באמת גורם לך שאתה תהיה ככה, לחטא עצום.
‫מה קורה אם מצווה גורמת לתרחה, לחטא וכדומה?
‫זה תמיד ככה.
‫הרי האדם רוצה לא לעשות יותר מאשר לעשות.
‫נכון?
‫אם תהיה מצווה לנוח בין 2 ‫ל-4, תאמין לי שאף אחד לא ישן.
‫או יהיו הרבה שלא ירצו.
‫יש מצוות שכן ומצוות שלא.
‫מה השאלה?
‫האם אתה שואל אותי, תחשוב ‫טוב טוב על השאלה שאתה שואל,
‫אתה שואל אותי, אדם שקשה לו לקיים מצווה,
‫אם הוא צריך לקיים את המצווה, זו השאלה?
‫אבל בזמייה... מה?
‫בזמייה מסוימת, כאילו...
‫אני רוצה שתסביר לעצמך את השאלה עד הסוף.
‫האם אתה רוצה להגיד שמצוות זה המלצות,
‫ואז יוצא שאם קשה לך ‫לא תעשה, זו הכוונה?
‫אני לא מבין אם קשה לך זה אפשרי,
‫אבל קשה לא אורן ‫לך להיות כך... מה?
‫שלם, מה?
‫אני לא הבין את השאלה עדיין.
‫האם נשאלתי אם קשה לך ‫לקיים מצווה, אני שואל, מה אם...
‫אם המצווה גורמת נזק.
‫מה?
‫אם המצווה גורמת נזק.
‫כן.
‫נו, אז מה הבעיה?
‫אז היא גורמת נזק, מה יש?
‫גם אם היא גורמת עצבות?
‫גורמת עצבות. עצבות זה עבירה.
‫אז מה לעשות? לעשות אותה או לא?
‫בלעד לעשות אותה, ולשמוח.
‫אני לא מבין את הבעיה בכלל.
‫כן?
‫אמרו כבר רבותינו משפט גדול
‫שפותר הרבה מהשאלות האלה.
‫הם אמרו? לא.
‫רבותינו אמרו משפט עוד יותר גדול.
‫החיים לא פיקניק.
‫טוב.
‫הרב מותר לשקר כדי למנוע חילוש ‫שבת גדול של ציבור וראש וימים?
‫טוב, אתה שואל, על הלכות שקרים.
‫שמתי מותר לשקר, מתי אסור לשקר.
‫בסדר, בסדר, זה דיון בפני עצמו.
‫מה השאלה, אם מותר לשקר בשביל...
‫יש אישום ציבור, והתחלה ‫היא שיטת קלחה שמאלית,
‫והם שואלים אותך, איך אפשר לזה?
‫אתה או תשקר, או שלא תגיד, או שאין לזה בכלל.
‫זאת אומרת, זה יכול לגרום ‫לכך שלא יהיה חילוש שבת גדול.
‫אם לא תגיד להם... האם מותר ‫לשקר בשביל למנוע חילול שבת?
‫כן, זה סיפור מישוב שפרש את חילול של שבת,
‫בשורה ולמה, כדאי.
‫אה, למשל, שמוטב שיהיו שוגגים ואולי מוזים.
‫זה דווקא הפוך מהשאלה שלו.
‫אתה שואל, במקרה שאתה יודע שהעירוב נקרא,
‫ואתה לא מודיע כדי שהם לא יהיו מזידים.
‫אבל זה הפוך מהשאלה שלו.
‫זה הפוך, הפוך.
‫כן, השאלה שלך היא, האם ‫מותר לי לעשות עבירה קטנה,
‫כדי למנוע עבירה גדולה?
‫אז זה הסוגיה במסכת שבת.
‫האם אומרים לאדם חטא ‫כדי שיזכך עביריך, או לא?
‫נכון? כן או לא?
‫יש שם מסעית מחלוקת.
‫יש דיון, דיון בהגמרה.
‫האם אומרים לאדם חטא כדי שיזכך עביריך,
‫או שלא אומרים לו את זה?
‫כן, אז המסקנה, לכל הדעות שאמרה,
‫שאם זה כדי למנוע ממנו חיוב סקילה, מותר.
‫כן, אם זה כדי למנוע ממנו חיוב סקילה, מותר.
‫אבל אם זה כדי למנוע ממנו חיוב חטאת,
‫אז אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכך עביריך.
‫ויש מן הראשונים שכתבו,
‫שאף על פי שאין אומרים ‫לאדם לחטא כדי שיזכך עבירו,
‫אבל רשא יהיו להתנדב לחטא כדי שיזכך עבירו.
‫כן, מחלוקת בין הראשונים, הדבר הזה.
‫כן, יאיין הכבודו, בנציקלופיה התלמודית,
‫בערך אין אומרים לאדם חטא.
‫יש שם ערך שלם על הנושא הזה.
‫כן, ויש לפעמים, שלכתחילה, אנחנו אומרים,
‫את לעשות ל'הם, אפרעו תורתך.
‫אני מביא לך דוגמה מעניינת,
‫של את לעשות ל'הם אפרעו תורתך.
‫דת החתם סופר היא, שלא מברכים ‫ברכת הגומל בלילה, רק ביום.
‫יום אחד החתם סופר היה ‫צריך להגיע לאיזשהו מקום,
‫והוא התעכב מאוד,
‫והקהל שאליו הוא היה צריך ‫להגיע, מאוד מאוד דאג לו,
‫והתפללו, אמרו תהילים, כי ‫חשבו שאולי קרה לו משהו.
‫הוא הגיע, זה היה כל הלילה,
‫כל כך שמחו הקהל שמתעשו ‫בבית הכנסת, ואמרו מזמורי הודעה.
‫אז הוא ברך הגומל.
‫בלילה.
‫למה? כי הוא אמר שזה חילול ה'
‫שכל הקהל מודה להקב'ה ‫על זה שהוא הגיע, והוא לא.
‫אז מצד חילול ה' הוא עבר על דבר
‫שלכל דעתו אסור, ואפילו לפיכן עשה.
‫את יודעת מה אתה אומר?
‫כל כך אני מבין לשלום בית מותר לשקר.
‫כן, לשלום בית מותר לשקר.
‫אבל יש בו בעיה, כמו ‫שאמרת מרק טוויין,
‫מרק טוויין הסופר האמריקאי,
‫הוא אמר, הדבר הטוב ביותר שיש בלומר את האמת,
‫זה שאתה לא צריך להיזכר במה אמרת.
‫אז נכון שמותר לשקר מבני...
‫יש כמה דברים שמותר לשקר בשבילה.
‫אבל ההתרגלות לשקר היא דבר רע, בכל מקרה.
‫הוא כבר נאמר, שאירית ‫ישראל לא יעשו עוולה,
‫ולא ידברו חזב, ולא ‫יימצא לפיהם לשון תרמית.
‫וחכמנו זכרוננו ברכה אמרו, ‫חותמו של הקדוש ברוך הוא, אמת.
‫ובוודאי, שאם האמת הוא מה שבחר ‫בו הקדוש ברוך הוא לקחתו לחותם,
‫לא, כמה יהיה הופכו.
‫הופכו מתואב לפניו.
‫לכן ראוי מאוד להיזהר, שלא ‫לשקר, גם אם זה דברים המותרים.
‫וגם נגיד שמותר לך לשקר, ‫או אפילו מצווה לשקר,
‫לצמצם את השקר למינימום הנדרש.
‫נגיד אם צריך שאדם אחד ישקר, אז לא ‫שעשרים אנשים יתנדבו לשקר וכדומה.
‫טוב.
‫והיזהיר הקדוש ברוך הוא על האמת.
‫אזהרה רבה.
‫ואמר, דברו אמת, איש את רעיהו.
‫ואמר, והוכן בחסד ‫כיסא, וישב עליו באמת.
‫ואמר, ויאמר, אך עמי ‫הם מה בנים לא ישקרו.
‫הלמדת שזה תלוי בזה, ‫ונקרא ירושלים, האמת,
‫להגניל חשיבותה.
‫יש מה שנקרא, עם איזה מושג ‫שאימציו בדורות האחרונים,
‫שנקרא אמת חינוכית.
‫מכירים את הביטוי הזה?
‫זה מילה אחרת בשביל שקר.
‫זה מילה אחרת בשביל שקר.
‫אבל זה לא יפה להגיד שקר, ‫אז קוראים לזה אמת חינוכית.
