ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


מַר פַּרְעֹה שָׁלוֹם.

הרב יוני מילוא

מַר פַּרְעֹה שָׁלוֹם.
אַתָּה לֹא מַכִּיר אוֹתִי, אֲבָל אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ. וְעוֹד אֵיךְ מַכִּיר. כְּבָר חֹדֶשׁ שָׁלֵם שֶׁאֵין כִּמְעַט יוֹם שֶׁעֲנָת, הַגַּנֶּנֶת שֶׁלָּנוּ, לֹא מְסַפֶּרֶת עָלֶיךָ כָּל מִינֵי דְּבָרִים. סְלִיחָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, אֲבָל דְּבָרִים לֹא כָּל-כָּךְ טוֹבִים... אֵיךְ הָיִיתָ כְּפוּי טוֹבָה וּבִמְקוֹם לְהִתְיַחֵס יָפֶה לָאוֹרְחִים הַיְּהוּדִים שֶׁבָּאוּ לָגוּר בָּאָרֶץ שֶׁלְּךָ, הָפַכְתָּ אוֹתָם לָעֲבָדִים. אֵיךְ גָּזַרְתָּ עֲלֵיהֶם כָּל מִינֵי גְּזֵרוֹת אַכְזָרִיּוֹת וְצִוִּיתָ שֶׁיִּבְנוּ בִּשְׁבִילְךָ עָרִים גְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ. עֲנָת אָמְרָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁאֲפִלּוּ צִוִּיתָ לִזְרֹק לַיְּאוֹר תִּינוֹקוֹת יְהוּדִיִּים שֶׁרַק נוֹלְדוּ. מַמָּשׁ לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁמִּישֶׁהוּ יָכֹל לִהְיוֹת כָּל כָּךְ רָשָׁע. אֲבָל, אַתָּה יוֹדֵעַ מַה, אֲדוֹן פַּרְעֹה, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי שֶׁזֶּה מַמָּשׁ מַצְחִיק שֶׁבַּסּוֹף הָאִישׁ שֶׁהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְשֶׁהֵבִיא עָלֶיךָ אֶת עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת, גָּדַל דַּוְקָא בַּבַּיִת שֶׁלְּךָ. הַבַּת שֶׁלְּךָ הֵבִיאָה אֶת מֹשֶׁה הַתִּינוֹק אֶל הָאַרְמוֹן וְגִדְּלָה אוֹתוֹ בְּתוֹר נָסִיךְ מִצְרִי. מֵהַכֶּסֶף שֶׁלְּךָ קָנוּ לוֹ בְּגָדִים וְאֹכֶל וְצַעֲצוּעִים. בַּסּוֹף, כְּשֶׁגָּדַל, הוּא דָּרַשׁ מִמְּךָ שֶׁתְּשַׁחְרֵר אֶת הָעֲבָדִים שֶׁלְּךָ וּכְשֶׁלֹּא הִסְכַּמְתָּ קִבַּלְתָּ עֳנָשִׁים גְּדוֹלִים.
אַתָּה יוֹדֵעַ, מַר פַּרְעֹה, אֶתְמוֹל נָסַעְתִּי עִם אַבָּא שֶׁלִּי לִקְנוֹת כָּל מִינֵי דְּבָרִים לִכְבוֹד פֶּסַח. בַּדֶּרֶךְ שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ שְׁאֵלָה. פַּעַם אִמָּא אָמְרָה לִי שֶׁמִּכָּל אָדָם בָּעוֹלָם אֶפְשָׁר לִלְמֹד מַשֶּׁהוּ טוֹב. אָמַרְתִּי לְאַבָּא שֶׁאֲנִי לֹא מֵבִין אֵיזֶה דָּבָר טוֹב אֶפְשָׁר לִלְמֹד מִמִּישֶׁהוּ כָּמוֹךָ. רָשָׁע וְאַכְזָרִי שֶׁהֵצִיק לְעַם יִשְׂרָאֵל. אַבָּא אָמַר לִי לְהִתְאַמֵּץ לַחְשֹׁב מַה בְּכָל זֹאת אֶפְשָׁר לִלְמֹד מִמְּךָ וְאָז פִּתְאוֹם קָפַץ לִי רַעְיוֹן. עַקְשָׁנוּת. עֶשֶׂר מַכּוֹת חָטַפְתָּ, הָאָרֶץ שֶׁלְּךָ כִּמְעַט נֶהֶרְסָה לְגַמְרֵי, וּבְכָל זֹאת הִמְשַׁכְתָּ לְהִתְעַקֵּשׁ וְלֹא הִסְכַּמְתָּ לְשַׁחְרֵר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. גַּם עָלַי אִמָּא לִפְעָמִים אוֹמֶרֶת שֶׁאֲנִי יֶלֶד עַקְשָׁן וְגַם כְּשֶׁלֹּא מַצְלִיחַ לִי מַשֶּׁהוּ אֲנִי לֹא מְוַתֵּר וּמְנַסֶּה שׁוּב וְשׁוּב. אַבָּא אָמַר לִי שֶׁהַחָכְמָה הִיא לָדַעַת מָתַי לְהִתְעַקֵּשׁ. כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ רָעָה וְלֹא מוּכָן לְוַתֵּר, זֶה רַע מְאוֹד. אֲבָל כְּשֶׁעוֹשִׂים דְּבָרִים טוֹבִים וְלֹא מַפְסִיקִים לַמְרוֹת שֶׁזֶּה לֹא קַל וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁמַּפְרִיעִים בַּדֶּרֶךְ, זֹאת עַקְשָׁנוּת טוֹבָה. בְּכָל מִקְרֶה, פַּרְעֹה, תֵּדַע לְךָ שֶׁבִּזְכוּת הָעַקְשָׁנוּת הָרָעָה שֶׁלְּךָ יֵשׁ לָנוּ עַכְשָׁו חַג שָׁלֵם וַחֲרֹסֶת וַאֲפִיקוֹמָן וְעוֹד כָּל מִינֵי דְּבָרִים טוֹבִים.
אַבָּא וְאִמָּא הִבְטִיחוּ לִי לָקַחַת אוֹתִי וְאֶת טַלְיָה, אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה, בְּחוֹל הַמּוֹעֵד לַטִּיּוּל בִּירוּשָׁלַיִם. בֶּטַח אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ, אָז אֲנִי אֲסַפֵּר לְךָ שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם הִיא עִיר הַבִּירָה שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל. יֵשׁ בָּהּ כָּל מִינֵי בִּנְיָנִים חֲשׁוּבִים וְגָרִים בָּהּ הֲמוֹן אֲנָשִׁים. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאִם הָיִיתָ מַגִּיעַ לְשָׁם לְבִקּוּר לֹא הָיִיתָ מַאֲמִין לִרְאוֹת אֵיזוֹ עִיר יָפָה וּמְשֻׁכְלֶלֶת בָּנוּ הָעֲבָדִים הַמִּסְכֵּנִים שֶׁהִשְׁתַּלַּטְתָּ עֲלֵיהֶם וְאֵיךְ הֵם נִרְאִים עַכְשָׁו כְּשֶׁהֵם בְּנֵי חוֹרִין. בִּירוּשָׁלַיִם נִמְצָא גַּם הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי. כְּשֶׁהָיִינוּ שָׁם בַּפַּעַם שֶׁעָבְרָה שַׂמְתִּי פֶּתֶק בֵּין הָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ. אִמָּא עָזְרָה לִי לִכְתֹּב עָלָיו בַּקָּשָׁה מה'. אֲנִי לֹא אֶגָּלֶה לְךָ מַה כָּתַבְתִּי שָׁם אֲבָל ה' בָּטוּחַ יוֹדֵעַ, וּבִקַּשְׁתִּי חָזָק חָזָק שֶׁהוּא יְמַלֵּא אֶת הַבַּקָּשָׁה שֶׁלִּי.
טוֹב, אֲנִי חַיָּב לַעֲצֹר עַכְשָׁו, כִּי יֵשׁ לִי עוֹד כַּמָּה דְּבָרִים לְנַקּוֹת לִפְנֵי פֶּסַח. לֹא תַּאֲמִין כַּמָּה בֵּיגָלָךְ מָצָאתִי מִתְחַבְּאִים בְּתוֹךְ הַמְּגֵרָה שֶׁל הַנַּעֲלַיִם וְשֶׁאֲפִלּוּ הַשָּׁעוֹן שֶׁקִּבַּלְתִּי לְיוֹם הֻלֶּדֶת וְהָלַךְ לִי לָאִבּוּד לִפְנֵי הֲמוֹן זְמַן, פָּשׁוּט הִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי הַמַּדָּף שֶׁל \הַסְּפָרִים. מִי יוֹדֵעַ עוֹד כַּמָּה אוֹצָרוֹת נְגַלֶּה בַּבַּיִת?! עֲנָת הַגַּנֶּנֶת לִמְּדָה אוֹתָנוּ שֶׁהֶחָמֵץ גַּם רוֹמֵז לַיֵּצֶר הָרַע, וְשֶׁלֹּא רַק אֶת הַבַּיִת צָרִיךְ לְנַקּוֹת לְפֶסַח אֶלָּא גַּם אֶת עַצְמֵנוּ. שֶׁנַּהֲפֹךְ לִהְיוֹת יוֹתֵר טוֹבִים. מָה אַתָּה אוֹמֵר, אֲדוֹן פַּרְעֹה, יוֹתֵר קַל לְנַקּוֹת חֶדֶר אוֹ לִהְיוֹת יֶלֶד יוֹתֵר טוֹב? אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאַצְלִיחַ הַשָּׁנָה לַעֲשׂוֹת אֶת שְׁנֵי הַדְּבָרִים?
שֶׁיִּהְיֶה חַג שָׂמֵחַ לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל

מִמֶּנִּי,
אֵלִיאוֹר


תגיות: עקשנות



מאמרים נוספים מעלון פרשת אחרי מות תשע"א:
רועה אחד או כמה רועים - הרב שלמה אבינר
מה עושים בליל הסדר? - הרב אלישע אבינר
היי ילד! מה נשתנה הלילה הזה? - ד"ר מיכאל אבולעפיה
מדינה / ממשנת הרצי"ה - הרב דוד לנדאו
חמץ ומצה - הרב יעקב פילבר
ערך הפרט המתגלה בפסח - הרב יורם אליהו
מדוע כך נוהגים? - הרב יעקב דביר
שאלו - ילדים! - הרב אייל ורד

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: