בפרקי אבות מוגדרת אישיותו של בלעם כניגוד לזו של אברהם אבינו. “כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו – מתלמידיו של אברהם אבינו”. המידה הראשונה היא עין טובה – עין יפה” סימפטיה. עין יפה היא סימפטיה אל הבריות” אל כל הבריות. יש מדרגות בבריות” יש ישראל ויש גויים” אבל לכולם יש נועם של שייכות לבורא. מניין לו לאברהם אבינו” “האדם הגדול בענקים”” טוב הלב הזה? – אין זה עניין פרטי אישי אינדיבידואלי” אלא הוא נמשך מהעין היפה ביחס לבורא” ומן הבורא אל הבריאה. “אוהב את המקום” אוהב את הבריות” . מתוך הקִרבה והדבקות האלוהית של הנשמה הענקית הזאת” מתוך הידיעה הברורה ש”טוב ד’ לכל”” נמשכת השייכות לבריאה כולה” האהבה לכל הבריות והחשק להיות מחבק ומנשק לכל. המידה הראשונה במידות הישראליות היא: רחמנים. מוזכר בגמרא שאדם אכזרי צריך בדיקה אם הוא מזרעו של אברהם אבינו. כשיש אכזריות” קרירות ואדישות” צריך בדיקה בגזע. עד כדי כך! לעומת זאת” “כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו”. כל זה בא לנו מאברהם אבינו” כפי שאומר הנביא ישעיהו: “הביטו אל צור חוצבתם … הביטו אל אברהם אביכם”. מאברהם אבינו מגיעה אלינו העין היפה אל כל הבריות.
באותה משנה בפרקי אבות אנו מוצאים את הניגוד לעין הטובה של אברהם אבינו: כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו הוא מתלמידיו של בלעם הרשע: עין רעה… עין רעה היא ביטוי של גדלות ברע שבנפש. לעומת ענקיותו של אברהם אבינו באהבת הבריות” נפגשים בענקיותו של בלעם ברע.
איש הקללה ניגש בכוחו הגדול העליון והעמוק מאוד” השייך לתכונתו וטבעו” לקלל את ישראל. אבל זה לא מתאפשר לו” כי ישראל “ברוך הוא” . את העם הזה – הממשיך את דרכו של אברהם אבינו איש הברכה – לא ניתן לקלל. “נצח ישראל לא ישקר”. “ויהפוך ד’ אלהיך לך את הקללה לברכה” .