לשוחרי הירושלמי השלום והברכה.
עוד רעיון קצר לקראת חג הפסח הבא עלינו לטובה.
“כד אתא רחמנא למיפרקית ישראל ממצרים לא שלח לא שליח ולא מלאך אלא הקב”ה בעצמו” דכתי’: ‘ועברתי בארץ מצרי’ בלילה הזה’ ולא עוד אלא הוא וכל דורגון דידיה. אשר הלך א-להים אין כתיב כאן” אלא ‘אשר הלכו אלהים’ (תלמוד ירושלמי מסכת הוריות פרק ג ה”א)”.
תרגום: כאשר הקב”ה בא להוציא את עם ישראל ממצרים לא שלח לא שליח ולא מלאך אלא הוא בעצמו גאל את ישראל” ולא עוד אלא הוא וכל הפמליה שלו.
מאמר זה של הירושלמי בעיקרו זהה למאמר שאנו אומרים בהגדה של פסח שמקורו במכילתא – אני ולא מלאך” אני ולא שרף.
הרעיון המשותף לשני המאמרים הוא שביציאת עם ישראל ממצרים (שם למעשה נבחר עם ישראל) בא לידי ביטוי הקשר המיוחד של הקב”ה ועם ישראל. הקשר המיוחד הזה אינו מצריך מהקב”ה להיעזר בגורמים נוספים” כמו המלאכים” כדי לגאול את עם ישראל.
מה מוסיף הירושלמי על רעיון זה שאנו אומרים בהגדה של פסח” הקובע שהקב”ה בכבודו ובעצמו גאל את ישראל? לכאורה” בגוף מאמר הירושלמי ישנו דבר שצריך הבהרה. אם הקב”ה בכבודו ובעצמו גאל את עם ישראל” מה העניין של כל הפמליה שבאה איתו?
התשובה לדברים היא שמבחינה מעשית רק הקב”ה פעל בליל ט”ו בניסן. אם כך מה עניינה של הפמליה? עניין הפמליה הוא להבהיר לנו את המרכזיות של יציאת מצרים.
מלאך בהגדרה הוא שליח. בשעה שהקב”ה גאל את עם ישראל ממצרים” לא התבצעה איזו שהיא שליחות בעולם. יציאת מצרים הייתה מעשה היסטורי כל כך ייחודי שלא אִפשר פעילויות נוספות. כל המלאכים צפו באופן פאסיבי במעשה גאולת ישראל” כל העולמות העליונים היו משועבדים למעשה זה.
נשים לב שבהמשך הפסוק – ‘אשר הלכו אלהים’ (שמואל ב” ז כג) נאמר: ‘אשר פדית לך ממצרים גוים וא-לוהיו’. הירושלמי על פסוק זה (סוכה ד ג) מסביר שכל עוד ישראל בגלות אף הקב”ה כביכול בגלות. ברגע שהקב”ה פודה את עם ישראל ממצרים” הרי הקב”ה” כביכול” יוצא ממצב של גלות. עם ישראל הוא זה שמייצג את הקב”ה בעולם.
חג שמח וכשר לשוחרי הירושלמי ולכל עם ישראל
