אומנות ההקשבה

מסופר שבערב פסח הגיע נפח יהודי לשאול את הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ’יק בהיותו רב קהילת סלוצק” האם מותר לקיים מצוות ‘ארבע כוסות’ בליל הסדר בחלב? הרב לא השיב על השאלה אלא אמר לאשתו לתת לאותו יהודי עשרים וחמישה רובל. “מדוע לתת ליהודי סכום כסף גדול כל כך?” שאלה אותו אשתו “והרי בדרך כלל שלושה רובל מספיקים לקנות יין?”. הרב השיב ואמר “מי ששואל אם יכול לקיים את מצוות ‘ארבע כוסות’ בחלב” סביר להניח שאין לו גם בשר לסעודה ולכן יש לספק לו את שאר צרכי הסעודה” (הראשון לשושלת בריסק” עמ’ 175-172).
הקשבה אמיתית אינה רק למילים עצמן” אלא למה שמתנגן מאחורי המילים” לשפת הגוף ולשֶדר שמעבר למילים. “כאשר אני אומר שאני אוהב להקשיב” אמר קארל רוג’רס “כוונתי כמובן להקשבה מרוכזת: לשמיעת המלים” המחשבות” נימת הרגש” לקליטת המשמעות האישית” ואפילו למשמעות שמעבר לכוונתו המודעת של הדובר. לעיתים אני גם שומע במסר השטחי שאיננו חשוב ביותר” זעקה אנושית חבויה” ‘צווחה אילמת'” המונחת קבורה ובלתי ידועה מתחת לפני השטח” (חופש ללמוד עמ’ 220).
היכולת להאזין לשדר שמעבר למילים מלמדת על ‘אינטליגנציה רגשית’ – כאשר האדם באמת מנסה להבין את עולמו הפנימי של הזולת. ההקשבה היא משימה מורכבת ודורשת מיומנות רבה. לא תמיד בני אדם נפתחים ואומרים ישירות מה הם צריכים” לעיתים הם לא יודעים לבטא זאת במילים ולפעמים הם אפילו לא מודעים לצרכים הנפשיים שלהם.
הרב יהודה עמיטל היה רגיל לספר בהקשר זה את הסיפור החסידי הבא: פעם אחת הגיע רבי משה מקוברין לחצרו של האדמו”ר מאפטא והתבונן בהכנותיו לשבת. הרבי נכנס לבית המדרש והתחיל לקרוא את שיר השירים בהתלהבות ובדבקות” לפתע נפתחה הדלת ויהודי כפרי התפרץ פנימה והתחיל לצעוק “הפרה! הפרה!” והסביר שהפרה שלו מתקשה להמליט והוא זקוק לעזרה. להפתעתו של רבי משה מקוברין” הרבי הפסיק לומר את שיר השירים ופנה להרגיע את היהודי הכפרי. הרבי בירך אותו להצלחה והציע לו לגשת לווטרינר בקצה העיירה. לאחר שהכפרי הלך” רבי משה מקוברין שאל את האדמו”ר “מה חידשת לאותו יהודי כפרי וכי לא היה יודע שכאשר פרה מתקשה להמליט הולכים לווטרינר? והאם זו סיבה להפסיק לקרוא את שיר השירים שחשוב כקודש קודשים?”.
“האם באמת שמעת מה שהיהודי צעק אלי?” שאל אותו הרבי. “בודאי” השיב רבי משה מקוברין “הכפרי צעק ‘הפרה” הפרה!’ ” אמר לו הרבי: “אם כך” סימן שלא שמעת טוב. היהודי צעק ‘רבי! אנא קרב אותי אליך” אני זקוק כל כך לקדושה ולרוחניות!’ “.
“אכן” זה לא מה שהיהודי צעק” אך זה מה שהוא שידר” הרב עמיטל מוסיף “היהודי הפשוט חיפש את קרבת הרבי” ועל מה יוכל לדבר אתו? האפשרות היחידה שהייתה לו ליצור קשר עם הרבי” היא באמצעות עיסוק בצורכי היומיום שלו. אך המילים הללו שידרו מסר מעבר למה שנאמר” (והארץ נתן לבני אדם עמ’ 129).
לפעמים כאשר אדם פונה אלינו ומספר לנו על דבר מה שקרה לו” הוא לא תמיד רוצה שנשפוט את המקרה” אלא לעיתים הוא זקוק לאוזן קשבת” לאמפתיה ולהתייחסות אנושית. בספר משלי נאמר “דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה” (משלי יב” כה)” לפי אחת הדעות בגמרא הפירוש של ‘ישחנה’ הוא מלשון שיחה “ישיחנה לאחרים” (יומא עה” א)” כאשר האדם משוחח על דאגותיו עם הזולת” הוא לפתע מרגיש הקלה ושחרור. לפעמים אין הוא זקוק בהכרח לעצות” אלא עצם הידיעה שיש מישהו שמקשיב לו ומאפשר לו לבטא את תחושותיו” מסייעת לו למצוא בתוכו את הפתרונות לדאגותיו ואת האומץ להתמודד עם פחדיו.
אך הקשבה טובה אינה רק גילוי אמפתיה” אלא הבנת המקום הנפשי שממנו האדם מגיע. מתוך הבנה זו ניתן לכוון ללבו של הזולת מילים מרגיעות ומתחשבות שיוכלו לסייע לו להתרומם ולחשוף את הטוב ואת הכוחות שבתוכו.
בספר ‘ועלהו לא יבול’ על הגרש”ז אוירעבאך מובא שלעיתים הגרש”ז השיב על אותה שאלה בתשובות שונות לאנשים שונים. הרב אברהם דב” בנו של הגרש”ז מסביר מדוע: “עוד תדע כי דרכו של אבא להלוך כנגד רוחו של כל אחד” ובטוחני שיש דברים שלך אמר כך ולפלוני אמר אחרת” וגם בצורה אחרת” (ועלהו לא יבול א'” עמ’ יח). וכך כתב עליו תלמידו המובהק” הרב אביגדור נבנצאל: “סתירות בדברי אדמו”ר זללה”ה תיתכנה מסבות שונות” כפי שציין כתר”ה: פעמים שענה לשואלים שונים תשובות שונות לפי המתאים לכל אחד ואחד…” (שם עמ’ ט”ז). הגרש”ז ידע להבין את נפש השואל” הוא ידע לאבחן מאיזה מקום השאלה מגיעה וידע להתאים את התשובה לאדם.
לפי הפסיכולוגיה האדלריאנית” לכל אדם יש ‘מטרתיות'” כלומר גישה ייחודית לחיים “דומה שכל תכונותיו של האדם” ובוודאי אישיותו כולה – מתפתחות מתוך גישתו שלו אל הסביבה” גישה שהוא מסגל לעצמו בתקופת ילדותו המוקדמת” (ר’ דרייקוס” יסודות הפסיכולוגיה האדלריאנית” עמ’ 18).
ייתכן מאוד שאחת הסיבות המרכזיות להיווצרותם של קונפליקטים היא חוסר היכולת של שני הצדדים לאבחן את ה’מטרתיות’ של הצד השני” הם לא מבינים מה גורם לשני לומר את מה שהוא אומר או להתנהג כשם שהוא מתנהג וממילא כל אחד מדבר במישור אחר לגמרי” בקווים מקבילים שלעולם אינם נפגשים ואז נוצרת תקשורת לקויה. הדרך הנכונה היא להכיר מי עומד מולנו” מה ה’מטרתיות’ שלו” מאיזה מקום נפשי הוא מגיע ורק אז ובהתאם לכל זאת” לומר לו את דברינו.
לסיכומם של דברים: בכל אינטראקציה שלנו עם הזולת” יש ללמוד להקשיב” לא רק למילים שהוא אומר” אלא גם לדברים שהוא לא אומר. לחוש את עולמו הפנימי ולהבין מה עובר עליו. בדרך זו נוכל לדעת איך להגיב ולומר דברים נשמעים ומתאימים למצבו הנפשי.