‫צריך קצת לא להגיד את הכל וכדומה.
‫הייתי אפילו, שזה תלמוד תורה אחת,
‫שלא מלמדים את הילדים עקידת יצחק.
‫כי זה מזעזע את הנפש הצעירה.
‫והייתה שרת חינוך שהחליטה
‫להוציא מתוכנית הלימודים של התנך
‫את ספר יהושע.
‫ספר יהושע שם, מה, להרוג ‫את הקנענים, זה לא סימפטי.
‫אז זה לא שלא אמרנו, ‫לא ששיקרנו, רק לא אמרנו.
‫העבר שאתה לא אומר, ‫אתה מוות את התמונה.
‫תתמודד עם זה שספר יהושע אומר
‫להשמין את הקנענים.
‫תתמודד עם זה שהקדוש ברוך הוא אמר
‫לאברהם לשחוט את בנו.
‫תתמודד, אבל אל תעשה כאילו שהוא לא אמר.
‫ומה עם כל מיני ביטויים יותר לא צנועים?
‫כביכול.
‫מה, למשל, לוויח שווה על איזונה?
‫כן, נו אז מה?
‫זה כתוב בתורה, לא?
‫מה?
‫זה כתוב בחומש.
‫אתה לא תלמד חומש לילד?
‫אתה צריך להסביר לו את זה.
‫הוא לא תמיד מבין, אבל צריך להסביר לו.
‫אבל אם אתה, תראה, אל תהיה יותר חכם
‫מהקדוש ברוך הוא.
‫הרי הקדוש ברוך הוא, הוא ‫החליט שזה יהיה בספר בראשית.
‫והוא גם החליט שאת ספר בראשית
‫ילדים ילמדו.
‫אבל, תראה, אם הקדוש ברוך הוא היה יודע
‫איזה נזקים חינוכיים זה יגרום,
‫אז בוא'ת הוא לא היה כותב את זה.
‫אז מזל שיש לו, לקדוש ברוך הוא,
‫שאני פה כדי לצנזר את ‫הפסוקים, הוא בטוח יסכים איתי.
‫אז הרב אומר שאתה צריך לעשות את זה
‫ספו של תמר ויהודה לכיתה א'
‫ודאי שצריך ללמד תמר ויהודה לכיתה א',
‫רק צריך להסביר, רק תנסה להסביר לו מה זה.
‫מה זה קדשם, מה זה זונה, וזה, איך הוא יבין.
‫צריך להסביר לו.
‫להסביר לו בשפה שהוא מבין.
‫ספר בראשית בראשית צריך ללמד לילד בכיתה א',
‫הרי זה כתוב בתורה.
‫זה יוצר את דמיון של מה?
‫מה נשאר לו כל החיים?
‫שמה?
‫שאדם וחווה, מה?
‫מוחשי.
‫אז תחשוב ככה, מה יש?
‫לא קרה כלום.
‫זה לא פוגע משום דבר באימונה.
‫נכון?
‫זה לא מקטין, זה דווקא ‫מקרב את זה לשפה שהוא מבין.
‫זה בדיוק הסיבה שהתורה כתבה ‫את זה כפי שהיא כתבה את זה.
‫והתפירו על התאנה, והנחש מדבר, וזה.
‫מה יש? מה רע בזה?
‫אם אתה הסברת את כמה ‫שורות שמותר להסביר לילד,
‫מה שכתוב, על לא לאשן את הדעת השורותית.
‫נכון, נכון, נכון.
‫במיוחד בעניין האלוהות.
‫אבל זה לא על אלוהות, כל ‫מה שכתוב שם בעבר אישית,
‫כתוב היומר אלוהים, לא כתוב איך הוא אמר.
‫אמרתם קודם שהיא אמת צניעות, ‫תסביר את זה לילד, איך שהוא מבין.
‫בלקסיקון שהוא מבין.
‫ברור.
‫אין לו שם לקסיקון שיכול להבין את זה.
‫פשוט מאוד.
‫מה זה שמע ויבוא אליה?
‫אתה צריך להסביר לילד, הם חיו כאיש ואישה.
‫מה זה?
‫הוא לא שואל מעבר לזה, תאמין.
‫לא, באמת.
‫הוא לא שואל.
‫לא, השאלה היא גדולה ‫באמת, אבל האם האמת היא...
‫כי הוא גם לא יכול להבין יותר מזה.
‫או שהיא יחסית.
‫יש אמת לאמיתה, שהיא שורש לאמת, ‫שהעד שם משום דבר אין יותר אמת,
‫או שאפשר גם להפחיד ‫קצת ועוד קצת ועוד קצת ו...
‫אתה אומר שמותר לשקר.
‫לא, אני לא אומר שמותר לשקר.
‫האם השאלה כתוב ככה, ויה הרשם כי סנועה לאה.
‫זה לא שהוא שנה אותה, הוא באמת ‫לא שנה אותה, הוא באמת אהב אותה.
‫אבל כתוב סנועה, מה אתה עושה?
‫אז תכתוב שהייתה סנועה.
‫תסביר מה זה סנועה.
‫אבל אל תגיד לי שהיא לא הייתה סנועה.
‫זה כמו שפעם היה...
‫פעם איזה יהודי אחד נתן דרשה ‫שלמה להסביר שמה שכתוב שמרים,
‫כתוב תיקח מרים הנביאה, אחות ‫הארון, זה לא שהייתה נביאה.
‫כי לא יכול להיות, מה, אישה תהיה נביאה?
‫היא הכוונה שהייתה צדקת כזאת וכו'.
‫נתן דרשה שלמה, בסוף שאמר איזה ‫יהודי אחד, וכתוב שהייתה נביאה.
‫אני צופה בשיעורים שלך בהנאה מרובה.
‫אני לומד המון ממך.
‫אתה מפרש תורת ישראל ברמה ‫גבוהה ביותר ואמיתית ביותר.
‫שאלתי, האם אתה וחס ושלום צדוקי?
‫כי מי שלא מאמין בעולם הבא, זה צדוקי.
‫לא, אני לא צדוקי. אני מאמין בעולם הבא.
‫מה? הוא שואל, כן, הוא שואל, האם אני צדוקי.
‫לא, אני חושב שאני לא צדוקי, כי אני ‫חושב שאני כן מאמין בחיי העולם הבא.
‫לא יודע איפה הוא לקח את זה, אבל בסדר.
‫צריך להרגיע אותו. ‫אז אני לא צדוקי. טוב, נו, רק יש שם.
‫אז... לא יודע, אין ‫אדם יש לו שאלה.
‫צריך לדיחס לכל שאלה.
‫נו, שפעם מישהו ככה, רב מרדכי ‫איליהו הלך ברחוב עם כל הפעמלייה וזה,
‫מישהו ככה בא אליו ואמר ‫לו, הרב, מה מברכים על תפוח?
‫רצו שמה לטרוף אותו, הכל אלה מסביב.
‫אז הרב אמר, תראה, אם אתה ‫אוכל אותו שלם, בואי פרי העץ,
‫אבל אם אתה מגרד אותו, שעקול.
‫אם אתה עושה אותו בתוך עוגה, מזונות.
‫עשינו שם.
‫זה היה ביחס לשאלות של אנשים. טוב.
‫אז כל זה דיברנו.
‫לא, זה נאמר שאפשר לא לשקר, ‫אפשר פשוט להסביר לפי ההבנה שלו.
‫אבל להסביר לפי ההבנה שלו.
‫יש אגב, מלבד המושג אמת חינוכית,
‫שהוא מילה אחרת בשביל לשקר, כפי שאמרתי,
‫יש מה שנקרא חינוך לאמת, ‫שזה גם דבר חשוב מאוד.
‫צריך לחנך לאמת.
‫אלא מה? מה שאני כן מסכים, שיש ‫אופן של עברת האמת לפי סדר מסוים.
‫כלומר, הדבר הראשון שאתה תלמד,
‫יהיה שונה מהדבר השני שתלמד.
‫אבל לא צריך להחסיר שום דבר.
‫צריך למדת הכל.
‫הרב, גם חז'ל אומרים לא לספר חלק מן הדברים.
‫כגון מעשה ראובן, כיוון שהעם לא יבין וכו'.
‫לא. חז'ל אמרו לו לתרגם.
‫אבל לא אמרו לו לקרוא את הפסוקה. ‫אפשר גם לא לקרוא את הפסוק.
‫לא לתרגם בציבור.
‫רגע, יש תרגום למעשה ראובן או לא?
