חלפה מחצית השנה מאז חזר ניצן בתשובה. יושב היה ניצן זה בכבודו של עולם החולין עד שהעיר ה’ רוחו ושב לחיק היהדות. ואם עשרה קבין של יופי ירדו לעולם נטל הוא תשעה מהם!.. כל כולו “חתך הזהב”… אך רחוק הוא ממה שנאמר במשה “ומשה לא ידע כי קרן אור פניו”” כי ניצן זה ידע וידע כי קרן עור פניו ורם לבבו… ומסלסל היה בייחוס “יפייפותו של יפת” בפרט כשבא לפרק השידוכין” אף שדי היה במבט חטוף אל תוך קנקנו כדי להיווכח שאין תוכו כברו עדיין. בסתר לבו האמין שראוי הוא לאחת שהיא כבת רבי ישמעאל כהן גדול. כשראו שדכנים כן רפו ידיהם מלצאת ידי חובתו” נשמטו אחד אחד והלכו להם. נטל ניצן “קסמיו בידיו” ויצא לתור אחר אבדתו כאומר “אם אין אני לי מי לי”” מזמן עצמו למקום כינוסי מצווה שבנים ובנות מצויים שם” ועיניו משוטטות לכל עבר אולי תשלח אחת ומיוחדת שבהן “צליל מכוון” לעברו וישאנה. ואני” כיוון שראיתי שדעתו זחה וגאוותו “חוזרת וניעורה” אחר שטיפין טיפין החל מרסן “שאור עיסתה” מכוח לימודה של תורה” גמרתי אומר לנעוץ קוץ היישר במקום תורפתו אולי “תצא רוחו וישוב לאדָמיותו”. במהלכו של סדר בוקר ראיתיו יושב בבית המדרש” בוהה בספר שלפניו וממולל בידו עלי הדס יבשים שנשתיירו מברכת הריח של מוצאי שבת. קרבתי אליו ושאלתיו מה שלומו ומדוע הוא נראה מוטרד כל כך. דחני בקש ואמר: ” מתרווח קצת” תיכף יבוא החברותא שלי ואז נמריא ל”גלקסיית קוק”… “נראה לי שכבר עכשיו אתה באיזו גלקסיה מרוחקת שנות אור מכאן” טענתי כנגדו. בלית ברירה גילה לי סודו: “טוב נו! אם אתה מתעקש אומר לך את האמת” ראיתי בשבע ברכות של אלעד בת ישראל שכאילו נחצבו אישיותיה ויופיה מתחת כסא הכבוד ומאז אני לא יכול להרפות מלצייר איך שנינו תחת חופה אחת….” אמר כחולה אהבה “ואת שמה אתה יודע?” חקרתי ” אודל-יה שמה” בתו של הרב…. (שגם ניצן משומעי לקחו” ותורתו ערבה לאוזניו ומשמחת את ליבו מאד). “ואתה חושב שבחורה כלילת מעלות שכזו ובת תלמיד חכם שכזה מחכה רק לך שתואיל בטובך לבקש את ידה?” הקשיתי. הוא הפנה מבטו אלי כמשתומם על שהעזתי להמעיט מרום כבודו. “….הרי היא לא תסתכל בקנקנך ואף לא בזקנקנך אלא במה שבתוכם ומה היא תראה אז? בעל תשובה “הולך מדבריות” שזה עתה הגיע למקום ישוב ועדיין אבק דרכים דבק ברגליו? או “יושב בית האסורים” שלא מכבר שב לביתו והווה עבר ועתיד משמשים בו בערבוביה מייסרת? או “חולה שנפל למשכב” ואט אט שב לאיתנו הראשון וראשו סחרחר עליו עדיין?. או אולי “יורד ים” שהגיע למקום ישוב אך טרם הרגיל כף רגלו לדרוך על קרקע מוצקה והוא מתנודד כשיכור?”. ניצן שתק והלך אט.”ולא אחר ניצן לעשות כי חשק בנערה מאד”” דילג על ההרים קפץ על הגבעות והוציא רץ דחוף מטעמו להגיש לאודליה איגרת חתומה ותוכה רצוף דברי כיבושין.
ליל שבת קודש בבית הכנסת השכונתי של אודל-יה.
תפילת ערבית החלה. עזרת הנשים גדושה מפה אל פה אך מבחינתו של ניצן הייתה שם רק אחת ויחידה אוד-ליה! בכוונת מכוון בא להתפלל שמה כדי לפגוש בה ביציאתה מבית הכנסת ולבקש תשובתה על דבר האיגרת ששלח לה כי לא יכול היה לשאת עוד את “עינוי דינו”.רב בית הכנסת הרצה את דברי תורתו בפני קהל המתפללים ואחריו החל שליח הציבור מסלסל בקולו את פרקי התפילה. ממקום מעמדו נדמה היה לו לניצן שהוא רואה את צלליתה מבעד לוילון הדק” נעה כלהב הנר בתפילת הלחש. התפילה תמה. הלך והמתין לה על פתח עזרת הנשים שהתרוקנה אט אט.כשסוף סוף נראתה דמותה יוצאת אל הרחבה המוארת שמע מעבר גבו ברכת שבת שלום נרגשת. פנה לאחוריו וראה את הרב…פוסע לקראת בתו החסודה ומניח ברכה על ראשה והוא “נעבעך” קלוע ביניהם” בין פטיש וסדן!. הו! אם יכלה האדמה לפצות פיה כעת ולבולעו מוטב. כגנב במחתרת נשמט מביניהם ונבלע בחשכה “כגונב דעת העליונה”. למחרת שוב חישב איך יבוא לה בצדיה ובמארב כדי לדבר אל ליבה. אמר ועשה. משנודעה לו שעת יציאתה מפתח המכללה לבנות שבבית וגן ארב לה על הפתח. בחור נוסף עמד לצידו” ציציותיו מתבדרות ברוח סתיו של בין הערביים מראהו כבן ישיבה תם יושב אוהלים
חף מאבק דרכים!
ראשו לא סחרחר עליו!
עבר הווה ועתיד לא משמשים בו בערבוביה מעיקה ומייסרת!
והקרקע שלרגליו מוצקה ואינו מתנודד כשיכור!. ספר משניות קטן בידו והוא ממלמל את תוכנן ללא הרף” רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע. ודאי אינו ממתין לאודליה עודד עצמו ניצן. לפתע נראתה דמותה מרחוק. ליבו החסיר פעימה. הבחור שעמד לצידו” רק ראה אותה והתעורר כהמיית גלי ים לקראתה והיא לקראתו. ובליבו של ניצן “תפילת שווא”: הלוואי יהא זה אחיה או שאר בשרה ותו לא! אך ליבו נפל כששמע אותה אומרת לו: “מה נשמע מתניה ארוסי?” והוא משיב לה: “מצוין אודל-יה ארוסתי!”
שב ניצן לשקו ותעניתו ופניו הושחרו מעוגמת נפש. כשקם מאבלו הבאתי לפניו את ירדנה” בעלת תשובה אף היא “הולכת מדבריות” שזה עתה הגיעה למקום ישוב ועדיין אבק דרכים ברגליה!
“יושבת בית האסורים” ששבה לא מכבר לביתה והווה ועבר משמשים בה בעירבוביה מייסרת!.
“חולה שנפלה למשכב” ואט אט שבה לאיתנה הראשון וראשה סחרחר עליה עדיין!
“יורדת ים” שטרם הרגילה כף רגלה לדרוך על קרקע מוצקה והיא מתנודדת כשיכורה!”
ומצא בה ניצן את שאהבה נפשו. הן אמרו חכמים “מין במינו אינו חוצץ!”
