חינוך לצחוק

תקופת הנופש היא כידוע תקופה שעלינו ליהנות עם ילדינו” לשמוח ואף לצחוק אתם. היום ידוע כי הצחוק מבריא והוא בעל ערך טיפולי” ולעומת זאת העצבות מרחיקה מהבריאות. על כן” עלינו לחנך לצחוק… אולם” אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה” שנאמר: ” אז ימלא שחוק פינו …” (ברכות לא” א). אם כן” מצבנו קשה כשאין לנו כל היתר לצחוק בדור הזה…
ומהו צחוק? לפי פשט המילה הוא: צא מהחוק! הוא זה שנותן לאדם תחושה של חופש ועונג אך העונג הזה אינו שייך למציאות אלא עד שנדע שמותר לצחוק. הראי”ה קוק מלמד אותנו את הדרך לצאת מהסתירה הנוראית הזאת” בעיקר כשאנחנו מרגישים בדור הזה שדווקא הגיע זמן לצחוק.
הוא מסביר (עין אי”ה ברכות ה” טז) שעלינו לבנות את המציאות השלמה על ידי שנכוון את כל מעשינו לכוונה האמיתית והיא – לדעת את ה’. וזה” כשתימלא הארץ דעה את ה’ (ישעיה יא” ט). פירוש הדבר – שכדי שנוכל לצחוק” עלינו לכוון את כל חינוך ילדינו להשלמת המציאות” כלומר” לתיקון החברה” לעשיית חסד כביקור חולים” לקרב לבבות” להוסיף לימוד תורה” להעמיק את חיבורנו אל התפילה” לעבוד על המידות של עצמנו – כי ככל שאנחנו מקרבים את עצמנו אל השלמות” אנו מקרבים אתנו גם את החברה שמסביבנו.
אם כן” בדור הזה” אין החינוך בא אלא על מנת לחבר את הילד לממד הכללי” הכולל ביותר” והוא המשמח ביותר… על כן הפסוק בתהילים מחבר בין הופעת השחוק לבין ההתעוררות של האומות על עניין תיקון ישראל: “אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִים הִגְדִּיל ה’ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה” הִגְדִּיל ה’ לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים” (תהילים קכו” ב-ג).
על כן” בנופש הזה” אנחנו נעסוק בלהביא צחוק לעולם” על ידי שנפעל לקרב את החברה שלנו אל שלמותה…