ענווה פסולה

כיוון שלימודי המוסר קרובים אל לבי יותר משאר לימודים – ולאו דווקא בשל הצטיינותי בשלמות המוסרית כמו בשל היותי חסר אותה שלמות” משתוקק אליה וכואב את העדרה – על כן שמתי לי לעיקר גדול ללמד בכל שיעורי” אך מוסר!! מסילת ישרים” אורחות צדיקים” מוסר אביך… והייתה הכאתי על חטאי גואה והולכת אחר כל שיעור ושיעור עד בלי שיעור” וחטאתי הייתה לנגדי תמיד כפשוטו” מכה בי “מנגדתי ומוכיחתי על פני לאמור: ראה כמה אוזלת יד ואפס עזוב ועצור אתה מכל חלקה טובה של מוסר” אף שהיו מתלמידי המשבחים ואומרים בסיומו של כל שיעור עד כמה קולעים דברי למטרתם ומפליגים בגודל התועלת שבשמיעתם והיו שהגדילו עוד לומר שהדברים פעלו עליהם יותר מאלף דרשות וכיוצא בגוזמאות כאלה השכיחות אצל מי שגבר רגשו על שכלו עד שאינו מדקדק בדבריו כל כך. לא נקפו ימים רבים והקול הקורא בתוכי הולך וחזק לאמור: “מי אתה ומה אתה ספון (חשוב) לומר לפני תלמידיך דברי כיבושים על חובת האדם בעולמו ואתה ערום ועריה” מתבוסס בדמי שפיר ושיליית הולדתך??!! והיו דברי חז”ל ברוח זו מסתערים עלי” מכים אותי בלשונות אשם ומחלישים דעתי” וכמעט שהייתי בעיני עצמי כגונב דעת העליונה או כמי שלא הגיע להוראה ומורה כל אימת שהייתי יושב ומלמד לפניהם … וכל מאמצי לנחם עצמי ב”שבע דנחמתא” לא הועילו דבר.
אוי לי! עד שנתבצר לי מקום” וכבר איתן מושבי בסלע ההוראה במכון מאיר והנה נתערבבה שמחתי?!
יום ג הגיע.! מועד שיעורי במסילת ישרים.
פתחתי דברי ברוח וידוי הגדול לרבנו ניסים גאון על גודל ההפרש בין נוי ויופי דרשותיי לעומת חולשת קיומן הלכה למעשה וכמשיח לפי תומי גיליתי אוזנם שכבר עולות ונובטות בי מחשבות של ממש לפרוש ממלאכת רמייה זו או לפחות לקחת לי פסק זמן עד שיתקיים בי כראוי “נאה דורש ונאה מקיים”.לפתע נהייתה הכיתה כמרקחה וכל אחד בתורו ועל פי דרכו החל סותר דברי (על מנת לבנות) בעזות דקדושה. משתדלים בכל כוחם לזקוף קומתי ולצקת מים צוננין על נפשי העייפה. אך כיוון שכלל הוא שעם רגשות לא מתווכחים לא היו דבריהם נכנסים בעומק ליבי אף כי נחמה פורתא הייתה לי בהם. שבתי לשקי ותעניתי. הייתי נחרץ מעתה לעסוק בתיקון עצמי מבלי להתהלך בגדולות ובנפלאות ממני ולהטיף בפני קהל ועדה” ובשארית זמני מה רע אם אהיה אדם מן השורה ואשמש כמוכר בחנות כלי נגינה בירושלים. אמרתי ועשיתי. סרתי לחנות כלי הנגינה “אפקט” בבנין “כלל” אך כיוון שהיתה זו תקופת חופשת הסמסטר באוניברסיטאות” כבר תפסו הסטודנטים את המשרות הפנויות. לכן אמר לי ניר בעל העסק” חזור אחר החגים וודאי יתפנה מקום. ובינתיים עוד הייתי מתייצב בפני תלמידי אנוס כפוף ובוכה כמי שכפאו שד ותורתי מן השפה ולחוץ” אחד בפה ואחד בלב. וכיוון שברוב צערי נדדה שנתי לא אחת”היו מחשבותי מסתלסלות ונודדות כמבקשות לחמן מרחוק וכמו באקראי עלה לפני זכרו המתוק של מורי ורבי הרב דוד חי כהן שליט”א. רק נשקפה דמות דיוקנו בחלוני נחה דעתי ונרדמתי מיד. למחרת כבר עשיתי דרכי לבת ים להתראות עמו פנים אל פנים ולספר מצוקתי לפניו. מששמע דברי אמר לי: “הישאר בתפקידך!! וסימן יפה לך שאתה מרגיש שאינך ראוי לתפקידך” ותמך דבריו בדברי ה”שפת אמת” על אהרן הכהן שהיה בוש להתקרב לעבודת המזבח מפני חלקו בחטא העגל אף שאמר לו ה’ “קרב אל המזבח” ואמרו חז”ל:”אמר לו הקב”ה קרב אל המזבח. למה אתה בוש? לכך נבחרת!””דווקא בגלל שאתה בוש” לכן נבחרת לתפקיד נעלה כזה !!
ועוד השיא לי ד עצות:
* דברי כיבושין שאתה אומר לפני התלמידים” הַרְגֵש שלעצמך אתה אומר אותם” וממך יוצא הקול ונשמע לאחרים ממילא!!.
* חשוב וכוון בשעת אמירת הדברים שאין לך כוונה אחרת זולת לכבוד הבורא בלבד כדי לדעת רצונו וללכת בדרכיו.
* אמור מפעם לפעם בתוך דבריך “לעניות דעתי”.
* ואחרון חביב” הימנע מלהשתמש במילה “אני”. והביא לי סימוכין לזה מדברי חז”ל כמדומני” על שלמה המלך שכנגד מה שאמר” אני שלמה בן דוד מלך ישראל”” אמר בקהלת שבע פעמים “הכל הבל”.
יצאתי מלפניו שמח וטוב לב ולא היו לי פני עוד.