ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים

פרשה נוכחית: בראשית
פרשה הבאה: נח
 


"בין הזמנים" והחופש הגדול (א)

הרב אלישע אבינר

החפיפה בין תקופת "בין הזמנים" לבין החופש הגדול מעוררת שאלה נוקבת: האם יש להם שורש משותף, טעם משותף? החופש הגדול הוא חופש מלימודים, פסק זמן על מנת להתאוורר ולנוח מהמתח הלימודי. האם זוהי גם המטרה של היציאה ל"בין הזמנים"?
יש הסבורים שמקורה של היציאה ל"בין הזמנים" הוא בדברי רבא במסכת ברכות: "אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי, כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא" (ברכות דף לה ב). תרגום: רבא היה אומר לתלמידיו - בבקשה מכם, בימי ניסן [ימי הקציר] ובימי תשרי [זמן דריכת הענבים והזיתים] אל תיראו לפני [אלא תעבדו בשדה], כדי שלא תהיו טרודים במשך כל השנה בפרנסתכם. רבא הציע לתלמידיו לעבוד בעונות החקלאיות הבוערות ולהרוויח סכום כסף שיספיק להם למחייתם לכל אורך השנה, ובכך ישתחררו מדאגות פרנסה ויוכלו לשקוע בלימוד תורה. בימים עברו, מי שעבד - עבד כל השנה, בשדה או בבית המלאכה, וגם מי שלמד - למד כל השנה ללא הפסקה. רק בעונות החקלאיות הבוערות עזבו תלמידי הישיבה את ספסליה ושבו לביתם על מנת לעבוד בשדה ולהבטיח את פרנסתם לכל השנה. היציאה ל"בין הזמנים" לא נועדה לנופש ולאוורור אלא לשרת אילוצים כלכליים.
אולי זה המקור לנוהג הישיבתי לצאת ל"בין הזמנים" בתשרי ובניסן. כיצד נסביר את "בין הזמנים" השלישי, זה של אב? התשובה היא, שהיו ישיבות (כגון: ישיבות הונגריה) שתלמידיהן יצאו לבין הזמנים באב, אבל לא יצאו בתשרי אלא למדו ברצף מתחילת אלול עד ניסן. את כל חגי תשרי עשו בישיבה. בדור האחרון, צירפו יחד את כל המנהגים - ניסן, תשרי, אב - ונוצרו שלושה "בין הזמנים".
סיבה נוספת שהצדיקה בעבר את היציאה לבין הזמנים היתה המרחק בין הישיבה לבית, מרחק של עשרות ימי הליכה. לא היתה אפשרות לקפוץ הביתה או לבקר בשבת. פעם או פעמיים בשנה, אחזו התלמידים במקל הנדודים וצעדו ימים ושבועות לביתם. מובן, שהביקור ארך כמה שבועות, ואז שב התלמיד לישיבה לשנה נוספת.
בימינו, "בין הזמנים" כבר איננו משרת את המטרות הנ"ל - לעבוד בשדה ולהתפטר מדאגות של פרנסה, אלא הוא סוג של נופש. לכן, יש מגדולי ישראל שהתנגדו בחריפות ל"בין הזמנים". ההתנגדות לא התחילה עכשיו אלא לפני מאות שנים. להלן לקט התייחסויות ל"בין הזמנים".
הגמרא (שבת קיט ב) מונה רשימת עבירות שגרמו לחורבן ירושלים, כמו: ביטול קריאת שמע, ביטול תינוקות של בית רבן, ביזוי תלמידי חכמים ועוד. על כך מעיר המהרש"א ש"רוב עוונות, וכמעט כולם הם בדור הזה בעוונותינו הרבים". כדוגמה לביטול תינוקות של בית רבן, מזכיר המהרש"א את תקופת "בין הזמנים": "ביטול תינוקות של בית רבן הוא מצוי בכל קהילה, גם הבחורים מבטלין רוב הימים בבין הזמנים והולכים ברחובות בביטולים וטיולים".
הביקורת לא הופנתה רק כלפי אלו שלגמרי נטשו ב"בין הזמנים" את ספסל הלימודים "והולכים בביטולים" אלא גם כלפי אלו שהמשיכו ללמוד ב"בין הזמנים" אלא הורידו את המתח הלימודי או למדו בשיטה קלה יותר או מגוונת יותר.
ראש וראשון למבקרים היה המהר"ל (ב"דרוש על התורה" עמ' מה). הוא מקונן על המצב בדורו, שלימוד התורה הוא אקראי "לא תמידים כי אם לתקופת השנה, ואחר כך יקראו דרור לארץ לכנות הזמן 'בין הזמנים', וכל אחד הולך בשרירות לבו הרע... לחשוב שאין צריך ללמוד כלל, וכאילו אין זה זמן לתורה". הוא מוסיף שבעבר היציאה ל"בין הזמנים" היתה מוצדקת מפני שהיא תרמה להתחזקות בתורה אבל עתה היא מרחיקה את האדם מהתורה "לקיים 'אם תעזבני יום, יומיים אעזבך', ועל ידי ביטול זה מרגילים עצמם לשחוק וקלות ראש וזולתן מהדברים המגונים". בהמשך דבריו הוא מבקר גם את אלו שמנצלים את "בין הזמנים" לעיון בספרי פוסקים במקום ללמוד מסכתות, תמידים כסדרם. לפי המהר"ל, העיקרון הבסיסי בלימוד התורה הוא הקביעות, "לשקוד על דלתותי יום יום", "עשה תורתך קבע". היציאה ל"בין הזמנים" פוגעת בקביעות בלימוד התורה, ומשום כך היא פסולה.
חריף ממנו היה השל"ה (מסכת שבועות) וז"ל: "ועיקר הכולל הכל, יהיה נעקר ונשרש מן העולם השם של 'בין הזמנים', לא ייזכר ולא ייפקד. רק כל העתים שווים לטובה. יתנהגו במנהג אחד לתורה, כמו שכתוב 'והגית בו יומם ולילה'". בהמשך דבריו, הוא מתייחס ללימוד בשיטת ה"חילוקים", שכפי הנראה היתה נפוצה במיוחד בתקופת "בין הזמנים" ושולל אותה על הסף. הוא מדגיש את ערכה של שיטת הלימוד המקובלת (לימוד הסוגיה עם מפרשיה, רש"י ותוס') ומסיים ש"דבר זה יהיה נוהג זמן ובין הזמנים, ולא ייזכר ולא יפקד שם 'בין הזמנים', ויעקר מן העולם, אז תהיה תורתנו תורת ה' תמימה". השל"ה, כמהר"ל, שולל לגמרי את "בין הזמנים" ודורש שילמדו כל השנה, באותה שיטה וללא הפסקה (המשך בשבוע הבא).

לתגובות: [email protected] . לב אבות - קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים, פסיכולוגים ויועצים. טל': 02-9973232. אתר "לב אבות" - evavot.org.ill אתר - מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך, רבנים ופסיכולוגים.


תגיות: ביטול תורה



מאמרים נוספים מעלון פרשת חוקת תשע"א:
הכיפה - הרב שלמה אבינר
"אעברה בארצך" - הרב יעקב פילבר
צמאה לך נפשי. - הרב אייל ורד
עתיד מואר / לגעת בטבע - הרב נתנאל לוי

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: