החיה שבאדם

שאלה: הרמב”ם מתאר את הידרדרות האמונה במין האנושי מדרגה אחר מדרגה עד שהופיע אברהם אבינו” ושוב הידרדרות עד משה רבינו (הלכות עבודה זרה פרק א). אבל מפשטי המקראות משמע שזו לא היתה נפילה תיאולוגית אלא נפילה יצרית מוסרית: קין רצח וכן למך” דור המבול שחטא בחמס ובגזל” דור מגדל בבל שזלזל בערך האדם: אם נפל אדם ומת לא היו שמים לב אליו” ואם נפלה לבֵנה אחת” היו יושבים ובוכים ואומרים: אוי לנו מתי תעלה אחרת תחתיה” (פרקי דרבי אליעזר כ”ד)” פרשת סדום ורשעת מצרים. כל זה אינו נראה כטעות אמונית מחשבתית” אלא התפרצות החיה שבאדם.
תשובה: עבודה זרה אינה רק טעות אמונית אלא השקפת עולם הנותנת לגיטימציה ואף מקדשת כל יצרי לב האדם” אפילו היותר גסים” בהמיים וחייתיים. לכן האלים שלהם מתוארים כפראים העסוקים בקנאה ונקמה” שפיכות דמים וגילוי עריות.
בעמים האליליים עשו פולחן לבהמות ולחיות” לא מפני שחשבו שהן באמת ישויות עליונות” עד כדי כך לא היו טיפשים” אלא לכוח הבהמי והחייתי שבהם” שהם העריצו (עיין מורה נבוכים א א” לגבי הביטוי ‘צלם’). הם עבדו לבהמות ולחיות” כלומר לבהמיות ולחייתיות.
בארץ האלילית הודו” גם היום יש הרבה עוולות ושחיתות. למשל קרבנות אדם ושרפת אלמנות בחיים עם גוף בעליהן המת – שהופסקו רק על ידי הבריטים.
אפילו הנצרות שהיא אמונת יחוד באופן רשמי” אך עם הרבה אלילות בסתר” שפכה דם לרוב.
תרבות המערב בת ימינו” צאצאה של תרבות יוון העתיקה – חרטה על דגלה שהעולם הוא עולם של מילוי הנאות” ואנחנו תלמידי אברהם אבינו מאמינים שהעולם הוא עולם של מילוי חובה כמבואר במסילת ישרים פרק א. כמובן איננו נגד הנאה כשרה” אך הנאה אינה אידיאל החיים” היא אינה ערך אלא צורך. לעומת זאת תרבות המערב תסכים למילוי חובה בתנאי שהיא מהנה.
לכן לעולם עלינו להיזהר מן החיה שבאדם. אותו דור הפלגה חרט על דגלו: “נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם” (בראשית יא ד) – תחרות עם ריבונו של עולם” “כולם לשם עבודה זה נתכוונו” (סנהדרין קא א). אך התוצאה היתה שחיתות מוסרית” והעונש היה ששליש מהם הפכו לקופים ורוחות ושדים ולילית (שם). אין הכוונה לקופים במובן הפשוט” אלא אדם מבחוץ וקוף מבפנים” וזה גם המובן של שדים.
כך מסביר הרמב”ם את דברי חז”ל על הפסוק “ויחי אדם שלושים ומאת שנה” ויולד בדמותו כצלמו” (בראשית ה ג) – “כל אותן מאה ושלושים שנה שהיה אדם נזוף בהן היה מוליד רוחות” (עירובין יח ב. בראשית רבה כ כד). “רצונם לומר שדים” (מורה נבוכים א ז)” כלומר “אינו איש” אבל בהמה על צורת איש ותבניתו” אבל יש לו יכולת על מיני ההיזק וחידוש הרעות” מה שאין כן לשאר בעלי החיים” (שם). שד הוא אדם מבחוץ וחיה מבפנים” הרבה יותר מסוכן מבעל חיים.
מרן הרב קוק מסביר שההשקפה ההתפתחותית שהאדם מוצאו מן החיה היא כלהט החרב המתהפכת לטובה או חלילה לרעה. מחד” “יאמר בעת אשר יתקפהו רוח רעה על איזו תאווה שהוא די והותר ורב מאד מהנדרש ליצור שכמותו” שיסודו הוא בהמות ופראות גסה” (אורות הקודש ב תקמג) כמה שהאדם פרא אינו כה גרוע. מאידך “ההשקפה של העבר תאזרהו אומץ של יראה כי ישים אל לבו את השפלות הנוראה של העבר” ויחוש שבשחתו את דרכיו יוכל ליפול באותה ששפלות החשכה” (שם) .
היזהר” אדם” אתה בא מן החיה” שמור נפשך מאוד שלא לחזור לשם” “תחת אשר על ידי תיקון דרכיו ומעשיו” הפרטיים והחברתיים” הנה אורה גדולה ההולכת ומאירה בהתעלות אין סוף” נכונה לפניו” (שם).