אֲנִי לֹא מַאֲמִין לְמַרְאֵה עֵינַי. צָדוֹק? צָדוֹק לוֹקֵחַ כֶּסֶף שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ? צָדוֹק גּוֹנֵב??? אוֹ שֶׁאוּלַי לֹא רָאִיתִי טוֹב” וְהַצְּרוֹר הַזֶּה שַׁיָּךְ לוֹ?
– “אַבְרִי” רָאִיתָ מַה שֶּׁאֲנִי רָאִיתִי?” לוֹחֵשׁ לִי פַּלְטִי.
זֶהוּ” עַכְשָׁו אֲנִי בָּטוּחַ. גַּם פַּלְטִי רָאָה.
– “מַה קָּרָה?” אֲנִי מִתַּמֵּם. לֹא רוֹצֶה לוֹמַר לָשׁוֹן הָרַע. וּבִכְלָל” אוּלַי לֹא רָאִיתִי טוֹב” וְהַצְּרוֹר שַׁיָּךְ לְצָדוֹק.
– “לֹא רָאִיתָ? לַקְּשִׁישָׁה שֶׁעָבְרָה כָּאן נָפַל צְרוֹר מַטְבְּעוֹת מֵהַתִּיק” וְצָדוֹק הֵרִים אוֹתוֹ וְהִכְנִיס לַכִּיס!”
– “אוּלַי הוּא מִתְכַּוֵּן לְהַחְזִיר לָהּ אוֹתוֹ”” חָשַׁבְתִּי פִּתְאוֹם שֶׁכְּדַאי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת.
– “לְהַחְזִיר…” פַּלְטִי מְגַחֵךְ” “זֶה לֹא מַמָּשׁ נִרְאֶה שֶׁהוּא צוֹעֵד לַכִּוּוּן שֶׁלָּהּ. וְתִרְאֶה אֵיךְ הוּא מַבִּיט מְבֹהָל לְכָל הַצְּדָדִים! שְשְשְ.. הִיא חוֹזֶרֶת…”
– “יְלָדִים טוֹבִים”” פּוֹנָה אֵלֵינוּ הַקְּשִׁישָׁה בְּעֵינַיִם דּוֹאֲגוֹת” “אִבַּדְתִּי צְרוֹר מַטְבְּעוֹת” אוּלַי מִי מִכֶּם רָאָה אוֹתוֹ?”
פַּלְטִי וַאֲנִי מַפְנִים מַבָּטֵינוּ לְעֵבֶר צָדוֹק” אַךְ הוּא מְגָרֵד בְּרֹאשׁוֹ וְהוֹלֵךְ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ חֵלֶק בָּעִנְיָן.
– “גַּנָּב…” לוֹחֵשׁ פַּלְטִי.
– “מִסְכֵּן…” אֲנִי עוֹנֶה.
– “מִסְכֵּן???”
– “כֵּן” בֶּטַח הוּא נִבְהַל מִמַּה שֶּׁעָשָׂה. אַתָּה יוֹדֵעַ” הוּא לֹא רָגִיל לִגְנֹב.”
– “אַבְרִי” בּוֹא נְסַפֵּר לַקְּשִׁישָׁה שֶׁצָּדוֹק לָקַח אֶת הַצְּרוֹר.”
– “מַה פִּתְאוֹם! אַתָּה לֹא מַכִּיר אוֹתִי? אֲנִי לֹא מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע!”
– “זֶה לֹא לָשׁוֹן הָרַע! אֲנַחְנוּ הַיְּחִידִים שֶׁרָאִינוּ” לָכֵן אֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לְסַפֵּר אֶת הָאֱמֶת!”
– “אִם נְסַפֵּר” נִגְרֹם לוֹ בּוּשָׁה גְּדוֹלָה!”
– “בּוּשָׁה גְּדוֹלָה? וְאֵיזוֹ בּוּשָׁה תִּהְיֶה לוֹ אִם הַמִּקְרֶה יִתְפַּרְסֵם” יְחַפְּשׂוּ אֶת הַצְּרוֹר וּבַסּוֹף יִמְצְאוּ אוֹתוֹ אֶצְלוֹ? תָּבִין” אַבְרִי” עַכְשָׁו רַק אַתָּה וַאֲנִי יוֹדְעִים” נַעֲזֹר לוֹ לִגְמֹר אֶת הָעִנְיָן בְּשֶׁקֶט.” פַּלְטִי תָּמִיד יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהַצְדִּיק אֶת דַּעְתוֹ.
– “עֲזֹב אוֹתִי” אֲנִי לֹא מִסְתַּבֵּךְ עִם צָדוֹק. אוּלַי הוּא יִתְנַקֵּם בָּנוּ? אוּלַי הוּא לֹא יוֹדֶה שֶׁהוּא לָקַח וְכֻלָּם יַחְשְׁבוּ שֶׁהִמְצֵאנוּ אֶת הַסִּפּוּר?”
– “אָה… אַתָּה פָּשׁוּט מְפַחֵד. תַּחְשֹׁב עַל הַקְּשִׁישָׁה” וַדַּאי הִיא מְאֹד מִצְטַעֶרֶת עַל הַצְּרוֹר שֶׁאָבַד לָהּ. אוּלַי יֵשׁ בּוֹ הַרְבֵּה כֶּסֶף? אוּלַי תַּכְשִׁיטִים יְקָרִים?”
פַּלְטִי כִּמְעַט מַצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי” אֲבָל…
– “הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֲנִי סוֹמֵךְ עַל צָדוֹק – הוּא יֶלֶד יָשָׁר” אַף פַּעַם לֹא גּוֹנֵב” אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהוּא מִתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁעָשָׂה וְיַחְזִיר אֶת הַצְּרוֹר בְּעַצְמוֹ. לָמָּה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְעָרֵב? בִּגְלַל שֶׁבְּמִקְרֶה רָאִינוּ? וְאִם לֹא הָיִינוּ שָׂמִים לֵב?”
– “אַבְרִי” אֲנִי נִגָּשׁ לַקְּשִׁישָׁה. אַתָּה מִצְטָרֵף אֵלַי?”
***
יְלָדִים” מַה לַּעֲשׂוֹת? מִי צוֹדֵק” פַּלְטִי אוֹ אֲנִי? שִׁלְּחוּ אֵלַי מַהֵר מַהֵר אֶת דַּעְתְּכֶם” כִּי פַּלְטִי כְּבָר הוֹלֵךְ…
תּוֹדָה”
אַבְרִי
(אֲבִינֵר בֵּית אֵל 90631)