חינוך לאבלות על חורבן המקדש בדור של גאולה

בספר “הליכות שלמה” (עמ’ תיג) מובא שהגרש”ז אוירבאך זצ”ל “התאונן על מיעוט הרגשת ימי החורבן שהיתה נחלת כל ישראל בכל הדורות” בפרט בימי ‘בין המצרים’ אשר כובד הראש ורושם הימים היה ניכר על פני כל. ומשנכנס אב” עוד יותר מכך. בפרט בעיה”ק ירושלים. רבים נהגו ללבוש מלבושים פחותים כל ימי ‘בין המצרים’. גם נהגו” משנכנס אב” לומר ‘שומר ישראל’ שבתחנון בנעימה מיוחדת של צער ושברון לב” וכהנה הרבה פעולות והנהגות לעורר צער החורבן. ובדורנו – משנתרחב ונתגדל היישוב בארצנו הקדושה – הרגשת החורבן ירדה פלאים… ומשנה לשנה מתמעטת הרגשת החורבן… וכמה היה עלינו להתריע על כך ולעורר הלבבות להיות מצרים ודואגים על חורבן בית המקדש”.
לפני למעלה ממאה שנה” זעקה כל אבן בירושלים את כאב החורבן. עליבות” עוני” רעב והשפלה היו מנת חלקם של יושבי ארץ ישראל בכלל” וירושלים בפרט. לא היה צורך לקרוא בספרים על החורבן” לא היה צורך לעורר את הלבבות” מיותר היה לדבר על גלות השכינה מפני שארץ ישראל וירושלים היו שוממים” היישוב האשכנזי בירושלים נרדף על ידי השלטונות והתקיים מדמי החלוקה זעומים. הדמעות זלגו מאליהם. בשעה שאחיהם בארצות הגולה ישבו בבתים מפוארים ומשגשגים מבחינה כלכלית” חיו יושבי ארץ ישראל חיי צער ועוגמת נפש” ומילאו תפקיד של שליחי ציבור” של כל עם ישראל” לבכות על צער השכינה.
אבל” השתנו הזמנים” וזכינו בחסדי ה’ עלינו לראות בהופעת “הקץ המגולה ובאור הישועה הזרוחה”. ארץ ישראל התחילה לתת את פירותיה בעין יפה” ובניה החלו להתקבץ בתוכה. קללת הארץ סרה וחזון נביאי ישראל על שיבת ציון התגשם ומתגשם לעינינו קמעא קמעא. הצער התחלף בשמחה “בשוב ה’ שיבת ציון היינו כחולמים… הגדיל ה’ לעשות עמנו היינו שמחים”. ירושלים הולכת ונבנית” מיושבת במאות אלפי יהודים” תחת שלטון יהודי. אבני ירושלים זועקים את שמחת הגאולה. ואין צורך לעורר את השמחה” היא פורצת מאליה.
ובכל זאת” אין שלמות. עדיין חסר בית המקדש. נעדר ממד הקודש. בעבר גורלה של ירושלים וגורלו של בית המקדש היו זהים – חורבן והשפלה. עתה” ירושלים פורחת ומשגשת” אבל מקום המקדש עדיין מושפל.
שתי ההרגשות סותרות מתערבבות יחד בתוכנו: הרגשת השמחה על בניין ארץ ישראל” והרגשת הצער על חורבן המקדש. קשה לשאת מורכבות. קל יותר להיות חד-ממדי. יש החוגגים רק את יום העצמאות ואינם מכירים בתשעה באב” ויש המתאבלים בתשעה באב ואינם מכירים ביום העצמאות. קשה יותר להכיר במורכבות תהליך הגאולה שהתחיל וטרם הסתיים. הדגשת ממד אחד עלולה לטשטש את הממד השני. האיזון והמינון הם מן המלאכות הקשות.
ביטוי מובהק למורכבות של דורנו הוא נהירת אלפי מתפללים לרחבת הכותל בליל תשעה באב. לא עוד עשרה יהודים זקנים המתייפחים ברחוב צר ומלוכלך ליד הכותל” סופגים עלבונות מערבים העוברים ושבים” אלא אלפים ועוד אלפים של צעירים הממלאים את כל הרחבה הענקית ליד הכותל. סימן לגאולה ולקיבוץ הגלויות של דורנו.
תפקידנו החינוכי הוא להנחיל לבנינו ראייה מורכבת על הגאולה: לשמוח בקיבוץ הגלויות ולהתאבל על חורבן המקדש. להכיר בחסד האלוקי של שיבת ציון ולבכות על בית המקדש שטרם זכינו לראות אותו בבניינו ובתיקונו. תהליך הגאולה התחיל” נמשך” אבל לא הגיע לשלמותו.
במסכת ראש השנה (דף יח ע”ב)” במהלך דיון על החובה להתענות תעניות שהן זכר לחורבן” קובעים חז”ל שיש שלושה מצבים. אם יש גזרת מלכות על ישראל – הצום הוא חובה. אם יש שלום – הצומות הופכים לימי ששון ושמחה. אם אין גזרת מלכות ואין שלום – הצום הוא רשות. מה ההגדרה של “שלום”? רש”י מפרש ש”אין יד העכו”ם תקיפה על ישראל”” אין אומות העולם שולטות עלינו” כלומר: עצמאות ישראל. לעומתו” מפרש רבינו חננאל ש”שלום” הוא הזמן שבית מקדש קיים (מפני שהמקדש עושה שלום בין ישראל לבין אביהם שבשמים). האם יש מחלוקת בין רש”י לרבינו חננאל? אולי. ושמא לא נחלקו אלא כל אחד מהם מדגיש ממד אחד מתוך שני ממדי הגאולה: עצמאות ישראל ובניין בית המקדש.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.