ט”ו באב” יום טהור

שאלה: האם יש מקום לחגוג את ט”ו באב בסגנון הוולנטיין ‘יום האהבה’?
תשובה: ודאי לא. זה ייבוא של רוח ניאו-פגאנית אל תוך המדינה. כל מי שבקיא בהיסטוריה הקדומה האלילית של העולם יכול למצוא בה יום כזה שבו הותר כל רסן תרבותי והתקיימה הוללות חברתית. זה מאפיין את הגישה האלילית לחיים אשר שמה במרכז את ההנאה של האדם בלבד בלא להותיר כלל מקום לזולת. כנגד התרבות והגישה הזו קם אברהם אבינו ע”ה” שחידש שכמו שיש מקום להנאה הכשרה שלי” יש מקום גם ליהנות את הזולת ולשמוח בהנאתו. זו כמובן גישה שרואה את האחר ומתחשבת בו” שלא כמו באותו ‘יום האהבה'” שהוא סתם הבל של התפרצות יצרים והנאות. כשאנו מדברים היום על אלילות איננו מתכוונים לפסלים אלא להשקפת עולם תרבותית ורוח אגואיסטית ששמה במרכז רק את הנאותיו הפרטיות של האדם עצמו.
אמנם המשנה עצמה מציינת את ט”ו באב כיום שבו היו בנות ישראל מחוללות בכרמים ובחורים היו מגיעים לבחור להם כלה” אך זה שונה מקצה לקצה מאותו ‘יום אהבה’. כדי להבין זאת צריך לראות את היום הנוסף שבו היה נערך האירוע הזה – יום הכיפורים” לפי כמה שיטות הראשונים. ברור שביום הטהרה והכפרה הכללית של עם ישראל בנות ישראל לא היו רוקדות אילו היה בזה משהו בעייתי. אלא הכוונה היא שרק רווקים ורווקות שלא התחתנו היו הולכים למקום הזה ורק לצורך מטרה אחת של הקמת בית נאמן בישראל” והכל באווירה אפופה כובד ראש ורצינות. ראיה לכך היא העובדה שרק הזקנים ידעו היכן נערכים המחולות הללו. הזקנים וגדולי הדור היו מדריכים את הרווק כיצד להגיע לשם רק לאחר שידעו בוודאות שכוונתו היא חתונה. כך אחרי האירוע הקשה של פילגש בגבעה” בני שבט בנימין שלא מצאו לעצמם אשה בבנות גלעד קיבלו הדרכה מפורטת וממוקדת מן הזקנים” מה שאומר שהמקום לא היה מוכר” ונעזרו בהדרכתם.
התחליף העכשווי של ט”ו באב הוא שבתות פנויים-פנויות או ערבי פנויים-פנויות שנערכים תחת השגחה” כשהמטרה של כל המשתתפים היא מציאות זיווג. כיום אין טעם לחגוג את ט”ו באב כי התחליף שלו צריך להיעשות כל השנה. פעם היו מעט רווקים ורווקות ולכן הוקדשו לכך ט”ו באב ויום הכיפורים. היום יש לצערנו הרבה מאוד רווקים ולכן צריך הרבה ערבים כאלו. כמובן גם הנשים וגם הגברים המגיעים” באים לא כדי ליהנות אלא כדי למצוא את בן הזוג. לכן נעשית סלקציה כדי לדחות גברים שאינם מחפשים באמת זיווג. לגבי נשים אין צורך בסלקציה כזו כי חזקה שכל אישה רוצה להתחתן. אמירה קשה זו מבוססת על מחקרים שמראים כי בחברוּת בין המינים 60% מהבנים רואים את החברוּת כמקור הנאה” 30% רואים בה ידידות אמת ורק 10% רואים בה קשר לנישואין. לעומת זאת המציאות אצל הבנות הפוכה. 60% מהן רואות בקשר אמצעי לנישואין” 30% – ידידוּת אמת” ורק 10% רואות בקשר מקור להנאה בלבד. לכן בערבי הפנויים-פנויות יש לבדוק את הגבר ולא את האישה הבאה כדי להתחתן. הסינון הזה דומה לזה שניהלו החכמים בזמנם ביחס לאירוע בשילה.