‫יש תרגום. התרגום קיים.
‫רגע, לא בציבור, זה ההבדל.
‫אבל כי זה מעמד שאיננו לכבודו של ראובן,
‫ולכן אתה לא תתרגם.
‫מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם.
‫איפה? בבית הכנסת.
‫אבל בתלמוד תורה, הילדים ‫יתרגמו את הפסוק או לא יתרגמו?
‫יתרגמו. נכון.
‫וזה ילדים קטנים שאולי אפילו ‫עוד לא מגיעים לבית הכנסת.
‫כי הם מפריעים.
‫והם כבר יודעים את התרגום.
‫אלא מה שכשאתה קורא בציבור,
‫אתה לא תעשה בושות ציבוריות ‫לראובן, לכן נקרא ולא מתרגם.
‫כן, אבל מי ביקש ממך להבייש אותו?
‫זאת האמת, ולכן אתה צריך ‫לתרגם את זה בבית הספר.
‫מה עשו יהודה ודמר?
‫מה עשו יהודה ודמר לא כתוב שנקרא ולא מתרגם.
‫אבל אם זה האמת, זה מה ‫שקרה, אז מה קורה בבית הכנסת?
‫אז זה מה שאני מסביר לך.
‫אז באמת אומרים על מעשה יהודה ודמר.
‫ועל מעשה ראובן לא אומרים.
‫אז מה, יהודה מותר לעשות בושות ולראובן לא?
‫ליהודה זה לא בושות. איזה בושות יש פה?
‫הרי זה היה מותר.
‫רגע, אני רוצה להסביר לך.
‫הרמב״ם כותב מפורש שהקדשה ‫לפני מתן תורה הייתה מותרת.
‫אז אין פה שום בושות.
‫פשוט מה?
‫גם זה אמת.
‫בימינו זה אסור.
‫וגם כתוב שיעקב נעשה שתי ‫אחיות, אז גם את זה תמחוק?
‫ביש שבימינו אסור לעשות שתי אחיות?
‫או תגיד שתמחק את זה שאמרם נעשה את דודתו,
‫שזה אחת מן ההריות?
‫אז זה בושייה גודלת, אז למה אתה ראובן?
‫כי איזה ראובן זה באמת בושה, זה לא יפה.
‫אלא מה, לא תעשה לו בושות,
‫אלא לא צריך לעשות לו מסדר ביזיון לפני כולם.
‫אה, זה כתוב בתורה.
‫זה כתוב בתורה.
‫בציבור.
‫אבל התורה לא תוקנה לעיקרי בציבור.
‫זה חכמים החליטו לתקן קריאת התורה בציבור.
‫ולכן הם החליטו לעשות מה שהם רוצים בה.
‫איפה שהם החליטו לקרוא ‫בציבור, איפה שהחליטו שלא.
‫בעיה שלהם.
‫אבל אם זה החיוב דהורה הייתה ‫לקרוא, לא היית עושה את זה אחרת.
‫למשל, כתוב בפרשת סוטה, ‫שכותבים את כל הפרשה, כל העלות,
‫כולל שם הוויה, וכתוב, הוא מכה אל מאמרים.
‫אז אתה מוכרח גם שם הוויה שם.
‫אז מה אתה עושה, בגלל ‫שזה שם הוויה לא יפה למחות?
‫אבל התורה אמרה, אתה עושה.
‫בסדר.
‫כן, בבקשה.
‫אני לא חושב שמישהו אמר כאן להכסיר מהאמת.
‫נראה לי שתפסות הכוונה היא ‫כאילו, לחשוף את האמת בעברגה.
‫כל ילד צריך שיחשף את זה בצורה תפוקרת.
‫גם לא סתם התורה אדריכה שחמש שנים נקרא,
‫עשרה למשנה, כי יש ילדים ‫שביחד יבין את זה לא נכון,
‫את המשנה, את הגמרה בגיל קטן.
‫כנראה גם, לא יודע, אמירות כמו ‫מישהו שבא למישהי במשנה או בגמרה,
‫צריך שילד ייחשף את זה בגיל עשרה או חמש,
‫ובגיל אין שום מבין.
‫אני חושב שגם, כאילו מה ‫שאמרו, שיש דברים שכדאי לחשוף,
‫אתה בגיל יותר מוכר,
‫לא עושה שמישהו ימנע לבן שלו ‫לדעת את מה שיהודה ותמר בגיל חמש.
‫זה לא שיש עניין שהוא יידע את האמת בעברגה.
‫כאילו מה שאתה אומר.
‫אני לא מבין את הבעיה שלך.
‫אינני לא מבין.
‫זה שאתה אומר שיש הדרגה ‫בחשיפת האמת, אתה צודק.
‫אבל כשאתה בא ללמוד טקסט, ‫אם אתה מכסיר משהו מן הטקסט,
‫אתה כבר שיקרת.
‫אתה יכול להגיד, את הטקסט הזה אני לא מלמד. ‫כלומר, אני לא מלמד חומש.
‫אתה יכול להגיד.
‫אני, לילדים, לא מלמד חומש.
‫אפשר להגיד את זה.
‫אבל בריה שהחלטה שאתה מלמד חומש,
‫אם זה חומש מצונזר, זה כבר לא היה חומש.
‫נגיד לילד בן שלוש צריך ללמד את חומש.
‫ילד בן שלוש לא צריך ללמוד חומש,
‫וכשילד בן שלוש עוד לא הגיע לגיל חמש,
‫אז אין בן חמש למקרא.
‫לא, זה משהו אחר.
‫זה משהו אחר.
‫טוב.
‫אבל כשאתה מלמד את הילד בן החמש ‫את המקרא, אל תחסיר מעשי עודוי תמר.
‫כן, בבקשה.
‫אבל מה עם לפרסם, נגיד, חצי ‫הדברים של חכמים כמו של הרב קוק?
‫נגיד, דברים כן, דברים לא.
‫אם הוא לא מפרסם את כל זה.
‫כן, בוודאי.
‫אלא מה?
‫אתה שואל, מדוע לפעמים יש כתבים שלא מפרסמים?
‫כי הרב קוק בעצמו ביקש שלא לפרסם.
‫הוא אמר בעצמו שיצנזרו אותו.
‫בעיה שלא.
‫הרב, גם חז'ל אומרים לו ‫לספר, אה, זה כבר רעיון.
‫כן, טוב.
‫וכבר אמרו זכרונם מברכם, ‫ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרה.
‫להודיעך עד איכן חובת האמת מגעת.
‫כן? כגון רב ספרה.
‫מה?
‫מה?
‫בלבבו, כי הוא דובר אמת על פי ‫מה שהיה בלבבו, כמו רב ספרה.
‫רב ספרה זה שמישהו הגיע ‫והוא נתן לו במחיר הראשוני?
‫נכון, נכון.
‫בואו נקרא, הנה פה יש רשי בשם בעל השילטות.
‫שהיה לו חפץ אחד למכור.
‫הוא בא אדם אחד לפניו ‫בשעה שהיה קורא קריאת שמה.
‫כי כשהוא קורא קריאת שמה הוא לא יכול לענות.
‫ואמר לו תן לי החפץ בכך וכך דמים ולא ‫ענה הוא מפני שהיה קורא קריאת שמה.
‫כסבור זה שלא היה רוצה לתנוע בדמים הללו.
‫ואוסיף.
‫אמר תנעו לי בכך יותר.
‫כן? הוא חשב, והוא רצה ‫ב-100 שקל ורב ספרה לא ענה לו.
‫אז הוא אומר טוב, 150.
‫יכול היה לנצח, ורב ספרה רצה למכור לו ב-100.
‫כן?
‫ואחר כך שסיים קריאת שמה אמר לו ‫תוד החפץ ודמים שאמרת בראשונה.
‫שבאותן דמים היה דעתי לתנם לך.
‫כן?
‫הוא יכול להגיד בסך הכל אני ‫לא אמרתי כלום, זה הוא רצה יותר.
‫וכבר אסור לדענית חכם לשנות ‫בדיבורו חוץ משלושה דברים.
‫ואחד מן העמודים שהעולם עומד עליו, הוא האמת.
‫ככה הוא מגיע כבר למדים הרבה יותר גדולים.
‫מדים קוסמולוגיים.
‫אם כן, מי שדובר שקר ‫כאילו נוטל יסודו של עולם.
