הציונות האמונית והמונח “לעולם לא עוד”

מחשבות לקראת יום הזיכרון וחג העצמאות.
“לא הד קול שעם שנאוי בעולם הולך לבקש לו מקלט בטוח מרודפיו” לבדו; ראוי להשיב לתנועת עולמים זו את חייה” אלא שגוי קדוש” סגולת עולמים” גור אריה יהודה” נעור מתרדמתו הארוכה” והנה הוא הולך ושב אל נחלתו ” (הרא”יה קוק זצ”ל).
לקראת הימים המיוחדים הבאים עלינו” אנסה לשתף אתכם בתחושתי כמפקד וקצין במיל’ אך גם כצעיר שהתחנך בבית המדרש הציוני אמוני. החל מיום השואה הממלכתי בכ”ז בניסן דרך יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל” מודגש בשיח הציבורי בישראל המונח “לעולם לא עוד”. מקבץ מילים אלו מתבסס על תפיסת “המקלט הבטוח” כהסבר לזכות קיומו של העם היהודי בציון וכרעיון מכונן להקמת המדינה.
לא פעם זכינו חברי ואני הלוחמים לעמוד במצבים הדורשים עמידה תחת אש אויב” ואף לשלם מחיר כבד של אובדן חיים. זאת במציאות בה טילים נורים לעבר יישוביי הגבול או כאשר מחבל מנסה למצוא את דרכו לפיגוע ביישוב ישראלי” שהמחישה באופן ברור את חשיבות הפעילות המבצעית אליה נדרשנו.
אולם בוודאי קיים רובד עמוק ומהותי יותר למפעלנו הציבורי” הצבאי והחינוכי בארץ ובמדינת ישראל. בשיחות עם חברי המפקדים והלוחמים” לאחר קרבות מלחמת לבנון השנייה” ולאחר אירועים מבצעיים אחרים תחת אש” התפתחו דיונים מעניינים שחשפו את נפש הלוחם הישראלי. ” כשהסתערתי במטע הזיתים מול האש” אמר לי חברי הגולנצ’יק ” זה לא היה רק בגלל שבקריית שמונה נפלו טילים” זה כי בער בי משהו מהבטן שדחף אותי בעוצמות לא מובנות לפעול כך”. הביטוי ‘משהו מהבטן’ שלא ניתן לבטא במילים” זו הנשמה. זהו אותו כוח כלל ישראלי שפועל ודוחף אותנו בדור של גאולה והתחדשות פעמים בצורה נסתרת במסווה של ‘מקלט בטוח’ ופעמים בצורה גלויה.
ההסתכלות האמונית והמציאותית הנדרשת” יודעת כי עניינו של מהלך התחייה של עם ישראל וחזרה לארצו לאחר 2000 שנות גלות” יסודו בתוקף האמוני המופיע בתורה שבכתב” בנביאים ובדברי חז”ל. מבט שכזה מגלה שמשמעותה של הקמת מדינת ישראל הינה להופיע את המוסר האלוקי המיוחד לנו בעולם” דרך כל תחומי החיים. זאת” בניגוד לתפיסה הממצמצת בדבר “מקלט בטוח” בלבד. מי שלב ציוני ואמוני בו” יידרש לומר לא רק לעולם לא עוד אלא “לעולם עוד ועוד”.