מסורת בידינו (קידושין פב כ) שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה עוד לפני שניתנה” וחז”ל למדו זאת מהכתוב: “עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי” מצוותי חקותי ותורותי” (בראשית כו ה). והנה בעוד שאת שאר המצוות שקיים אברהם אבינו אין התורה מציינת לנו” הרי את מצות “הכנסת האורחים” מתארת לנו התורה בהרחבה ומפרטת לנו בה פרטי פרטים כיצד קיים אותה אברהם אבינו. התיאור המפורט שבתורה בא ללמדנו איך מקיימים הכנסת אורחים כמו שהסיק מרן “החפץ חיים” בספרו “אהבת חסד” (ח”ג פ”ב)” ומביא שם את ההנהגות בהכנסת אורחים שיש ללמוד מאבינו אברהם.
כבר בתחילת הפרשה אנו לומדים את חשיבות מצוות הכנסת אורחים” שהרי היו לאברהם כל הסיבות שלא לעסוק בהכנסת אורחים” לבד מכך שהיה חולה (יום השלישי למילתו)” וגם בחוץ שרר חום כבד” די היה בכל אחת מהן לפטור את האדם מהמצווה. ואף על פי כן אין אברהם מסתגר באוהלו” לא מפני החולשה ולא מפני החום” אלא יושב בפתח האוהל ומחפש עוברי דרכים להכניסם לביתו. אמנם לפי “החפץ חיים” אין לדרוש מאמץ כזה מאנשים רגילים” ועם זאת אפשר ללמוד מהתנהגות אברהם” שבתנאים רגילים אל לו לאדם להמתין עד שיתדפקו האורחים על דלת ביתו ואז להכניסם לביתו. גם אם אין אורחים באים לביתו” יבקשם בחוץ” ואף ילך לקראתם להכניסם לביתו. כמו כן יש ללמוד ממה שאברהם אמר: “יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם”” שעל המארח להציע לבא מן הדרך תחילה מים לרחצה” (מקלחת צוננת או אמבטיה חמה)” שגם הם מכלל הכנסת האורחים. ובזמן שהאורחים ממתינים עד שהמארח יכין את סעודתו” בזמן הזה על המארח להציע לאורחיו מנוחה (ככתוב: “והשענו תחת העץ”)” שינפשו מטורח הדרך.
גם בהכנת הסעודה לומדים אנו מאברהם כיצד לנהוג: אם המארח רואה שהכנת הסעודה תארך זמן רב” אל לו לתת לאורח להמתין עד שיסיים להכין את כל הארוחה” אלא יגיש לאורח את המנה ראשונה מיד כשהכינו אותה” כמו אברהם שאמר: “ואקחה פת לחם וסעדו לבבכם”” ואח”כ יגיש להם מנה שנייה” ולא לתת לאורח להמתין ברעב עד גמר הכנת כל הסעודה. ועוד לומדים אנו מאברהם” שלמרות שהיו לו הרבה עבדים ושפחות” אין אברהם מוסר את קיום מצוות הכנסת אורחים לאחרים” אלא הוא עצמו עומד ומשרת לפני אורחיו כל עת האכילה (“ויתן לפניהם והוא עומד עליהם”). עם זאת מוצא אברהם לנכון לשתף במצווה זו גם את בני ביתו (ככתוב: “ויתן אל הנער” הוא ישמעאל – רש”י “וימהר לעשות אותו”). ועד כמה היה החינוך להכנסת אורחים מושרש בבית אברהם אנו רואים אנו לאחר ימים אצל לוט” שהיה מוכן בסדום להכניס אורחים אפילו תוך סיכון עצמו.
וכך מסכם החפץ חיים בספרו (שם) את מה שיש ללמוד מפרשת הכנסת האורחים של אברהם: “כשיבואו אורחים לביתו של אדם יקבלם בסבר פנים יפות וישים מיד לפניהם לאכול כי אולי העני רעב ומתבייש לשאול. ויתן לפניהם בפנים צהובות (שמחות) ולא בפנים זועפות” ואף אם יש בלבו של המארח דבר דאגה (פרטית שלו) יכסנה בפניהם. ואם ילינם בביתו ישכיבם במיטב מיטותיו כפי הראוי להם כי גדולה מנוחת העייף” ולפעמים המשכיבו עושה לו טוב יותר מהמאכילו ומשקהו”. ולאחר האירוח יש לקיים מצות לוויה” בפרט אם האורח אינו יודע היטב את הדרך” או אם הדרך מתפצלת לכמה דרכים” מצווה גדולה היא ללוות אותו ולהראות לו הדרך הנכונה” ולפחות יברר לו היטב קודם יציאתו את הדרך הנכונה שלא יכשל בהליכתו” וזהו עיקר מצות הלוויה. ומסיים שם החפץ חיים: “ומה טוב שיהיה לאדם חדר מיוחד בשביל האורחים על כל פנים ללינתם. וכבר נהגו בכל ישראל לעשות חברה מהכנסת אורחים המתחזקים במצווה זו ואשרי חלקם”.
