א. ההלכה. משנה שלמה במסכת יומא עוסקת בחינוך קטנים לצום. בגמרא מובאות דעות שנות” ונחלקו הראשונים כיצד לפרשן. גם בשולחן ערוך” מובאת מחלוקת בין מרן לבין הרמ”א כיצד לפסוק את ההלכה. למען הקיצור” נזכיר רק את הדעות שהובאו להלכה בשולחן ערוך.
לפי מרן (או”ח תרט”ז ב)” ילד בריא בגופו החל מגיל 9 מחנכים אותו לצום “לשעות”” כלומר מאחרים בשעה אחת את ארוחתו. אם הוא ילד “כחוש” – רק החל מגיל 10. אין הבדל בין ילד לילדה. “לפי כוח הבן מוסיפין לענות אותו בשעות”. כלומר: אם הבן מסוגל לסבול איחור של יותר משעה” בהתאם לכך תתאחר סעודתו ביום הכיפורים. אבל מובא בשם הגרש”ז אוירבאך שלא יאחר מלסעוד בצהריים (“הליכות שלמה” עמ’ צג). על ילד או ילדה קטנים מ-9″ כותב מרן “קטן שהוא פחות מבן תשע אין מענין אותו ביום הכיפורים” כדי שלא יבוא לידי סכנה” ומוסיף הרמ”א: “אפילו אם רוצה להחמיר על עצמו” מוחין בידו”.
בגיל 11″ ילד או ילדה צריכים לצום יום שלם” “מדברי סופרים” כדי לחנכן במצות”. בת 12 לבת” ובן 13 לבן” חייבים בצום מן התורה” ככל יתר המצוות. זוהי דעת מרן. אבל רמ”א מזכיר שיטת ראשונים החולקת על הדעה הקודמת: קטנים אינם חייבים בצום מלא עד שיכנסו למצוות (גיל 12 לבת ו-13 לבן). ומוסיף הרמ”א שיש לסמוך על שיטה זו עבור נער “כחוש ואינו חזק להתענות”. כלומר: בן או בת בריאים בני 11 צמים יום שלם. אבל אם הם חולניים או חלשים” אינם צמים יום שלם” עד שיכנסו למצוות.
המשנה ברורה מציין שבזמן הזה” בני 11 אינם צמים יום שלם. הסיבה לכך ש”ירדה חולשה לעולם” ומן הסתם כל קטן אינו נחשב כבריא לזה” אלא אם כן ידוע שהוא בריא וחזק לסבול”. והוסיף שיש פוסקים שהקלו גם ביחס לבנים בני 12!!! וכן מובא בשם הגרש”ז אוירבאך שבזמננו ילדים לא יצומו יום שלם עד הגיעם למצוות אלא רק “שעות” (שם). והוסיף שאין כל מקור למנהג הנפוץ שילדים צמים בשלוש התעניות הסמוכות לבר המצווה שלהם.
לאור האמור לעיל” קיימת מחלוקת בין מרן לרמ”א” האם בני 11 חייבים לצום צום מלא. לפי מרן – הם חייבים בצום מלא. ולפי הרמ”א – בזמננו אינם חייבים. אבל” הגר”ע יוסף – למרות שפסיקתו היא כדעת מרן – נטה להקל והורה שרק אם ההורים יודעים בבירור שהבן או הבת יכולים לעמוד בצום שלם” רק אז יתענו יום שלם. ואם לא – יתענו עד חצות היום (יחוו”ד ב עמ’ רסג). וכן הורה הגר”מ אליהו שיש להקל בבן 11 שגופו כחוש שלא יצום צום מלא (מובא ב”מקראי קודש” לרב משה הררי).
נחלקו הפוסקים האם מותר להאכיל קטן בידיים (קטן שאיננו חייב לצום)” כגון: להכניס אוכל לפיו או להגיש לו. יש שהורו” שאמנם מותר לקטן לאכול אבל אסור למבוגר להאכילו” ויש שהורו שאין כל איסור בדבר (וכך הורה המשנה ברורה. וכן הורו באחרונים – בכללם הגר”ע יוסף – מטעמים שונים).
ב. שני שלבים בחינוך. למדנו שיש שני שלבים בחינוך קטנים לצום: בשלב ראשון” צם הקטן רק שעות בודדות. בשלב שני” מחנכים אותו לצום יום שלם. ותמהו האחרונים על החינוך בשלב הראשון” היכן מצאנו חינוך חלקי למצוות?! את הקטן נצטווינו לחנך למצווה שלמה וגמורה כשהוא מוכן לכך” ולא לחלקי מצווה כשאיננו בשל לכך! אחד הראשונים – רבנו מנוח – התייחס לשאלה זו” וממנה הסיק עיקרון חשוב בחינוך קטנים למצוות. לדעתו” קיימים שני סוגי חינוך למצוות: התקנה של מצות חינוך מתייחסת לילדים גדולים” בני 11″ סמוך לבגרותם. היא מחייבת את ההורים לחנך את הילדים לצום מלא. לפני כן” אין זו “חובה מדרבנן” אלא “חובה המוטלת על כל אדם מעצמו ללמד ולהרגיל את בניו ללכת בדרכי יושר” כדכתיב [= ככתוב] ‘חנוך לנער על פי דרכו’ וכדי להכניסם תחת כנפי השכינה”. כלומר קיימים שני סוגי חינוך: כאשר מגיע הנער לגיל שהוא בשל לקיים את המצווה” תיקנו רבנן תקנה ברורה שהוריו חייבים לתבוע ממנו לקיים את המצווה במלואה” ואף הנער חייב בכך. חז”ל דרשו להתייחס לקטן כגדול ולתבוע ממנו התנהגות “בוגרת”. לפני כן” החינוך הוא גמיש” תלוי ביוזמת ההורים” והמטרה היא להרגיל בשלבים את הקטן לקיים את מצוות ה’.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – levavot.org.il אתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.
