ספר דברים” כולו פונה לקראת הכניסה לארץ ישראל. משה” נותן התורה” יודע שכל עוד לא תחובר התורה לארץ ישראל” אין התורה שלמה” וכבר האריך בכך הרמב”ן.
אמנם אין להתעלם מההקשר. משה” שעליו נגזרה הגזרה לא להיכנס לארץ ישראל” הוא זה שצריך להכין את העם לכניסה לארץ שאותה לא יראה.
באהבתו את עם ישראל עושה משה מלאכה זו ומכין אותם באופן המלא ביותר. פרשיות מתחדשות” מצוות מתווספות” והכל מפיו של משה – אלה הדברים אשר דיבר משה” שכינה מדברת מגרונו ומכינה את עם ישראל לכניסה לארץ.
אך העיניים כלות אל הארץ. ומיד אחרי פרשת דברים יספר לנו משה עד כמה רצה להיכנס” וכמה התחנן וביקש” ואנו נדע אז כמה גדולה זכותנו שזכינו לחיות כאן בארץ ישראל – ואיך זה לא מובן מאליו” ממש לא. ‘דוכתא דמשה ואהרון לא זכו מי יימר דקא זכינא?’ [מקום שמשה ואהרון לא זכו להגיע אליו – מי יאמר שאני אזכה?]” כך אומר רבי זירא לצדוקי המעצבן שמקניט אותו על מעבר הירדן” כאשר רבי זירא מתכוון לחצות את הנהר בשחייה ולא לחכות למעבורת.
נפשו של משה יוצאת לארץ ישראל” ואין הוא מסתיר זאת. חשוב למשה שנדע זאת. הפחד מפני ההרגל” שהארץ תהפוך למקום שאנו רגילים בו” כ’אדוני הארץ'” הפחד הזה גורם למשה לחזור ולהזהיר אותנו בספר דברים. זוהי ארץ חיה” מגיבה” ואין ללכת בה בתחושה של בעלות כי אם בתחושה של זכייה” של פיקדון. וָלא” תקיא הארץ אתכם.
וגם מבין השורות” מלמד אותנו משה חיבת הארץ מהי. כמו אוצר מלכים שמשתעשעים בו” ואין העין שבעה מלהביט ולמצוא בו כל דברי חן” כך משה ביחס לארץ ישראל.
כך יבוארו לנו פסוקים מוזרים לכאורה בפרשתנו. פסוקי הר חרמון.
(ח) וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד הַר חֶרְמוֹן:
(ט) צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שניר.
מדוע חשוב כל כך למשה לספר לנו על שמותיו השונים של ההר הבולט הזה. כך אצלנו” וכך גם בפרשה הבאה” יגלה לנו משה עוד שם ‘מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן:
מדוע? מה כל כך חשוב בשמות השונים של ההר הזה?
משה ” מביט אל ארץ ישראל. ההר הגבוה והלבן בולט” לא רק משה רואה אותו” אפשר שגם ישראל כולם רואים את ההר הזה.
ומשה מביט אל ההר לא כאל אדמה” כאל גיאוגרפיה” אלא כמתנה שנתן לנו הקדוש ברוך הוא” כאל אוצר וסגולת מלכים. משה משתעשע עם ההר הזה” מלמד את ישראל את סגולותיו השונות.
כי אפשר לקרוא לו חרמון – לשון חרם” משהו שאי אפשר לגעת בו” מחמת הקור הרב השורר בו.
אך אפשר גם לקרוא לו שריון – מחמת השלג שעוטה אותו כשריון הלבוש על ההר ומכסהו.
אך אם נעמיק מבט אל הצומח שעל ההר הזה” נגלה ששמו הוא שניר” על שם אותם עצים נשירים הזקוקים לקור כדי לפרוח ולתת פרי.
ואם אל גובהו של ההר פנינו אזי נכנה את ההר שיאון על שם שיא הגובה. [על פי פירוש הרמב”ן לפרשה].
אהבת ארץ ישראל ‘בורחת’ למשה בין השורות והמשפטים” לא רק במקומות שבהם הוא מדבר בצורה מפורשת על הארץ הטובה אליה מביא אותנו הקדוש ברוך הוא” שם יש למשה תפקיד חינוכי – לנער מאיתנו את התחושה המסוכנת של המובן מאליו. זה לא מובן מאליו” זוהי ארץ מיוחדת וטובה.
אך גם כאשר משה מדבר כביכול בינו לבין עצמו” הוא מתאר את הארץ ואת שבחיה מזוויות שונות” ארבעה שמות לאותו הר” ארבע תכונות. זהו מבט של עין אוהבת.
גם בדורנו זכה ההר הזה לכינוי אוהב. ‘העיניים של המדינה'” כינה אותו לוחם גולני מגדוד חמישים ואחת” אחרי הטיפוס הנורא אל ראש ההר וכיבושו מיד הסורים במלחמת יום הכיפורים.
הנה כי כן” יש לנו עיניים” ויש לנו לב הארץ” ויש ידיים ואוזניים” והכול בארץ עצמה” הנושמת וחיה ומרגישה” טובה הארץ מאוד מאוד. ועל פתחו של ספר דברים” שבו אנו לומדים את התורה מחדש” במכוונות לכניסתנו לארץ” ויחד עם הזמן שבו נכתבים הדברים” ראש חודש אב” יום פטירת אהרון הכהן” ועם זמן של תיקון שנאת חינם – עולים מאליהם הפסוקים של דוד מלכא משיחא:
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד:
(ב) כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו:
(ג) כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה יְהֹוָה אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם:
