[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/231136222″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מאמר ראשון פסקה א
***לעילוי נשמת רות בת הרב מנחם יהושע***
הפילוסוף פותח במילה ”אלו-ה”, הוא פילוסוף דתי,וריה”ל מביא אותו כדי להראות שפילוסופיה היא במהותה ההפך מתורת הנבואה.
ריה”ל רוצה לראות שיש סתירה במושג פילוסוף דתי.
הפילוסוף חושב שהחוויה של הנביאים זהה לחשיבת הפילוסופים.
הפילוסוף משתמש בדבריו בלקסיקון של הדת וגם בלקסיקון של שפילוסופיה.
הדתות אומרות שלאלו-ה יש רצון וכוונה ואת זה הפילוסוף מנסה לסתור.
עצם התייחסותו לדתות מראה שהפילוסופיה קמה אחרי הדתות ומתבססת עליהן.
הפילוסוף טוען שאין לאלו-ה רצון כי אם היה לו, הוא היה חסר והרי האלו-ה שלם.
הרצון אצל האלו-ה לא מורה על חיסרון, כי אלוקים הוא לא בתוך המציאות.
אין ראיה מוחלטת שהרצון קשור לחיסרון, זה רק קשר שנקבע ע”י נסיוניות, כלומר בני אדם ראו שוב ושוב שרצון נובע מחיסרון וקבעו זאת כחוק, אך אי אפשר להכליל את זה על אלוקים.
הפילוסוף טוען שהאלו-ה אינו רואה שום דבר בפרטים ולכן הוא לא יודע מה אדם עושה כל רגע ורגע.
אך בכך הוא סותר את דברי עצמו שלאלו-ה אין חיסרון.
אומר הפילוסוף שיש עולם כי יש אלוקים, אך זה לא בכוונת האלוקים, העולם נאצל מאלוקים.
כמו ספוג רטוב שמרטיב שולחן, אך לא מתכוון להרטיבו.
הוא טוען גם כי העולם קדמון כיוון שאלוקים קדמון, כמו חפץ שיש לו צל, זה מובנה.
אך המדע סותר טענה זו וקובע שלעולם חייבת להיות התחלה.