ואנחנו בתוך פרק ד'
ברשימה של הצדיקים
שהקדוש ברוך הוא מדקדק עמם.
פשוט למדנו שהקדוש ברוך הוא לא מבטר על הדין
ואפילו עם הצדיקים.
עכשיו ראינו שאם הצדיקים
יש דקדוק על דברים קטנים,
כי הרי הצדיקים הם לא עושים בעיות גדולות,
הם ברוך השם לא רוצחים,
לא גונבים, לא נועפים,
לא עובדים עבודה זרה, לא שקים וכו'.
אז מה כבר נשאר לצדיקים לעשות? דברים דקים.
והקדוש ברוך הוא מדקדק
עם הצדיקים על דברים דקים,
וסביבם נסערה מאוד.
וראינו מספר דוגמאות
והסברנו את הדוגמאות האלה,
כי הייתי אומר, זה לא ממש חטאים של הצדיקים,
שראים שזה היה ממש
חטאים, אז הם לא היו צדיקים,
אלא הכוונה איזושהי נטייה דקה בנפש
שכאשר היא נמשכת בעולם
המעשה, היא מקבלת צורה רעה.
למשל, אברהם אבינו
אמר, במה ידע כי רשענה?
אז אפשר לפרש את דברי
אברהם אבינו בתור ספק באמונה.
אבל זה לא ממש מתאים לומר על אברהם אבינו
שיש לו ספק באמונה,
הרי הוא זה שילמד אמונה את כל העולם כולו.
אבל במיוחד, עוד יותר קשה,
משום שהביטוי של אברהם,
במה ידע כי רשענה,
נאמר בזמן שהוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא.
ברור שמי שיש לו גילוי של נבואה,
הנבואה היא נושאת בקרבה את הוודאות שלה,
ולכן לא ייתכן לומר שבתוך
הנבואה עצמה יש לו ספק,
אלא הביטוי, במה ידע כי רשענה,
זה בקשת אות שבאה מתוך רצון לדעת בזכות מה
אני ארש את ארץ ישראל,
או זה ביטוי של ענבה,
במה אני ראוי וכי אני ראוי
להירש את ארץ ישראל וכדומה.
אלא שהנטייה הזאת, כשהיא
יוצאת אל הפועל דרך זרעו,
אצל זרעו זה הופך להיות
ספק באמונה וחטא מרגלים
וכל מה שאתם רוצים.
יוצא לפי זה שגם מובן מדוע העונש של אברהם,
כביכול עונש במרכאות על זה
שהוא אמר במה ידע כי רשענה,
העונש הזה לא בא לידי ביטוי אצלו אלא בזרעו.
נכון, אם הוא החותה, אז שהוא יחטוף.
למה שזרעו יחטוף?
אלא הכוונה שאצלו זה עדיין לא חטא.
אצל זרעו זה הפוך לחטא.
ועל זה הדרך כל הדקדוקים שמצאנו על הצדיקים,
שבאו בטענות על חסרונות שלהם.
אז כמו כן גם ראינו לגבי יעקב שחרה פה ברחל,
שלכאורה חרונה פה היה מוצדק,
אלא היה משהו שלא התחשב
ברגישות המיוחדת של רחל.
אבל מעצם חרון האף, חרון האף היה מוצדק,
כי הרי דברי רחל הם לכאורה
יכולים לטעות לעבודה זרה,
שהרי אומרת לו, אבא לי
בנים ועם עין מתה אנוכי,
כאילו שהוא אלוהה.
ולכן באמת התגובה שלו היא תגובה נכונה.
אתה אחת אלוהים אנוכי?
אני אשר מנע ממך פירי בתן?
כלומר, ולכן כתוב שם, ואיחר אף יעקב ברחל.
מה זה ואיחר אף?
ראינו שחרון אף נאמר דווקא כלפי...
מתי מצאנו חרון אף זה יעקב?
כלפי עבודה זרה, נכון?
כל מקום שכתוב שחרה הפו של
יעקב זה על עבודה זרה דווקא.
ולכן אם חרה הפו של יעקב,
כנראה זה גם כן על עבודה זרה,
כמו שאנחנו רואים.
לכן אפשר לומר תגובתו באופן עקרוני
של יעקב, של חרון אף
אפילו, היא תגובה מוצדקת.
אבל היה חסר שם רגישות.
אותה רגישות הייתה צריכה לבוא לידי ביטוי,
והיא לא באה לידי ביטוי, ולכן אמרו חזל,
וכך עונין את המערוקות,
חייך שבניך עומדים לפני בנה.
או גם החיסרון שהוא לא נתן את דינה לעשיו.
אז זה גם כן הסברנו בשיעור שעבר,
שאין לה דברים כפשוטם ממש,
כי הרי לא ייתכן לתת ילדה
בת שבע לזקן בן תשעים ושמונה.
זה השנה שעברה, אז אף אחד לא זוכר, אתה אומר.
וכאן הגענו אל הפגם של יוסף.
הנה, יוסף.
בסדר, אנחנו כאן בתוך פרק ד'
בדרך עניין הזהירות.
כיוון שאין לנו מהדורה אחידה,
אני לא יכול להגיד לכם
עמוד, זה לא ייתן שום דבר.
אבל כאן יוסף, לפי שאמר לשר המשכים, המצטט.
לא כולם מצאו?
זה בעיה, מה נעשה?
זה בפרק ד', זה בטוח.
מצאת?
מישהו לא מצא?
מצאתם?
יופי.
והמהדורה שאני מחזיק בה
כאן, מהדורת מוסר השכל,
זה בעמוד כפבוט.
אבל כאמור, אין פה מהדורה אחידה.
יוסף, לפי שאמר לשר
המשכים, כי אם זכרתני איתך,
נתוספו לו שתי שנים.
כמאמרם, זיכרונם דברך.
מה? מה זאת אומרת?
מה, זה לא היה בסדר לכנות לשר המשכים?
יש פה... הרי יוסף
נמצא במצב של מצוקה,
והנה ההשגחה העדיונה מזמנת לו
לפתור את חלומו של אחד
מסרר מזה, שיש בידו לדבר
אל מלך מצרים,
ולהוציא אותו מן הבור.
למה שהוא לא ינצל את זה?
עד רבה.
לא לנצל, זאת תהיה
טיפשות וכפיות טובה.
הקב' הוא שלח לו את שר
המשכים, אז השתמש בו.
אז הבעיה היא לא שהוא פנה על שר המשכים.
הסגנון שבו הוא פונה על שר המשכים,
הוא סגנון שמראה שהכל תלוי בו.
כי אם זכרתני איתך, כאשר איתב לך,
והוצאת אותי מן הבית הזה.
אין פה זכר לשם שמיים.
היית צריך להגיד, בעזרת השם.
מה יש? מה?
אפשר להגיד, בעזרת השם.
שעל ידך תבוא הגאולה שלי, וכדאי.
אפשר להגיד.
לא אמר, זאת אומרת שיש
משהו גם, בנפש של יוסף, שנחלש,
ושתולה את ביטחונו באדם.
על זה אמרו, ארוך
האיש אשר יפתח באדם.
זה מה שהמדרש אומר שם על הפסוק הזה.
אז לכן הדבר הזה הוא
דק, אבל הוא משמעותי.
דווקא בישו אצל צדיק.
כלומר, אצל אדם רגיל,
שהוא לא שם לב, בסדר.
אצל אדם גדול, הוא צריך לשים לב.
כי אם הוא לא שם לב,
המחשבה הזקה של הצדיק,
היא יכולה לתת את כל העולם כולו
לכיוון אחר.
זה כמו ש... כשמישהו
אומר, אני מברך אותך,
מאחל שלך בריאות והצלחה.
מה עונה השומע?
תודה רבה.
צריך לנו תאמן.
אם אתה עונה תודה רבה,
אז אתה מנומס חילוני.
אבל, השארת את זה במישור הטבע.
אם אתה אומר אמן,
הפכת את הדברים לתפילה.
פנית אל הבורא.
אלא אין סוף ברוך.
לכן, אם מישהו מברך
אותך, אל תגיד לו תודה רבה.
תגיד לו אמן.
אחרי זה תגיד לו תודה על זה שהוא ביחד.
בסדר?
אבל האמת היא, שתשימו
לב, שהאמירה הזאת,
היא לא סתם אמירה טכנית.
היא מורה על עולמו הפנימי של העומר.
לפעמים, מה שהאדם אומר,
בלי לשים לב, מה שנקרא,
לפסוס לינגווה, בפסיכולוגיה.
כלומר, זה איזו מין החלקה בלשון.
זה לפעמים מורה על השקפת עולמו של אדם
הרבה יותר מהדברים שהוא אומר
באופן נשלט.
למשל, האם השקפת
העולם של הישראלי המצוי,
היא השקפה אופטימית או פסימית?
מה אתם אומרים?
פסימית.
אופטימית.
אז פסימית.
אופטימית.
אבל הוא אומר שהרגע הזה,
נכון, זאת אומרת שכששני ישראלים
מדברים, אחרי שלא נפגשו
זמן רב, מקטרים, נכון?
אומרים כמה שרב העולם.
רב המדינה, רב הצבא, רב הפוליטיקה,
רב העבודה, רב, נכון, מי?
רב בכל מקום, נכון?
אחרי שגומרים מדבר, כשכבר
לא שמים לב למה שאומרים,
אז הוא אומר, יהיה טוב.
היהיה טוב הזה, הוא התפרצות
של האופטימיות הבסיסית
של הנשמה היהודית.
למה אתה אומר יהיה טוב,
אחרי שהסברת כמה שרב?
אלא יהיה טוב זה כשאתה לא שולט.
זה מגלה להשקפה אמיתית.
ייתכן שיש גם עוד דבר נוסף,
זה השאיפה של איחוד התרבות
האנושית, באיחוד אדון וישמעאל,
באמירה המפורסמת יאללה
ביי, שביטוי האחד הכוח
בעולמו של ישמעאל
והשני מאדון, ואז זה מראה גם כן
איזושהי שאיפה אולי לחבר.
יהיה טוב, יאללה ביי.
זה גם איזו מחשבה אחדותית.
אל תחשבו שזה רק בדיחה.
כן, בבקשה.
למה פה לא מוזכר
התוצאה לדורות של הפסקוס של יוסף?
מדוע לא מוזכר כאן
התוצאה לדורות של הפסקוס של יוסף?
בוודאי שזה מוזכר.
ניתוספו לו שנתיים,
ולכן גלות מצרים
ומצרים יוספים, גלות מצרים
ארכה עוד שנתיים.
נכון?
זאת אומרת שהיא נדחתה בשנתיים
ואז כל התיקון של העולם נדחה בשנתיים.
אבל המידע הזה פיבא, לא?
בתור חדש של עם ישראל.
אני לא יודע. לא כל דבר אני יודע.
אני יודע רק מה שכתוב. מה שכתוב אני לדעת.
בבקשה.
לפי, אז המדעותיו של החדש,
של עשרה מדעות של החדש ברוך הוא,
אני מכנות רק למדעות הרושאים
של הבנונים
במידת הצדיקים זה כמו תוכס.
אין רחבה, אין חסד.
לא הבנתי מה שאת אומרת.
אני מלכחת.
אתה אומר, אם הקב' הוא כזה
מדקדק, אז איפה הרחמים שלו?
זה מה שאתה שואל?
זה ככה נשמע שבמקום
הצדיקים אין לו מידת הרחמים.
הצדיקים הוא לא מרחם עליהם.
מדקדק איתם. מי אתה אומר?
הבנונים?
הבנונים רשאים הוא מרחם.
על הבנונים ורשאים. זאת אומרת,
הבנונים הם במידת הדין דרך כזאת
ואז לכן ב-13 מידות הרחמים
אצלם זה לא עובד. ככה אתה שואל?
זו שאלה טובה. אתה רוצה תשובה?
אם אתה רבה, אתה צודק.
זאת אומרת שהצדיקים רוצים
לעמוד בדין
כי הם לוקחים את העולם ברצינות.
כמובן?
ולכן אצלם באופן טבעי
עולמם הוא עולם של דין.
בסדר?
כן. זה מה שדיברנו על זה.
שזה לא כדאי
להיות צדיק
אבל זה אמיתי להיות צדיק.
טוב.
בוא נמשיך.
יוסף עצמו
על שחנת את אביו
בלי רשותו של מקום
או
לפי ששמע
אבדך אבינו
ושתק, למה כדי
להתלב ולמה כדי להתלב
מת לפני
חייו.
זה בסדר שהוא שמע
אבדך אבינו ושתק?
בוודאי
שזה בסדר. הרי כל זה
היה חלק מהאסטרטגיה של תיקון
האחים שלו וכו'. הייתה לו ברירה אלא
לשמוע את המילים האלה. אז למה
באים אליו לטענות על זה שהוא
שמע אבדך אבינו ושתק?
הוא דבר על האחים.
לא. האחים
מדברים לפני מלך.
אחים מדברים לפני מלך.
לפני מלך כולם עבדים.
זה בסדר.
אבל
זה שהוא שותק
זה אבא שלו.
אם זה אבא שלו, זה צריך לשמוע אבדך.
אז למה בכל זאת באים אליו?
היה צורך בזה.
אולי כאילו
רואים את ההתגשם של החלום.
יפה. זאת אומרת שיוסף
הרגיש בפנים
שבזה התגשם החלום
ונבוא אני
ואביך ואמך
ואחיך להשתכל אותך על הרצאה.
זאת אומרת שיש
אצל יוסף ההרגשה שהוא מנהל את אביו.
אמנם בהתר.
אבל הוא שמח בזה.
זה כמו שאחד
הפוסקים כתב
אני לא חושב שזה נכון להלכה.
אבל אחד הפוסקים אמר דבר כזה
שאם אדם מחלל שבת בהתר
נגיד פיקוח נפש
אבל הוא אומר לעצמו
איזה יופי, אפשר לחלל שבת
אז הוא חייב קראת על זה.
זה אובדם לא נכון בהלכה.
מותר להגיד איזה יופי
אפשר לחלל שבת.
השאלה אם יש לאדם חדווה פנימית
שמה שכל הזמן אסור
בשבילו הוא מותר.
אז יש משהו מאוד דק
בדבר הזה.
אבל גם כן לגבי זה שהוא חנת את אביו
בלי רשותו של מקום. מי אמר שהוא צריך
לבקש רשותו של מקום כדי לחנות את אביו?
איפה כתוב שצריך רשותו של מקום?
אלא שהחניתה
היא מעשי מצרי.
היא זה שייך לתרבות המצרית.
ויוסף בתור
מגשים את החלום המצרי שלו
גם חונת את אביו.
מולקולה מזה התערבה
בתוך השיקול שלו ועל זה באה הטענה.
אולי הם בתור עונש חנתו אותו?
האם בתור עונש חנתו אותו?
לא יודע, הוא דווקא רצה שיחנתו אותו.
זה בסדר.
כן.
נמשיך.
דוד, הנה אנחנו עוברים פשוט דור אחרי דור
ככה צדיקי האומה, ענקי האומה
איך הקדושות יגדק איתם.
דוד, לפי שקרה לי
דברי תורה, זה מירות
כנראה הנש שנכשל
בדבר עוזה
ונתער בבעה שמחתו.
עכשיו, איך הורה היה
על דוד, אם כבר מדברים על דוד היה צריך לדבר
על משהו יותר רציני, לא? בת שבע
בריאה אחיתי, זה שם
הוא קצת יותר רציני.
טוב, אבל שם זה מובן
שהוא יחטוף.
כן, כי שם זה ממש לא בסדר.
אבל פה מדובר על
דבר דק, זה מירות היו לי החוקך
שהוא קורא לי דברי תורה זמירות, שזה
לכל הדבר יפה לקרוא לי דברי תורה זמירות
אז על זה הוא
נענש.
אז איך הוא היה צריך לקרוא לי דברי תורה?
שירה.
כן?
איך כתוב בפרשו שלה
אמרנו בשבת, ואתה כתבו לכם
את השירה.
אז הוא קרא לתורה
זמירות, במקום לקרוא לה
שירה. זה לא בסדר.
מה אתה רוצה?
ניגוד מהמקדימת, חוקך די זמירות
כל מה הוא מרגיש ספקים. רגע, אני עוד
מעט אתייחס.
אבל מה הבדל בין שירה
לזמירה קודם כול?
זמירה
זמירה זה מלשון
זמירה. מה זה לזמור?
לחתוך. לקצוץ.
זאת אומרת, החוויה
האסתטית היא חתוכה
מתוך עץ החיים הגדול
ונשארה רק הקליפה.
אפשר, יש אדם שאומר
הוא מנגין ובקר
בכותל המערבי
תשמע, להיות בכותל
זאת הייתה חוויה תיירותית עם הדריכה ראשונה.
גם מאוד
נהניתי מה
מהדריכלות
של הורדוס.
אין אדם, איך הוא חשב
להביא אבנים כאלה
ובנה את זה
ויש לך שיבה אסתטית.
זה בסדר או זה לא בסדר?
זה בסדר.
רק הבעיה היא אם יש רק זה
אין סביבה. כלומר הוא לקח את הקליפה
ואישיר את התוך.
זה זמירות.
מה זה שירה?
מלשון שרשרת. חיבור.
זה משהו שנובע מהעומקים.
אם משהו נובע מן העומקים
אז אפשר גם לקדש את הצדדים
האסתטיים.
לכן אנחנו אומרים
בפרקט השיר
בישתבח שמך, אנחנו אומרים
הבוחר בשירי
זמרה.
בוחר בשירי
זמרה. אם יש שירה
אז יש מקום גם לזמרה.
אם יש רק זמירה
או זמרה, אז יש פה חיסרון.
כן, מה רצית עלי?
זה מה שרצתי לשאול.
כן.
יש פה שאלה.
מה זה
להיות צדיק?
שאלה יפה?
תשובה.
להיות צדיק
זה לעשות את הטוב
ולא את הרע.
זו הגדרה של צדיק.
בכל דבר.
זה נקרא להיות צדיק.
מי שעושה טוב ולא עושה רע
הוא צדיק.
נכון.
זה נקרא צדיק.
זה כבר בעולם הכוונות.
זה כבר בעולם הכוונות.
זהו.
אההה
לפעמים.
אז מה זה שירה?
שירה? אני אמרתי.
זה בא מן העומקים.
זה משון שרשרת.
זה כל ההבדל
במוזיקה
בין משהו
מלודי לבין משהו הרמוני.
לפעמים יש לך
אוסף של צלילים
שיוצרים כמין תמונה הרמונית.
השאלה האם זה מגלה
גם משהו פנימי. או לא.
למשל היה
גוי אחד בשם
אריסטון
כתב
לגבי כלי המוזיקה
שצריך לתת
לנגן
בכלי נשיפה
לעבדים. ולברברים.
למה? כי כלי הנשיפה
הם גורמים לאדם לנפח
את הלחיים
וזה עושה אותו מגוחך.
אז זה לא מתאים ליוונים
שאנשים בן-חורים
לנגן בכלים האלה.
הם צריכים יותר כלי מתר.
גיטרה, נבל, דברים כאלה.
קטרוס, כן.
הסבתא של הסבתא של הגיטרה.
משהו כזה עם מתרים
שזה נותן תנוחה אסתטית ויפה.
זה ראוי ליוונים.
איך קוראים
לסגנות כזה של דיבור?
שטחיות.
בלבד היסוד הגזעני
שיש בזה. אבל יש פה גם
שטחיות. שהוא חושב
שאיך שזה נראה מבחוץ
זה מה שקובע אם זה גדול או לא.
אל תחשבו
שזה סתם.
יש לזה השלכות לגבי הפיזיקה שלו.
כי אחד מהעקרונות של הפיזיקה
של אריסטור
זה שהדברים שאנחנו רואים
זה האמת.
והיום
בגלל העמדה הזאת הפיזיקה
התעכבה הרבה מאוד זמן.
ועל מילא
גם השקפת העולם הכוללת
היא מוטעת
בעקבות זה.
מה הקשר בין שרשרת
לאומית? שרשרת זה דבר
שמחובר.
ואיתו אתה יכול לדלות ממה עמקים.
אתה יכול ללכת רחוק.
אבל שרשרת
זה מחובר באופן כללי.
הישר שאמרנו קשור גם
לשיר?
כן, ישר, שרשרת, שיר.
בכל בעלי השר
נמשכים בשר.
שורה, שרשרה.
כן.
שירה.
אז איפה היינו?
כן.
אז לכן דוד
דוד
קרא לי דברי תורה זמירות.
למה דווקא אצל דוד? אנחנו דווקא שרים
זמירות בשבת וזה לא מפריע לאף אחד.
אנחנו לא נאנשים על זה שאנחנו שרים
זמירות.
כי דווקא אצל דוד, כיוון שהוא עוסק
הרבה בשירה
הרבה במוזיקה
זה היה
חצי מהחיים שלו, זה היה
ניגונים.
דווקא אצלו יכולה להתגנב
הנטייה לאסתטיקה
מנותקת מהתוכן הפנימי.
כלומר הוא עלול להתמכר בשלב מסוים
לזה שהדבר הוא יפה
יותר מאשר לזה שהדבר הוא אמת.
ולכן
אצלו יש דקדוק.
מבה? טוב.
אגב
למה?
העונה שלו זה היה הסיפור של הרוזה.
מה?
זה לא נראה את אותו.
הוא שם את המרכבה
והגלב מקווה ככה.
את המרכבה
את הארון
על העגלה.
נכון? מה רע בזה?
זה יותר יפה.
יותר יעיל. אבל זה לא מה שהשם רוצה.
זה לא אנושי. כלומר
צריך שבני האדם יתפסו את הארון.
נכון, זה יותר
כבד. זה ייקח יותר זמן להביא את
הארון האלוהי. אבל זה יותר אנושי.
זה מה
שהיה חסר.
כלומר זאת הייתה נטייה
אל היעילות הטכנית.
במקום אל התוכן הפנימי.
אז זה בדיוק זה לגמרי.
בגלל זה נכשל ברוזה.
כולם מכירים את הסיפור של הרוזה, כן?
טוב.
יש לכם בוחן בסוף השיעור.
כל אחד צריך
לכתוב מה זה הסיפור של הרוזה.
מיכל
לפי
שהוכיחה את דוד
במה שרקד בחוץ לפני הארון
נהיה האנשה
שלא היה לה ולד
אלא במותה. מה זה הסיפור הזה?
גם כדחי צונים.
ועד הפה היא רצתה לטוב.
למה היא הוכיחה אותו?
כבוד מלכות.
מה זאת אומרת? זה לא מכובד למלכות.
מה שמכובד בעיניה
מכובד כלפי מקום.
זאת אומרת, נכון, זה לא היה מכובד למלכות.
אבל זה כבודה של המלכות
שהיא מתבזה לפני השם.
בסדר?
הרי זה מה שהוא אומר שם.
כי עוד מזאת.
עכשיו, כתוב שם, ולמיכל בת שאול
לא היה לה ולד
עד יום מותה
ומכאן למדו שביום מותה כן היה לה.
מה זה הסיפור הזה?
מה הקשר? כתוב שם
דוד אומר לה, חי השם אשר
בחר בי מבית אביך.
מה הוא צריך
דווקא להזכיר את זה שהוא
נבחר לעומת בית שאול?
כי בית שאול
הם היו עצולים.
עצולה.
העצולה של בית שאול
גרמה שלרקוד
בין ההמהות
או לפני ההמהות
זה לא מתאים לכבוד של המלכות.
זאת אומרת, היא באה מבית
היי סוסייטי
ודוד בא מהסניף.
וזה לא נראה לה
שמהסניף אפשר
להגיע למלכות.
זה בעצם מה שמסתתר מאחורי זה.
אפשר לומר, זה בדיוק מה שקורה
לאריסטוקרטיה
כשהיא עקרה.
יש עקרות אריסטוקרטית.
ולכן לא היה לה בלעד.
זה אותו עניין.
כי היא לא מכירה בערך של מה שחי
וכשיש משהו חי
זה ממית אותה.
הרי כשנולד לה הבן, היא מתה מזה.
מרוב עדינות ועצילות.
אם צדיק
זה להיות טוב ולא רע.
אז יכול
אז יכול להיות
מעשה שיעשה
על ידי שני אנשים.
ואחד זה טוב ואחד זה רע.
תלוי
בזמן, במקום וחוק.
אם כן, זה לא מוגדר.
הבנתם את השאלה?
הבנתם את השאלה?
יש שאלה
השאלה לכאורה
או סותרת את עצמה או שנושאת בקרבה
את תשובת עצמה.
כי הרי אותו מעשה
על ידי אדם פלוני
הוא טוב, על ידי אדם אלבוני הוא רע.
וזה לא מוגדר.
אם כך הייתה השאלה
אז הייתי באמת מסכים. אבל השואל
הוסיף, זה תלוי
במעשה, זה תלוי במקום
בזמן וחוק. זאת אומרת
כל דבר כדי להגדיר אותו כטוב או רע
יש לנו כמה פרמטרים. אבל אם
שמים את כל הפרמטרים, אפשר להגיע למסקנה
אם זה טוב או רע. למשל,
להרוג אדם, זה טוב או רע?
זה באמת לא מוגדר.
מה? תלוי.
אז הוא, אם למשל, זה
במלחמה או בבית דין
זה טוב. אם זה כדי
לשדוד אותו ברחוב, זה רע.
זאת אומרת, זה לא אומר
שבגלל זה אין הגדרה לטוב ורע
יש הגדרה לטוב ורע.
צריך ללמוד.
הוא רע, הוא זע.
זה לא
ששמעת אבקרת
הארון, והוא נגע
בארון
אבקרת?
אתה אומר שצריך לשים רווח
בין אבקר לבין את
בסדר? אז נגיד, הוא זע
זה לא ששמעת אבקרת הארון
והוא נגע
בארון? התשובה היא
כן. אני יודע
שאתה יודע. רק סיגה להיות בטוח
שכולם יודעים. כי
ליבי אומר לי, אולי נסתם אחרושט
בקשרים, שיש לפחות אחד או שניים
בכיתה שלא יודעים את הסיפור של
הוא זע. והם חושבים
שלמרות שהם לא יודעים, הם פטורים
מלהגיד מה זה. ובזה
עוברים על דברי תורה, על הלכה
מפורשת, שאם אדם שומע שיעור ולא מבין
מה שנאמר, הוא חייב לשאול
הוא הרס את הבוחן פטע
מה? הוא הרס את הבוחן פטע
כן, נכון
אבל הוא הרס את הבוחן פטע, מצוין
אפשר אולי, רב, לנצל את ההזדמנות הזו
ולשאול מה זה בדיוק
מה זה הסיפור של הוא זע? אתה מן הסתם יודע
העובדה שלא שאלת מקודם
לא, כי אני יודע כמו ש
ככה באופן ממש שטחי, אבל אולי
אולי תוכל כבר אומרים פרסים
לא, זה מספיק הידיעה השטחית
יש הפתרה על זה
פרשן הפתרת שמיני
שכאשר
סליחה
חזר
ארון האלוהים מסדה פלשתי
אז
בהתחלה שמו אותו בבית אבין אדב
כן? ו... זאת אומרת, דוד רצה
להעלות אותו מקריית יערים
והוא לקח שתי עגלות
ושם את ארון הברית
על גבי העגלה
והבקר התחילו
לנסוע ושמתו
הבקר ואז היה
עוזה ואחיו
שהיו שם לפני, היו מנגנים
שם מול, ליד העגלה
אז עוזה
שראה שארון הברית
עומד ליפול, אז הוא החזיק את ארון הברית
ומת
היה פרץ ועוזה
אז
דוד חרה לו
עבור מאוד מזה, הוא אמר משהו לא בסדר
אז בסוף הוא הניח את
את ארון הברית
בהמשך כמה זמן אצל עובדי דום
הגיטי, כדי לבדוק
שזה הכל בסדר, כשראה ש
ביתו של עובדי דום
התברך, אז
בסוף הוא החליט שלהעלות אותו
לעיר דוד, ואז דווקא
הם כוהנים ביד, כי החל של דוד היה
שהוא העלה את הארון על העגלה
ולא העלה אותו
בידיים של כוהנים
אז העונה של החטא הזה זה היה
שהעוזה מת כתובתם במעשה שלו
כן, כמובן ש
גיטר בבסים חטא שלה יש, לעוזה
יש מן הסתם החטא שלו
כלומר אנחנו לא דנים על
כל החטאים, יש מן הסתם גם לעוזה
איזשהו חשבון
חזקיהו
לפי שהראה אל שראה ואלך בבלת
אותו, נגזר על
בניו להיות צריסים
באכל מלך בבל
ורבים כאלה מאוד, מה זה הסיפור הזה?
זה ש
אחרי הניצחון
הגדול על סנחיריב מלך
אשור
בימי חזקיהו מלך יהודה
התחילו
להתקשר קשרים בין בבל
לממלכת יהודה
צריך לזכור שגם
בבל וגם יהודה היו נתונות
לשלטונו של אשור
וכאשר בעצם
חזקיהו השתחבר
אז גם הבבליים התחילו לחשוב על
שחרור, באמת הם המליכו את מרודך
בלדן בן בלדן למלך
עליהם, ואז
מסיבות דיפלומטיות הקשרו קשרים
בין בבל לבין יהודה
ומסופר שם
בספר מלאכים
שחזקיהו הראה להם
את כל בתנחותו, התחיל להראות להם
את כל הדברים הנסתרים
שיש בארמנות מלך יהודה
וכן
הייתה לו גאווה
על כל מיני שטויות שיש לו
בתוך הבית
ועל זה אומר לו הנביא
ישעיהו, כיוון שעשית את זה
אז אתה
הראת את השעבודה המנטלית שלך
לאיזה ממלכה רחוקה
אז אתה תשתעבד
לא אתה אלא ילדיך
ישתעבדו למלך הזה
למלכות הזאת, טוב, כן?
בגלל שהוא היה ככה
בעצם הילדים שלך תקפו על זה
גם הילדים שאתה יודע איך היו אז הם ישתעבדו?
נכון, הלאה
בתנחותו
זה הדברים היקרים
שהוא מאכסן בבית
זה דברים שלא
לא, זה של הממלכה
יותר מזה
הוא רוצה להראות
הוא רוצה לעשות עליהם רושם
זה כבר לא מלכות, זה כבר ניסיון
הוא עושה להם רושם מדברים
שעושים עליהם רושם
אם הוא אמר אליהם את בית המקדש
זה משהו אחר
אז הם היו רואים משהו
שהם לא רגילים לראות בבית
מה שהוא רוצה להראות
להם בבית נחותו
מה שיש לכם יש גם אצלי
זה לא כבוד מלכות?
לא, זה לא כבוד מלכות, זה כבוד מלכות בבל
כי זה בא להראות
זה כמו תל אביב שיבוא לכאן
נשיא ארה״ב למשל
ואנחנו נראה לו
שאנחנו יודעים אנגלית
ושגם אנחנו מייצרים
מסטיקים
ושיש לנו משהו שדומה לקוקה קולה
וכדומה
ויש לנו הצ'יזבורגר הכי טוב
בכל המזרח התיכון
כלומר, כל הערכים שאתה
תראה לו, הם הערכים האמריקאים
זה סימן שאתה לא חושב
שיש לך מה להראות
וזה משלך, זה כבוד.
יש הבדל בין האלה שחטפו
והם חטפו
לבין האלה ש... אגב, אין לי שום מושג
לגבי הצ'יזבורגר הישראלי
אם הוא יותר טוב או פחות או זה סתם אני זרקת
לגבי הבגט
יש לי אידאה
כן
ברשמת פה יש פה אנשים
שהם חטפו ויש פה אנשים
שהבנים שלהם חטפו? אותו דבר
מי שחטף
או שהבנים שלו חטפו זה אותו הדבר
בגלל שאצל אנשים צדיקים
הם ובניהם זה אותו הדבר
אין לזה הבדל בכל זאת עקרוני?
יש הבדל קצת אבל לא עקרוני
זאת אומרת שבסופו של... זה
כמו כשמשל אתה אומר צדיק
מחפר במיטתו על כל הדור
איפה הצדק?
אלא מכיוון שהוא אוהב
את כל הדור, אז הוא הדור
כן? אותו הדבר
אז הצדיק אוהב את כל הדורות
הדורות שלו שיוצאים ממנו
זה לא עניין איגויסטי
זה חלק של המשך האידאל שלו
ולכן יש פגימה בו
ויש פגימה גם בדורות שבאים אחר כך
הוא הפרק
הכל חייבים
כן? המשך העיקרון
אמרו
רבי יוחנן
סליחה
רבי יוחנן כדבר מתא להיקרא
הווה בחר
וקרבתי
עליכם למשפט
והייתי
היית ממהר
מה הפסוק אומר?
היית במהר במנעפים
ובמחשפים
ובהושקש של שכר שכיר
ובנשבעים לשקר
ונראה את הפסוק בדיוקו
מלאכי
ג'
ה
כתוב כאן
וקרבתי עליכם
למשפט
וקרבתי עליכם למשפט
והייתי היית במהר
במחשפים ובמנעפים ובנשבעים לשקר
שזה
עבירות חמורות נכון?
ובהושקש
שכר שכיר על מנע וייתום
ומתא גר ולא יראה אוני
אמר ה' צבעות
שזה עבירות יותר קלות
אז רבי יוחנן
כדבר מתא להיקרא
הווה בחר וקרבתי עליכם
למשפט והייתי היית במהר וכו'
ומאבד ששוקלים מעליו קלות
כך חמורות תקנה יש לו
כלומר
מה אמר הנביא
על הכל אני אשפוט אתכם
אפשר היה להגיד
למשל שענועף יאמר
תשמע יש לי מספיק תיק כבד
יש את איש ואחותו
ודודתו וכו'
אז זה מספיק חמור כדי שתעזוב אותי
מזה שלא שילמתי ועד בית
בזמן
נכון? אומר כתובים לא לא אני
אשמח בחשבון על הכל על הקלות
והחמורות גם כן ובוודאי
שאין כוונת המאמר שיהיה
העונש על שתם אחד
כי הקב' הוא אינו משלם אל המידע
כנגד מידע זה לא שהוא משלם
על העבירות הקלות
באותו עונש שהוא משלם על
העבירות החמורות
אלא כשכשם שהוא לא שכח
לשקול את החמורות כך הוא לא
שכח גם לשקול את הקלות
ואומנם העניין הוא
שלעניין משקל המעשים כך
הקלות כמו החמורות
כי לא ישכיחו
החמורות את הקלות
ולא יעלים הדיין האינו מהם
כלל כאשר לא יעלים
מהחמורות אלא על כולם
ישכיח ויפקח
בהשוואה אחד לדון כל אחד מהם
ולעניש אחר כך על כל אחד
כפי מה שהוא והוא
מה ששלמה המלך עליו השלום אומר
כי את כל מעשה
האלוהים יביא במשפט
על כל נעלם
עם טוב ועם רע
כי כאשר אין הקב'
מניח מלסקור
כל מעשה טוב
קטן כמות שהוא
כן
הוא כתוב כאן לסקור
איך כתוב אצלכם בביצים?
ביצים כתוב מלסקור
זה טעות נכון?
איך כתוב אצלך?
איך אתה מעיית?
מלסקור
מלסקור אולי
מלסקור לתת סחר
כוונה
כאשר אין
הקב' מניח מלסקור כל מעשה טוב
כל מעשה טוב
קטן כמות שהוא
כן, לו יניח מלשפוט
ולהוכיח כל מעשרה
קטן כמות שהוא
ולהוציא מלב הרוצים
להתפתות ולחשוב שלא יעלה
האדון ברוך הוא בדיניו
הדברים הקלים ולא ייקח חשבון עליהם
אלא הכלל ההוא
כל העומר הקב' הוא ותרן הוא
ייוותרו מאוהי
בדיני אדם זה לא כך
יש לנו עיקרון שנקרא קימלה בידירה במינה
למשל אם אדם
רוצח את חברו
ירע בו
למשל
אז הוא צריך לכאורה לשלם על שני דברים
א', על זה שהוא הרג בן אדם
ועד על החולצה שהלכה לאיבודו
החולצה זה גם עולה כסף
לפחות 20 שקל
אז האם לפני שאנחנו נוציא אותו להורג
נגיד לו תשמע אומנם אתה צריך
להרג אבל יש לך גם חוב של 20 שקל
תשלם
האם עושים את זה או לא ההלכה היא שלא
למה קימלה בידירה במינה
כלומר כשיש לאדם באותו מעשה ממש
יש לו
שתי אווירות הוא נידון על החמורה
אם הוא היה קודם כל קורע את החולצה
ואחרי זה הורג את הבן אדם
באמת הוא יצטרך לשלם גם את זה וגם את זה
אבל
רואים שבדיני שמיים אין דבר כזה
אלא מחשיבים את הכל
יש פה גם השאלות
איך דוד חטא בארון?
הרי הגמרה
אומרת שכל מי שאומר דוד חטא
הנועלה
תורה אל
כל האומר דוד חטא
הנועלתו זה נאמר במעשה בת שבע
זה לא אומר שבחיים שלו הוא לא היה
בעיות במעשה בת שבע
אל תחשוב שהיא הייתה ישת איש
אל תחשוב שהוא ראיה
שלא היה מורד במלכות
זה מה שאומרים
אבל זה לא אומר שכל
שאלה דוד
איך הגדל
בצדיקות?
וואו
שאלה יפה לא? מה התשובה?
זה משהו שאומר
מסילת ישרים
יש קצת דרך
שמור על העין, על הפה
וצדיק
עין ופה
צדיק, בגלל שעין ופה צדיק
בקיצור זה
בקיצור יש תשובה
פשוטה, אני לא מבין
בטריקים, יש פה תשובה
פשוטה, יש סבבה מסילת ישרים
כן
איפה היינו?
איפה הייתם?
מה דיברנו?
בדיני אדם
לא
כן, כן
כמלי בדירה במיני
בדיני אדם
יש הבחנות כאלה
אבל בדיני שמיים אין הבחנות כאלה
וכאן הוא מביא מאמר קשה
כל האומר הקב'
וטרן
ייוותרו מאוי
יש גם גורסים, ייוותרו חייו
וכן אמרו
אם אומר לך יצר הרע חטא
והקב' מוחלך
אל תשמע לו
שאלה נשעת השאלה
גם מצביק כתוב חטוא, אז מה?
זה טעות בדקדוק
כן
כמו שאתה אומר
אדם לא אומר אחטא
אלא אחטא, נכון?
אחטא ואשור
אין צדיק בארץ
אשר יעשיתו ולא
יחטא
אז אם אתה מוריד את עטן
אז נשאר בלשון ציווי
חטא וכמצא
חלבו מי שנקל
חטא
ואינו אלא
צריך להגיד חטא
אז אם יאמר לך יצר הרע חטא
והקב' מוחלך
אל תשמע לו
שאלה שואל על זה
רבי חיים מיבולוג'ים בספרו נפש החיים
איך אפשר
הרי
בדיני אדם אם אדם
איננו וטרן זה מידה רע, נכון?
זה דווקא מידה טובה להיות וטרן
וטרן בממונו
וטרן בכבודו וטרן בהרבה דברים
אז למה
שהקב' הוא לא אייבא טרן זה מידה טובה
מידה טובה, נו?
מה זה
הדקדקנות הזאת?
אלא מסביר
רבי חיים מיבולוג'ים
שאצל הקב' ברוך הוא
העונש הוא לא
חיצוני למעשה
העונש הוא נסוב בתוך
המעשה עצמו
זה כמו שאומר אדם
מי שיחליס את ידו למים צריך לשלם
20 שקל
אפשר לוותר
הכנסת את היד שלך למים אנחנו נוותר
אבל מי שאמר
מי שיחליס את ידו למים עונשו
שירטב
זה עצמו המעשה
מי שמכניס את ידו למים נירטב
ידו לאש נשרף
זה עצמו במעשה כאן
לכן זאת אומרת שמצד האמת
אין ביהדות
סחר בעונש
אלא יש משהו אחר לגמרי
יש מידה כנגד מידה
המידה כנגד מידה
שהאדם הוא סוג של מידה
של כלי מדידה
והתוכן הנכנס לתוך הכלי
הוא פונקציה של הצורה של הכלי
או בצורה יותר
נרחבת כמו שכתוב במסכת סוטה
במידה שאדם מודד
כך מודדים לו
זאת אומרת שהאדם הוא סך הכל
כלי מידה ולפי מה שנכנס
לפי הצורה כך
מה שנכנס לכן אפשר להגיד
שזה קדוש קרובת רן
זה לא תלוי כביכול בקדוש ברוך הוא
זה הסדר של העולם עצמו
כן
מה?
אולי
בלי להסביר ככה יש הדלב
בין מצבים שבהם אני מודד כלפי עצמי
איזה מידה טובה לי ואיזה מידה לא טובה לי
לבין מתי שזה עוסק בזולה
שאני כלפי עצמי
יכול להיות שטוב שאני
כל הזמן איתן ואיתן ואיתן
ומתקן בעצמי איזה נקודה
אבל בשנייה שאני עושה כלפי
הילדים שלי זה לא טוב שאני איתן להם כל הזמן
בסוף
זה הדבר עם הקדוש ברוך
אולי המידת
ותרנות לפי
לפי עצמה איזשהו עולם
אתה אומר מידת הוותרנות היא מידה רעה
כן
מידת הוותרנות היא מזיקה לשני
בקונטקסט של מישהו אחר
כן זה גם נכון
אבל אני מביא אותי את
התשובה של רבי חיים ולושי
האם אדם שהרג
גוי קודם
חזרתו בתשובה
גם משלם על זה
איך
זה לא בסדר להרוג לא יהודי
ולא גוי
זה לא טוב להרוג גוי כי
החומר לא טוב להרוג יהודי
ולכן מה זה משנה קודם
חזרתו בתשובה ואחר חזרתו בתשובה
על כל דבר צריך לעשות תשובה
גם על זה שאדם הרג גוי הוא צריך לעשות תשובה
על זה
אבל יש פה שאלה שלושית
אבל נענה או לא?
הכל נענה
עניתי על כל השאלות
טוב
אהה
אתה רוצה לעזור על התשובה?
מה?
ייוותרו מאף?
ייוותרו מאף בגלל
שהקב' הוא לא יכול לוותר
בגלל שזה סדר
בגלל שההונשים
הם התוצאה העצמית של המעשה
זה כמו פסיק ראישה
זה כמו פסיק ראישה
מה?
פסיק ראישה זה למשל
מישוב בשבת הוא רוצה
לתת צעצוע לילדים
אין לו צעצוע מה יעשה?
יש ראש של תרנגולת
הילדים אוהבים לשחק עם ראשי תרנגולת
הבעיה היא שאין לי תרנגולת מתה
יש לי רק תרנגולת חיה
אז אני רק מוציא ככה מראש התרנגולת
ונתן לילדים לשחק
אני לא התכוונתי שהתרנגולת תמות
אני רק התכוונתי לתת להם ראש כדי לשחק
זה נקרא פסיק ראישה ולא ימות
הוא מהוויחי, תחתוך את הראש ולא ימות
אז על זה חייבים
למרות שזאת לא הייתה כוונתו
כוונתו רק להשיג ראש
אבל זה התוצאה העצמית של המעשה
הבנתי
אה, ויכול לחזור על הדימוי
לאימן
עם הראש?
יש... אני מבין מה זה
אומר, השאלה שאמרת
זה כמו... מה שאני אומר
זה שהמעשים הטובים והרעים
לא מקבלים עליהם עונש או שכר
אלא
הם בתוך עצמם
נושאים את שכרם
או את עונשם
אני רק רוצה לראות את המבנתי
סתם לדוגמה לפי השקפה הזאת
אדם שרוצח לדוגמה
חלק גדול מהעונש כביביל כל
שהוא מטפל לו זה הראש עם הנפשי
הרש איזה שיר בו
שיבט לו את צורת השקפה
נכון
נכון, מפשט שאני כלל
על דעתיו תתפוך
שאדם שירג ירגו אותו
אז הרמב״ם אומר פשוט
כשאדם מתחיל באלימות
אז הוא משנה את כללי
המשחק אז העולם מגיב באלימות
כפיו
טוב
איפה היינו?
וזה דבר פשוט מבורך
כי הנה
אל עמד השם
והוא מה שאמר משה רבינו עליו השלום
עצור תמים פאולו
ככל דירכיו משפט
אל אמונה
ואל עבל
צדיק וישר הוא
כן, קראנו את זה נמלי השבת
הראש התאזינו
שבת שובה
שהקבל ברוך הוא הודיע
מראש שכל ההנהגה של המציאות
היא במשפט
איך זה יוצא במשפט זה כבר צריך לברר
אבל הכל במשפט
כי כיוון שהקבל ברוך הוא רוצה במשפט
הנה כך הוא
עבור על המשפט העלם את העין
מן הזכות כמו מן החובה
על כן אם משפט הוא רוצה
צריך שייתן לכל איש כדרכיו
וחברי מעל עליו
בתכלית הדקדוק בין לטוב בין למותיו
והיינו אל אמונה ואל עבל
צדיק וישר הוא שפירשו
זכרונם ברכה לצדיקים ולרשאים
כי כך היא עמידה אבל הכל הוא דאג
ועל כל חטא הוא מעניש ונעימד
יש מישהו שהתנגד בזה פעם
זה אברהם אבינו
אברהם אבינו הייתה לו
מהותית למידת המשפט
איפה רואים את זה?
בסדום
כשהקב' הוא אומר לאברהם
תדע אני הולך לשפוט את סדום
הוא אומר לא יהיה
למה? למה שאני לא אשפוט את סדום?
הם רשאים הרי
אז המדרש
שם בפיו של אברהם מילים מאוד מעניינות
אמר לו
אם עולם אתה רוצה
אין דין
אם דין אתה רוצה
אין עולם
תחליט
כי הרי אתה אני מכיר אותך ריבונו של עולם
בתור בי שנתן את העולם
נתן את החיים
אז מה אתה משחק משחקים עכשיו של לקחת בחזרה?
כי אם אתה רוצה באמת
להעמיד את כל העולם במשפט
אין שום אפשרות שהעולם יעמוד
כי אין אפשרות להצדיק את הקיום של הנברא
לפני הבורא
ולכן
אם עולם אתה רוצה אין דין
אם דין אתה רוצה אין עולם
כלומר
אברהם בעצם נכנס למסע ומתן
נגד עצם
ההנהגה של מידת הדין
מעניין מאוד שזאת לא הלכה
המסקנה של הוויכוח
שם איננה כזאת
אבל הוואמינה של אברהם הייתה כזאת
כן מה אתה אומר?
כמו שרדיך חיים גולג'י נסביר
שזה
זאת המציאות ששנובעת
אוטומטית מתוך המעשה שעשית
אז הבקשה של אברהם זה בעצם
לשנות את כל כללי החוקים של העולם
נכון
אז הוא לא מבקש
לשנות את הדין הוא מבקש לשנות את העולם
כי אחרי שאתה אומר את החוק
הוא ישנה את בריאת העולם שבראת
זה מה שאומר? זה מה שאמר אברהם
כן הבנתי
אני רוצה לחזור על שאלתך כדי שיבינו
הרי איך יכול להיות שאברהם מבקש
שלא יהיה דין? הרי לפי רבי חיים גולג'י
הדין זה עצמותי למציאות
אז איך אברהם רוצה לשנות את זה
מהו לא קרה לפשחהים?
שאברהם אומר
שבעצם
הרשעים נענשו
בעצם זה שהם רשעים
ולכן התערבות נוספת
לגולדה שמלת הצדום זה לא מוצדק
אם כי הוא לא
לגמרי צודק כי באמת
זה שכוחות
הטבע הרשו את צדום
זה בגלל שאופר המאזן העולמי
אתה צודק אז אברהם היה
לו קשה עם זה
קשה לו עם זה שהבריאה
נשא את הרשעים
אגב זאת שאלה שנשאלה
במסכת אבות
בעשרה מאמרות נברא
העולם ועלו
מאמר אחד יכול להיברא אלא כדי לתת
עונש לרשעים ולתת סחר טוב
לצדיקים
שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות
עונש לרשעים
שמחריבים את העולם
שנברא בעשרה מאמרות
תכרו מה זה בא לענות
זה בא לענות
זה בא לענות על שאלה הקדמונית
שכבר שאל
סוקרטס
סוקרטס אמר
ואצלו זו הייתה מסקנה גם
שלא צריך להעניש את הרשעים
מדוע?
כי אין לך עונש יותר
גדול לאדם מאשר זה שהוא רשע
אם
אתה מעניש אותו אתה מקטין את זה
אתה עושה את זה רק
במידה של מה שאתה מעניש אותו
ולכן הוא גם אמר
שלא צריך לתת שכר לצדיקים
כי אין לך
שכר יותר גדול לאדם מאשר
עצם העובדה שהוא צדיק
מעין מה שאמרו גם במשנה
שכר מצווה מצווה, שכר עבירה עבירה
אבל אנחנו רואים
שהקדוש בוקר מעניש
מעניש לא בצורה חיצונית אלא בצורה פנימית
אז התשובה היא
בעישה העולם נברא בעשרה מאמרות
זה שהעולם נברא בעשרה מאמרות זה אומר
שכל חלקי העולם קשורים זה לזה
ולכן כאשר האדם
עושה טוב
הוא עושה טוב לא רק לעצמו אלא הוא מזרים
טוב לעולם
ואז ההזרמה הזאת של טוב לעולם חוזרת
אליו וזה השכר
כמו כן האדם ההרשה
פוגע לא רק בעצמו אלא בעולם
ואז הוא מזרים
הרץ לעולם וההרץ הזה חוזר אליו
בסדר?
זאת אומרת שהמסגרת של מה שקרה
סיבה ותוצאה כפי שהשתמשו בביטוי הזה
או של עמידה כנגד מידה זה במובן יותר רחב
מאשר במובן הפרטי
כן בבקשה
כשאדם מבקש התענוג
לפרק במידת הרחמים
אולי הכוונה היא שהוא משנה את
התקליש שלו
לקבל שם באחר
כי אם זה באמת
כמו שהם מבינים בו פשוט שינוי
הנהגה בין מידי לרחמים
אברהם לא רצה רחמים
אברהם רצה חסד
אדם מבקש
רחמים זה משהו אחר לגמרי
זה בא לענות על השאלה
שמיד כותב הרמחל פה
ואם תאמר אם כן מידת הרחמים למה היא עומדת
שעל זה יש לו פה
שני עמודים של הסבר
מה זה מידת הרחמים
בינתיים אנחנו בשלב של מידת אדים
בסדר
לא הבנתי איך בלפנות משנה רואים את זה
מה שהרב אמר
בעשרה מעמות
עשרה
זה המספר עשר
הוא המספר הכי גבוה שיש במספרים
נכון?
1,2,3,4,5,6,7,8
למעלה מ-8,9
למעלה מ-9,10
10 זה המספר הגבוה ביותר שיש
נכון?
11 זה 11
אז כן המספר המקסימלי
הוא 10
זה הריבוי
מצד שני האות שמציינת את הריבוי
זה י'
י' זה נקודה
אז או שזה הריבוי או שזה יחדות
איך אתה תבין
מה זה ריבוי
ואחדות כאחד
תשובה, מערכת אורגנית
מערכת אורגנית היא גם ריבוי
וגם אחד
אז בעשרה מאמרות נברא עולם
זה בא לומר שהעולם פועל כמערכת אורגנית
ראיתי?
בערך, מה המאמרות פה
עשרה מאמרות
כתוב היום הר-אלוהים, עשר פעמים
אז כאילו מסמל את העולם
זה מה שברא את העולם
היום הר-אלוהים יאי אור, יאי רכייה
וכו'
זה מסמל, זה המציאות עצמה
יש פה גם השאלות
מה מטרת
טבלת הייאוש
שמביא הרמחל
אם זה המצב בצדיקים
מה יאמר האדם הפשוט
אין דגמה
אז קודם כל
את זה הוא אמר בשביל להפחיד את
החוטים, נכון?
דבר נוסף
הוא מראה לך, צריך להבין דבר אחד
אצל הצדיק
גם
הוא הרבה יותר משמעותי
מאשר אצל הרשם
למשל, עם מה הדבר דומה
לסמרטוט שיש עליו קטמים
ויש בו קראים
אם אתה מוסיף עוד קרע
או עוד קטם, נכון, זה יותר מנוחלך
מאשר מקודם
אבל זה לא כל כך משמעותי
לעומת זה, אם אתה לוקח
בגד נקי לחלוטין
חדש ומצוחצח, סמלת קלה
ובדיוק
על המקום הבולט ביותר של הסמלה
יש טיפה אחת של נחלוך
זה הורס את הכל
זאת אומרת שאותו מעשה
הוא גם נשקל אחרת לפי האדם
עכשיו
אז למה כתוב
מעביר ראשון ראשון?
זה לבינונים
לא לצדיקים, זה בדיוק מה שאמרנו
טוב
אז אם כן
התחלנו עם זה שאברהם התנגד
אז איך אברהם בכל זאת פעל?
הוא השתמש ברישאים
כדי להציל את הצדיקים
אבל זה כבר שייך
לשיעור שאנחנו צריכים להעביר
על ההתנהגותו של אברהם בתוך הסיפור הזה
זה יהיה במסגרת השיעור
על ספר בראשית
והמשך הדיון, הכולל גם את עמדת הרחמים
יעשה, אתם רואים, אחרי החגים