הדרך לראות את הקולות

יש מציאות חדשה שהחלה מאז מתן תורה והיא מציאות של ראיית הקולות. עד מתן תורה היינו שומעים אותם בלבד” דרך אינטואיציה. מה פירוש “רואים את הקולות”? אלא יש בראייה השפעה הרבה יותר חודרת. רוב הקלקולים באים מהעיניים ומשם גם עיקר התיקון. תאוות הממון” האכילה” האינטרנט ודומיו” הכל מן העיניים. גם הכעסים” האדם שופט לכף חובה לפי איך שהוא רואה את המציאות. המציאות של ראיית הקולות היא ראייה פנימית כלומר מציאות בה האדם לוקח אחריות על הנאמר כאילו הוא רואה את המילים מול עיניו” והוא שם את עצמו כבעל בחירה לשנות את מציאותו.
ההכחשה והשלכה
אנשים חולים” ילדים רָבִים” וזוגות מתגרשים” בגלל חטא ההכחשה וההשלכה. המכחיש אומר: לא ידעתי” לא ראיתי” מה… זו אשמתי? וכי אני אחראי על…? אני לא אפנה לטיפול זוגי כי הכל בגללו! – כל אלה ביטויים של חולשה שהאדם אינו מוכן לראות שמה שמתרחש במציאות מחייב גם אותו. המשליך” מרושע מזה” כי הוא הרי צדיק טהור בעיני עצמו ומאשים תמיד את חברו: אתה זה שגרם לי לכעוס… בגללך עשיתי זאת. הוא אינו רק מתכחש אלא הוא גם מעביר את האשמה לזולתו. שני הרשעים האלה הם לפעמים אנחנו. עלינו לזכור שנקודת הבחירה היחידה שלנו היא יראת שמים לפי: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג” א). יראת שמים פירושה ראיית השמים” כלומר היכולת להביט לתוך המציאות פנימה ולהפיק ממנה לימוד לעצמי. זאת” כשהעיניים רואות את הקולות.
חוק ההשתקפות
בדור הזה מתברר שהפכנו להיות אנשים גדולים. ניתן להביט למשל בנוער שלנו” בנשמות הענקיות והמתוקות האלה” ולראות עד כמה הם סובלים מהקטנות ושואפים לגודל. האדם הגדול לוקח אחריות על המתרחש סביבו. הוא שומע שני אנשים מדברים לשון הרע ומבין שעליו להיזהר בלשונו. הוא שומע על אלימות במשפחה בחדשות ומוסיף אחווה בקרב בני משפחתו. הוא אדם אחראי” שמבין כי עליו להתנחל בארץ” בלבבות” בכל מקום” כלומר לפתוח נחלים נחלים של אהבה אצל כל הסובבים אותו. הצדיק המתואר הזה הוא אנחנו. היום כל אחד מבין שעליו להיות לא רק פרטי אלא גם כללי. וזה מתחיל בתפילותינו” בקשר עם בני משפחתנו” עם שכנינו” ועד כלל ישראל. לראות את הקולות” פירושו להיות כללי יותר.
לחנך ללקיחת אחריות על הרגשות
אך לפעמים מרוב טוב לב” אנחנו לוקחים אחריות על הרגשות של ילדינו. סוג של לקיחת אחריות יתרה. לפעמים הילד אינו מרגיש את הפחד לטפס על העץ כי אנחנו דואגים בשבילו. כלומר” לגדלות הזאת בדורנו יש היזון חוזר והוא כוח הצמצום של האחריות. אם אני לוקח אחריות על כל צעד של המתבגר שלי אני עלול למנוע ממנו להרגיש את המציאות מעצמו. הוא זקוק למרחב רגשי שבו אני מפנה מקום לרגשות שלו. כשאני משוחח אתו למשל” עלי להשתדל שלא לשים לו בפה את המילים שלי. עלי ללמוד אתו כל פעם מחדש לראות את הקולות – כלומר” לאפשר לממד הפנימי הצומח מעומק נשמתו להופיע בקצב שלו. כי יש מציאות חדשה מאז מתן תורה” והיא מציאות כזאת שניתן לגשת אל העולם הפנימי” גם ללמוד תורה בצורה עמוקה” גם להביט במציאות” ולראות את הקולות” כלומר לתרגל את עינינו לראות נכון את הקולות המופיעים בתוך המציאות הרועשת” ולדעת שעלינו לקחת עליה אחריות.
רצוננו לראות את מלכנו
וכל אחד בתפקידו מסוגל לקחת אחריות… יש אמא שמטפלת בתינוק ומונעת מעצמה קריירה בשלב זה של החיים.והיא לוקחת אחריות” כלומר רואה את המציאות כרבי עם זקן ארוך” וזה מה שהרב-מציאות מבקש ממנה לעשות עכשיו. כך יש נהג שנוהג במהירות של 60 קמ”ש במקום שאסור לעבור מהירות זו” כשכל הרכבים עוקפים אותו. ויש חייל שאינו נרדם בשמירה כי הוא מבין שהוא אחראי על כל המחנה הישן. יש ילד שיעזור מיד לאדם מבוגר להרים את הסלים הכבדים. יש מתנדבים בכל הארץ שכל יום עוסקים ב’לראות את הקולות’ כלומר לקחת חלק בפרויקט הגאולה כאילו הוא הפרויקט האישי שלו. בהר סיני אמרנו שרצוננו לראות את מלכנו. היום אנחנו מבינים שהמשיח הוא… כל אחד” מין נקודה פנימית המחברת כל אחד מישראל אל תפקידו בצורה שהוא לוקח את קולות התורה ואת המציאות כמורה דרך. רצוננו ליראות את מלכנו” את הקול המיוחד המופיע אצל כל אחד ואחד…