ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


מדוע כך נוהגים?

הרב יעקב דביר

אנו יושבים בליל הסדר לקיים מצוות "והגדת לבנך"- מצוות עשה מן התורה. אפשר לשאול כמה שאלות על מצוה זו.
א. כל השנה אנו מצווים לזכור את יציאת מצרים - "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". מדוע אנו חייבים לספר בה בליל פסח?
ב. ישנן מצוות שזמנן ביום, ומצווה זו דווקא בלילה - מדוע?
ג. מדוע אין אוכלים את המרור לפני המצה, שהרי המרירות במצרים קדמה לגאולה?
ד. האם יציאת מצרים נסתיימה ביציאה מארץ מצרים ומשעבוד מצרים, או שסופה הוא רק בחירות שתופיע בגאולה השלמה?

בליל-הסדר אנו יכולים לקנות דעת ולהקנות אותה לדורות הבאים באמצעות לימוד ודיבור - "והגדת לבנך", "פה- סח". כל אחד מאתנו ניצב מול כל ההסטוריה האלוקית-הישראלית. "מארמי אובד אבי" - הוא לבן שביקש לכלות את זרע יעקב - ועד "שפוך חמתך", כשמוציאים כוס חמישית לאליהו הנביא שיבוא ויגאלנו. באמצע אנו נזכרים "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם".
סיפור יציאת מצרים נעשה דרך משקפיו של המביא ביכורים בארץ ישראל בזמן המקדש ולא דרך הפסוקים של ספר שמות, מדוע? - כדי ללמדנו שתכלית יציאת- מצרים היא להגיע לא"י עם מלכות ומקדש, עם ברכה רוחנית וגשמית. לא רק להיפטר משעבוד ועינוי מצרים, אלא להביא אור אמונה, ברכה וקדושה לעולם על ידי עם שלם העובד את ה'. חג הפסח הוא לידת האומה, כותב הרב קוק. תכלית השמחה על לידת תינוק אינה רק על שיצא בשלום לאוויר העולם, אלא על כל העתיד הנהדר שלו. אנו מצפים שהתינוק יזכה להוציא את הכוחות האלוקיים הגנוזים בו. הוא הדין בלידת האומה. היא אך החלה לדרוך על "במת העמים" בפסח, וכבר הביאה אמונה לעולם. אך תכלית ביאתה לעולם - להוציא לפועל את התורה שחקוקה בטבעה. זו התורה שקיבלנו בסיני. להתעלות ולקרב גם את שאר העמים לאמונה ב-ה'. הרבה עוד יותר ממה שעשינו בעבר מוטל עלינו לעשות בהווה ובעתיד.
מתוך בירור זה ניתן לענות על השאלות -
א. זיכרון יציאת מצרים של כל השנה מכוון בעיקרו ליסודות האמונה בה' שהתגלו בה אז, ביציאת מצרים. זיכרון שייך לעבר! אך סיפור יציאת מצרים הוא סיפור האומה שיצאה, סיפור השלמויות הרוחניות שלה שצריכות לצאת אל הפועל - הסיפור מכוון בעיקרו לעתיד. חז"ל קראו לכך סיפור יציאת מצרים ולא סיפור שעבוד מצרים.
ב. מצוות הסיפור דווקא בלילה ולא ביום. היום קשור למה שאנו מבצעים עתה. כל יום אנו מתחזקים שוב באמונה שהופיעה ביציאת מצרים. הלילה הוא תמיד הכנה לעתיד. לעתיד הקרוב - למחרת, או הרחוק - לאחר דורות.
בליל פסח אנו צריכים להתבונן בעומק הפנימי שלנו שעתיד לצאת ולהופיע, לכן מצות הסיפור - בלילה.
ג. המרור הוא כנגד המרירות, אך לא רק המרירות הגופנית במצרים אלא מרירותה של הנשמה הפנימית שלנו שמרגישה חנוקה. זהו צער השכינה על שלא מתגלה עדיין במלואה. המרירות תסתיים רק לעתיד לבוא בגאולה השלמה. אז נצא לחירות שלמה משנאת העמים ומהחולשות הפנימיות שלנו. נשתחרר מיצר הרע - השאור שבעיסה. ביציאה ממצרים רק התחלנו לטעום את החירות אך עוד לא הגענו אליה. המצה מכוונת לרגע היציאה בחיפזון, לאמונה שהתגלתה בעבר. והמרור כאמור מכוון למרירות הפנימית שעדיין קיימת וצריכה להיעלם בעתיד.
ד. יציאת מצרים נמשכת. בדורנו אנו חשים צימאון וחיפוש. חיפוש של אנשים יחידים וחיפוש של עם הלומד על עצמו בארצו. נתכנס בעזהשי"ת בליל פסח להוסיף חירות, העמקה ובירור כדי לקדם את עצמנו ועמנו אל עבר החירות השלמה.
חג שמח

*ר"מ בישיבת מצפה רמון
" ניתן לקבל דבר תורה לפרשת השבוע של הרב יעקב דביר מדי שבוע, להצטרפות: [email protected]


תגיות: מרירות | סיפור יציאת מצרים | והגדת לבנך



מאמרים נוספים מעלון פרשת אחרי מות תשע"א:
רועה אחד או כמה רועים - הרב שלמה אבינר
מה עושים בליל הסדר? - הרב אלישע אבינר
היי ילד! מה נשתנה הלילה הזה? - ד"ר מיכאל אבולעפיה
מדינה / ממשנת הרצי"ה - הרב דוד לנדאו
חמץ ומצה - הרב יעקב פילבר
ערך הפרט המתגלה בפסח - הרב יורם אליהו
מַר פַּרְעֹה שָׁלוֹם. - הרב יוני מילוא
שאלו - ילדים! - הרב אייל ורד

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: