סיפור חינוכי

לפני שנים רבות כתב הרב יוחנן פריד סיפור שכותרתו “איפה ענת?” המאיר את דמותו החינוכית של מו”ר הרב צבי יהודה קוק זצ”ל. את הסיפור כתב הרב פריד בסגנון ספרותי מרגש. מפאת קוצר המקום” אין אפשרות להעתיק את הסיפור כלשונו אלא רק לתמצת את תוכנו.
הסיפור אירע בשנת תשכ”ה” בעת שהיה הרב פריד אברך צעיר בישיבת מרכז הרב. לישיבת מרכז הרב” הגיעה בקשה מביה”ס האזורי “עין חרוד – תל יוסף” לשלוח שני תלמידים שישתתפו בסימפוזיון על הנושא “מה עושה הנוער בזמנו החופשי?”. הרב צבי יהודה פנה אל שני תלמידים” ביניהם האברך יוחנן פריד” וביקשם לנסוע לשם. כשהגיעו” הוסבר להם שהם מתבקשים להוכיח שסגנון הבילוי של בחורי ישיבה הוא הנכון” ונמסרה להם רשימת שאלות על סגנון הבילוי שלהם. כאשר הגיע תורם לדבר” הם הסבירו שאין להם זמן חופשי לבילויים” בגלל סדר יומם העמוס בלימוד תורה ובעבודת ה’. תשובה זו הפתיעה את הנוכחים והסיטה את כיוון הדיון” והתנהלה שיחה ערה על עולמם הרוחני של תלמידי ישיבות” לימוד תורה” גיוס בני ישיבות וגיוס בנות” ועוד.
אחרי כשעה וחצי קמה בחורה בשם ענת ושאלה: “תראו” אם אתם כאלה טובים” מה אתם יכולים ללמוד מאיתנו?”. חברו של האברך יוחנן השיב בנימה שחצנית מעט “מה את יכולה להציע לנו” למשל?”. הנוכחים היסו את ענת (“את מפריעה”) והשתיקו אותה. והדיון נמשך.
בשובם לירושלים” דיווח האברך יוחנן פריד לרב צבי יהודה על נסיעתם ועל השתלשלות העניינים בסימפוזיון. כשסיפר על שאלתה של ענת” שאל הרב צבי יהודה “ומה עניתם לה?”. יוחנן השיב “שאלנו אותה מה היא יכולה להציע” והיא לא אמרה דבר”. במשך עשרים דקות” הרב צבי יהודה “שטף” אותו: “תתביישו לכם” נסעתם עד עין חרוד” ולא יכולים ללמוד? אינך יכול ללמוד שום דבר מה’ענת’ הזאת בעמק יזרעאל?”. ואז התחיל הרב למנות: אהבת הארץ” קשר עם הקרקע” עמל כפיים” יחסי חברה” ועוד. “אני לא מבין מה קרה לכם?!”. הרב פריד מסיים את הסיפור במשפט הבא: “הסיפור עצמו חי איתי” והסיפור עצמו אומר לי משהו בנושא ששמו אחדות”.
מו”ר הרב צבי יהודה לימד אותנו שיש מה ללמוד מכל אדם בישראל” ובמיוחד מבני ההתיישבות העובדת. עברו למעלה מחמישים שנה מאז” אבל חיוניותו של מסר זה לבני הנוער לא פחתה. במיוחד כאשר ישנה נטייה לפרש כל ביטוי של הערכה כלפי מי שאיננו משתייך לאנ”ש או למגזר כהתייפיפות פסולה. אמת היא שיש לאחרים מה ללמוד מאיתנו” אבל גם לנו יש מה ללמוד מאחרים. אם איננו מוצאים מה ללמוד מהם” סימן הוא שטרם העמקנו מספיק או שאיננו מעונינים להעמיק.
והנה סיפור בן זמננו. לפני פסח” טיילנו בגלבוע. באחד הנחלים” פגשנו בקבוצת חניכים (חילוניים) מתנועת הצופים. החניכים ישבו על הקרקע ושמעו שיחה קצרה מפקח אזורי” שהוזמן במיוחד לשוחח אתם על הצורך לשמור על הניקיון בטיולים ברחבי הארץ” וביקש מהם להוציא שקיות ולאסוף את הפסולת שאחרים השליכו.
לידנו עברה קבוצת מדריכים מאחת מתנועות הנוער הדתיות” והצעתי להם ללמוד מתנועת הצופים” לאמץ את הרעיון ולהזמין פקח שישוחח עם חניכיהם על חשיבות שמירת הניקיון בשמורות הטבע ובנוף של ארץ ישראל. בסיום דברי” שיבחתי את תנועת הצופים והוספתי שיש מה ללמוד מהם. אחד המדריכים (מאנ”ש) הגיב בזלזול: “(לאסוף פסולת) זה הדבר היחיד שהם יודעים לעשות…”. הוא לא השלים את דבריו” אבל כוונתו היתה ברורה: לנו יש סל ערכים מלא וגדוש – תורה” מצוות” אהבת הארץ” וכו’. אם כן מה יש ללמוד מהם?! וגם אם יש מה ללמוד מהם” הרי זה מסתכם בדבר כל כך פעוט וחסר משמעות” עד שאין טעם להזכיר אותו!! ועוד” שהדבר הפעוט שהם משתבחים בו מנותק מהתורה!!
באותה עת” טרם הכרתי את הסיפור של הרב יוחנן פריד על מו”ר הרב צבי יהודה” ועניתי מה שעניתי” כמיטב יכולתי. הסברתי לו” בעקבות מאמר מפורסם של הראי”ה קוק בספר “אורות”” שהחברה הישראלית מחולקת לקבוצות שונות” שכל אחת מהן מחזיקה בערכים אחדים. אחת מטפחת ערכים חברתיים” אוניברסאליים” הומאניים ואקולוגיים. אחת – ערכים לאומיים” אהבת הארץ ועוד. ואחרת – תורה. כל הערכים המפוזרים בין הקבוצות השונות בונים יחד את עולמו הרוחני והערכי של כלל ישראל. לכן” אין לזלזל בערכים שקבוצה אחרת מטפחת גם אם היא מנותקת מהתורה. אדרבה” צריך לשמוח בערכים שקיימים בקבוצות האחרות מפני שערכים אלו ממלאים לעת עתה את החסר ומשלימים את עולמנו הערכי. מתוך גישה זו” קל להגיע להכרה בחשיבות הלימוד מקבוצות אחרות.
לוּ הכרתי את הסיפור “איה ענת”” אין ספק שהייתי מסתייע בו.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill אתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.