דברי ירמיהו | הרב עזריאל אריאל

דמותו של הנביא ירמיהו טרגית עד מאוד. הוא לא בחר ב”קריירה נבואית”” זו נכפתה עליו בצו א-להי. לא נוח היה לו להיות נביא זעם” לבקר ולהוקיע” לאיים ולהזהיר” לראות שחורות ולִצפות את הרע. כאחד מצאצאיו של אהרן הכהן” שהיה אוהב שלום ורודף שלום” בוודאי רצה ללטף ולעודד” להביט בעין טובה על המציאות ולומר כי “מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך”. בוודאי העדיף לנבא נבואות של נחמה” של בניין” של טוב” של גאולה. והאמת היא כי לא רצה לדבר כלל. “אהה” ה’ א-להים” לא ידעתי דבֵר” כי נער אנוכי”. אולם חזקה עליו יד ה’. שלא כמשה” אשר שבוע שלם מפציר בו הקב”ה לקבל עליו את השליחות” מקבל ירמיהו פקודה מיידית: “אל תאמר נער אנכי” כי על כל אשר אשלחך תלך” ואת כל אשר אצווך תדבר”.
ועדיין מפעמת התקווה בלבו של ירמיהו” כי יזכה לנבא טוב על עמו. הרי שליחותו היא הן לישראל והן לאומות העולם” גם “לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס”” וגם “לבנות ולנטוע”” ושמא יהיו נבואות החורבן לאומות העולם ונבואות הבניין והנטיעה לעמו שלו! אולם לא כך היה. ומשל קשה מביאים לנו חז”ל:
“משל לסוטה שנכנסה לעזרה לשתות מי סוטה. בא כהן להשקותה והיה מסתכל בה – והיא אמו! כך ירמיה” כשאמר לו הקב”ה השקה את ירושלים” אמר לפניו: ריבונו של עולם” לא כך אמרת לי: ‘נביא לגויים נתתיך’? עכשיו תחילת נבואתי באומה שלי?!…”.
גם לא קל ללכת נגד הזרם” לנבא נבואות זעם שאיש אינו מוכן לשמוע” להסתכסך עם כל בני המשפחה” השכנים והידידים” להיות ל”אויב העם”” להיות מושלך אל הבור כבוגד” לשבת עצור בחצר המטרה כמשתף פעולה עם האויב ולהינצל בנס מנסיון התנקשות בחייו מצד שכניו” תושבי ענתות. כה קשים הם חייו של ירמיהו” עד שהוא קץ בהם וזועק: “אוי לי אמי כי ילדתיני” איש ריב ואיש מדון לכל הארץ. לא נשיתי ולא נשו בי” (ואף על פי כן – ) כולו מקללני”. וחוזר ופונה לקב”ה: “לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז” מפני ידך בדד ישבתי” כי זעם מילאתני. למה היה כאבי נצח ומכי אנושה” מֵאנה הֵרפא?…”. אך תשובתו של הקב”ה מוסיפה מכה על מכתו: “לא תיקח לך אשה ולא יהיו לך בנים ובנות במקום הזה”. אין לך עתיד אישי. ולא זו בלבד” אלא שאף ממשיך רוחני לא יהיה לך. ברוך בן נריה” תלמידך הנאמן” לא יזכה להינבא ולהמשיך את מפעלך.
המציאות – הן האישית והן הלאומית – קשה היתה אף יותר מן הנבואה. לדאבון לבו של ירמיהו” דבר מדבריו לא שב ריקם. כל נבואות החורבן” ההרס וההרג” התגשמו במלואן. ועדיין פיעמה בלבו התקווה” כי שארית הפליטה תישאר בארץ” עד שבא רצח גדליה. למרות מחאותיו הנמרצות” ירדו הנותרים למצרים והורידו אותו עמם לגלות. ועדיין היה מקום לקוות כי החורבן והגלות יביאו להפקת לקחים ולחזרה בתשובה” אך גם זה לא קורה” והעם נאחז בעבודת האלילים ביתר אדיקות. ירמיהו מת בודד בנכר” בגלות” בחורבן. סיום טרגי לחיים טרגיים.
אולם בתורת ישראל אין טרגדיה. אין סיפור שסופו רע. הכול מוביל בסופו של דבר לטובה” אף אם ארוכה הדרך עד מאוד” וקשה מנשוא. וירמיהו לא ראה את עצמו מעולם ולא היה מעולם אישיות טרגית. ברגעים הקשים ביותר של החורבן” של הייאוש” יוצאות מפיו נבואות הנחמה הגדולות ביותר. בשעה שבה רואות עיניו כי “הנה הסוללות באו העיר ללוכדה והעיר ניתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר”” קונה ירמיהו את שדהו של חנמאל בן דודו בענתות” תוך שהוא מבטיח: “שדות בכסף יקנו… בארץ בנימין ובסביבי ירושלים ובערי יהודה… כי אשיב את שבותם” נאום ה'”. ותוך שהוא מנבא על השבתה מוחלטת מערי יהודה ומחוצות ירושלים” “קול ששון וקול שמחה” קול חתן וקול כלה”” מבטיח הוא כי “עוד יישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים” קול ששון וקול שמחה” קול חתן וקול כלה”; ואין חתונה יהודית שלא נשמעת בה הבטחה חגיגית זו. ודווקא קולה של רחל המבכה על בניה” כשהיא “מאנה להינחם על בניה כי איננו”” הוא הוא המקור להבטחה: “יש שכר לפעולתך נאום ה'” ושבו מארץ אויב” ויש תקוה לאחריתך נאום ה'” ושבו בנים לגבולם”.
דווקא עומק הכאב על החורבן הוא המנביע את היכולת לראות את הגאולה בעיניים בהירות: “והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרוס ולהאביד ולהרע” כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע” נאום ה'”.