אהבתי אתכם אמר ה’

כולך יפה רעייתי ומום אין בך (שיה”ש ד) – אומר הקב”ה לרעייתו” עם ישראל. ולא שהם אף פעם אינם חוטאים” אלא החטא מקרה הוא בעם ישראל ולא דבר במהותם” בעצמותם. כך מלמד מרן הרב קוק בספר אורות: “האהבה הגדולה שאנחנו אוהבים את אומתנו” לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה”. יש מקום לבקר מתוך רצון לתקן” אבל מוסיף הרב” “הננו מוצאים את עצמיותה” גם אחרי הביקורת היותר חופשית” נקיה מכל מום” כולך יפה רעיתי ומום אין בך” (אורות קמט).
על פי זה אפשר להבין את עומק דברי הרמב”ם (שמונה פרקים פ”ד) בהסבירו מה היה חטאו של משה במי מריבה – ראשית הוא מלמד אותנו על גדלותו העצומה של משה ועל ההבדל שבינו לבין שאר הנבראים” שמשה ראה את השם יתברך מאחורי מחיצה אחת בהירה” הסתכל באספקלריה מאירה “ומשה לא נשארה לו מחיצה שלא הסיר אותה” ונשלמו בו מעלות המידות כולן והמעלות השכליות כולן”. רק אחרי הקדמה זו בגדר ‘דע לפני מי אתה עומד'” בא הרמב”ם וביאר לנו שמשה בכל זאת נטה אל הכעס כאשר אמר “שמעו נא המורים”” ועל זה דקדק עליו הקב”ה “כיצד איש כמוהו כועס בפני קהל ישראל” במקום שאין ראוי בו הכעס” ואצל אדם כמשה זה חילול השם – כי כולם לומדים ממעשיו ומידותיו. ומוסיף ומעמיק הרמב”ם ומסביר שכאשר ראו בני ישראל שהוא כועס עליהם” הם הבינו שודאי ה’ הוא שכועס עליהם” כי העריכו את משה כאחד שאין בו שום פחיתות ואמרו “אלמלא ידע שה’ קצף עלינו בבקשת המים ושאנו הכעסנו את ה’ לא היה כועס”. ואומר הרמב”ם “אך לא מצאנו בדברי ה’ אליו שום עניין של כעס על ישראל אלא אמר לו לקחת את המטה ולתת להם מים. ועל זה ה’ אמר : יען כי לא האמנתם בי להקדישני לעיני העדה”. לגרום לעם ישראל לחשוב שה’ כועס עליהם כאשר זו לא המציאות” זה. חילול ה’ וחוסר אמונה בו. להפך” דווקא זה קידוש ה’ הגדול” שבכל המצבים היותר קשים ה’ לא כועס על עם ישראל אלא “אהבתי אתכם אמר ה'”” ובאמת כולך יפה רעיתי ומום אין בך. נלמד ממעשה זה לימינו אלו ונשתכלל בלימוד הסנגוריה על העם כולו שזהו חפץ ה’ באמת ובזה אנו מגדילים את אהבת ה’ על ישראל המביא להם גואל למען שמו באהבה.