אלימות מזעזעת (א)

א. קשה להאמין: רצח נוסף בוצע על ידי בני נוער. רצח מזעזע ומסעיר. יש הטוענים: למרות שהאירוע המחריד האחרון מצטרף לאירועים דומים שקרו בעבר” אין לגזור מזה על היקף התופעה. נתנחם בכך שמדובר באירועים חריגים בשולי החברה” ונביט בסיפוק על הכוס המלאה” על ההצלחות החינוכיות הרבות. אך נדמה שהתורה חולקת על גישה זו. היא איננה מתייחסת לרצח בודד כאל אירוע חריג בשולי החברה. אפילו רצח אחד שלא פוענח מחייב את התכנסות הזקנים והשופטים – כלומר: הסנהדרין הגדולה – במקום הרצח” כפי שנאמר בפרשת “עגלה ערופה”. רצח בודד איננו תופעה מקומית אלא תופעה בעלת משמעות לאומית” עננה כבדה רובצת על כל עם ישראל ולכן התפללו על כפרת עם ישראל” “כפר לעמך”. וגם נדרש בדק בית לאומי” כולם נושאים באחריות” לכן המתכנסים במקום הרצח אומרים “יָדֵינוּ לֹא שפכה שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה” (דברים כא). יש סוג אירועים שאינם נמדדים בצורה כמותית” ולא על פי נתונים סטטיסטיים” וזאת בגלל חומרתם. לכן” אחר רצח שבוצע על ידי בני נוער” אין מי שפטור מלחשוב כיצד זה קרה” וכיצד אני יכול לתרום לפעולות המנע.
ב. לאחר שקורה רצח” רבים מצטרפים למקהלת המגנים והמסתייגים בשאט נפש” הזועקים ומתריעים” נגד תופעת האלימות הפושה. יש המזלזלים בכך. הם לועגים לתגובות ולגינויים של אישי הציבור והפוליטיקאים” אנשי התקשורת והיועצים למיניהם. בסך הכל פטפטת ללא כיסוי מאחוריה! זוהי טעות: גינויים תקיפים והבעת זעזוע עמוק ממלאים תפקיד מכריע ביצירת אווירה חברתית מרסנת. כשם שהתקשורת מאיצה תהליכים חברתיים” כך בכוחה למתן תופעות חברתיות. כל איש ציבור וכל הוגה דעות שמשמיע את קולו נגד תופעת האלימות” תורם לעיצוב אווירה של חוסר סובלנות כלפיה” המרסנת את האלימות. אין כל ספק שהאווירה ברחוב היא אחד הגורמים המשפיעים על בני הנוער.
אבל האם די בכך? לא! מילים ואווירה לבדן אינן מספיקות למגר תופעות חברתיות שליליות. כבר לִמְדנו הראי”ה קוק זצ”ל שהנבואה לבדה לא הצליחה למגר את תופעת האלילות. ה”נבואה” גינתה את האלילות בכישרון מופלא” תיארה בעוצמה רבה את כיעורה” מנתה את כל קלקוליה בכישרון רב” אך לא הצליחה לעוקרה. רק ה”חכמה” של חכמי בית שני חיסלה את האלילות. הם נלחמו נגדה בעזרת עצות מעשיות” תקנות וסייגים” מעשים מדודים ו”קטנים”” שפירקו את הבסיס שעליה היתה בנויה האלילות (“אורות”).
לכן” אחרי הדיבורים הרמים נגד האלימות צריכים לבוא המעשים” התקנות והסייגים. רק דיבורים ומעשים יחדיו יביאו מרפא למחלת האלימות. אילו מעשים? א. אנשי החוק והסדר מדברים על מניעה – הצבת שוטר תחת כל עץ רענן תמנע כליל את האלימות. שיטה זו נוסתה בארה”ב והצליחה. ב. נציגי מערכת המשפט מצדדים בהרתעה – החמרת הענישה היא הפתרון לאלימות הגואה. ג. הסוציולוגים ממליצים על תוספת השקעה בטיפול בנוער שבסיכון כדי למנוע את גלישתם לעבריינות ולפשיעה. ד. אנשי החינוך מדברים על העמקת החינוך לערכים. ללא ערכים הופך האדם לפרא אדם. החינוך צריך להעלות על נס את ערכי החסד וההתנדבות” ולהטמיע אותם בבני הנוער. ככל שבני הנוער יעסקו ב”עשה טוב” כך ימעט הצורך להשקיע ב”סור מרע” ולהילחם נגדו. ה. אחרים מדברים על פיקוח והגבלת מכירת משקאות אלכוהוליים לבני נוער ואיסור נשיאת סכינים. ו. אחרים – על פתיחת מוקדי בילוי חיוביים לבני נוער” מפני שהשעמום הוא אחד הגורמים העיקריים לאלימות! וכן הלאה.
למעשה” כל תחום וכל ענף במדעי הנפש והחברה – פסיכולוגיה” פסיכואנליטיקה” סוציולוגיה” משפט” חינוך” ואף נוירולוגיה והיסטוריה – מציע פתרון אחר לתופעת האלימות” פתרון שנגזר ממבטו הייחודי על החיים. הגישות השונות בטיפול באלימות נובעות מהתשובות השונות שניתנות לשאלה: מהו מקור תופעת האלימות האנושית. מה מביא מבוגר או נער להיות אלים הוא חידה. האם האלימות היא טבעית לאדם (“יצר לב האדם רע מנעוריו” “ועיר פרא יִוולד”)” או היא נלמדת ונרכשת? האם עבריינות בני הנוער היא תוצר של גורמים חברתיים” או שהיא נעוצה בנער האלים עצמו?
קיומן של תשובות שונות לשאלות אלו איננו מפתיע: האדם הוא יצור מורכב – מורכב מגוף ונפש (נוירולוגיה ופסיכולוגיה)” מורכב מתכונות מוּלדות ומתכונות נרכשות (גנטיקה והשפעות חברתיות ותרבותיות)” הוא גם יצור בודד וגם יצור חברתי (פסיכולוגיה וסוציולוגיה). לכן” מוצעות דרכי התמודדות רבות עם תופעת האלימות. המבקש לעקור את תופעת האלימות” חייב להתייחס לצדדים השונים המרכיבים את האדם ולהציע טיפול רב-תחומי ורב מערכתי הלוקח בחשבון את כל גורמי ההשפעה הפנימיים והחיצוניים שאחראים לאלימות האנושית. אין פתרון קסם אחד אלא סדרת פתרונות שיחד עשויים להדביר את האלימות. (המשך בשבוע הבא).
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill אתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.