איחוד הפכים

ורד היא בעלת תשובה ש”בבואה לפני המלך” לא השליכה אחר גווה את עברה אלא השכילה להוציא “יקר מזולל” ולהביאו פנימה אל הקודש. לא שפכה את “בוצת” חטאי העבר “עם התינוק”” רושם התשובה לא הזעיף את פניה ולא קמץ את כוחותיה. לא הפכה לקפדנית ורועמת ה”מהלכת אימים” על עברה ונוקמת “נקמת חרב” במרחבי החולין שטעתה בהם בתוהו לא דרך. תורת הרב קוק נר לרגליה וממנה היא שואבת עוז ותעצומות. דל”ת אמות של ארץ ישראל יקרים בעיניה מזהב ומפז ושירי ערש “תחיית החולין” של האומה ערֵבים לאוזניה כמשק כנפי מלאכים. כיוון שהגיעה ורד לעונת השידוכין” ביקשה לה בחור שלא יהא כובש עיניו בקרקע. לא תהא “אמת הבניין” של בית שמאי בידו לקפד ראשיהם של כל מי שאין “תוכו כברו”” והכרח הוא שיהיו אהבת ארץ ישראל ועם ישראל נר לרגליו. הטמעתי בקרבי את משאלות לבה ויצאתי לבקש בשווקים את שאהבה נפשה. הנה דרור. בן קיבוץ שכולו תבנית נוף הולדתו וליבו רחב כאולם לקבל אל קרבו את טוב העולם. מידי יום הוא מקיים כפשוטו “סובו ציון והקיפוה” בקלותו קלות נשר ובריצתו ריצת צבי” ואז מתיישב ללמוד במרץ ובשקידה” ונעימת לימודו כשירת ההלל. אף שהוריו רחוקים מתורה” נועם הליכותיו מהלך עליהם קסם” מקרבם אט אט לחיבתה של תורה” וכבר הודו בפניו לא פעם שאם כל הדתיים היו כמותו היה נראה הכול אחרת! בכל עת ביקוריו בבית הוריו נמשכים אחיו הקטנים בעבותות אהבה לדברי תורתו ולסיפוריו ספוגי ההוד על גדולי האומה ועלילותיה ואין פוצה פה ומצפצף לעמוד לו לשטן בדרכו יען אין רבב בהתנהגותו שיהא “נתפס עליו למלכות” להפלילו. הוא זכאי! הוא זכאי! הוא זכאי! עד שאפילו מלאך רע בעל כורחו עונה לעומתו אמן. כזה ואף יותר מזה הוא דרור ומקצת שבחו ולא כל שבחו ספרתי כאן. הפגשתים. איך לא! אך זו הסתיימה בלא כלום. “נשיאים ורוח וגשם אין!” ומדוע? דווקא על שום הדמיון המופלג ביניהם. כך אמרו לי שניהם. עוד המשכתי להביא לפני ורד “אילים עתודים עם חלב פרים” ולא ישרו בעיניה עד שלא ידעתי לשית עצה בנפשי. שמא אין ה’ חפץ בשליחותי? הרהרתי. “ציננתי את כור חשקי” ופרשתי מהשתדלותי היתרה. מקץ חודש התקשרה אלי ובשורה בפיה: “מצאתיו אחזתיו ולא ארפנו… אנחנו מתארסים בעוד כשבוע”… “ומה שמו?” שאלתיה” “טוביה” אמרה בצהלה. “טוביה?!” חזרתי בטון משתומם “כן טוביה! מימי לא הכרתי אדם נפלא כמותו. איזה חיבור אלוקי!” אמרה מתמוגגת ודומה היה שאין מאושרת ממנה אותה שעה. ואני כלא מאמין. הן טוביה זה לא משוטט בעיניו חוץ לד’ אמותיו” דיבורו בקימוץ ואין לו בעולמו אלא ד’ אמות של הלכה. מרחבי ארץ ישראל ושירת הטבע זרים לו” גוו כפוף ובשרו דל כמסגף עצמו בכוונה תחילה כמי שקורא תגר על טבעיות החיים ורעננותם. פוכר ידיו ומשלבן זו על גב זו כעבד הנכנע לפני אדוניו” גם בדרך הילוכו ולא רק בעיתות תפילה כדין השולחן ערוך. בעל תשובה שסיגל לו כהרף עין גינוני “ישיבה בוחר”. משקפי ראייה גדולות וגסות לעיניו שנחלשו מרב עיון ב”נחלי הקודש” הזורמים” שוצפים בלב נחילי האותיות הקטנות והשחורות. אינו מוציא זמנו לבטלה ולו לרגע וכל עסקי החולין שהוא מוכרח בהם הוא עושם בזריזות מופלגת כמי שכפאו שד ותיכף שב ללימודו. פניו חמורות ואין זמנו פנוי לעניינים של מה בכך. הן ורד זו תהא אצלו כשבוית חרב ואיך יוכל להספיק לה “שארה כסותה ועונתה?!” הרגישה ורד בתמיהתי ושאלה בחרדה “אתה לא מרוצה מבחירתי?” “הא! לא” ממש¬- ¬ממש מזל טוב איזה יופי!” גמגמתי וניכר היה בדברי שאינם אמת. כבר קשרתי כמה וכמה “קשרי אומן” שזיווגם עלה יפה דווקא בשל הניגודים המרתקים שהיו כרוכים בהם” אבל ורד וטוביה? תהום פעורה ביניהם. ואולי העיר בה טוביה חפץ סמוי של צדקות פנימית ששאבתה בקסמה של “קדושתו המחרבת?”. ימים יגידו!
תחת חופתם חוללו נשמותיהם של ורד וטוביה” ומחולם האצילי הכה על ראש ספקותי והממם וכמעט שהוכיתי בסנוורים מהבזק מגען. אך מה אם אלה קולות וברקים של “כפיית הר כגיגית”” כעין התעלסות נשמתית שאין הגוף” הנפש וחילותיהם מרוצים בה ולמחרתם עוד יעשו להם “עגל מסכה”? המשיכו שרידי ספקותי לערבב את שמחתי… מקץ שנתיים הבהבה שיחה נכנסת על מסך הפלאפון שברשותי. הסיומת כה מוכרת לי 1555… זו ורד! מה רצונה? החלה ורד מספרת … “הנה לנו תינוקת מקסימה והיא כבת חצי שנה” חנה לאה שמה והיא חתומה בחותמנו המשותף. פניה עדינות ורוחניות להפליא כשל טוביה והיא חיונית ותאוות חיים כמותי ולעיתים כשרוכן טוביה מעל עריסתה הוא שואל בחיוך האם נצליח גם אנו למזג את תכונותינו ההפוכות כפי שהן התמזגו כה יפה בחנהל’ה לאהל’ה שלנו?. טוביה הוא צדיק נפלא” כך אמרה” וזו אכן זכות מיוחדת להיות אשת תלמיד חכם ועזר כנגדו… הוסיפה להפליג בשבחיו. שתקה רגע קט ואמרה: טוביה הוא באמת אדם נפלא” באמת- באמת- באמת נפלא אבל! הוא מתקשה להציב כף רגליו על הקרקע” “רגליו רגל ישרה” כרגלי המלאכים” הוא בז לקטנות “השליכי יהבך על ה’ והוא יכלכלך” כך הוא אומר לי ושב ללימודו ממש כאוכלי המן. אנו דרים בדלי דלות עם מעט הפרנסה שאני מביאה בשכרי ומלגתו המצומקת ….האם זהו מצב נורמלי או שאנו חיים בסרט?” חלשה דעתי” רפו ידי ותש כוחי כנקבה” וכזבוב הנמשך למקום הטינופת ומיציה המרקיבים דחק בי יצרי אף הוא לומר: “ידעתי גם ידעתי. הן הגדתי לך מראשית אחרית ולמה לא שמעת בקולי? אך תיכף פסלתי עצמי מלדון ופסקתי: “מוטב שאחריש” והרבה שליחים למקום”.
עוד שנתיים חלפו. בוקר אחד ראיתיה בשערי הישיבה מוליכה תינוק בעגלתה” כרסה בין שיניה והיא פוסעת היישר אל פתח חדרו של ראש הישיבה לבקש ברכתו ברכת כהן. אז סיפרה לי ששלושה ילדים יש להם ברוך ה’ והרביעי הנה הנה הוא בא… ובדמיוני” טוביה וורד טובלים בבבואתה הממזגת של חנהלה לאהלה ו”עולים מן הרחצה” כלולים זה בזה ברוב שלום.”רב שלום בנייך” אל תקרי בנייך אלא בונייך”.