סוד הריחוק (ימי בין המצרים)

לאורך רוב שנות ההסטוריה שלנו לא היה בית מקדשנו בנוי על תלו. וגם בתקופות שהיה בנוי” בחלק לא קטן מהן היה חילול ה’ גדול מאוד במקדש” כדוגמת מינוי הכהנים הגדולים ע”י הרומאים וכד’. מהו הצד החיובי המתגלה בהנהגה אלוקית זו? ויותר מכך” ההרחקה הזו איננה קשורה רק למאורעות ההסטוריה” אלא באה לידי ביטוי לכתחילה בהלכות רבות הקשורות למקדש” הלכות המגבילות ומרחיקות את האיש הישראלי מן הקודש” למשל טמא לא ייכנס למקדש” ואף הכהנים אינם רשאים להיכנס אל הקודש בכל מצב אלא בתנאים מדויקים ומגבילים מאוד” לרבות כהן גדול.
מהו סוד ההרחקה הזאת מן הקודש? הפעם הראשונה שבה פגשנו את הריחוק מן הקודש היה לאחר חטא העגל בתקופת אוהל מועד במדבר” כשמשה רבנו בתגובה לחטא הרחיק את האוהל י”ב מיל מן המחנה. וכי זה הפיתרון לחטא? “תלמיד שסרח” במקום לקרבו האם מרחיקים אותו יותר? מבאר הרב קוק שסוד ההרחקה הוא אחד המנגנונים האלוקיים ליצור קרבה. וכך כתב (עין איה ברכות ב עמ’ 389) ביחס להרחקת אהל מועד מישראל לאחר חטא העגל: “כדי להעיר את הקדושה הצפונה בנפשות ישראל” אחרי שכיסה עליהם אבק עוון העגל” היתה התרופה ההרחקה של אהל מועד מהמחנה” כדי שתצא אל הפועל התשוקה הפנימית לאור ה’ הצפונה בלבם של ישראל” על ידי השתדלות ההליכה בצימאון… כי התשוקה הנובעת מעומק הלב המרגיש את נועם התורה” מה שהוא יותר נשגב מכל יקר שיוכל להתכנס בפה ולשון (לימוד תורה)”. דהיינו” היחס” הזיקה” הכמיהה” ההשתוקקות והצימאון” הם הם היסוד במפגש עם הקודש” הרבה יותר מהתוצאות המעשיות היוצאות אל הפועל הנובעות מהם” ועל כן רק לאחר ההתבססות הפנימית הנובעת מן הריחוק יש לצפות לקשר חיצוני מעשי” אמתי ויציב. וכן הדבר גם לגבי המקדש” וכמו שכתב הרב קוק (משפט כהן עמ’ רג): “התורה הרחיקה את האדם ברוב הפעמים מן המקדש” ודווקא ע”י הריחוק ייכנס הגודל והמורא בלב… והוא (הריחוק) יותר יקר מאותה היראה הבאה בדרך קירוב בעת שאין אנו מוכשרים לו”. אם כן בימינו אנו” ימי אתחלתא דגאולה” אחרי אלפיים שנים שבהן ההשתוקקות” הצימאון והכמיהה” יצרו את היחס הנכון בנפשותינו אל הקודש” והתבססה התשתית הפנימית” אנו מתפללים ומקווים שהוכשרה העת לראות את בית המקדש בבניינו” כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם… ונהרו אליו כל הגויים. ויהיה ה’ אחד ושמו אחד. במהרה בימינו אמן.