הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הפרק על היצר הרע | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ה’: הגאולה – חורבן הגוף או חיזוק הגוף? | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

איך ולמה המצוות בטלות לעתיד לבוא? | אורות הקודש ד’, יפעת גילוי המצוות | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

איסורי גזילה גניבה עושק וכחש

הרב אורי עמוס שרקי

ה׳ בטבת ה׳תשע״א (דצמבר 12, 2010)

Play Video

Autoscroll:

‫בפרטים מדעת הניקיות.
‫אז מה שהסברנו מדעת ‫הניקיות, הכוונה ניקיות הדעת,
‫שאין אדם נוטה להתיר את האסור.
‫במה? בדברים שיתרם, ‫שאיסורם ידינו גלוי כל כך.
‫פה לא מדובר על דיני חומרות,
‫מדובר על דברים שהם באמת אסורים
‫בעיקר הדין.
‫רק שזה שהם אסורים, הרוב ‫בני אדם לא שמים לב עליהם,
‫ולכן יש נטייה לנפש
‫להתיר אותם.
‫ברור?
‫אז זה צריך ניקיות
‫מלהתיר את האסור
‫בדברים שלא כל כך מפורסמים.
‫למשל, כולם יודעים שאסור לרצוח.
‫זה ברור.
‫אבל להלבין בפני ‫חברו, זה גם אסור.
‫זה גם סוג של רצח, נכון?
‫יש אפילו דעה שאומרת
‫שיערג ואל יעבור
‫שלא להלבין בפני חברו.
‫ברבים.
‫אז זה אסור, אבל ‫אנשים פחות מקבילים.
‫על לא תרצח, לקחת אקדח ‫ולרעות בבן אדם, זה כן מקבילים.
‫אבל להלבין בפני חברו פחות.
‫אז זה הכוונה מידת ‫הניקיות, זה שהאדם נמנע
‫גם מן האסורים האלה.
‫זה הכוונה.
‫פרטי מידת הניקיות רבים הם מאוד,
‫והנם ככל הפרטים שבכל השעשן
‫מצוות לו תעשה, כי אומנם ‫עניין המידע, כבר אמרתי,
‫שהוא להיות נקי מכל ענפי העבירות.
‫לא מן העבירות, שזה במידת ‫הזהירות, אבל ענפי העבירות,
‫זה במידת הניקיות.
‫ואולם אף על פי שבכל העבירות
‫משתדל היצר הרלכתי את האדם, ‫כבר יש מהם שהטבע מחמדן יותר,
‫ובהן מראה לו יותר עתירים,
‫אשר על כן יצטרך והן יותר חיזוק
‫לנצח את יצרו ולנהקות מן אחת.
‫כלומר, יש לאדם נטייה להקל
‫בדברים מסוימים, לא בכל דבר,
‫אבל יש דברים שיותר נטייה להקל בהם.
‫וכן אמרו, גזל ועריות ‫נפשו של אדם מחמדתן
‫ומתאווה להן.
‫זאת אומרת, לאדם יש נטייה ‫לגזול, יש נטייה לעריות.
‫מזה למדנו גם דבר חשוב, ‫שאם האדם מרגיש שיש אצלו
‫נטייה של חמדה לממון חברו, ‫או נטייה של חמדה לעריות,
‫שלא יחשב שהוא לא בסדר, ‫זה אומר שהוא פשוט בן אדם.
‫הרי כך טבעה אדם.
‫חזל אמרו, גזל ועריות, נפשו ‫של אדם מחמדתן ומתאווה להן.
‫לכן, הרגשות השמה על זה שיש לאדם
‫יצרד העריות, למשל, שזה ‫מצוי מאוד, במיוחד אצל צעירים,
‫זה רגשות השמה מטופשים.
‫ככה הקב". ברא אותך, אם ‫לא הייתה לך נטייה לעריות,
‫הייתי לוקח אותך מהר לרופא.
‫זה סימן שיש בעיה.
‫אדם שאין לו חשק, אין לו ‫יצר מין, למשל, הוא אדם חולה.
‫אז הוא זקוק או ‫לפסיכולוג, או לרופא.
‫טוב.
‫והנה אנחנו רואים, שאף ‫על פי שלא רוב בני האדם
‫גנבים בגלויהם.
‫אנחנו מדברים על הדבר הראשון, גזל.
‫דהיינו שהשלחו יד ממש
‫בממון חבריהם לקחת ולסום בכליהם.
‫זה נכון שיש קייסים, ‫אבל הם מעטים.
‫הקייסים מעטים הם.
‫אבל לכן, רובם טועמים טעם גנבה
‫במסם ומתנם, במה שיורו
‫היתר לעצמם להסתכר איש
‫בהפסדו של חברו
‫ויאמרו להרוויח שנה.
‫כלומר, שיש לאדם
‫היתרים איך לגזול את חברו
‫באופן המותר.
‫ואולם, לבים הרבה נאמרו בגזל.
‫צריך ללמוד דלחות גזל.
‫הרבה איסורים יש.
‫איסור לא תעשוק.
‫לא תגזול, לא תגנוב, ‫ולא תחכשו, ולא תשכרו
‫יש בעמיתו, ולא תוניש את ‫אחים, ולא תשיגי מול רעך.
‫הנה פה, מנה כמה לבים?
‫שבע. נכון?
‫בוא נראה. לא תעשוק, נספור עוד פעם.
‫לא תעשוק, לא תגזול, לא תגנובו,
‫ולא תחכשו, ולא תשכרו. ‫יש בעמיתו, לא תוניש את אחים,
‫לא תשיגי מול רעך.
‫בסך הכל, אם אני סופר ‫נכון, שבעה לבים נמנו כאן.
‫וכל אחד יש לו ידין שלו.
‫למשל, מה זה לא תגזול?
‫נגזול, הכוונה שאתה גוזל ממנו בגלוי.
‫בא הבן אדם, אתה חוטף ‫ממנו, זה איסור לא תגזול.
‫מה זה לא תגנובו?
‫בסתר.
‫מה זה לא תונוי שתחיב?
‫מה זה איסור הונאה?
‫זה בגזל הוא מדבר.
‫יש לו תונוי שתעמיתו, ויש לו תונוי שתחיב.
‫אז לא תונוי שתעמיתו אתה צודק,
‫זה הונאה דברים, שאדם מצער את חברו.
‫אומר לו, אתה איכסה.
‫זה ממש לא יפה לדבר ככה.
‫אז זה מצער אותו.
‫אבל לא תונוי שתחיב, זה בממון.
‫במשחר.
‫שהוא מוכר לו יותר ממה שזה שווה.
‫זה נשאר איסור הונאה.
‫אומר, כמה עולה המסטיק הזה?
‫שני שקלים.
‫כשמצד האמת, אינו עולה אלא שקל ותשעים.
‫זה איסור הונאה.
‫זה איסור דאוראיטה.
‫לא תונוי שתעמיתו.
‫איסור תחיב.
‫הן כל אלה, מה זה לא תעשוק?
‫לא תעשוק, הכוונה שאתה ‫למשל, מנצל את חולשתו.
‫כדי להכריח אותו, מה?
‫לעשות לך עסק.
‫או למשל, לא תכח שו.
‫זו הכוונה שהוא תובע ממך ממון בבית דין,
‫ואתה אומר, אני לא חייב לך את זה.
‫אתה מתכוון לשלם לו, אבל אתה כעת,
‫אין לך כסף, אתה אומר, אני לא חייב לך.
‫כשבאמת אתה יכול לשלם.
‫לא תשיג גיבורייך, גם כן.
‫זה דבר פשוט.
‫איך שהוא מנצל את זה, שהוא לא שם ‫לב בדיוק איפה עובר הגבול בין השדות,
‫ואתה קובע, אתה לוקח ממינו חתיכת אדמה.
‫או למשל, אתה, או שאתה יורד לאומנותו.
‫הוא פתח עסק, ואתה השתלטת על העסק שלו.
‫זה לא תגנוב.
‫זה קרוב לזה.
‫זה לא נקרא לא תגנוב, כי ‫בלא תגנוב זה לקחת חפץ.
‫לקחת חפץ, אז צריך לשלם עליו פי שניים.
‫כן?
‫כיצד ניתן לנהל כלכלה?
‫כיצד ניתן לנהל כלכלה מודרנית?
‫זהו, זה הבעיה.
‫זאת אומרת שהנחת היסוד של הכלכלה המודרנית...
‫אתה מסביר כמה שאתה יכול?
‫אני מסביר.
‫ההנחת היסוד של הכלכלה המודרנית, ‫של כל הכלכלנים פחות או יותר,
‫מאז המאה ה-18 נגיד, הפיזיוקרטים ועד היום,
‫זה שהאדם הוא תחרותי.
‫זה הבסיס של הכלכלה.
‫זה המנוע של הכלכלה, זה התחרותיות.
‫ואנחנו רואים הרבה פעמים ‫בהנחיות הכלכליות של התורה,
‫שהאדם הוא אנושי.
‫יש אנושיות.
‫זאת אומרת, מותר להיות עשיר, אין בזה בעיה.
‫תהיה עשיר,
‫אבל כי אתה רוצה להתאים ‫לעולם, וזה שתהיה עשיר.
‫כן?
‫וזה לך הכי להיות עשיר, ‫כדי לתורם ולתביקד את השם?
‫לא.
‫לא, לא, וידך רוצים, תהיה עשיר.
‫אם אתה תעשה מה שצריך, אתה תהיה עשיר.
‫אם אדם מקדיש את החיים ‫שלו, להיות עשיר, הוא יהיה.
‫הוא יהיה.
‫השאלה היא, איך הוא עושה את זה?
‫האם בגלל זה הוא צריך לדרוס אחרים או לא?
‫שואלים שלא, הוא לא חייב ‫לדרוס אחרים בשביל זה.
‫למשל, רבי לעזר בן חרסום, ‫מהתנאים, היו לו אלף עוניות.
‫לא יודע אם זה מספר מוגזם, אבל ככה חזר למור.
‫היו לו אלף עוניות.
‫רבי לעזר בן חרסום, מן הסתם, היה אדם ישם.
‫הם לא קוראים לו רבי.
‫נכון?
‫או למשל, על רבי תרפון.
‫רבי תרפון, היו לו שדות וחרמים.
‫גם רבי יוחנן, היה אדם מאוד עשיר.
‫היה לו אחוזות וכו'.
‫ולכולם קראו רבי.
‫סימן שהם היו בסדר.
‫מה?
‫רבי יהודה הנשיא.
‫טוב, רבי יהודה הנשיא, ישו היה נשיא.
‫אז בתור נשיא, הוא גבה מיסים וכדומה.
‫זה לא מצד המלאכה שלו.
‫למשל, היה רבי נותם.
‫רבי נותם היה אדם מאוד עשיר.
‫ממה הוא התפרנס, רבי נותם?
‫הוא התפרנס ביושר.
‫מה הוא היה?
‫מלווה בריבית.
‫המלווה בריבית.
‫לגוי, כמובן.
‫זה נקרא בנקאי.
‫מה?
‫מה שהנוצרים לא יושבו ‫לעצמה, אבל נתנו להלוות.
‫כן, טוב, זו הייתה בעיה בזמן הגויים.
‫כי הרי הנוצרים רואים בהלווה בריבית חטא.
‫ואז הייתה בעיה.
‫לא רק זה, לא רק שהם אסרו להלוות בריבית,
‫הם אסרו גם ללוות בריבית.
‫ואז יוצא שכשהיהודים מלווה להם בריבית,
‫מבחינתם הם חוטאים.
‫זאת אחת הסיבות לכך שבימי הראשונים
‫היו רבנים שאסרו להלוות ‫בריבית לגוי, בגלל הנקודה הזאת.
‫כי זה משך אלינו אש.
‫בימינו זה לא מקובל.
‫איך עושים השקעות בבורסה?
‫והכל עובד על... השקעה בבורסה.
‫מה הבעיה בזה? זה בסדר גמור.
‫זה עובד על... זה עובד על ‫הלכי רוח, על שטויות בעצם.
‫נכון? פתאום יש שני יודעי שריפה בקרמל,
‫אז המניות של זה, לא יודע, עולות.
‫זה דברים לא רציונליים בכלל שם.
‫אבל הפעולת הכניעה והמכירה היא בהחלט
‫על הפסדו של השני.
‫זאת אומרת, אני ארוויח ‫אם אני אקנה את המניית,
‫רק אם הוא יפסיד מהמניית הזאת.
‫זה בדיוק כמו שהוא עושה לנו כאן.
‫הוא לא עושה לקחת בזול.
‫הרי מישהו שמוכר בזול, יש ‫לו סיבה למה הוא מוכר בזול.
‫כי הוא צריך כסף.
‫אתה, שיש לך כסף, תחתו את זה.
‫מה?
‫בסדר להסתכם איפה... אני ‫יכול ללכת אותו בינם, תשמע,
‫אתה יכול למכור לטלטלוניים.
‫כל מכירה היא בנויה על הכרח מסוים.
‫אני מוכר לך הגווניות, למה אני עושה את זה?
‫כי אני צריך כסף.
‫אם לא הייתי צריך כסף, לא הייתי ‫עומד בבסטה, הייתי נשאר בבית.
‫נכון?
‫טוב.
‫בקיצור, הדברים האלה זקוקים ללימוד.
‫הן כל אלה חילוקי דינים שבגזל.
‫שכוללים מעשים רבים מן המעשים ‫הנעשים בכלל המסע והמתן המדיני,
‫ובכולם, איסורים רבים.
‫יש ספר בשם תולדות אדם.
‫כתב אותו הרב יחזקל פייבל ‫משהו, לא זוכר בדיוק את שם.
‫וזה ספר על יהודי בשם רבי זלמן מבולוג'ין.
‫רבי זלמן מבולוג'ין היה ‫אחיו של רבי חיים מבולוג'ין.
‫היה גאון צעיר שנפטר בגיל צעיר, בגיל 37,
‫אבל היה מגאוני עולם.
‫אז לזכרו כתבו ספר עם הרבה חידושי תורה.
‫שם המסופר שרבי זלמן אמר ‫שהכללה העיקרית של הגלות
‫זה שהאומה הפכה לאומה של סוחרים.
‫ואי אפשר לעם שלם לעסוק במסחר ולהישאר ישרים.
‫זה לא שאי אפשר להיות סוחר וישר,
‫אבל אם כולם עוסקים בזה, ‫אם כל האומה עוסקת בזה,
‫אז בהכרח גם שיהיו רמאים.
‫אז הרב נשאל אותי השאלה, ‫איך אני מגיע למידת העקיות
‫כשכל העולם הוא מציאותי?
‫אז בשביל זה יש הלכות.
‫לא, לא יש כלכלה חדשה.
‫פשוט תלמד הלכות, יש הלכות.
‫אני מכיר אנשי עסקים ‫שעוסקים בסכומים לא קטנים
‫והם שואלים שאלות בהלכה על לגבי המסחר שלהם.
‫האם מותר להם לעשות מהלך כזה או אסור להם?
‫ותאמיני שהם מרוויחים טוב.
‫רק הם שואלים, האם פה זה לא ‫רמא אומת, האם פה זה בסדר?
‫אם אני מוכן לכווניות,
‫האם מותר לך להגיד שהגווניות ‫שלי יותר טובות משל פלוני?
‫יש בעיה של לשון הרע.
‫אם אתה אומר משל פלוני.
‫אבל אם אתה אומר ‫שהגווניות שלי טובות, זה בסדר.
‫אתה אומר את האמת.
‫אם אתה אומר שהגווניות שלי ‫יותר טובות מכולם, זה קורה שקר.
‫כי מן הסתם יש הגווניות יותר טובות משלך.
‫מישהו כבר כתב על איזה בירה,
‫Probably the best beer in the world.
‫כנראה הבירה הטובה ביותר בעולם.
‫זה טוב.
‫זה מבחינה שיווקית, זה חכם מאוד לכתוב ככה.
‫אז אפשר להשוות כלום?
‫לא אמרתי שאי אפשר להשוות.
‫אני רק אומר, צריך להיזהר.
‫ויש גם איסורי לשון הרע.
‫במיוחד אם זה כלפי יהודי.
‫בעיקרון אין איסור של לשון הרע כלפי גודי.
‫אבל יהיה מדעת היושר.
‫של לנהוג באגינות.
‫טוב, אז כאילו המעשה, ‫הניכר ומפורסם,
‫בעושק ובגזל הוא לבדו האסור.
‫אלא שכל שסוף סוף יגיע אליו ויגרום אותו,
‫כבר הוא בכלל לאיסור.
‫ועל זה אמרו זכרונם לברכה, ‫ואת אשת רעהו לא תימה.
‫זה מאוד תמוע שיחזקאל משבח ‫את מי שלא תימה את אשת רעהו.
‫את האשת רעו זה מהאיסורים החמורים.
‫אז מה יחזקאל מדבר?
‫שלא יערה לאומנות חברו.
‫מעניין אגב שהאומנות של ‫האדם, דהיינו המקצוע שלו,
‫זה כמו אשתו.
‫כמו שאדם מכבב את אשתו, ‫יש לאדם חיבה אל המקצוע שלו.
‫יש מי שאצלו, אשתו ‫זה רק כמו המקצוע שלו.
‫זה בעיה.
‫אבל, לא, בפשטות, הכוונה שהאדם חי
‫מן המלאכה שהוא עוסק בה.
‫זה לא דבר של מה בכך.
‫יש ביטוי בחזל
‫שלעולם יעבוד אדם עבודה זרה
‫ועד יזדקק לבריאות.
‫מאיפה למדנו את זה?
‫למדנו את זה מהנכד של משה רבנו.
‫שמו היה יונתן.
‫יונתן בן שבועל בן מנשה, או בן משה.
‫יונתן הזה, יונתן בן ‫שבועל, או יונתן בן גרשום,
‫זה השם היותר מצוי ‫שלו, היה כהן בבית מיכא.
‫זה איסור, זה בדיוק עבודה זרה,
‫אבל זה איסור במות לכל הפחות.
‫קיצור, זה לא מומלץ
‫לעבוד בבית מיכא במקום במשכן בשילו.
‫כתוב בגמרא שאנשי שבט דן
‫שאלו אותו, מה קרה, אתה הנכד של משה רבנו,
‫אתה הולך להיות כהן לעבודה זרה?
‫אמר, מה אתם רוצים?
‫כך קיבלתי מאבי אבא.
‫מי זה אבי אבא? משה.
‫שאמר לי, לעולם יעבוד אדם ‫עבודה זרה, ואני אזדקק לבריאת.
‫אז הגמרא אומר, יכול להיות שמשה רבנו
‫אמר לעבוד עבודה זרה? איך זה יכול להיות?
‫אלא אפילו עבודה שהיא זרה לו.
‫זאת אומרת, אדם, יש לו מקצוע,
‫הוא לא מוצא עבודה במקצוע שלו.
‫אז עדיף שהוא יעבוד במקצוע ‫אחר, שלא מתאים לכישורים שלו,
‫לא בדיוק הכיף שלו, לא בדיוק החשק שלו,
‫זה יותר טוב מאשר לפשוט יד.
‫בסדר? לעולם יעבוד אדם עבודה שהיא זרה לו,
‫ואני אזדקק לבריאת.
‫נשאלת השאלה, האם משה ‫רבנו אמר את המשפט הזה כך?
‫משה רבנו אמר עבודה זרה, ‫הוא לא אמר עבודה שהיא זרה לו.
‫אבל הוא התכוון עבודה שהיא זרה לו.
‫נשאלת השאלה, מדוע משה רבנו לא נזהר בלשונו?
‫הרי הוא גרם לנכד שלו לטעות.
‫אז היה עדיף אולי שמשה יוסיף עוד שתי מילים,
‫שהיא זרה, או אפילו מילה אחת, כן?
‫לא, שהיא והמילה לא, ‫ובזה היה מונע מחשוב.
‫אלא, מה הבין כנראה משה רבנו?
‫שהמקצוע של האדם זה עבודת ה' שלו.
‫ולכן, אם אני עובד במקצוע שלא מתאים לי,
‫זה באמת עבודה זרה.
‫במובן העמוק של המילה.
‫באמת, באמת, זה עבודה זרה.
‫נכון. אלא מה?
‫זה עדיף מאשר להזדקק לבריאות ‫שזו עבודה זרה הרבה יותר קשה.
‫לכן משה אמר, יש עבודה זרה מותרת.
‫עבודה שהיא זרה לו, כדי לו להזדקק לבריאות.
‫זאת אומרת שהמקצוע שלי זה עבודת ה' שלי.
‫אותו דבר, הקשר שיש לאדם עם אשתו.
‫הקשר של האדם עם אשתו הוא ‫קשר אמיתי עמוק מאוד של עבודת ה'
‫איך אומר רבי אליהודי ‫וידאס בספר ראשית חוכמה?
‫מי שלא ידע אהבת אישה, לא ידע אהבת ה'
‫עכשיו, יוצא לפי זה גם, שאם ‫זה היחס למקצוע של האדם,
‫יוצא שכאשר אני גוזל ממישהו את פרנסתו,
‫זה כאילו שטימתי את אשתו.
‫כן? אז אני נכנסתי לתחום של הרחבת הנפש שלו.
‫כמו שאדם מרחיב את האישיות שלו כלפי אשתו,
‫יש הרחבה של הנפש של ‫האדם במקצוע שבו הוא עוסק.
‫לכן החדירה אל התחום שלו ‫זה כאילו שלקחו לו את אשתו.
‫אז זה מה שאומר כאן, שלא ירד לאומנות חברו.
‫הוא כבר היה, מה?
‫הוא כבר היה רבי יהודה עוסר לחנבני,
‫שלא יחלק כליות ואגוזים ‫לתינוקות להרגילן שיברו אצלו.
‫אומנם אין על החקירה ביהודה,
‫אבל בכל זאת, הדעה של רבי יהודה היא מעניינת.
‫כלומר, אם יש לך קיוסק,
‫ואתה אומר, מי שבא לקנות אצלי ‫גם מקבל בחינם כליות ואגוזים.
‫יש לזה סוכריה, נותנים היום סוכריות.
‫מי שמגיע לקנות אצלי גם מקבל סוכריה.
‫רבי יהודה עוסר את זה.
‫למה הוא עוסר את זה?
‫כי אתה יוצר לעצמך יתרון כלכלי על החבר שלך,
‫באופן מלאכותי.
‫אז זה אסור, לדעת רבי יהודה.
‫אבל חכמים לא מסכימים איתו.
‫למה? ולא יתירו חכמים, אלא ‫מפני שגם חברו יכול לעשות כן.
‫אני אחלק אגוזים, והוא יחלק שקדים.
‫זה אומר שאחד הרי מוצאים את זה.
‫לא, זאת אומרת שאני לא עושה ‫משהו על חשבון החבר שלי,
‫כי גם הוא יכול להתנהג ככה.
‫לא הכוונה.
‫אם הייתי עושה דבר שרק אני יכול ‫לעשות ולא הוא, אז זה לא היה בסדר.
‫אבל אתה עושה משהו על חשבון המקצוע שלך.
‫במקום למכור רעיתים, אתה עכשיו מחלק אגוזים.
‫לא סוכר רעיתים.
‫אני סוכר ברעיתים.
‫אתה עושה את זה נקי, אתה לא רק סוכר את זה.
‫זה כאילו אתה עובד את השם, אבל גם עבודה זרה.
‫כן, אז זה מותר.
‫בסדר, זה מותר.
‫אז זה מה שנקרא עבודה זרה מותרת.
‫זה בסדר, זה עשרה במסר.
‫יש תחרות רעיתיים אצלי, יש ‫גם קיבוץ בחינם למי שבא לקנות.
‫אבל אתה צריך לדעת את הזכות בזה.
‫לבדוק שזה באמת המחלק הכי קדאי בשורה.
‫כן, כן, ברור.
‫אז יש בזה בעיה.
‫אז מה שאומר כאן רמחא,
‫הוא רוצה להראות לך כמה שחכמים זהירים בזה,
‫כי הרי להלכה זה מותר.
‫כן, מה אתה אומר?
‫יש חברה גדולה, לידה יש איזה מקול אקטורל,
‫מקול אקטורל לעשות עצמה ‫תחרות כמו שהרשת, כמו הרשת עצמה.
‫בסוף, חיים אומרים, בתנאי שגם ‫הוא לא יכול לעשות אותו דבר.
‫ולכן יש בזה בעיה.
‫יש בזה בעיה של שבירת השוק, מה שנקרא.
‫או שהרשת הגדולה לא אכפת ‫לה לעשות איזה מבצעים,
‫והוא לא יכול לעשות מבצעים.
‫אז צריך להשקול את זה.
‫אז זה הגמרא אומר, זה תלוי אם זה ‫באותה שכונה או לא באותה שכונה,
‫או אותו רחוב או לא אותו רחוב.
‫למה לא מתייחסים בהרחלותים ‫מאוד מאוד חשוב היום,
‫שזה הצלחנים בסוף, ואנחנו ‫נדפקים לזה שהם נתחרות.
‫כלומר, זה פועל מאוד טוב לטובת העולם,
‫זה שיש את התחרות הזאת.
‫מי אמר שזה כל כך טוב?
‫מי אמר שזה טוב לעולם שיש תחרות?
‫אולי אחד נדפק, נגיד ‫זה עכשיו פה, נכון.
‫אנחנו, שלוש סופרים על ‫אותו רחוב פה בגבעת שעון,
‫ואולי, נגיד, שתיים מתחרות.
‫יש אחד שהוא הכי מצליח, ושתיים נדפקו מזה.
‫נכון.
‫אלפי מרצה שקונים מבריכים מזה.
‫הכי להם זה שווה את זה.
‫זאת אומרת, זה שהצלחנים ירוויחו מזה,
‫האם זה מצדיק את העושק של אותו אדם פרטי?
‫התשובה היא שלא.
‫יש, למשל, אפילו עיקרון,
‫ההלכה הזאת שאומרת שאסור לפתוח עסק לדסק,
‫היא לא נאמרה בבתי ספר.
‫למשל, אם אדם פותח בית ספר, ‫לי מותר לפתוח מולו, או לידו,
‫בית ספר מתחרה.
‫אומר את הגמרא לה, מה?
‫לא, אומר את הגמרא, ‫כנעת סופרים תרבה חוכמה.
‫כי אם יתחילו להריב ביניהם,
‫אז כל אחד ינסה לשפר את התוכניות אצלו,
‫ולהביא מורים יותר טובים, וכו' וכו'.
‫אז לכן זה מותר כדי שתרבה חוכמה בעולם.
‫זאת אומרת שרק לגבי החוכמה ראינו
‫מקום להתיר תחרות מסריחה,
‫ולא לגבי רווחת האדם בתחומים אחרים.
‫ואגב, מעניין מאוד שהגמרא אומרת
‫שלעתיד לבוא חוכמת סופרים תשרח.
‫אז זוהר אומר, למה חוכמת סופרים תשרח?
‫בגלל שהתירו תחרות
‫משום כנעת סופרים תרבה חוכמה.
‫זאת אומרת, היתר הזה יש לו מחיר.
‫זה מותר, אבל תדע לך שבסוף
‫אתה משלם על זה.
‫טוב, בואו נמשיך.
‫ואמרו זל, קשה גזל הדיות מגזל ‫גבוה, כלומר, לגזול מהקבוה,
‫שזה יקדים אחת למילה, ‫וזה יקדים מילה לחטא.
‫וכבר פתרו את הפועלים
‫העושים אצל בעל הבית מברכת המוציא
‫ומברכות אחרונות לברכת המזון.
‫למשל, אני עובד אצל האדון שלי,
‫אני רוצה לאכול את הסנדוויץ' של הצהריים.
‫אם אני אברך המוציא לחם מן הארץ,
‫לקחתי מן הזמן של ‫העבודה, של המעסיק.
‫אז לכן פתרו מברכת ‫המוציא, כמו כן בברכת המזון.
‫יש ארבעה ברכות בברכת ‫המזון, שלוש מן התורה.
‫זה אני לא יכול לוותר, ‫הקב' הוא לא נותן לי.
‫רביעית, זה דרע בנן.
‫חכמים אמרו, רביעית ‫אנחנו מבטרים לך,
‫אל תברך את הברכה של הטוב והמתיב.
‫מאחר, וזה גוזל את בעל החקות.
‫בסדר?
‫יותר מזה, אתם יודעים ‫ש... כשעובר תלמיד חכם,
‫מה צריך לעשות?
‫לעמוד.
‫אם אני עכשיו עובד אצל ‫הסנדוויץ', אני עכשיו עובד אצלו,
‫אני מועסק על ידו.
‫עובר, גדול הדור.
‫מה אני עושה?
‫ממשיך לשבת.
‫למה?
‫כדי שלא לגזול את בעל הבית.
‫נכון?
‫דברים פשוטים.
‫מה?
‫היה פעם, באמת, הסכם כזה, ‫מישהו באמת סיפה שהעביד שלו
‫יהיה אליך מסור עד כדי לקחת.
‫זה היה דברים לא הגיוניים.
‫מה לא הגיוני בזה?
‫הוא לא יוצא שנייה אחת
‫כדי לשתות קוסמיים, הוא ‫לא יוצא לעשן סיגל ולדמה.
‫דברים שהם... מה אתה רואה?
‫אני לא רואה את זה בשום מצב,
‫אפילו פעם שהאדון על העובד שלו
‫היה כל כך טוטאלי,
‫שאפילו בריקת העמוצים הוא לא יכול לעשות.
‫רגע, רגע, רגע, רגע, רגע.
‫זה שהאדון מוכן לוותר לו זה בעיה של האדון,
‫אבל החכמים לא יכולים לחתכילה
‫לחייב את האדון לוותר.
‫זה לא נראה מציאותית.
‫לא, אתה לא... אתה הבנת ‫שאני עניתי על השאלה שלך?
‫לא הבנת שאני עניתי על השאלה שלך?
‫זה לא נראה מציאותית.
‫זאת אומרת, החכמים, ‫הם באים להסביר לך
‫שממון חברך זה יקר.
‫זה שהמעסיק שלך מותר לו ‫לוותר, אולי אפילו כדאי לו לוותר,
‫כדי שהעובדים יהיו ‫מבסוטים, בעיה שלא.
‫אבל החכמים לא יכולים לבוא לחתכילה,
‫אלא מעסיק ולומר לו לוותר.
‫מי הם החכמים כדי שייגדוב ממנו?
‫מובן?
‫זה הבסיס.
‫כבוד הרב שלום, לפי דבריך,
‫שאם אדם יפעל כל חייו ‫להיות עשיר, הוא יהיה.
‫אז מה עם הכל בידי שמיים?
‫תודה וסליחה לשאלה הלא קשורה.
‫אני לא מבין.
‫אחי, לא שמעת על המושג של בחירה חופשית?
‫אחד מהיסודות של ‫היהדות, בניגוד לאיסלאם,
‫זה שהאדם הוא זה שקובע את גורלו.
‫לכן אין פה עניין של הכל בידי שמיים.
‫בכלל, מה שאמרו הכל בידי ‫שמיים, זה נאמר על חוקות הטבע,
‫זה לא נאמר על מעשה האדם.
‫כפי שכתב הרמב״ם בעצמו, ‫בפרק שמיני של שמונה פרקים,
‫על הביטוי הכל בידי שמיים חוץ מירת שמיים,
‫שהמושג ירת שמיים
‫כולל את כל מעשה האדם כולמה.
‫זה נקרא ירת שמיים.
‫ואז הכל בידי שמיים נאמר על חוקות הטבע,
‫ולא על זה שאדם יעשיר או ‫עני, כי אדם יעשיר אם הוא ישקיע,
‫והוא יעני אם הוא לא ישקיע.
‫כן, בבקשה.
‫אבל אתה אמר בהגמר, ‫לא כל אחד זוכה לאושר.
‫לא כל אחד זוכה לאושר.
‫אחד מהכללים שגורמים,
‫אחד מהדברים שגורמים לאדם לזכות לאושר,
‫זה אם הוא ישקיע בזה.
‫הלאה.
‫שלום הרב.
‫סליחה על השאלה שלא שייכת לנושא.
‫לא ידעתי למה שמתי את הטאג אחרי שני ידעות.
‫אבל אולי הרב יכול להגיד
‫מה המשמעות של השם ‫מתיה, ומתיה בלחרש,
‫או להמליץ איפה אפשר לבטוק את המשמעות תודה.
‫נו באמת.
‫הלאה, שאלה הבאה.
‫יש פה שאלה הבאה
‫שצריך באינטרנט שירידו אותה.
‫כן.
‫שלום הרב.
‫לא כל כך הבנתי.
‫האם הכוונה הייתה שעל פי ‫משה, המקצוע שמתאים לאדם
‫זה הדרך שלא למפגש עם השם?
‫כן.
‫כי כתוב, ואי נכרעו בגן העדן לעובדה ולשומרה,
‫ועל זה למדו בעבודי רבי נתן, ‫שכשם שתורה ניתנה בברית,
‫כך מלאכה ניתנה בברית.
‫ולא נכנס אדם הראשון לגן העדן
‫עד שעשה מלאכה.
‫וזה פי זה שהמלאכה של האדם
‫זה חלק מהנפש שלו.
‫כל אדם עובר שעות רבות
‫של היממה שלו במלאכה.
‫לא ייתכן שהאדם יחיה רק
‫לפני העבודה ואחרי ‫העבודה, והעבודה הוא יסבול.
‫לכן כשאדם שואל את עצמו באיזה מלאכה לעסוק,
‫הוא לא צריך לשאול את עצמו רק
‫מה הרווח, מה תהיה המזכורת.
‫הוא גם צריך לשאול את עצמו
‫האם הוא ימצא סיפוק בדבר הזה.
‫שלום הרב.
‫איכן, בבקשה, נמצא ‫העניין של לעולם יעבוד אדם
‫או עבודה זרה ואל יזדקק לבריאות?
‫עד כמה שאני זוכר, זה במסכת שבת.
‫אבל יש לי פתרון בשבילך.
‫אתה יכול להקליד את המשפט הזה בגוגל,
‫ועל המקום אתה תמצא איפה זה כתוב.
‫היום זה לא כל כך מסובך כמו פעם.
‫אתה מקליד.
‫במקום להקליד את זה לשיעור שלי
‫ולהעביר את זה ‫למסע, זה כל כך פשוט.
‫זה דק.
‫מה שאומרת קודם, בחירה ‫חופשית זה בעולם שייעשיר.
‫יש סיפור על מנה, את ‫אברהם אזרחות השמש,
‫שאומר, אם אני ניסה את כל ‫העבודות בעולם, ולא אצליח.
‫אה, זה רבי אברהם בן עזרא.
‫רבי אברהם בן עזרא לא הצליח ‫אף פעם להתיב את מצבו החומרי.
‫ניסה הכל, לא הלך לו.
‫אז הוא אמר, הוא ‫תלא את זה במזל שלו.
‫כן.
‫כי הרבי אברהם בן עזרא האמין באסטרולוגיה.
‫בניגוד לדעת רוב חכמי ישראל.
‫או שימכור תכריכים, אף פעם לא ימות.
‫כן, הוא אמר, כן.
‫שאם הוא ימכור ‫תכריכים, אז יפסיקו למות.
‫כן.
‫חבל שהוא לא מכר תכריכים.
‫כן.
‫זה יכול להיות גם שבאופן ‫פרטי, אדם זה או אחר לא הולך לו.
‫אבל סטטיסטית זה לא ככה.
‫סטטיסטית, עשירים זה אלה ‫שעובדים כדי להיות עשירים.
‫יש גם אדם שסתם נפל לו הירושה.
‫כן.
‫טוב.
‫זה כמו אותו אחד שמתפלל ‫לרבנו של עולם שהוא יזכה בפיס.
‫מתפלל בכל ליבו, שופך את נפשו.
‫כדי שהוא יזכה אותו לפרס הראשון בפעל הפיס.
‫וזה אדם צדיק כזה.
‫וכל המלאכים אומרים לקב". ‫תראה, הוא ראוי, תן לו מה שהוא רוצה.
‫כל מלאכי מעלה ומטה אומרים שזה.
‫הקב". אומר, אני מוכן, אבל הוא לא קנה כרטיס.
‫כן.
‫ואפילו בקריאת שמה,
‫לא חייבום להיבטל ממלאכתן ‫אלא בפרשה ראשונה בלבד.
‫תבואו לב, למשל, המשנאיות במסכת ברכות.
‫היה עומד בראש האילן או בראש הנדבך.
‫והגיע הזמן המקרא, קורא.
‫כלומר, ולא חייבו אותו ‫לרדת מן העץ או מן הנדבך.
‫למה? לא צריך כל כך הרבה כוונה בקריאת שמה.
‫ואז אחר כך הוא, מגיע ‫הזמן התפילה, יורד וקורא.
‫כי תפילה זה דורש יותר ריכוז,
‫ולכן הוא צריך לעשות את זה על הארץ.
‫אבל לקריאת שמה, אם הוא על העץ, זה בסדר.
‫מעניין ההלכות של פעם.
‫טוב.
‫קל וחומר, בן בנו של קל וחומר לדברי הרשות.
‫שכל שכיריום אסור בהן שלא ‫לבטל מלאכתו של בעל הבית.
‫ואם עבר, הרי זה גזלן.
‫הנה, אבא חלקייה.
‫אפילו שלום לא השיב לדיון ‫מדריך החמים שנטו לו שלום.
‫שלא לבטל ממלכת רעיר.
‫ויעקב אבינו עליו השלום מבאר בפי ואומר,
‫הייתי ביום, אך אל אני חורב, ‫וקרח בלילה, ותדד שנתי מעיני.
‫יעקב אבינו בטוח שהיו לו ‫דברים מוכנים לעשות בהם.
‫אבל הוא עכשיו שומר על צאן לבן.
‫הוא צריך להיות נאמן בזה.
‫כן, בבקשה.
‫מה זה המלאכת שפה מתכוון שלא לבטל אבא חזקיה?
‫אבא חזקיה? מי זה?
‫אבא חלקייה.
‫הוא היה עוסק במלאכה. ‫אני לא יודע ממה הוא עסק.
‫אולי הוא היה נגר, אולי היה ‫סנדלר, אולי היה מוכר. לא יודע.
‫מה הוא עסק.
‫באו גדולי ישראל, עברו לידו, אמרו לו שלום.
‫הוא לא אמר כלום.
‫למה הוא לא אמר? ‫כי אסור לבטל ממלכת בעל הבית.
‫מה יענו איפה העוסקים בהנאותיהם ‫בשעת מלאכה ובטלים ממנה?
‫או כי יעסקו בחפציהם, איש לביצוע.
‫אתם רוצים להביא דוגמאות מודרניות?
‫אם אנחנו נתחיל להביא דוגמאות, ‫יכלה הזמן, והם מה? לא יכלו.
‫איזו קושייה גדולה שבכל, אז איך זה ‫שבכל מקום שבו יש משרדים, יש פינת קפה?
‫פינת קפה.
‫זה אינטרס של המעשי.
‫זה אינטרס של המעשי.
‫כי אם לא, אף אחד לא יבוא לעבוד אצלו.
‫אבל פינת התה זה תמיד הדבר היותר מטופח.
‫בכל מקום שבו יש עסק.
‫כללו של דבר, הסחור אצל ‫חברו לאיזה מלאכה שתהיה,
‫הנה כל שאותה מכורות הן לו ‫ליומו, כי עניין שאמרו זה על
‫שכירות מכירה ליומה.
‫אם אני שוכר מישהו, זה ‫כאילו שהוא נמכר לי לאותו יום.
‫וכן כל מה שיקח מהן לענת ‫עצמו, באיזה אופן שיהיה,
‫אינו אלא גזל גמור.
‫ואם לא מחלו, אינו מחול.
‫שכבר אמרו רבותינו זל, ‫עבירות של בן אדם לחברו.
‫אין יום הכיפורים מחפר עד שירצה את חברו.
‫בסדר? כן, מה הבעיה?
‫בכל מקום עבודה יש מיני הסכמים לא כתובים.
‫ברגע שזה הסכם לא כתוב, זה בסדר.
‫מה שקל מוסכמה.
‫אבל המוסכמה, היא צריכה בדיקה.
‫כלומר, אחד למשל מתקשר ‫לחוץ לארץ מן העבודה שלו.
‫והוא אומר, לא, המעסיק ‫שלי, זה בסדר, הוא מסכים.
‫הרעייה, זה שהוא שם לי קו ‫טלפון שיכול להתקשר לחוץ לארץ.
‫אז מה אם דיברתי שלושת ‫רבעי שעה עם הבן דוד שלי שם?
‫כן?
‫אז ברור שזה דבר הזה צריך ברור.
‫כן, אחד אומר, לא, אני ‫רוצה לצלם במכונת צילום.
‫בטוח שהמעסיק שלי מסכים.
‫כן?
‫וזה הופך להיות אלפי שקלים, ‫לא עשרות אלפי שקלים בחודש.
‫כן? שלם זה בסדר.
‫כן?
‫אז זה נכון שיש מה שנקרא מוסכמה לא כתובה, ‫אבל צריך להיות בטוח שזאת מוסכמה מקובלת.
‫כן?
‫טוב?
‫אבל אם באמת הוא לא מוכל, ‫אז עבירות שמן אדם לחברו.
‫אין יום הכיפורי מחפר, עד שירצה את חברו.
‫ולא עוד, אלא שאפילו אם ‫עשה מצווה בזמן מלאכתו.
‫מה אתה עולה בעלי בטענות?
‫אני עשיתי איזה מצווה.
‫אני דווקא התרמתי אנשים לילדים במצוקה.
‫זה נכון, זה לקח לי שעתיים ‫מן העבודה, אבל זה היה מצווה.
‫כן?
‫בסך הכל אני... ‫זה לא בשבילי, אני לא לוקח דרוש על זה.
‫כן?
‫אז... זהו, לא לצדקה, תחשב, ‫לא, אלא עבירה היא בידו,
‫שאין עבירה מצווה.
‫הוא קרא כתיב, שונא גזל בעולה.
‫כן? זה כמו אדם שלקח גזל ‫בהמה, ויקריב אותה לעולה.
‫זה לא...
‫ובעניין זה אמרו זל, הרי ‫שגזל שיח איתי מותחנה בהפעה,
‫הוא מברך.
‫אין זה מברך, אלא מנעץ.
‫כתיב, הוא ווצע, ברך ניאץ ה'
‫ועל כך יוצא בזה נאמר, אוי לא לזה ‫שנאסס על נגורו, קטגורו, וכמו אמרם זל,
‫בעניין לולב הגזול.
‫והדין נותן, כי הרי גזל ‫חייפה אצל גזל, וגזל זמן גזל.
‫טוב, זה מושג קצת חדש בהלכה.
‫גזל זמן.
‫כן?
‫הרי אם אני גוזל את זמנו של ‫חברי, האם אני גם כן נקרא גזלן.
‫אז לא חייבים על זה מדין לא תגזול,
‫כלומר, זה לא נתבע בדין ‫וכדומה, אבל זה אותו עיקרון.
‫מה גוזל את החפץ ועושה בו ‫מצווה נאסס על נגורו, קטגורו,
‫אף גוזל את הזמן ועושה בו ‫מצווה נאסס על נגורו, קטגורו,
‫ואין הקב' הוא חפץ, אלא באמונה.
‫מה זה אמונה פה?
‫נאמנות.
‫וכן הוא אומר, אמונים נוצר ה'
‫ואומר, פתחו שערים ואבו ‫גוי צדיק שומר אמונים,
‫ואומר, עיניי בנאמני ארץ השבטים עדי,
‫ואומר, עיניך עלו לאמונה.
‫זאת אומרת שהסיבוב של הביטוי ‫אמונה פה זה בניגוד למקובל,
‫בנצרות למשל, שהאמונה זה להאמין בשם.
‫זה לא, בערך כלל כשכתוב ‫אמונה בתנך, הכוונה נאמנות.
‫איש אמונה זה אדם נאמן.
‫כי באמונה הם עושים.
‫בדיוק, בעלי אמנה, הם אנשים נאמנים.
‫כן, בבקשה.
‫אם אדם נמצא במצב של פיקוח נפש,
‫אז פיקוח נפש דוחק כל התורה.
‫משהו אחר.
‫אז אם אדם הגיע למצב ‫שהוא צריך לאכול דבר האסור,
‫בגלל פיקוח נפש, אז גם יברך על זה.
‫נגיד אדם נמצא במצב של סכנת נפשות,
‫וכל מה שיש לו לאכול זה בשר סוס.
‫מברך או לא מברך?
‫מברך. ברור.
‫מה מברך?
‫אפשר להגיד שברך שהכול.
‫אפשר להגיד שברך מטיר האסורים.
‫כן.
‫כן.
‫אז באמת אתה רשום לצעק האסורים?
‫נו, זה חדש לך?
‫לא, זה דבר ידוע.
‫שכשיש סכנת נפשות, אז מטירים דברים אסורים.
‫דבר פשוט.
‫ואף איוב, יש שאלה באמת.
‫אם אני נגיד במצב שמפני פיקוח ‫נפש אני צריך לאכול בשר סוס,
‫האם מותר יהיה לאכול את ‫גיד הנשא של הסוס או לא?
‫מה?
‫זה מחלוקת רבי יהודה וחכמים.
‫רבי יהודה אומר שגיד הנשא אסור גם בבאמת מאה,
‫וחכמים אומרים שבמאת מאה התורה לא אסרה.
‫כי הרמלא אסרה לאכול את הבאמת.
‫לכן אין צורך להוסיף את האיסור הזה.
‫מה רבי יהודה אומר?
‫איזה איסור הבאמת מאה?
‫כן.
‫לכן אם כבר הגעתי למצב שאני אוכל מהבאמת מאה,
‫אז מותר גם גיד הנשא לאכול.
‫זה לא שאלה אם פיקוח נפש זה לא תורת תקוויה?
‫לא, לא, זה לא קשור לזה.
‫זה פשוט השאלה האם האיסור של הגיד הנשא אצלנו
‫זה ממשה רבנו או מיעקב אבינו.
‫כי הרבים מיעקב היו מותר לאכול סוס.
‫אבל אז היה אסור לאכול גיד הנשא.
‫אז סביר לומר שנאסר לבני יעקב ‫גם לאכול מגיד הנשא של סוס.
‫וחכמים אומרים, זה דת רבי יהודה,
‫וחכמים אומרים ניתנה תורה ונתחדשה הלכה.
‫אין שם בדברי הרמב״ם ‫בפירוש המשנה שאיריך בדבר.
‫רגע, בשר וחלב גם?
‫לפי זה בשר וחלב.
‫האם משל בשר חזיר וחלב זה מותר או אסור?
‫מה אם זה אסור משום בשר וחלב?
‫זאת אומרת, אין דרך.
‫ההלכה היא, לפי דת רוב הקוסקין, שזה מותר.
‫אין בזה איסור בשר וחלב.
‫לכן מי שאומר, תראה, הוא ‫אכל בשר טרף עם גבינה.
‫אז מה?
‫עם גבינה לא מוסיף כלום.
‫בולעד רבה, מי היית באיסור?
‫טוב, כן.
‫נציג מפי זה שאיסור גזר הופך להיות ‫משהו כמו לשונת, מקיף אותי מכל הכיוונים.
‫נכון, נכון.
‫לא צריך להתעלם באיזה תחושה מפחידה.
‫לא, לא צריך להתעלם בתחושה מפחידה.
‫חס ושלום, חס ושלום.
‫זה נכון בוודאי.
‫אז כמעט כל דבר שאתה ‫זיהה, הנה, השאלה שלי עכשיו,
‫אם היא שאלה מטופשת, אני ‫עושה גזר זמן לכל השאלות.
‫לא, לא.
‫זה אם אתה תשאל שאלה מטופשת.
‫הרי זה בשביל זה שיעורים.
‫כן?
‫השיעור זה כדי שאנשים ישאלו שאלות. ‫עכשיו, כל שאלה היא בהגדרה מטופשת. למה?
‫כי יש לה תשובה.
‫כלומר, אם הייתה יודעת את התשובה, ‫לא הייתה שואלת את השאלה. נכון?
‫אז זה בסדר.
‫זה בסדר. בשביל זה יש שיעורים.
‫אסור להתעלם.
‫מתי האדם יוצא מן הפחד הזה שאתה מדבר עליו?
‫כשהוא לומד.
‫כי הוא צריך ללמוד.
‫כי אתה נותן לך אדם שמעולם לא שמר שבת.
‫והוא מחליט לשמור שבת. ‫ולפני השבת הראשונה הוא עובר על הלכות שבת.
‫אתה יכול לתאר לעצמך ‫באיזה מצב נפשי הוא ייכנס.
‫כן? הוא יעדיף אולי אפילו ‫לקחת כדור שינה, לישון 24
‫שעות כדי בוודאות לא ‫לעבור על שום יסור שבת. נכון?
‫לעומת זה, אם אתה לוקח ‫אנשים שגדלו במשפחה
‫שבה שומרים את השבת, ‫הדברים הרבה יותר פשוטים.
‫נכון?
‫זה לא שלא צריך ללמוד, אבל זה ‫דברים יותר פשוטים. מהמציאות הזאת.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זהו.
‫זה מצחיק אתכם?
‫למה לא?
‫מה הבעיה בזה?
‫שוב, זה מעשה שהיה.
‫מעשה שהיה, כן.
‫בסדר.
‫ואף איוב העיד על עצמו ‫ואמר, אם תתא אשורים,
‫הנה הדרך, ואחר עיניי ‫הלך לבי ובחפאי דבק מאום.
‫והבית יפיע משל הזה, כי דימה, מי? יוב, ‫הגזל, הבלתי נגלה, כדבר המתדבק ביד האדם,
‫שאף על פי שאין האדם הולך לך תחילה לטול ‫אותו ונשאר דבק מאליו, סוף סוף בידו הוא.
‫כן, הדבר הזה.
‫שאף שלא יהיה האדם הולך וגוזל ממש, ‫קשה הוא שיהיו ידיו ריקניות ממנו לגמרי.
‫אמנם, באמת, כל זה נמשך ממה שתחת ‫היות הלב מושל בעיניים, שלא יניח להיות נעים
‫להאמת של אחרים, העיניים מושכים את הלב ‫לבקש שתראים על מה שנראה להם יפה ונחמד.
‫על כן אמר איוב שהוא לא כן עשה ולא הלך ‫ליבו אחר עיניו, על כן לא דבק בחפאיו מאום.
‫כן, הוא קושר את סוף הפסוק ‫בתחילתו, שהוא לא הלך אחרי עיניו,
‫כלומר כן אחרי סברתו ולכן הוא גם ‫זכה שלא דבק מאום של גזל בחפאיו.
‫ועד כאן לגבי הגזל.
‫עכשיו, הוא כאן נכנס ללב ‫השני, איסור לא להונות.
‫ראינו בעניין ההונאה. כמה נקל הוא לאדם להתפתות ולקשל ‫כאשר לכאורה יראה לו שראוי הוא להשתדל ליפוץ חורתו
‫ביני האנשים ולהסתכר ביגיע כפיו לדבר על לב הקודל למה ‫נתרצלו ויאמר על כל זה יש זריז ונזכר וייתר חרוצים.
‫אמנם אם לא ידקדק וישקול מעשיו הרבה, ‫הנה תחת חיטא יצא חרוח כי יעבור ונכשל בעבון
‫ההונאה אשר עוזרנו עליה לא תנו איש את ‫עמיתו ואמרו זל אפילו לרמות את הגוי אסור.
‫כן תגיד אחיו כתוב לא תנו איש את אחיו, אחיו זה ‫יהודי, עמיתו זה כבר אפילו הגוי, נכון? אפילו לרמות
‫את הגוי. הוא קרא כתיב שאירית ישראל לא יעשו אב ‫לה ולא ידברו חזה ולא ימצא בפיהם לישון תרמית.
‫מה זה לא להונות את הגוי? למשל ‫אתה אומר הוא היה צריך להחזיר לי
‫נתתי לו כסף הוא היה צריך להחזיר ‫לי עודף, החזיר לי יותר ממה שצריך.
‫מותר או אסור להשתמש? זה ‫טעותו של גוי. מה אתה אומר?
‫מותר? מה? טעותו של גוי זה ‫מחלוקת, יש מועטירים יש עושרים.
‫אבל לרמות אותו זה אסור. לך תחילה אתה עושה ‫כדי שיחזיר לך יותר זה אסור. אגב גם טעותו
‫של גוי כתבו, כתב בארלביר הגולה שרבים ‫חשבו להעשיר בטעותו של גוי ונמצאו מפסידים.
‫על כל פנים זה לא ראוי. ‫דעת הרמב'ם שזה גם אסור.
‫וכן אמרו אין מפרקסין את ‫הכלים הישנים שיראו כחדשים.
‫אתה מוכר שירים ישנים ואתה מפרקס, ‫משפשף אותם כדי שהקונה יחשוב שהם
‫חדשים. אז זה אסור. אבל אתה יכול ‫לשפשף אותם ולכתוב על זה כלים ישנים.
‫זה כן. ואתה כותב את זה כדי ‫שאתה תהנה פרקסתי לך את זה. זה
‫בסדר. הסיפור המפורסם שיש אדם ‫שהגיע ללא כלום, ללא שום דבר בכיס,
‫הגיע לניו יורק. כל מה שהיה לו זה תפוח. אבל הוא בסוף ‫נהיה עשיר מאוד. שאלו אותו איך עשית את זה. פשוט לקחתי
‫את התפוח, שפשפתי אותו, הוא נראה כל כך טוב, קנו אותו ‫ביוקר וקניתי עם זה שני תפוחים לא כל כך מבריקים.
‫הברקתי אותה ואז עם שני התפוחים האלה קניתי ‫ארבעה תפוחים. ואחר כך קיבלתי ירושה גדולה.
‫איך זה עקרון שאסור ליפות פרקים יחד? באופן ‫שזה מרמה. מותר ליפות אם אתה מודיע. יש אחד
‫מוכר לידך סירים חדשים באמת. לך יש סירים ‫ישנים אבל אתה פרקסת אותם עם נירים חדשים.
‫אז אנשים קונים אצלך כי הם ‫חושבים שאתה מוכר חדש. כל
‫הפלסטיק של ימינו אתה יכול ‫למצוא. מה הפלסטיק של ימינו?
‫זה חצר צורה יפה וזה פלסטיק שתי דקות מתעסקת ‫איתו תשבב בהם. זה אין מה חייב לומר על זה.
‫לא על זה הוא דיבר עכשיו. ‫הוא דיבר על ישן שאתה עושה אותו כאילו חדש.
‫אני שואל אם זה עיקרון זה ‫שאתה מייפה דבר שבאמת לא יפה.
‫אם אתה מייפה משהו שהוא נראה ‫כזה אתה אומר כן לא בסדר. או למשל
‫אין מערבין פירות בפירות אפילו ‫חדשים בחדשים ואפילו שיעה בדינר.
‫ואפילו יפה דינר הוא טריסית שזה ועד תפרש. ‫לא יערב אם קרם שיעה בדינר.
‫כל עושה אלה כל עושה אבל. ‫קרוי חמישה שמות אבל סנוי משוקץ חרם תועבה.
‫נחמירו. למשל בגלל זה יש גם מצדת המשקולות.
‫היה באחד המקומות שהרב ‫קוקי טמנה כרב היה שם
‫מקובל שהרב יקבל את ‫הרווחים ממכירת המלח במקולת.
‫היה כלל כזה. וחלק מהמזכורת ‫של הרב זה שמה שמוכרים את המלח
‫במקולת אז בעל המקולת לא מרוויח ‫מזה כלום את הרווח הוא מעביר לרב.
‫עכשיו באותם הימים זה לא היה כמו בימינו ‫שיש אריזות מסודרות אלא היו שוקלים את המלח.
‫והבעיה היא שהמשקולות הן משתפשפות או הן ‫סופגות לתוכם חומרים ואז זה משנה את המשקולת.
‫אז הרב קוק אמר אני ‫מוכן לקבל את התשלום הזה
‫רק אם יחליפו את המשקולות ‫למשקולות של זכוכית.
‫שמשקולת זכוכית היא לא משתנה. לא הסכימו אז ‫הרב קוק אמר אז אם ככה אני לא מקבל את הכסף.
‫אבל הרב אומרת פירות חדשים בחדשים זה אסור.
‫כן אפילו חדש בחדש אסור. למה? ‫זה לא כתפוח זה אותו שקט.
‫לא זה סוגים שונים. יש לך ‫פירות כאלה ופירות כאלה. קיבלת
‫משלוח של פירות חדשים ויש עוד ‫פירות חדשים ואתה מחליף ביניהן.
‫אבל תמיד יכול להיות שיש איזה הפרש ‫קטן ביניהן. לכן כל עושה אלה כל עושה עבל.
‫קראו לי חמישה שמות אבל סדרי משוקץ ‫חרם טועבה. יש בפירוש הרמב״ם למסכת כלים.
‫יש דיון מעניין לגבי דינר שנפסל. מה אדם ‫צריך לעשות עם דינר? מה זה דינר שנפסל?
‫זה נשחק. הדינר שנשחק ‫אז מה צריך לעשות איתו?
‫הרי פעם הערך של הכסף ‫היה לפי כמות המתכת שיש בו.
‫כסף, זהב, נחושת. לפי כמות של המתכת. ‫אם הוא נשחק מה עושים איתו?
‫צריך לחתוך אותו ‫לשניים. לקוץ. כך אומרת
‫המשנה. מדוע? כי אתה ‫עלול להטעות אנשים עם זה.
‫אנשים יחשבו שזה שווה דינר וזה באמת ‫לא שווה דינר. אז צריך לחתוך אותו לשניים.
‫אומר הרמב״ם, ודאי שאסור לעשות, או היה ‫אפשר לחשוב שיהיה מותר להטעות בו את הגוי.
‫אבל אתה רואה שהמשנה לא ‫כן אמרה. אלא אמרה שצריך
‫לחתוך אותו. מכאן שאפילו ‫את הגוי אסור לרמות.
‫וכותב הרמב״ם, לא רק ‫שיש איסור מן התורה לרמות
‫את הגוי, אלא גם אם ‫היית מוצא מקום להתאר,
‫הדבר יכול להביא לחילול ‫השם. שזה עוד יותר חמוד. ואם
‫תגיד שזה במקום שלא יהיה ‫חילול השם, כי לא יסימו לב,
‫אבל זה מקנה לאדם מידות רעות. ‫וזה הקב' ברוך הוא משקץ ומתאהב
‫שנאמר, כי תאווה תשהם אלוהיך ‫כל עושה אלה, כל עושה עוול.
‫כלומר יכול להיות שיש מצב ‫שמבחינת ההלכה נטו נמצאה
‫לקונה משפטית שמאפשרת לך ‫לעשות משהו. אבל זה בתוריו.
‫עבודה לא צריך להחזיר ‫לגוי, זה משהו אחר. זה לא
‫טועה בעלו להחזיר ‫עבודה, כי הרי זה אבוד ממנו.
‫זה שהתורה חייבה אותי להשיב ‫עבודה ליהודי, זה חידוש של התורה,
‫שתוספת החווה. כי הרי מצד האמת ‫לא הייתי צריך להחזיר גם ליהודי.
‫ברגע שדבר אבוד ממנו, אז זהו, ‫איבד את היכולת שלו להשתמש בזה.
‫אדם לא מתאהש עם סימנים, כי הוא יודע ‫שהתורה אמרה להשיב דבר שיש בו סימנים.
‫כן, הרי, למשל, בזוטו של ‫ים, אפילו עם סימנים אני
‫לא מחזיר. מה זה זוטו של ‫ים? מה פירוש המילה זוטו?
‫קרקעית. ‫לא, זוטו זה מילה יוונית שפירושה קרקעית.
‫אם יש משהו שנפל לקרקעית הים, ואני יודע ‫בדיוק של מי זה, ויש עליו כל הסימנים שבעולם,
‫ואני צוללן מקצועי, אני יורד ‫את זוטו של ים ומעלה את זה.
‫לא צריך להחזיר.
‫למה לא צריך להחזיר? ‫כי ההוא, אף על פי שיש
‫סימנים, הוא לא חושב ‫בכלל אי פעם להשיג את זה.
‫זאת אומרת שמעיקר, זה שיש סימנים, ‫זה שאין ייעוש בעלים שיש סימנים,
‫וההלכה היא שצריך להחזיר אם יש סימנים.
‫אבל סתם ככה עבדה, ‫צריך שיהיה מותר. לכן אני
‫לא חייב להחזיר עבדה ‫לגוי, אין לי החווה איתו.
‫אלווה בריבית זה דבר מוסרי לחלוטין.
‫מי שהוא נמצא במצוקה, הוא ‫זקוק בתחיפות למיליון דולר.
‫זקוק בתחיפות, אם לא ממש יהיה נורא.
‫אני אומרת, שמע, אתה גם סימפטי, ניתן ‫לך מיליון דולר, אני לא אגלה לאף אחד.
‫תחזיר בעוד עשר שנים, רק שני אחוז ריבית. ‫ואני לא בסדר.
‫תראה, מגיע לי פיצוי, לא? ‫במיליון דולר הזה אני לא יכול להשתמש.
‫במשך עשר שנים אני לא יכול להשתמש.
‫מה כבר ביקשתי ממך? ‫פיצוי קטן, שני אחוז ריבית. לא שווה.
‫ומי שעושה את זה לא קם מתחיית המיתים.
‫אתה מבין איך שהתורה פה יחמירה?
‫זאת אומרת, זה אלווה בריבית, זה דבר רגיוני.
‫אם אני מבטל את הממון שלי, מגיע לי פיצוי.
‫גם בסחורה זה ככה.
‫למשל, אתה זקוק לקילו סוכר.
‫יש לך פתאום מסיבה גדולה, צריך לעשות עוגות,
‫פתאום מקולת סגורה, אתה בא ‫אליי, אפשר לקבל קילו סוכר, אין בעיה.
‫רק תחזיר עם זה גם תפוח.
‫נכון? איסור ריבית, לא קם מתחיית המיתים.
‫אז איך יתראו את זה?
‫מה, יותר עסקה? יותר עסקה זה לא ריבית.
‫יותר עסקה זה עסקים משותפים.
‫זה בסדר.
‫טוב, אז מה ש...
‫מה הם עושים הקתולים? ‫לא יודע, בעיות שלהם, יסתדרו עם זה.
‫יש מחזה מעניין, הסוחר ‫מבנציה, מת וויליאם שייקספיר,
‫הכל שם סובב מסביב לאיסור הלוואה בריבית.
‫מה? אה, זה מהחזה האנטישמי.
‫האמת היא, לא כל כך ברור ‫האם זה באמת מחזה האנטישמי.
‫יש שם גם צדדים של הגנה על היהדות.
‫כן, אבל, טוב.
‫אז למה התורה החמירה בין יהודי ליהודי?
‫כי התורה רוצה שתוותר לאח שלך.
‫שאתה תנהג כלפי אחיך לא לפישורת הדין.
‫זה הכוונה.
‫טוב, עד כאן להיום. שלום.

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230724316″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

מספר פרק בסדרה : 22

<< לחץ לפרק הקודם

בביאור מידת הנקיות

לחץ לפרק הבא >>

כללים למסחר באמונה

פרק יא’ – ;פרטי מידת הנקיות

מדור: בית המדרש

אורך השיעור: 52 דקות

סדרה:מסילת ישרים - התשע | הרב אורי שרקי

לחץ כאן להורדת קובץ שמע MP3

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח

כיצד נוח לך להמשיך?

An error occured.

No data was found

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230724316″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

איסורי גזילה גניבה עושק וכחש

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט:
02-6475073

תרומות

מדיניות האתר

מכון מאיר בדוא"ל:

טלפנו אלינו:

מכון מאיר בדוא"ל: