מטות-מסעי

עכשיו אנו מסיימים את ספר במדבר. עיקר התורה הוא הצבוריות” כלל ישראל. התורה ניתנה לעם” “אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו”. מוסר התורה הוא מוסר הצבור. התורה אינה דווקא הדרכה ליחידים” אלא לכלל ישראל” כולל ענייני המלכות. לכן” “משנה תורה” לרמב”ם מסתיים בהלכות מלכים. חומש ויקרא מסתיים במוסר היחיד שבסוף פרשת “בחוקותי”: “איש כי יפליא נדר…”. לכאורה ניגוד! וכן ספר במדבר מסתיים בעניינים פרטיים” בפרשת נדרים ב”מטות”. אלא שאחרי הבירורים הכלל ישראליים” יש מקום להדרכות פרטיות שמצטרפות ונספחות בסוף. הכל הוא תורה מן השמים. הכלל הגדול משתכלל על ידי התגלותו בפרטי הפרטים.
כמו כן” הורשת הארץ נעשית על פי גבולות מדויקים: בצפון” בדרום” ממזרח וממערב. יש סדר התנחלות מדויק. לכל שבט ושבט יש מקום מיוחד. כולם בונים את הבית הכלל ישראלי” בשלמותו ובבריאותו” “ברכנו אבינו כולנו כאחד”” כאשר לכל אחד יש חשיבות משלו” ערך משלו” תפקיד שלו ומקום שלו” ואין לבלבל בין אחד למשנהו.
גמר עניין ההתנחלות הוא פרשת בנות צלפחד: “ולא תיסוב נחלה ממטה למטה” . כל סידורי המשפחות בישראל צריכים להיעשות מתוך האחריות של שמירת העם. הארץ צריכה להיות נשמרת בכל בריאותה” על ידי התאמתה השלמה לבית ישראל ולכל חלקי בית ישראל. יש התאמה אלוהית בין חלקי הארץ לבין חלקי העם. ויש צורך שסידורי המשפחות יהיו מתוך שמירת התאים היסודיים” סגולתם וערכם המיוחד. צריך להבין שאין זה פירוד” חס ושלום! אלא זהו סידור של אורגניזם שלם” כמו כל חלקי גוף האדם. יש עין” מוח ולב” כל אחד ותפקידו וכל אחד ועניינו. כאשר נמצאים “איש על מחנהו ואיש על דגלו” ” כאשר כל אחד נשמר בעניינו ואין השגת גבול” אז יש הצלחה וקיום. כך הוא אצל האדם באופן אישי” וכך אצל כלל ישראל כולו .