‫וההפך מזה, מי שזהיר באמת ‫כאילו מקיים יסודו של העולם.
‫וכבר סיפרו עומר זכרונם נברכה ‫מאותו המקום שהיו זהירים באמת.
‫שלא היה מלאך המוות שולט שם.
‫ולפי שאשתו של רבי פלוני שינתה בדבריה, ‫אף על פי שהייתה, שהיה לכוונה טובה,
‫גרתה בהם מלאך המוות ‫עד שגירשוה משם בעבור זה.
‫וחזרו לשלוותם.
‫אין סיפור על רב טביומי שהוא הגיע ‫למראש אבא אמינה לקע קושטה בעלמה.
‫בהתחלה חשבתי שאין אמת בעולם.
‫עד שהגעתי למקום וקושטה שמי.
‫זה מקום שקוראים לו קושטה.
‫מה זה קושטה?
‫אמת.
‫ושם אף אחד לא היה מת צעיר.
‫כולם היו מתים זקנים.
‫והוא בא לשם ויום אחד ‫אשתו הייתה חופפת את ראשה.
‫מה שקוראים היום מקלחת.
‫ובאה שכנה ודפקה בדלת ואמרה איפה פלונית.
‫ואז הוא אמר היא לא פה.
‫כי זה לא היה צנוע להגיד שהיא מתקלחת.
‫אז הוא אמר היא לא פה.
‫מתו לו שני בנים על המקום.
‫אמרו לו אנשי המקום,
‫אוהו, אתה פה אדם מסוכן, אנחנו ‫מבקשים מכם שתעזוב את המקום.
‫כלומר לא רק שמתו לו בניו, גם ‫בסוף הוא הצלח לעזוב את ביתו.
‫עכשיו, מה זה הסיפור הזה?
‫אתם מאמינים לסיפור הזה?
‫בדאי שלא.
‫אלא הכוונה, מה זה, קוראים לו אלאי ‫שזה קראו לו רב טבוט או רב טביומי.
‫הגמרא לא יודע אם קורא לו טבוט או טביומי.
‫מה המכנה המשותף של שני השמות האלה?
‫טוב. כלומר זה אדם שפועל ‫על פי הטוב, לא על פי האמת.
‫דהיינו לפי המוסר ולא לפי המוחלט.
‫בעולם הזה אתה מוכרח לשמור על המוסר.
‫הרי הצניעות זה חלק מן המוסר.
‫אבל הצניעות סותרת את האמת.
‫בסדר, אז אם ככה אתה לא בעולם הזה, ‫אז איפה זה המקום הזה שנקרא האמת?
‫בגן עדן.
‫בסדר.
‫טוב.
‫כן.
‫איפה עובר הקו בין מוסר לאמת?
‫איפה עובר הקו בין מוסר לאמת?
‫בין האובייקטיבי לסובייקטיבי.
‫זאת אומרת שאדם הראשון, למשל, ‫בגן עדן הוא בלי בגדים. למה?
‫כי זאת האמת.
‫אבל כשהוא חוטא, הוא צריך להתלבש. ‫כי זה המוסר.
‫יש לו מה להסתיר.
‫כן, בבקשה.
‫מהם שלוש הדברים שמותר לתארים לחגי האיש?
‫מהם שלוש הדברים שמותר ‫לתארים לחגי החגי האיש?
‫זה במסכתא, בפוריה ומה עוד השלישי?
‫היה שם עוד איזה משהו שלישי.
‫מה? באושפיזה.
‫כן, באושפיזה.
‫מה? הכרונה ששואלים אותו, תגידי, ‫אתה למד את המסכת בבאבטרה?
‫מותר להגיד לא. למרות שהוא כן למד.
‫מותר לו לשקר בזה.
‫כן? לגבי פוריה, שמותר לו להסתיר את ‫דבר, מצבה של אשתו, אם היא נדע או לא.
‫ואושפיזה, מה זה?
‫אורח. אורח, כן, אבל מה זה, מה השקר שם?
‫שאומר, כן, אפשר להתארח אצל פלוני.
‫כן, אז זה דברים שמותר לשקר בהם.
‫מה זה אומר אמת מארץ תצמח?
‫אמת מארץ תצמח.
‫זה אומר שהאמת זה לא דבר גלוי, ‫אלא זה דבר שלוקח זמן עד שזה מתגלה.
‫תצמח. תצמיחה זה דבר שלוקח זמן.
‫כן?
‫הסיפורים מתארגנים, אנחנו רואים ‫שהמוסר, גם אם יש היה מוסר לא צריך לשקר.
‫לא, זה אומר שהמוסר זה העולם.
‫שהעולם מתנהג על פי המוסר.
‫העיר ההיא מסורת מחוץ לעולם.
‫ואין צריך להעריך בדבר הזה ‫שהשכל מחייבו והדעת מחריכו.
‫אני הזכרתי בעוד משהו שנוגע לשבועות.
‫יש הרבה ביטויים שאנחנו משתמשים ‫בהם, או שהציבור משתמש בהם,
‫שיש בהם חשש לא רק של ‫שבועה, אלא אפילו של גידוף.
‫כל מיני ביטויים שבערבית ‫הכלולים את המילה רבק.
‫שזה, רב בערבית זה אלוהה.
‫כן? זאת כלונה אלוהיך.
‫אז אם אתה מוסיף לזה בחיית, אז בכלל זה בעיה.
‫כן? ‫לכן צריך למאוד להיזהר בשימוש בביטוי הזה.
‫כן? במיוחד אם זה נוסף עם מילה ‫שמשמעות הכללה, כגוני נעל וכדומה.
‫כן? בערבית.
‫אז מי שיודע קצת ערבית, ‫תזהר בשימוש בביטויים האלה.
‫כן, בבקשה.
‫שלושת היוצאים מהכלל האלה שאפשר לשנות בהם,
‫אז רק הם דברים פרטיים שרק בהם אפשר לשנות?
‫או גנים אותנו כללים שבהם אפשר לשנות?
‫יכול להיות שיש בזה ללמוד כללים.
‫זאת אומרת, יש לפעמים שאפילו ראוי לשקר.
‫כן? אבל במלחמה, למשל, אחד או מי.
‫טוב.
‫מה? כן, כן, זה בעיה.
‫כן. עכשיו, כן, כשאתה אומר ביחיית, למשל,
‫כי זה כאילו שאתה נשבע בחיי פלוני.
‫ואסור להישבע בחיי פלוני.
‫אבל הכוונה היא בכלל לא כזאת.
‫גם מקבלים קודם המילים ‫שאומר כן, כן, לאו, לאו.
‫במיוחד את מקבלתי למה?
‫זה מה שהוא קורא לזה ענפי הניקיות.
‫כן. טוב.
‫עד כאן להיום, אנחנו צריכים לקצר ‫קצת כי הגדימו את תפילת מנחה.
‫לא ידעו עליכם. טוב.
‫שלום, שלום.

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230722183″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

מספר פרק בסדרה : 28

<< לחץ לפרק הקודם

לשון הרע , לא תשנא, נקימה ונטירה

לחץ לפרק הבא >>

ענייני חילול השם

פרק יא – בפרטי מידת הנקיות

מדור: בית המדרש

אורך השיעור: 53 דקות

סדרה:מסילת ישרים - התשע | הרב אורי שרקי

מילות מפתח:שקר

לחץ כאן להורדת קובץ שמע MP3

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח

כיצד נוח לך להמשיך?

An error occured.

No data was found

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230722183″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חטאים חברתיים – שבועות , שקרים , סיפורי בדים

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט:
02-6475073

תרומות

מדיניות האתר

מכון מאיר בדוא"ל:

טלפנו אלינו:

מכון מאיר בדוא"ל: