פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות הקודש ד’, הקדושה שבטבע | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
השימוש בכל כוחות החיים לשם ידיעת ה’ – כוח הדיבור | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ח’, ט’: אחדות העולמות שבישראל | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי

לימוד מוסר לעומת קריאת ספרי מוסר

Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫ניצלתם מן האיום שלי שאני ‫אתחיל את הספר מההתחלה עוד פעם.
‫טוב.

‫ואולם, תולדות המנהג הזה רעות מאוד.

‫איזה מנהג?

‫המנהג שהוזכר בפסקה הקודמת,

‫שזה שבני אדם אינם לומדים ענייני היראה,

‫כלומר מוסר. לא לומדים מוסר.

‫מה זאת אומרת אינם לומדים מוסר? ‫צריך להבין על מה מדובר.

‫בדרך כלל יש אנשים שקוראים ספרי מוסר,

‫אבל, אף על פי שהם קוראים ‫ספרי מוסר, אינם לומדים אותם.

‫מה ההבדל בין לקרוא לבין ללמוד?

‫לקרוא זה סוג של ביטול תורה.

‫זאת אומרת, אנשים בסוף הסדר,

‫אומרים, טוב, יאללה, ניקח איזה ‫רבע שעה מסיעת ישרים, משהו ככה,

‫בשביל הנשמה.

‫ואז קוראים כל מיני דברים, ‫והם מרגישים שהם למדו מוסר,

‫ברגע שנוצרה איזושהי פעלות כהה בנפש.

‫מרגישים משהו שקצת בוקר ‫בחזה, משהו שקצת מפרפר בלב,

‫אולי אפילו קצת סמרמורת, ‫ואומרים, זהו, למדנו מוסר.

‫אין שזה שום קשר ללימוד שעליו מדבר רמחאל,

‫כי רמחאל איננו מדבר בתחום הרגשי,

‫כל העבודה שרמחאל מדבר ‫עליה כאן, היא לימוד שכלי.

‫והיינו לברר בדרכי ‫הטיעונים, הדיון והוויכוח,

‫מהן המידות הרצויות ‫לאדם, איך קונים אותם,

‫ואיך צריך לנצל ממפסידיהם.

‫זה הכל.

‫ולכן ראוי מאוד שאנשים ‫מלמדו מלבד ספר מסיעת ישרים,

‫את המעדורה הראשונה ‫שרמחאל כתב, שנקראת סדר ויכוח.

‫שהייתה בכתב יד בלנינגרד, מה?

‫סדר.

‫כן.

‫יש מסיעת ישרים סדר ‫פרקים, זה מה שיש לפנינו,

‫זה המעדורה השנייה.

‫ויש מסיעת ישרים סדר ויכוח, ‫שזאת המעדורה הראשונה,

‫שהייתה בכתב יד ‫בלנינגרד, עד לפני כמה שנים.

‫לאחרונה זה פורסם מתוך ‫הכתב יד, במכון אופק.

‫ואז יש לנו שתי מעדורות של מסיעת ישרים.

‫מה מיוחד בסדר ויכוח?

‫שהמעדורה הזאת היא ‫דיון, בין חכם לחסיד.

‫החכם מקשה קושיות, והחסיד מטרצן.

‫זה נראה קודם במעדורה השנייה.

‫כן, משהו, סגנון של דיאלוגי כזה.

‫ודווקא בספר ההוא,

‫יש הדגשה ברורה של המהלכים האינטלקטואליים

‫שמדבר עליהם, רמחאל.

‫ירשה להגיד משהו?

‫כן.

‫מה?

‫יש דבר שמדבר על ביטול תורה.

‫התפעלות זה ביטול תורה, כן.

‫אני קורא משהו,

‫והרב אמר פעם שאין דבר כזה ביטול תורה יחסי.

‫כן.

‫זה לא עצם ההתפעלות, עצם ‫הקריאה שלי היא גם לימוד תורה.

‫זה לא ביטול.

‫לא, אז אני אדייק בדבריי.

‫אני אגיד כך, לכנות ‫התפעלות לימוד תורה,

‫זה סוג של ביטול תורה.

‫אתה עכשיו אומר, אני עכשיו מפסיק ללמוד תורה,

‫ואני רוצה להתפעל.

‫בבקשה.

‫אבל זה לא נקרא שלמדת, ‫זה נקרא שהתפעלת,

‫שזה גם דבר חשוב,

‫בדיוק כמו שארוחת בוקר זה דבר חשוב מאוד.

‫אף אחד לא יחשוב שארוחת בוקר היא לימוד תורה.

‫כשאני לומד חומש, אני מתפעל מה...

‫אני לא דיברתי על זה עכשיו.

‫אני מדבר על זה שהאדם עוסק,

‫אה, כן, אתה מתפעל לימוד חומש.

‫השאלה מה עשית, ‫יש בלימוד שני זמנים.

‫יש הזמן של ההבנה של ‫הנאמר, וזה לא יכול להיות רגשי.

‫ויש התולדה הרגשית, שגם לה צריך לתת זמן.

‫כמובן?

‫אז כשאנחנו לומדים ענייני מוסר,

‫אנחנו עסוקים בדבר שהוא ‫חוכמה, שהוא שכל, שהוא ברור.

‫לא איזה מין דקירה בלב, משהו כזה.

‫כן? שאנשים אוהבים להרגיש.

‫ולכן לפעמים, נגיד, יש מה ‫שנקרא שיחת מוסר של ראש ישיבה.

‫מכירים, יש מקומות כאלה?

‫שיחת מוסר של ראש הישיבה.

‫זה מלווה בכמה צעקות ‫ובכיות, ואולי איזה בדיחה.

‫וקצת מכים על הסטנדר.

‫בסדר, זה נחמד.

‫בתור קתרזיסט.

‫אתם יודעים מה זה קתרזיסט?

‫קתרזיסט זה... מה?

‫חוויה מזקחת.

‫חוויה מזקחת.

‫זה מה שעוברים ‫כשנמצאים, זה פי אריסטו,

‫זה מה שעוברים כשנמצאים בתיאטרון.

‫בתיאטרון יש איזה חוויה מזקחת.

‫איזו מין בליטה של הקליפות

‫שהצטברו בתוך הנפש.

‫בסדר?

‫אז אפשר גם להגיד

‫שאנשים זקוקים לחוויה תיאטרלית מהסוג הזה.

‫אבל לא על זה אנחנו מדברים.

‫אנחנו מדברים על לימוד.

‫וזה בדיוק מה שרמחן אומר לנו בפסקה הקודמת,

‫שמכיוון שאנשים חושבים

‫שהעניינים האלה הם מובנים מאליהם

‫ואין צריך להקדיש להם כל כך הרבה ברור שכלי,

‫אז יש פה מנהג שלא להתעסק בדברים האלה,

‫רק אצל האנשים חסרי השכל

‫מרבים בקריאת הספרים האלה.

‫ואז התוצאה היא שכאשר אתה רואה אדם מתחסד,

‫אינך יכול להימנע מלחשוב אותו לגס השכל.

‫לא גס רוח, גס השכל.

‫כן, מה אתה אומר?

‫זאת אומרת שמשהו לא לימוד ‫שכלי וניתוח שלא באופן שכלי

‫ועוד עוד לא נשאר לימוד?

‫נכון.

‫לימוד זה דבר שכלי.

‫ואולם, תולדות המנהג הזה רעות מאוד.

‫כלומר, זה שבני אדם אינם ‫מחשיבים כלל את הלימוד הזה,

‫כלומר, אינם חושבים שצריך להשקיע זמן,

‫תולדות המנהג הזה רעות ‫מאוד לחכמים ולבלתי חכמים.

‫כי גורם שמאלה ומאלה יחסר החסידות האמיתית

‫ויהיה יקר מאוד למצוא אותו בעולם.

‫כלומר, חסידות פה זה לא ‫במובן של מידת החסידות,

‫אלא כלל תורת המוסר.

‫זה נקרא חסידות.

‫כי יחסר מן החכמים.

‫למה? למיעוט איונם בו.

‫כלומר, הם היו יכולים ‫לאיין, אבל הם לא מאיינים.

‫ויחסר מן הבלתי חכמים למיעוט השגתם אותו.

‫כלומר, הם לומדים, אבל הם ‫לא מבינים מה שהם לומדים.

‫זה שאף אחד לא יודע מהי חסידות.

‫החכמים לא חושבים שזה ביטול תורה בכלל.

‫למה הם לא לומדים את זה?

‫בשביל הסיבות שהזכרנו גם בשיעור ‫הקודם וגם חזרנו עליהם בשיעור הזה.

‫שהם חושבים שהדברים האלה ‫מובנים אליהם ולכן אינם דורשים איון.

‫כלומר, אם תשאל את החכמים ‫האם זה חשוב אהבה, ענבה, שמחה,

‫הם יגידים, ודאי שזה חשוב מאוד.

‫ואם תשאל אותם, זה למה אתם לא לומדים את זה?

‫כי יגידו, זה פשוט. זה מובן מאליו.

‫הם חושבים שההבנה הראשונה שיש ‫להם בנפש לדבר הזה היא כבר מספקת.

‫וזה לא נכון.

‫עכשיו, איך אנחנו יודעים שזה לא נכון?

‫אני אסביר למה בהמשך.

‫מה? מה?

‫מה שהוא אומר זה שכדי לדעת ‫מהן המידות הטובות, צריך לימוד.

‫זה מה שהוא אמר.

‫אז המידות הטבעיות ללא ‫לימוד, הוא לא אמר שהן רעות.

‫הוא אמר שהן בוסריות, קטנות, חסרות.

‫בסדר?

‫עד שידמו רוב בני האדם שהחסידות תלוי ‫באמירת מזמורים הרבה, ווידויים ארוכים מאוד,

‫צומות קשים ותבילות כרח ושלג.

‫כלומר, אתה אומר, וואי, איזה ‫צדיק זה, תראי כמה הוא צם.

‫איזה צדיק זה, תראי כמה הוא מתבלל.

‫זה הכל שטויות.

‫עכשיו, יש פה בעיה.

‫מי דיבר על הוידויים הארוכים ‫והתבילות שלג וכו', מי דיבר על זה?

‫הריזל, רבנו יצחק לוריה האשכנזי.

‫לא סתם, גדול המקובלים, הוא ‫זה שכותב את הדברים האלה.

‫יעלה על דעתכם שרמחל חולק על זה?

‫ודאי שלא.

‫אלא מה, רמחל חושב שלא ‫זאת ההגדרה של החסידות.

‫אלא תבילות כרח ושלג ‫ווידויים וכו', זה מדרכי הכפרה.

‫שאדם יש לו אבונות, צריך לחפר על האבונות.

‫אבל לא זה נקרא מידה טובה בנפש.

‫ואם אדם אין לו אבונות, אז הוא ‫לא צריך לעשות תבילות כרח ושלג.

‫זאת אומרת שפה אנחנו מדברים על משהו ‫שהוא קודם לכל התיקונים האלה שהריזל הזכיר.

‫אז זה מה שצריך לברר כאן.

‫כולם דברים אשר אין השכל ‫נח בהם ואין הדעת שוקטה.

‫והחסידות האמיתית, הנרצה ‫והנחמד, רחוק מציור שכלנו.

‫זה דבר שקשה לנו להבין מהו.

‫כי זה דבר פשוט. ‫מילתא דלה רמיה עלה דה נאש לבדעתה.

‫פשוט מאוד.

‫עכשיו, נשאלת השאלה, אז אם זה ככה.

‫יש לי שאלה על הקב". למה הוא ברא ‫אותנו בלתי מבינים את הערך של הלימוד הזה?

‫זו השאלה ש... ואולי כאן מהדברים.

‫אז אומר כאן הרמחן, ואף על פי ‫שכבר קבועים בלב כל האדם הישר,

‫התחלותיו ויסודותיו, זה מה שאתה שאלת.

‫האם הידיעות הראשוניות שיש לאדם, יש להן ערך?

‫אם תשאל כל האדם פשוט, ‫האם אתה יודע מה זה אהבה?

‫או אם אתה יודע מה זה ענבה? ‫או שמחה? או זריזות? או תהרה?

‫כל אדם יגיד שהוא יודע.

‫הידיעה הזאת היא חסרת משמעות או לא?

‫היא לא חסרת משמעות.

‫יש לה משמעות. יש לה ערך.

‫יש לה ערך, קטן, אבל יש לה ערך.

‫מה זאת אומרת? ‫שיש בתוך נפש האדם ידיעה ראשונית.

‫אבל הידיעה הראשונית הזאת היא בעצמה ‫סותמת את הדרך להבנה מעמיקה יותר.

‫המושג הבוסרי של ה...

‫כן, המושג הבוסרי, הוא ממלא כבר תפקיד בנפש,

‫ולכן הוא סותם את דרכי ‫החשיבה אל מעבר למושג הבוסרי.

‫כי אני חושב שאני כבר יודע על מה אני מדבר.

‫למשל, לעומת זה, במשל, בחוכמות אחרות,

‫אדם לא יכול להעלות על דעתו ‫שהוא הבין אם הוא לא הבין.

‫למשל, אם אדם לא יודע מה זה שורש ארבע,

‫אז הוא לא יכול להעלות על ‫הדעת שהוא יודע מה זה שורש ארבע.

‫הוא לא יודע.

‫עד שלא יסבירו לו.

‫לעומת זה, בתורת ‫המוסר, יש אכן סיכון כזה

‫שהאדם יחשוב שהוא כבר ‫יודע ידיעה שלמה את הנושא,

‫למרות שהידיעה שלו היא רק ידיעה התחלתית.

‫כי גם לידיעה התחלתית יש ערך.

‫אף על פי שהיא מוטעת.

‫גלד, מה אתה רוצה?

‫לא שמענו שמשה רבנו למד מסילת ישרים,

‫הייתה לו הנווה טבעית.

‫אתה אומר, לא שמענו ‫שמשה רבנו למד מסילת ישרים.

‫אני אגלה לך סוד.

‫משה רבנו לא למד שולחן ארוך.

‫משה רבנו גם לא למד זוהר.

‫משה רבנו גם לא למד תנח.

‫אפילו חומש הוא לא למד.

‫אז מידותיו הטובות לא היו טבעיות?

‫אז אתה שואל, האם המידות ‫הטובות של משה רבנו היו טבעיות?

‫התשובה היא, למה שהיא תהיינה טבעיות?

‫הוא לא למד מסילת ישרים.

‫הוא לא למד מסילת ישרים.

‫זאת אומרת, אתה אומר ‫ככה, שעד לפני 250 שנה,

‫לא היה אדם מוסרי בעולם, ‫כיוון שספר מסילת ישרים לא נכתב.

‫אז זה היה משהו אחר.

‫אז היו דברים אחרים. יפה.

‫אתה יודע, שנפני שהיה ספר מסילת ישרים,

‫היה ספר חובות על לבות.

‫ולפני חובות על לבות, היה ספר מסכת אבות.

‫ולפני מסכת אבות, היה ספר משלה.

‫זאת אומרת, שבמשך כל הדורות,

‫נתנו ביטוי, אפילו לפעמים ‫כתוב, לתורות מוסר.

‫דבר הוא אמיתי, גם אם הוא לא נכתב.

‫אז למה נכתב?

‫כשהפסיקו להבין, אז כתבו.

‫כלומר, זה שיש לנו היום יותר ספרים,

‫זה לא בגלל שאנחנו יותר חכמים

‫מן הקדמונים.

‫אלא בגלל שאנחנו פחות חכמים

‫מן הקדמונים, לכן יש לנו ספרים.

‫בסדר? מה אתה אומר?

‫יש כועס חכמנו מפורש שאומר

‫שמשה רבנו בתור תינוק לא בחר.

‫אתה אומר, יש כועס חכמנו מפורש

‫שאומר שמשה רבנו בתור תינוק

‫לא בחר.

‫אז מה זה מוכיח?

‫שהמידות שלו היו ‫טבעיות, המידות הטובות.

‫אז זה אומר שהוא אף פעם לא עבד על עצמו?

‫שהוא מעולם לא בא בהתמודדות עם עצמו?

‫לא נראה לי.

‫בוודאי שהוא עבד על עצמו,

‫ידידיה אומר לך שהוא עבד על עצמו.

‫ידידיה מפורש?

‫ידידיה מפורש נגד כועס חכמנו מפורש.

‫אולי בהשוואה לשמשו שהוא כמו שמונזיר מבטן

‫ויש לו תכונה אלוקית מבטן

‫לאנשים מסוימים, יש ‫תכונה אלוקית למוסד.

‫אני אומר ככה, לכל ‫אדם יש תכונות בסיסיות,

‫גם אפילו תכונות אלוהיות.

‫אבל לכל מה שנוגע לטוב או רע,

‫יש לנו עיקרון שיש בחירה חופשית.

‫זאת אומרת, אין אדם ‫בעולם, אפילו לא משה רבנו,

‫שאיננו יכול, אם הוא ירצה, לבחור ברע.

‫ולכן ההכרעה אצלו, שהוא ‫יבחר בטוב, איננה אוטומטית.

‫זאת הכרעה, זה דיון.

‫יכול שהדיון קצר, יכול ‫שהיה חלקיק שנייה,

‫אבל היה דיון אצלו.

‫וגם אם היית שואל את משה רבנו,

‫מדוע כבודו חושב שדבר זהו טוב ודבר זהו רע?

‫משה היה מביא לך טיעונים, ‫למה זה טוב ולמה זה רע.

‫בסדר?

‫ואז הטיעונים צריך לברר מה הם.

‫אז זה מה שאומר לנו כאן, רמחן.

‫רעה.

‫כי אין דברי החסידות וענייניה היראה והאהבה

‫וטהרת הלב דברים מוטבעים באדם

‫עד שלא יצטרכו אמצעים לקנותם,

‫אלא ימצאו אותם ביני האדם בעצמם

‫כמו שימצאו כל תנועותם הטבעיות

‫כשנווה, הקיצה, הרע והסובה

‫וכל שאר התנועות החקוקות בטבעינו.

‫כלומר, המידעות זה לא ‫דומה, למשל, לקשרון האכילה.

‫אין אדם בעולם שעבר קורס לאכילה

‫או קורס לנשימה

‫או קורס למנוחה.

‫בוא נלמד אותך, כשאתה עייף צריך לנוח.

‫בוא נסביר לך מה זה לנוח.

‫אין דבר כזה.

‫אין שום בעל חיים כזה.

‫וגם אין שום אדם כזה שזקוק

‫שיסבירו לו מהן התנועות הטבעיות.

‫מה שאין כאן, בנייני ‫המידעות, שכן צריך.

‫זה קצת מוזר. למה?

‫ההוכחה נגעת, אתה מודע, את ‫לא תנורת בו על ידי התנועות.

‫נכון. אז אני שואל ‫עכשיו, שאלה חדשה.

‫מדוע, כשמדובר במידעות, ‫והמידעות זה בכל זאת

‫שלימות הנפש של ‫האדם, למה פה, הקב".

‫לא סידר שאנחנו נדע בעצמנו?

‫למה צריך ספר ללמוד את זה?

‫זה כל יסוד הפיקולוגי.

‫לא, זו השאלה שהוא שואל.

‫עכשיו, השאלה לא הופנתה אליך,

‫וגם לא אל אף אחד מהתלמידים.

‫זה סגנון התבטאות של מי שמעביר שיעור,

‫שלפעמים הוא שואל שאלה

‫כי הוא מעוניין בעצמו לענות עליה.

‫זה דידקטיקה.

‫לכן, אל תענה לי, בבקשה.

‫שאלה רטורית.

‫שאלה רטורית, אפשר להגיד.

‫זה מדרכי העברת שיעור.

‫ובכן, נשאת השאלה ‫אם כן, מדוע הקב".

‫הוא לא ברר אותה.

‫לפעמים גם אני חוזר על השאלה,

‫בגלל שאני רוצה שהדבר ייקלט,

‫למרות שאתה אולי כבר קלטה בפעם הראשונה.

‫תביאי לי?

‫בסדר.

‫איך לדבר את זה?

‫כן.

‫עכשיו, בואו נראה.

‫אז אם כן, הוא אומר, ‫אלא ודאי שצריכים הם

‫לאמצעים מול תחבולות לקנות אותם.

‫עכשיו אני רוצה להגיד לכם את התשובה,

‫כי התשובה היא לא כתובה מפורש.

‫היא משתמעה.

‫יש דברים בנו שמקורם ‫בנפש, הטבעית,

‫ויש דברים בנו שמקורם בנשמה.

‫אז אמנם, מה שהנשמה, מה ‫שהוא טבע הנשמה, אפשר לומר,

‫הוא טבע ראשוני, מצד ‫האמת, אבל מבחינה קיומית,

‫זה טבע שני.

‫כלומר, אני לא נולד

‫עם הנטיות המודעות

‫של הנשמה שלי.

‫למשל, הנשמה שלי, ‫איך אומר הרב קוק?

‫היא רוצה מאוד, היא כל הזמן ‫מתפללת, והיא כל הזמן רוצה

‫שהתפילה שלה

‫תתגלה גם בכל אוצרות הרוח והנפש.

‫אז הכיף הגדול ביותר של האדם

‫זה להתפלל, נכון?

‫ככה זה יוצא לפי זה.

‫יש רק בעיה אחת, שיש לי ‫חבר, לא אני, אבל חבר שלי,

‫שסיפר לי, שקשה לו

‫לקום בבוקר לתפילה.

‫זה קצת מוזר.

‫הרי הנשמה רוצה להתפלל.

‫ואני ראיתי אצל החבר ‫שלי, לא אני, אצל החבר שלי,

‫שהוא דווקא מאוד רוצה להישאר במיטה.

‫איך הוא הולך נגד הנשמה שלו?

‫תשובה, האדם לא נולד עם המודעות

‫על נשמה שלו.

‫האדם נולד עם המודעות לנפש.

‫והנפש הטבעית, נטיות הפוכות

‫מאלו של הנשמה.

‫ואני לא מעוניין לקום בבוקר,

‫דווקא הם מאוד טוב לי בתוך המיטה.

‫אבל מה?

‫הנשמה שלי כל הזמן

‫דוחקת ודופקת

‫בדלתות ליבית, ורוצה לפתוח את זה.

‫אז זה מה שאומר כאן ‫הרמחל, אלא ודאי שצריכים

‫להמצאים מול תחבולות לקנות אותם.

‫אתה מוכן להסביר

‫מה בין הנפש לבין הנשמה.

‫מה ההבדל בין הנפש לנשמה?

‫הנפש זה החלק הטבעי שבי, ‫שאומר את המילה הפשוטה

‫אני.

‫בסדר?

‫זה הנפש.

‫זה החלק הטבעי.

‫לעומת זה הנשמה, ‫היא החלק האלהי שלי.

‫זאת הזהות האלוהית שלי.

‫ואני לא מודע

‫לנשמה שלי.

‫לא באופן ראשוני על כל פנים.

‫בסדר?

‫הנשמה אומרת מודה, והנפש אני.

‫אפשר להגיד, יפה מאוד.

‫אני מקבל את החידוש.

‫הנשמה אומרת מודה, והנפש אומרת אני.

‫בסדר?

‫אלו.

‫אז אלא ודאי שצריכים להמצאים מול תחבולות

‫לקנות אותם, ולא ייבצרו, ‫גם כן מפסידים להם

‫אחרי הרחיקום מן האדם.

‫כלומר, באותה המידה שיש

‫דברים שיגרמו לך

‫לקנות את המידות, הם ‫יגרמו לך להפסיד את המידות.

‫ולא יחסרו דרכים

‫להרחיק מפסידיהם.

‫אז אם כן, יש לנו פה

‫ארבע דברים לברר.

‫עצם המידה, מה היא? הגדרה.

‫איך קונים אותה?

‫איך מפסידים אותה?

‫איך נמנעים ממה שמפסיד?

‫יוצא שכל מידה ומידה שאני לומד

‫צריך לעשות את ארבעת העבודות האלה.

‫ארבעת הבירורים האלה.

‫בסדר?

‫למשל, בהתחלה זה מאוד ברור.

‫יש לו פרק א', בפרק ב', זה נקרא

‫בבעור מידת הזהירות.

‫ג' בחלקי הזהירות.

‫ד' דרך קניית הזהירות.

‫פרק ה'

‫בבעור מפסידי הזהירות.

‫והרחקה מהם.

‫ברור?

‫על כל מידה ומידה יש לנו כאן

‫כמה שלבים של בירור.

‫ועכשיו יש פה כמה שאלות

‫באינטרנט.

‫שלום לרב.

‫איך הנפש שביא להעמיק ללמוד

‫נח דווקא

‫יותר מאשר מוסר או נביאים?

‫נחשב לי

‫כלימוד. הלימוד דרך מכון מ.

‫טוב, נענה כך.

‫נראה לי שהדברים לא לגמרי ברורים בניסוח.

‫נטיית נפש

‫איננה לימוד.

‫ואתה שואל, אם הנטייה שלך

‫נחשבת ללימוד? לא. נטייה זה לא לימוד.

‫אלא מה?

‫אולי מתכוון לשאול

‫האם זה שאתה לומד נח?

‫זה לימוד. התשובה היא, זה כן.

‫נח זה לימוד.

‫אני לא מבין למה נח דווקא זה יותר

‫מאשר מוסר או נביאים.

‫כי הנון של נח זה נביאים.

‫אז אני לא מבין איך אפשר ללמוד

‫נח יותר מנביאים. כי הרי נביאים

‫זה נח.

‫אבל אחרי כל הבירור הזה

‫נראה לי שפשוט אתה שואל האם ללמוד נח

‫זה לימוד תורה? התשובה היא כן.

‫טוב. שלום הרב.

‫האם האדם, האם אדם שצריך לעבוד על מידותיו

‫מבחינת

‫ממש לימוד מתוך הספר

‫האם ילמד תנח

‫ואז יראה איך נהגו אבותיו

‫או שיבטח בלימוד

‫של מסילת ישרים?

‫זאת שאלה יפה מאוד.

‫כלומר, האם

‫אנחנו סקורקים לספר הזה?

‫אבל לא, יש מלא ספרים

‫בתנח

‫שמסבירים לנו כיצד צריך להתנהג.

‫אז זה, הרמחל בעצמו שואל ‫את השאלה הזאת בסוף ההקדמה.

‫אני מציע שנגיע לסוף ההקדמה ונמצא תשובה.

‫השאלה היא כללית.

‫מה תועלת ממסילת ישרים למי שחסר בו עמידות?

‫האם זה בא לשכנע את המשוכנעים?

‫איך נגרום למי שחסר שיבוא ללמוד?

‫האם רמחל מתמודד עם הבעיה הזו?

‫תשובה, רמחל לא מתמודד עם הבעיה הזאת.

‫כי רמחל כתב את הספר למי שמוכן לפתוח אותו.

‫כלומר, רמחל לא אמר לנו מה לעשות ‫כדי לגרום למישהו לפתוח את הספר.

‫הוא לא כתב.

‫הנשמה לא אומרת אני, הרי היא ‫העצמיות האמיתית פנימית שלי.

‫תשובה, מעט מאוד אנשים זוכים בכך ‫שכשהם אומרים אני, הם מתכוונים לנשמה שלהם.

‫אצל משה רבנו למשל זה היה.

‫בנפש החיים הוא מסביר את זה.

‫שאצל משה רבנו, כשהוא אמר ‫אני, זאת הייתה הנשמה ולא הנפש.

‫אבל אצל כמעט כולנו, הנפש היא ‫תופסת את המקום הגדול ביותר,

‫המרחב, המרביל של אני.

‫איזה קצת הכללה לגבי משה ‫רבנו, זה מה שאומרו כתוב,

‫ומה הוא בוחש, ואתה שכינה אימו.

‫אבל משה רבנו, ונספרים על עוד הרבה צדיקים,

‫שכבר הוא היה בנותם, הם היו בדרגה ‫גבוהה, לא כמו שהוא אומר חוש, וזה לא טבעי.

‫אתה אומר ככה, בכל זאת לגבי משה רבנו, ‫מצאנו שהייתה הערה אלוהית כבר מלידה,

‫שהרי ראה אתה שכינה אימו.

‫כתוב על ביטייה בת פרעור, שכשהיא ‫פתחה את הטבע, היא ראה אתה שכינה אימו.

‫נכון? וגם, ואתה ראה אותו ‫כתבו, שנתמלה הבית כולו אורם,

‫ולא עוד אלא שהוא לא רצה לנוק מן הנוכריה.

‫נו אז אתה רואה שיש לו נטיות טבעיות.

‫מספרים איזה גדול בן תורה ‫שלפני שהוא ינק הוא גדל.

‫זה אני לא יודע.

‫אבל בוא נסביר לך משהו.

‫כל הדברים האלה הופיעו ‫אצל משה דווקא בשעת תינוקותו.

‫בסדר, בשעה שמשה הוא תינוק, אז אין פה ‫שום עקבות של הבחירה המודעת, השכלית וכו'.

‫ואז יש כל היערות האלה.

‫אחר כך שהוא גדל, נהיה נער, איפה ‫הייתה שכינה אימו? ראו או לא ראו?

‫הוא רק הייתה מצגי בשבע ויאב.

‫רגע, ראו את זה או לא?

‫לא ראו.

‫לא כתוב.

‫לא ראו.

‫מה שכתוב היה.

‫נכון? מה שאני אקרא יותר מזה, ישלב שבועית ‫התחילה ההתלבטות אצל משה. אתה יודע מתי?

‫יש מדרש כזה, שכאשר הוא ‫ישב על הברכיים של פרעה,

‫כמה מדרש הזה היה?

‫מה?

‫איזה יפה שאני מצליח לדבר על זה?

‫איך זוכר?

‫יש מדרש כזה, שכשהוא ישב על הברכיים ‫של פרעה, הוא הפיל את הקטר של פרעה.

‫פרעה נבהל, אמרו לו החרטומים וכל ‫החבר'ה, הוא רוצה לקחת את מלאכותך.

‫פרעה אמר, בכל זאת, אולי זה סתם ‫תינוק, מה אתם עושים מזה בעיות?

‫אמרו, טוב, נעשה לו ניסיון. ‫ניתן לפניו שתי קערות.

‫קערה אחת מלאה בתכשיט ‫הזהב, קערה אחת מלאה בגיחלים.

‫אם הוא ייקח את הזהב, ‫סימן שהוא רוצה את מלאכותך.

‫זה המתוחקן מאוד מצד החרטומים,

‫כי ברור שילד לא רוצה את ‫הגיחלים, הוא רוצה את הזהב, זה נוצץ.

‫הביאו לפני הילד הזה את שתי הקערות,

‫המדרש אומר שהוא רצה לקחת את הזהב.

‫רצה לקחת את הזהב.

‫בא גבריאל ואיתה את ידו.

‫ואז הוא לקח גחלת.

‫בסדר?

‫שם בפה ומזה גמגם.

‫שנישת השאלה, מה זה הסיפור הזה רצה את הזהב?

‫זה לא נעים לספר את זה, שהוא רצה את הזהב.

‫סימן שהתחילה ההתלבטות.

‫זאת אומרת, לפני כן, כל זמן ‫שהבחירה איננה כל כך מודעה,

‫אז יש עקרנה של העצמיות של ‫משה רבנו, אחר כך יש מאבקים.

‫במאבקים האלה, ברוך השם, הוא ניצח.

‫אבל אי אפשר להגיד שלא היו לו מאבקים.

‫יאין הכבודו במאמר שלי על ‫הנושא הזה, שנקרא, וישלח מלאך.

‫בחוברת געל ישראל.

‫וזה, יכול להיות שיש בספרייה, ‫אני חושב שבאתר שלי יש.

‫כן.

‫אז אתה יכול לקרוא את זה.

‫כן, בבקשה.

‫תודה רבה.

‫כמעט נכנסתי, לא חשב, ‫הגעתי לדו-שאר בנקוד משה רב,

‫ואני צריך לתנס את הדור קטן של משה.

‫אז איפה הוא למד בעצם,

‫איך הוא הגיע למה שהגיע, הוא גדל בבית פרוף.

‫איך משה הגיע למה שהגיע?

‫זה נושא גדול מאוד.

‫הוא למד משלושה מקורות, לפחות.

‫אחד מהמצרים, אחד מאבא שלו, אחד מיתרו.

‫כמו השנים האחרונות, מתי הוא היה עם אבא שלו?

‫לפני המקרא, אולי עם אבא שלו בכלל.

‫רגע, השיעור עכשיו זה לא על משה רבינו.

‫אם אתם רוצים שיעור על משה רבינו, ‫אני יכול לתת, אבל זה לא הזמן עכשיו.

‫עכשיו יש פה שאלה נוספת.

‫הרב, שאלה כללית. לימוד תורה.

‫הרי בכל דור הייתה הגדרה שונה למילת תורה,

‫ובכל דור הולכים ונוספים ספרים שלא היו קודם.

‫אז מהו לימוד תורה? תודה.

‫מה?

‫גאה לישראל.

‫וישלח מלאכה.

‫אז מה אתם רואים על השאלה הזאת?

‫השואל שואל מה זה לימוד תורה בכלל.

‫מה?

‫אתם אומרים שזאת שאלה לגיטימית. למה?

‫כי אני עומד להגיד שאני ‫לא ענה על השאלה הזאת.

‫אז תסביר לי למה היא לגיטימית.

‫לא, אני שואל, אתם יודעים ‫מתי שאלה היא לגיטימית?

‫כשהיא קשורה לשיעור.

‫השאלה הזאת, עם כל חשיבותה, היא לא ‫קשורה לשיעור, לכן היא לא תזכה להתייחסות.

‫עם כל הכבוד. טוב.

‫עד הפרישות זה מה שכל אדם חייב,

‫ואדם שקורא שיש עוד מדרגות אחרי ‫הפרישות זה מאוד רחוק ממנו מייאש אותו.

‫מה אפשר לעשות כדי לא להתייאש מזה?

‫בנוסף, איך אפשר שהמדרגות ‫הגבוהות יאירו גם במדרגות הנמוכות?

‫א', אין ייאוש בעולם.

‫כלל ב', כדי להבין על מה מדובר, אנחנו ‫צריכים קודם כל לקרוא את ההקדמה.

‫אחרי שנסיים את לימוד ההקדמה, ‫כמעט כל השאלות שנשאלות פה,

‫אני חושב שתפטרנו מעצמנו.

‫טוב.

‫אז בואו נמשיך בדברי רמחן.

‫אם כן, איפה?

‫איך לא יצטרך להוציא זמן על העיון הזה,

‫לדעת מידת הדברים ולדעת ‫הדרך ניקנותם ולקיימה?

‫והאם תבוא החוכמה הזאת ‫בלב האדם, אם לא יבקשנה?

‫וכיוון, כן?

‫לפני שאעריך על השאלות, ‫אתה אמר שיש ארבעה שאלות.

‫אמרתי שיש ארבעה נושאים ‫שצריך לדבר עליהם גם בכל מידה.

‫הגדרת המידה, איך קונים אותה, מה ‫מפסיד אותה, איך מתרחקים מהמפסיד.

‫המנחל ייחס גם, ארבע פרקים, בכל מידה.

‫לא אמרתי שהוא ייחס ארבע פרקים, אבל ‫הפרקים מסודרים באופן גזר, פחות או יותר.

‫לא מגיל השאלות.

‫לא, לא מגיל בדיוק.

‫כבוד הרב, נדמה שיש אמרה ‫בהקשר של שיפור מידותיו של כל אדם.

‫שכל אחד יכול להיות כמו משה.

‫הרי משה רבנו נולד עם מידותיו.

‫האמרה שכל אחד יכול להיות כמו ‫משה, מקורה ברמב״ם בלכות תשובה.

‫וזאת אמרה שבהחלט חולקת על ‫ההנחה שמשה נולד עם מידותיו.

‫בסדר? מה אני יכול לעשות?

‫רמב״ם מפורש.

‫וגם לרמב״ם קראו משה.

‫משה עד משה לא קוראים משה.

‫טוב.

‫וכיוון שכבר התעמד אצל כל חכם צורך ‫תמימות העבודה וחובה תארתה וניקיונה,

‫שזולת אלה איננה נרצית ודאי ‫כלל, אלא נמאסת ומתואבת,

‫כי כל לבבות דורש ה' ‫וכל יצר מחשבות הוא מבין.

‫כלומר, אתה תקיים כל המצוות ‫שבתורה, אבל במידות רעות.

‫אז מה זה יועיל?

‫מה נענה ביום תוכך? אם התרשלנו מן ‫העיון הזה והנחנו דבר שהוא כל כך מוטל עלינו,

‫שהוא ייקר מה שמלואינו, הוא שואל מהי מנו.

‫שימו לב שכאן, הטיעון כאן ‫בעד הלימוד הוא טיעון נמוך.

‫מה תעסק כשאתה תעמוד ביום תוכך, אה?

‫אלא יש ברמחל, במשרד תשערים, ‫יש פסקאות שמכוונות לחכמים,

‫ויש פסקאות שמכוונות להמון.

‫הפסקה הקודמת מכוונת לחכמים, ‫והפסקה הזאת, המילים האלה לפחות, להמון.

‫יש לך חובה, אז מה תעסק כשידונו אותך, אה?

‫זה צורך פידגוגי, כלומר, ‫רמחל הוא מדבר לכל הרמות.

‫הייתכן, מה?

‫אם זה בלי הפרדה, זה לא ‫עוצר איזשהו קונפליקט ל...

‫לא, יש פה הפרדה.

‫הנה, אתה רואה שהוא התחיל עם הטיעון ‫הראשון, אחר כך הביא את הטיעון השני.

‫מה אתה?

‫שמעתי שהסיבה שהוא כתב ‫ככה, היא על שהייתה לב ביקורת,

‫בקהילה שבה הוא השתכן בגרמניה,

‫על זה שהוא כותב את ספרי קבלה, ויותר מדי...

‫מה זה קשור לנושא?

‫זה שהוא כותב בשפה גם להמון, כדי ש...

‫לא, זה לא קשור לנושא.

‫הייתכן... כן.

‫הייתכן שיגע ויעמול שכלנו

‫בחקירות אשר לא נתחייבנו בה.

‫ופלפולים אשר לא היו אצלנו שום פרימייהם.

‫ודינים אשר אינם שייכים לנו.

‫ומה שחייבים לנו למורנו חובה רבה, ‫נעזרו להרגל ונניחו למצוות אנשים ולומדה.

‫למשל, כשלומדים גמרא, לומדים כל ‫מיני סיטואציות רחוקות מאוד מן המס.

‫למשל, מה יעשה אדם שבאמצע קרבת הקורבן שלו

‫בין קבלת הדם לזריקת הדם על גבי המזבח

‫בבוהן השמאלית שלו נגעה לטעה מתה?

‫שאז הוא נטמע בשרץ.

‫אז מה הוא יעשה עכשיו עם הדם?

‫בעיה, הוא טעמה, איך הוא יכול לזרוק?

‫מה עם הקורבן?

‫האם הוא צריך להגיע עכשיו באמא אחרת?

‫או שמענו, אמר, שיצא משחיתה או ‫קבלת הדם זה כבר עשה את הריצוי.

‫או כל הזמן שלא הייתה ‫זריקת דמים, זה לא מועיל.

‫ועכשיו, מה הוא יעשה עם הכלי?

‫הוא צריך לצאת מהמקדש, כי הרי הוא טעמה.

‫האם הוא ירוץ עם הדם החוצה?

‫או שיניח את הדם על הרצפה?

‫כי הרי אם הוא יצא עם הדם החוצה, ‫אז הוא יוצא מן הקודשים לחוץ.

‫שזה קשה לעצמו חמור מאוד.

