ביקורַי באיתמר יש בהם עבורי אופי של “עליה לרגל”‘ “עליה מעל ההרגלים”. שם מתחדשות מחשבותַי ורצונותי מכוחו של המפגש עם “המקום!” שהינו למעשה “ערש ילדותי השנייה”” בו גרתי עם בני משפחתי תשע שנים תמימות” שם חוויתי בעוצמה מיוחדת במינה את חוויות היסוד של ראשית תשובתי” ומאז אני פוקד אותה מפעם לפעם כדי לרענן את רגעי הקסם האלה” כדי למולל באצבעותי את “עלי בשמיה” שידיפו ריחם ויבסמוני.
בחול המועד פסח” למעלה מחודש אחרי אירוע הדמים המזעזע בבית משפחת פוגל הי”ד” באתי שוב לבקר בה. כבר למרגלות הגבעה ראיתי את “ענן התום” הקשור בראשה” והתאוויתי לעלות ב”הר המור”” ספוג ה”מרירות” ומשברי הגאולה ש”ממנו יוצאת הוראה” למבקשי דעת: צניעות פשטות וענווה מהי! חזון ומסירות נפש של ישוב הארץ מה הם! תורת ארץ ישראל ותלמידי חכמים בחינת “נועם” מה הם!…
מקץ ארבע שעות שבתי הביתה “מעובר” בה” כמי שנכנס בחנות בשמים וקלט מריחם המשכר…
“פתאום זה קם ומתבהר ובליבי אני אומר לא! לא! לא תנצחו אותה” לא תנצחו את איתמר לא! לא! לא תנצחו אותה היא עוד תוציא מתוק ממר”.
על פי מנגינת ‘לא תנצחו אותי כל כך מהר’ של יהורם גאון
בית א
ניצב למ-רגלות ההר
בַּמעלה – שם איתמר
ענן קשור – בפסגתו – ענן של תוֹם
אֶעֱלֶה לי בהר – המור
נִצחהּ לספוג – קווים של אור
ימי כק-דם אֲחַדֵּשׁ – ימים של רוֹם
אני נמצא – כבר בתחוּמה
ליבי פועם – חש את חֻמָּהּ
לא! לא! לא תנצחו – אותי – מַכרזת היא – “אני חוֹמה!”
לא! לא! לא תנצחו אותי – לא מנצחים אותי! – בקול הוֹמָה
בית ב
ועוד ראיתי – בתחומה
אנשי עמל – “רמֵי קוֹמָה”
אנשי דממה – תום ענווה – והַקְרבה
פורצי דרכים – כובשי שממה
שְׂדוֹת שְלָחין – וחממה
על צלע הר – בתים בונים – עד פני בִּקעה
אנשי חזון – ואמונה
מילים קצובות – רוב עשייה
לא! לא! לא תנצחו אותי – מכרזת היא: “אני חוֹמָה”
לא! לא! לא! תנצחו אותי – לא מנצחים אותי – בקול הוֹמָה
בית ג
אויב אכזר – לרע מיהֵר
עינו צרה בְּרוּחה הָעֵר
נשקו דרך – כּארי אורב – במסתרים
חיי גברים – נשים וטף
אותם חמד – גרון שיסף
חורבן וּשכוֹל – זרע כמֶלח “ממתיק בְּשָׂרִים”
פתאום זה קם – ומתבהר – ובלבּי – אני אומר:
“לא! לא! לא תנצחו אותה – לא מנצחים אותה – את איתמר
לא! לא! לא תנצחו אותה – לא תכבשו את ראש ההר!