התרבות העומדת מאחורי מושג ‘יום האהבה’ היא המביאה למציאות שבה נרשמת עליה תלולה בכמות הרווקים והרווקות בעולם. הגישה הזו” המעמידה את הנאת הפרט במרכז מבלי לראות את האחר” היא אחת הסיבות המרכזיות לריבוי רווקים ורווקות בעם ישראל ובעולם כולו. בארץ זו בעיה קשה וכך בכל העולם המערבי. לדוגמא באירופה יש כבר מושג של רווקות מבחירה. כך נוצרת מציאות של עמים שהולכים ונעלמים כי אין ריבוי טבעי. בנוסף” ההתמקדות בהנאות החושים בלבד גורמת לכך שיש אחוז גירושין ענק בעולם. לדוגמא במדינת ניו יורק אחוז הגירושין עומד על 75% בחמש שנות הנישואין הראשונות. בחוף המערבי הוא עומד על 110%” כלומר אנשים מתגרשים בחמש השנים הראשונות יותר מפעם אחת. זה הרס החברה. אגב” כבר ויקטור הוגו בספרו ‘עלובי החיים’ מתאר מציאות כזו של קשרים בין נשים לגברים שיוצרים אומללות רבה אצל הנשים עקב הריונות מחוץ לנישואין. אלא שאנחנו לא צריכים להישען על ויקטור הוגו כדי להבין זאת..
כאמור” למעשה אין היום מקום כלל לציון ט”ו באב מעבר להלכה של אי אמירת תחנון. בימינו צריכים הרבה ערבי פנויים-פנויות ולא רק את ט”ו באב. היום הזה היה מוצא אחרון בימי אבותינו למי שלא מצא לעצמו כלה. היום צריך הרבה מאוד ימי פגישות כאלו ולכן אין מקום כלל לציין דווקא את ט”ו באב עצמו. וכמובן לא די להתחתן” אלא יש להישאר נשוי באהבה.
לצערנו יש תופעה עצובה של משבר שחיקת האהבה הרומנטית. האהבה ההתחלתית לא מספיקה. צריך להשקיע הרבה מאוד בהמשך. ההבדל המהותי בין קשר רומנטי לבדו לבין קשר יציב הוא בהתחייבות: הסטטיסטיקה מראה שיש הרבה יותר אהבה בין אנשים מסורים ורציניים” כי הקשר הוא גם התחייבות מוסרית. אם רוצים לבנות את הרומנטיקה שלא תאבד” ודאי שלא בסתם הוללות” ולא על ידי מעשים חד פעמיים או יום חד פעמי” אלא על ידי השקעה ודאגה יומיומית. מלבד ‘הרי את מקודשת לי בטבעת זו'” החתן חותם בחתונה על כתובה” ובה כתוב שהוא מתחייב לפרנס ולכבד ולהוקיר ולאהוב. הכתובה היא ההשקעה היומיומית ששומרת על האהבה הרומנטית.
אמנם יש עוד צד של ט”ו באב” יום שבו הותרו השבטים לבוא זה בזה. גם נקודה זו צריכה חיזוק גדול בישראל. ביטוי נוסף של ההתכנסות האגואיסטית היא ההסתגרות השבטית והעדתית של נישואין רק בין אשכנזי לאשכנזיה וכד’. אי הפתיחות הזאת לשאר עם ישראל ולעדות השונות היא עוד ביטוי לכך שמה שאכפת לי זה רק אני והדומה לי ולא כבודו ומקומו של הזולת. ב”ה יש במדינה שלנו תרופה חזקה כנגד הפירוד הזה והתרופה הזו היא השירות בצה”ל. אחוות הלוחמים וקירוב הלבבות שוברים את המחיצות וגורמים לחלקים השונים בחברה הישראלית להתאחד ולהתחבר” ומבחינה זו גם השירות בצה”ל הוא המשך עניינו של ט”ו באב.