רגשות ורגישות בזוגיות

זוגות רבים שמחליטים להינשא” מסכימים להיכנס למערכת יחסים מתוך הנחה שבן/בת הזוג מתאים לציפיות שלהם. אחר כך מסתבר להם שציפיותיהם לא בהכרח מותאמות לטבעו של בן הזוג” או שיש משהו מאד עקרוני שהוא ציפור הנפש שלהם – “הייתי בטוח שהיא תהיה מסודרת” מטופחת…”
חלקן של הציפיות מודעות ומדוברות וחלקן לא. פתאום מגלים אותן אחרי החתונה והן יוצרות מתח רב וספקות לגבי מידת ההתאמה” הן מעוורות קונפליקטים ומאבקי כוח” או “פתאום” מגלים שבן הזוג השתנה” “לא ראיתי את זה לפני הנישואין”.
התגובות בדרך כלל קשות מאד. נעשים תוקפנים ורגזנים – קצרי רוח” מלאי ביקורת ומאשימים: “למה אתה לא…” איך זה שאת…”
יש כאלו שמאלצים וכופים על בן הזוג לנהוג כפי שחלמו” ויש שחיים בתחושת אכזבה והחמצה” “זה לא מה שחיפשתי”. בשלב הבא מתחילים בסדרת חינוך” “שיתאים לחלומות שלי” שאוכל לחיות אתו בשלום”.
הרצון לשנות לתקן את בן הזוג הוא בעייתי ומורכב ביותר” ובעצם הוא מעיד על רגשות קשים ושליליים כלפי “העצמי”. הוא נוגע בדימוי העצמי ובהרגשת הביטחון שלי” ואז ההגנה על ה”אני” בזוגיות נעשית באגרסיביות ובתוקפנות. נכנסים למעגל של יאוש” אכזבה” כאשר כתוצאה מהביקורת אנחנו מגלים מולנו אדם תוקפני” שלא רק שלא הצלחנו לתקן אלא הוא כתלמיד “גרוע” “לא יוכל לתקון”.
כך הופכת מערכת זוגית לזירת קרב של מאבקי כוח” שאפשר יהיה לצאת ממנה רק כשנשנה את התפיסה של “טעיתי בבחירה שלי”” ונבין שהטעות שלנו נובעת מתפיסה לא נכונה של מהות הנישואין ומשמעות הזוגיות.
כדי להחזיר את השקט והשלוה לחיי הנישואין השאלה תהיה: מה אני צריך לשנות” איך אני יכול לשפר ולתקן? לשם כך יש לפתח התבוננות פנימית” לא ביקורתית” כי הביקורת מפגישה אותי עם החלקים השליליים שלי.
התבוננות מעמיקה” מאפשרת לפרוש מבט רחב יותר על כל החלקים שבי- מפגש מעמיק עם העצמי מתוך קבלה של מה שיש בי. וכך” היכולת ללמוד לנהל דיבור חדש עם עצמי” תפתח ממילא דיבור ושיח אחר עם בן הזוג.
בטיפול וייעוץ לומדים בני הזוג לזהות את הטעויות שחוזרות על עצמן” כמו למשל אישה שמגיבה בצורה מסוימת כשבעלה כועס” היא לומדת להודות ברגשות שקודם לכן התכחשה להן בעצמה והשליכה על בן זוגה.
הכרה זו מפתחת תפישת “אני” בטוח אצל שני בני הזוג” תפישה שהאחר שונה” עצמאי” לא מאיים” בני הזוג לומדים לקבל זה את זה ואת עצמם” במיוחד אותם חלקים שהתאמצו להסתיר בתוכם.
קבלת האחר = להרגיש מה שהאחר מרגיש.
היכולת להקשיב לרגשותיו של בן הזוג ולהביע אמפטיה והזדהות מעידה על ‘עצמי’ בוגר” נפרד” לעומת זאת זוגיות שה’עצמי’ בה ילדותי” תלותי” ‘להרגיש’ את בן הזוג פירושו לוותר או להתכחש לרגשותי אני” ואז המאבק ילך ויחריף כי אני אלחם בחירוף נפש שיכירו ברגשותי.
לכן כדי להפסיק את המאבק” חשוב שכל אחד מבני הזוג יקח אחריות על חלקו בבעיות. לקיחת אחריות על הבחירה עוזרת לשלוט בבעיה” ולהפנותה כלפי “עצמי” ולא להעביר את הקושי ולהאשים את בן הזוג בקשיים ובאכזבות של הזוגיות.
השלב השני אחרי לקיחת האחריות הוא להתרגל להקשיב לרגשות בלי למתוח ביקורת” ללא שיפוטיות” בלי להתקיף” להבין את כוונותיו. להבין את הדינמיקה העמוקה של הקשיים”
להכיר שהחזרתיות הבלתי נסבלת של הבעיות נובעת מתפישה מוטעית של העצמי.
הבנה פשוטה של הרגשות של כל אחד היא הכרה בצרכים של השני” כך יהיה להם יותר קל להעניק זה לזו את הדבר שלכל אחד חשוב לקבל.
בזוגיות” המאמץ הראשוני הוא לתת – להעניק לבן הזוג את משאלות ליבו” זו הדרך הנכונה והנבונה לצמיחה אישית. היכולת לספק צרכי בן הזוג” זו המתנה הטובה והיקרה שהם יכולים להעניק שמשמחת אותם” והיא שומרת על חיבור וקשר עולמים.
hadasage@walla.com