שערי דמעה לא ננעלו

מדי כמה ימים מזכירה לי אמה של גליה שאני הוא שליח הבורא לחתן את בתה. “אני אני הוא ולא אחר!….(“ניבאה ולא ידעה מה ניבאה” ועוד חזון למועד!) “אתה הוא ידו הארוכה של הבורא וכגרזן ביד החוצב בו. אתה תמצא חתן לבתי!” פסקה כאילו רוח הקודש מדברת מגרונה. בתה רווקה בת 33! וכמעט שיבש מעיין דמעותיה של האם מרוב בכי ותחנונים. כבר הראה לה השטן דמות בתה כרווקה מזדקנת חלילה שעבר זמנה ובטל קורבנה ואין לה עוד קופצים וחזיון ביעותים זה לבדו כה הרגיז את נפשה עד שהיה בו די להכשיר בעיניה כל מעשה שיש בו בכדי לבטל רוע הגזירה. בדקה ומצאה שהבריות מרננים אודותי בגוזמא רבתי” שעשר ידות לי בעסקי השידוכין וכל אשר אני עושה ה’ מצליח בידי והתייצבה תיכף על פתחו של “מכון מאיר” מקום עבודתי” “חטפה” תלמיד אחד שעמד שם להנאתו והשביעה אותו בשבועה חמורה להוציאני מ”בית היין” ולהביאני לפניה. ואל לו לשוב ריקם כי יש כאן עסק של פיקוח נפש ממש. ירדתי למטה בזריזות. רק ראתה אותי החלה מפליגה לתאר בצבעים קודרים את מר גורלה על צרת בתה ועיניה זולגות דמעות כמעין המתגבר. כשניחמתיה מעט העתירה על ראשי כל חותמי ברכות” חלקן בשפת תימן וחלקן בלשון הקודש. ביקשתי לפגוש את גליה בלא דיחוי וראו זה פלא” רווקה זו עליזה שלווה ובוטחת כאילו שעתה משחקת לפניה. אותות גילה המופלג! לא ניכרים בה כלל! בת כג כבת יג! חביבה על כל רואיה ו”בת שחוקה” סגולה בדוקה יש בה לסלק כל מיני עצבות ומרה שחורה” כך מעידים עליה הכול והמוחש לא יוכחש! “עד מתי תשכרין גליה?” שאלתיה.”והאם יש משהו שאוכל לעזור?”. “כן ודאי”” ענתה ואז תיארה בפני את אביר חלומותיה שדמותו כאילו חוצבה מתוך חלום ליל קיץ ורוד. שיהא… סובלני” נעים הליכות” עיניו טובות” רגוע ומכיל. מידת הכעס ממנו והלאה. לא שחלילה יהא אדיש” אדרבא נמרץ ובעל תושיה ועם כל זה בעל ענווה. אחד שרכש לו מקצוע מכובד ששכרו בצדו עד שאינו צריך לקמץ בהוצאותיו” ידו רחבה” טרם אקרא והוא יענה. משמח אלוקים ואנשים ודרך ארץ שלו קודמת לתורה” ועוד ועוד… “מנית שלושים ושלוש תכונות כמניין שנות חייך! אני מקווה שמשנה לשנה לא גדלות דרישותיך… ומה את עושה כדי לזכות בכליל מעלות שכזה? הרי אין זוכים בו מן ההפקר”” תמהתי. תשובתה לא איחרה לבוא” “היום שלושים ושלשה לאומר! כבר שלושים ושלושה ימים שאני אומרת בכותל שיר השירים ונותרו לי עוד שבעה ימים להשלים למניין ארבעים” וסיימתי שלושה סבבים בשנתיים שחלפו”. השתוממתי על גודל חריצותה” ומה עוד שהימים היו ימי חורף עטופי צינה ירושלמית וזו באה מדי יום ביומו ממקום מגוריה בדרום הארץ אחר יום עבודה עמוס לפתות את ה’ בפיה?!. כיוון שכך” התפללתי תפילה קצרה לפני ה’ ונכנסתי בעובי קורת שידוכיה” אולי יחפוץ בשליחותי “ודבר מה יראני”. חיש סקרתי את רשימת הרווקים שבאמתחתי ולא מצאתי בהם אף לא אחד שמגיע לקצה קרסוליו של הנ”ל. מקץ יומיים הגיע בנימין למכון מאיר. פגשתיו. הוא מהנדס בניין מזה עשור וכבר זכה בכמה וכמה מכרזי ענק ונתמלאו כיסיו זהובים ועם כל זאת לא ניכרים בו פרכוסי עשירות וגינוני אולגירכיות נוצצים” אינו “מסלסל בשערו” ולא “ממשמש בעיניו”” כולו פשטות מכף רגל ועד ראש כאחד העם. עניו ושפל ברך. ולא שחלילה אדיש הוא” אדרבא נמרץ” ערני ובעל תושייה” שאפתן ומוכשר. בעל תשובה שזה מקרוב בא וכולו תשוקה רעננה ושקולה לכנוס פנימה אל הקודש. עיניו הטובות כאילו טובלות הן במי נשמתו ודומה שלא טעם טעם כעס מימיו… לבסוף חרץ דבריו ואמר: “ושלא יעלה גילה של המיועדת על עשרים ותשע!” חשכו עיני” הן גליה בסוף שנת השלושים ושלוש שלה. אוי לי! עד שמצאתי “סוג דם” הראוי לזרום בעורקיה! “AB” נדיר שכזה! ועתה הרי הוא כ”פת” הנתונה בעומק הבור שעיני הרעב ללחם רואות אותה וכלות ואין בידו להושיע. אולי בכל זאת אפגיש ביניהם הן ממילא יתרצה לבסוף. ומאידך גניבת דעת יש כאן ושמא זו מצווה הבאה בעבירה יסרוני כליותי. נועצתי בתלמיד חכם אחד ש”כוחו להתיר” הוא מן המפורסמות” והורה לי לשנות מן האמת “משום דרכי חלום ושלום” ולגלותה מקץ ג’ פגישות וכך עשיתי. עוד באותו יום נפגשו השניים ונתארכה פגישתם עד עלות השחר. למחרת נכנס בנימין לבית המדרש סמוך לתפילת המנחה אחוז קורי שינה. “אז מה! מסע לילי הא? ושינה מה יהא עליה בנימין?” שאלתיו” “נו! מה אומר לך גליה הפכה את לילי ליום”” “זהירות בנימין” אהבה ממבט ראשון לעיתים נגמרת בפרידה ממבט שני לאט לך” מקץ ג’ פגישות כשניצני חיבתם כבר נראו בארץ אמרה לו גליה “אגלה לך סוד קטן”” “כן! מה סודך גליה? גלי נא לי” התחנן “ובכן… נחש מה גילי”” “גילך גליה עשרים ותשע לא כך אמרת לי?”” “עוד ניחוש”” “הא…אולי עשרים ושלוש?”” “לא בנימין ניחוש אחרון”” “עשרים?”” “אתה הולך ומתרחק. אם כן בוא ואגלה לך: בעוד שלושה חודשים אהיה בת שלושים וארבע. מאוכזב?”. דמו של בנימין אזל ולא קמה בו רוח “אם כן רימית אותי!” קבל בפניה “לא ולא חלילה” לא אני רימיתיך” קיבלתי היתר להעלים את האמת עד פגישה שלישית וכך עשיתי” אמונת חכמים לא כן?”. תיכף צלצל אלי והחל קובל על הונאתו וכולו משתומם האם זו דרכה של תורה שעליה נאמר דרכיה דרכי נועם… צפצוף הודעה נכנסת הסיח דעתי. פתחתיה. אמה של גליה כותבת לי בדמע ומבקשת לאמץ שליחותי” “הלוך הולכת ובוכה”” כדרכה. אותה שעה הייתה גליה ברחבת הכותל לסיים שם את יומה הארבעים כמניין ימי יצירת הוולד. דמעות אם שהתמזגו בדמעות בתה הנמהלות בגשמי ברכה ששטפו אותה שעה את רחבת הכותל עלו לפני יושב מרומים” והוא כארי שאג “מקודשת” ובת קולו נכנסה בליבו של בנימין וענה אף הוא “הרי את מקודשת לי”…