‫מצד שני, אם הוא יוצא מן ‫הרצפה, זה כאילו זריקה, האם

‫הזריקה הזאת לא תהיה ‫אסורה, כי נעשתה זריקה בטומה?

‫שאלה טובה.

‫שייבת טובה לזה מאמר שלם.

‫אם זה מספיק, אז שלא נכנס שהרצפה נכנס?

‫אני לא אמרתי שזאת לא שאלה ‫חשובה, רק היא שאלה שסביר מאוד,

‫שכמעט אף אחד פה לא ייתקל בהלכה למעשה.

‫כן, מה אתה אומר?

‫בבקשה.

‫קודם, האם התבילות האלה, הספרנות ‫של צומות ארוכים, תבילות קרח ושלג,

‫התפקיד שלהם רק כפרה, או שיש ‫להם גם איזה קצת משהו רעלת?

‫אתה צודק, אתה צודק.

‫קצת להכברה, או שזה רק כפרה?

‫אתה שואל ככה, האם כל ‫הדברים שלמדנו פה על תבילות

‫קרח ושלג זה רק כפרה, או ‫שיש לזה גם תפקיד של זיקוך?

‫יכול להיות גם תפקיד... ‫כאילו של העלת אלימות.

‫יש גם תפקיד כזה, אבל הוא לא העיקר.

‫כן.

‫אז מה שאומר כאן, אני חוזר פה לדברים,

‫הייתכן שיגע ויעמול שכלנו בחקירות ‫אשר לא התחייבנו בהם, בפלפולים

‫אשר לא יצא לנו שום ברימהם, ‫ודינים אשר אינם שייכים לנו.

‫ומה שחייבים לנו לבורענו חובה רבה, ‫נעזרו להרגל ונניחו למצוות אנשים מלומדה.

‫אגב, טענה זאת הובאה גם ‫בהתחלת ספר חובות הלבבות

‫לרבינו, בחיה, ברבי יוסף, ‫הדיין, אבן פקודה, נשאר הגוסר.

‫כן?

‫אני בוחר מסכת גמראי ללמוד, זה כדי ללמוד ‫משהו שאני מרגיש שהוא מסכת פרקטי לחיים?

‫לא. אני חוזר על שאלתך.

‫אם אני צריך לבחור איזו מסכת ללמוד, ‫האם אני צריך לחפש משהו יותר פרקטי לחיים?

‫תשובה? לא.

‫כי כשאתה לומד גמרא, אתה לא לומד הלכה.

‫וגם כשאתה לומד הלכה, ‫אתה לא לומד הלכה למעשה.

‫וכשאתה לומד הלכה למעשה, ‫אתה עוד לא יודע בדיוק מה לעשות.

‫זאת אומרת שלומדים גמרא כדי להכיר ‫את החוכמה הכוללת של כל התורה כולה.

‫מתוך כך אתה גם מגיע למעשה.

‫מה שאומר כאן רמחאל, רמחאל איננו מתנגד ‫לא לגמרא ולא ללימוד הלכה וגם לא לפלפולים.

‫הוא אומר, אבל אם אתה עוסק בכל אלה, בוודאי ‫שמה שיש לך חובה רבה, אתה צריך להקדים.

‫זה מה שהוא אומר.

‫כלומר, לא ייתכן שתעסוק בפלפולים ‫רחוקים, והוא הדבר שהוא מיידי לא תעסוק.

‫זה מה שהוא אומר.

‫נכון, יש פלפולים שלא יצא לנו שום פרי מהם.

‫ואף על פי כן מותר לעסוק ‫בפלפולים שלא יצא לנו שום פרי מהם.

‫מותר.

‫רק שזה לא העיקר.

‫בסדר.

‫יכול להיות שפה גם התקפה מסוימת ‫נגד סוג מסוים של פלפולים בכלל.

‫בסדר.

‫כן.

‫כן.

‫כן.

‫ומה שחיים ענוי לבורנו חובה רבה.

‫אתה יודע, יש בפני יהושע, אחד ‫מספרי הפלפול החשובים דווקא,

‫יש בהקדמה, אני חושב, יש ‫דיון מה זה מילתא דבדיחותא.

‫אז הוא אומר, מילתא דבדיחותא זה ‫פלפול, זה פלפול שאינו להמיטה של תורה.

‫הוא אומר, מילתא דבדיחותא זה ‫פלפול שאינו להמיטה של תורה.

‫אז זה יוצא לפי זה שיש לך ‫ספרים עם הרבה מילתא דבדיחותא.

‫כן.

‫כרכים שלמים.

‫טוב.

‫אם לא נסתכלנו ולא עיינו מהי ‫היראה האמיתית ומה ענפיה,

‫איך נקנה אותה?

‫ואיך נמלט מן ההבל העולמי המשכח אותה מלבנו?

‫הלוא תשכח ותלך, אף על פי שידנו חובתה.

‫האהבה, כמוכן, אם לא ‫נשתדל לקבוע אותה בלבבנו,

‫בכוח כל האמצעים המגיעים ‫אותה לזה, איך נמצאיה בנו?

‫מאין יבוא הדבקות וההתלהטות ‫בנפשותנו, אם הוא יתברח מן תורתו,

‫אם לא נשאל גדולתו ורוממותו ‫אשר יולידו בלבנו הדבקות הזה.

‫ואיך תתהר מחשבתנו, אם לא נשתדל לנק ‫אותה מן המומים שמתלבה הטבע הגופני.

‫ועמידות כולם, שימו לב פה ‫לרשימה, יראה, אהבה, דבקות, תהרה.

‫זה לא מקרי. הרשימה הזאת היא לא מקרית.

‫בהמשך אנחנו נבין למה הוא ‫הולך דווקא לפי הסדר הזה.

‫ועמידות כולם, הצריכות כל כך ‫תיקון ואישרה, מי יישרם ומי יתקנם,

‫אם לא נשים לב עליהם ‫ולא נדגדג בדבר דקדוק גדול.

‫הלא, אם היינו על הדבר העיון ‫האמיתי, היינו מוצאים אותו על אמיתו,

‫ומתאיבים לעצמנו ומלמדים ‫אותו לאחרים ומתאיבים להם גם כן.

‫הוא מה שאמר שלמה. כל מה שהוא ‫אמר עד עכשיו מסתכם בדברי שלמה המלך.

‫אם תבקשי נחק כסף וחם ‫מתמונים, תחפשי נחק כסף,

‫אז תבין יראת השם. ‫זאת אומרת שצריך פה הרבה הרבה מאמצים.

‫האדם עושה מאמצים כדי למצוא כסף ומתמונים.

‫אין לו אומר אז תבין פילוסופיה, ‫אז תבין תכונה. מה זה תכונה?

‫אסטרונומיה.

‫אז תבין רפואה, אז תבין ‫דינים, אז תבין הלכות.

‫שימו לב שהוא שם את הכל ביחד פה.

‫את הקודש? מה?

‫לא, הוא שם ביחד ענייני חולין וענייני קודש.

‫על זה, כל זה לא נאמר, אז תבין.

‫אלא אז תבין יראת השם. הרי שלהבין היראה, ‫צריך לבקש אותה ככסף ולחפשת כמה תמונים.

‫הדי איפה במה שמלומד לנו מאבותינו ‫ובמה שמפורסם אצל כל בן דת דרך כלל,

‫הוא הנמצא הזמן לכל שאר חלקי ‫העיון ולעיון הזה לא יהיה זמן?

‫למה לא יקבע אדם לעצמו ‫איתים לפחות להסתכלות על זה?

‫אם הוכחו בשביל לצמנו לפנות ‫על עיונים ועל עסקים אחרים.

‫והנה כתוב אומר, הן. יראת השם היא חוכמה.

‫ואמרו אבותינו זכרונם לברכה, הן אחת.

‫מה פירוש הן אחת? ביוונית, כן, חז'ל אמר.

‫מלשון יוונית, הן זה אחת.

‫הנה, כן? או באנגלית, one.

‫הן דומה. או בצרפתית, un.

‫באיטלקית, uno. כן? הן.

‫זאת אומרת, הן יראת השם היא חוכמה.

‫הרי שהיראה היא חוכמה, והיא לבדה ‫חוכמה, ובדאי שנקרא חוכמה מה שאין בו עיון.

‫טוב, יש פה שאלה ששואל ‫הרב קוק על הדברים האלה,

‫איך זה יכול להיות שאתה ‫אומר שרק היראה צריכה עיון?

‫הרי אנחנו יודעים שללמוד מדעים ‫או הלכות, אתה צריך עיון גם כן.

‫אם אני לא אתאמץ, אני לא ‫אבין שום דבר במתמטיקה.

‫אם אני לא אתאמץ, אני לא ‫אבין שום דבר בהלכה או בגמרה.

‫אז למה אתה אומר שהדברים האלה אינם חוכמה?

‫זאת שאלת הרב קוק.

‫הרב קוק עונה שכל שאר הדברים, ‫החוכמה בהם היא מקרית ולא עצמית.

‫פירוש הדבר. אם אני למשל מתאמץ ‫מאוד כדי לברר איזושהי הלכה,

‫ואני עובר על זה ימים ולילות, ‫מקשה, מטרץ, מתייגע, מזיע.

‫בסוף אני מגיע לאיזושהי מסקנה, ‫וברור לי שההלכה היא כך ולא אחרת.

‫אני מסוגל, אחרי כל העיון ‫הזה שדרש ממני ימים ולילות,

‫אני יכול תוך מספר דקות לתת הרצאה ‫קצרה שבה אני מסביר מה הבעיה,

‫מה הטיעונים בעד, מה הטיעונים ‫נגד, ומה הכריעה שההלכה היא כך.

‫ואני יכול לעשות את זה בפני ‫ציבור שלא למד את הסוגיה,

‫כי זאת הפעם הראשונה שהוא נפגש עם השאלה.

‫ואני יכול להסביר לו את ‫הכל, אם יש לי כישרון הסברה.

‫זאת אומרת שבו כל החוכמה שהשקעתי, כל המאמץ,

‫היה רק בגלל שלא ידעתי את הדין.

‫אבל אם הייתי יודע את הדין, ‫אני לא זקוק לכל החוכמה הזאת.

‫אותו דבר, אם יש לי שאלה ‫במתמטיקה מסובכת ביותר,

‫ואני משקיע ימים ולילות כדי לפתור אותה,

‫כשמצאתי את הפתרון, אני יכול גם ‫בהרצאה קצרה להסביר איך מגיעים מזה לזה.

‫מהקושייה לפתרון.

‫אם כך, יוצא שהחוכמה בכל דבר ‫נלמד, היא דבר מקרי ולא עצמי.

‫חוץ מאשר בענייני היראה, שבענייני היראה,

‫דרכי הבירור המביאים אל ‫המסקנה, הם חלק מן המידה עצמה.

‫כך שאם לא עברתי את הדיון, ‫אני באמת גם לא מציג את המידה.

‫זה מה שאומר הרב.

‫זה מה שאומר גם פה, כי ‫היון, אך האמת הוא כיון גדול,

‫צריך על כל הדברים האלה, לדעת אותם ‫באמת, ולא על צד הדמיון והסברה הכוזבת.

‫לכן לפי זה, שירים כמו, מה אהבתי תורתך, ‫או, הקב' ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך,

‫אינם יכולים להכניס בליבו ‫של אדם שום אהבה אמיתית,

‫אלא איזה מין רגש כהה, מה ‫שיקרא כאן, דמיון וסברה כוזבת.

‫כל שכן, לקנות אותם ולהשיגם.

‫מי שיתבונן בם, יראה, שאין ‫לחסידות תלוי באותם הדברים,

‫שיחשבו המתחזים הטיפשים, אלא ‫בדברי של תימות אמיתי, וחוכמה רבה.

‫לא כל כך הצלחתי להבין את ההבדל בין ‫העיון של חוכמה תחוד ומעין של ירד השם.

‫זה נראה כאילו, כמו שאומר, ‫שבעיון וחוכמה תשם, וירד השם חדף,

‫צריך שתהיה הזדהות של ‫המאיים מכל הדרך לעומת השני?

‫אם הוא לא עבר בעצמו את כל ‫הדרך, אז הוא לא מבין על מה מדובר.

‫אבל ככה זה גם חוכמה תחרות, ‫שאתה פשוט מעביר את הדרך,

‫אבל בצורה יותר מפחדת וקצת.

‫לא, אני יכול גם לתת לך את המסקנה.

‫למשל, מה אתה שותה? מה עליך? מותר או אסור?

‫יכול לך מותר.

‫ואני יכול לקחת, איך פותרים משוואה פלונית?

‫אני יכול לתת לך, זה הנוסחה, ‫בלי להסביר לך איך מגיעים לזה.

‫שלום רבנו.

‫האם הדרכותיו של רמחאל במסילת קשרים,

‫ונוגע לתיקון עמידות, ‫שייך גם לדורנו דור הגאולה,

‫שהרי למדנו שעבודת הנפש ולימוד התורה בכלל,

‫שונה עבור דור של גאולה, ‫בניגוד לדור של גאולות,

‫או שרמחאל דיבר רק לדורו?

‫צודק. באופן כללי, זה מתאים גם לדור שלנו.

‫אבל יש דגשים מסוימים, נקודות מוצא מסוימות,

‫שצריך קצת שיפוץ לפי בני הדור.

‫ולכן זאת הסיבה שאני ‫מעביר שיעור במסילת קשרים,

‫במקום להגיד לכם תקריאו את זה בבית.

‫בסדר?

‫יוצא שאנחנו צריכים לימוד ‫כאן רחב, מהם המידות.

‫מה בדיוק השינויים שיש בדור גאולה?

‫מה השינויים שיש בדור גאולה?

‫מבחינת עמידות.

‫מבחינת עמידות, או מבחינת ההסברה של עמידות.

‫הרבה דברים משתנים.

‫למשל, לפי הרב קוק, הצורך בפרישות הוא שונה.

‫בארץ ישראל, או בחוץ לארץ, ‫או בזמן גאולה או בזמן גאולות.

‫היחס אל הגוף, למשל.

‫או, למשל, הדור של הגאולה ‫בדרך כלל, ברובו לפחות, הוא חילוני.

‫אז אם אתה אומר לו, כך כתוב בתורה, ‫זה מעניין, כנראה את הסבתא הדתייה שלו.

‫אבל אותו עצמו זה לא כל כך מעניין.

‫ולכן נקודת המוצא צריכה להיות אחרת.

‫לפעמים גם, כפי שהרבים מסבירים, מאמר הדור.

‫אדם איננו מוכן בדור הזה ‫לקבל איזשהו רעיון מוסרי,

‫אם הוא מופיע בקטנותו ‫ואיננו מחובר לדבר גדול.

‫למשל.

‫כן, חד-אומי.

‫טוב.

‫כאן אנחנו מגיעים סוף סוף אל העיקר.

‫הווה נקרא, הוא מה שמשה ‫רבנו עליו השלום מלמדנו.

‫ביומרו. עכשיו יש לנו פה פסוק ‫שאמור להיות כל תורת המוסר כולה.

‫וזה מתחבר לשאלה שמישהו שאל לפני כן,

‫האם אנחנו צריכים מסיעת ישרים אם יש לנו תנח?

‫תשובה, לא, אנחנו לא צריכים מסיעת ישרים.

‫הפסוק הזה שאנחנו עומדים ‫לקרוא, שני פסוקים בעצם,

‫שני הפסוקים האלה הם פותחים לנו את כל הבעיה.

‫אתה קיימת מה שכתוב בשני הפסוקים ‫האלה, אתה לא צריך מסיעת ישרים.

‫פשוט.

‫אז למה הוא כתב מסיעת ישרים? בואו נראה.

‫ואתה ישראל, מה ה' מלואיך שואל מאין מח?

‫כי אם להיראה את ה' מלואיך, זה אחד.

‫ללכת בכל דרכיו זה שניים.

‫ולהאהבה אותו, שלוש.

‫ולעבוד את ה' מלואיך בכל ‫אהבה ובכל נפשך, ארבע.

‫לשמור את ניסות ה' וחוקותיו, חמש.

‫יש חמישה דברים שצריך לעשות.

‫אם אתה עושה אותם, אתה האדם המושלם.

‫זהו. ‫בואו נראה שוב, אני חוזר על החמישה דברים.

‫מה ה' מלואיך שואל אין מח? ‫כי אם להיראה את ה' מלואיך,

‫ללכת בכל דרכיו, ולהאהבה אותו,

‫ולעבוד את ה' מלואיך בכל אהבה ובכל נפשך,

‫לשמור את ניסות ה' וחוקותיו.

‫חמישה דברים.

‫עשית את זה, אתה סגור.

‫ואז יוצא שבשבילך לימוד ‫מסיעת ישרים יהיה ביטול תורה.

‫אז למה הוא כתב אותו?

‫טוב, אנחנו נראה עוד מעט.

‫כאן כלל כל חלקי שלימות ‫העבודה נרצה לשמור את דבריו.

‫והנה, הוא אפילו מסכם לנו.

‫ההיראה, ההליכה בדרכיו, האהבה, ‫שלימות הלב ושמירת כל הנצויות.

‫עכשיו, נשאלת השאלה, באיזה חלקים ‫מתוך החמישה עוסק ספר מסיעת ישרים?

‫בכל ארבע הראשונים ולא בחמישים.

‫שמירת המצוות, קיום המצוות, יש ‫לזה ספר אחר, הוא יום לו שולחן ארוך.

‫אז אם כן, מסיעת ישרים כבר צמצם את העיסוק.

‫הוא עוסק רק בארבע החלקים הראשונים.

‫היראה, הליכה בדרכיו, שלימות הלב.

‫האהבה ושלימות הלב.

‫בואו נראה על מה הוא מדבר.

‫היראה, עכשיו, אם אנחנו נלמד טוב את העמוד ‫הזה, גם כן הוא נצטרך את כל מסיעת ישרים.

‫כלומר, זה פיתוח של הפסוק.

‫היראה הוא, היא, יראת הרוממותו יתברח,

‫שיראה מלפניו כמי שיראה ‫מלך גדול ונורא ויבוש מגדולתו,

‫על כל תנועה שהוא בא לתנועה, כל ‫שכן מדברו לפניו בתפילה ובעוסקו בתורתו.

‫אז ייראת הרוממות, מה היא לו?

‫מה היא לו?

‫היראה פה, מה היא לו?

‫היא לא ייראת העונש.

‫גם לא ייראת הסמכות, מה שנקרא ייראת חטא.

‫אלא היראה שעליה דיבר משה זה ייראת הרוממות.

‫מה זה בין ייראת חטא ל...

‫ייראת חטא הכוונה שניירים מהסמכות.

‫כתוב שזה אסור, אז אני לא עושה.

‫זה ייראת חטא.

‫ייראת העונש, אמרו לי ‫שאם אני עושה, שורפים אותי.

‫גם זה לא.

‫בסדר, שים לב.

‫יירת העונש זה לא משורש יירת חטא?

‫לא.

‫כי זה מה שאמרו לי, כי אף אחד לא עונש בעצם.

‫לא.

‫יירת החטא, יירת הסמכות, זה ‫שאדם מקבל באופן טבעי סמכות.

‫מה היה חושב כאן כמה יבוש?

‫מה?

‫מה היותך של היבש כאן מגדולת הסמכות?

‫יבוש זה לא משון שאני מתבייש מן החטא.

‫אלא יש לי בושה במובן ‫של יירה טבעית, אפשר לומר.

‫אבל הוא מפחד מהמתח שייבצר אם ‫הוא יערער על הסמכות, וזה בשביל העונש.

‫יכול להיות, אתה יכול ‫להגיד שזה גם זה סוגיון הזה.

‫אבל יש עונש במובן יותר פשוט.

‫אמרו לו מחלות, גאינה, דברים כאלה.

‫בסדר.

‫אז זה לא הירה.

‫הירה שמדובר עליה כאן היא יירת הרומימות.

‫על זה דיבר משה רב אלו.

‫בסדר?

‫ההליכה בדרכיו, אגב, יש פה שאלה, ‫מה זה, מה השם בלעויך שואל מימך?

‫חזאל כבר שאלו את זה.

‫מה משה אומר את זה בצורה של זלזול.

‫מה כבר ביקשו ממך?

‫יירה.

‫אז מה כבר ביקשו ממך? זה דבר גדול, לא?

‫אתו ייראה מלתע זו תרתי, ‫וכי ייראה היא דבר קטן.

‫והגמרא עונה, הנה, גבי משה מלתע זו תרתי.

‫עבור משה זה היה דבר קטן.

‫משה, נראה, לא הבין שיש בכלל קושי ביירה.

‫אבל זה בטח... זה טבעי.

‫כן, זה אצלו, לא יודע אם זה ‫טבעי, אבל זה אצלו כוח מובן.

‫אני לא כך מבין את זה.

‫הרי משה לא דיבר עם עצמו, הוא דיבר עם העם.

‫מה, הוא לא יודע שעבור העם זה קשה?

‫זה לא דווקא על הירה, זה על כל החלקים.

‫הגמרא שואל את זה על הירה.

‫לא, הוא מזמש מהפסוק שזה על כל הפסוק.

‫מה אני יכול לעשות? ‫אבל הוא, הגמרא מבינה את זה על הירה.

‫אולי גם כל ההמשך, אבל מתחילה בירה.

‫הוא נביא, הוא אומר רק מה שהוא חווה.

‫אתה אומר, הוא אומר רק ‫מה שהוא חווה, כי הוא נביא.

‫אני חושב שצריך לקרוא את זה ‫כמו שהבעל שם טוב קרא את זה.

‫אפשר להגיד כמו שהבעל שם טוב ‫קרא בספר כתר שם טוב הוא מסביר.

‫גבי משה, אצל משה, מלתזות רתיק.

‫כלומר, אם אתה נמצא אצל משה, ‫אז זה דבר קטן בשבילך להגיע להירה.

‫כלומר, המגע בלתי אמצעי עם הצדיק, זה גורם ‫שכל העניינים של הירה, הם הופכים להיות קלים.

‫לכן משה אמר, כשאתם רואים אותי, ‫נו, אז מה השם שלו איך שואל ממך?

‫כשאת תתרחק ממשה, זה מתחיל להיות קשה.

‫כבוד הרב היקר, אה סליחה, ‫הרב, אם נטיית לימוד כתובים, כף,

‫אז האם נטייתי ללמוד כתובים, כלומר, גרשיים ‫כף סופית, ואיני משקיע לשאר לימוד הטן,

‫ומידות התפילה והשבת אינן דווקות ‫בי, כי כבר שנים למרות חצוני האז לקימן,

‫מה אומר כשהאמוד למשפט?

‫מה אתה אומר? לא יודע, תחשוב ‫לעצמך, מה אני צריך להכין חתיק?

‫כבוד הרב היקר, אני מנסה להבין ‫איך אפשר באמת להגיע לאהבת השם.

‫מכיוון שהמפגש היום מבוראי זה ‫דרך השכל, אז איכן מקומו של הרגש?

‫שוב, השאלה שלך מורה, כמה ‫שרמחאל צודק, מי אמר שאהבה זה רגש?

‫הרמב״ם אומר, אינו אוהב ‫את השם, אלא בדעת שידעאו.

‫ולפי הדעת תהיה אהבה, עם ‫מעט מעט, ועם הרבה הרבה.

‫לפיכך צריך לייחד את ‫עצמו ללימודים המודיעים,

‫לא את קונו, כפי שביארנו ‫בלכות יסודי התורה.

‫טוב, אני חושב שאנחנו כאן מוכרחים ‫לקטוע באמצע, כיוון שהגיע ציומו של השיעור.

‫שלום.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230730755″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 3
מסילת "ישרים" מהו ההבדל בין ישרים לצדיקים ?
"מה ה' אלהיך שואל מעמך" - חמשת הדברים שהקב"ה מצפה מהאדם הישראלי
הקדמת המחבר

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230730755″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לימוד מוסר לעומת קריאת ספרי מוסר

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן