הרמב”ן [1] קובע דברים ברורים: שהארץ הזאת שהבטיח ד’ לאבותינו” צריכה להיות מסורה בידנו ולא ביד אומה אחרת. “ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות”. זאת אומרת” שהיא תהיה בידנו במובן הלאומי. ארץ שנמצאת ביד אומה” בצורה של שלטון מדיני וממשלה” אין לזה מובן אחר מאשר מדינה. כל הפוסקים” ראשונים ואחרונים” פוסקים הלכה זו מייסודו של הרמב”ן” שמצות כיבוש הארץ שייכת לכל הדורות כולם מדאורייתא – שכל הארץ הזאת תהיה בידנו. ברור שמצוה זו היא מצוה כללית ציבורית” המוטלת על הציבור. יחיד אינו כובש אלא דווקא הציבור” האומה” המדינה. מצוה מן התורה שתהיה מדינה.
ולעומת מה שנאמר” “האם זו המדינה שאותה חזו נביאינו?” אומר אני: זאת המדינה שחזו הנביאים! כמובן” אין המדינה בתכלית השלמות. אולם נביאינו ורבותינו” בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה” אמרו שהמדינה תהיה כזו: זרע אברהם” יצחק ויעקב” ישובו לארץ ישראל ויקימו בה תקומה יישובית ושלטון מדיני עצמאי. לא נאמר לנו אם יהיו הם צדיקים או שאינם צדיקים. אומר הנביא: [2] “בקבצי את בית ישראל … וישבו על אדמתם … ובנו בתים ונטעו כרמים…” – נטיעת כרמים נאמרה” הקמת ישיבות לא נאמרה! בודאי” רוצים היו רבותינו” ורוצים אנחנו” בהגדלת התורה ויראת השמים. אבל סדרי הגאולה כאלו הם: קודם כל ישוב חקלאי וקימום מדינה” ושברון עול הגוים מעל צווארנו” ומתוך כך ימשך כל השאר – העלאה בקודש” הרבצת התורה” הגדלתה והאדרתה. מתוך כל הבניין של ארץ ישראל – הולכת וגדלה ומתגדלת הנשמה. [3]
מקורות:
1. הוספות לספר המצוות לרמב”ם” מצות עשה ד’.
2. יחזקאל כ”ח” כ”ה-כ”ו.
3. ע”פ לנתיבות ישראל ב’ ע’ קנ”ט” שיחות הרצ”י ארץ ישראל עמ’ 62″ 98″ 168″ 272-3.
